הממציא של הפורטה-פיאנו, שממנו נולד בהתאמות מסוימות הפסנתר שאנו מכירים, היה ברתולומיאו כריסטופורי (Bartolomeo Cristofori di Francesco), מי שהיה אוצֵר כלי הנגינה של אחת המשפחות העשירות באיטליה, משפחת מדיצ'י מפירנצה.

הפורטה-פיאנו, הכלי שנחשב לאבטיפוס של הפסנתר המודרני, נולד בסביבות סוף המאה ה-17 או תחילת המאה ה-18. הפסנתר הזה נחשב לאחד הכלים החשובים בעולם הנגינה. הכלי הזה, שעבר הרבה עד היום, שינה לחלוטין את התפיסה לגבי המוסיקה.

הפסנתר הראשון, הפורטה פיאנו, כלי מקלדת ראשון שנחשב לכלי הקשה, פותח תוך התבססות על הצ'מבלו, כלי הפריטה הפופולרי שמזכיר במראהו את הפסנתר עם המקלדת. בניגוד לצ'מבלו, הפורטה פיאנו פרץ לעולם ככלי הקשה.

כולנו מכירים כלי הקשה והם הרי כלי רעש, היוצרים בדרך כלל רעש ולא צליל (על אף שיש כלי הקשה מלודיים, כמו קסילופון או ויברפון, המפיקים צלילים בגבהים ספציפיים).

אבל ההשתייכות של הפורטה-פיאנו והפסנתר למשפחה הזו לא קשורה לעוצמת הרעש שהם יוצרים, אלא לדרך הפקת הצליל שלהם. הפסנתר נכלל במשפחה זו בזכות דרך הפקת הצליל שלו. כל קליד של הפסנתר מחובר לפטיש המקיש על מיתריו, כשעוצמת הנגינה בו נקבעת על פי העוצמה שבה לוחצים הפסנתרנים על קלידי הפסנתר בעת הנגינה. לחיצה חזקה על הקלידים מייצרת צליל חזק. לחיצה רכה וחלשה - צליל חלש ושקט

במילים פשוטות, ברתולומיאו המציא בפסנתר כלי הקשה לכל דבר. אמנם כלי שדומה לצמבלו, כלי פריטה, אבל הוא כלי הקשה כי הנגינה בו מבצעת הקשה על המיתרים. הפורטה והפיאנו הם באיטלקית "חזק - חלש", מה שהצביע אז על אפשרויות הדינמיקה שלו, כלומר נגינה בעוצמה משתנה.

הצ'מבלו לא היה מסוגל לכך, כי בו מחובר לכל קליד במקלדת דווקא מפרט שפורט על המיתרים. למפרט זה אין יכולת להפיק נגינה חלשה או חזקה, אלא נגינה בעוצמה אחידה.


הנה סיפורו של ממציא הפורטה פיאנו ולמעשה ממציא הפסנתר:

https://youtu.be/O2L5ZKIu4F4


הפסנתר מעשה ידיו מ-1720, הפסנתר העתיק ביותר ששרד בעולם:

https://youtu.be/6XDJ2O4P97I


פסנתר הפטישים של ברתולומיאו:

https://youtu.be/rM6-DJZc6uI


יצירה של סקרלטי שמנוגנת על פסנתר הפורטה-פיאנו הקדום ביותר של כריסטופורי:

https://youtu.be/A2WdjyKQ57A


הדגמת הפורטה-פיאנו, צליל חזק וחלש, המצאתו הגדולה של כריסטופורי:

https://youtu.be/2ef95BZfYcw


ומי היה מאמין שהטכנולוגיה המודרנית תפיק מהפסנתר צלילים כאלו:

https://youtu.be/eJW9N-h8UgI

הפסנתר (Piano) הוא כלי נגינה שמכיל בדרך כלל 88 קלידים. כל קליד מחובר לפטיש קטן, באמצעות מנוף זעיר. לחיצה על הקליד גורמת למנוף להניע את הפטיש, שמכה במיתר מתכת שבתוך הפסנתר.

ככל שהלחיצה על הקליד תהיה חזקה, היא תגרום לפטיש להכות חזק יותר במיתר והצליל יהיה חזק יותר. זו הסיבה שהפסנתר יוצר מוסיקה כל כך רגישה, חלשה וחזקה, או כמו שקוראים לו באיטלקית 'פיאנו-פורטה' (חלש-חזק).

