שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה בין סחלב דרקולה לדרקונים ועטלפים?
סחלב ערפדי או סחלב דרקולה (Dracula orchis) הוא מין של סחלב בעל ריח די דוחה. הוא מזכיר במראהו פה פעור לרווחה של דרקולה או משהו דומה. אבל גם הריח וגם צורתו נועדו בסך הכל לפתות זבובים, כדי שיבואו להאביק את אבקני הערפד, מה שמסייע לו להתפשט ולהתרבות.
מקור שמו של הסחלב הערפדי הוא בצורת הפה דמוי העטלף שלו.
הנה סחלב דרקולה:
https://youtu.be/K13sYzVo6Sw?t=10s
על הטיפול בו:
https://youtu.be/HqhbZvKY35Q
מצגת וידאו של תמונותיו:
https://youtu.be/zVC8bhyYYqU
והוא לא היחיד שנראה כמו דבר אחר:
https://youtu.be/hyk9dRXKKbg
איפה צומחת הרקפת וכיצד נולד השיר עליה?
רקפת (Cyclamen) היא אחד הצמחים החינניים שפורחים באזורנו. לפרח שלה יש צבע ורוד-סגול, יפה להפליא ויש לה עלים מקסימים בצורת לב, מה שהופך אותה למתנה רומנטית להפליא.
הרקפת ידועה כפרח המרכין את ראשו, כשעלי הכותרת שלה פונים כלפי מעלה. על שום הפרח שלה, הרוכן כלפי מטה, הרקפת נדמית לא פעם לסמל של ענווה.
הרקפת פורחת בחורף. בטבע גדלה הרקפת בעיקר בצל סלעים, נחבאת מתחת להם, תופעה שאין לה הסבר מלא. יש חוקרים הסבורים שזהו אמצעי הסתגלות של הרקפות, כנגד נזקים מבעלי חיים כמו החולד או הדרבן.
מה שמזכיר את השיר שמתחיל במילים "מתחת לסלע צומחת לפלא, רקפת נחמדת מאוד". כתב אותו המשורר לוין קיפניס, לאחר ששהה במטולה בשנות ה-20. הוא זכה אז שבת-שבע גרודניאנסקי, אחת הנערות המקומיות, תיקח אותו בשבילים ותראה לו את הדרך הנסתרת אל מפל התנור. בדרך היא הראתה לו גם פרחים רבים, כולל הפרח הקסום. לנערה הוא הקדיש את השיר ואת השורות:
"יצאה עם הרוח, בת שבע לשוח
היה אז הבוקר בהיר.
כל צמח, כל פרח אוספת בדרך
ופיה אך זמר ושיר."
בתום עונת הפריחה של הרקפות, הן מתייבשות. הזרעים נופלים מהגבעול וכך נטמנים הזרעים באדמה, לרקפות שיפרחו בשנה הבאה.
הנה הרקפת:
https://youtu.be/JTT728A4U40
השיר היפה כמו הפרח:
https://youtu.be/jSyIEPBUsZo
ויש מי שמגדלים אותן בבית:
https://youtu.be/KtdQGVD5gT8
איך הצמח "מלכודת ונוס" טורף?
מלכודת ונוס (Venus flytrap), או הדיונאה (muscipula Dionaea), היא צמח שלמד באבולוציה לאכול בשר. מדובר באחת מהתופעות המרתקות ביותר בממלכת הצמחים, אף שאינה היחידה שפועלת כך.
הדיונאה הנדירה והטורפנית היא צמח טורף קטן שמנהל את התזונה שלו בצורה מתוחכמת. זה מתחיל בתרכובת ריחנית שיוצרת באוויר ריח של פרחים ופירות בשלים, הונאה טבעית שמושכת חרקים וגורמת להם להאמין שיש כאן צוף.
הצמח מפריש נקטר מתוק ופיתח באבולוציה עלים דמויי “לסתות” שנפתחות ונסגרות כמו מלכודת. כשחרק מגיע למצוץ מהצוף של הצמח, מספיק שהוא נוגע בכמה משערות החישה הזעירות של מלכודת ונוס, היא סוגרת עליו במהירות הבזק את המלכודת ומתחילה לעכל אותו.
למה בכמה שערות? - כדי להימנע משחיקת המלכודת בסגירה מיותרת בגלל גרגר אבק, טיפת גשם או עלה קטן.
הדיונאה חיה בביצות ובאזורים הטרופיים של צפון ודרום קרוליינה (North Carolina), בחוף המזרחי של ארצות הברית. ביצות אלה הן עניות בחנקן ולכן הצמח פיתח במהלך מיליוני שנים שיטה פשוטה לפצות על מחסור המינרלים באדמה - אכילה של חרקים, עתירי חלבונים.
