שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הצבי היפה והקליל כל כך?
הצבי (Gazelle) הוא ללא ספק אחד מבעלי החיים המרהיבים והמסקרנים במשפחת היונקים. הוא בעל חן רב ומראה אצילי. אבל הצבי גם נחשב בתרבויות רבות לסמל היופי והזריזות.
הצבי שייך למשפחת הפריים (Bovidae), אותה משפחה של בעלי חיים מעלי גרה הכוללת גם את הפרות והכבשים. אולם בניגוד לבני דודיו הכבדים, הצבי התפתח להיות קל ומהיר, עם משקל שנע בין 15 ל-60 קילוגרם, תלוי במין הספציפי.
ישנם כ-16 מינים שונים של צבאים הנפוצים בעיקר בשדות עשב ובסוואנה שבאפריקה, במזרח התיכון ובאסיה, כשבישראל מוכרים בעיקר צבי ארץ-ישראלי (Gazella gazella) והצבי הנגבי, שמוגדר כיום כתת-מין של צבי הדורקס (Gazella dorcas).
המאפיין הבולט ביותר של הצבי הוא מהירותו המדהימה. הצבי מסוגל להגיע למהירויות של עד 100 קמ"ש בריצה מתפרצת ובריצה ממושכת למהירות של עד 50 קמ"ש. הוא גם יכול לקפוץ לגובה של כ-3 מטרים. מהירות זו, יחד עם תנועה זיגזגית ייחודית בעת מנוסה, מאפשרת לו להתחמק מטורפים.
כשהצבי חש סכנה, הוא מבצע לעתים קפיצות גבוהות המכונות "סטוטינג" (Stotting), התנהגות הפגנתית מיוחדת שבה כל ארבע רגליו נמצאות באוויר בו-זמנית. חוקרים משערים שהתנהגות זו משמשת כאיתות לטורפים שכדאי להם לוותר על המרדף מראש.
הצבי ניחן בחושים מפותחים במיוחד. עיניו הגדולות והחומות, הממוקמות בצדי ראשו, מעניקות לו שדה ראייה רחב של כמעט 360 מעלות, המאפשר לו להבחין בטורפים מכל הכיוונים.
גם חוש הריח והשמיעה שלו חדים ביותר, מה שמסייע לצבי לשרוד בסביבה מלאת סכנות.
מבחינת מבנה גופו, הצבי מותאם באופן מושלם לחיים בשטחים פתוחים. גפיו דקות וארוכות, מותאמות לריצה מהירה, וצווארו הארוך מאפשר לו לסרוק את סביבתו ולהגיע למזון.
אחד המאפיינים המזוהים ביותר עם הצבי הם קרניו המעוקלות והיפות, הנמצאות אצל שני המינים במרבית הסוגים, אם כי אצל הנקבות הן בדרך כלל קצרות יותר.
אורח חייו של הצבי מרתק לא פחות ממראהו. הצבאים חיים בקבוצות חברתיות שמבנן משתנה בין המינים השונים והם נהנים בה מהגנה מסוימת נגד טורפים. הדפוס הנפוץ הוא של עדרי נקבות עם צעיריהן, בעוד הזכרים הבוגרים חיים בנפרד או מגנים על טריטוריה משלהם. זכרים נוהגים לבדוק אחד את רעהו, מה שבא לידי ביטוי בהבלטה של הצוואר השרירי שלהם.
בעונת הרבייה, הזכרים מתחרים על הזכות להזדווג עם הנקבות באמצעות קרבות מרשימים וטקסי חיזור מורכבים. נקבות נמשכות גם אל הצבי החזק והכשיר ביותר, שהוא שגם מחזיק טריטוריה בשטח הכי עשיר במזון.
תזונתו של הצבי מבוססת בעיקר על צמחייה קלה לעיכול - עשבים, עלים, פרחים ופירות. הצבאים מותאמים לחיים באזורים יבשים יחסית ויכולים להסתפק בכמויות מים מועטות, שחלקן מגיעות מהמזון שהם אוכלים. יכולת זו מאפשרת להם לשגשג גם באזורים מדבריים למחצה כמו הנגב.
