שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה אהבו אמנים באזור פרובאנס?
אזור חבל פרובאנס (Provence) הוא מהאזורים היפים והאהובים בצרפת ובאירופה כולה. כמו חבל טוסקנה היפה שבאיטליה, פרובאנס התברכה באווירה שלווה ושקטה של כפרים ציוריים ושדות פורחים בשלל צבעים.
עם בתי ספר לאמנות בערים מרכזיות בדרום צרפת, כמו אביניון, ניס ואקס-אן-פרובאנס, האמנות באזור פרובאנס לא הפסיקה לשגשג מאז המאה ה-14.
במאה ה-19 התגלה חבל פרובאנס במיטבו לאמנים רבים שזיהו בו את האור המיוחד, השמיים והנופים הייחודיים והאופן זבו ניתן לציירם בטבע, באמצעות החידוש המלהיב שהכניסו האימפרסיוניסטים לאמנות כשהוציאו את כן הציור שלהם מהסטודיו והחלו לצייר בטבע.
כך הגיעו אל פרובאנס מי שנמנים כיום על גדולי הציור של המאות ה-19 וה-20, ביניהם וינסנט ואן גוך, פיקאסו, סזאן, מאטיס, בראק, מירו, לג'ר ומארק שאגאל.
בפרובאנס התפתחה גם תעשיית בשמים עתיקה, שהפכה את צרפת למעצמת בשמים. העיירה גראס שנמצאת כאן, זכתה לכינוי "עיר הבשמים". בה הופכים, כבר מאות שנים, את תמציות הבשמים המופקות כאן ובמקומות אחרים לבשמי היוקרה שהפכו לאגדה. מוזיאון הבשמים של גראס נמצא בארמון פרגונרד ומראה כיצד הפכו יצרני הבשמים של פרובאנס לעשירים מופלגים.
השילוב בין הנוף הצבעוני והיופי הכפרי, לבין האנשים והמבנים, הוא שמשך אל פרובאנס בעבר אמנים וציירים. הללו התיישבו באזור וציירו שלל ציורים שהפכו את חבל הארץ הזה לאחד המצוירים בעולם.
במלחמת העולם השנייה התמקמה בפרובאנס ובדרום צרפת בכלל, "צרפת החופשית". זה היה אזור שלא נשלט על ידי הנאצים וממנו התקיימה התנגדות לכיבוש הגרמני.
כיום זורמים לפרובנס תיירים מכל העולם - חלקם הכירו אותה לראשונה מציוריהם של ואן גוך, סזאן, מאטיס או שאגאל ובאים היום לחוות את המקום ואת הטעמים והריחות הידועים שבו, את האתרים ההיסטוריים, הבשמים והיינות המובחרים שמיוצרים בו ובכרמים הרבים שבחבל הארץ הקסום הזה.
הכירו את הציירים שבאו לכאן בתגית "אמני פרובאנס".
ואן גוך המחיש היטב את המשיכה של האמנים לפרובאנס:
https://youtu.be/hd7pt9k1vuA
סזאן שנולד וחי בפרובאנס אהב לצייר בכפר הדייגים ל'אסטאק (L’Estaque) והתמקד בתפיסת עצמים במרחב:
https://youtu.be/ybwIurmbLmg
סיפורו של חבל פרובאנס:
https://youtu.be/W9KTeUO88Z4
סרטון קצר שמציג קמצוץ מהיופי של פרובאנס:
http://youtu.be/Er_juPrnBb0
צייר מודרני שנהנה לצייר בעקבות ון גוך:
https://youtu.be/ewnNmcbz5iY
את שדות הלוונדר של פרובאנס ציירו גדולי הציירים:
https://youtu.be/-EfK8OhRElI
אי אפשר שלא לצייר אותם:
https://youtu.be/gqVPYHRC6go
קניון ורדון שבפרובאנס:
http://youtu.be/u0RlYxgXWos
ומצגת וידאו על חבל פרובנס שבצרפת:
http://youtu.be/2f1CjAs1hmg?t=13s
מה מצויר בציור "אני והכפר" של מארק שאגאל?
הציור "אני והכפר" של הצייר היהודי מארק שאגאל צויר בשנת 1911. בציור מתוארת העיר ויטבסק, כמו שזכר אותה שאגאל מרוסיה. הוא צייר אותו לאחר שעבר להתגורר בפריז.
במרכז היצירה מתוארות שתי דמויות המביטות זו בזו. בצד ימין דיוקן עצמי של שאגאל בפנים ירוקות וכובע. בצד שמאל ראש של עז או כבשה. לשתיהן שרשרות דומות, עם צלב במרכזן. מרחוק דמויות של חקלאי פוסע ואישה חולבת פרה.
השילוב ביצירה הוא בין השיחה של שתי הדמויות הגדולות (יש עיגול החוצה אותן) ומרכיבים של תנועה בחיי הכפר. בתים צבעוניים, חלקם הפוכים, באווירה סוריאליסטית משהו, שהשפיעה על סוריאליסטים רבים.
הציור משלב את סגנון הקוביזם עם ציור באווירה עממית רוסית ויהודית. הוא אינו מוסדר ומנומק כמו הקוביזם ולא מצויר בפרספקטיבה, כאילו הרעיון העממי הוא המקבל את המקום המרכזי ולא השיטה האמנותית. הצירוף של זכרונות וחלומות שנראה שהוא משופע בו השפיע מאד על הזרם הסוריאליסטי באמנות.
הנה היצירה "אני והכפר" במוזיאון לאמנות חדישה בניו יורק:
https://youtu.be/hg24zE5hSJc
והנה עיירה יהודית לפני מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/RRnMrGy9LYk
מה הפלא העתיק של הלוונדר?
לָבֶנְדֶר (Lavender), או בעברית אזוביון, הוא צמח תבלין בעל ריח נעים, הידוע בעולם בפרחים הסגולים והיפים ובפריחה כמעט תמידית של הלבנדר הרפואי.
#היסטוריה
הלבנדר, אזוביון, נזכר כבר מימי קדם, כשהיוונים והרומים הרבו להשתמש בו באירופה, כצמח בושם ומרפא. ככל הנראה הם השתמשו באזוביון דגול, המין הנפוץ באזור הים התיכון.
בארץ הוא פחות נפוץ וכאן השתמשו אבותינו יותר באזוביון הרפואי. לצמח הזה היווניים קראו "נרדוס", על שם העיר נהרדעא שעל גדות תעלה בין הפרת לחידקל בצפון סוריה.
#שימושי בית
כבר מאות שנים שחקלאי שדות הלבנדר קוטפים אותם וכורכים אותם לזרים, במעין שזירה מיוחדת, או מכניסים פרחי לבנדר ריחניים לשקיקי בד. השקיקים מוכנסים לארונות, כדי לשמור על ריח נעים בבגדים.
עם זנים רבים ומגוון סוגים, הלבנדר משמש בתחומים רבים, מהפקת שמן אתרי לצורכי בישום וייצור של סבונים ארומתרפיים, דרך שימוש ביתי במקלוני ריח עשויי לבנדר ואפילו להרחקת יתושים ומעט מזיקים.
#מטבח
הלבנדר אינו כוכב המטבח אבל הוא יכול להיות תוסף ראוי במטבח. בפרחי לבנדר אפשר להשתמש לקישוט של עוגות, עוגיות ולחמניות. הם יוסיפו טעם יוצא דופן וגם מראה.
#בריאות
ללוונדר יש כמה סגולות רפואיות. הוא טוב גם להרגעה וגם לחיטוי. תה המכיל את צמח אם שותים אותו כמה פעמים לאורך היום, ידוע כמרגיע חרדה, לחץ כללי ונדודי שינה.
חליטה סטנדרטית של פרחים וגבעולים של הצמח תסייע גם לכאבי ראש, מיגרנות ותסמונת קדם וסתית.
לשימוש חיצוני ניתן להשתמש בחליטה כשטיפה מרגיעה לעור. משחה מועשרת בשמן לבנדר תהיה שימושית מאוד לשרירים כואבים ועם רוזמרין היא גם תשפר את זרימת הדם.
שמן לבנדר יכול לעזור במקרים של דלקות ופצעים, להרגעת העור, להרגעה נפשית ונגד חרדה, אפילו בעוצמה המשתווה לזו של תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים.
השמן האתרי מלוונדר נמצא בשימוש נרחב גם בעיסוי ארומתרפי לכאבי שרירים ולחץ.
הנה הלוונדר (עברית):
https://youtu.be/HmR59ZPbQ04
יולי ושיא הפריחה בדרום צרפת:
https://youtu.be/-EfK8OhRElI
פריחת הלוונדר:
https://youtu.be/GUJCT_1_iGY
קציר בשדות הלוונדר של פרובאנס:
https://youtu.be/IDkXXWi0d0I
היום הלבנדר חוזר בגדול גם אל האי הבריטי:
https://youtu.be/s0mDoEd6qUg
על שימושי הלבנדר:
https://youtu.be/riSfwYYC6Gc
מצגת וידאו של שדות הלבנדר:
https://youtu.be/hc4BFoa-bPo
שדות הלוונדר בפרובאנס:
https://youtu.be/U8AzaciQrcs
קציר מסורתי של פרחי הלבנדר:
https://youtu.be/n4Vx4dPhQGw
והכנת הבשמים:
https://youtu.be/EV2E-oDOCIs
מהו האקוודוקט של פון דו גאר?
אקוודוקט פירושו ברומית "אמת מים" ובעזרתו הובילו מים ממעיינות ומקורות מים אל הערים. אחד האקוודוקטים היפים בעולם הוא "פון דו גאר" שבצרפת. זהו קטע מאמת מים רומאית עתיקה במחוז פרובאנס שבדרום צרפת.
אמת המים הזו בנוייה במבנה גשר קשתות מורכב וחוצה את נהר הגארדון. הגשר עצמו הוא רק חלק ממוליך מים רומאי באורך של 50 קילומטרים. במשך 500 שנה הוא הוביל מי שתייה ממעיינות שבקרבת העיר אוזס אל העיר הרומית נמאסוס, נים של היום.
האתר הוא מהיפים בעולם ונחשב כיום לאתר מורשת עולמית. מבחינה אדריכלית הוא הגשר הגבוה ביותר שבנו הרומאים ובעל הקשתות הרחבות ביותר שנבנו על ידם.
הנה האקוודוקט של נים מהאוויר:
http://youtu.be/HAalmdDH1wU?t=5s
על האקוודוקט - הגשר הרומי המדהים שהוביל מים לעיר נים:
http://youtu.be/TRY5y3k6OYw
עוד כמה מהמבנים הרומיים העתיקים שנשארו בעיר נים:
http://youtu.be/THOEXBrZtok
האקוודוקטים הרומיים המרהיבים ביותר בעולם:
https://youtu.be/nzXHolCuyfw
וקופצי האקוודוקט:
http://youtu.be/vcGKsYbY6GM
מהם בובות הסנטונס של פרובאנס?
סנטונס (Santons), או בובות הסנטון, הן בובות קטנות של קדושים, שמייצרים כבר מאות שנים בחבל פרובאנס שבדרום צרפת.
למעשה, מדובר בפסלוני חימר קטנים וצבעוניים, המספרים את סיפורה של פרובאנס הכפרית דרך דמויות של אנשים פשוטים - כובסות, רועים, אופים וסוחרים.
הסיפור שלהן מתחיל בימי המהפכה הצרפתית, כשהמורדים סוגרים את הכנסיות ומונעים מהתושבים את המסורת של הצגת סצנת הלידה של ישו. בתגובה, התושבים המקומיים מתחילים לייצר בובות קטנות מחימר, שמאפשרות להציג את הסצנה בסתר הבתים שלהם.
לאבי הסנטונים המודרניים נחשב האמן ז'אן-לואי לאגנל (Jean-Louis Lagnel) ממרסיי. הוא הכניס עם הזמן חידוש מבריק - להוסיף לצד דמויות המקרא גם דמויות מחיי היומיום של תושבי פרובאנס.
המילה "סנטון" מגיעה מהמילה הפרובנסאלית "santoun" שפירושה "קדוש קטן". בתחילה, יצרו את הבובות מפירורי לחם שנצבעו. אך במהרה, עברו יצרני הסנטונים, הקרויים "סנטונייה" (Santonniers) לשימוש בחימר המקומי שנחשב יציב יותר.
תהליך הייצור המסורתי כמעט ולא השתנה עד ימינו. האמנים יוצרים תבניות עשויות גבס, מטביעים בהן חימר רך, מייבשים ולבסוף צובעים כל דמות בצבעים עשירים וצביעה ידנית. רבים מיצרני הסנטונים של היום הם דור רביעי וחמישי למשפחות שהתמחו באמנות זו.
וכך, בחודשי החורף, מדי שנה, נערכים בפרובאנס שווקי סנטונים מסורתיים. הגדול והמפורסם שבהם מתקיים בעיר מרסיי, ברציפות מאז 1803, ונחשב לאחד העתיקים בעולם.
אמנות הסנטונים הוכרה בשנת 2017 כחלק מהמורשת התרבותית הלא-מוחשית של צרפת. ההכרה הזו עזרה לשמר את המסורת העממית המקסימה. מעניין שהיום, בשילוב בין מסורת לחדשנות ולצד הדמויות המסורתיות, מוסיפים יצרני הסנטונס גם דמויות עכשוויות, החל מפוליטיקאים ועד לכוכבי כדורגל וידוענים.
הנה תצוגת סנטונס בדרום צרפת:
https://youtu.be/4mlWLR53E7o
כך מייצרים אותם באופן מסורתי:
https://youtu.be/tWw_1aHWDa8?t=38s
תצוגה של כפר צרפתי:
https://youtu.be/w7prb97ETT8
ועוד בובות סנטונס בעבודה כפרית:
https://youtu.be/GHZZJbu7v9Y
מהו ציור "הקלפנים" של סזאן?
כשנמכר במכירה פומבית ציור של הצייר פרנסיס בייקון ב-142 מיליון דולר הוא הפך ברגע ליצירת האמנות היקרה ביותר שנמכרה בבית מכירות פומביות. אבל די מהר נמכרה יצירת אמנות אחרת במחיר גבוה הרבה יותר ולא במכירה פומבית אלא בחדרי חדרים, בעיסקה פרטית.
מדובר בגרסה המפורסמת ביותר של "הקלפנים" או "שחקני הקלפים" של הצייר האימפרסיוניסטי סזאן. הציור נמכר בשנת 2011 על ידי אספן פרטי למשפחה המלכותית בנסיכות קטאר. הסכום שמעריכים ששולם עבורה הוא בין 250 ל-300 מיליון דולר.
למרות הנושא היומיומי והפשוט לכאורה שלו, ציור "הקלפנים" של פול סזאן הוא אחת היצירות המשפיעות ביותר באמנות המודרנית. סזאן יצר חמש גרסאות של ציור "הקלפנים" בין השנים 1890-1895, כשהגרסה המפורסמת ביותר נמצאת כיום במוזיאון ד'אורסה (Musée d'Orsay) בפריז.
התמונה מציגה שני או יותר גברים ממעמד הפועלים יושבים סביב שולחן במסבאה כפרית בדרום צרפת, משחקים בקלפים בריכוז עמוק. העיסוק היומיומי הזה הפך תחת מכחולו של סזאן לרגע מונומנטלי, המשקף את השקט והריכוז של השחקנים. הדמויות מצוירות בסגנון פשוט אך מדויק, כמעט גיאומטרי, המשקף את התפיסה הייחודית של סזאן לגבי מבנה ונפח.
