שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם בובות הסנטונס של פרובאנס?
סנטונס (Santons), או בובות הסנטון, הן בובות קטנות של קדושים, שמייצרים כבר מאות שנים בחבל פרובאנס שבדרום צרפת.
למעשה, מדובר בפסלוני חימר קטנים וצבעוניים, המספרים את סיפורה של פרובאנס הכפרית דרך דמויות של אנשים פשוטים - כובסות, רועים, אופים וסוחרים.
הסיפור שלהן מתחיל בימי המהפכה הצרפתית, כשהמורדים סוגרים את הכנסיות ומונעים מהתושבים את המסורת של הצגת סצנת הלידה של ישו. בתגובה, התושבים המקומיים מתחילים לייצר בובות קטנות מחימר, שמאפשרות להציג את הסצנה בסתר הבתים שלהם.
לאבי הסנטונים המודרניים נחשב האמן ז'אן-לואי לאגנל (Jean-Louis Lagnel) ממרסיי. הוא הכניס עם הזמן חידוש מבריק - להוסיף לצד דמויות המקרא גם דמויות מחיי היומיום של תושבי פרובאנס.
המילה "סנטון" מגיעה מהמילה הפרובנסאלית "santoun" שפירושה "קדוש קטן". בתחילה, יצרו את הבובות מפירורי לחם שנצבעו. אך במהרה, עברו יצרני הסנטונים, הקרויים "סנטונייה" (Santonniers) לשימוש בחימר המקומי שנחשב יציב יותר.
תהליך הייצור המסורתי כמעט ולא השתנה עד ימינו. האמנים יוצרים תבניות עשויות גבס, מטביעים בהן חימר רך, מייבשים ולבסוף צובעים כל דמות בצבעים עשירים וצביעה ידנית. רבים מיצרני הסנטונים של היום הם דור רביעי וחמישי למשפחות שהתמחו באמנות זו.
וכך, בחודשי החורף, מדי שנה, נערכים בפרובאנס שווקי סנטונים מסורתיים. הגדול והמפורסם שבהם מתקיים בעיר מרסיי, ברציפות מאז 1803, ונחשב לאחד העתיקים בעולם.
אמנות הסנטונים הוכרה בשנת 2017 כחלק מהמורשת התרבותית הלא-מוחשית של צרפת. ההכרה הזו עזרה לשמר את המסורת העממית המקסימה. מעניין שהיום, בשילוב בין מסורת לחדשנות ולצד הדמויות המסורתיות, מוסיפים יצרני הסנטונס גם דמויות עכשוויות, החל מפוליטיקאים ועד לכוכבי כדורגל וידוענים.
הנה תצוגת סנטונס בדרום צרפת:
https://youtu.be/4mlWLR53E7o
כך מייצרים אותם באופן מסורתי:
https://youtu.be/tWw_1aHWDa8?t=38s
תצוגה של כפר צרפתי:
https://youtu.be/w7prb97ETT8
ועוד בובות סנטונס בעבודה כפרית:
https://youtu.be/GHZZJbu7v9Y
מהו הפסל רקדנית בת 14?
האמן הצרפתי אדגר דגה ידוע מאד בציורי הרקדניות והמחול שלו. אבל לא רבים מכירים את הפסל היחידי של דגה "רקדנית צעירה בת ארבע עשרה" (Little Dancer of Fourteen Years). הפסל נוצר בשנת 1880 והוא היצירה הפיסולית היחידה שהציג דגה בימי חייו. את שאר פסליו יצר כמודלים לצורך הציור ורק בזכות חברו ששמר תבניות שלהם הם שוחזרו אחרי מותו לפסלי ברונזה מרהיבים.
הפסל המקורי, בגובה של כ-99 ס"מ, מציג את דמותה של רקדנית בלט צעירה העומדת על כן נמוך העשוי עץ. גופה של הרקדנית עשוי שעווה צבועה שנועדה לחקות צבע של עור אנושי. דגה הוסיף לפסל פריטים נוספים כמו חצאית הבאלט האמיתית, פאה וסרט לשיער.
מבחינתו נועדו הפריטים הללו להוסיף מראה אמיתי לדמות הרקדנית. אמנם "רקדנית קטנה בת ארבע עשרה" אינו פסל ששייך לסגנון ה"רדי מייד", בו נאספים חפצים יומיומיים ליצירות אמנות, אבל הוא הקדים את הרעיון הזה במעט.
כיום יודעים חוקרי האמנות לספר שהדמות בפסל היא תלמידת באלט בשם מריה ון גותהם. הוא הוצג בתערוכה השישית של קבוצת האמנים האימפרסיוניסטיים בשנת 1881. מבקרי האמנות ביקרו אותו קשות כפסל "מכוער" ו"מגוחך".
בשנים שלאחר הצגתו של הפסל, יצרו ממנו עותקים רבים, שפוזרו מוזיאונים בעולם. כיום שווה הפסל המקורי מיליוני דולרים.