אגב, לא ברור מדוע ניתן השם "ונוס" (Venus), שמה של אלת האהבה הרומית, לצמח שאוכל חרקים. אחת ההשערות מצביעה על הדמיון בין ריסי העיניים של אישה לשיניים הבולטות בחדות משפתיו של הצמח.
צ'ארלס דרווין (Charles Darwin), הוגה תורת האבולוציה, כינה את הדיונאה "הצמח המופלא ביותר בעולם". הוא הקדיש לו ב-1875 ספר שלם בשם "צמחים טורפי חרקים" (Insectivorous Plants).
כיום נמצא הדיונאה המכונה "מלכודת ונוס" בסכנת הכחדה, בעיקר בשל ציד בלתי חוקי מהטבע, אף שבמשתלות ברחבי העולם מגדלים אותו בשפע.
#איך זה עובד?
כשהתנאים מתקיימים, מלכודת הוונוס נסגרת מהר להפתיע: תוך כעשירית השניה, מהיר יותר ממצמוץ עיניים. המנגנון שמאפשר את זה מבוסס על שינוי לחץ תורגור (turgor pressure) בתאי העלה, שגורם לאונות להתכופף פנימה בפתאומיות.
לאחר הסגירה הראשונית, האונות אינן נאטמות מיד. אם החרק ממשיך להתפתל ולגעת בשערות, הצמח ממשיך לספור.
רק לאחר 5 גירויים מצטברים בסך הכל, האונות נאטמות לגמרי ובלוטות עיכול מפרישות נוזל חומצי הדומה לנוזלי קיבה, כולל אנזים הנקרא כיטינאז (GH18 chitinase) שמפרק את השלד החיצוני של החרק.
תהליך העיכול אורך בין 5 ל-12 ימים, ובסיומו הצמח סופג את חומצות האמינו והמינרלים. מה שנשאר הוא קליפת הגוף הריקה של החרק.
מעניין ששערות הטריגר כוללות גם חיישן חום. כשהטמפרטורה עולה בפתאומיות לרמה של 55 מעלות צלזיוס, כמו בפני שריפת שיח המתקרבת, הצמח סוגר את מלכודותיו כדי להגן עליהן מפני הנזק עוד לפני שהאש מגיעה. מדובר בגילוי שפורסם ב-2023 בכתב העת Current Biology.
מכל מקום, לאחר 3 עד 4 מחזורי לכידה, כל "לסת" של הדיונאה מתעייפת ומפסיקה לתפקד. העלה הישן מת ועלים חדשים צומחים תחתיו, לקראת הציד הבא.
על הצמח הטורף ודרך פעולתו:
https://youtu.be/YPzp-p-na88
מלכודת ונוס בפעולה:
http://youtu.be/O7eQKSf0LmY
אכזרי ועצוב - מלכודת ונוס מקרוב מאוד:
https://youtu.be/zjWnF5XaXhs
וצמח טורף דיונאה בפעולה:
https://youtu.be/5jJFWITfL58
איך מקפלת טללית הפסגות את החרקים שהיא זוללת?
"טללית הפסגות", או בשמה הלועזי דרוסרה קפנסיס (Drosera capensis), נראית לחובבי הבוטניקה כמו עוד צמח יפה ומעניין שאינו מזיק לסביבתו.
אבל הטללית היפה הזו, כמו קרובותיה הקטלניות לא פחות, דוגמת "טללית השמש" (Drosera Spatulata), היא צמח טורף.
יפתיע אתכן לגלות שמדובר כאן בציידת מדויקת ובעלת מיומנות טבעית לציד מהיר והחלטי של חרקים לארוחות שלה.
ל"דרוסרה קפנסיס", כפי שהיא נקראת בשמה המדעי, עלים בצורה של רצועה, באורך של עד 3 סנטימטרים.
על עלים אלו נראות טיפות "טל" רבות, שהן למעשה נוזל דביק ומפתה בסוכר. דרך זרועות צבעוניות המפרישות ריר דביק, העלים הללו וטיפות הסוכר שעליהן מהווים מלכודות קטלניות הלוכדות חרקים פרוקי רגליים בהדבקה, באמצעות מלכודות הדבקה טבעיות שהאבולוציה פיתחה לה.
כל חרק כזה, כשהוא נלכד, מגולגל במהירות רבה על ידי העלים הללו, לכיוון מרכז הצמח.
