שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מיהם השבטים בפפואה גינאה החדשה?
פפואה גינאה החדשה (פפואה ניו גיני) היא מדינה שנמצאת על אי ענקי, השני בגודלו בעולם, הנמצא מצפון לאוסטרליה. כ-800 שבטים שונים יש בפפואה ניו גיני. שבטים אלה דוברים כ-800 שפות שונות - כמעט שפה לכל שבט!
רבים מהשבטים מתגוררים בכפרים מרוחקים ופרימיטיביים ביותר ואנשי השבטים הללו ישנים על רצפות עץ, בתוך בקתות עשויות מעצי דקלים. במרבית השבטים הללו עושים בני השבט את המקלחת שלהם בנהר.
השבטים הללו מגוונים ביותר גם בתרבויות ובמנהגים שלהם. רבים מאנשי השבטים הללו פגשו את האדם המערבי הראשון רק לפני כ-70 שנים והם חיים על פי מנהגים ומסורות קדומים. חלק מהשבטים הללו הם ממש קניבלים אוכלי-אדם.
הנה ביקור אצל בני השבטים בפפואה:
https://youtu.be/Rq8SA3AB06k
בני שבטים מפפואה גינאה החדשה מבקרים בניו יורק:
https://youtu.be/D9Z-mPj_oZo
סרט תיעודי קצר על בני השבטים שבאיים הללו:
https://youtu.be/b9cMEXVCWnk?long=yes
והמאמצים לשמר את השבטים של יערות הגשם באיים:
https://youtu.be/pT_Z7G34kqU?long=yes
באיזו מדינה בעולם מדברים הכי הרבה שפות?
המדינה הכי רב-לשונית בעולם היא כנראה פפואה גינאה החדשה. על אף שמרבית האנשים מדברים בשפת ה-MOTU המקומית, יש בה כ-800 שבטים שונים.
שבטי פפואה גינאה החדשה הדוברים בערך כמניין זה שפות שונות, מה שאומר שמדברים בפפואה גינאה החדשה יותר מ-750 שפות שונות נוספות!
אגב, גם במקומות אחרים במזרח יש ריבוי שפות לא קטן. באינדונזיה למשל, מדברים ביותר מ-300 שפות שונות.
הנה מגוון השבטים והשפות שמדברים ושרים בהן בפפואה גינאה החדשה (עברית):
https://youtu.be/Zi6g-8fH3i0
שפת האל לדוגמה:
https://youtu.be/5yx8o4JOQRA
ואחד השבטים האבודים בה:
https://youtu.be/EmvCFM-jqL8
מהן תולדות הבננה וכיצד הגיעו הבננות לאמריקה?
לא רבים יודעים שהבננה התרבותית נולדה בדרום מזרח אסיה, החוקרים סבורים שזה קרה באזור גינאה החדשה. לפני 8-10 אלפים שנה היא בויתה, מה שמעמיד אותה כאחד מצמחי החקלאות הכי קדומים שיש.
במהלך אלפי שנים הופצה הבננה על ידי בני המין האנושי לאזורים טרופיים וסובטרופיים שונים. למערב היא הובאה על ידי סוחרי תבלינים. יש סברה שאלכסנדר הגדול הוא ככל הנראה מי שהביא את הבננה לאירופה, לאחר שגילה את הפרי עתיר האנרגיה בעת שכבש את אסיה.
במאה ה-8 לספירה יש כבר עדויות על אכילה וגידול בננות בארץ ישראל וככל הנראה במזרח התיכון בכלל.
הערבים הם אלה שהביאו את צמחי הבננה לאפריקה וחקלאים החלו לגדל אותם, במיוחד בצד המערבי של היבשת האפריקאית.
משם הועבר צמח הבננה, במאה ה-16, על ידי הכובשים הספרדים אל המושבות שלהם ביבשת אמריקה. הוא נקלט שם היטב וגידול בננות באזורים הטרופיים של יבשת אמריקה היה להצלחה גדולה.
במהלך ההצלחה הכלכלית של גידול הבננות באמריקה, נעקרו שטחים עצומים של יערות גשם, כדי לגדל בננות במטעים חדשים.