אגב, לכל קליד מיתר משלו בתוך הפסנתר וכל מיתר הוא באורך שונה גם בעובי משלו. כך נוצרים הגבהים השונים של הצלילים: דו, רה, מי וכדומה.


הנה סרטון שמציג את פעולת הפסנתר באנימציה:

https://youtu.be/vFXBIFyG4tU


כך פועל פסנתר כנף:

http://youtu.be/I6SvIbKIWPQ


והנה סרטון שמראה באנימציה פשוטה את דרך הפעולה של הפטישים המחוברים לקלידי הפסנתר:

http://youtu.be/xr21z1CZ54I


יש פסנתרים חשמליים שלכל קליד יש משקל, כמו בפסנתר האקוסטי (הרגיל), אך הוא מייצר את הצליל באופן דיגיטלי:

https://youtu.be/N9PSzBX_nzM

הצליל המרחף והמלטף של הפסנתר החשמלי "פנדר רודס" (Fender Rhodes) היה צליל ייחודי בתחום הפסנתרים החשמליים. היום יודעים לחקות אותו דיגיטלית הרבה פסנתרים כאלה, אבל בשנות ה-70 של המאה הקודמת הוא היה מכני ושונה מכולם.

בגוף הפסנתר מסודר מערך של "קולנים אסימטריים". אלה קולני מתכת באורכים שונים, שיוצרים גבהי צליל שונים. הקולן האסימטרי הוא מעין מזלג מתכת קטן, עם שתי שיניים שונות בגודלן, שמפיק צליל מדויק, מאוד נקי ובתדירות קבועה. סוד הצליל המתמשך של צלילי הרודס הוא ההבדלים בגודל שתי השיניים שלו, שיוצר המשכיות לרטיטות, מה שממשיך את הצליל זמן מה ודואג שהוא לא ידעך מיד.

כמו בפסנתר הרגיל, יצר הרולד רודס, ממציא הפנדר רודס מנגנון עם שורת פטישים קטנים. כל פריטה, כלומר לחיצה על קליד, מקפיצה את הפטיש וגורמת לו להכות בקולן ולהפיק ממנו צליל מתכתי עדין וחלש. הצליל הזה מזכיר צליל של מטלופון, קסילופון מתכתי.

כמו בגיטרה חשמלית, בה צליל המיתר החלש מיסודו, פסנתר הרודס הוא כלי נגינה אלקטרו-מכני. פריטה על כל אחד מקלידיו יוצרת רטט באחד הקולנים שבתוכו. כמו בגיטרה חשמלית, אם תצמידו את האוזן לפנדר הרודס, תוכלו לשמוע את הצלילים החלשים גם ללא מגבר.

אבל בהיותו כלי נגינה אלקטרו-מכני, פסנתר הרודס ממיר את הרטט המכני שנוצר בשיני הקולנים שבתוכו, כתוצאה מפריטה על הקלידים, לזרם חשמלי מחזורי. כשהוא מחובר למגבר ורמקולים, אותו זרם חשמלי יוגבר ויהפוך לצליל שנשמע היטב.


כך נשמע הפנדר רודס:

https://youtu.be/EKH7gu9lgXI


ה"פנדר רודס" מזוודה היה תענוג נייד להופעות:

https://youtu.be/RD1nBPRZc-I


כך בילי ג'ואל מלווה את עצמו בליטוף מענג:

https://youtu.be/tJWM5FmZyqU


ופול סיימון ליווה בו בלדות מהורהרות:

https://youtu.be/0KM0EcbPjMI


אבל הפנדר רודס היה גם כלי קצבי מאוד, כמו אצל צ'יק קוריאה:

https://youtu.be/DiN8M2ul_9w


והפתיחות הגדולות של הפנדר רודס עם הסברים על האפקט המיוחד בכל אחת:

https://youtu.be/CimnsB-lHpk?long=yes

צ'מבלו (Harpsichord) הוא כלי מקלדת שבמשך כ-300 שנה, עד להחלפתו על ידי הפסנתר, היה כלי המקלדת המרכזי והחשוב ביותר במוסיקה האירופית.