אך למה הצמח צד חרקים? - "טללית הפסגות", כמו שאר הטלליות הטורפות, צומחת לרוב על קרקע לחה ושופעת מים. קרקע זו ענייה בחומרים מזינים עבורו. לכן, כדי לקבל את המזון הראוי לה, הטללית משלימה את התפריט שלה בפרוטאינים, החלבונים של החרקים שהיא מעכלת.
הנה הדרוסרה קפנסיס בפעולה:
https://youtu.be/cZ7Fws1HaL0
ויש לו עלים רבים שפועלים לצוד בו-זמנית את החרקים:
https://youtu.be/iW26P_6d_2w
וכך לוכד הצמח הטורף את חרקיו:
https://youtu.be/wP9o8n7Y0V8
מהו השעון של פרח השעונית?
אתם מכירים אותו בכינוי העממי כפסיפלורה, אותו פרי חמצמץ-מתוק, טעים כל כך, בריא ללב, נוגד סרטן ומלא ויטמינים A ו-C. אבל "השְעוֹנִית הנאכלת" המוכרת לרובנו כפסיפלורה (Passiflora) הוא צמח שגם פרחיו היפים הם מרשימים ביותר.
פרחים סגולים אלו מפורסמים בין חובבי הפרחים בזכות צורתם המורכבת, שמזכירה שעון עם מחוגים. מכאן, אם תהיתם, השם שעונית.
הפסיפלורה ופרחי השעון שלה באים במקור מאמריקה הלטינית, ליתר דיוק מהג'ונגלים של האמזונס שבאמריקה הדרומית, באזור של ברזיל, פרגוואי וצפון ארגנטינה של ימינו.
שמו הלטיני של הצמח, פסיפלורה, "פרי הפסיון" (Passion Fruit), ניתן לו אז, אך בניגוד למה שרבים חושבים, משמעותו היא "פרי הסבל והייסורים" ולא "פרי התאווה". פרטים בתגית "פסיפלורה, שמות".
הצמח הועבר אל העולם הישן שבאירופה, עם ספינות הקונקיסטדורים, מגלי וכובשי אמריקה הדרומית. במהרה הוא הפך לפרי נפוץ ומשמעותי גם במטבחי האזורים הטרופיים והסוב-טרופיים של דרום מזרח אסיה וגם באפריקה. כיום מגדלים זנים מסחריים של הפסיפלורה גם בהודו, בארצות הברית, בסין, אוסטרליה, דרום אפריקה ואפילו בישראל.
בזכות היותו צמח מטפס, מגדלים אותו כיום במדינות רבות, כולל בישראל שבה הוא מופיע כצמח מפריד וגדר חיה הגדלה במהירות רבה, בגינות פרטיות רבות.
את פרי הפסיפלורה לא כדאי לאכול כשהוא מלא ויפה. הוא הכי טעים, כשמחכים עד שהקליפה שלו מתחילה להתקמט. אבל גם אז - לא טוב לתת לו להתקמט לגמרי, כי אז הפרי החמצמץ והנפלא הזה מתייבש בפנים לגמרי.
ואכן, בשיאו יש לפרי הפסיפלורה הבשל טעם מתוק-חמצמץ, עם ארומה חזקה. כדי לאכול אותו כל שצריך לעשות הוא לחצות אותו בכפית ולאכול את תוכנו, על הגרעינים הקטנים שלו. ניתן גם להוסיף אותו לשייק חלב או יוגורט, או ליצור ממנו סירופ לקינוחים, רטבים, קוקטיילים, ציפוי לעוגות או מרק פירות קר.
הנה השעונית הנאכלת ופרחיה (עברית):
http://youtu.be/RCmvWmNIjN8
על הפסיפלורה בכלל:
http://youtu.be/ko7p6lk1xjc
והאבקה שלו על ידי דבורה:
https://youtu.be/fzYcE2Z9l-k
אילו פרחים לוכדים חרקים ואוכלים אותם?
יש כמה פרחים "טורפים" בעולם, אבל הדיונאה הוא המפורסם והפופולארי שבהם אצל הציבור. כי הדיונאה, המכונה גם "דיונאת הזבובים" או "מלכודת ונוס", הוא צמח טורף שמלכודתו נסגרת על חרק שנוגע בשערותיו.
מיד עם הנגיעה בשערות הפרח, סוגר הצמח את "מלתעותיו", כך שהחרק לא יכול להימלט ממנו.
גם הנאדיד פועל כך והוא אפילו שואב את החרק וסוגר עליו. אבל יש גם פרחים בעלי מלכודות הדבקה, כמו הטללית והחמאית ופרחים שמפילים את החרקים אל תוכם, כגון השופרית והכדנית.
