שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היו ציורי הוואניטס?
ציורי ואניטס (Vanitas) התפתחו בהולנד הקלוויניסטית של המאה ה-17 כתזכורת חזותית לכמה קצרים החיים וחולפים מהר.
שמם של הציורים הללו נגזר מהפסוק המקראי "הבל הבלים הכל הבל". הז'אנר שימש כנזיפה מוסרית עדינה בתקופה שבה הולנד הייתה למעצמה מסחרית עשירה, והציג דיאלוג ויזואלי בין הצלחה חומרית לבין תזכורת שהכל חולף.
ההרכבים האופייניים בציורים הללו כללו גולגולות אנושיות כסמל מובהק למוות, פרחים נובלים המייצגים את קוצר החיים, פירות נרקבים, נרות כבויים, שעוני חול, בועות סבון שעומדות להתפוצץ, ספרים, כלי נגינה שבורים, תכשיטים, כתרים, מפות עולם וכלי נשק. כל פריט נבחר בקפידה כדי להדגיש היבט שונה של החולניות של בני האנוש.
יאן דאווידס דה הם (Jan Davidsz de Heem) היה אחד המאסטרים המובילים של הז'אנר. הוא יצר ציורים מורכבים ומפוארים של טבעי דומם המשלבים שפע עם דעיכה. הרמן סטנווייק (Harmen Steenwijck) התמחה בהרכבים מינימליסטיים יותר המדגישים את המסר הפילוסופי. דיוויד בייי (David Bailly) צייר ואניטס עצמי מרשים שבו הוא מציג את עצמו כצעיר וכזקן באותו ציור. וילם קלאס הדא (Willem Claesz Heda) ופיטר קלאס (Pieter Claesz) תרמו להתפתחות הז'אנר בהרכבים עדינים עם גווני חום וכסף.
אדריאן ואן אוטרכט (Adriaen van Utrecht) התמחה בוואניטס מונומנטליים עם שפע של אוכל ופרחים. יאקובוס בילטיוס (Jacobus Biltius) היה בן למשפחה של ציירי טבע דומם. פיליפ דה שמפיין (Philippe de Champaigne) צייר ואניטס מפורסם שכלל שלושה פריטים בלבד: גולגולת, פרח טוליפ נובל ושעון חול. מאריה ואן אוסטרווייק (Maria van Oosterwijck) הייתה אחת הציירות הבולטות בז'אנר, שהתמחתה בציוריה בהרכבים מורכבים ועשירים.
הז'אנר הגיע לשיאו בשנות 1620 עד 1650, במיוחד בעיר ליידן (Leiden), שהייתה מרכז פרוטסטנטי מחמיר. האמנים בה הפגינו מיומנות יוצאת דופן בהעברת מרקמים שונים, משקיפות הזכוכית ועד קמטי הקטיפה, מהברק של הפנינה ועד החספוס של קליפת לימון מתקלפת. לעתים הם אף שילבו בציור ייצוג של ציורי ואניטס קודמים, ביצירה של מעין מטא-ציור שהעמיק את המסר על שכבות של אשליה וחולניות.
האירוניה הייתה מובהקת. האמנים השקיעו מאמץ אדיר בהצגת יופי ומיומנות טכנית, כדי להעביר מסר על חוסר חשיבותם של הישגים חומריים.
ציורי הוואניטס היו פופולריים, במיוחד בקרב המעמד הבינוני והעליון ההולנדי. אנשים עשירים שרכשו ואניטס יקר כדי להזכיר לעצמם שהעושר לא ישרת אותם לנצח נראו כמי שלא לגמרי קלטו את המסר.
הסוחרים ההולנדים אהבו את הציורים גם בגלל התצוגה המרשימה של כישרון טכני ויכולת לתאר חפצים יקרי ערך, כך שבאופן פרדוקסלי הפך הוואניטס כולו למוצר יוקרה שהזכיר לבעליו שמוצרי יוקרה הם בזבוז זמן.
הנה הסבר קצר על הוואניטס:
https://youtu.be/z5jG4BXKIGg
המשמעות הפילוסופית של הוואניטאס:
https://youtu.be/xjsymnzB3yI
ציורי הוואניטס:
https://youtu.be/F1-Q_4vorEE
הנה סרטון תיעודי קצר על הציורים הללו:
https://youtu.be/uRYgnvUl-Is?long=yes
על הסמלים של הווניטאס בציורים:
https://youtu.be/xUpwenYB5eE?long=yes
ציורי ואניטס
ציורי ואניטס (Vanitas) התפתחו בהולנד הקלוויניסטית של המאה ה-17 כתזכורת חזותית לכמה קצרים החיים וחולפים מהר.