מה שהופך את "הקלפנים" ליצירה כה מהפכנית הוא האופן בו התרחק סזאן מהמסורות האמנותיות של תקופתו. במקום להתמקד בנושאים נשגבים או דרמטיים כמקובל באמנות האקדמית, הוא בחר לתאר סצנה יומיומית של אנשים פשוטים. הוא לא ניסה לספר סיפור או להעביר מסר מוסרי, אלא התמקד בחקירה צורנית של הקומפוזיציה והצבע.
הקומפוזיציה של "הקלפנים" מאוזנת להפליא. סזאן יצר מבנה כמעט סימטרי, כשדמויות השחקנים מסודרות בצורה שיוצרת תחושה של יציבות ושקט. ההקפדה שלו על מבנה ונפח, עם השימוש במשטחי צבע בנויים בקפידה, הפכו את היצירה למעין מחקר גיאומטרי של צורה ומרחב.
השפעתו של "הקלפנים" על האמנות המודרנית הייתה עצומה. פיקאסו (Picasso) וג'ורג' בראק (Georges Braque) ראו ביצירותיו של סזאן, ובמיוחד בסדרת "הקלפנים", השראה ישירה לפיתוח הקוביזם.
הייתה זו הגישה החדשנית של סזאן, שהתייחסה לטבע כמורכב מצורות גיאומטריות בסיסיות - גלילים, קונוסים וספרות - פתחה את הדרך לאמנות מופשטת במאה ה-20.
"הקלפנים" גם מייצג את התעניינותו של סזאן באנשים פשוטים ובחיים היומיומיים בפרובאנס (Provence), האזור בדרום צרפת שבו בילה חלק ניכר מחייו. הדמויות מצוירות ללא רגשנות או סנטימנטליות יתרה, אלא בצורה מאופקת ומכובדת, המשקפת את כבודו של האמן כלפי מושאי ציוריו.
היצירה מראה גם את המיומנות הטכנית הייחודית של סזאן בבניית צבע ומרקם. הוא השתמש במכחול באופן מחושב, יוצר שכבות של משיכות מכחול קצרות ומדויקות, שביחד יוצרות תחושה של עומק ונפח, טכניקה שהשפיעה על דורות של אמנים שבאו אחריו.
ואגב, אחריו כבר נמכר ציור אחר בכמעט חצי מיליארד דולר, ראו בתגית "סלבטור מונדי". אבל עדיין, הציור של פול סזאן הוא מרהיב וגם אם אינו פסגת הציור שלו, מישהו בכל זאת שם רבע מיליון דולר כדי לתלות אותו על הקיר שלו.
הנה הציור "שחקני הקלפים" של פול סזאן שהיה לרגע היקר בתולדות האמנות:
http://youtu.be/x8FwNEnrcM8
וכמה מהציורים היקרים ביותר בהיסטוריה נכון לתחילת 2025:
https://youtu.be/FvMzjXMLOqU?long=yes
מתי ון גוך צייר את החמניות?
החמניות (Cafe Terrace at Night) הם סדרת ציורים שצוירו בידי הצייר ואן גוך, בתקופה בה שהה בפרובאנס, חבל הארץ היפה שבדרום צרפת.
כשהוא מגיע לפרובאנס בשנת 1888, וינסנט מתרשם עמוקות מאיכות האור ומהצבעים העזים והבוהקים. הוא מגלה את השמש של דרום צרפת ואת שדות החמניות שבפריחתן וקמילתן השנתית הוא רואה את רצף החיים עד המוות.
ואן גוך מצייר חמניות בעיקר בתוך כדים אך נותרים גם ציורים אחדים פרי מכחולו שמתארים אותן כמו שהן.
ואן גוך מבלה שנה אינטנסיבית ופורייה בעיר ארל, שבמהלכה הוא מצייר אחדים מציוריו הגדולים ביותר, כולל החמניות, הכיסא, בית קפה של לילה ואת הגשר באָרל.
במעבר לפרובאנס, משמח אותו בהתחלה גם החום האנושי שכל כך חסר לו בפריז. וינסנט הבודד מתנתק מסצנת האמנות של פריז, אך חסרים לו האמנים מסביבו. הוא חולם להקים בארל מושבת אמנים והאמן היחיד שנעתר להצטרף אליו הוא חברו הצייר פול גוגן.
מה שווינסנט לא ידע זה שגוגן, שסבל גם הוא מעוני, עשה זאת כי תיאו, אחיו של וינסנט, שילם לו כדי להקל על בדידותו של ואן גוך. הוא בהחלט שמח לחיות על חשבונו בדרום.
ב-1888, כשגוגן מודיע שהוא יגיע לשהות עימו לכמה חודשים, וינסנט שיודע שגוגן אוהב חמניות, מצייר את סדרת החמניות לכבודו. ואן גוך רואה בחמניות סמל של נאמנות ומסירות. בהמשך הם יהפכו לביטוי אישי למצבו הנפשי ולנשמתו כאמן.
כשגוגן מגיע, השניים מציירים ומדברים אמנות. וינסנט שמח ובתחילה טוב להם ביחד. אך מהר מאוד מתגלים ההבדלים ביניהם, לצד הגישה השונה שלהם לאמנות והיחסים משתבשים. בשלב מסוים מתגלעת בין השניים מריבה. וינסנט המיואש רואה את גוגן שעוזב אותו, הוא רודף אחריו מיואש וכעוס, כשבידו תער של גילוח. לא ברור מדוע או שהשגעון מבלבל אותו, אך הוא חותך חלק מאוזנו. אחד מדיוקניו העצמיים מראה אותו עם התחבושת על האוזן.
שנה אחר כך, בעקבות התרבות התקפי השיגעון שלו, ואן גוך מאשפז את עצמו בבית בחולים לחולי נפש בסן רמי דֶה פרובאנס (25 ק"מ מצפון מזרח לארל), שם הוא ישהה כשנה וירבה לצייר.
בשלב מסוים הקשיים שלו הולכים וגדלים והוא יעבור להתגורר בכפר אוֹבֶר-סוּר-אוּאַז, לא הרחק מפריז. גם שם הוא יצייר אך בדידותו וקשייו הגוברים הולכים ומייאשים אותו.
חודשיים אחרי שעבר לאובר ומחשש ששגעונו לא ניתן עוד לריפוי, יורה האמן הגדול של תקופתו בעצמו למוות. חצי שנה אחריו ימות גם תיאו ובשנים הבאות הוא יזכה לתהילה אך למרבה הצער הוא לא ייהנה ממנה בחייו.
הנה החמניות שצוירו לכבוד פול גוגן חברו של ון גוך:
https://youtu.be/0D_wpqHC5_E
וסיפורם המלא של ואן גוך והחמניות הללו:
https://youtu.be/KCI_S-lpa8c?long=yes
עוד מסיפור החמניות לקראת תערוכה:
https://youtu.be/vFGVaMVyAoU?long=yes
מהו ציור "ליל הכוכבים" של ואן גוך?
זה קרה כשוינסנט ואן גוך היה מאושפז בבית חולים לחולי נפש, לאחר שכרת את אוזנו. הוא הביט מהחלון החוצה וצייר את אחד הציורים היפים והאהובים בתולדות האמנות - "ליל כוכבים" (Starry Night), מהציורים הידועים ביותר של הצייר ההולנדי הנודע.
לפי גרסה אחרת, צייר ואן גוך את "ליל הכוכבים" בשנת 1889 מהזיכרון בלבד. הוא תיאר את הנוף שנשקף מחלון חדרו בבית החולים לחולי נפש שבו שהה. כיום הציור מוצג במוזיאון לאמנות מודרנית שבניו יורק.
השמיים הם ללא ספק החלק החשוב בציור. הם תופסים כשני שליש משטח הציור ומשובצים בהם כמה כוכבים וירח. ואן גוך אהב לצייר את הלילה. הוא נהג לומר שיש בלילה הרבה יותר צבע מאשר ביום. ואכן, הוא צייר כמה ציורי לילה מצוינים. אחד המרכיבים הבולטים ב"ליל כוכבים" הן המערבולות ששרטט שוב ושוב ואן גוך בשמי הלילה. למה התכוון הצייר? האם זו עדות למצבו הנפשי בתקופה הקשה בחייו?
משיכות המכחול של ואן גוך יוצרות תחושת תנועה וחיים בלילה הזה. זהו ציור חי ולא כזה שרוצה להקפיא את הרגע. יש בציור ביטוי אישי שיהיה הבסיס לסגנונות המשמעותיים בתקופה שאחרי ואן גוך - האימפרסיוניזם והאקספרסיוניזם.
הנה סיפורו של "ליל כוכבים" (מתורגם):
https://youtu.be/PMerSm2ToFY
כמה סטודנטים במוזיאון מדברים על הציור הזה:
http://youtu.be/rjNGj04DAAI?t=3s
סרטון הנפשה שמדגים את התנועה שבציור:
http://youtu.be/91mSLGOfH2E
ומישהו שמצייר אותו על מי צבע כהים:
https://youtu.be/4dKy7HNU4vk
מהו משחק הפטאנק?
בערים ובכפרים של צרפת משחקים שנים רבות במשחק ספורט קהילתי שנקרא פֶּטָאנְק (Pétanque). המשחק הזה ידוע כמשחק חברתי, מסוג משחקי הכדורה (כדורת חצר), המתאים לכל גיל ומענפי הספורט הבודדים בהם אין בעיה לנשים וגברים להתחרות באותה קבוצה או אחד מול השני.
מטרת המתחרים במשחק היא להשליך את כדורי המתכת הכי קרוב שניתן לכדור עץ קטן. בכך הוא משלב מיומנות טכנית עם אסטרטגיה, יכולת ריכוז, קואורדינציה וחשיבה טקטית.
הפטנק הוא משחק כדורת צרפתי מסורתי שנולד במחוז פרובאנס שבדרום צרפת. הוא נולד בשנת 1907, בעיר לה סיוטה (La Ciotat) והתפתח כגרסה מותאמת של משחק קדום יותר שנקרא "ז'ה פרובנסאל" (Jeu Provençal).
לפי המסורת, מספרים שהשחקן ז'ול לנואר (Jules Lenoir) סבל מבעיות ראומטיות ולא יכול היה לבצע את הריצה הנדרשת במשחק המקורי. לכן המציאו הוא וחבריו גרסה שבה עומדים השחקנים במעגל קטן, כשרגליהם צמודות. מכאן גם נולד שמו של המשחק, כי "פה-טנק" בפרובנסאלית, הניב או הסלנג המקומי, פירושו "רגליים צמודות".
כיום, הפטאנק הוא ספורט פופולרי במיוחד בצרפת, עם מיליוני שחקנים רשומים. הוא נפוץ גם במדינות רבות אחרות ברחבי העולם, כולל בישראל. לא מעט תחרויות בינלאומיות מתקיימות כל שנה, כולל אליפויות עולם בפטנק.
#הציוד הנדרש
- כדורי מתכת ("בולים") במשקל 650-800 גרם לגברים ו-650-750 גרם לנשים, וקוטר 70.5-80 מילימטר.
- כדור עץ קטן ("קושונה") בקוטר של 25-35 מ"מ.
- מד-מרחק למדידת המרחקים בין הכדורים לקושונה.
- מסגרת תחומה, בשטח של 15 מטרים על 4, כשבו אדמה, חול קשיח או חומר דומה שמאפשר לכדורים להתגלגל.
#כללי המשחק
המשחק מתחיל בהטלה של כדורון עץ, למרחק של 6-10 מטרים. הוא יהיה ל"כדור המטרה", שאליו מכוונים במשחק. בעקבותיו מטילים את כדורי הפלדה, כל פעם שחקן או נציג של קבוצה אחרת, במטרה להתקרב לכדור העץ, ככל האפשר.
הפטנק בנוי ממשחקונים ומתנהל בין שתי קבוצות, כאשר המטרה היא להטיל את ה"בולים", כדורי המתכת, הכי קרוב שניתן אל ה"קושונה" (cochonnet), או ה"בוט" (but), שמותיו של כדור העץ הקטן.
הקבוצה הראשונה שמצליחה לצבור 13 נקודות, היא זו שזוכה בניצחון.
המשחק יכול להתקיים בין:
- שני שחקנים יחידים (tête-à-tête)
- שני זוגות (doublettes)
- שתי שלישיות (triplettes)
#מהלך המשחק
1. בתחילת המשחק מסמנים מעגל על הקרקע (הנקרא "סרקל" - cercle) בקוטר של 50 סנטימטרים, ממנו יטילו השחקנים את הכדורים
2. השחקן הראשון זורק את הקושונה למרחק של 6-10 מטרים במשחק תחרותי (במשחק חופשי המרחקים יכולים להיות גמישים יותר).
3. אותו שחקן מטיל את הכדור הראשון שלו.
4. הקבוצה היריבה מטילה כדור, וכך הלאה
5. הקבוצה שכדורה רחוק יותר מהקושונה ממשיכה להטיל עד שתצליח להתקרב יותר, או עד שיגמרו לה הכדורים.
#הניקוד
- בכל סיבוב ("מנה") מקבלת נקודה הקבוצה שכדוריה קרובים ביותר לקושונה
- מספר הנקודות שווה למספר הכדורים הקרובים לקושונה לפני הכדור הקרוב ביותר של היריב
- המשחק מסתיים כאשר קבוצה מגיעה ל-13 נקודות.
#טכניקות משחק
- "פואנטה" (Pointer) - זריקת כדור מדויקת במטרה להתקרב לקושונה.
- "טירה" (Tirer) - זריקת כדור חזקה במטרה להרחיק כדור יריב.
- "קרו" (Carreau) - פגיעה מדויקת בכדור היריב והחלפת מיקומו.
הנה משחק הפטאנק וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/qPGyFNfXvzk
איך לשחק פטאנק?
https://youtu.be/LSzQd0-g6so
המשחק (ללא מילים):
https://youtu.be/-LkZoVQvF9k
והפטאנק עלה מזמן לארץ (עברית):
https://youtu.be/0Bz1CupImbA
אזור חבל פרובאנס (Provence) הוא מהאזורים היפים והאהובים בצרפת ובאירופה כולה. כמו חבל טוסקנה היפה שבאיטליה, פרובאנס התברכה באווירה שלווה ושקטה של כפרים ציוריים ושדות פורחים בשלל צבעים.
עם בתי ספר לאמנות בערים מרכזיות בדרום צרפת, כמו אביניון, ניס ואקס-אן-פרובאנס, האמנות באזור פרובאנס לא הפסיקה לשגשג מאז המאה ה-14.
במאה ה-19 התגלה חבל פרובאנס במיטבו לאמנים רבים שזיהו בו את האור המיוחד, השמיים והנופים הייחודיים והאופן זבו ניתן לציירם בטבע, באמצעות החידוש המלהיב שהכניסו האימפרסיוניסטים לאמנות כשהוציאו את כן הציור שלהם מהסטודיו והחלו לצייר בטבע.
כך הגיעו אל פרובאנס מי שנמנים כיום על גדולי הציור של המאות ה-19 וה-20, ביניהם וינסנט ואן גוך, פיקאסו, סזאן, מאטיס, בראק, מירו, לג'ר ומארק שאגאל.
