סחלב ערפדי או סחלב דרקולה (Dracula orchis) הוא מין של סחלב בעל ריח די דוחה. הוא מזכיר במראהו פה פעור לרווחה של דרקולה או משהו דומה. אבל גם הריח וגם צורתו נועדו בסך הכל לפתות זבובים, כדי שיבואו להאביק את אבקני הערפד, מה שמסייע לו להתפשט ולהתרבות.

מקור שמו של הסחלב הערפדי הוא בצורת הפה דמוי העטלף שלו.


הנה סחלב דרקולה:

https://youtu.be/K13sYzVo6Sw?t=10s


על הטיפול בו:

https://youtu.be/HqhbZvKY35Q


מצגת וידאו של תמונותיו:

https://youtu.be/zVC8bhyYYqU


והוא לא היחיד שנראה כמו דבר אחר:

https://youtu.be/hyk9dRXKKbg

רקפת (Cyclamen) היא אחד הצמחים החינניים שפורחים באזורנו. לפרח שלה יש צבע ורוד-סגול, יפה להפליא ויש לה עלים מקסימים בצורת לב, מה שהופך אותה למתנה רומנטית להפליא.

הרקפת ידועה כפרח המרכין את ראשו, כשעלי הכותרת שלה פונים כלפי מעלה. על שום הפרח שלה, הרוכן כלפי מטה, הרקפת נדמית לא פעם לסמל של ענווה.

הרקפת פורחת בחורף. בטבע גדלה הרקפת בעיקר בצל סלעים, נחבאת מתחת להם, תופעה שאין לה הסבר מלא. יש חוקרים הסבורים שזהו אמצעי הסתגלות של הרקפות, כנגד נזקים מבעלי חיים כמו החולד או הדרבן.

מה שמזכיר את השיר שמתחיל במילים "מתחת לסלע צומחת לפלא, רקפת נחמדת מאוד". כתב אותו המשורר לוין קיפניס, לאחר ששהה במטולה בשנות ה-20. הוא זכה אז שבת-שבע גרודניאנסקי, אחת הנערות המקומיות, תיקח אותו בשבילים ותראה לו את הדרך הנסתרת אל מפל התנור. בדרך היא הראתה לו גם פרחים רבים, כולל הפרח הקסום. לנערה הוא הקדיש את השיר ואת השורות:

"יצאה עם הרוח, בת שבע לשוח
היה אז הבוקר בהיר.
כל צמח, כל פרח אוספת בדרך
ופיה אך זמר ושיר."

בתום עונת הפריחה של הרקפות, הן מתייבשות. הזרעים נופלים מהגבעול וכך נטמנים הזרעים באדמה, לרקפות שיפרחו בשנה הבאה.


הנה הרקפת:

https://youtu.be/JTT728A4U40


השיר היפה כמו הפרח:

https://youtu.be/jSyIEPBUsZo


ויש מי שמגדלים אותן בבית:

https://youtu.be/KtdQGVD5gT8

"טללית הפסגות", או בשמה הלועזי דרוסרה קפנסיס (Drosera capensis), נראית לחובבי הבוטניקה כמו עוד צמח יפה ומעניין, שאינו מזיק לסביבתו.

אבל הטללית היפה הזו, כמו קרובותיה הקטלניות לא פחות, דוגמת "טללית השמש" (Drosera Spatulata), היא צמח טורף.

יפתיע אתכן לגלות שמדובר כאן בציידת מדויקת ובעלת מיומנות טבעית לציד מהיר והחלטי של חרקים לארוחות שלה.

ל"דרוסרה קפנסיס", כפי שהיא נקראת בשמה המדעי, עלים בצורה של רצועה, באורך של עד 3 סנטימטרים.

על עלים אלו נראות טיפות "טל" רבות, שהן למעשה נוזל דביק ומפתה בסוכר. דרך זרועות צבעוניות המפרישות ריר דביק, העלים הללו וטיפות הסוכר שעליהן מהווים מלכודות קטלניות הלוכדות חרקים פרוקי רגליים.

כל חרק כזה, כשהוא נלכד, מגולגל במהירות רבה על ידי העלים הללו, לכיוון מרכז הצמח.

אך למה הצמח צד חרקים? - "טללית הפסגות" צומחת לרוב על קרקע לחה ושופעת מים. קרקע זו ענייה בחומרים מזינים עבורו. לכן, כדי לקבל את המזון הראוי לה, הטללית משלימה את התפריט שלה בפרוטאינים של החרקים שהיא מעכלת.


