הצ'לו (Cello), בשמו המלא ויולונצ'לו, הוא כלי קשת המפיק צלילים חמים ונמוכים, שמזכירים את הקול האנושי הנמוך. החל מהמאה ה-17 ממלא הצ'לו תפקידי באס. באותה תקופה הוא היה אחראי על תפקיד ה"באסו קונטינואו", שהיה סגנון ליווי ייחודי וצורה קדומה של הרמוניה.

מי שתרם רבות לרפרטואר של הצ'לו היה יוהן סבסטיאן באך, שכתב יצירות שונות לכלי ובמיוחד ידועות 6 הסוויטות שלו לצ'לו סולו. המלחין סן-סאנס כתב לצ'לו את תפקיד הברבור ביצירתו "קרנבל החיות". גם היידן תרם את חלקו בקונצ'רטו לצ'לו בדו מז'ור.

אבל אחת היצירות היפות לכלי היא הקונצ'רטו לצ'לו במי מינור אופוס 85 מאת אלגר. העולם כולו זוכר את הביצוע יוצא-הדופן של הצ'לנית המנוחה ז'קלין דה-פרה, שהייתה מזוהה עם היצירה והירבתה להופיע איתה בכל העולם, בטרם מותה בגיל צעיר, ממחלת הטרשת הנפוצה.


הנה תולדות הצ'לו:

https://youtu.be/_P6ZI4USsHY


נגן צ'לו מספר על עצמו ועל הכלי:

http://youtu.be/F6VWSbFaAm8


צמד נגני צ'לו שחזר לתקופה הקלאסית ואז איבד שליטה:

https://youtu.be/uT3SBzmDxGk


יש נגנים שמוציאים ממנו המון:

http://youtu.be/Ry4BzonlVlw


ילדה שמנגנת את "הברבור":

http://youtu.be/lOmgFOxPdHM


צ'לו אלקטרוני ללא גוף תהודה:

http://youtu.be/mJ_fkw5j-t0


ותכנית שלמה על הצ'לו (עברית):

https://youtu.be/Amk2-B9yFgo?long=yes

המלחין הרומנטי הגרמני יוהנס ברהמס יצר ללא ספק כמה מהיצירות המרגשות של התקופה הרומנטית והמאה ה-19. קשה אולי להבחין בכך, אבל במוסיקה הקאמרית שלו הוא יצר מעין גשר בין התקופה הקלאסית במוסיקה לעבר המוסיקה המודרנית.

המאה ה-19 היא מאה בו לראשונה בתולדותיו הצ'לו הופך ביצירות רבות לכלי סולו. הכלי שבתקופת הבארוק ובתקופה הקלאסית ליווה בתפקיד בס, זכה מהמלחינים הרומנטים לתפקידים של סולן. ולא סתם סולן - הצ'לו הוא סולן עמוק, אפילו דרמטי, שחקן "מרכז המגרש" בין הבאסים המלווים לכלים הגבוהים והמככבים.


#על היצירה
בסונטה לצ'לו ופסנתר מס' 1 במי מינור הוא מערער את היציבות המקובלת של המוסיקה הקלאסית בליווי פסנתר שמלווה את הצ'לו בעיכוב קל, מעין סוג של "אוף ביט" (off-beat) שיאפיין מטה שנים אחר כך לא מעט סגנונות במוסיקה הקלה.

היא מתחילה בפרק ראשון שתחילתו אפלה משהו. הצ'לו מתעמת עם הפסנתר, תוך מעין חיפוש דרך. הפסנתר מלווה אותו, באותו ערעור ואובדן יציבות של הקצב. בפרק השני מגיע ריקוד נשכח ויוצר מינואט נוסטלגי. הפרק השלישי הוא שכלתני משהו בפוגה בסגנון באך. היא הולכת ומתגברת עד לסיום דרמטי, במרקם פוליפוני ומורכב.

הסונטות לצ'לו ופסנתר מאת ברהמס, כמו רבות מיצירותיו, נעות בין שמרנות לחדשנות. מצד אחד הוא מחדש את השפה ההרמונית של המוזיקה הקאמרית ומעשיר אותה בחידושים שהוא מכניס בפיתוח הנושאים, במיוחד הנושא הראשון, ובדרך בה הוא מעבד ומשרבב אותו בפרקים השונים. מנגד הוא עדיין משלב הרמוניות בסגנון ימי הביניים ובפוגות מהרנסאנס והבארוק ומנגד משתמש בשיטות מסורתית, כמו כתיבה בקונטרפונקט ופוליפוניה.

הסונטה הזו היא כמו מסע מוסיקלי לעבר, כי ברור שברהמס לא לגמרי מקבל את החוקים של התקופה ונמצא בקונפליקט שלא נגמר בין הקלאסיקה השמרנית לרומנטיקה החדשנית.


הנה הצ'לן הנהדר יו יו מא בסונטה מס' 1 מאת ברהמס:

https://youtu.be/6oyLJHpe8Z8


הקלטה היסטורית של הצ'לנית המנוחה ז'קלין דה פרה בצ'לו מלווה בדניאל ברנבוים בעלה בפסנתר:

https://youtu.be/9XiYrzsgWto


ועם תווים:

https://youtu.be/gnjv7W1YNa4