בניגוד לפסנתר, בו כל קליד מחובר לפטיש המקיש על מיתרים, היה הצ'מבלו כלי פריטה. לכל אחד מקלידיו היה מחובר מנגנון עם מפרט קטן, פחות או יותר כמו זה שבו משתמשים לנגינת גיטרה, שהיה פורט על המיתר.

בשל הפריטה על המיתרים היה צבע הצליל שלו שונה מאוד מזה של הפסנתר ועשיר בצלילים עיליים. צליליו של הצ'מבלו, לעומת זאת, היו מוגבלים בטווח דינמי שלהם. כלומר, הפריטה הגבילה אותו ביכולת להפיק צלילים חזקים וחלשים.

בנגינה קצבית, לעומת זאת, היה הצ'מבלו מצוין. ומאחר שהליווי בצ'מבלו היה לרוב אז מאולתר, יכולים היו הנגנים בו ללוות את המוסיקה בדרכים מגוונות ומעניינות, שהם התאימו בזמן הנגינה לרגש שהיצירה מביעה, לאופיה המנוגן ולתנועה שלה.

הצ'מבלו, אשר קדם לפסנתר, הומצא בסוף המאה ה-14. בתוך 200 שנה הוא הפך לכלי פופולרי אצל מלחינים רבים, ביניהם ראמו, שאף כתב קטעי נגינה לימודיים לכלי.

בתקופת הבארוק הצ'מבלו היה כלי המקלדת הנפוץ ביותר. יוהן סבסטיאן באך כתב לו יצירות רבות, ביניהן ה"פסנתר המושווה" ו"וריאציות גולדברג". גם הנדל כתב סוויטות רבות לצ'מבלו וכך גם דומניקו סקרלטי, בנו של אלסנדרו סקרלטי, שבשל הסונטות המגוונות שכתב לכלי, שמו ממש נקשר עם הצ'מבלו.

גם בתזמורות האופרה שולב הצ'מבלו ועד לזמנו של מוצרט הוא היה הכלי המרכזי בה.


הנה הסבר על כלי הפריטה עם המקלדת צ'מבלו:

https://youtu.be/7JqP5qKn8r4


כך נשמע אולי מוצרט על הצ'מבלו:

https://youtu.be/b1GyOFnVELI


איך פועל הצ'מבלו וכיצד קלידי הצ'מבלו פורטים על מיתרי הכלי:

https://youtu.be/nLZhKOFN1es


צ'מבלו מלווה אבוב ביצירה "Nun kommt der Heiden Heiland" של באך:

https://youtu.be/DKYRq8_vC0A


קרוב משפחה דומה - אוטווינו:

https://youtu.be/pZoWGTCshcI


והקונצ'רטו הברנדנבורגי מס' 3 של באך. עם פרדריק שזלן, המנגן צ'מבלו ומנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית:

https://youtu.be/Cj129QvQDKE?long=yes

בחנות הגדולה ביותר באמריקה, החנות FAO Schwartz שוורץ שבעיר ניו יורק נמצא מתקן שזכה לשם "פסנתר רצפה" (Floor piano at Fao Schwartz) או בחנות הפסנתר הגדול (The big piano).

יצר אותו האמן, המהנדס והממציא רמו סרסני (Remo Saraceni) לחגיגת המאתיים בפילדלפיה, בשביל הכיף. זו רק אחת מההמצאות האינטראקטיביות הרבות של מי שמחבר את הדמיון של הילד שהוא עם היכולת ההנדסית אל הטכנולוגיה של העתיד.

ה"פסנתר הגדול" הראשון נבנה ב-1982. הוא הוצג בחנות הצעצועים כשאחותו של הבמאי והמפיק סטיבן שפילברג אן שפילברג ראתה וסיפרה לאחיה.

משם הוא התפרסם בסרט הקלאסי של שפילברג "Big" בכיכובו של טום הנקס. כל מקש נדלק כשעוברים על המקלדת ואז מושמעים צלילים המלודיים. בדגמים הכי עדכניים שלו ניתן לתכנת שירים בנוסף לבחירת שירים שכבר מתוכנתים.