בפרובאנס התפתחה גם תעשיית בשמים עתיקה, שהפכה את צרפת למעצמת בשמים. העיירה גראס שנמצאת כאן, זכתה לכינוי "עיר הבשמים". בה הופכים, כבר מאות שנים, את תמציות הבשמים המופקות כאן ובמקומות אחרים לבשמי היוקרה שהפכו לאגדה. מוזיאון הבשמים של גראס נמצא בארמון פרגונרד ומראה כיצד הפכו יצרני הבשמים של פרובאנס לעשירים מופלגים.
השילוב בין הנוף הצבעוני והיופי הכפרי, לבין האנשים והמבנים, הוא שמשך אל פרובאנס בעבר אמנים וציירים. הללו התיישבו באזור וציירו שלל ציורים שהפכו את חבל הארץ הזה לאחד המצוירים בעולם.
במלחמת העולם השנייה התמקמה בפרובאנס ובדרום צרפת בכלל, "צרפת החופשית". זה היה אזור שלא נשלט על ידי הנאצים וממנו התקיימה התנגדות לכיבוש הגרמני.
כיום זורמים לפרובנס תיירים מכל העולם - חלקם הכירו אותה לראשונה מציוריהם של ואן גוך, סזאן, מאטיס או שאגאל ובאים היום לחוות את המקום ואת הטעמים והריחות הידועים שבו, את האתרים ההיסטוריים, הבשמים והיינות המובחרים שמיוצרים בו ובכרמים הרבים שבחבל הארץ הקסום הזה.
הכירו את הציירים שבאו לכאן בתגית "אמני פרובאנס".
ואן גוך המחיש היטב את המשיכה של האמנים לפרובאנס:
https://youtu.be/hd7pt9k1vuA
סזאן שנולד וחי בפרובאנס אהב לצייר בכפר הדייגים ל'אסטאק (L’Estaque) והתמקד בתפיסת עצמים במרחב:
https://youtu.be/ybwIurmbLmg
סיפורו של חבל פרובאנס:
https://youtu.be/W9KTeUO88Z4
סרטון קצר שמציג קמצוץ מהיופי של פרובאנס:
http://youtu.be/Er_juPrnBb0
צייר מודרני שנהנה לצייר בעקבות ון גוך:
https://youtu.be/ewnNmcbz5iY
את שדות הלוונדר של פרובאנס ציירו גדולי הציירים:
https://youtu.be/-EfK8OhRElI
אי אפשר שלא לצייר אותם:
https://youtu.be/gqVPYHRC6go
קניון ורדון שבפרובאנס:
http://youtu.be/u0RlYxgXWos
ומצגת וידאו על חבל פרובנס שבצרפת:
http://youtu.be/2f1CjAs1hmg?t=13s
הציור "אני והכפר" של הצייר היהודי מארק שאגאל צויר בשנת 1911. בציור מתוארת העיר ויטבסק, כמו שזכר אותה שאגאל מרוסיה. הוא צייר אותו לאחר שעבר להתגורר בפריז.
במרכז היצירה מתוארות שתי דמויות המביטות זו בזו. בצד ימין דיוקן עצמי של שאגאל בפנים ירוקות וכובע. בצד שמאל ראש של עז או כבשה. לשתיהן שרשרות דומות, עם צלב במרכזן. מרחוק דמויות של חקלאי פוסע ואישה חולבת פרה.
השילוב ביצירה הוא בין השיחה של שתי הדמויות הגדולות (יש עיגול החוצה אותן) ומרכיבים של תנועה בחיי הכפר. בתים צבעוניים, חלקם הפוכים, באווירה סוריאליסטית משהו, שהשפיעה על סוריאליסטים רבים.
הציור משלב את סגנון הקוביזם עם ציור באווירה עממית רוסית ויהודית. הוא אינו מוסדר ומנומק כמו הקוביזם ולא מצויר בפרספקטיבה, כאילו הרעיון העממי הוא המקבל את המקום המרכזי ולא השיטה האמנותית. הצירוף של זכרונות וחלומות שנראה שהוא משופע בו השפיע מאד על הזרם הסוריאליסטי באמנות.
הנה היצירה "אני והכפר" במוזיאון לאמנות חדישה בניו יורק:
https://youtu.be/hg24zE5hSJc
והנה עיירה יהודית לפני מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/RRnMrGy9LYk
לָבֶנְדֶר (Lavender), או בעברית אזוביון, הוא צמח תבלין בעל ריח נעים, הידוע בעולם בפרחים הסגולים והיפים ובפריחה כמעט תמידית של הלבנדר הרפואי.
#היסטוריה
הלבנדר, אזוביון, נזכר כבר מימי קדם, כשהיוונים והרומים הרבו להשתמש בו באירופה, כצמח בושם ומרפא. ככל הנראה הם השתמשו באזוביון דגול, המין הנפוץ באזור הים התיכון.
בארץ הוא פחות נפוץ וכאן השתמשו אבותינו יותר באזוביון הרפואי. לצמח הזה היווניים קראו "נרדוס", על שם העיר נהרדעא שעל גדות תעלה בין הפרת לחידקל בצפון סוריה.
#שימושי בית
כבר מאות שנים שחקלאי שדות הלבנדר קוטפים אותם וכורכים אותם לזרים, במעין שזירה מיוחדת, או מכניסים פרחי לבנדר ריחניים לשקיקי בד. השקיקים מוכנסים לארונות, כדי לשמור על ריח נעים בבגדים.
עם זנים רבים ומגוון סוגים, הלבנדר משמש בתחומים רבים, מהפקת שמן אתרי לצורכי בישום וייצור של סבונים ארומתרפיים, דרך שימוש ביתי במקלוני ריח עשויי לבנדר ואפילו להרחקת יתושים ומעט מזיקים.
#מטבח
הלבנדר אינו כוכב המטבח אבל הוא יכול להיות תוסף ראוי במטבח. בפרחי לבנדר אפשר להשתמש לקישוט של עוגות, עוגיות ולחמניות. הם יוסיפו טעם יוצא דופן וגם מראה.
#בריאות
ללוונדר יש כמה סגולות רפואיות. הוא טוב גם להרגעה וגם לחיטוי. תה המכיל את צמח אם שותים אותו כמה פעמים לאורך היום, ידוע כמרגיע חרדה, לחץ כללי ונדודי שינה.
חליטה סטנדרטית של פרחים וגבעולים של הצמח תסייע גם לכאבי ראש, מיגרנות ותסמונת קדם וסתית.
לשימוש חיצוני ניתן להשתמש בחליטה כשטיפה מרגיעה לעור. משחה מועשרת בשמן לבנדר תהיה שימושית מאוד לשרירים כואבים ועם רוזמרין היא גם תשפר את זרימת הדם.
שמן לבנדר יכול לעזור במקרים של דלקות ופצעים, להרגעת העור, להרגעה נפשית ונגד חרדה, אפילו בעוצמה המשתווה לזו של תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים.
השמן האתרי מלוונדר נמצא בשימוש נרחב גם בעיסוי ארומתרפי לכאבי שרירים ולחץ.
הנה הלוונדר (עברית):
https://youtu.be/HmR59ZPbQ04
יולי ושיא הפריחה בדרום צרפת:
https://youtu.be/-EfK8OhRElI
פריחת הלוונדר:
https://youtu.be/GUJCT_1_iGY
קציר בשדות הלוונדר של פרובאנס:
https://youtu.be/IDkXXWi0d0I
היום הלבנדר חוזר בגדול גם אל האי הבריטי:
https://youtu.be/s0mDoEd6qUg
על שימושי הלבנדר:
https://youtu.be/riSfwYYC6Gc
מצגת וידאו של שדות הלבנדר:
https://youtu.be/hc4BFoa-bPo
שדות הלוונדר בפרובאנס:
https://youtu.be/U8AzaciQrcs
קציר מסורתי של פרחי הלבנדר:
https://youtu.be/n4Vx4dPhQGw
והכנת הבשמים:
https://youtu.be/EV2E-oDOCIs
אקוודוקט פירושו ברומית "אמת מים" ובעזרתו הובילו מים ממעיינות ומקורות מים אל הערים. אחד האקוודוקטים היפים בעולם הוא "פון דו גאר" שבצרפת. זהו קטע מאמת מים רומאית עתיקה במחוז פרובאנס שבדרום צרפת.
אמת המים הזו בנוייה במבנה גשר קשתות מורכב וחוצה את נהר הגארדון. הגשר עצמו הוא רק חלק ממוליך מים רומאי באורך של 50 קילומטרים. במשך 500 שנה הוא הוביל מי שתייה ממעיינות שבקרבת העיר אוזס אל העיר הרומית נמאסוס, נים של היום.
האתר הוא מהיפים בעולם ונחשב כיום לאתר מורשת עולמית. מבחינה אדריכלית הוא הגשר הגבוה ביותר שבנו הרומאים ובעל הקשתות הרחבות ביותר שנבנו על ידם.
הנה האקוודוקט של נים מהאוויר:
http://youtu.be/HAalmdDH1wU?t=5s
על האקוודוקט - הגשר הרומי המדהים שהוביל מים לעיר נים:
http://youtu.be/TRY5y3k6OYw
עוד כמה מהמבנים הרומיים העתיקים שנשארו בעיר נים:
http://youtu.be/THOEXBrZtok
האקוודוקטים הרומיים המרהיבים ביותר בעולם:
https://youtu.be/nzXHolCuyfw
וקופצי האקוודוקט:
http://youtu.be/vcGKsYbY6GM
פרובאנס
סנטונס (Santons), או בובות הסנטון, הן בובות קטנות של קדושים, שמייצרים כבר מאות שנים בחבל פרובאנס שבדרום צרפת.
למעשה, מדובר בפסלוני חימר קטנים וצבעוניים, המספרים את סיפורה של פרובאנס הכפרית דרך דמויות של אנשים פשוטים - כובסות, רועים, אופים וסוחרים.
הסיפור שלהן מתחיל בימי המהפכה הצרפתית, כשהמורדים סוגרים את הכנסיות ומונעים מהתושבים את המסורת של הצגת סצנת הלידה של ישו. בתגובה, התושבים המקומיים מתחילים לייצר בובות קטנות מחימר, שמאפשרות להציג את הסצנה בסתר הבתים שלהם.
לאבי הסנטונים המודרניים נחשב האמן ז'אן-לואי לאגנל (Jean-Louis Lagnel) ממרסיי. הוא הכניס עם הזמן חידוש מבריק - להוסיף לצד דמויות המקרא גם דמויות מחיי היומיום של תושבי פרובאנס.
המילה "סנטון" מגיעה מהמילה הפרובנסאלית "santoun" שפירושה "קדוש קטן". בתחילה, יצרו את הבובות מפירורי לחם שנצבעו. אך במהרה, עברו יצרני הסנטונים, הקרויים "סנטונייה" (Santonniers) לשימוש בחימר המקומי שנחשב יציב יותר.
תהליך הייצור המסורתי כמעט ולא השתנה עד ימינו. האמנים יוצרים תבניות עשויות גבס, מטביעים בהן חימר רך, מייבשים ולבסוף צובעים כל דמות בצבעים עשירים וצביעה ידנית. רבים מיצרני הסנטונים של היום הם דור רביעי וחמישי למשפחות שהתמחו באמנות זו.
וכך, בחודשי החורף, מדי שנה, נערכים בפרובאנס שווקי סנטונים מסורתיים. הגדול והמפורסם שבהם מתקיים בעיר מרסיי, ברציפות מאז 1803, ונחשב לאחד העתיקים בעולם.
אמנות הסנטונים הוכרה בשנת 2017 כחלק מהמורשת התרבותית הלא-מוחשית של צרפת. ההכרה הזו עזרה לשמר את המסורת העממית המקסימה. מעניין שהיום, בשילוב בין מסורת לחדשנות ולצד הדמויות המסורתיות, מוסיפים יצרני הסנטונס גם דמויות עכשוויות, החל מפוליטיקאים ועד לכוכבי כדורגל וידוענים.
הנה תצוגת סנטונס בדרום צרפת:
https://youtu.be/4mlWLR53E7o
כך מייצרים אותם באופן מסורתי:
https://youtu.be/tWw_1aHWDa8?t=38s
תצוגה של כפר צרפתי:
https://youtu.be/w7prb97ETT8
ועוד בובות סנטונס בעבודה כפרית:
https://youtu.be/GHZZJbu7v9Y
כשנמכר במכירה פומבית ציור של הצייר פרנסיס בייקון ב-142 מיליון דולר הוא הפך ברגע ליצירת האמנות היקרה ביותר שנמכרה בבית מכירות פומביות. אבל די מהר נמכרה יצירת אמנות אחרת במחיר גבוה הרבה יותר ולא במכירה פומבית אלא בחדרי חדרים, בעיסקה פרטית.
מדובר בגרסה המפורסמת ביותר של "הקלפנים" או "שחקני הקלפים" של הצייר האימפרסיוניסטי סזאן. הציור נמכר בשנת 2011 על ידי אספן פרטי למשפחה המלכותית בנסיכות קטאר. הסכום שמעריכים ששולם עבורה הוא בין 250 ל-300 מיליון דולר.
למרות הנושא היומיומי והפשוט לכאורה שלו, ציור "הקלפנים" של פול סזאן הוא אחת היצירות המשפיעות ביותר באמנות המודרנית. סזאן יצר חמש גרסאות של ציור "הקלפנים" בין השנים 1890-1895, כשהגרסה המפורסמת ביותר נמצאת כיום במוזיאון ד'אורסה (Musée d'Orsay) בפריז.
התמונה מציגה שני או יותר גברים ממעמד הפועלים יושבים סביב שולחן במסבאה כפרית בדרום צרפת, משחקים בקלפים בריכוז עמוק. העיסוק היומיומי הזה הפך תחת מכחולו של סזאן לרגע מונומנטלי, המשקף את השקט והריכוז של השחקנים. הדמויות מצוירות בסגנון פשוט אך מדויק, כמעט גיאומטרי, המשקף את התפיסה הייחודית של סזאן לגבי מבנה ונפח.
מה שהופך את "הקלפנים" ליצירה כה מהפכנית הוא האופן בו התרחק סזאן מהמסורות האמנותיות של תקופתו. במקום להתמקד בנושאים נשגבים או דרמטיים כמקובל באמנות האקדמית, הוא בחר לתאר סצנה יומיומית של אנשים פשוטים. הוא לא ניסה לספר סיפור או להעביר מסר מוסרי, אלא התמקד בחקירה צורנית של הקומפוזיציה והצבע.
הקומפוזיציה של "הקלפנים" מאוזנת להפליא. סזאן יצר מבנה כמעט סימטרי, כשדמויות השחקנים מסודרות בצורה שיוצרת תחושה של יציבות ושקט. ההקפדה שלו על מבנה ונפח, עם השימוש במשטחי צבע בנויים בקפידה, הפכו את היצירה למעין מחקר גיאומטרי של צורה ומרחב.
השפעתו של "הקלפנים" על האמנות המודרנית הייתה עצומה. פיקאסו (Picasso) וג'ורג' בראק (Georges Braque) ראו ביצירותיו של סזאן, ובמיוחד בסדרת "הקלפנים", השראה ישירה לפיתוח הקוביזם.