אבל פגיעת פטריה בזן הפופולרי ביותר של הבננות, ה"גרו מישל", התפשטה במהירות בין המטעים העצומים הללו של מרכז אמריקה. קראו לתופעה הזו "מגפת פנמה", על שם אחת מהארצות בהן גידלו בננות בכמויות ענק. בעקבות הנזקים עקרו עוד המון עצים ביערות הגשם, כדי לטעת מטעים נקיים ובריאים.
עד כדי כך גדולה הייתה ההיקלטות של הבננה באמריקה, עד שכיום מהוות ארצות אמריקה הדרומית והתיכונה את היצואניות הגדולות של בננות לכלל ארצות העולם. לאור זאת, ודאי לא תתפלאו לדעת שמגדלת הבננות הגדולה בעולם היא אקוודור, השוכנת ביבשת אמריקה.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
הסיפור הקשה של עקירת יערות הגשם במרכז אמריקה כדי לגדל בננות:
https://youtu.be/esvycD1O3cM
והדרך שעושה הבננה מדרום אמריקה אלינו:
https://youtu.be/2HeO9k7jgVo
מהן המומיות של אגן טארים?
המומיות של אגן טארים (Tarim mummies), הנקראות גם המומיות התוכאריות, הן ממצא ארכיאולוגי מדהים של 113 מומיות שהתגלו באגן טארים, בתחומי העיר ש'ינג'יאנג של ימינו, בירת מחוז אורומצ'י.
המומיות התגלו במדבר טקלמקאן חסר הרחמים, שבצפון-מערב סין. אגן טארים, על דרך המשי, ממוקם באזור האוטונומי של שינג'יאנג, מקום בו הצטלבו דרכיהם של עמים עתיקים, כשהם מחליפים ביניהם רעיונות תרבותיים ומשפיעים אלה על אלה.
הגילוי המדהים התרחש בשנת 1978, בתקופה בה הארכאולוג הסיני וואנג בינגוס הסתובב לאורך זרמי הנהרות באזור וחיפש אתרים עתיקים לחקור. באחד מהמפגשים שערך עם תושבים מקומיים, הם סיפרו לו על "הגבעה האדומה" והמסתורית שבאזור.
הגבעה סיקרנה את החוקר הצעיר ולאחר בדיקות מעטות הוא מחליט לחפור בה. בשלב מסוים הוא מגשים את החלום של כל ארכאולוג, כשהוא מאתר את אתר הקבורה המדהים, על 113 המומיות הטמונות בו.
#על המומיות של אנשי הטארים
מספר מומיות תוכאריות ניתן לראות כיום בכמה מוזיאונים במחוז שינג'יאנג. חלקן היו קבורים בו במשך קרוב ל-4,000 שנה.
המומיות הללו הן השרידים האנושיים העתיקים ביותר שהתגלו עד היום באזור שינג'יאנג. זהו אוסף גופות משומרות של מי שככל הנראה היו בעלות תווי פנים אירופאים ושיער בלונדי ארוך.
הלבוש של מומיות הטארים היה שונה מהלבוש הסיני שהיה מקובל בימי קדם באזור. הן היו לבושות בשכמיות צמר ועטורות נוצות יפות. אחת המומיות אפילו לבשה כובע שמזכיר את "כובע המכשפות" המחודד שנראה בציורי האגדות של ימי הביניים.
המתים הללו נקברו ליד אפיק נהר יבש, בתוך ארונות קבורה בצורת סירה, כשמעליהם מוטות ארוכים דמויי משוט.
אגב, השיער הבלונדיני ותווי הפנים האירופאים של המומיות. היו ככל הנראה הסיבה שהגישה אליהן הוגבלה בהתחלה. נראה שקיומן הפריע לטענה, שהייתה אז מקובלת בסין, טענה שהעם הסיני התפתח באופן עצמאי ובלי כל השפעות זרות.
#במה מיוחדות המומיות האלו?
המומיות התוכאריות התפרסמו בצבע עורן ובשיער הבהיר שלהן, שיער המעיד על המקורות המרכז-אסיאתיים ואפילו אירופאים שלהן.
המיוחד במומיות התוכאריות הוא תהליך החניטה הטבעי שהן עברו. החום והיובש המדבריים שימרו אותן במשך אלפי שנים ובזכות תנאי מזג האוויר הללו מצבן היה כה טוב.