הנה דיווח על הפסנתר הגדול של פאו שוורץ:

https://youtu.be/o570ZUYQuQo


פסנתר הרצפה בחנות שוורץ:

https://youtu.be/g8Yi6ITZtHg


שני וירטואוזים רוקדים חיל על הפסנתר שעל הרצפה:

https://youtu.be/JpSzPcwMd_Q


הסצנה שהנקס וחברו מנגנים בו בסרט "ביג":

https://youtu.be/CF7-rz9nIn4


פור אליז של בטהובן על הפסנתר הגדול של חנות פאו שוורץ בניו יורק:

https://youtu.be/HOdB-0biTlM


ופסנתר הרצפה - מוצר לקנות הביתה:

https://youtu.be/hVcnOBkkxk4

פיאנולה, או פלייר פיאנו (Player Piano), הוא פסנתר ממוכן, פסנתר המנגן בעצמו, ללא פסנתרן, על פי העיקרון של תיבת הנגינה.

למעשה מופעלים קלידי הפיאנולה על ידי סרט נייר מנוקב שנע באופן מכני בין שני גלילים ומייצר נגינה בפסנתר המכני.

הפיאנולה הומצא בסוף המאה ה-19 ככלי נגינה מכני שיכול היה לנגן ממש כאילו הנגן ישב ופרט על קלידיו. הסוד בפיאנולה היה גלום בסרטי הנייר המנוקבים והארוכים, שנשמרו מגולגלים בגליל. הרצת גליל כזה בפיאנולה, הורתה לפסנתר המכני כיצד ומה לנגן.

באמצעות הפיאנולה נשמרו על פיאנו רולס ביצועים גדולים של פסנתרנים ומלחינים חשובים מהמאה ה-19, ביניהם ראוול ודביסי.

בתקופת השיא שלה הייתה הפיאנולה כלי פופולארי בבתי קפה יוקרתיים ובאולמות נשפים באירופה ובאמריקה. עם הזמן ושכלול שיטות ההקלטה היא הפכה למיושנת ויצאה כמעט לחלוטין מכלל שימוש. כיום משתמשים בה בעיקר כגימיק בידורי או במוזיאונים מוסיקליים.


#איך זה עבד?
בפסנתרים ללא פסנתרן הללו, הסתובב כל הזמן התוף שבתוכם, מעין גליל עם זיזי מתכת שנלחצו באמצעות גלילי נייר מנוקבים. כך החליפו הנקבים את האצבעות המנגנות, פורטות על הקלידים ויצרו הקשה על מיתרי הפסנתר באמצעות אותם זיזים, הקשה מכנית שבאה במקום אצבעותיהם של הנגנים האנושיים.

סרטי הנגינה של הפיאנולה נקראו פיאנו רולס (Piano Roll). הם נוצרו על ידי "הקלטת" נגינה אמיתית של יצירה לאורך סרט הנייר. בעצם ההקלטה הייתה שימור של רצף פעולות הקלידים שנוגנו ביצירה, בצורה של נקבים מסודרים על סרט הנייר. הם שאפשרו לחזור ולשמוע את המוסיקה שוב ושוב.

הטכנולוגיה של הפסנתר המיכני הייתה דומה לזו של מכונת הנגינה, אם כי נראתה הפוך. אם בתיבת נגינה בולטים זיזים קטנים מהגליל המסתובב, בסרט של הפיאנולה היו דווקא נקבים וחריצים. בהכנסת סרט הנייר, הפיאנו רול, אל תיבת הפיאנולה הפעיל כל נקב קליד מסוים.


הנה תולדות הפסנתר המנגן וייצור של סרטי הנגינה שלו:

https://youtu.be/uL9NudhhSQE


הפעלת סרט הנייר המשחזרת את נגינת הפסנתרן בקטע הרגטיים הידוע "הבדרן":

https://youtu.be/07krQ661fok


פעולת הפיאנולה, פלייר פיאנו:

https://youtu.be/hpOiSMX1ybw


סליל מנגן של פיאנו רול:

https://youtu.be/2Mh-Wj8TK6w


ובעידן המחשב ותוכנות הסקוונסר, הוחזר הפיאנו רול ומתאר על המסך את צלילי המוסיקה שהוקלטה:

https://youtu.be/EB4s3I-rat4