הייתה זו הגישה החדשנית של סזאן, שהתייחסה לטבע כמורכב מצורות גיאומטריות בסיסיות - גלילים, קונוסים וספרות - פתחה את הדרך לאמנות מופשטת במאה ה-20.
"הקלפנים" גם מייצג את התעניינותו של סזאן באנשים פשוטים ובחיים היומיומיים בפרובאנס (Provence), האזור בדרום צרפת שבו בילה חלק ניכר מחייו. הדמויות מצוירות ללא רגשנות או סנטימנטליות יתרה, אלא בצורה מאופקת ומכובדת, המשקפת את כבודו של האמן כלפי מושאי ציוריו.
היצירה מראה גם את המיומנות הטכנית הייחודית של סזאן בבניית צבע ומרקם. הוא השתמש במכחול באופן מחושב, יוצר שכבות של משיכות מכחול קצרות ומדויקות, שביחד יוצרות תחושה של עומק ונפח, טכניקה שהשפיעה על דורות של אמנים שבאו אחריו.
ואגב, אחריו כבר נמכר ציור אחר בכמעט חצי מיליארד דולר, ראו בתגית "סלבטור מונדי". אבל עדיין, הציור של פול סזאן הוא מרהיב וגם אם אינו פסגת הציור שלו, מישהו בכל זאת שם רבע מיליון דולר כדי לתלות אותו על הקיר שלו.
הנה הציור "שחקני הקלפים" של פול סזאן שהיה לרגע היקר בתולדות האמנות:
http://youtu.be/x8FwNEnrcM8
וכמה מהציורים היקרים ביותר בהיסטוריה נכון לתחילת 2025:
https://youtu.be/FvMzjXMLOqU?long=yes
החמניות (Cafe Terrace at Night) הם סדרת ציורים שצוירו בידי הצייר ואן גוך, בתקופה בה שהה בפרובאנס, חבל הארץ היפה שבדרום צרפת.
כשהוא מגיע לפרובאנס בשנת 1888, וינסנט מתרשם עמוקות מאיכות האור ומהצבעים העזים והבוהקים. הוא מגלה את השמש של דרום צרפת ואת שדות החמניות שבפריחתן וקמילתן השנתית הוא רואה את רצף החיים עד המוות.
ואן גוך מצייר חמניות בעיקר בתוך כדים אך נותרים גם ציורים אחדים פרי מכחולו שמתארים אותן כמו שהן.
ואן גוך מבלה שנה אינטנסיבית ופורייה בעיר ארל, שבמהלכה הוא מצייר אחדים מציוריו הגדולים ביותר, כולל החמניות, הכיסא, בית קפה של לילה ואת הגשר באָרל.
במעבר לפרובאנס, משמח אותו בהתחלה גם החום האנושי שכל כך חסר לו בפריז. וינסנט הבודד מתנתק מסצנת האמנות של פריז, אך חסרים לו האמנים מסביבו. הוא חולם להקים בארל מושבת אמנים והאמן היחיד שנעתר להצטרף אליו הוא חברו הצייר פול גוגן.
מה שווינסנט לא ידע זה שגוגן, שסבל גם הוא מעוני, עשה זאת כי תיאו, אחיו של וינסנט, שילם לו כדי להקל על בדידותו של ואן גוך. הוא בהחלט שמח לחיות על חשבונו בדרום.
ב-1888, כשגוגן מודיע שהוא יגיע לשהות עימו לכמה חודשים, וינסנט שיודע שגוגן אוהב חמניות, מצייר את סדרת החמניות לכבודו. ואן גוך רואה בחמניות סמל של נאמנות ומסירות. בהמשך הם יהפכו לביטוי אישי למצבו הנפשי ולנשמתו כאמן.
כשגוגן מגיע, השניים מציירים ומדברים אמנות. וינסנט שמח ובתחילה טוב להם ביחד. אך מהר מאוד מתגלים ההבדלים ביניהם, לצד הגישה השונה שלהם לאמנות והיחסים משתבשים. בשלב מסוים מתגלעת בין השניים מריבה. וינסנט המיואש רואה את גוגן שעוזב אותו, הוא רודף אחריו מיואש וכעוס, כשבידו תער של גילוח. לא ברור מדוע או שהשגעון מבלבל אותו, אך הוא חותך חלק מאוזנו. אחד מדיוקניו העצמיים מראה אותו עם התחבושת על האוזן.
שנה אחר כך, בעקבות התרבות התקפי השיגעון שלו, ואן גוך מאשפז את עצמו בבית בחולים לחולי נפש בסן רמי דֶה פרובאנס (25 ק"מ מצפון מזרח לארל), שם הוא ישהה כשנה וירבה לצייר.
בשלב מסוים הקשיים שלו הולכים וגדלים והוא יעבור להתגורר בכפר אוֹבֶר-סוּר-אוּאַז, לא הרחק מפריז. גם שם הוא יצייר אך בדידותו וקשייו הגוברים הולכים ומייאשים אותו.
חודשיים אחרי שעבר לאובר ומחשש ששגעונו לא ניתן עוד לריפוי, יורה האמן הגדול של תקופתו בעצמו למוות. חצי שנה אחריו ימות גם תיאו ובשנים הבאות הוא יזכה לתהילה אך למרבה הצער הוא לא ייהנה ממנה בחייו.
הנה החמניות שצוירו לכבוד פול גוגן חברו של ון גוך:
https://youtu.be/0D_wpqHC5_E
וסיפורם המלא של ואן גוך והחמניות הללו:
https://youtu.be/KCI_S-lpa8c?long=yes
עוד מסיפור החמניות לקראת תערוכה:
https://youtu.be/vFGVaMVyAoU?long=yes
זה קרה כשוינסנט ואן גוך היה מאושפז בבית חולים לחולי נפש, לאחר שכרת את אוזנו. הוא הביט מהחלון החוצה וצייר את אחד הציורים היפים והאהובים בתולדות האמנות - "ליל כוכבים" (Starry Night), מהציורים הידועים ביותר של הצייר ההולנדי הנודע.
לפי גרסה אחרת, צייר ואן גוך את "ליל הכוכבים" בשנת 1889 מהזיכרון בלבד. הוא תיאר את הנוף שנשקף מחלון חדרו בבית החולים לחולי נפש שבו שהה. כיום הציור מוצג במוזיאון לאמנות מודרנית שבניו יורק.
השמיים הם ללא ספק החלק החשוב בציור. הם תופסים כשני שליש משטח הציור ומשובצים בהם כמה כוכבים וירח. ואן גוך אהב לצייר את הלילה. הוא נהג לומר שיש בלילה הרבה יותר צבע מאשר ביום. ואכן, הוא צייר כמה ציורי לילה מצוינים. אחד המרכיבים הבולטים ב"ליל כוכבים" הן המערבולות ששרטט שוב ושוב ואן גוך בשמי הלילה. למה התכוון הצייר? האם זו עדות למצבו הנפשי בתקופה הקשה בחייו?
משיכות המכחול של ואן גוך יוצרות תחושת תנועה וחיים בלילה הזה. זהו ציור חי ולא כזה שרוצה להקפיא את הרגע. יש בציור ביטוי אישי שיהיה הבסיס לסגנונות המשמעותיים בתקופה שאחרי ואן גוך - האימפרסיוניזם והאקספרסיוניזם.
הנה סיפורו של "ליל כוכבים" (מתורגם):
https://youtu.be/PMerSm2ToFY
כמה סטודנטים במוזיאון מדברים על הציור הזה:
http://youtu.be/rjNGj04DAAI?t=3s
סרטון הנפשה שמדגים את התנועה שבציור:
http://youtu.be/91mSLGOfH2E
ומישהו שמצייר אותו על מי צבע כהים:
https://youtu.be/4dKy7HNU4vk
בערים ובכפרים של צרפת משחקים שנים רבות במשחק ספורט קהילתי שנקרא פֶּטָאנְק (Pétanque). המשחק הזה ידוע כמשחק חברתי, מסוג משחקי הכדורה (כדורת חצר), המתאים לכל גיל ומענפי הספורט הבודדים בהם אין בעיה לנשים וגברים להתחרות באותה קבוצה או אחד מול השני.
מטרת המתחרים במשחק היא להשליך את כדורי המתכת הכי קרוב שניתן לכדור עץ קטן. בכך הוא משלב מיומנות טכנית עם אסטרטגיה, יכולת ריכוז, קואורדינציה וחשיבה טקטית.
הפטנק הוא משחק כדורת צרפתי מסורתי שנולד במחוז פרובאנס שבדרום צרפת. הוא נולד בשנת 1907, בעיר לה סיוטה (La Ciotat) והתפתח כגרסה מותאמת של משחק קדום יותר שנקרא "ז'ה פרובנסאל" (Jeu Provençal).
לפי המסורת, מספרים שהשחקן ז'ול לנואר (Jules Lenoir) סבל מבעיות ראומטיות ולא יכול היה לבצע את הריצה הנדרשת במשחק המקורי. לכן המציאו הוא וחבריו גרסה שבה עומדים השחקנים במעגל קטן, כשרגליהם צמודות. מכאן גם נולד שמו של המשחק, כי "פה-טנק" בפרובנסאלית, הניב או הסלנג המקומי, פירושו "רגליים צמודות".
כיום, הפטאנק הוא ספורט פופולרי במיוחד בצרפת, עם מיליוני שחקנים רשומים. הוא נפוץ גם במדינות רבות אחרות ברחבי העולם, כולל בישראל. לא מעט תחרויות בינלאומיות מתקיימות כל שנה, כולל אליפויות עולם בפטנק.
#הציוד הנדרש
- כדורי מתכת ("בולים") במשקל 650-800 גרם לגברים ו-650-750 גרם לנשים, וקוטר 70.5-80 מילימטר.
- כדור עץ קטן ("קושונה") בקוטר של 25-35 מ"מ.
- מד-מרחק למדידת המרחקים בין הכדורים לקושונה.
- מסגרת תחומה, בשטח של 15 מטרים על 4, כשבו אדמה, חול קשיח או חומר דומה שמאפשר לכדורים להתגלגל.
#כללי המשחק
המשחק מתחיל בהטלה של כדורון עץ, למרחק של 6-10 מטרים. הוא יהיה ל"כדור המטרה", שאליו מכוונים במשחק. בעקבותיו מטילים את כדורי הפלדה, כל פעם שחקן או נציג של קבוצה אחרת, במטרה להתקרב לכדור העץ, ככל האפשר.
הפטנק בנוי ממשחקונים ומתנהל בין שתי קבוצות, כאשר המטרה היא להטיל את ה"בולים", כדורי המתכת, הכי קרוב שניתן אל ה"קושונה" (cochonnet), או ה"בוט" (but), שמותיו של כדור העץ הקטן.
הקבוצה הראשונה שמצליחה לצבור 13 נקודות, היא זו שזוכה בניצחון.
המשחק יכול להתקיים בין:
- שני שחקנים יחידים (tête-à-tête)
- שני זוגות (doublettes)
- שתי שלישיות (triplettes)
#מהלך המשחק
1. בתחילת המשחק מסמנים מעגל על הקרקע (הנקרא "סרקל" - cercle) בקוטר של 50 סנטימטרים, ממנו יטילו השחקנים את הכדורים
2. השחקן הראשון זורק את הקושונה למרחק של 6-10 מטרים במשחק תחרותי (במשחק חופשי המרחקים יכולים להיות גמישים יותר).
3. אותו שחקן מטיל את הכדור הראשון שלו.
4. הקבוצה היריבה מטילה כדור, וכך הלאה
5. הקבוצה שכדורה רחוק יותר מהקושונה ממשיכה להטיל עד שתצליח להתקרב יותר, או עד שיגמרו לה הכדורים.
#הניקוד
- בכל סיבוב ("מנה") מקבלת נקודה הקבוצה שכדוריה קרובים ביותר לקושונה
- מספר הנקודות שווה למספר הכדורים הקרובים לקושונה לפני הכדור הקרוב ביותר של היריב
- המשחק מסתיים כאשר קבוצה מגיעה ל-13 נקודות.
#טכניקות משחק
- "פואנטה" (Pointer) - זריקת כדור מדויקת במטרה להתקרב לקושונה.
- "טירה" (Tirer) - זריקת כדור חזקה במטרה להרחיק כדור יריב.
- "קרו" (Carreau) - פגיעה מדויקת בכדור היריב והחלפת מיקומו.
הנה משחק הפטאנק וההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/qPGyFNfXvzk
איך לשחק פטאנק?
https://youtu.be/LSzQd0-g6so
המשחק (ללא מילים):
https://youtu.be/-LkZoVQvF9k
והפטאנק עלה מזמן לארץ (עברית):
https://youtu.be/0Bz1CupImbA
למה אהב גוגן לצייר את נשות טהיטי?
כשפול גוגן (Paul gauguin) מת מעגבת בגיל 55, הרחק באיי פולינזיה, הוא לא הספיק לקבל את המכתב ששלח לו סוכנו מפאריס: "כולם רואים בך בימים אלה אמן גדול ויוצא דופן... נכנסת זה מכבר לספרי ההיסטוריה". לפתע, אחרי שנים של אכזבות, הפך איש הבורסה לשעבר, שעזב את מנעמי החיים והכסף הגדול לטובת האמנות, שפשט רגל ונטש את משפחתו, לאמן דגול.
הצייר הצרפתי פול גוגן לא עזב רק את הכסף למען האמנות. הוא עזב את פאריס כדי לחפש את העולם הטבעי, לצייר נשים מקומיות ואקזוטיות בטהיטי, על רקע הצמחיה והנופים המיוחדים של איי הים הדרומי. האמן היהיר והבוטה שהוא היה, לעיתים אפילו אלים, מצא שלווה באיים הרגועים של פולינזיה. שוב ושוב הוא יישא נערות צעירות לנשים ויצייר אותן בלהט ותשוקה. הציורים הללו יהפכו נערצים באירופה והוא יהפוך בתולדות האמנות למתאר המובהק של העולם הפרימיטיבי.
עוד לפני שהוא יפתח את סגנונו ה'פרימיטיבי' ידחה גוגן את האימפרסיוניזם שמתאר את ההתרשמות מהטבע והעדיף לצייר מכוח דמיונו. את חיקוי המציאות הוא העדיף להשאיר לצילום, שזה עתה נולד. את הציור הוא ראה כ"אחיה של המוסיקה" וכבנוי מצבעים וצורות, כמו צלילים ואקורדים מוסיקליים.
כבר אז היו מבקרים שראו בו את אחד החשובים מאמני האמנות המודרנית. כמו חברו הטוב וינסנט ואן גוך, גם הוא צייר באקספרסיביות ולהט עמוקים, וביטא בהבעה פראית נושאים שהסעירו את נפשו. כמו ואן גוך, גם ציוריו התאפיינו בפשטות ועוצמה. וכמוהו גם הוא היה ממבשרי זרם האקספרסיוניזם.