אבל למה לצמחים "לאכול" חרקים? - הסיבה היא פשוטה, אכילת החרקים והעיכול שלהם, מספקים לצמח מזון עשיר מאד בחלבונים.
הנה סרטון על הדיונאה הטורף:
https://youtu.be/Hzk1bM2vVFU
דיונאה שלוכד חרק:
http://youtu.be/ZxDp-UQvON8
מה קורה בתוך הצמח הטורף אחרי שהוא לכד את טרפו?
https://youtu.be/YPzp-p-na88
הלכידה של "מלכודת ונוס" מקרוב:
https://youtu.be/O7eQKSf0LmY
סרטון ארוך יותר, שמתחיל בכדנית:
http://youtu.be/51SDt31SEbE?t=1m25s
מה קורה כששמים מלכודת ונוס בין אלפי תולעים? (ללא מילים)
https://youtu.be/vKwSYiDwfEE
והרצאת טד נהדרת על האינטליגנציה של הדיונאה ויכולתה לספור ולתקשר (מתורגם):
https://youtu.be/pvBlSFVmoaw?long=yes
מדוע צמחים מסוימים טורפים חרקים?
אמנם הצמחים הם בתחתית שרשרת המזון. הם אינם טורפים שום יצור אחר, אלא יוצרים לעצמם את המזון בתהליך הפוטוסינטזה. אך שונים משאר הצמחים הם הצמחים הטורפים, שחוץ מהפוטוסינזטה יודעים גם להזין את עצמם מחרקים שהם לוכדים. יש לא פחות מ-600 זנים טהורים של צמחים טורפים כאלה.
למה הם טורפים? - ובכן, ביערות הגשם, שבהם חיים צמחים כאלו, האור לא תמיד מספיק כדי לאפשר את הפוטוסינטזה הרצויה. גם הקרקע דלה במינרלים הנחוצים להם ובחנקן. לכן הצמחים הטורפים משיגים מזון ומינרלים מהטרף שלהם, חרקים שנלכדים בהם.
לעיתים לוכדים הצמחים הטורפים בתוך הפרחים שלהם, כמו הכדנית ולעיתים באמצעות עלים דביקים, כמו אצל החמאית והטללית. בצמח הדיונאה מדובר במנגנון מתוחכם עוד יותר. לדיונאה יש שש שערות קטנות. אם נוגע משהו בשתי שערות שונות או נוגע פעמיים בשערה אחת, הדיונאה נסגרת וסוגרת עליו. לצמח בשם נדיד, שחי בתוך המים, יש מלכודת יניקה. על פתח השלפוחית שלו, יש לו שערות קטנות, מלכודת של ממש. כשהשערות הללו מרגישות תזוזה, נשאב החרק בתוך שבריר שנייה, לתוך השלפוחית. הפרשי לחצים הם ששואבים אותו.
ואגב, יש מי שקונים צמחים כאלה כדי להיפטר מיתושים וזבובים ושאר מזיקים בסביבתם.
הנה הסבר על הצמחים שטורפים חרקים (מתורגם):
https://youtu.be/ee7muQ_qKU0
כמה צמחים טורפים בפעולה:
https://youtu.be/UoL1dg3SzOI
הסבר על שיטות שונות של צמחים לטרוף (עברית):
http://youtu.be/abQWIsPTJCA
צמח טורף סוגר על דבורה:
http://youtu.be/4Uv-4tCcYcM
צמח טורף להדברה ירוקה:
https://youtu.be/eseneo2FelI
וזו כבר מתיחה:
http://youtu.be/n2NN3TNNNiI
איך הכדנית לוכדת חרקים?
הכדנית (Pitcher plant) הוא צמח טרופי שחי באזורים בעלי קרקע שאין בה הרבה חומרי מזון שדרושים לה. לכן פיתחו הכדניות במשך השנים מלכודות מתוחכמות לחרקים - פרח בצורת כד.
לפרחי הכדנית יש צורה של כדים שמלאים בנקטר. הנקטר, אותו נוזל הצוף החלקלק שבשולי הכד מושך אליו חרקים. הם נוחתים על שולי הכד ואז נופלים וטובעים בנוזל שבתוכו.
החרקים שנלכדו בכד ישמשו כמזון לצמחי הכדנית. לעתים היא לוכדת גם מכרסמים קטנים למאכל ופעמים נדירות אפילו ציפורים.