ללא חניטה מסובכת הן נשארו עם שיער, עור, קעקועים ואפילו בגדים.
#מי היו אנשי אגן טארים?
לא ברור לחלוטין מהיכן הגיעו אנשי הטארים ומה הסיבה להגעה שלהן לאזור. למרות שהם הותירו סימנים לקיומם ועקבות רבים, ארכיאולוגים לא הצליחו להסכים לגבי המנהגים התרבותיים שלהם והשפות אותן דיברו.
בעבר האמינו החוקרים שהמומיות הללו היו מהגרים הודו-אירופים. ניתוח DNA אחר גילה שהגנים שלהם הכילו תערובת של שושלות סיביריות ואירופאיות.
עוד סימן למורשת המזרח אירופית שלהם קשור בידיעה שתושבי האזור המאוחרים יותר דיברו בשפה הודו-אירופית לא אופיינית לאזור, שפה המכונה טוכרית.
מחקר שניתח את הגנום של 13 מהמומיות של אגן טארים, לעומת זאת, גורס שאנשי אגן טארים היו בעצם אוכלוסייה מקומית שיכולה הייתה להתבסס באזור כבר בסוף עידן הקרח האחרון.
מחקר זה, שפורסם בכתב העת המדעי "Nature", נערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת ג'ילין הסינית בצ'אנגצ'ון. בין ממצאיו מעניין למצוא שאנשי הטארים היו מבודדות גנטית מהקהילות השכנות, אף שאימצו למשל שיטות חקלאיות בהן השתמשו שכניהם, מה שמצביע על קשרים ביניהם.
הנה המומיות באגן טארים:
https://youtu.be/rFvqzbsxYGw
על גילוי המומיות שבאגן טארים:
https://youtu.be/-3Z_8B0EHvY
מצגת וידאו על המומיות הייחודיות הללו:
https://youtu.be/FpxPctzR_2U
וגרסת המסתורין של הגילוי והחידה שלהם:
https://youtu.be/7PixhDmGoqc
מהו מנהג צילוק הגוף של שבטי נהר הספיק?
הייתם מאמינים שצלקות יכולות להיות דבר נחשק אצל אנשים בתרבויות שונות? הייתם חושבים שמישהו ירצה שיפצעו אותו וישאירו לו צלקות בכל הגוף והוא ייצא מרוצה? הייתם מקבלים טקס שכזה במקום בר-מצווה ו"תודה להורי שהביאוני עד הלום"?
ובכן, בהחלט. מסתבר שמנהג צילוק הגוף (Scarification) משמש כטקס התבגרות בחברות שבטיות שונות בעולם. למשל אצל בני השבטים שבפפואה גינאה החדשה, כמו שבטים בנהר הספיק (Sepik river tribes), שבט קנגאנאמן, או בשבטים ביבשת אפריקה.
בשבטים הללו משמש טקס יצירת הצלקות בגוף הצעיר, חלק משמעותי בטקס החניכה של הנערים שהופכים לגברים. זהו הטקס המקביל לטכסי חניכה רבים, המתרחשים ברחבי העולם. הזכרנו את בר המצווה היהודי, המילה המוסלמית, טקס נמלת הקליע בדרום אמריקה ועוד מגוון של טקסי חניכה שונים ומשונים.
כך או כך, בשבטים הללו הצילוק הוא רק חלק קטן מטקס התבגרות שנמשך שבועות, טקס שכולל השפלה פומבית של הצעירים ולא מעט כאבים. בטקס הצילוק יש תפקיד משמעותי מאד לזקני השבט, שהם באופן מסורתי מי שאחראים על שימור, קיום והעברת המסורת בשבט מדור לדור.
בעזרת סכיני גילוח, הזקנים חותכים לצעירים את עורם ויוצרים חתכים בגופם. מחוספס ומלא בחריצים זה המראה המקובל כאן לגבר. החתכים מדמים את מראה עורו של התנין, כשהאמונה השבטית היא שהתנין ירחיק את הילד שבגופו ויהפוך את הצעיר לגבר בוגר ומוכן למשימות של הגברים.