הנה סיפורו של פול גוגן לפי התפתחות ציוריו במהלך השנים:
http://youtu.be/0VzXPIMMGNo
קטע מדרמה על יחסיהם של ון גוך וגוגן:
http://youtu.be/8XncnXI9WZk
גוגן בתכנית אירוח חינוכית (עברית):
http://youtu.be/b_iolg_0Aeg?long=yes
ותערוכת וידאו של מאות מציוריו:
https://youtu.be/IdDvbLV5v70?long=yes
כשפול גוגן (Paul gauguin) מת מעגבת בגיל 55, הרחק באיי פולינזיה, הוא לא הספיק לקבל את המכתב ששלח לו סוכנו מפאריס: "כולם רואים בך בימים אלה אמן גדול ויוצא דופן... נכנסת זה מכבר לספרי ההיסטוריה". לפתע, אחרי שנים של אכזבות, הפך איש הבורסה לשעבר, שעזב את מנעמי החיים והכסף הגדול לטובת האמנות, שפשט רגל ונטש את משפחתו, לאמן דגול.
הצייר הצרפתי פול גוגן לא עזב רק את הכסף למען האמנות. הוא עזב את פאריס כדי לחפש את העולם הטבעי, לצייר נשים מקומיות ואקזוטיות בטהיטי, על רקע הצמחיה והנופים המיוחדים של איי הים הדרומי. האמן היהיר והבוטה שהוא היה, לעיתים אפילו אלים, מצא שלווה באיים הרגועים של פולינזיה. שוב ושוב הוא יישא נערות צעירות לנשים ויצייר אותן בלהט ותשוקה. הציורים הללו יהפכו נערצים באירופה והוא יהפוך בתולדות האמנות למתאר המובהק של העולם הפרימיטיבי.
עוד לפני שהוא יפתח את סגנונו ה'פרימיטיבי' ידחה גוגן את האימפרסיוניזם שמתאר את ההתרשמות מהטבע והעדיף לצייר מכוח דמיונו. את חיקוי המציאות הוא העדיף להשאיר לצילום, שזה עתה נולד. את הציור הוא ראה כ"אחיה של המוסיקה" וכבנוי מצבעים וצורות, כמו צלילים ואקורדים מוסיקליים.
כבר אז היו מבקרים שראו בו את אחד החשובים מאמני האמנות המודרנית. כמו חברו הטוב וינסנט ואן גוך, גם הוא צייר באקספרסיביות ולהט עמוקים, וביטא בהבעה פראית נושאים שהסעירו את נפשו. כמו ואן גוך, גם ציוריו התאפיינו בפשטות ועוצמה. וכמוהו גם הוא היה ממבשרי זרם האקספרסיוניזם.
הנה סיפורו של פול גוגן לפי התפתחות ציוריו במהלך השנים:
http://youtu.be/0VzXPIMMGNo
קטע מדרמה על יחסיהם של ון גוך וגוגן:
http://youtu.be/8XncnXI9WZk
גוגן בתכנית אירוח חינוכית (עברית):
http://youtu.be/b_iolg_0Aeg?long=yes
ותערוכת וידאו של מאות מציוריו:
https://youtu.be/IdDvbLV5v70?long=yes
מי היה הצייר פול סזאן ובמה הוא ידוע?
הוא היה החיבור בין האימפרסיוניזם לקוביזם, אהב לצייר תפוחים ונשים רוחצות ולא זכה בחייו להבין עד כמה תפקידו יהיה משמעותי בעתיד של אמנות הציור בה עסק.
הצייר הפוסט אימפרסיוניסטי פול סזאן (Paul Cézanne) נולד ב-1839 בעיר אקס-אן-פרובאנס, עיר קטנה ושלווה בדרום צרפת שתישאר קשורה אליו לכל חייו. סזאן נולד למשפחה בורגנית מבוססת ואב בנקאי.
בילדותו, אגב, הוא פוגש את אמיל זולא, הם מתחברים וביחד עם חבר נוסף אפילו מקימים הרכב מוסיקלי ששמו "הבליינים העליזים".
בניגוד לרבים מעמיתיו הציירים ותודות לעסקי הבנקאות המשפחתיים, סזאן לא נאלץ להתמודד עם עוני, מה שלא ממש הקל עליו את הדרך לאמנות. אביו רצה שיהיה עורך דין והוא אף למד משפטים. אך בשנת 1861 מובילה אותו אהבתו לציור להפסיק את לימודיו והוא פונה לקריירה אמנותית.
בשנות השישים של המאה ה-19 מגיע סזאן לפריז, המקום שבו נולדו התנועות החדשות באמנות. הוא מכיר את האמפרסיוניסטים כמו קלוד מונה (Claude Monet) וקמיל פיסארו (Camille Pissarro) ואף השתתף בכמה מהתערוכות שלהם. בתחילה הוא מאמץ את הטכניקות שלהם, ציור באור טבעי ותיעוד של רגשות פנימיים ורשמים ויזואליים שמתקבלים מהתבוננות באובייקט המצויר.
אבל סזאן חיפש משהו אחר, משהו יותר מוצק ועמוק מהתרשמות הרגעית.
האמפרסיוניסטים התרכזו בלכידת האור והתנועה, אך סזאן רוצה לחזור למשמעות הפנימית של הצורות. הוא פיתח שיטה חדשנית שבה פירק את הטבע לצורות גיאומטריות בסיסיות. גלילים, חרוטים וכדורים הפכו לאבני הבניין של ציוריו ובמקום לחקות את המציאות, הוא בונה אותה מחדש על הקנבס.
סמל של האמנות שלו הפכו התפוחים. סזאן צייר אותם בלי לספור, לא רק מפני שהם לא נרקבו מהר כמו פירות אחרים, אלא כי הצורה הכמעט מושלמת שלהם איפשרה לו לחקור את הקשר בין צבע לצורה. כל גוון אדום או צהוב לא היה רק צבע אלא גם אמצעי ליצירת עומק ונפח. הוא הבין שצבע יכול לעצב צורה בלי קווי מתאר מסורתיים.
המהפכה האמיתית של סזאן הייתה ביחס שלו לפרספקטיבה. במקום לעקוב אחר הכללים הקלאסיים של נקודת מבט אחת, הוא צייר אובייקטים מכמה זוויות בו זמנית. שולחן יכול היה להיראות אצלו כאילו הוא מתנדנד, אגרטל נוטה לצד, פירות מתגלגלים. זה לא היה חוסר יכולת טכנית אלא בחירה מודעת לתאר את המציאות כפי שהעין והמוח חווים אותה באמת.
הנושא האהוב ביותר על סזאן בשנותיו האחרונות היה ציור של מתרחצות ומתרחצים. הרעיון לסדרה זו נבע מזכרונות ילדותו בפרובאנס, כשהוא התרחץ עם חבריו בנהרות המקומיים. אבל בעוד שאת הגברים הוא צייר בקבוצות פתוחות וחופשיות, את הנשים הוא סידר בקומפוזיציה משולשת, סגורה ומוגנת, מה שמשקף את עמדתו החברתית השמרנית כלפי נשים.
במשך 10 שנים, עד יום מותו, סזאן עובד על 3 ציורים גדולים של מתרחצות.
ההשפעה של סזאן על האמנות המודרנית הייתה עצומה. פיקאסו (Pablo Picasso) ובראק (Georges Braque) יאמצו את הגישה הגיאומטרית שלו והולידו את הקוביזם. מאטיס (Henri Matisse) לומד ממנו על כוח הצבע הטהור. דורות של ציירים ימשיכו לחקור את הרעיונות שהוא היה הראשון להציג.
אבל סזאן לא זכה להכרה הראויה בחייו. הוא המשיך ליצור בבדידות באקס-אן-פרובאנס, מקדיש את עצמו לחקירת ההר הקדוש שלו - מון סן-ויקטואר (Montagne Sainte-Victoire). את ההר הזה שיהווה לו כל כך הרבה השראה הוא מצייר עשרות פעמים, מזוויות שונות ובתאורות שונות. המון סן ויקטואר יהפוך לאחד הנושאים המפורסמים ביותר באמנות המודרנית.
במרבית חייו לא יזכה סזאן לראות הערכה ציבורית לציוריו. לא הקהל ולא המבקרים מזכים אותו בכבוד או אהבה. אך בתחילת המאה ה-20 מצב זה השתנה. בשנותיו האחרונות החלה לבוא ההכרה בחשיבותו כאמן גדול, אף שזה היה כבר מאוחר מדי.
פול סזאן מת ב-1906, בדיוק כשהאמנות החדשה שהוא עזר ליצור החלה לפרוח. אנרי מאטיס אמר עליו פעם ש"סזאן הוא אבי כולנו. כל אחד מאיתנו ממשיך ומפתח דבר שהוא גילה בציוריו. אבל כל דבר שעשינו כבר מצוי אצלו, כך או אחרת".
קראו בתגית "שחקני הקלפים" על היצירה היקרה ביותר שלו.
# סגנונו המשתנה
לאורך כל חייו הרבה סזאן לצייר דיוקנים, ציורי-נוף וטבע דומם. ציוריו המוקדמים מנבאים את חידושי הזרמים הפוביסטי והאקספרסיוניסטי.
קשריו עם האימפרסיוניסטים, ובעיקר עם קאמי פיסארו, בתחילת שנות השבעים של המאה ה-19 מובילים לשינוי עמוק בסגנונו של סזאן. בהשפעת ציורי הנוף של אובר, פונטואז ומדאן הוא פונה ממשיכות מכחול סמיכות לעדינות ומצבעים כהים לבהירים.
סזאן משתתף ומציג מציוריו בתערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה (1874) והשלישית (1877), אבל הם לא זוכים לאהדה רבה.
במהלך שנות השמונים של המאה ה-19 מגבש סזאן את הסגנון שיאפיין את יצירתו המאוחרת. בניגוד לשיטה היותר מקובלת בתקופתו, שיטת האור-צל, בציוריו מתקופה זו הוא מנתח באופן קפדני את הצבע, כאמצעי ליצירת פרספקטיבה. הוא מצייר אז את סדרת ציורי הנוף בכפר ל'אסטק".
בשנות חייו המאוחרות סזאן מעמיק את חקר הקומפוזיציה ומעמיד מספר יצירות שלימים יהפכו למכוננות בתולדות האמנות. ביניהן בולטים סדרת הציורים המתארים את הר סנט-ויקטואר (1898–1902) "נער עם וסט אדום" (1890–1899), וסדרת "המתרחצות" (1898–1905) הידועה שלו.
סגנונו המאוחר של סזאן שואף לייצג את מהותם של מושאי הציור, ובניגוד לאימפרסיוניסטים, מבכר אותה על פני רשמים ויזואליים שמתקבלים מהתבוננות באובייקט המצויר.
הנה סיפורו של סזאן ששינה את עולם האמנות:
https://youtu.be/p-5pLKTh3xY
השיטות האופטיות המיוחדות שלו:
https://youtu.be/V9VRKHi9IKQ
סוד האמנות של פול סזאן:
https://youtu.be/Ocs7EaDzMyY
הקשר המיוחד של סזאן לפיקאסו הצעיר:
https://youtu.be/AQDIq3M_KzY
הציור "הרוחצות הגדולות" שלו:
https://youtu.be/z68CQkD7mz4
"משחקי הקלפים" של פול סזאן:
http://youtu.be/x8FwNEnrcM8
מצגת וידאו עם כמה מיצירות סזאן:
https://youtu.be/UraUefGBISo
ב"אני גיטרה" התייחסה נעמי שמר לסזאן (עברית):
https://youtu.be/mw9uiMMvFGk
תכנית חינוכית על פול סזאן (עברית):
https://youtu.be/reN3W2v1jPs?long=yes
הוא היה החיבור בין האימפרסיוניזם לקוביזם, אהב לצייר תפוחים ונשים רוחצות ולא זכה בחייו להבין עד כמה תפקידו יהיה משמעותי בעתיד של אמנות הציור בה עסק.
הצייר הפוסט אימפרסיוניסטי פול סזאן (Paul Cézanne) נולד ב-1839 בעיר אקס-אן-פרובאנס, עיר קטנה ושלווה בדרום צרפת שתישאר קשורה אליו לכל חייו. סזאן נולד למשפחה בורגנית מבוססת ואב בנקאי.
בילדותו, אגב, הוא פוגש את אמיל זולא, הם מתחברים וביחד עם חבר נוסף אפילו מקימים הרכב מוסיקלי ששמו "הבליינים העליזים".
בניגוד לרבים מעמיתיו הציירים ותודות לעסקי הבנקאות המשפחתיים, סזאן לא נאלץ להתמודד עם עוני, מה שלא ממש הקל עליו את הדרך לאמנות. אביו רצה שיהיה עורך דין והוא אף למד משפטים. אך בשנת 1861 מובילה אותו אהבתו לציור להפסיק את לימודיו והוא פונה לקריירה אמנותית.
בשנות השישים של המאה ה-19 מגיע סזאן לפריז, המקום שבו נולדו התנועות החדשות באמנות. הוא מכיר את האמפרסיוניסטים כמו קלוד מונה (Claude Monet) וקמיל פיסארו (Camille Pissarro) ואף השתתף בכמה מהתערוכות שלהם. בתחילה הוא מאמץ את הטכניקות שלהם, ציור באור טבעי ותיעוד של רגשות פנימיים ורשמים ויזואליים שמתקבלים מהתבוננות באובייקט המצויר.
אבל סזאן חיפש משהו אחר, משהו יותר מוצק ועמוק מהתרשמות הרגעית.
האמפרסיוניסטים התרכזו בלכידת האור והתנועה, אך סזאן רוצה לחזור למשמעות הפנימית של הצורות. הוא פיתח שיטה חדשנית שבה פירק את הטבע לצורות גיאומטריות בסיסיות. גלילים, חרוטים וכדורים הפכו לאבני הבניין של ציוריו ובמקום לחקות את המציאות, הוא בונה אותה מחדש על הקנבס.
סמל של האמנות שלו הפכו התפוחים. סזאן צייר אותם בלי לספור, לא רק מפני שהם לא נרקבו מהר כמו פירות אחרים, אלא כי הצורה הכמעט מושלמת שלהם איפשרה לו לחקור את הקשר בין צבע לצורה. כל גוון אדום או צהוב לא היה רק צבע אלא גם אמצעי ליצירת עומק ונפח. הוא הבין שצבע יכול לעצב צורה בלי קווי מתאר מסורתיים.
המהפכה האמיתית של סזאן הייתה ביחס שלו לפרספקטיבה. במקום לעקוב אחר הכללים הקלאסיים של נקודת מבט אחת, הוא צייר אובייקטים מכמה זוויות בו זמנית. שולחן יכול היה להיראות אצלו כאילו הוא מתנדנד, אגרטל נוטה לצד, פירות מתגלגלים. זה לא היה חוסר יכולת טכנית אלא בחירה מודעת לתאר את המציאות כפי שהעין והמוח חווים אותה באמת.
הנושא האהוב ביותר על סזאן בשנותיו האחרונות היה ציור של מתרחצות ומתרחצים. הרעיון לסדרה זו נבע מזכרונות ילדותו בפרובאנס, כשהוא התרחץ עם חבריו בנהרות המקומיים. אבל בעוד שאת הגברים הוא צייר בקבוצות פתוחות וחופשיות, את הנשים הוא סידר בקומפוזיציה משולשת, סגורה ומוגנת, מה שמשקף את עמדתו החברתית השמרנית כלפי נשים.
במשך 10 שנים, עד יום מותו, סזאן עובד על 3 ציורים גדולים של מתרחצות.