הנה הכדנית בפעולה:
https://youtu.be/vqkrT_yyAIE
כך היא לוכדת חשופית:
https://youtu.be/BjWtAjdl4a0
כדנית שלכדה ציפור:
https://youtu.be/D_Hgjrh8Ybo
וכך תוכלו לראות את צמח עם הכד בארץ (עברית):
https://youtu.be/uCsg95Y08u8
סחלב ערפדי או סחלב דרקולה (Dracula orchis) הוא מין של סחלב בעל ריח די דוחה. הוא מזכיר במראהו פה פעור לרווחה של דרקולה או משהו דומה. אבל גם הריח וגם צורתו נועדו בסך הכל לפתות זבובים, כדי שיבואו להאביק את אבקני הערפד, מה שמסייע לו להתפשט ולהתרבות.
מקור שמו של הסחלב הערפדי הוא בצורת הפה דמוי העטלף שלו.
הנה סחלב דרקולה:
https://youtu.be/K13sYzVo6Sw?t=10s
על הטיפול בו:
https://youtu.be/HqhbZvKY35Q
מצגת וידאו של תמונותיו:
https://youtu.be/zVC8bhyYYqU
והוא לא היחיד שנראה כמו דבר אחר:
https://youtu.be/hyk9dRXKKbg
רקפת (Cyclamen) היא אחד הצמחים החינניים שפורחים באזורנו. לפרח שלה יש צבע ורוד-סגול, יפה להפליא ויש לה עלים מקסימים בצורת לב, מה שהופך אותה למתנה רומנטית להפליא.
הרקפת ידועה כפרח המרכין את ראשו, כשעלי הכותרת שלה פונים כלפי מעלה. על שום הפרח שלה, הרוכן כלפי מטה, הרקפת נדמית לא פעם לסמל של ענווה.
הרקפת פורחת בחורף. בטבע גדלה הרקפת בעיקר בצל סלעים, נחבאת מתחת להם, תופעה שאין לה הסבר מלא. יש חוקרים הסבורים שזהו אמצעי הסתגלות של הרקפות, כנגד נזקים מבעלי חיים כמו החולד או הדרבן.
מה שמזכיר את השיר שמתחיל במילים "מתחת לסלע צומחת לפלא, רקפת נחמדת מאוד". כתב אותו המשורר לוין קיפניס, לאחר ששהה במטולה בשנות ה-20. הוא זכה אז שבת-שבע גרודניאנסקי, אחת הנערות המקומיות, תיקח אותו בשבילים ותראה לו את הדרך הנסתרת אל מפל התנור. בדרך היא הראתה לו גם פרחים רבים, כולל הפרח הקסום. לנערה הוא הקדיש את השיר ואת השורות:
"יצאה עם הרוח, בת שבע לשוח
היה אז הבוקר בהיר.
כל צמח, כל פרח אוספת בדרך
ופיה אך זמר ושיר."
בתום עונת הפריחה של הרקפות, הן מתייבשות. הזרעים נופלים מהגבעול וכך נטמנים הזרעים באדמה, לרקפות שיפרחו בשנה הבאה.
הנה הרקפת:
https://youtu.be/JTT728A4U40
השיר היפה כמו הפרח:
https://youtu.be/jSyIEPBUsZo
ויש מי שמגדלים אותן בבית:
https://youtu.be/KtdQGVD5gT8
מלכודת ונוס (Venus flytrap), או הדיונאה (muscipula Dionaea), היא צמח שלמד באבולוציה לאכול בשר. מדובר באחת מהתופעות המרתקות ביותר בממלכת הצמחים, אף שאינה היחידה שפועלת כך.
הדיונאה הנדירה והטורפנית היא צמח טורף קטן שמנהל את התזונה שלו בצורה מתוחכמת. זה מתחיל בתרכובת ריחנית שיוצרת באוויר ריח של פרחים ופירות בשלים, הונאה טבעית שמושכת חרקים וגורמת להם להאמין שיש כאן צוף.
הצמח מפריש נקטר מתוק ופיתח באבולוציה עלים דמויי “לסתות” שנפתחות ונסגרות כמו מלכודת. כשחרק מגיע למצוץ מהצוף של הצמח, מספיק שהוא נוגע בכמה משערות החישה הזעירות של מלכודת ונוס, היא סוגרת עליו במהירות הבזק את המלכודת ומתחילה לעכל אותו.
למה בכמה שערות? - כדי להימנע משחיקת המלכודת בסגירה מיותרת בגלל גרגר אבק, טיפת גשם או עלה קטן.
הדיונאה חיה בביצות ובאזורים הטרופיים של צפון ודרום קרוליינה (North Carolina), בחוף המזרחי של ארצות הברית. ביצות אלה הן עניות בחנקן ולכן הצמח פיתח במהלך מיליוני שנים שיטה פשוטה לפצות על מחסור המינרלים באדמה - אכילה של חרקים, עתירי חלבונים.