הנה טקס התבגרות עם צלקות - בפפואה גינאה החדשה:
https://youtu.be/1AZWfAidOzY
וגם בקנגאנאמן שבפפואה גינאה החדשה:
https://youtu.be/vFZvJMlXsuY
צילוק הגוף מתרחש בקרב שבטים רבים באפריקה:
https://youtu.be/Lfhot7tQcWs
וטקס חניכה שכרוך בהקזת דם מהאף והלשון, דם שנשאר מהאם שהולידה את הנערים:
https://youtu.be/7hQEJIaciRM
מהו העץ הצבעוני בעולם?
אקליפטוס הקשת (Rainbow Eucalyptus) או בשמו המדעי אקליפטוס האיים, הוא אחד העצים הצבעוניים והיפים בעולם. יופיו נובע מהצבעים הרבים שבגזע שלו. אין עץ אחר בעולם שצבעיו כה מגוונים וססגוניים.
אקליפטוס האיים שיכול להגיע עד 60 מטר גובה הוא עץ האקליפטוס היחיד שגדל בחצי הצפוני של כדור הארץ. הוא גדל בעיקר בפיליפינים, אינדונזיה ופפואה גינאה החדשה.
הדבר המיוחד בו הוא הפסים הצבעוניים שמכסים את הגזע שלו. במהלך תקופות שונות בשנה, משיר העץ חלקים מקליפת הגזע שלו ובכל פעם מתגלה צבע נוסף. כך הופך גזע העץ למגוון מהמם של צבעים יפים, מעונות השנה השונות.
מה סודם של שלל צבעיו המרהיבים של הגזע באקליפטוס הקשת? - ובכן, המחקר מראה שהעץ הזה עובר מחזורים של השלת קליפת הגזע ובכל שכבת קליפה כזו משתלט פיגמנט אחר, כלומר צִבְעָן בצבע שונה. כל קליפה חדשה היא שקופה בהתחלה ועם הזמן מתמלאת בצבענים שנקראים טאנינים ומופרשים כדי להגן על העץ בכל עונה מזיהומים, פטריות וחיידקים שונים.
צבעי אקליפטוס הקשת מתחילים את השנה בגוון ירוק ובהמשך מתגלה הכחול, אחרי זמן מה צבע ורוד, אז כתום ולקראת סוף השנה הגזע מקבל צבע חום ערמוני.
הנה סיפורו של אקליפטוס הקשת אחרי שפלש להוואי:
https://youtu.be/K6pOntcgkZw
אקליפטוס הקשת במיטבו:
http://www.youtube.com/watch?v=wwXSHKdDM7Y
הגזע של אקליפטוס הקשת:
http://youtu.be/nunORA0yrTk
ומצגת וידאו של צבעיו המיוחדים של האקליפטוס הצבעוני:
https://youtu.be/1WppUe6vP-I
מהו תיפוף המים של נשות השבטים באיי שלמה?
כולנו נכנסים לעיתים לים או לבריכה ומתחילים לחבוט במים, אבל האם חשבנו להפוך את זה למקצב?
לנשות השבטים באיי ונואטו שבדרום האוקיינוס השקט, חלק מאיי שלמה הנמצאים לא רחוק מפפואה גינאה החדשה, יש מסורת עתיקת יומין של "מוסיקת מים" (Water music). נשות איי שלמה מנגנות על המים, או למעשה מתופפות על מים בטכניקה שזכתה לכינוי "תיפוף מים" (Water drumming).
בטכניקות משתנות ומגוונות יודעות נשות השבטים להפיק מיני צלילים שונים, שזכו לשמות ציוריים במיוחד. במשך אלפי שנים נוצרו צלילים מסורתיים ועתירי דימויים, כמו "גלים נשברים אל השונית", "קול הברק" או "לוויתן משחק עם לוויתן צעיר".
את הטקס המוסיקלי הזה מבצעות נשות השבטים כשהן עומדות במבנה של חצי-ירח, רוקדות ריקוד מלא קצב ועטויות בתלבושות מסורתיות שעשויות עלים ופרחים.
נראה שהטקסים הללו, מוסיקליים ורוחניים כאחד, הם עתיקים מאד ובעלי שורשים פרהיסטוריים.