ההשפעה של סזאן על האמנות המודרנית הייתה עצומה. פיקאסו (Pablo Picasso) ובראק (Georges Braque) יאמצו את הגישה הגיאומטרית שלו והולידו את הקוביזם. מאטיס (Henri Matisse) לומד ממנו על כוח הצבע הטהור. דורות של ציירים ימשיכו לחקור את הרעיונות שהוא היה הראשון להציג.
אבל סזאן לא זכה להכרה הראויה בחייו. הוא המשיך ליצור בבדידות באקס-אן-פרובאנס, מקדיש את עצמו לחקירת ההר הקדוש שלו - מון סן-ויקטואר (Montagne Sainte-Victoire). את ההר הזה שיהווה לו כל כך הרבה השראה הוא מצייר עשרות פעמים, מזוויות שונות ובתאורות שונות. המון סן ויקטואר יהפוך לאחד הנושאים המפורסמים ביותר באמנות המודרנית.
במרבית חייו לא יזכה סזאן לראות הערכה ציבורית לציוריו. לא הקהל ולא המבקרים מזכים אותו בכבוד או אהבה. אך בתחילת המאה ה-20 מצב זה השתנה. בשנותיו האחרונות החלה לבוא ההכרה בחשיבותו כאמן גדול, אף שזה היה כבר מאוחר מדי.
פול סזאן מת ב-1906, בדיוק כשהאמנות החדשה שהוא עזר ליצור החלה לפרוח. אנרי מאטיס אמר עליו פעם ש"סזאן הוא אבי כולנו. כל אחד מאיתנו ממשיך ומפתח דבר שהוא גילה בציוריו. אבל כל דבר שעשינו כבר מצוי אצלו, כך או אחרת".
קראו בתגית "שחקני הקלפים" על היצירה היקרה ביותר שלו.
# סגנונו המשתנה
לאורך כל חייו הרבה סזאן לצייר דיוקנים, ציורי-נוף וטבע דומם. ציוריו המוקדמים מנבאים את חידושי הזרמים הפוביסטי והאקספרסיוניסטי.
קשריו עם האימפרסיוניסטים, ובעיקר עם קאמי פיסארו, בתחילת שנות השבעים של המאה ה-19 מובילים לשינוי עמוק בסגנונו של סזאן. בהשפעת ציורי הנוף של אובר, פונטואז ומדאן הוא פונה ממשיכות מכחול סמיכות לעדינות ומצבעים כהים לבהירים.
סזאן משתתף ומציג מציוריו בתערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה (1874) והשלישית (1877), אבל הם לא זוכים לאהדה רבה.
במהלך שנות השמונים של המאה ה-19 מגבש סזאן את הסגנון שיאפיין את יצירתו המאוחרת. בניגוד לשיטה היותר מקובלת בתקופתו, שיטת האור-צל, בציוריו מתקופה זו הוא מנתח באופן קפדני את הצבע, כאמצעי ליצירת פרספקטיבה. הוא מצייר אז את סדרת ציורי הנוף בכפר ל'אסטק".
בשנות חייו המאוחרות סזאן מעמיק את חקר הקומפוזיציה ומעמיד מספר יצירות שלימים יהפכו למכוננות בתולדות האמנות. ביניהן בולטים סדרת הציורים המתארים את הר סנט-ויקטואר (1898–1902) "נער עם וסט אדום" (1890–1899), וסדרת "המתרחצות" (1898–1905) הידועה שלו.
סגנונו המאוחר של סזאן שואף לייצג את מהותם של מושאי הציור, ובניגוד לאימפרסיוניסטים, מבכר אותה על פני רשמים ויזואליים שמתקבלים מהתבוננות באובייקט המצויר.
הנה סיפורו של סזאן ששינה את עולם האמנות:
https://youtu.be/p-5pLKTh3xY
השיטות האופטיות המיוחדות שלו:
https://youtu.be/V9VRKHi9IKQ
סוד האמנות של פול סזאן:
https://youtu.be/Ocs7EaDzMyY
הקשר המיוחד של סזאן לפיקאסו הצעיר:
https://youtu.be/AQDIq3M_KzY
הציור "הרוחצות הגדולות" שלו:
https://youtu.be/z68CQkD7mz4
"משחקי הקלפים" של פול סזאן:
http://youtu.be/x8FwNEnrcM8
מצגת וידאו עם כמה מיצירות סזאן:
https://youtu.be/UraUefGBISo
ב"אני גיטרה" התייחסה נעמי שמר לסזאן (עברית):
https://youtu.be/mw9uiMMvFGk
תכנית חינוכית על פול סזאן (עברית):
https://youtu.be/reN3W2v1jPs?long=yes
מי צייר את מרפסת בית הקפה בלילה?
מרפסת בית הקפה בלילה (Cafe Terrace at Night) הוא אחד הציורים הידועים ביותר בתולדות הציור, בהצגת סביבה יומיומית. הוא צוייר בידי הצייר ואן גוך, שהתאפיין בכותרות הפשוטות שנתן לציוריו, כמו זו. בתחילה, אגב, הוא נקרא סתם "המרפסת".
נושא הציור, בית הקפה, הוא המוקד המואר והבהיר בציור. מדובר ככל הנראה בבית קפה אמיתי שהתקיים במציאות בעיירה ארל. גם אם לא היה פרי דמיונו של ואן גוך, הציור מתעד את המציאות באופן מהתל.
במציאות אין סיכוי שהעין תבחין בצורה כה ברורה בכוכבי השמיים, כשלפניהם יש מוקד תאורה כה חזק, כמו זה שמופיע סביב בית הקפה. הנקודה הזו, כמו אלמנטים אחרים בציוריו, מציגה שוב את התפיסה האישית של ואן גוך את המציאות, כפי שהוא ראה אותה בחזיונותיו האמנותיים והאישיים כל כך.
למרות שואן גוך מעולם לא חתם על היצירה, הוא מתייחס אליה רבות במסמכים מקצועיים רבים. הוא החל להכין את הרישומים לציור במקביל לציור אחר ומפורסם שלו, הציור "ליל כוכבים". זה היה בתקופה שבה שהה בעיר ארל שבחבל פרובנס בדרום צרפת וסבל, כמו שאר אנשי העיירה, מעוני, רעב וחולי. אבל יצירתיותו של ואן-גוך, כידוע, ניזונה דווקא מהמחסור שידע בתקופות חייו השונות ובארל הוא יצר מאות ציורים בתוך שנתיים.
בניגוד למנהגו באותה תקופה, צייר ואן גוך את הציור בגוונים נועזים. במיוחד הוא השתמש בו בהרבה מהגוון הצהוב. בשחור, לעומת זאת, כמעט ולא השתמש. זאת על אף שמדובר בלילה. באומץ הוא החליף את הצבע השחור והמתבקש ללילה, באריגת צבעים רבים שגורמת למתבונן להשלימו לבד.
בציור הוא גם הצמיד גוונים בהירים לגוונים כהים וכך יצר מצב שבו גם השמיים הבהירים שצייר הפכו קודרים, מגוון הבניינים הכהה שסמוכים להם. האפקט הזה נקרא "אפקט ההסמכה".
אגב, יש סברה שבציור רפרר ואן גוך לציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו. זה כולל את 12 הדמויות היושבות לשולחנות בית הקפה, ממש כמו הציור המפורסם של דה וינצ'י, דרך האיש העוזב את בית הקפה (יהודה איש קריות?) ועוד רמזים הקושרים את ואן גוך, בן לאיש דת שאף חשב בצעירותו להיות איש דת בעצמו, לציור הנודע על ארוחתו האחרונה של ישו.
הנה סיפורו של הציור "מרפסת בית קפה בלילה":
https://youtu.be/MAEw6G5dCLU
תרגיל אנימציה של סטודנט שנותן פרשנות וחיים לציור המופלא:
https://youtu.be/-8IPIfUwu78
על התפוצצות היצירה של ון גוך בארל:
https://youtu.be/S4rDlBUvyCE
מקומות שוואן גוך צייר לעומת המציאות:
https://youtu.be/Ftwpn9CfRwI
יש מקומות שבהם המרפסת הופכת לשמלה:
https://youtu.be/K-K2HKyhDgE
או משחק בדו-וחצי ממד:
https://youtu.be/6wYdtYMKlQw
מרפסת בית הקפה בלילה (Cafe Terrace at Night) הוא אחד הציורים הידועים ביותר בתולדות הציור, בהצגת סביבה יומיומית. הוא צוייר בידי הצייר ואן גוך, שהתאפיין בכותרות הפשוטות שנתן לציוריו, כמו זו. בתחילה, אגב, הוא נקרא סתם "המרפסת".
נושא הציור, בית הקפה, הוא המוקד המואר והבהיר בציור. מדובר ככל הנראה בבית קפה אמיתי שהתקיים במציאות בעיירה ארל. גם אם לא היה פרי דמיונו של ואן גוך, הציור מתעד את המציאות באופן מהתל.
במציאות אין סיכוי שהעין תבחין בצורה כה ברורה בכוכבי השמיים, כשלפניהם יש מוקד תאורה כה חזק, כמו זה שמופיע סביב בית הקפה. הנקודה הזו, כמו אלמנטים אחרים בציוריו, מציגה שוב את התפיסה האישית של ואן גוך את המציאות, כפי שהוא ראה אותה בחזיונותיו האמנותיים והאישיים כל כך.
למרות שואן גוך מעולם לא חתם על היצירה, הוא מתייחס אליה רבות במסמכים מקצועיים רבים. הוא החל להכין את הרישומים לציור במקביל לציור אחר ומפורסם שלו, הציור "ליל כוכבים". זה היה בתקופה שבה שהה בעיר ארל שבחבל פרובנס בדרום צרפת וסבל, כמו שאר אנשי העיירה, מעוני, רעב וחולי. אבל יצירתיותו של ואן-גוך, כידוע, ניזונה דווקא מהמחסור שידע בתקופות חייו השונות ובארל הוא יצר מאות ציורים בתוך שנתיים.
בניגוד למנהגו באותה תקופה, צייר ואן גוך את הציור בגוונים נועזים. במיוחד הוא השתמש בו בהרבה מהגוון הצהוב. בשחור, לעומת זאת, כמעט ולא השתמש. זאת על אף שמדובר בלילה. באומץ הוא החליף את הצבע השחור והמתבקש ללילה, באריגת צבעים רבים שגורמת למתבונן להשלימו לבד.
בציור הוא גם הצמיד גוונים בהירים לגוונים כהים וכך יצר מצב שבו גם השמיים הבהירים שצייר הפכו קודרים, מגוון הבניינים הכהה שסמוכים להם. האפקט הזה נקרא "אפקט ההסמכה".
אגב, יש סברה שבציור רפרר ואן גוך לציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו. זה כולל את 12 הדמויות היושבות לשולחנות בית הקפה, ממש כמו הציור המפורסם של דה וינצ'י, דרך האיש העוזב את בית הקפה (יהודה איש קריות?) ועוד רמזים הקושרים את ואן גוך, בן לאיש דת שאף חשב בצעירותו להיות איש דת בעצמו, לציור הנודע על ארוחתו האחרונה של ישו.
הנה סיפורו של הציור "מרפסת בית קפה בלילה":
https://youtu.be/MAEw6G5dCLU
תרגיל אנימציה של סטודנט שנותן פרשנות וחיים לציור המופלא:
https://youtu.be/-8IPIfUwu78
על התפוצצות היצירה של ון גוך בארל:
https://youtu.be/S4rDlBUvyCE
מקומות שוואן גוך צייר לעומת המציאות:
https://youtu.be/Ftwpn9CfRwI
יש מקומות שבהם המרפסת הופכת לשמלה:
https://youtu.be/K-K2HKyhDgE
או משחק בדו-וחצי ממד:
https://youtu.be/6wYdtYMKlQw
למה משמש האורגנו?
אורגנו (Oregano), בעברית "אזובית פשוטה", הוא אחד מצמחי התבלין המוכרים ואהובים שיש. האורגנו מציע טעם וריח נהדרים לאוכל. הוא פופולרי ברבים ממטבחי העולם ונכנס לכל מתכון אפשרי.
הוא גם עשב תיבול וגם שיח נוי מושלם, האורגנו מקורו מהמזרח התיכון. טעמו מתוק ועדין יותר. פרחיו מככבים בתעשיית התמרוקים וידועים כדוחי עש בארונות בגדים.
#גינון
גידול אורגנו הוא פשוט יחסית ובכל אזורי הארץ. הוא עמיד לשרב ורגיש לקור, ובכל מקרה הוא צמח ידידותי מאוד לגידול, גם בגינה וגם בעציצים.
האורגנו הוא צמח שאוהב שמש, מה שמזמין בחירת מיקום עם לפחות 6 שעות אור שמש ביום.
אורגנו אפשר לשתול מזרעים או משתיל. בנטיעה של זרעים, התחילו את הגידול בחלל סגור ושתלו אותו בחוץ רק בעונה מתאימה, רצוי באביב.
אורגנו אוהב אדמה יבשה יחסית והשקיה מתונה. הקפידו שבשום שלב האדמה לא תהיה רטובה מדי. בעציץ או אדנית חשוב ניקוז טוב של המים.
אורגנו לא זקוק לדישון רב, אבל אפשר לדשן קלות, עם דשן אורגני ולשפר מעת לעת את איכות האדמה, באמצעות קומפוסט.
האורגנו יעיל לגיזום ולשימוש, לרוב לשנתיים עד שלוש, שאז שווה להחליף לשתיל חדש.
כדי לעודד את הצמיחה, קל לעודד צמיחה של האורגנו מחדש על ידי גיזום. אפשר לקצור את העלים בעדינות, רק כשהעלים מגיעים לגובה של 10-15 ס"מ.
#מינים
שתיל קלאסי לגידול בתוך הבית הוא אזובית מתוקה. האזובית האיטלקית תעניק למאכלים טעם שמשלב מתוק עם חריף.
אורגנו יווני יגדל באדנית עד לאורך של 10 סנטימטרים. מיני אורגנו נוספים הם אזוביון מנוצה, אזוביון משונן ואזוביון רפואי.
#מטבח
מהמטבח האיטלקי ועד לסלט היווני ואפילו בסלט ישראלי, אורגנו הוא תיבול מדהים למנה ארומתית ומיוחדת.
במטבח האיטלקי האורגנו מתאים לרטבים של פסטות ולפיזור על פיצות ופוקצ'ות. הוא משמש כתבלין לבשר, עם ירקות, בשר על הגריל, דגים, מרקים, פסטות, פיצות, סלטים ורטבים לבישולים שונים.
יש באיטליה גם תבלין אורגנו, עם ריח וארומה אופיינית, העשוי מעלים מיובשים של הצמח, כשהוא מוכן לשימוש וזמין כל השנה.
במטבח הצרפתי הוא חלק מתערובת תבלינים הידועה בתור "הרב דה פרובאנס" (Herb de Provence).
אורגני יווני מעניק למאכלים שונים, בדגש על הסלט היווני, טעם טבעי ואותנטי של אורגנו.
#בריאות
ברפואה העממית האורגנו משמש לניקוי הגוף, לבריאות השיניים ולבקרת הסוכר בקרב חולי סוכרת.
להרגעת כאבים והורדת נפיחויות הכינו קומפרסים של אורגנו. לטיפול בכאבי ראש שתו תה מפרחי אורגנו.