אחת התכונות המרתקות של הצבי היא יכולתו לשמור על טמפרטורת גוף יציבה גם בתנאי מזג אוויר קיצוניים. המערכת הפיזיולוגית שלו כוללת מנגנון לקירור הדם באמצעות רשת כלי דם מיוחדת המכונה "הרשת המופלאה" (Rete mirabile) ומסייעת לו להתמודד עם טמפרטורות גבוהות במיוחד.
למרבה הצער, חלק ממיני הצבאים נמצאים כיום בסכנת הכחדה בשל ציד, אובדן בתי גידול וחציית דרכים. הצבי הארץ-ישראלי, למשל, מוגדר כ"פגיע" (Vulnerable) בדירוג הארגון הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN), ומספרם בטבע ירד משמעותית בעשורים האחרונים. מאמצי שימור בישראל ובמדינות אחרות מנסים להגן על מין מרהיב זה, סמל לחן ולקלילות, שמהווה חלק חשוב במארג האקולוגי של אזורנו.
הנה הצבי הארץ-ישראלי (ללא מילים):
https://youtu.be/5WhqUxrJUe4
על הצבי שיש לו בעיה - בארץ לפחות (עברית):
https://youtu.be/LMrj7xSNRzM
על הצבי לבן הזנב הנפוץ באמריקה הצפונית:
https://youtu.be/dJEQLPdDtv4
צבאים ומסדרונות אקולוגיים (עברית):
https://youtu.be/qrN31eSuKmM
וסרט תיעודי על הצבאים בטבע:
https://youtu.be/O1ogQr87VJI?long=yes
מיהו הדלגן המדלג בסוואנה האפריקאית?
הדלגן (Springbok), או ספרינגבוק, נמנה על האנטילופות (Antelope) האפריקניות, קבוצת היונקים בעלי הקרניים ואוכלי העשב, שחיה בסוואנה של אפריקה.
השם "ספרינגבוק" באנגלית פירושו באפריקאנס, השפה של הלבנים בדרום אפריקה "איילה קופצת". השם הזה ניתן לו על שום בריחתו האופיינית והייחודית מטורפים, בה הוא מדלג דילוגים גבוהים ומהירים, של עד 3.5 מטרים באוויר.
תוך כדי הקפיצות הללו מסומר גבו כלפי חוץ ומתוך קפל עור בגבו יוצאות שערות לבנות וארוכות. הזואולוגים רואים בהן אזהרה לבני מינו מהטורפים. יש מהם שסבורים שבכך הוא גם מודיע לטורפים, שזיהה אותם ושאין טעם להתגנב כי הוא כבר הרחק מהם.
כן, הדלגן מגיע למהירות של 90 קילומטרים לשעה, מה מכניס אותו למועדון של סגני היונקים המהירים בעולם, לאחר הצ'יטה, היא הברדלס.
הדלגן חי בערבות הסוואנה של מדינות דרום ומזרח אפריקה, כולל דרום אפריקה, נמיביה, בוטסואנה ואנגולה. בבגרותו הוא מגיע לגובה של כ-75 סנטימטרים ומשקלו ל-50 קילוגרמים ויותר. הוא ניזון מצמחים שונים, פקעות ושורשים עשירים במים.
שלא ברצונו, הדלגן היה מעורב בעבר בפוליטיקה הדרום אפריקאית. בתקופת מדיניות האפרטהייד הגזענית והנוקשה כלפי שחורים, נעשה בדמותו שימוש על ידי משטר הלבנים הגזעני, כסמל לקבוצות ספורט לבנות למשל, סמל שהרגיז אז את השחורים במדינה. בשל כל יש עדיין, גם כיום, התנגדות בדרום אפריקה סביבו וסביב הסמל שהוא.
הנה הדלגן בטבע:
https://youtu.be/jMIiB9DnRXg
דלגנים בורחים כמו ריקוד:
https://youtu.be/qr5Sru8gGSk
וכדי להתאמן ולחזק את השרירים הם גם משחקים בניתור:
https://youtu.be/16p_p86iJwQ
מהי אנטילופה?