תיפוף המים של נשות איי שלמה:
http://youtu.be/hwy69tsFEIU
תיפוף מים בשבט הוונואטו:
http://youtu.be/pEgJhfWKq4A
ו
כאן עם שירה:
http://youtu.be/QwyWeM_un0I
וגם כאן:
http://youtu.be/7y8IBjIdq_k
פפואה גינאה החדשה (פפואה ניו גיני) היא מדינה שנמצאת על אי ענקי, השני בגודלו בעולם, הנמצא מצפון לאוסטרליה. כ-800 שבטים שונים יש בפפואה ניו גיני. שבטים אלה דוברים כ-800 שפות שונות - כמעט שפה לכל שבט!
רבים מהשבטים מתגוררים בכפרים מרוחקים ופרימיטיביים ביותר ואנשי השבטים הללו ישנים על רצפות עץ, בתוך בקתות עשויות מעצי דקלים. במרבית השבטים הללו עושים בני השבט את המקלחת שלהם בנהר.
השבטים הללו מגוונים ביותר גם בתרבויות ובמנהגים שלהם. רבים מאנשי השבטים הללו פגשו את האדם המערבי הראשון רק לפני כ-70 שנים והם חיים על פי מנהגים ומסורות קדומים. חלק מהשבטים הללו הם ממש קניבלים אוכלי-אדם.
הנה ביקור אצל בני השבטים בפפואה:
https://youtu.be/Rq8SA3AB06k
בני שבטים מפפואה גינאה החדשה מבקרים בניו יורק:
https://youtu.be/D9Z-mPj_oZo
סרט תיעודי קצר על בני השבטים שבאיים הללו:
https://youtu.be/b9cMEXVCWnk?long=yes
והמאמצים לשמר את השבטים של יערות הגשם באיים:
https://youtu.be/pT_Z7G34kqU?long=yes
המדינה הכי רב-לשונית בעולם היא כנראה פפואה גינאה החדשה. על אף שמרבית האנשים מדברים בשפת ה-MOTU המקומית, יש בה כ-800 שבטים שונים.
שבטי פפואה גינאה החדשה הדוברים בערך כמניין זה שפות שונות, מה שאומר שמדברים בפפואה גינאה החדשה יותר מ-750 שפות שונות נוספות!
אגב, גם במקומות אחרים במזרח יש ריבוי שפות לא קטן. באינדונזיה למשל, מדברים ביותר מ-300 שפות שונות.
הנה מגוון השבטים והשפות שמדברים ושרים בהן בפפואה גינאה החדשה (עברית):
https://youtu.be/Zi6g-8fH3i0
שפת האל לדוגמה:
https://youtu.be/5yx8o4JOQRA
ואחד השבטים האבודים בה:
https://youtu.be/EmvCFM-jqL8
לא רבים יודעים שהבננה התרבותית נולדה בדרום מזרח אסיה, החוקרים סבורים שזה קרה באזור גינאה החדשה. לפני 8-10 אלפים שנה היא בויתה, מה שמעמיד אותה כאחד מצמחי החקלאות הכי קדומים שיש.
במהלך אלפי שנים הופצה הבננה על ידי בני המין האנושי לאזורים טרופיים וסובטרופיים שונים. למערב היא הובאה על ידי סוחרי תבלינים. יש סברה שאלכסנדר הגדול הוא ככל הנראה מי שהביא את הבננה לאירופה, לאחר שגילה את הפרי עתיר האנרגיה בעת שכבש את אסיה.
במאה ה-8 לספירה יש כבר עדויות על אכילה וגידול בננות בארץ ישראל וככל הנראה במזרח התיכון בכלל.
הערבים הם אלה שהביאו את צמחי הבננה לאפריקה וחקלאים החלו לגדל אותם, במיוחד בצד המערבי של היבשת האפריקאית.
משם הועבר צמח הבננה, במאה ה-16, על ידי הכובשים הספרדים אל המושבות שלהם ביבשת אמריקה. הוא נקלט שם היטב וגידול בננות באזורים הטרופיים של יבשת אמריקה היה להצלחה גדולה.
במהלך ההצלחה הכלכלית של גידול הבננות באמריקה, נעקרו שטחים עצומים של יערות גשם, כדי לגדל בננות במטעים חדשים.