אגב, לא ברור מדוע ניתן השם "ונוס" (Venus), שמה של אלת האהבה הרומית, לצמח שאוכל חרקים. אחת ההשערות מצביעה על הדמיון בין ריסי העיניים של אישה לשיניים הבולטות בחדות משפתיו של הצמח.
צ'ארלס דרווין (Charles Darwin), הוגה תורת האבולוציה, כינה את הדיונאה "הצמח המופלא ביותר בעולם". הוא הקדיש לו ב-1875 ספר שלם בשם "צמחים טורפי חרקים" (Insectivorous Plants).
כיום נמצא הדיונאה המכונה "מלכודת ונוס" בסכנת הכחדה, בעיקר בשל ציד בלתי חוקי מהטבע, אף שבמשתלות ברחבי העולם מגדלים אותו בשפע.
#איך זה עובד?
כשהתנאים מתקיימים, מלכודת הוונוס נסגרת מהר להפתיע: תוך כעשירית השניה, מהיר יותר ממצמוץ עיניים. המנגנון שמאפשר את זה מבוסס על שינוי לחץ תורגור (turgor pressure) בתאי העלה, שגורם לאונות להתכופף פנימה בפתאומיות.
לאחר הסגירה הראשונית, האונות אינן נאטמות מיד. אם החרק ממשיך להתפתל ולגעת בשערות, הצמח ממשיך לספור.
רק לאחר 5 גירויים מצטברים בסך הכל, האונות נאטמות לגמרי ובלוטות עיכול מפרישות נוזל חומצי הדומה לנוזלי קיבה, כולל אנזים הנקרא כיטינאז (GH18 chitinase) שמפרק את השלד החיצוני של החרק.
תהליך העיכול אורך בין 5 ל-12 ימים, ובסיומו הצמח סופג את חומצות האמינו והמינרלים. מה שנשאר הוא קליפת הגוף הריקה של החרק.
מעניין ששערות הטריגר כוללות גם חיישן חום. כשהטמפרטורה עולה בפתאומיות לרמה של 55 מעלות צלזיוס, כמו בפני שריפת שיח המתקרבת, הצמח סוגר את מלכודותיו כדי להגן עליהן מפני הנזק עוד לפני שהאש מגיעה. מדובר בגילוי שפורסם ב-2023 בכתב העת Current Biology.
מכל מקום, לאחר 3 עד 4 מחזורי לכידה, כל "לסת" של הדיונאה מתעייפת ומפסיקה לתפקד. העלה הישן מת ועלים חדשים צומחים תחתיו, לקראת הציד הבא.
על הצמח הטורף ודרך פעולתו:
https://youtu.be/YPzp-p-na88
מלכודת ונוס בפעולה:
http://youtu.be/O7eQKSf0LmY
אכזרי ועצוב - מלכודת ונוס מקרוב מאוד:
https://youtu.be/zjWnF5XaXhs
וצמח טורף דיונאה בפעולה:
https://youtu.be/5jJFWITfL58
"טללית הפסגות", או בשמה הלועזי דרוסרה קפנסיס (Drosera capensis), נראית לחובבי הבוטניקה כמו עוד צמח יפה ומעניין שאינו מזיק לסביבתו.
אבל הטללית היפה הזו, כמו קרובותיה הקטלניות לא פחות, דוגמת "טללית השמש" (Drosera Spatulata), היא צמח טורף.
יפתיע אתכן לגלות שמדובר כאן בציידת מדויקת ובעלת מיומנות טבעית לציד מהיר והחלטי של חרקים לארוחות שלה.
ל"דרוסרה קפנסיס", כפי שהיא נקראת בשמה המדעי, עלים בצורה של רצועה, באורך של עד 3 סנטימטרים.
על עלים אלו נראות טיפות "טל" רבות, שהן למעשה נוזל דביק ומפתה בסוכר. דרך זרועות צבעוניות המפרישות ריר דביק, העלים הללו וטיפות הסוכר שעליהן מהווים מלכודות קטלניות הלוכדות חרקים פרוקי רגליים בהדבקה, באמצעות מלכודות הדבקה טבעיות שהאבולוציה פיתחה לה.
כל חרק כזה, כשהוא נלכד, מגולגל במהירות רבה על ידי העלים הללו, לכיוון מרכז הצמח.