הנה הדרוסרה קפנסיס בפעולה:

https://youtu.be/cZ7Fws1HaL0


ויש לו עלים רבים שפועלים לצוד בו-זמנית את החרקים:

https://youtu.be/iW26P_6d_2w


וכך לוכד הצמח הטורף את חרקיו:

https://youtu.be/wP9o8n7Y0V8

אתם מכירים אותו בכינוי העממי כפסיפלורה, אותו פרי חמצמץ-מתוק, טעים כל כך, בריא ללב, נוגד סרטן ומלא ויטמינים A ו-C. אבל "השְעוֹנִית הנאכלת" המוכרת לרובנו כפסיפלורה (Passiflora) הוא צמח שגם פרחיו היפים הם מרשימים ביותר.

פרחים סגולים אלו מפורסמים בין חובבי הפרחים בזכות צורתם המורכבת, שמזכירה שעון עם מחוגים. מכאן, אם תהיתם, השם שעונית.

הפסיפלורה ופרחי השעון שלה באים במקור מאמריקה הלטינית, ליתר דיוק מהג'ונגלים של האמזונס שבאמריקה הדרומית, באזור של ברזיל, פרגוואי וצפון ארגנטינה של ימינו.

שמו הלטיני של הצמח, פסיפלורה, "פרי הפסיון" (Passion Fruit), ניתן לו אז, אך בניגוד למה שרבים חושבים, משמעותו היא "פרי הסבל והייסורים" ולא "פרי התאווה". פרטים בתגית "פסיפלורה, שמות".

הצמח הועבר אל העולם הישן שבאירופה, עם ספינות הקונקיסטדורים, מגלי וכובשי אמריקה הדרומית. במהרה הוא הפך לפרי נפוץ ומשמעותי גם במטבחי האזורים הטרופיים והסוב-טרופיים של דרום מזרח אסיה וגם באפריקה. כיום מגדלים זנים מסחריים של הפסיפלורה גם בהודו, בארצות הברית, בסין, אוסטרליה, דרום אפריקה ואפילו בישראל.

בזכות היותו צמח מטפס, מגדלים אותו כיום במדינות רבות, כולל בישראל שבה הוא מופיע כצמח מפריד וגדר חיה הגדלה במהירות רבה, בגינות פרטיות רבות.

את פרי הפסיפלורה לא כדאי לאכול כשהוא מלא ויפה. הוא הכי טעים, כשמחכים עד שהקליפה שלו מתחילה להתקמט. אבל גם אז - לא טוב לתת לו להתקמט לגמרי, כי אז הפרי החמצמץ והנפלא הזה מתייבש בפנים לגמרי.

ואכן, בשיאו יש לפרי הפסיפלורה הבשל טעם מתוק-חמצמץ, עם ארומה חזקה. כדי לאכול אותו כל שצריך לעשות הוא לחצות אותו בכפית ולאכול את תוכנו, על הגרעינים הקטנים שלו. ניתן גם להוסיף אותו לשייק חלב או יוגורט, או ליצור ממנו סירופ לקינוחים, רטבים, קוקטיילים, ציפוי לעוגות או מרק פירות קר.


הנה השעונית הנאכלת ופרחיה (עברית):

http://youtu.be/RCmvWmNIjN8


על הפסיפלורה בכלל:

http://youtu.be/ko7p6lk1xjc


האבקה של הפרח על ידי דבורה:

https://youtu.be/fzYcE2Z9l-k


והפרח מזוויות שונות:

http://youtu.be/yRwGDgSGXlM

יש כמה פרחים "טורפים" בעולם, אבל הדיונאה הוא הפופולארי שבהם. הדיונאה, "דיונאת הזבובים" או "מלכודת ונוס", הוא צמח טורף שמלכודתו נסגרת על חרק שנוגע בשערותיו. מיד עם הנגיעה בשערות הפרח, הוא סוגר את ה"מלתעות" שלו, כך שהחרק לא יכול להימלט ממנו.

גם הנאדיד פועל כך והוא אפילו שואב את החרק וסוגר עליו. אבל יש גם פרחים בעלי מלכודות הדבקה, כמו הטללית והחמאית ופרחים שמפילים את החרקים אל תוכם, כגון השופרית והכדנית.

אבל למה לצמחים "לאכול" חרקים? - הסיבה היא פשוטה, אכילת החרקים והעיכול שלהם, משמשים לצמח מזון עשיר מאד בחלבונים.