אבל פגיעת פטריה בזן הפופולרי ביותר של הבננות, ה"גרו מישל", התפשטה במהירות בין המטעים העצומים הללו של מרכז אמריקה. קראו לתופעה הזו "מגפת פנמה", על שם אחת מהארצות בהן גידלו בננות בכמויות ענק. בעקבות הנזקים עקרו עוד המון עצים ביערות הגשם, כדי לטעת מטעים נקיים ובריאים.
עד כדי כך גדולה הייתה ההיקלטות של הבננה באמריקה, עד שכיום מהוות ארצות אמריקה הדרומית והתיכונה את היצואניות הגדולות של בננות לכלל ארצות העולם. לאור זאת, ודאי לא תתפלאו לדעת שמגדלת הבננות הגדולה בעולם היא אקוודור, השוכנת ביבשת אמריקה.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
הסיפור הקשה של עקירת יערות הגשם במרכז אמריקה כדי לגדל בננות:
https://youtu.be/esvycD1O3cM
והדרך שעושה הבננה מדרום אמריקה אלינו:
https://youtu.be/2HeO9k7jgVo
המומיות של אגן טארים (Tarim mummies), הנקראות גם המומיות התוכאריות, הן ממצא ארכיאולוגי מדהים של 113 מומיות שהתגלו באגן טארים, בתחומי העיר ש'ינג'יאנג של ימינו, בירת מחוז אורומצ'י.
המומיות התגלו במדבר טקלמקאן חסר הרחמים, שבצפון-מערב סין. אגן טארים, על דרך המשי, ממוקם באזור האוטונומי של שינג'יאנג, מקום בו הצטלבו דרכיהם של עמים עתיקים, כשהם מחליפים ביניהם רעיונות תרבותיים ומשפיעים אלה על אלה.
הגילוי המדהים התרחש בשנת 1978, בתקופה בה הארכאולוג הסיני וואנג בינגוס הסתובב לאורך זרמי הנהרות באזור וחיפש אתרים עתיקים לחקור. באחד מהמפגשים שערך עם תושבים מקומיים, הם סיפרו לו על "הגבעה האדומה" והמסתורית שבאזור.
הגבעה סיקרנה את החוקר הצעיר ולאחר בדיקות מעטות הוא מחליט לחפור בה. בשלב מסוים הוא מגשים את החלום של כל ארכאולוג, כשהוא מאתר את אתר הקבורה המדהים, על 113 המומיות הטמונות בו.
#על המומיות של אנשי הטארים
מספר מומיות תוכאריות ניתן לראות כיום בכמה מוזיאונים במחוז שינג'יאנג. חלקן היו קבורים בו במשך קרוב ל-4,000 שנה.
המומיות הללו הן השרידים האנושיים העתיקים ביותר שהתגלו עד היום באזור שינג'יאנג. זהו אוסף גופות משומרות של מי שככל הנראה היו בעלות תווי פנים אירופאים ושיער בלונדי ארוך.
הלבוש של מומיות הטארים היה שונה מהלבוש הסיני שהיה מקובל בימי קדם באזור. הן היו לבושות בשכמיות צמר ועטורות נוצות יפות. אחת המומיות אפילו לבשה כובע שמזכיר את "כובע המכשפות" המחודד שנראה בציורי האגדות של ימי הביניים.
המתים הללו נקברו ליד אפיק נהר יבש, בתוך ארונות קבורה בצורת סירה, כשמעליהם מוטות ארוכים דמויי משוט.
אגב, השיער הבלונדיני ותווי הפנים האירופאים של המומיות. היו ככל הנראה הסיבה שהגישה אליהן הוגבלה בהתחלה. נראה שקיומן הפריע לטענה, שהייתה אז מקובלת בסין, טענה שהעם הסיני התפתח באופן עצמאי ובלי כל השפעות זרות.
#במה מיוחדות המומיות האלו?
המומיות התוכאריות התפרסמו בצבע עורן ובשיער הבהיר שלהן, שיער המעיד על המקורות המרכז-אסיאתיים ואפילו אירופאים שלהן.
המיוחד במומיות התוכאריות הוא תהליך החניטה הטבעי שהן עברו. החום והיובש המדבריים שימרו אותן במשך אלפי שנים ובזכות תנאי מזג האוויר הללו מצבן היה כה טוב.