אך למה הצמח צד חרקים? - "טללית הפסגות", כמו שאר הטלליות הטורפות, צומחת לרוב על קרקע לחה ושופעת מים. קרקע זו ענייה בחומרים מזינים עבורו. לכן, כדי לקבל את המזון הראוי לה, הטללית משלימה את התפריט שלה בפרוטאינים, החלבונים של החרקים שהיא מעכלת.
הנה הדרוסרה קפנסיס בפעולה:
https://youtu.be/cZ7Fws1HaL0
ויש לו עלים רבים שפועלים לצוד בו-זמנית את החרקים:
https://youtu.be/iW26P_6d_2w
וכך לוכד הצמח הטורף את חרקיו:
https://youtu.be/wP9o8n7Y0V8
פרחים טורפים
אתם מכירים אותו בכינוי העממי כפסיפלורה, אותו פרי חמצמץ-מתוק, טעים כל כך, בריא ללב, נוגד סרטן ומלא ויטמינים A ו-C. אבל "השְעוֹנִית הנאכלת" המוכרת לרובנו כפסיפלורה (Passiflora) הוא צמח שגם פרחיו היפים הם מרשימים ביותר.
פרחים סגולים אלו מפורסמים בין חובבי הפרחים בזכות צורתם המורכבת, שמזכירה שעון עם מחוגים. מכאן, אם תהיתם, השם שעונית.
הפסיפלורה ופרחי השעון שלה באים במקור מאמריקה הלטינית, ליתר דיוק מהג'ונגלים של האמזונס שבאמריקה הדרומית, באזור של ברזיל, פרגוואי וצפון ארגנטינה של ימינו.
שמו הלטיני של הצמח, פסיפלורה, "פרי הפסיון" (Passion Fruit), ניתן לו אז, אך בניגוד למה שרבים חושבים, משמעותו היא "פרי הסבל והייסורים" ולא "פרי התאווה". פרטים בתגית "פסיפלורה, שמות".
הצמח הועבר אל העולם הישן שבאירופה, עם ספינות הקונקיסטדורים, מגלי וכובשי אמריקה הדרומית. במהרה הוא הפך לפרי נפוץ ומשמעותי גם במטבחי האזורים הטרופיים והסוב-טרופיים של דרום מזרח אסיה וגם באפריקה. כיום מגדלים זנים מסחריים של הפסיפלורה גם בהודו, בארצות הברית, בסין, אוסטרליה, דרום אפריקה ואפילו בישראל.
בזכות היותו צמח מטפס, מגדלים אותו כיום במדינות רבות, כולל בישראל שבה הוא מופיע כצמח מפריד וגדר חיה הגדלה במהירות רבה, בגינות פרטיות רבות.
את פרי הפסיפלורה לא כדאי לאכול כשהוא מלא ויפה. הוא הכי טעים, כשמחכים עד שהקליפה שלו מתחילה להתקמט. אבל גם אז - לא טוב לתת לו להתקמט לגמרי, כי אז הפרי החמצמץ והנפלא הזה מתייבש בפנים לגמרי.
ואכן, בשיאו יש לפרי הפסיפלורה הבשל טעם מתוק-חמצמץ, עם ארומה חזקה. כדי לאכול אותו כל שצריך לעשות הוא לחצות אותו בכפית ולאכול את תוכנו, על הגרעינים הקטנים שלו. ניתן גם להוסיף אותו לשייק חלב או יוגורט, או ליצור ממנו סירופ לקינוחים, רטבים, קוקטיילים, ציפוי לעוגות או מרק פירות קר.
הנה השעונית הנאכלת ופרחיה (עברית):
http://youtu.be/RCmvWmNIjN8
על הפסיפלורה בכלל:
http://youtu.be/ko7p6lk1xjc
והאבקה שלו על ידי דבורה:
https://youtu.be/fzYcE2Z9l-k
יש כמה פרחים "טורפים" בעולם, אבל הדיונאה הוא המפורסם והפופולארי שבהם אצל הציבור. כי הדיונאה, המכונה גם "דיונאת הזבובים" או "מלכודת ונוס", הוא צמח טורף שמלכודתו נסגרת על חרק שנוגע בשערותיו.
מיד עם הנגיעה בשערות הפרח, סוגר הצמח את "מלתעותיו", כך שהחרק לא יכול להימלט ממנו.
גם הנאדיד פועל כך והוא אפילו שואב את החרק וסוגר עליו. אבל יש גם פרחים בעלי מלכודות הדבקה, כמו הטללית והחמאית ופרחים שמפילים את החרקים אל תוכם, כגון השופרית והכדנית.