אנטילופות היא קבוצת יונקים בעלי קרניים ואוכלי עשב. למעשה יש מגוון של אנטילופות, כשהמשותף ביניהן הוא שהן ממשפחת הפריים.
יש מינים רבים בקבוצה זו. אחד הידועים שבהם הוא האנטילופה שחיה בסוואנה של אפריקה. זוהי מעין איילה.
כמה ממיני האנטילופות הם מהיונקים המהירים ביותר בעולם. הדלגן רץ מהר ומדלג בקפיצות מרהיבות מטורפיו.
גם הוא וגם האנטילוקפרה האמריקאית והאנטילופה ההודית מגיעים כולם למהירות של 90 קילומטרים בשעה. שלושתם מתחרים על תואר היונקים השניים במהירות בתבל, לאחר הצ'יטה, היא ברדלס.
הנה גנו ואנטילופות בסרנגטי שבאפריקה:
http://youtu.be/gwTVvQ_1Zvo
מהי הסוואנה?
הסוואנה היא ערבה שבה עצים ושיחים. רוב הסוואנות הן באפריקה, אם כי ישנן סוואנות גם בדרום אמריקה, באוסטרליה, הודו ועוד. כחמישית מהיבשה שעל פני כדור הארץ היא סוואנה! - הסוואנות הללו פזורות משני צידי קו המשווה.
בין אזורי הסוואנה בעולם יש הבדלים שונים: בסוואנות באפריקה עצי שיטה רבים וחיים בהן יונקים גדולים, בעוד שבאוסטרליה יש באזורי הסוואנה עצי אקליפטוס רבים וחיות כיס דווקא. בסוואנה של דרום אמריקה יערות גשם ובהם מכרסמים רבים.
הנה טיול בסוואנה שבאפריקה:
https://youtu.be/xQElFcAXlHU
בעלי החיים בסוואנה:
http://youtu.be/DxAO-a0KrAQ
ועוד מראות יפים מהסוואנה:
https://youtu.be/9bQNRVyI4I0
צבאים
הצבי (Gazelle) הוא ללא ספק אחד מבעלי החיים המרהיבים והמסקרנים במשפחת היונקים. הוא בעל חן רב ומראה אצילי. אבל הצבי גם נחשב בתרבויות רבות לסמל היופי והזריזות.
הצבי שייך למשפחת הפריים (Bovidae), אותה משפחה של בעלי חיים מעלי גרה הכוללת גם את הפרות והכבשים. אולם בניגוד לבני דודיו הכבדים, הצבי התפתח להיות קל ומהיר, עם משקל שנע בין 15 ל-60 קילוגרם, תלוי במין הספציפי.
ישנם כ-16 מינים שונים של צבאים הנפוצים בעיקר בשדות עשב ובסוואנה שבאפריקה, במזרח התיכון ובאסיה, כשבישראל מוכרים בעיקר צבי ארץ-ישראלי (Gazella gazella) והצבי הנגבי, שמוגדר כיום כתת-מין של צבי הדורקס (Gazella dorcas).
המאפיין הבולט ביותר של הצבי הוא מהירותו המדהימה. הצבי מסוגל להגיע למהירויות של עד 100 קמ"ש בריצה מתפרצת ובריצה ממושכת למהירות של עד 50 קמ"ש. הוא גם יכול לקפוץ לגובה של כ-3 מטרים. מהירות זו, יחד עם תנועה זיגזגית ייחודית בעת מנוסה, מאפשרת לו להתחמק מטורפים.
כשהצבי חש סכנה, הוא מבצע לעתים קפיצות גבוהות המכונות "סטוטינג" (Stotting), התנהגות הפגנתית מיוחדת שבה כל ארבע רגליו נמצאות באוויר בו-זמנית. חוקרים משערים שהתנהגות זו משמשת כאיתות לטורפים שכדאי להם לוותר על המרדף מראש.
הצבי ניחן בחושים מפותחים במיוחד. עיניו הגדולות והחומות, הממוקמות בצדי ראשו, מעניקות לו שדה ראייה רחב של כמעט 360 מעלות, המאפשר לו להבחין בטורפים מכל הכיוונים.
גם חוש הריח והשמיעה שלו חדים ביותר, מה שמסייע לצבי לשרוד בסביבה מלאת סכנות.
מבחינת מבנה גופו, הצבי מותאם באופן מושלם לחיים בשטחים פתוחים. גפיו דקות וארוכות, מותאמות לריצה מהירה, וצווארו הארוך מאפשר לו לסרוק את סביבתו ולהגיע למזון.
אחד המאפיינים המזוהים ביותר עם הצבי הם קרניו המעוקלות והיפות, הנמצאות אצל שני המינים במרבית הסוגים, אם כי אצל הנקבות הן בדרך כלל קצרות יותר.
אורח חייו של הצבי מרתק לא פחות ממראהו. הצבאים חיים בקבוצות חברתיות שמבנן משתנה בין המינים השונים והם נהנים בה מהגנה מסוימת נגד טורפים. הדפוס הנפוץ הוא של עדרי נקבות עם צעיריהן, בעוד הזכרים הבוגרים חיים בנפרד או מגנים על טריטוריה משלהם. זכרים נוהגים לבדוק אחד את רעהו, מה שבא לידי ביטוי בהבלטה של הצוואר השרירי שלהם.
בעונת הרבייה, הזכרים מתחרים על הזכות להזדווג עם הנקבות באמצעות קרבות מרשימים וטקסי חיזור מורכבים. נקבות נמשכות גם אל הצבי החזק והכשיר ביותר, שהוא שגם מחזיק טריטוריה בשטח הכי עשיר במזון.
תזונתו של הצבי מבוססת בעיקר על צמחייה קלה לעיכול - עשבים, עלים, פרחים ופירות. הצבאים מותאמים לחיים באזורים יבשים יחסית ויכולים להסתפק בכמויות מים מועטות, שחלקן מגיעות מהמזון שהם אוכלים. יכולת זו מאפשרת להם לשגשג גם באזורים מדבריים למחצה כמו הנגב.
אחת התכונות המרתקות של הצבי היא יכולתו לשמור על טמפרטורת גוף יציבה גם בתנאי מזג אוויר קיצוניים. המערכת הפיזיולוגית שלו כוללת מנגנון לקירור הדם באמצעות רשת כלי דם מיוחדת המכונה "הרשת המופלאה" (Rete mirabile) ומסייעת לו להתמודד עם טמפרטורות גבוהות במיוחד.
למרבה הצער, חלק ממיני הצבאים נמצאים כיום בסכנת הכחדה בשל ציד, אובדן בתי גידול וחציית דרכים. הצבי הארץ-ישראלי, למשל, מוגדר כ"פגיע" (Vulnerable) בדירוג הארגון הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN), ומספרם בטבע ירד משמעותית בעשורים האחרונים. מאמצי שימור בישראל ובמדינות אחרות מנסים להגן על מין מרהיב זה, סמל לחן ולקלילות, שמהווה חלק חשוב במארג האקולוגי של אזורנו.
הנה הצבי הארץ-ישראלי (ללא מילים):
https://youtu.be/5WhqUxrJUe4
על הצבי שיש לו בעיה - בארץ לפחות (עברית):
https://youtu.be/LMrj7xSNRzM
על הצבי לבן הזנב הנפוץ באמריקה הצפונית:
https://youtu.be/dJEQLPdDtv4
צבאים ומסדרונות אקולוגיים (עברית):
https://youtu.be/qrN31eSuKmM
וסרט תיעודי על הצבאים בטבע:
https://youtu.be/O1ogQr87VJI?long=yes
הדלגן (Springbok), או ספרינגבוק, נמנה על האנטילופות (Antelope) האפריקניות, קבוצת היונקים בעלי הקרניים ואוכלי העשב, שחיה בסוואנה של אפריקה.
השם "ספרינגבוק" באנגלית פירושו באפריקאנס, השפה של הלבנים בדרום אפריקה "איילה קופצת". השם הזה ניתן לו על שום בריחתו האופיינית והייחודית מטורפים, בה הוא מדלג דילוגים גבוהים ומהירים, של עד 3.5 מטרים באוויר.
תוך כדי הקפיצות הללו מסומר גבו כלפי חוץ ומתוך קפל עור בגבו יוצאות שערות לבנות וארוכות. הזואולוגים רואים בהן אזהרה לבני מינו מהטורפים. יש מהם שסבורים שבכך הוא גם מודיע לטורפים, שזיהה אותם ושאין טעם להתגנב כי הוא כבר הרחק מהם.
כן, הדלגן מגיע למהירות של 90 קילומטרים לשעה, מה מכניס אותו למועדון של סגני היונקים המהירים בעולם, לאחר הצ'יטה, היא הברדלס.
הדלגן חי בערבות הסוואנה של מדינות דרום ומזרח אפריקה, כולל דרום אפריקה, נמיביה, בוטסואנה ואנגולה. בבגרותו הוא מגיע לגובה של כ-75 סנטימטרים ומשקלו ל-50 קילוגרמים ויותר. הוא ניזון מצמחים שונים, פקעות ושורשים עשירים במים.
שלא ברצונו, הדלגן היה מעורב בעבר בפוליטיקה הדרום אפריקאית. בתקופת מדיניות האפרטהייד הגזענית והנוקשה כלפי שחורים, נעשה בדמותו שימוש על ידי משטר הלבנים הגזעני, כסמל לקבוצות ספורט לבנות למשל, סמל שהרגיז אז את השחורים במדינה. בשל כל יש עדיין, גם כיום, התנגדות בדרום אפריקה סביבו וסביב הסמל שהוא.
הנה הדלגן בטבע:
https://youtu.be/jMIiB9DnRXg
דלגנים בורחים כמו ריקוד:
https://youtu.be/qr5Sru8gGSk
וכדי להתאמן ולחזק את השרירים הם גם משחקים בניתור:
https://youtu.be/16p_p86iJwQ
אנטילופות היא קבוצת יונקים בעלי קרניים ואוכלי עשב. למעשה יש מגוון של אנטילופות, כשהמשותף ביניהן הוא שהן ממשפחת הפריים.
יש מינים רבים בקבוצה זו. אחד הידועים שבהם הוא האנטילופה שחיה בסוואנה של אפריקה. זוהי מעין איילה.
כמה ממיני האנטילופות הם מהיונקים המהירים ביותר בעולם. הדלגן רץ מהר ומדלג בקפיצות מרהיבות מטורפיו.
גם הוא וגם האנטילוקפרה האמריקאית והאנטילופה ההודית מגיעים כולם למהירות של 90 קילומטרים בשעה. שלושתם מתחרים על תואר היונקים השניים במהירות בתבל, לאחר הצ'יטה, היא ברדלס.
הנה גנו ואנטילופות בסרנגטי שבאפריקה:
http://youtu.be/gwTVvQ_1Zvo
הסוואנה היא ערבה שבה עצים ושיחים. רוב הסוואנות הן באפריקה, אם כי ישנן סוואנות גם בדרום אמריקה, באוסטרליה, הודו ועוד. כחמישית מהיבשה שעל פני כדור הארץ היא סוואנה! - הסוואנות הללו פזורות משני צידי קו המשווה.
בין אזורי הסוואנה בעולם יש הבדלים שונים: בסוואנות באפריקה עצי שיטה רבים וחיים בהן יונקים גדולים, בעוד שבאוסטרליה יש באזורי הסוואנה עצי אקליפטוס רבים וחיות כיס דווקא. בסוואנה של דרום אמריקה יערות גשם ובהם מכרסמים רבים.
הנה טיול בסוואנה שבאפריקה:
https://youtu.be/xQElFcAXlHU
בעלי החיים בסוואנה:
http://youtu.be/DxAO-a0KrAQ
ועוד מראות יפים מהסוואנה:
https://youtu.be/9bQNRVyI4I0