ללא חניטה מסובכת הן נשארו עם שיער, עור, קעקועים ואפילו בגדים.
#מי היו אנשי אגן טארים?
לא ברור לחלוטין מהיכן הגיעו אנשי הטארים ומה הסיבה להגעה שלהן לאזור. למרות שהם הותירו סימנים לקיומם ועקבות רבים, ארכיאולוגים לא הצליחו להסכים לגבי המנהגים התרבותיים שלהם והשפות אותן דיברו.
בעבר האמינו החוקרים שהמומיות הללו היו מהגרים הודו-אירופים. ניתוח DNA אחר גילה שהגנים שלהם הכילו תערובת של שושלות סיביריות ואירופאיות.
עוד סימן למורשת המזרח אירופית שלהם קשור בידיעה שתושבי האזור המאוחרים יותר דיברו בשפה הודו-אירופית לא אופיינית לאזור, שפה המכונה טוכרית.
מחקר שניתח את הגנום של 13 מהמומיות של אגן טארים, לעומת זאת, גורס שאנשי אגן טארים היו בעצם אוכלוסייה מקומית שיכולה הייתה להתבסס באזור כבר בסוף עידן הקרח האחרון.
מחקר זה, שפורסם בכתב העת המדעי "Nature", נערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת ג'ילין הסינית בצ'אנגצ'ון. בין ממצאיו מעניין למצוא שאנשי הטארים היו מבודדות גנטית מהקהילות השכנות, אף שאימצו למשל שיטות חקלאיות בהן השתמשו שכניהם, מה שמצביע על קשרים ביניהם.
הנה המומיות באגן טארים:
https://youtu.be/rFvqzbsxYGw
על גילוי המומיות שבאגן טארים:
https://youtu.be/-3Z_8B0EHvY
מצגת וידאו על המומיות הייחודיות הללו:
https://youtu.be/FpxPctzR_2U
וגרסת המסתורין של הגילוי והחידה שלהם:
https://youtu.be/7PixhDmGoqc
פפואה גינאה החדשה
הייתם מאמינים שצלקות יכולות להיות דבר נחשק אצל אנשים בתרבויות שונות? הייתם חושבים שמישהו ירצה שיפצעו אותו וישאירו לו צלקות בכל הגוף והוא ייצא מרוצה? הייתם מקבלים טקס שכזה במקום בר-מצווה ו"תודה להורי שהביאוני עד הלום"?
ובכן, בהחלט. מסתבר שמנהג צילוק הגוף (Scarification) משמש כטקס התבגרות בחברות שבטיות שונות בעולם. למשל אצל בני השבטים שבפפואה גינאה החדשה, כמו שבטים בנהר הספיק (Sepik river tribes), שבט קנגאנאמן, או בשבטים ביבשת אפריקה.
בשבטים הללו משמש טקס יצירת הצלקות בגוף הצעיר, חלק משמעותי בטקס החניכה של הנערים שהופכים לגברים. זהו הטקס המקביל לטכסי חניכה רבים, המתרחשים ברחבי העולם. הזכרנו את בר המצווה היהודי, המילה המוסלמית, טקס נמלת הקליע בדרום אמריקה ועוד מגוון של טקסי חניכה שונים ומשונים.
כך או כך, בשבטים הללו הצילוק הוא רק חלק קטן מטקס התבגרות שנמשך שבועות, טקס שכולל השפלה פומבית של הצעירים ולא מעט כאבים. בטקס הצילוק יש תפקיד משמעותי מאד לזקני השבט, שהם באופן מסורתי מי שאחראים על שימור, קיום והעברת המסורת בשבט מדור לדור.
בעזרת סכיני גילוח, הזקנים חותכים לצעירים את עורם ויוצרים חתכים בגופם. מחוספס ומלא בחריצים זה המראה המקובל כאן לגבר. החתכים מדמים את מראה עורו של התנין, כשהאמונה השבטית היא שהתנין ירחיק את הילד שבגופו ויהפוך את הצעיר לגבר בוגר ומוכן למשימות של הגברים.