שמן אורגנו פראי הוא תחליף אנטיביוטיקה טבעי יטפל מצוין במגוון סוגי דלקות.
הנה האורגנו והגידול שלו (עברית):
https://youtu.be/mdZhvSR4xdQ
אורגנו עם קרובי משפחה ומקורותיהם (עברית):
https://youtu.be/-xsZ7k5JJqo
כמה מהיתרונות של אורגנו לבריאותנו (מתורגם):
https://youtu.be/muLmN9QE6hw
כך נציל אורגנו שהתייבש ונשמטו גבעוליו (עברית):
https://youtu.be/8sPO6nPW8WQ
פלא הבריאות והאנטיביוטיקה הטבעית של שמן האורגנו (עברית):
https://youtu.be/IwxVQM0ZwDI
וסקירה מקיפה על האורגנו (עברית):
https://youtu.be/b1NrIOvHkvM?long=yes
אורגנו (Oregano), בעברית "אזובית פשוטה", הוא אחד מצמחי התבלין המוכרים ואהובים שיש. האורגנו מציע טעם וריח נהדרים לאוכל. הוא פופולרי ברבים ממטבחי העולם ונכנס לכל מתכון אפשרי.
הוא גם עשב תיבול וגם שיח נוי מושלם, האורגנו מקורו מהמזרח התיכון. טעמו מתוק ועדין יותר. פרחיו מככבים בתעשיית התמרוקים וידועים כדוחי עש בארונות בגדים.
#גינון
גידול אורגנו הוא פשוט יחסית ובכל אזורי הארץ. הוא עמיד לשרב ורגיש לקור, ובכל מקרה הוא צמח ידידותי מאוד לגידול, גם בגינה וגם בעציצים.
האורגנו הוא צמח שאוהב שמש, מה שמזמין בחירת מיקום עם לפחות 6 שעות אור שמש ביום.
אורגנו אפשר לשתול מזרעים או משתיל. בנטיעה של זרעים, התחילו את הגידול בחלל סגור ושתלו אותו בחוץ רק בעונה מתאימה, רצוי באביב.
אורגנו אוהב אדמה יבשה יחסית והשקיה מתונה. הקפידו שבשום שלב האדמה לא תהיה רטובה מדי. בעציץ או אדנית חשוב ניקוז טוב של המים.
אורגנו לא זקוק לדישון רב, אבל אפשר לדשן קלות, עם דשן אורגני ולשפר מעת לעת את איכות האדמה, באמצעות קומפוסט.
האורגנו יעיל לגיזום ולשימוש, לרוב לשנתיים עד שלוש, שאז שווה להחליף לשתיל חדש.
כדי לעודד את הצמיחה, קל לעודד צמיחה של האורגנו מחדש על ידי גיזום. אפשר לקצור את העלים בעדינות, רק כשהעלים מגיעים לגובה של 10-15 ס"מ.
#מינים
שתיל קלאסי לגידול בתוך הבית הוא אזובית מתוקה. האזובית האיטלקית תעניק למאכלים טעם שמשלב מתוק עם חריף.
אורגנו יווני יגדל באדנית עד לאורך של 10 סנטימטרים. מיני אורגנו נוספים הם אזוביון מנוצה, אזוביון משונן ואזוביון רפואי.
#מטבח
מהמטבח האיטלקי ועד לסלט היווני ואפילו בסלט ישראלי, אורגנו הוא תיבול מדהים למנה ארומתית ומיוחדת.
במטבח האיטלקי האורגנו מתאים לרטבים של פסטות ולפיזור על פיצות ופוקצ'ות. הוא משמש כתבלין לבשר, עם ירקות, בשר על הגריל, דגים, מרקים, פסטות, פיצות, סלטים ורטבים לבישולים שונים.
יש באיטליה גם תבלין אורגנו, עם ריח וארומה אופיינית, העשוי מעלים מיובשים של הצמח, כשהוא מוכן לשימוש וזמין כל השנה.
במטבח הצרפתי הוא חלק מתערובת תבלינים הידועה בתור "הרב דה פרובאנס" (Herb de Provence).
אורגני יווני מעניק למאכלים שונים, בדגש על הסלט היווני, טעם טבעי ואותנטי של אורגנו.
#בריאות
ברפואה העממית האורגנו משמש לניקוי הגוף, לבריאות השיניים ולבקרת הסוכר בקרב חולי סוכרת.
להרגעת כאבים והורדת נפיחויות הכינו קומפרסים של אורגנו. לטיפול בכאבי ראש שתו תה מפרחי אורגנו.
שמן אורגנו פראי הוא תחליף אנטיביוטיקה טבעי יטפל מצוין במגוון סוגי דלקות.
הנה האורגנו והגידול שלו (עברית):
https://youtu.be/mdZhvSR4xdQ
אורגנו עם קרובי משפחה ומקורותיהם (עברית):
https://youtu.be/-xsZ7k5JJqo
כמה מהיתרונות של אורגנו לבריאותנו (מתורגם):
https://youtu.be/muLmN9QE6hw
כך נציל אורגנו שהתייבש ונשמטו גבעוליו (עברית):
https://youtu.be/8sPO6nPW8WQ
פלא הבריאות והאנטיביוטיקה הטבעית של שמן האורגנו (עברית):
https://youtu.be/IwxVQM0ZwDI
וסקירה מקיפה על האורגנו (עברית):
https://youtu.be/b1NrIOvHkvM?long=yes
במה נודע הצייר חואן מירו?
אם אתם רואים ציורים הכוללים כתמים ושירבוטים, לא פעם כאלה המזכירים שרבוטי ילדים, בקווים חזקים ובולטים ולצידם עיגולים, סביר שאתם רואים ציור של מירו.
הצייר הקטלוני מספרד חואן מירו (Caravaggio) היה מהחשובים והבולטים באמני המאה ה-20. הוא היה צייר, פסל וקדר שזכה בפרסים ותארים מכובדים וחשובים על יצירותיו.
מירו הוא מגדולי הסוריאליסטים, בסגנון שמוגדר כ"מופשט סוריאליסטי". הגישה שלו לצבע גם היא מיוחדת ושונה מציירים אחרים במאה העשרים. צבעיו עזים וחודרים היישר ללבו של המתבונן. מככבים בהם צבעי היסוד, כמו אדום, צהוב, לעתים ירוק או כחול וגם שחור.
יש ביצירות של מירו אלמנטים חוזרים כמו, כמו התרנגול, החוזר בהם שוב ושוב, או הסולם, המזכיר לא פעם את סולם יעקב המקראי.לא מעט השראה הוא קיבל מגדולי הציור המיסטי משהו, הירונימוס בוש וויליאם בלייק.
עוד "עוגנים" שכיחים ומאפיינים בולטים בסגנונו הייחודי של מירו וביצירותיו היו דמויות של בעלי חיים, נשים וגורמי שמיים.
לצד ציוריו הרבים, יצר האמן הסוריאליסטי המופשט גם לא מעט פסלים מרשימים. עוד נכללו לצידם גם יצירות קרמיקה וציורי חלון על זככית. את יצירות הפיסול שלו ניתן לראות כיום ברחבי ערים כמו ברצלונה, מדריד וסן פרנסיסקו - בספרד ובארצות אחרות.
מי שעל-פי ההגייה הספרדית נקרא ז'ואן מירו אי פרה חואן, נולד בשנת 1893בברצלונה, שבקטלוניה, בספרד. את ילדותו בילה בכפר מונט רואיג, שנמצא לא רחוק מברצלונה.
כאמן הוא פעל בחייו בפריז, ניו-יורק וברצלונה. בשלוש ערים אלו מוצגות כיום רבות מיצירותיו הידועות ביותר.
הנה מצגת על האמן הספרדי המיוחד מירו:
https://youtu.be/9QYnDjCaTgE
30 מעבודותיו הנודעות:
https://youtu.be/77eSGRcojtg
עוד על חייו של מירו:
https://youtu.be/O9rAdb_ULp0
פרטים ממציוריו הנודעים:
https://youtu.be/yH_YB7fIsLw
ללמוד לצייר כמו מירו:
https://youtu.be/qmGbV3ar2wA
אנימציה שנותנת חיים לציור "הגן" שלו:
https://youtu.be/yDWPOkrJ0B8
אפשר ליצור מובייל שהופך את האסתטיקה שלו לקינטית:
https://youtu.be/v1zGVD6gwrk
וסרטון תיעודי על הצייר ויצירותיו:
https://youtu.be/N2mrK33gCYE?long=yes
אם אתם רואים ציורים הכוללים כתמים ושירבוטים, לא פעם כאלה המזכירים שרבוטי ילדים, בקווים חזקים ובולטים ולצידם עיגולים, סביר שאתם רואים ציור של מירו.
הצייר הקטלוני מספרד חואן מירו (Caravaggio) היה מהחשובים והבולטים באמני המאה ה-20. הוא היה צייר, פסל וקדר שזכה בפרסים ותארים מכובדים וחשובים על יצירותיו.
מירו הוא מגדולי הסוריאליסטים, בסגנון שמוגדר כ"מופשט סוריאליסטי". הגישה שלו לצבע גם היא מיוחדת ושונה מציירים אחרים במאה העשרים. צבעיו עזים וחודרים היישר ללבו של המתבונן. מככבים בהם צבעי היסוד, כמו אדום, צהוב, לעתים ירוק או כחול וגם שחור.
יש ביצירות של מירו אלמנטים חוזרים כמו, כמו התרנגול, החוזר בהם שוב ושוב, או הסולם, המזכיר לא פעם את סולם יעקב המקראי.לא מעט השראה הוא קיבל מגדולי הציור המיסטי משהו, הירונימוס בוש וויליאם בלייק.
עוד "עוגנים" שכיחים ומאפיינים בולטים בסגנונו הייחודי של מירו וביצירותיו היו דמויות של בעלי חיים, נשים וגורמי שמיים.
לצד ציוריו הרבים, יצר האמן הסוריאליסטי המופשט גם לא מעט פסלים מרשימים. עוד נכללו לצידם גם יצירות קרמיקה וציורי חלון על זככית. את יצירות הפיסול שלו ניתן לראות כיום ברחבי ערים כמו ברצלונה, מדריד וסן פרנסיסקו - בספרד ובארצות אחרות.
מי שעל-פי ההגייה הספרדית נקרא ז'ואן מירו אי פרה חואן, נולד בשנת 1893בברצלונה, שבקטלוניה, בספרד. את ילדותו בילה בכפר מונט רואיג, שנמצא לא רחוק מברצלונה.
כאמן הוא פעל בחייו בפריז, ניו-יורק וברצלונה. בשלוש ערים אלו מוצגות כיום רבות מיצירותיו הידועות ביותר.
הנה מצגת על האמן הספרדי המיוחד מירו:
https://youtu.be/9QYnDjCaTgE
30 מעבודותיו הנודעות:
https://youtu.be/77eSGRcojtg
עוד על חייו של מירו:
https://youtu.be/O9rAdb_ULp0
פרטים ממציוריו הנודעים:
https://youtu.be/yH_YB7fIsLw
ללמוד לצייר כמו מירו:
https://youtu.be/qmGbV3ar2wA
אנימציה שנותנת חיים לציור "הגן" שלו:
https://youtu.be/yDWPOkrJ0B8
אפשר ליצור מובייל שהופך את האסתטיקה שלו לקינטית:
https://youtu.be/v1zGVD6gwrk
וסרטון תיעודי על הצייר ויצירותיו:
https://youtu.be/N2mrK33gCYE?long=yes
מהי צרפת, המדינה המתויירת בעולם?
צרפת היא המדינה הפופולארית ביותר בעולם לתיירות וזו שהכי הרבה תיירים אוהבים לבקר בה. היא מציעה צירוף בלתי נתפס של יופי, היסטוריה, גיוון, אוכל ויין מצוינים.
כמובן שהיהלום שבכתר הצרפתי היא בירתה, פריז המיוחדת. היא עשירה במגוון של אתרים היסטוריים, מבנים מדהימים שחלקם אייקונים עולמיים, אוכל שלא צריך להכביר מילים על איכותו, ארכיטקטורה לא רגילה, מוזיאונים מהטובים בעולם, אנשים מעניינים, סטייל והרבה, אבל הרבה אווירה צרפתית.
אך בנוסף לפריז גם אזורי הכפר בצרפת הם מקומות שנעים ומעניין לבקר בהם. מהטירות של עמק הלואר, לחופים של נורמנדי, הכפרים הצרפתיים המגוונים ודרומה אל חבל פרובאנס הציורי בדרום צרפת והריביירה הצרפתית שעל שפת הים התיכון - לא פלא שצרפת היא אהובת המבקרים.
הכירו אותה בתגית "צרפת".
הנה סרטון קצר על הקסם של פאריז:
http://youtu.be/1b2Z3V3HFMo
עמק הלואר כולל את ריכוז הטירות המדהים בעולם - הנה כמה מהן:
https://youtu.be/T4Z-lCEg71g
וחבל פרובאנס שבדרום צרפת, עם צבעי וריחות הלבנדר והמראות שכל כך הרבה ציירים אהבו, ריחות התבלינים והפירות שבשדות והכפרים הציוריים שבו:
http://youtu.be/E91UU6rEqVk
צרפת היא המדינה הפופולארית ביותר בעולם לתיירות וזו שהכי הרבה תיירים אוהבים לבקר בה. היא מציעה צירוף בלתי נתפס של יופי, היסטוריה, גיוון, אוכל ויין מצוינים.
כמובן שהיהלום שבכתר הצרפתי היא בירתה, פריז המיוחדת. היא עשירה במגוון של אתרים היסטוריים, מבנים מדהימים שחלקם אייקונים עולמיים, אוכל שלא צריך להכביר מילים על איכותו, ארכיטקטורה לא רגילה, מוזיאונים מהטובים בעולם, אנשים מעניינים, סטייל והרבה, אבל הרבה אווירה צרפתית.
אך בנוסף לפריז גם אזורי הכפר בצרפת הם מקומות שנעים ומעניין לבקר בהם. מהטירות של עמק הלואר, לחופים של נורמנדי, הכפרים הצרפתיים המגוונים ודרומה אל חבל פרובאנס הציורי בדרום צרפת והריביירה הצרפתית שעל שפת הים התיכון - לא פלא שצרפת היא אהובת המבקרים.
הכירו אותה בתגית "צרפת".
הנה סרטון קצר על הקסם של פאריז:
http://youtu.be/1b2Z3V3HFMo
עמק הלואר כולל את ריכוז הטירות המדהים בעולם - הנה כמה מהן:
https://youtu.be/T4Z-lCEg71g
וחבל פרובאנס שבדרום צרפת, עם צבעי וריחות הלבנדר והמראות שכל כך הרבה ציירים אהבו, ריחות התבלינים והפירות שבשדות והכפרים הציוריים שבו:
http://youtu.be/E91UU6rEqVk
מה סוד ריחם של פרחי היסמין?
יַסְמִין (Jasmine) הוא אחד הפרחים הנפוצים, הריחניים והאהובים בעולם. עם עלי כותרת בצבעי לבן, צהוב או אדום - היסמין הוא גם פרח רומנטי, שנפוץ מאד בארצות הים התיכון.
מהמזרח הרחוק ועד ליבשת אמריקה, ניתן למצוא בעולם כ-200 מינים של צמח היסמין, עם הריח המשכר שאהוב כל כך על נשים ומוצא את דרכו אל שערן ולבשמים שלהן.
