תעלת פנמה היא תעלה באורך של 77 קילומטרים, שמחברת בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט, באזור מצר פנמה שבמרכז אמריקה, שאותו היא חוצה. התעלה קיצרה את המסלול הארוך שמסביב לאמריקה הדרומית ודרך מצר מגלן, בכל פעם שרצו לעבור מצד אחד של יבשת אמריקה לצידה השני. מדובר בחסכון של מעל 12,000 קילומטרים!

בשל הפרשי הגבהים שבין מימי האוקיינוסים, הפכה בניית תעלת פנמה לאחד הפרויקטים ההנדסיים המורכבים בתולדות האנושות. זה היה גם פרויקט מסוכן ומעל ל-27 אלף עובדים מתו במהלך החפירה של התעלה.

חופר תעלת סואץ, הצרפתי פרדיננד דה לספס, היה הראשון לחפור אך ב-1889 הוא הפסיק את הפרויקט ולא הצליח להשלימו. 15 שנים לאחר מכן חידשה ממשלת ארצות הברית את החפירה של תעלת פנמה והיא נפתחה לשיט בשנת 1914.


הנה תולדות חציבתה של תעלת פנמה (מתורגם):

https://youtu.be/uE_UuHRtXCY


מצגת וידאו על תעלת פנמה:

https://youtu.be/KspQbkKmuqs


המעבר בתעלת פנמה, מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט:

https://youtu.be/pHmaZw5j1is


בהילוך מהיר:

http://youtu.be/fA-pnN54uPw


ופתרון בעיית הפרשי הגבהים שבין האוקיינוסים:

http://youtu.be/AbYXUpujF5k

דמיינו אדם אחד שהוא גם משחרר, גם מורד וגם בוגד, אדם מושמץ אך נערץ, מי שמנצח שוב ושוב, הופך לגיבור של יבשת שלמה ובכל זאת מת מובס ומושפל, רק כדי להפוך לגיבור היסטורי על-זמני.

וזה לא נפוליאון אלא סימון בוליבר (Simon Bolivar), המכונה "המשחרר" (El Libertador), מי שהיה מגדולי המצביאים של אמריקה הדרומית ובראשית המאה ה-19 הוביל בה לעצמאות של מדינות רבות.

בוליבר היה יליד ונצואלה ובן למשפחת אצולה עשירה ממוצא ספרדי. הוריו מתו בילדותו, ובמותם הוא יורש הון גדול. הוא גדל בהשגחת דודו ובבגרותו יוצא לספרד להשלמת לימודיו.

אחד ממוריו, סיימון רודריגז, היה תלמידו של ז'אן ז'אק רוסו והציג את בוליבר למחשבה הליברלית של המאה ה-18. הרעיונות הללו ישפיעו על בוליבר הצעיר באופן עמוק ומתמשך.

בבגרותו הוא נושא לאישה את בתו של אציל ספרדי, אך פחות משנה לאחר נישואיהם מתה הכלה הצעירה מקדחת צהובה. לבוליבר היה ברור בהמשך חייו שמותה הטרגי של רעייתו הצעירה הוא שדחף אותו לקריירה פוליטית בגיל צעיר.

כשהוא חוזר לוונצואלה בשנת 1807 מתייצב בוליבר הצעיר בראש קבוצת רדיקלית של קריאולים שהציבה לה למטרה למגר את השלטון הספרדי, בדרך לאיחוד של כל יבשת אמריקה הדרומית.

כשנפוליאון בונפרטה ישתלט באירופה על ספרד, הוא הוביל את המושבות של אמריקה הספרדית למרד. עד אז הן היו מושבות כנועות ורגועות.

בשנת 1810 מצליחה הקבוצה להפיל את השלטון הספרדי ולהקים את הממשלה הראשונה בדרום אמריקה שנבחרה בבחירות חופשיות. אך המאבק בין אנשי בוליבר לשלטון הספרדי ובני בריתו ביבשת לא פסק וממשיך עד שנת 1824, בה שוחררה בוליביה, אחרונת המושבות הספרדיות באמריקה הדרומית.