הנה סרטון על הדיונאה הטורף:

https://youtu.be/Hzk1bM2vVFU


דיונאה שלוכד חרק:

http://youtu.be/ZxDp-UQvON8


מה קורה בתוך הצמח הטורף אחרי שהוא לכד את טרפו?

https://youtu.be/YPzp-p-na88


הלכידה של "מלכודת ונוס" מקרוב:

https://youtu.be/O7eQKSf0LmY


סרטון ארוך יותר, שמתחיל בכדנית:

http://youtu.be/51SDt31SEbE?t=1m25s


מה קורה כששמים מלכודת ונוס בין אלפי תולעים? (ללא מילים)

https://youtu.be/vKwSYiDwfEE


והרצאת טד נהדרת על האינטליגנציה של הדיונאה ויכולתה לספור ולתקשר (מתורגם):

https://youtu.be/pvBlSFVmoaw?long=yes

אמנם הצמחים הם בתחתית שרשרת המזון. הם אינם טורפים שום יצור אחר, אלא יוצרים לעצמם את המזון בתהליך הפוטוסינטזה. אך שונים משאר הצמחים הם הצמחים הטורפים, שחוץ מהפוטוסינזטה יודעים גם להזין את עצמם מחרקים שהם לוכדים. יש לא פחות מ-600 זנים טהורים של צמחים טורפים כאלה.

למה הם טורפים? - ובכן, ביערות הגשם, שבהם חיים צמחים כאלו, האור לא תמיד מספיק כדי לאפשר את הפוטוסינטזה הרצויה. גם הקרקע דלה במינרלים הנחוצים להם ובחנקן. לכן הצמחים הטורפים משיגים מזון ומינרלים מהטרף שלהם, חרקים שנלכדים בהם.

לעיתים לוכדים הצמחים הטורפים בתוך הפרחים שלהם, כמו הכדנית ולעיתים באמצעות עלים דביקים, כמו אצל החמאית והטללית. בצמח הדיונאה מדובר במנגנון מתוחכם עוד יותר. לדיונאה יש שש שערות קטנות. אם נוגע משהו בשתי שערות שונות או נוגע פעמיים בשערה אחת, הדיונאה נסגרת וסוגרת עליו. לצמח בשם נדיד, שחי בתוך המים, יש מלכודת יניקה. על פתח השלפוחית שלו, יש לו שערות קטנות, מלכודת של ממש. כשהשערות הללו מרגישות תזוזה, נשאב החרק בתוך שבריר שנייה, לתוך השלפוחית. הפרשי לחצים הם ששואבים אותו.

ואגב, יש מי שקונים צמחים כאלה כדי להיפטר מיתושים וזבובים ושאר מזיקים בסביבתם.


הנה הסבר על הצמחים שטורפים חרקים (מתורגם):

https://youtu.be/ee7muQ_qKU0


כמה צמחים טורפים בפעולה:

https://youtu.be/UoL1dg3SzOI


הסבר על שיטות שונות של צמחים לטרוף (עברית):

http://youtu.be/abQWIsPTJCA


מסתבר שצמחים טורפים יכולים לטרוף גם בעלי חיים גדולים יותר:

http://youtu.be/wcmKT5uHgL0


צמח טורף סוגר על דבורה:

http://youtu.be/4Uv-4tCcYcM


צמח טורף להדברה ירוקה:

https://youtu.be/eseneo2FelI


וזו כבר מתיחה:

http://youtu.be/n2NN3TNNNiI

הכדנית (Pitcher plant) הוא צמח טרופי שחי באזורים בעלי קרקע שאין בה הרבה חומרי מזון שדרושים לה. לכן פיתחו הכדניות במשך השנים מלכודות מתוחכמות לחרקים - פרח בצורת כד.

לפרחי הכדנית יש צורה של כדים שמלאים בנקטר. הנקטר, אותו נוזל הצוף החלקלק שבשולי הכד מושך אליו חרקים. הם נוחתים על שולי הכד ואז נופלים וטובעים בנוזל שבתוכו. החרקים שנלכדו בכד ישמשו כמזון לצמחי הכדנית. לעתים לוכדת אפילו מכרסמים קטנים למאכל ופעמים נדירות גם ציפורים.


הנה הכדנית בפעולה:

https://youtu.be/vqkrT_yyAIE


כך היא לוכדת חשופית:

https://youtu.be/BjWtAjdl4a0


כדנית שלכדה ציפור:

https://youtu.be/D_Hgjrh8Ybo


וכך תוכלו לראות את צמח עם הכד בארץ (עברית):

https://youtu.be/uCsg95Y08u8