אין פלא שבמקומות שונים בעולם הפך יסמין לשם נפוץ לבנות ואפילו לערים - עובדה שדמשק, בירת סוריה, מכונה שם "עיר היסמין".
היסמין הוא צמח בר, שכיום בויתו רבים מהמינים שלו והפכו לצמחי נוי. צמחי היסמין הם שיחים שיכולים להופיע בצורות של שיח זקוף, שיח מטפס או שיח שרוע למחצה.
#בשמים
פרחי היסמין, בעלי הניחוח העז, הם מהמרכיבים העיקריים בבשמים. מהם מופק חומר שנקרא "יסמינון" והוא החומר הכימי הריחני שממנו מייצרים את הבשמים הטובים ביותר.
היסמין הוא למשל החומר העיקרי בניחוח של הבושם המפורסם בעולם, הבושם הוותיק שאנל 5. את פרחי היסמין לייצור הבושם קוטפים בשדות היסמין שליד העיר גראס בפרובאנס, עיר הנחשבת לבירת הבשמים של דרום צרפת.
כדי להפיק קילוגרם אחד של תמצית יסמין טהורה לבושם יש לקטוף כמיליון פרחים ולקטוף אותם ביד, עבודה שמחייבת בסביבות 2,000 שעות עבודה.
מליטר בודד של תמצית פרחים מזוקקת ניתן לייצר כ-3,000 ליטרים בושם. שוויו של אותו ליטר בודד של תמצית נמדד בעשרות אלפי יורו, כשהמחיר הסופי תלוי באיכות הפרחים שמהם הופק.
#מרפא
במקומות שונים בעולם משמש היסמין גם כצמח מרפא. בין השאר משתמשים בו להכנת תה להורדת חום, לטיפול בפצעים ובאזור עיראק ופרס טיפלו באמצעותו להקלת הנשימה ולדרכי הנשימה.
בארצות כמו פקיסטן, הפיליפינים ואינדונזיה היסמין הוא הפרח הלאומי. בתאילנד פרחי יסמין הם הסמל לאימהות.
הנה ריחם הנפלא של פרחי יסמין:
https://youtu.be/Ht7T1cXcKcE
בהודו יוצרים מהם מחרוזות פרחים לקישוט הראש:
https://youtu.be/gDqyw8GexmA
ויסמין ערבי:
https://youtu.be/1i-xVpHdJQo
יַסְמִין (Jasmine) הוא אחד הפרחים הנפוצים, הריחניים והאהובים בעולם. עם עלי כותרת בצבעי לבן, צהוב או אדום - היסמין הוא גם פרח רומנטי, שנפוץ מאד בארצות הים התיכון.
מהמזרח הרחוק ועד ליבשת אמריקה, ניתן למצוא בעולם כ-200 מינים של צמח היסמין, עם הריח המשכר שאהוב כל כך על נשים ומוצא את דרכו אל שערן ולבשמים שלהן.
אין פלא שבמקומות שונים בעולם הפך יסמין לשם נפוץ לבנות ואפילו לערים - עובדה שדמשק, בירת סוריה, מכונה שם "עיר היסמין".
היסמין הוא צמח בר, שכיום בויתו רבים מהמינים שלו והפכו לצמחי נוי. צמחי היסמין הם שיחים שיכולים להופיע בצורות של שיח זקוף, שיח מטפס או שיח שרוע למחצה.
#בשמים
פרחי היסמין, בעלי הניחוח העז, הם מהמרכיבים העיקריים בבשמים. מהם מופק חומר שנקרא "יסמינון" והוא החומר הכימי הריחני שממנו מייצרים את הבשמים הטובים ביותר.
היסמין הוא למשל החומר העיקרי בניחוח של הבושם המפורסם בעולם, הבושם הוותיק שאנל 5. את פרחי היסמין לייצור הבושם קוטפים בשדות היסמין שליד העיר גראס בפרובאנס, עיר הנחשבת לבירת הבשמים של דרום צרפת.
כדי להפיק קילוגרם אחד של תמצית יסמין טהורה לבושם יש לקטוף כמיליון פרחים ולקטוף אותם ביד, עבודה שמחייבת בסביבות 2,000 שעות עבודה.
מליטר בודד של תמצית פרחים מזוקקת ניתן לייצר כ-3,000 ליטרים בושם. שוויו של אותו ליטר בודד של תמצית נמדד בעשרות אלפי יורו, כשהמחיר הסופי תלוי באיכות הפרחים שמהם הופק.
#מרפא
במקומות שונים בעולם משמש היסמין גם כצמח מרפא. בין השאר משתמשים בו להכנת תה להורדת חום, לטיפול בפצעים ובאזור עיראק ופרס טיפלו באמצעותו להקלת הנשימה ולדרכי הנשימה.
בארצות כמו פקיסטן, הפיליפינים ואינדונזיה היסמין הוא הפרח הלאומי. בתאילנד פרחי יסמין הם הסמל לאימהות.
הנה ריחם הנפלא של פרחי יסמין:
https://youtu.be/Ht7T1cXcKcE
בהודו יוצרים מהם מחרוזות פרחים לקישוט הראש:
https://youtu.be/gDqyw8GexmA
ויסמין ערבי:
https://youtu.be/1i-xVpHdJQo
מי היה האמן וגדול הצבע אנרי מאטיס?
הצייר והפסל הצרפתי אַנְרִי מָאטִיס (Henry Matisse) הוא אחד מגדולי האמנים של המאה ה-20. ביחד עם פאבלו פיקאסו הוא אולי הצייר המשמעותי והמשפיע ביותר באמנות של מאה זו.
מי שבצעירותו למד משפטים ואף עבד תקופה במשרד עורכי-דין, חלה במחלה קשה בגיל 21. כשהוא מרותק למיטתו וכדי שלא ישתעמם, קנתה לו אימו קופסת צבעים. כך הוא נפגש לראשונה עם הציור ועם הצבע והתאהב.
כשהחלים, החליט מאטיס להתמסר לציור. הוא נסע לפריס, בה למד בבית ספר לאמנות. ב-1917, כשהוא בשיא חגיגת הצבע שלו, הוא החל לבלות ולצייר לאורך מרבית זמנו בפרובאנס ובריביירה הצרפתית, שבדרום צרפת. בציורים שיצר שם הוא הצליח לשקף את החושניות הצבעונית של האזור ולצייר כמה מציוריו המרגשים ביותר.
מכאן הפך אנרי מאטיס לצייר משמעותי, במיוחד בזרם ה"פוביזם", סגנון ציור שהוא עצמו הוביל והירבה להשתמש בו בחוכמה וביצירתיות בצבע. כי בניגוד לאמנים רבים בתקופתו, מאטיס יצר ציורים נעימים, מזמינים, מוארים וצבעוניים מאוד.
בשלב מסוים עובר אנרי מאטיס לפולינזיה וחווית השהייה שם ממלאת אותו ברעיונות, בשמחה ובביטחון, אף שייקח זמן עד שהשפעתה עליו תקבל ביטוי באמנותו. רק ב-1935, חמש שנים לאחר שובו לצרפת, הוא יסיים את התמונה הפולינזית הראשונה שלו, "חלון בטהיטי".
ב"חלון בטהיטי" הוא יתגלה במיטבו סולם הצבעים החדש שלו, שהבשיל בשנים שעברו ופרץ החוצה באמנותו. מכאן ובעיקר בזכות המשך השימוש הבולט שלו בצבע, יזכה מאטיס לפרסומו הרב ויהפוך לאחד האמנים המרכזיים בעולם האמנות.
לואי אראגון יאמר על השנים הללו ש"בלי טהיטי, מאטיס לא היה מאטיס". ואכן, עד יום מותו, תשחזרנה מרבית יצירותיו את האור והצורות הפולינזיים, במחוות ואזכורים חוזרים ונשנים של זכרונותיו משם.
ב1941 מאובחן מאטיס כחולה סרטן והוא מרותק לכסא גלגלים. הוא אינו יכול לעמוד על רגליו ולצייר. בחולשתו הוא מגלה את מגזרות הנייר ופוצח באמנות חדשה. הוא חורט על הנייר, גוזר אותו במספריים ומדביק את הגזירים על הקנבס, בד הציור. עבודותיו מאותה תקופה, דוגמת "מפלצות הים", "איקארוס" ו"מזחלת השלג", פותחות לו עולם חדש.
ארבע שנים לפני מותו, בתחילת שנות ה-50, מתחיל האמן החולה לגזור צמחים ויצורים ימיים, ממגזרות נייר שנצבעו מראש בצבעי גואש וחתוכים לצורות יסוד של מלבנים וריבועים. על הנייר הוא מדביק אותן, תוך יצירת תחושה של סיבוביות ומבנה מעגלי המזכירים את קונכיית השבלול. ראו בתגית "קאט אאוט".
גם בזקנתו ולמרות מחלתו הקשה, מאטיס לא חדל ליצור. בגיל 81 הוא עדיין מתכנן בדרום צרפת את הקפלה הדומניקנית בעיירה ואנס שבה הוא מתגורר. הוא מעצב בה כמעט הכל, החל מהוויטראז'ים, המזבח, ציורי הקיר ומושבי המתפללים ועד לגלימות של אנשי הדת.
גם בסוף ימיו מאטיס המשיך ליצור ולהתנסות בז'אנרים שהסעירו אותו, ביצירת קולאז'ים ובסגנונות כמו קוביזם, סוריאליזם וציור מופשט. הוא גם המשיך, ממש עד מותו, בניסויים חדשים ובלתי פוסקים של ציור.
הנה תערוכה של ציוריו וסיפורו של אנרי מאטיס (עברית):
https://youtu.be/WzsuKqIpNvQ
על האמן הנודע:
https://youtu.be/hy4DUpsC22c
מאטיס בחייו - מצייר ומדבר:
https://youtu.be/MiEIeitUNFs
אמנות הקאט אאוט שימציא ויגזור בסוף חייו:
https://youtu.be/Od5JYdsvBgk
סרטון אמיתי של מאטיס גוזר עבודת קאט אאוט:
https://youtu.be/GN0okOq8Hyc
דברים שהייתם רוצים לדעת עליו:
https://youtu.be/gWFzKdegq-0
והסבר על זרם הפוביזם שמאטיס נחשב למנהיג ולמוביל בו:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
הצייר והפסל הצרפתי אַנְרִי מָאטִיס (Henry Matisse) הוא אחד מגדולי האמנים של המאה ה-20. ביחד עם פאבלו פיקאסו הוא אולי הצייר המשמעותי והמשפיע ביותר באמנות של מאה זו.
מי שבצעירותו למד משפטים ואף עבד תקופה במשרד עורכי-דין, חלה במחלה קשה בגיל 21. כשהוא מרותק למיטתו וכדי שלא ישתעמם, קנתה לו אימו קופסת צבעים. כך הוא נפגש לראשונה עם הציור ועם הצבע והתאהב.
כשהחלים, החליט מאטיס להתמסר לציור. הוא נסע לפריס, בה למד בבית ספר לאמנות. ב-1917, כשהוא בשיא חגיגת הצבע שלו, הוא החל לבלות ולצייר לאורך מרבית זמנו בפרובאנס ובריביירה הצרפתית, שבדרום צרפת. בציורים שיצר שם הוא הצליח לשקף את החושניות הצבעונית של האזור ולצייר כמה מציוריו המרגשים ביותר.
מכאן הפך אנרי מאטיס לצייר משמעותי, במיוחד בזרם ה"פוביזם", סגנון ציור שהוא עצמו הוביל והירבה להשתמש בו בחוכמה וביצירתיות בצבע. כי בניגוד לאמנים רבים בתקופתו, מאטיס יצר ציורים נעימים, מזמינים, מוארים וצבעוניים מאוד.
בשלב מסוים עובר אנרי מאטיס לפולינזיה וחווית השהייה שם ממלאת אותו ברעיונות, בשמחה ובביטחון, אף שייקח זמן עד שהשפעתה עליו תקבל ביטוי באמנותו. רק ב-1935, חמש שנים לאחר שובו לצרפת, הוא יסיים את התמונה הפולינזית הראשונה שלו, "חלון בטהיטי".
ב"חלון בטהיטי" הוא יתגלה במיטבו סולם הצבעים החדש שלו, שהבשיל בשנים שעברו ופרץ החוצה באמנותו. מכאן ובעיקר בזכות המשך השימוש הבולט שלו בצבע, יזכה מאטיס לפרסומו הרב ויהפוך לאחד האמנים המרכזיים בעולם האמנות.
לואי אראגון יאמר על השנים הללו ש"בלי טהיטי, מאטיס לא היה מאטיס". ואכן, עד יום מותו, תשחזרנה מרבית יצירותיו את האור והצורות הפולינזיים, במחוות ואזכורים חוזרים ונשנים של זכרונותיו משם.
ב1941 מאובחן מאטיס כחולה סרטן והוא מרותק לכסא גלגלים. הוא אינו יכול לעמוד על רגליו ולצייר. בחולשתו הוא מגלה את מגזרות הנייר ופוצח באמנות חדשה. הוא חורט על הנייר, גוזר אותו במספריים ומדביק את הגזירים על הקנבס, בד הציור. עבודותיו מאותה תקופה, דוגמת "מפלצות הים", "איקארוס" ו"מזחלת השלג", פותחות לו עולם חדש.
ארבע שנים לפני מותו, בתחילת שנות ה-50, מתחיל האמן החולה לגזור צמחים ויצורים ימיים, ממגזרות נייר שנצבעו מראש בצבעי גואש וחתוכים לצורות יסוד של מלבנים וריבועים. על הנייר הוא מדביק אותן, תוך יצירת תחושה של סיבוביות ומבנה מעגלי המזכירים את קונכיית השבלול. ראו בתגית "קאט אאוט".
גם בזקנתו ולמרות מחלתו הקשה, מאטיס לא חדל ליצור. בגיל 81 הוא עדיין מתכנן בדרום צרפת את הקפלה הדומניקנית בעיירה ואנס שבה הוא מתגורר. הוא מעצב בה כמעט הכל, החל מהוויטראז'ים, המזבח, ציורי הקיר ומושבי המתפללים ועד לגלימות של אנשי הדת.
גם בסוף ימיו מאטיס המשיך ליצור ולהתנסות בז'אנרים שהסעירו אותו, ביצירת קולאז'ים ובסגנונות כמו קוביזם, סוריאליזם וציור מופשט. הוא גם המשיך, ממש עד מותו, בניסויים חדשים ובלתי פוסקים של ציור.
הנה תערוכה של ציוריו וסיפורו של אנרי מאטיס (עברית):
https://youtu.be/WzsuKqIpNvQ
על האמן הנודע:
https://youtu.be/hy4DUpsC22c
מאטיס בחייו - מצייר ומדבר:
https://youtu.be/MiEIeitUNFs
אמנות הקאט אאוט שימציא ויגזור בסוף חייו:
https://youtu.be/Od5JYdsvBgk
סרטון אמיתי של מאטיס גוזר עבודת קאט אאוט:
https://youtu.be/GN0okOq8Hyc
דברים שהייתם רוצים לדעת עליו:
https://youtu.be/gWFzKdegq-0
והסבר על זרם הפוביזם שמאטיס נחשב למנהיג ולמוביל בו:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