במשך 19 שנים בוליבר מוביל את המאבק לשחרור צפון דרום אמריקה. הוא עומד בראש כוחות קטנים עם ציוד מוגבל ביותר אך מביא אותם ללא מעט ניצחונות מדהימים, לצד תבוסות קשות. המצביא נע שוב ושוב בין מי שנמלט אל מקומות גלות ובין גיבור שמנצח וכובש שטחי ענק מהספרדים. בין השנים 1825 ל-1828, הוא בשיא כוחו ושולט כנשיא ומגן של "גראן קולומביה", שכוללת את קולומביה, פנמה ונצואלה, אקוודור של ימינו, פרו ובוליביה שנולדה זמן קצר לפני כן.

עכשיו הוא כבר דמות על-היסטורית ברמה של ג'ורג' וושינגטון ונפוליאון בונפרטה. מגנרל מחונן ופוליטיקאי כריזמטי, הוא הפך למנהיג הגדול והבלתי מעורער של התנועה לעצמאות של אמריקה הלטינית משאריות האימפריה הספרדית.

בוליבר שגירש את הספרדים מצפון דרום אמריקה תפס מקום מרכזי ביסוד הרפובליקות החדשות של אמריקה הלטינית ושלט בהן. קולומביה הגדולה הייתה המהלך הראשון שלו והוא חלם ליצור ממנה מדינה חזקה ומאוחדת בכל אמריקה הדרומית. אבל הפוליטיקאים האחרים ולא מעט מנהיגים מקומיים התנגדו לתכניות הללו.

וכך, בשנת 1830 יתפטר בוליבר המאוכזב מהנשיאות. חצי שנה אחר כך, בסוף אותה שנה, הוא יילך לעולמו, כנראה משחפת - בבית חברו בסנטה מרתה, קולומביה.

הוא אמנם ייזכר כ"ליברטדור", מי שישחרר מהשלטון הספרדי אבל באיחוד דרום אמריקה הוא נכשל. בשנותיו המאוחרות ייראה החזון הגדול של מי שכונה בשיאו "ג'ורג' וושינגטון של דרום אמריקה" ככישלון מוחלט. אבל מורשתו היא הרבה מעבר לצבאי ומדינית.

כי שנים לפני הביטול הרשמי של העבדות בוונצואלה, בוליבר שחרר את העבדים שלו. הוא היה היה אמנם פטריוט מוחלט, אך לצד זאת גם נהג באדיקות בערכי החירות, השוויון והמחשבה הליברלית של ז'אן ז'אק רוסו והמאה ה-18.

מאז מותו, בוליבר הוא גיבור לאומי במדינות אמריקה הדרומית, אותן מדינות שהוא שחרר משלטון ספרד: בוליביה הקרויה על שמו, ונצואלה, פנמה, קולומביה, אקוודור ופרו.

מאז ועד היום ממצבים את עצמם פוליטיקאים במדינות אלה כממשיכי דרכו של בוליבר. המוני פסלים וכיכרות, בכל רחבי דרום וצפון אמריקה, נושאים את דמותו ושמו של המנהיג הגדול ביותר בתולדות אמריקה הדרומית.


הנה קיצור חייו של המשחרר של דרום אמריקה:

https://youtu.be/9FIC_vihEpw


סיפורו של גיבור דרום אמריקה ומי שבגד בספרד:

https://youtu.be/kQ8a4W_hDbE


עוד על סימון בוליבר:

https://youtu.be/wxuxFg_8nkI


בחייו ראו בו דיקטטור, אחרי מותו קראו לו המשחרר:

https://youtu.be/p1bmJGX0md8?long=yes


התיאור של דמותו המרשימה ומטיל אימה:

https://youtu.be/lRKSU57klrw?long=yes


הרצאה על "ג'ורג' וושינגטון של אמריקה הדרומית":

https://youtu.be/reFr06PGB3c?long=yes


ופודקסט של הפרופסור הרסגור המיתולוגי על בוליבר (עברית):

https://youtu.be/rC9n1hMlbLk?long=yes

גלישת גלים היא ספורט שבו גולשים על.. גלשן! הגולשים בגלישת גלים עומדים ניצבים על גלשנים ללא רוח, כשכוח הגלים הוא שמאפשר להם תנועה. הגולש יכול לעמוד על הגלשן, שממש נושא אותו על הגל הנשבר.

המקומות הטובים בעולם לגלישה הם פאבונס שבקוסטה ריקה - חוף בעל גלים ארוכים מאד, חוף נזאר שבפורטוגל עם גליו הגבוהים מאד (בו הושג לאחרונה השיא העולמי של גלישה על גל בגובה של 30 מטרים!) ופלאיה ונאו וסנטה קטלינה - חופים שנמצאים שבפנמה ושיש בהם גלים ארוכים ומעולים לגלישה ספורטיבית.