הנה סרטון על הפסל המהפנט "רקדנית קטנה בת ארבע עשרה" מאת אדגר דגה:
https://youtu.be/Swh6pYdeR_8
עוד הסבר קצר:
https://youtu.be/ioAd1_KwZ2M
וסרטון נוסף של פסל הרקדנית:
http://youtu.be/Nrimokda5Mo
מיהי ונוס מווילנדורף?
נראה שהצלמית הקטנה והמגולפת באבן גיר המכונה ונוס מווילנדורף, או האשה מווילנדורף, נוצרה לפני למעלה מ-21 אלף שנה. היא התגלתה בשנת 1908 על ידי הארכאולוג יוזף סומבתי, סמוך לווילנדורף שבאוסטריה.
יש ויכוחים רבים בין החוקרים לגבי מטרתה של הצלמית וכמעט ולא ידוע על משמעותה התרבותית או מקורה. אחת הסברות היא שנועדה להלל את גוף האשה. מאז קיבלה ונוס מווילנדורף את שמה, התגלו צלמיות דומות נוספות, אם כי לא מאותן תקופות או תרבויות אנושיות. על אף שאין ביניהן קשר, כונו צלמיות אלה בשם משותף "צלמיות ונוס".
הנה ונוס מווילנדורף:
http://youtu.be/d0xAmbjE6Us
והסיפור של הפסל הקדום והמיוחד הזה:
http://youtu.be/ENAZqOoOVaI
מיהו הילד המשתין של בלגיה?
נתחיל ונאמר שהילד המשתין אינו ילד אמיתי. על אף שנולד מאגדה, מאז המאה ה-17 הפך הפסל של הילד המשתין, "המאנקן פיס", פסל גס ולא מנומס ככל שאולי נראה, לסמלה של בריסל בירת בלגיה. הוא כל כך ידוע בעולם שהבלגים הפכו אותו לסמלה של העיר. הם גם נוהגים מעת לעת להלבישו בבגדים שיסתירו מעט את מה שלא נראה אולי צנוע מספיק..
האגדה מספרת שלפני הרבה שנים היו מכשפות. אחת המכשפות גרמה לשרפה. הילד השתין כדי לכבות את השרפה והמכשפה הכועסת הפכה אותו לאבן.. ואגב, הבלגים שכפלו את הילד הזה לכמה ערים נוספות בבלגיה.
הנה סרטון על פסל המאנקן פיס שבעיר בריסל:
http://youtu.be/OCE8HezwqP4
התלבושת לדוגמה של המנקן פיס:
https://youtu.be/pm0PTdAJCE4
ומתיחה שנעשתה עם אחד העותקים של הילד המשתין:
פסלים קטנים

סנטונס (Santons), או בובות הסנטון, הן בובות קטנות של קדושים, שמייצרים כבר מאות שנים בחבל פרובאנס שבדרום צרפת.
למעשה, מדובר בפסלוני חימר קטנים וצבעוניים, המספרים את סיפורה של פרובאנס הכפרית דרך דמויות של אנשים פשוטים - כובסות, רועים, אופים וסוחרים.
הסיפור שלהן מתחיל בימי המהפכה הצרפתית, כשהמורדים סוגרים את הכנסיות ומונעים מהתושבים את המסורת של הצגת סצנת הלידה של ישו. בתגובה, התושבים המקומיים מתחילים לייצר בובות קטנות מחימר, שמאפשרות להציג את הסצנה בסתר הבתים שלהם.
לאבי הסנטונים המודרניים נחשב האמן ז'אן-לואי לאגנל (Jean-Louis Lagnel) ממרסיי. הוא הכניס עם הזמן חידוש מבריק - להוסיף לצד דמויות המקרא גם דמויות מחיי היומיום של תושבי פרובאנס.
המילה "סנטון" מגיעה מהמילה הפרובנסאלית "santoun" שפירושה "קדוש קטן". בתחילה, יצרו את הבובות מפירורי לחם שנצבעו. אך במהרה, עברו יצרני הסנטונים, הקרויים "סנטונייה" (Santonniers) לשימוש בחימר המקומי שנחשב יציב יותר.
תהליך הייצור המסורתי כמעט ולא השתנה עד ימינו. האמנים יוצרים תבניות עשויות גבס, מטביעים בהן חימר רך, מייבשים ולבסוף צובעים כל דמות בצבעים עשירים וצביעה ידנית. רבים מיצרני הסנטונים של היום הם דור רביעי וחמישי למשפחות שהתמחו באמנות זו.
וכך, בחודשי החורף, מדי שנה, נערכים בפרובאנס שווקי סנטונים מסורתיים. הגדול והמפורסם שבהם מתקיים בעיר מרסיי, ברציפות מאז 1803, ונחשב לאחד העתיקים בעולם.
אמנות הסנטונים הוכרה בשנת 2017 כחלק מהמורשת התרבותית הלא-מוחשית של צרפת. ההכרה הזו עזרה לשמר את המסורת העממית המקסימה. מעניין שהיום, בשילוב בין מסורת לחדשנות ולצד הדמויות המסורתיות, מוסיפים יצרני הסנטונס גם דמויות עכשוויות, החל מפוליטיקאים ועד לכוכבי כדורגל וידוענים.
