שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה זה הד רום וליד רום בצילום?
איך ליצור מיקוד טוב בצילום?
בכל תמונה יש נושא ורקע. כדי להפוך תמונה ליצירת אמנות, מקפיד הצלם על הבלטת הנושא ביחס לרקע. צילום ללא נושא אינו תמונה ובטח לא אמנותי.
קיימות שיטות פשוטות למיקוד העין (Eye Focus) של המתבונן במה שחשוב בתמונה. שלושת הפופולאריות שביניהן: נושא צבעוני לעומת רקע שאינו צבעוני, חד למול רקע מטושטש ונושא בהיר למול רקע כהה יחסית.
מיקוד בנושא הצילום הוא מטרה חשובה בהפיכת צילום למשמעותי. צלמים מקצועיים ממקדים את העין בנושא באמצעות שיטות מוכחות שכאלה. הנה הסבר:
צבע - כשהנושא צבעוני והאחרים אינם בעלי צבעים בולטים, או אפילו בשחור לבן, אנו ממקדים את העין בו.
חדות - אם נושא הצילום חד והמרכיבים האחרים מטושטשים, זה יגרום לעין להתמקד דווקא בו.
בהירות - נושא בהיר על רקע כהה ימשוך את העין הצופה ויעבוד נכון בהבלטתו.
כשבתמונה יש נושא, נשוא ורקע, הנושא יהיה עדיין המרכיב החשוב בתמונה. הנשוא הוא מרכיב המשלים או מתחרה בנושא. תפקידו לתרום זווית נוספת לנושא או להוסיף מידע עליו, מבלי שימשוך את תשומת הלב ממנו.
שימו לב שהרקע לא תמיד זוכה להערכה מספקת. בצילום טוב יכול הרקע להשלים את הנושא ולהפוך תמונה רגילה ליצירת אמנות.
חדות הנושא ותאורה מבליטה - כך ממגנטים את העין לדיוקן המצולם:
https://youtu.be/DWJk9IY4flE
האור והצל של שעות אחר-הצהריים המאוחרות תורם לצבע של הנושא:
https://youtu.be/VyliVQeWtD8
וכך מתקבל למשל צילום כזה:
https://youtu.be/HXGRW2Qzm-8
למה חשוב הקונטרסט בין המרכז לרקע בצילום?
קונטרסט, או ניגודיות בצילום, יוצר הרבה עניין. אתם בטח ראיתם פה ושם בהופעות את הזרקור שממקד את תשומת הלב בזמר הסולן, בגיטריסט עם סולו גיטרה או ברקדנית היפהפייה עם הקטע שלה.
בדיוק באותה דרך אנו רוצים להבדיל לצופה בין מרכז התמונה, האובייקט הכי חשוב בה, ובין הרקע שלו. זה מקטין את הרעש בצילום ונותן לו הרבה עומק.
לכן נשאף למצוא ניגוד בין מושא הצילום לבין הרקע שמאחוריו.
לעתים זה יהיה בבחירת הזווית, או מיקום המצולם (כשמאחוריו קיר חשוך, או צבוע בצבע קונטרסטי, או עם רקע מנוגד לו - כמו מוצר הייטקי על רקע אתר בנייה, דוגמן לבוש בגדים בהירים על רקע כהה, או דוגמנית יפהפייה על רקע קירות מתקלפים).
ואגב, מומלץ לא להתבלבל בין זה לבין הביטוי של הקונטרסט בגוונים, שקשור ברמת ההפרשים שבין הגוונים הבהירים לגוונים הכהים בתמונה. זה נושא שקשור כמובן, אבל הוא מתייחס פחות לקומפוזיציה ויותר לאופטיקה ולגוונים.