שמם של הציורים הללו נגזר מהפסוק המקראי "הבל הבלים הכל הבל". הז'אנר שימש כנזיפה מוסרית עדינה בתקופה שבה הולנד הייתה למעצמה מסחרית עשירה, והציג דיאלוג ויזואלי בין הצלחה חומרית לבין תזכורת שהכל חולף.
ההרכבים האופייניים בציורים הללו כללו גולגולות אנושיות כסמל מובהק למוות, פרחים נובלים המייצגים את קוצר החיים, פירות נרקבים, נרות כבויים, שעוני חול, בועות סבון שעומדות להתפוצץ, ספרים, כלי נגינה שבורים, תכשיטים, כתרים, מפות עולם וכלי נשק. כל פריט נבחר בקפידה כדי להדגיש היבט שונה של החולניות של בני האנוש.
יאן דאווידס דה הם (Jan Davidsz de Heem) היה אחד המאסטרים המובילים של הז'אנר. הוא יצר ציורים מורכבים ומפוארים של טבעי דומם המשלבים שפע עם דעיכה. הרמן סטנווייק (Harmen Steenwijck) התמחה בהרכבים מינימליסטיים יותר המדגישים את המסר הפילוסופי. דיוויד בייי (David Bailly) צייר ואניטס עצמי מרשים שבו הוא מציג את עצמו כצעיר וכזקן באותו ציור. וילם קלאס הדא (Willem Claesz Heda) ופיטר קלאס (Pieter Claesz) תרמו להתפתחות הז'אנר בהרכבים עדינים עם גווני חום וכסף.
אדריאן ואן אוטרכט (Adriaen van Utrecht) התמחה בוואניטס מונומנטליים עם שפע של אוכל ופרחים. יאקובוס בילטיוס (Jacobus Biltius) היה בן למשפחה של ציירי טבע דומם. פיליפ דה שמפיין (Philippe de Champaigne) צייר ואניטס מפורסם שכלל שלושה פריטים בלבד: גולגולת, פרח טוליפ נובל ושעון חול. מאריה ואן אוסטרווייק (Maria van Oosterwijck) הייתה אחת הציירות הבולטות בז'אנר, שהתמחתה בציוריה בהרכבים מורכבים ועשירים.
הז'אנר הגיע לשיאו בשנות 1620 עד 1650, במיוחד בעיר ליידן (Leiden), שהייתה מרכז פרוטסטנטי מחמיר. האמנים בה הפגינו מיומנות יוצאת דופן בהעברת מרקמים שונים, משקיפות הזכוכית ועד קמטי הקטיפה, מהברק של הפנינה ועד החספוס של קליפת לימון מתקלפת. לעתים הם אף שילבו בציור ייצוג של ציורי ואניטס קודמים, ביצירה של מעין מטא-ציור שהעמיק את המסר על שכבות של אשליה וחולניות.
האירוניה הייתה מובהקת. האמנים השקיעו מאמץ אדיר בהצגת יופי ומיומנות טכנית, כדי להעביר מסר על חוסר חשיבותם של הישגים חומריים.
ציורי הוואניטס היו פופולריים, במיוחד בקרב המעמד הבינוני והעליון ההולנדי. אנשים עשירים שרכשו ואניטס יקר כדי להזכיר לעצמם שהעושר לא ישרת אותם לנצח נראו כמי שלא לגמרי קלטו את המסר.
הסוחרים ההולנדים אהבו את הציורים גם בגלל התצוגה המרשימה של כישרון טכני ויכולת לתאר חפצים יקרי ערך, כך שבאופן פרדוקסלי הפך הוואניטס כולו למוצר יוקרה שהזכיר לבעליו שמוצרי יוקרה הם בזבוז זמן.
הנה הסבר קצר על הוואניטס:
https://youtu.be/z5jG4BXKIGg
המשמעות הפילוסופית של הוואניטאס:
https://youtu.be/xjsymnzB3yI
ציורי הוואניטס:
https://youtu.be/F1-Q_4vorEE
הנה סרטון תיעודי קצר על הציורים הללו:
https://youtu.be/uRYgnvUl-Is?long=yes
על הסמלים של הווניטאס בציורים:
https://youtu.be/xUpwenYB5eE?long=yes