מקור הגלישה הוא כנראה במערב פולינזיה שבאוקיינוס השקט, באיים הפולינזים, שם החלו לגלוש ראשוני הרוכבים על הגלים, על גבי לוחות עץ, כבר לפני יותר מ-3,000 שנה. הם לא עשו זאת למטרות ספורט, אלא יותר כשדייגים גילו שרכיבה על גלי הים היא דרך מהירה ויעילה מאד כדי לחזור במהירות אל החוף עם שלל הדייג שתפסו.


הנה תולדות גלישת הגלים (מתורגם):

https://youtu.be/jyn_orqdyHQ


גולש גלים צעיר במיוחד מסביר את הקסם (עברית):

https://youtu.be/HTCV3MWi_Kk


ספורט גלישת הגלים:

https://youtu.be/OsS8bQFSHHs


אחד מגולשי הגלים הטובים בעולם, קרלוס בורלה הברזילאי:

http://youtu.be/6icNdOuAa7Y


גולשי גלים נועזים:

https://youtu.be/WN1ChaLjVY4


הגולשות הן לא פחות טובות:

https://youtu.be/6GUtd7f1_Xo


ואלה שממש על גבול:

https://youtu.be/zMClH1apa20


רוצים לגלוש על הגלים?

http://youtu.be/lgyVVoyGRIo?qr=yes

מזו-אמריקה (Central America) היא מרכז אמריקה, אזור יחסית עני בעולם, הסובל מאלימות רבה ולרוב ממצב פוליטי לא יציב.

גאוגרפית זוהי רצועת יבשה עצומה, עם אקלים טרופי ולח, המשתרעת בין מקסיקו בצפון, קולומביה בדרום והאוקיינוסים במזרח ובמערב. בנוסף להן היא כוללת את גואטמלה, הונדורס, פנמה ואל סלוודור.

מזו-אמריקה היא טרופית וחמה ולחה מאד. גשמים רבים יצרו בה צמחיה שופעת והחקלאות בה מפותחת מאד. במיוחד בולטים בה גידולים חקלאיים כמו קקאו, קפה, בננות, אננס וקני סוכר.

עד שכריסטופר קולומבוס גילה את אמריקה, ישבו במרכז אמריקה קבוצות ילידים שונות. בג'ונגלים של מרכז אמריקה מסתתרות שלל עדויות על תרבויות עתיקות מימי קדם, שנכחדו זה מכבר. המפורסמות מביניהן הן תרבות המאיה והאצטקים.

בשנת 1523 הגיעו הספרדים ובהדרגה כבשו את האזור. בין המאות ה-16 וה-19 נשלטה מרכז אמריקה על ידי הספרדים, בשלטון קולוניאליסטי חזק. ניסיון לקיים במאה ה-19 רפובליקה פדרלית מאוחדת במרבית אמריקה המרכזית נכשל. באמצע אותה מאה, נפרדו הפרובינציות המאוחדות למדינות שונות.

כאן נולד הכינוי הלועג של "רפובליקת בננות". זה היה חלק מתהליך בו נתנו הדיקטטורים ששלטו במדינות שונות במרכז אמריקה את השליטה על הכלכלות שלהם לידיהם של הקפיטליסטים מארצות הברית וצפון אמריקה. קראו על כך בתגית "רפובליקת בננות".

ההווה גם הוא לא תמיד פשוט. רבים מהחיים במדינות מרכז אמריקה מאופיינים במצב כלכלי לא טוב ובחוסר יציבות פוליטית. ברבות מהן הדמוקרטיה לא מתייצבת והמאבק לעצמאות כלכלית לא תמיד פשוט.


הנה מבט מהיר בתמונות לכמה מתרבויות אמריקה המרכזית (עברית):

https://youtu.be/r8n64QD-F0s


על 3 האימפריות העתיקות ששלטו כאן בזמנים שונים:

https://youtu.be/FLqIGiNn_Ig


כלכלת הבננות שבשבילן עקרו את יערות הגשם:

https://youtu.be/esvycD1O3cM


על רפובליקות הבננות שצמחו במזו-אמריקה:

https://youtu.be/iif8r15bA48


וסרט שמתעד טיול אחרי צבא לתרבויות מרכז אמריקה הנעלמות (עברית):

https://youtu.be/BjYvuaMIhG4?long=yes?t=16s