הנה טקס התבגרות עם צלקות - בפפואה גינאה החדשה:
https://youtu.be/1AZWfAidOzY
וגם בקנגאנאמן שבפפואה גינאה החדשה:
https://youtu.be/vFZvJMlXsuY
צילוק הגוף מתרחש בקרב שבטים רבים באפריקה:
https://youtu.be/Lfhot7tQcWs
וטקס חניכה שכרוך בהקזת דם מהאף והלשון, דם שנשאר מהאם שהולידה את הנערים:
https://youtu.be/7hQEJIaciRM
אקליפטוס הקשת (Rainbow Eucalyptus) או בשמו המדעי אקליפטוס האיים, הוא אחד העצים הצבעוניים והיפים בעולם. יופיו נובע מהצבעים הרבים שבגזע שלו. אין עץ אחר בעולם שצבעיו כה מגוונים וססגוניים.
אקליפטוס האיים שיכול להגיע עד 60 מטר גובה הוא עץ האקליפטוס היחיד שגדל בחצי הצפוני של כדור הארץ. הוא גדל בעיקר בפיליפינים, אינדונזיה ופפואה גינאה החדשה.
הדבר המיוחד בו הוא הפסים הצבעוניים שמכסים את הגזע שלו. במהלך תקופות שונות בשנה, משיר העץ חלקים מקליפת הגזע שלו ובכל פעם מתגלה צבע נוסף. כך הופך גזע העץ למגוון מהמם של צבעים יפים, מעונות השנה השונות.
מה סודם של שלל צבעיו המרהיבים של הגזע באקליפטוס הקשת? - ובכן, המחקר מראה שהעץ הזה עובר מחזורים של השלת קליפת הגזע ובכל שכבת קליפה כזו משתלט פיגמנט אחר, כלומר צִבְעָן בצבע שונה. כל קליפה חדשה היא שקופה בהתחלה ועם הזמן מתמלאת בצבענים שנקראים טאנינים ומופרשים כדי להגן על העץ בכל עונה מזיהומים, פטריות וחיידקים שונים.
צבעי אקליפטוס הקשת מתחילים את השנה בגוון ירוק ובהמשך מתגלה הכחול, אחרי זמן מה צבע ורוד, אז כתום ולקראת סוף השנה הגזע מקבל צבע חום ערמוני.
הנה סיפורו של אקליפטוס הקשת אחרי שפלש להוואי:
https://youtu.be/K6pOntcgkZw
אקליפטוס הקשת במיטבו:
http://www.youtube.com/watch?v=wwXSHKdDM7Y
הגזע של אקליפטוס הקשת:
http://youtu.be/nunORA0yrTk
ומצגת וידאו של צבעיו המיוחדים של האקליפטוס הצבעוני:
https://youtu.be/1WppUe6vP-I
כולנו נכנסים לעיתים לים או לבריכה ומתחילים לחבוט במים, אבל האם חשבנו להפוך את זה למקצב?
לנשות השבטים באיי ונואטו שבדרום האוקיינוס השקט, חלק מאיי שלמה הנמצאים לא רחוק מפפואה גינאה החדשה, יש מסורת עתיקת יומין של "מוסיקת מים" (Water music). נשות איי שלמה מנגנות על המים, או למעשה מתופפות על מים בטכניקה שזכתה לכינוי "תיפוף מים" (Water drumming).
בטכניקות משתנות ומגוונות יודעות נשות השבטים להפיק מיני צלילים שונים, שזכו לשמות ציוריים במיוחד. במשך אלפי שנים נוצרו צלילים מסורתיים ועתירי דימויים, כמו "גלים נשברים אל השונית", "קול הברק" או "לוויתן משחק עם לוויתן צעיר".
את הטקס המוסיקלי הזה מבצעות נשות השבטים כשהן עומדות במבנה של חצי-ירח, רוקדות ריקוד מלא קצב ועטויות בתלבושות מסורתיות שעשויות עלים ופרחים.
נראה שהטקסים הללו, מוסיקליים ורוחניים כאחד, הם עתיקים מאד ובעלי שורשים פרהיסטוריים.
תיפוף המים של נשות איי שלמה:
http://youtu.be/hwy69tsFEIU
תיפוף מים בשבט הוונואטו:
http://youtu.be/pEgJhfWKq4A
ו
כאן עם שירה:
http://youtu.be/QwyWeM_un0I
וגם כאן:
http://youtu.be/7y8IBjIdq_k