אבל למה לצמחים "לאכול" חרקים? - הסיבה היא פשוטה, אכילת החרקים והעיכול שלהם, מספקים לצמח מזון עשיר מאד בחלבונים.
הנה סרטון על הדיונאה הטורף:
https://youtu.be/Hzk1bM2vVFU
דיונאה שלוכד חרק:
http://youtu.be/ZxDp-UQvON8
מה קורה בתוך הצמח הטורף אחרי שהוא לכד את טרפו?
https://youtu.be/YPzp-p-na88
הלכידה של "מלכודת ונוס" מקרוב:
https://youtu.be/O7eQKSf0LmY
סרטון ארוך יותר, שמתחיל בכדנית:
http://youtu.be/51SDt31SEbE?t=1m25s
מה קורה כששמים מלכודת ונוס בין אלפי תולעים? (ללא מילים)
https://youtu.be/vKwSYiDwfEE
והרצאת טד נהדרת על האינטליגנציה של הדיונאה ויכולתה לספור ולתקשר (מתורגם):
https://youtu.be/pvBlSFVmoaw?long=yes
אמנם הצמחים הם בתחתית שרשרת המזון. הם אינם טורפים שום יצור אחר, אלא יוצרים לעצמם את המזון בתהליך הפוטוסינטזה. אך שונים משאר הצמחים הם הצמחים הטורפים, שחוץ מהפוטוסינזטה יודעים גם להזין את עצמם מחרקים שהם לוכדים. יש לא פחות מ-600 זנים טהורים של צמחים טורפים כאלה.
למה הם טורפים? - ובכן, ביערות הגשם, שבהם חיים צמחים כאלו, האור לא תמיד מספיק כדי לאפשר את הפוטוסינטזה הרצויה. גם הקרקע דלה במינרלים הנחוצים להם ובחנקן. לכן הצמחים הטורפים משיגים מזון ומינרלים מהטרף שלהם, חרקים שנלכדים בהם.
לעיתים לוכדים הצמחים הטורפים בתוך הפרחים שלהם, כמו הכדנית ולעיתים באמצעות עלים דביקים, כמו אצל החמאית והטללית. בצמח הדיונאה מדובר במנגנון מתוחכם עוד יותר. לדיונאה יש שש שערות קטנות. אם נוגע משהו בשתי שערות שונות או נוגע פעמיים בשערה אחת, הדיונאה נסגרת וסוגרת עליו. לצמח בשם נדיד, שחי בתוך המים, יש מלכודת יניקה. על פתח השלפוחית שלו, יש לו שערות קטנות, מלכודת של ממש. כשהשערות הללו מרגישות תזוזה, נשאב החרק בתוך שבריר שנייה, לתוך השלפוחית. הפרשי לחצים הם ששואבים אותו.
ואגב, יש מי שקונים צמחים כאלה כדי להיפטר מיתושים וזבובים ושאר מזיקים בסביבתם.
הנה הסבר על הצמחים שטורפים חרקים (מתורגם):
https://youtu.be/ee7muQ_qKU0
כמה צמחים טורפים בפעולה:
https://youtu.be/UoL1dg3SzOI
הסבר על שיטות שונות של צמחים לטרוף (עברית):
http://youtu.be/abQWIsPTJCA
צמח טורף סוגר על דבורה:
http://youtu.be/4Uv-4tCcYcM
צמח טורף להדברה ירוקה:
https://youtu.be/eseneo2FelI
וזו כבר מתיחה:
http://youtu.be/n2NN3TNNNiI
הכדנית (Pitcher plant) הוא צמח טרופי שחי באזורים בעלי קרקע שאין בה הרבה חומרי מזון שדרושים לה. לכן פיתחו הכדניות במשך השנים מלכודות מתוחכמות לחרקים - פרח בצורת כד.
לפרחי הכדנית יש צורה של כדים שמלאים בנקטר. הנקטר, אותו נוזל הצוף החלקלק שבשולי הכד מושך אליו חרקים. הם נוחתים על שולי הכד ואז נופלים וטובעים בנוזל שבתוכו.
החרקים שנלכדו בכד ישמשו כמזון לצמחי הכדנית. לעתים היא לוכדת גם מכרסמים קטנים למאכל ופעמים נדירות אפילו ציפורים.
הנה הכדנית בפעולה:
https://youtu.be/vqkrT_yyAIE
כך היא לוכדת חשופית:
https://youtu.be/BjWtAjdl4a0
כדנית שלכדה ציפור:
https://youtu.be/D_Hgjrh8Ybo
וכך תוכלו לראות את צמח עם הכד בארץ (עברית):
https://youtu.be/uCsg95Y08u8