הנה תצוגת סנטונס בדרום צרפת:
https://youtu.be/4mlWLR53E7o
כך מייצרים אותם באופן מסורתי:
https://youtu.be/tWw_1aHWDa8?t=38s
תצוגה של כפר צרפתי:
https://youtu.be/w7prb97ETT8
ועוד בובות סנטונס בעבודה כפרית:
https://youtu.be/GHZZJbu7v9Y

האמן הצרפתי אדגר דגה ידוע מאד בציורי הרקדניות והמחול שלו. אבל לא רבים מכירים את הפסל היחידי של דגה "רקדנית צעירה בת ארבע עשרה" (Little Dancer of Fourteen Years). הפסל נוצר בשנת 1880 והוא היצירה הפיסולית היחידה שהציג דגה בימי חייו. את שאר פסליו יצר כמודלים לצורך הציור ורק בזכות חברו ששמר תבניות שלהם הם שוחזרו אחרי מותו לפסלי ברונזה מרהיבים.
הפסל המקורי, בגובה של כ-99 ס"מ, מציג את דמותה של רקדנית בלט צעירה העומדת על כן נמוך העשוי עץ. גופה של הרקדנית עשוי שעווה צבועה שנועדה לחקות צבע של עור אנושי. דגה הוסיף לפסל פריטים נוספים כמו חצאית הבאלט האמיתית, פאה וסרט לשיער.
מבחינתו נועדו הפריטים הללו להוסיף מראה אמיתי לדמות הרקדנית. אמנם "רקדנית קטנה בת ארבע עשרה" אינו פסל ששייך לסגנון ה"רדי מייד", בו נאספים חפצים יומיומיים ליצירות אמנות, אבל הוא הקדים את הרעיון הזה במעט.
כיום יודעים חוקרי האמנות לספר שהדמות בפסל היא תלמידת באלט בשם מריה ון גותהם. הוא הוצג בתערוכה השישית של קבוצת האמנים האימפרסיוניסטיים בשנת 1881. מבקרי האמנות ביקרו אותו קשות כפסל "מכוער" ו"מגוחך".
בשנים שלאחר הצגתו של הפסל, יצרו ממנו עותקים רבים, שפוזרו מוזיאונים בעולם. כיום שווה הפסל המקורי מיליוני דולרים.
הנה סרטון על הפסל המהפנט "רקדנית קטנה בת ארבע עשרה" מאת אדגר דגה:
https://youtu.be/Swh6pYdeR_8
עוד הסבר קצר:
https://youtu.be/ioAd1_KwZ2M
וסרטון נוסף של פסל הרקדנית:
http://youtu.be/Nrimokda5Mo

נראה שהצלמית הקטנה והמגולפת באבן גיר המכונה ונוס מווילנדורף, או האשה מווילנדורף, נוצרה לפני למעלה מ-21 אלף שנה. היא התגלתה בשנת 1908 על ידי הארכאולוג יוזף סומבתי, סמוך לווילנדורף שבאוסטריה.
יש ויכוחים רבים בין החוקרים לגבי מטרתה של הצלמית וכמעט ולא ידוע על משמעותה התרבותית או מקורה. אחת הסברות היא שנועדה להלל את גוף האשה. מאז קיבלה ונוס מווילנדורף את שמה, התגלו צלמיות דומות נוספות, אם כי לא מאותן תקופות או תרבויות אנושיות. על אף שאין ביניהן קשר, כונו צלמיות אלה בשם משותף "צלמיות ונוס".
הנה ונוס מווילנדורף:
http://youtu.be/d0xAmbjE6Us
והסיפור של הפסל הקדום והמיוחד הזה:
http://youtu.be/ENAZqOoOVaI

נתחיל ונאמר שהילד המשתין אינו ילד אמיתי. על אף שנולד מאגדה, מאז המאה ה-17 הפך הפסל של הילד המשתין, "המאנקן פיס", פסל גס ולא מנומס ככל שאולי נראה, לסמלה של בריסל בירת בלגיה. הוא כל כך ידוע בעולם שהבלגים הפכו אותו לסמלה של העיר. הם גם נוהגים מעת לעת להלבישו בבגדים שיסתירו מעט את מה שלא נראה אולי צנוע מספיק..
האגדה מספרת שלפני הרבה שנים היו מכשפות. אחת המכשפות גרמה לשרפה. הילד השתין כדי לכבות את השרפה והמכשפה הכועסת הפכה אותו לאבן.. ואגב, הבלגים שכפלו את הילד הזה לכמה ערים נוספות בבלגיה.
הנה סרטון על פסל המאנקן פיס שבעיר בריסל:
http://youtu.be/OCE8HezwqP4
התלבושת לדוגמה של המנקן פיס:
https://youtu.be/pm0PTdAJCE4
ומתיחה שנעשתה עם אחד העותקים של הילד המשתין:
