שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כיצד צ'ארלס מנסון נכשל במוסיקה והקים כת רצחנית?
תודות לסמים ולגזענות, זכתה בסוף שנות השישים אמריקה בשטן שכולו שלה, מלאך מוות שעיניו מזרות אימה ומעשיו איומים. קראו לו צ'ארלס מנסון והוא היה מנהיג כת "משפחת מנסון", שרצחה בסוף שנות ה-60 לא פחות מ-9 בני אדם ובו בזמן רצחה את רוח ההיפים, האהבה ודור הפרחים.
הסיפור שלו מתחיל בילדות קשה ובתנאי משפחה איומים. מי שהיה תינוק לא רצוי לאם אלכוהוליסטית בת 16, הפך פושע כבר בגיל צעיר. בבגרותו, הוא נכלא כמה פעמים ובשלב מסוים אף רצה להישאר בכלא, כי חש שזה המקום שבו הוא לפחות קיבל יחס כלשהו.
כשיצא מהכלא, באמריקה ההיפית של סוף שנות ה-60, הוא הגיע לסן פרנסיסקו. זה היה ב-1967 כשהוא הקים קומונה של 20 צעירות היפיות, שנסחפו אחריו אל "קיץ של אהבה". בהדרגה נוספו לקומונה שלו גם גברים, שהעריצו את אישיותו.
הוא חלם להפוך לזמר, אבל עכשיו הוא הפך לגורו של קומונת ילדי פרחים, צעירה ומלאת חיים. מצויד בידע שרכש בכלא, על דת הסיינטולוגיה ועל קבוצה דתית בשם "כנסיית התהליך", שסגדה למשיח ולשטן, מנסון הפך את קבוצת המאמינות שלו למשפחה, שהוא העומד בראשה. הם הסתובבו באוטובוס ישן שעוצב בשלל צבעים, כמקובל אצל ההיפים. הם חיו בשיתוף מלא, כולל הכל - מזון, כסף, מין ואהבה.
אבל בהדרגה הלכו מעשיו ומעשי המאמינים הצעירים והמסונוורים שלו והחמירו. מנסון הגזען ראה חזיונות אפוקליפטיים והאמין שאוטוטו צפויה מלחמת גזעים בארה"ב. הוא חש שהשחורים של אמריקה עומדים לטבוח בתושבים הלבנים ולהשתלט על אמריקה. בהוראתו של מנסון, נערכה "משפחת מנסון" ליום הדין המתקרב, ביצירת אלבום מוסיקלי שמטרתו לשנות את האנושות. מנסון גם אגר נשק ותכנן להתחבא עם "בני המשפחה" במקלט שהכינו במדבר, כך שלאחר המלחמה, שבה ישמידו השחורים את הלבנים, תוכל משפחת מנסון לשלוט בעולם, כי השחורים ש"אינם בנויים לשלוט" יבקשו מהם לעשות זאת...
באביב 1968 התחבר מנסון עם דניס וילסון מה"הביץ' בויז" ווילסון שילם את ההוצאות של ה"משפחה" ואף עזר לו להקליט שניים משיריו. אבל מהר מאד גילו הוא והמפיק שלו , טרי מלצ'ר, עם מי הם הסתבכו וניתקו איתו את הקשר. הניתוק הזה יעלה לאמריקה ביוקר...
וכך הגיעו לשורת מעשי רצח מהאכזריים והקשים בתולדות אמריקה. בחודש אוגוסט 1969 קיבלו כמה מבני "משפחת מנסון" הוראות ברורות מהמנהיג לרצוח את טרי מלצ'ר, המפיק שניתק את קשריו עם מנסון. הם לא ידעו שהוא מכר את ביתו לבמאי הקולנוע רומן פולנסקי, שהיה באותה עת בחו"ל. בבית הם רצחו 5 אנשים, באכזריות בלתי נתפסת, ביניהם אשתו ההרה של הבמאי, השחקנית שרון טייט. כשחזרו הרוצחים, כעס מנסון על שההתקפה הייתה מלוכלכת מדי ולקח אותם למחרת ל"חוויה מתקנת" בבית של זוג אקראי בלוס אנג'לס, לנו ורוזמרי לה ביאנקה, שנרצחו באופן חולני ואכזרי לא פחות.
למשטרה לא היה קצה חוט, אבל סוזאן אטקינס, אחת מה"בנות", סיפרה למישהי על הרציחות והמשטרה עצרה את כל המעורבים ואת מנסון, שלא השתתף אבל היה השולח. במשפט מנסון לא התרגש ונשא נאומים על משנתו המעוותת. מי שהיה לאחד מסמלי הרוע הכי גדולים שידעה אמריקה מאז ומתמיד, גם הוסיף קעקוע של צלב קרס על מצחו והדגיש בכך את השתייכותו לעולם השטני שמחוץ לחברת בני-האנוש.
בסופו של המשפט הארוך והיקר ביותר בהיסטוריה של ארה"ב, נפסק גזר דין מוות על כל הנאשמים, אך שנה לאחר מכן בוטל עונש המוות בקליפורניה והעונש הומר במאסר עולם. הוא יבלה את כל חייו בכלא. אגב, זה לא הפריע לו להתראיין המון פעמים ולהטיף מתוך הכלא לגזענות ולשנאה, להפוך לאסיר הכי אהוד בארה"ב, לקבל יותר מכתבים מכל אסיר אחר אי-פעם ולהתחתן עם צעירונת בת 28. רק באמריקה!
הנה סיפורו של הרוצח הסדרתי שמעולם לא רצח במו ידיו:
https://youtu.be/kM1PBeImyOw
קדימון לסרט על מנסון והשפעתו על חברי הכת (מתורגם):
https://youtu.be/WTc9hkQ-5Jc
כך שכנע מנסון את מאמיניו לעשות כרצונו:
https://youtu.be/RA7Kh6cgwks
על המסר "הלטר סקלטר", בתרגום חופשי "בלגן" או "תוהו ובוהו":
https://youtu.be/5TtQqbuLxrc
מתוך סרט על בנות החבורה הרצחנית:
https://youtu.be/zMXnAcdv1OI
שתיים מחבורתו מעידות אחרי שנים על האירועים שעברו:
https://youtu.be/RA7Kh6cgwks
מספר עובדות על מנסון:
https://youtu.be/lQqcVeu5mHc
וכמה מהדברים האיומים שמנסון אמר:
https://youtu.be/FcJE04mh39s?long=yes
מהו סודו הקולנועי של טרנטינו?
קוונטין טרנטינו (Quentin Tarantino) הוא אולי היוצר הקולנועי המעניין מאלה שגדלו בשנות ה-70 וראו כילדים צעירים את הקולנוע של התקופה.
בקולנוע האמריקאי של הסבנטיז, לפחות לעשור אחד, הוליווד זנחה את עיקרון "הסוף הטוב" של הוליווד הישנה ולא חששה להרוג את גיבור הסרט, גם אם הצופים לא יחזרו לראותו שוב ולהפריש את הדופמין שלהם מהכיף של הסוף הנפלא.
בילדותו באותן שנים, בילה טרנטינו הקטן הרבה זמן עם הוריו, שלקחו את הילד הרך לסרטים אלימים ורוויי שנאה, סקס ונקמה. אין הרבה ילדים בגילו שצפו בילדותם עם הוריהם במאות סרטי מבוגרים שכללו תגרות, חיסולים ורצח המונים. אימו האמינה בחופש הזה וטענה ששום סרט לא יפגע בו ושמדאיג אותה יותר שהוא יצפה בחדשות.
סביר שההחלטה הזו של אמו ואביו החורג, יש לה חלק בבחירתו לעשות את סרטי הנקמה והאלימות האובססיבית והמושלמת כל כך שלו.
עוד נראה שטרנטינו הוא אחד היוצרים הקולנועיים המושפעים ביותר מסטנלי קובריק ומהעולם שיצר בסרטו האימתני "התפוז המכני". את השילוב הגאוני אבל קשה שעשה קובריק בין שירים מקסימים ואופטימיים לאלימות צרופה ונלהבת, ירש טרנטינו בגדול והגדיל אף לעשות.
לקוונטין טרנטינו ידע אינסופי ואהבה אדירה לקולנוע. בכל תחרות טריוויה קולנועית סביר שהיה מנצח במכפלות. האובססיה הזו בולטת בהמון בחירות בסרטים שלו אבל ניכרה עוד בצעירותו. מספרים שכשהוא רצה לראיין את ג'ון פלין, טרנטינו הצעיר פשוט התקשר לכל ג'ון פלין בספר הטלפונים עד שהגיע אל המרואיין שחיפש.
את המוסיקה לסרטיו טרנטינו בוחר בעצמו, תוך שהוא דואג להרכיב את הפסקולים משירים שליוו את ילדותו. כשהוא כבר בוחר בענק פסקולים כמו אניו מוריקונה להלחין לו פסקול, הוא דורש ממנו לכתוב בסגנון השירים שהוא אוהב. מוריקונה מסרב, טרנטינו נכנע ומקבל מוסיקה אגדית שגם זוכה באוסקר.
בספר שכתב "מחשבות על קולנוע" אפשר להבין המון על אהבת הקולנוע שלו וכמובן על סגנונו המיוחד והנערץ כל כך. טרנטינו מספר בו על סרט אותו ראה עם הוריו, בגיל 7, בו חווה טבח של היפים בקומונה שלהם.
עוד הוא מספר על אינספור סרטי אלימות וסקס, ביניהם סרטים כמו "מאש", סרט מצחיק עד דמעות בו אחדים מהדברים הכי מצחיקים קורים דווקא במהלך ניתוחים וטיפולים רוויי דם וקרביים של פצועי וייטנאם המדממים. עוד הוא מזכיר סצנות מסרטים דומים כמו "הסנדק", "נמל תעופה", "גברים במלכודת" ועוד סרטי דם דומים.
#הסגנון
לקוונטין שפה קולנועית משלו. הוא מת על סיטואציות מוקצנות, עם דמויות אייקוניות, קטעי אלימות גרפיים וטקסטים שמיוחדים רק לו. המוטיב הקבוע בסרטיו הוא זה של הנקמה. יש לו חיבה מוזרה לצילומי תא מטען (Trunk shots) ואת סיפוריו הוא שוזר באופן א-לינארי, משולב בהומור שחור וסרקזם לא קלישאתי במקומות הנכונים והלא פעם גם מדממים.
#סרטיו
הבולט בסרטיו של טרנטינו היה ללא ספק "כלבי אשמורת" מ-1992 ומה לא נאמר על סצנת העינויים המאוד אלימה ועוד יותר הסדיסטית של השוטר, כשברקע מתנגן לו בשמחה וקצב הלהיט מפעם: "Stuck in the Middle With You".
בעיני רבים, הבולט והנחשב מסרטיו של קוונטין טרנטינו הוא "ספרות זולה” מ-1994. הסרט שלא זכה בזמן אמת להכרה של ממש על ידי תעשיית הקולנוע היה הכי המדובר בשנה בה הוא יצא לאקרנים ובדיעבד הקנה לטרנטינו הכרה כיוצר גדול.
זאת על אף שהסרט עתיר האלימות, הסמים וההומור השחור הביאו לכך שהוא הוגבל מאוד ואף צונזר בעיקר עקב חיבתו של טרנטינו לפירוק איברים וזרימה של דם על המסך. בדיעבד, אגב, נראה שדווקא המאפיינים האלה, הם שהפכו את "ספרות זולה” לסרט פולחן, ובזמן אמיתי.
אחריהם באו עוד הצלחות, נקמות והרוגים, ביניהם "להרוג את ביל" (Kill Bill) והסיקוול המדמם שלו, "ממזרים חסרי כבוד" שהוליד היסטוריה חליפית רק כדי להרוג המוני נאצים כמו שכל אדם הגון היה שמח לעשות, "חסין מוות" על הנהג הנורא שכמו יצא מסרטי האימה של הסוונטיז.
והיו גם "ג'אנגו ללא מעצורים" שטיפל יפה עם קלאשבק לעבדות האיומה ו"היו זמנים בהוליווד" שבין השאר גם ריפרר לרצח הנורא של אנשי הכת של צ'רלס מנסון.
הנה עולמו של קוונטין טרנטינו:
https://youtu.be/9x_K1CiT_8g
כך עושים סרט של טרנטינו:
https://youtu.be/LRodrZNAZYs
הוא מסוגל להמציא מציאות הפוכה להיסטוריה ועדיין להישאר אמממ... אמין (מתורגם):
https://youtu.be/gglzexA-FXY
או לגנוב רעיונות מסרטים אחרים ועדיין להיחשב לגאון יצירתי:
https://youtu.be/1czSxBi-O9g
הנה 10 מהסצנות הגדולות מסרטיו:
https://youtu.be/j7gbomB_ZhY
ראיון (מתורגם):
https://youtu.be/H51sKI94sBg
דיון סחי משהו על טרנטינו - גאון או סתם... (עברית)
https://youtu.be/D3juchVcHu4
"ספרות זולה" כסרט פוסט-מודרניסטי פורץ דרך וממליך את השטחי (עברית):
https://youtu.be/4er3ge3E4xE?long=yes
והרצאת וידאו על השימוש של קוונטין טרנטינו באלימות:
https://youtu.be/MHVXy-EQJ6c?long=yes
צ'ארלס מנסון
תודות לסמים ולגזענות, זכתה בסוף שנות השישים אמריקה בשטן שכולו שלה, מלאך מוות שעיניו מזרות אימה ומעשיו איומים. קראו לו צ'ארלס מנסון והוא היה מנהיג כת "משפחת מנסון", שרצחה בסוף שנות ה-60 לא פחות מ-9 בני אדם ובו בזמן רצחה את רוח ההיפים, האהבה ודור הפרחים.
הסיפור שלו מתחיל בילדות קשה ובתנאי משפחה איומים. מי שהיה תינוק לא רצוי לאם אלכוהוליסטית בת 16, הפך פושע כבר בגיל צעיר. בבגרותו, הוא נכלא כמה פעמים ובשלב מסוים אף רצה להישאר בכלא, כי חש שזה המקום שבו הוא לפחות קיבל יחס כלשהו.
כשיצא מהכלא, באמריקה ההיפית של סוף שנות ה-60, הוא הגיע לסן פרנסיסקו. זה היה ב-1967 כשהוא הקים קומונה של 20 צעירות היפיות, שנסחפו אחריו אל "קיץ של אהבה". בהדרגה נוספו לקומונה שלו גם גברים, שהעריצו את אישיותו.
הוא חלם להפוך לזמר, אבל עכשיו הוא הפך לגורו של קומונת ילדי פרחים, צעירה ומלאת חיים. מצויד בידע שרכש בכלא, על דת הסיינטולוגיה ועל קבוצה דתית בשם "כנסיית התהליך", שסגדה למשיח ולשטן, מנסון הפך את קבוצת המאמינות שלו למשפחה, שהוא העומד בראשה. הם הסתובבו באוטובוס ישן שעוצב בשלל צבעים, כמקובל אצל ההיפים. הם חיו בשיתוף מלא, כולל הכל - מזון, כסף, מין ואהבה.
אבל בהדרגה הלכו מעשיו ומעשי המאמינים הצעירים והמסונוורים שלו והחמירו. מנסון הגזען ראה חזיונות אפוקליפטיים והאמין שאוטוטו צפויה מלחמת גזעים בארה"ב. הוא חש שהשחורים של אמריקה עומדים לטבוח בתושבים הלבנים ולהשתלט על אמריקה. בהוראתו של מנסון, נערכה "משפחת מנסון" ליום הדין המתקרב, ביצירת אלבום מוסיקלי שמטרתו לשנות את האנושות. מנסון גם אגר נשק ותכנן להתחבא עם "בני המשפחה" במקלט שהכינו במדבר, כך שלאחר המלחמה, שבה ישמידו השחורים את הלבנים, תוכל משפחת מנסון לשלוט בעולם, כי השחורים ש"אינם בנויים לשלוט" יבקשו מהם לעשות זאת...
באביב 1968 התחבר מנסון עם דניס וילסון מה"הביץ' בויז" ווילסון שילם את ההוצאות של ה"משפחה" ואף עזר לו להקליט שניים משיריו. אבל מהר מאד גילו הוא והמפיק שלו , טרי מלצ'ר, עם מי הם הסתבכו וניתקו איתו את הקשר. הניתוק הזה יעלה לאמריקה ביוקר...
וכך הגיעו לשורת מעשי רצח מהאכזריים והקשים בתולדות אמריקה. בחודש אוגוסט 1969 קיבלו כמה מבני "משפחת מנסון" הוראות ברורות מהמנהיג לרצוח את טרי מלצ'ר, המפיק שניתק את קשריו עם מנסון. הם לא ידעו שהוא מכר את ביתו לבמאי הקולנוע רומן פולנסקי, שהיה באותה עת בחו"ל. בבית הם רצחו 5 אנשים, באכזריות בלתי נתפסת, ביניהם אשתו ההרה של הבמאי, השחקנית שרון טייט. כשחזרו הרוצחים, כעס מנסון על שההתקפה הייתה מלוכלכת מדי ולקח אותם למחרת ל"חוויה מתקנת" בבית של זוג אקראי בלוס אנג'לס, לנו ורוזמרי לה ביאנקה, שנרצחו באופן חולני ואכזרי לא פחות.
למשטרה לא היה קצה חוט, אבל סוזאן אטקינס, אחת מה"בנות", סיפרה למישהי על הרציחות והמשטרה עצרה את כל המעורבים ואת מנסון, שלא השתתף אבל היה השולח. במשפט מנסון לא התרגש ונשא נאומים על משנתו המעוותת. מי שהיה לאחד מסמלי הרוע הכי גדולים שידעה אמריקה מאז ומתמיד, גם הוסיף קעקוע של צלב קרס על מצחו והדגיש בכך את השתייכותו לעולם השטני שמחוץ לחברת בני-האנוש.
בסופו של המשפט הארוך והיקר ביותר בהיסטוריה של ארה"ב, נפסק גזר דין מוות על כל הנאשמים, אך שנה לאחר מכן בוטל עונש המוות בקליפורניה והעונש הומר במאסר עולם. הוא יבלה את כל חייו בכלא. אגב, זה לא הפריע לו להתראיין המון פעמים ולהטיף מתוך הכלא לגזענות ולשנאה, להפוך לאסיר הכי אהוד בארה"ב, לקבל יותר מכתבים מכל אסיר אחר אי-פעם ולהתחתן עם צעירונת בת 28. רק באמריקה!
הנה סיפורו של הרוצח הסדרתי שמעולם לא רצח במו ידיו:
https://youtu.be/kM1PBeImyOw
קדימון לסרט על מנסון והשפעתו על חברי הכת (מתורגם):
https://youtu.be/WTc9hkQ-5Jc
כך שכנע מנסון את מאמיניו לעשות כרצונו:
https://youtu.be/RA7Kh6cgwks
על המסר "הלטר סקלטר", בתרגום חופשי "בלגן" או "תוהו ובוהו":
https://youtu.be/5TtQqbuLxrc
מתוך סרט על בנות החבורה הרצחנית:
https://youtu.be/zMXnAcdv1OI
שתיים מחבורתו מעידות אחרי שנים על האירועים שעברו:
https://youtu.be/RA7Kh6cgwks
מספר עובדות על מנסון:
https://youtu.be/lQqcVeu5mHc
וכמה מהדברים האיומים שמנסון אמר:
https://youtu.be/FcJE04mh39s?long=yes
קוונטין טרנטינו (Quentin Tarantino) הוא אולי היוצר הקולנועי המעניין מאלה שגדלו בשנות ה-70 וראו כילדים צעירים את הקולנוע של התקופה.
בקולנוע האמריקאי של הסבנטיז, לפחות לעשור אחד, הוליווד זנחה את עיקרון "הסוף הטוב" של הוליווד הישנה ולא חששה להרוג את גיבור הסרט, גם אם הצופים לא יחזרו לראותו שוב ולהפריש את הדופמין שלהם מהכיף של הסוף הנפלא.
בילדותו באותן שנים, בילה טרנטינו הקטן הרבה זמן עם הוריו, שלקחו את הילד הרך לסרטים אלימים ורוויי שנאה, סקס ונקמה. אין הרבה ילדים בגילו שצפו בילדותם עם הוריהם במאות סרטי מבוגרים שכללו תגרות, חיסולים ורצח המונים. אימו האמינה בחופש הזה וטענה ששום סרט לא יפגע בו ושמדאיג אותה יותר שהוא יצפה בחדשות.
סביר שההחלטה הזו של אמו ואביו החורג, יש לה חלק בבחירתו לעשות את סרטי הנקמה והאלימות האובססיבית והמושלמת כל כך שלו.
עוד נראה שטרנטינו הוא אחד היוצרים הקולנועיים המושפעים ביותר מסטנלי קובריק ומהעולם שיצר בסרטו האימתני "התפוז המכני". את השילוב הגאוני אבל קשה שעשה קובריק בין שירים מקסימים ואופטימיים לאלימות צרופה ונלהבת, ירש טרנטינו בגדול והגדיל אף לעשות.
לקוונטין טרנטינו ידע אינסופי ואהבה אדירה לקולנוע. בכל תחרות טריוויה קולנועית סביר שהיה מנצח במכפלות. האובססיה הזו בולטת בהמון בחירות בסרטים שלו אבל ניכרה עוד בצעירותו. מספרים שכשהוא רצה לראיין את ג'ון פלין, טרנטינו הצעיר פשוט התקשר לכל ג'ון פלין בספר הטלפונים עד שהגיע אל המרואיין שחיפש.
את המוסיקה לסרטיו טרנטינו בוחר בעצמו, תוך שהוא דואג להרכיב את הפסקולים משירים שליוו את ילדותו. כשהוא כבר בוחר בענק פסקולים כמו אניו מוריקונה להלחין לו פסקול, הוא דורש ממנו לכתוב בסגנון השירים שהוא אוהב. מוריקונה מסרב, טרנטינו נכנע ומקבל מוסיקה אגדית שגם זוכה באוסקר.
בספר שכתב "מחשבות על קולנוע" אפשר להבין המון על אהבת הקולנוע שלו וכמובן על סגנונו המיוחד והנערץ כל כך. טרנטינו מספר בו על סרט אותו ראה עם הוריו, בגיל 7, בו חווה טבח של היפים בקומונה שלהם.
עוד הוא מספר על אינספור סרטי אלימות וסקס, ביניהם סרטים כמו "מאש", סרט מצחיק עד דמעות בו אחדים מהדברים הכי מצחיקים קורים דווקא במהלך ניתוחים וטיפולים רוויי דם וקרביים של פצועי וייטנאם המדממים. עוד הוא מזכיר סצנות מסרטים דומים כמו "הסנדק", "נמל תעופה", "גברים במלכודת" ועוד סרטי דם דומים.
#הסגנון
לקוונטין שפה קולנועית משלו. הוא מת על סיטואציות מוקצנות, עם דמויות אייקוניות, קטעי אלימות גרפיים וטקסטים שמיוחדים רק לו. המוטיב הקבוע בסרטיו הוא זה של הנקמה. יש לו חיבה מוזרה לצילומי תא מטען (Trunk shots) ואת סיפוריו הוא שוזר באופן א-לינארי, משולב בהומור שחור וסרקזם לא קלישאתי במקומות הנכונים והלא פעם גם מדממים.
#סרטיו
הבולט בסרטיו של טרנטינו היה ללא ספק "כלבי אשמורת" מ-1992 ומה לא נאמר על סצנת העינויים המאוד אלימה ועוד יותר הסדיסטית של השוטר, כשברקע מתנגן לו בשמחה וקצב הלהיט מפעם: "Stuck in the Middle With You".
בעיני רבים, הבולט והנחשב מסרטיו של קוונטין טרנטינו הוא "ספרות זולה” מ-1994. הסרט שלא זכה בזמן אמת להכרה של ממש על ידי תעשיית הקולנוע היה הכי המדובר בשנה בה הוא יצא לאקרנים ובדיעבד הקנה לטרנטינו הכרה כיוצר גדול.
זאת על אף שהסרט עתיר האלימות, הסמים וההומור השחור הביאו לכך שהוא הוגבל מאוד ואף צונזר בעיקר עקב חיבתו של טרנטינו לפירוק איברים וזרימה של דם על המסך. בדיעבד, אגב, נראה שדווקא המאפיינים האלה, הם שהפכו את "ספרות זולה” לסרט פולחן, ובזמן אמיתי.
אחריהם באו עוד הצלחות, נקמות והרוגים, ביניהם "להרוג את ביל" (Kill Bill) והסיקוול המדמם שלו, "ממזרים חסרי כבוד" שהוליד היסטוריה חליפית רק כדי להרוג המוני נאצים כמו שכל אדם הגון היה שמח לעשות, "חסין מוות" על הנהג הנורא שכמו יצא מסרטי האימה של הסוונטיז.
והיו גם "ג'אנגו ללא מעצורים" שטיפל יפה עם קלאשבק לעבדות האיומה ו"היו זמנים בהוליווד" שבין השאר גם ריפרר לרצח הנורא של אנשי הכת של צ'רלס מנסון.
הנה עולמו של קוונטין טרנטינו:
https://youtu.be/9x_K1CiT_8g
כך עושים סרט של טרנטינו:
https://youtu.be/LRodrZNAZYs
הוא מסוגל להמציא מציאות הפוכה להיסטוריה ועדיין להישאר אמממ... אמין (מתורגם):
https://youtu.be/gglzexA-FXY
או לגנוב רעיונות מסרטים אחרים ועדיין להיחשב לגאון יצירתי:
https://youtu.be/1czSxBi-O9g
הנה 10 מהסצנות הגדולות מסרטיו:
https://youtu.be/j7gbomB_ZhY
ראיון (מתורגם):
https://youtu.be/H51sKI94sBg
דיון סחי משהו על טרנטינו - גאון או סתם... (עברית)
https://youtu.be/D3juchVcHu4
"ספרות זולה" כסרט פוסט-מודרניסטי פורץ דרך וממליך את השטחי (עברית):
https://youtu.be/4er3ge3E4xE?long=yes
והרצאת וידאו על השימוש של קוונטין טרנטינו באלימות:
https://youtu.be/MHVXy-EQJ6c?long=yes