הנה המלצה ליצור קונטרסט בין האובייקט בצילום לרקע שלו בצילומים (עברית):
https://youtu.be/swYCzDqLl0o?t=73s&end=90s
קבלו את המדריך הקצר לקונטרסט ותרומת הניגוד לקומפוזיציה בצילומים שלכם:
https://youtu.be/Lb_BraFT8lk
תוכנות כמו לייטרום מאפשרות לחזק קונטרסט:
https://youtu.be/3ac_THeAx4A
הדיון בקונטרסט שבין כהה לבהיר:
https://youtu.be/fiu7rUWL3Ho
מהי קומפוזיציה מתכנסת?
קומפוזיציה מתכנסת (Convergent composition) היא קומפוזיציה אמנותית שמובילה את העין של הצופה אל עומק התמונה, בדרך כלל למרכזה.
לרוב יוצר הצלם קומפוזיציה סימטרית שמובילה היישר אל המרכז למרכז ומתכנסת אליו.
הקומפוזיציה המתכנסת היא מקרה פרטי של קווים מובילים, שבהם הקווים מובילים במקביל, כל אחד מהם בנפרד, אל נקודת ההתכנסות.
כשאנו צופים ביצירה מתכנסת, נקודת ההתכנסות מרוחקת מאיתנו והצילום או הציור מציגים בפרספקטיבה את המציאות, על המשטח הדו-ממדי. כבר מאז תקופת הרנסאנס, הנקודה שאליה מכוונים הקווים המתכנסים מכונה בשפת האמנות "נקודת המגוז".
הנה הקומפוזיציה המתכנסת בצילום:
https://youtu.be/aF57AxNrHFA
וזו דרך מעולה לצלם תמונות מעולות כשהקווים מתכנסים למוקד:
https://youtu.be/MPwZrXX56Fw
איך ניתן לצלם בצבע?
הצילום לא היה תמיד בצבע. כולם ודאי שמו לב שצילומים ישנים וסרטים ישנים צולמו בשחור לבן.
כיום מצלמים במצלמות דיגיטליות שהצילום בהן הוא צבעוני כמעט בכל מקרה. אבל פעם צילום בצבע היה צילום מתקדם וחדשני. הצילום בצבע התאפשר אז באמצעות שימוש בפילם צבעוני ובתהליך שבו השתמשו בחומרים ובציוד חדשניים שמסוגלים היו להציג צבעים על גבי הנייר.
הצבעים בצילום הצבעוני הופקו אז באמצעות חומרים כימיים שיכולים היו לשחזר את הצבעים שצולמו, בשלב פיתוח התמונות. זאת לעומת צילום שחור-לבן שבו נעשה שימוש בחומרים שיכולים להציג רק גוונים של אפור, מה שנקרא שחור-לבן.
הצילום הדיגיטלי המודרני, לעומת זאת, לא משתמש בחומרים כימיים. בצילום דיגיטלי משתמשים בחיישן אלקטרוני שנמצא בתוך המצלמה או הטלפון הנייד המודרני. החיישן הזה מאפשר לשמור את התמונה שצילמנו, כמידע דיגיטלי בזיכרון של המצלמה או בכרטיס זיכרון שהוכנס בה. לאחר מכן ניתן לעבד את התמונה שנשמרה כמידע דיגיטלי, לשתף אותה עם אחרים ולהדפיסה על נייר בצבעים.
הנה פרסומת משנות ה-80 ל"קודאכרום" - סרט הצילום הצבעוני הראשון שיצא בשנת 1935 על ידי חברת קודאק:
https://youtu.be/HIVwUWeOMKc
והאיש שצילם את הסרט האחרון של "קודאכרום" לפני שהפסיקו להפיצו לטובת הצילום הדיגיטלי:
http://youtu.be/DUL6MBVKVLI?long=yes
איך להוליך את העין עם קווים מוליכים בקומפוזיציה?
הולכת העין היא דרך להצביע על נקודה מעניינת בתמונה, באמצעות קווים מוליכים (Leading lines), שמובילים את העין אל הנקודה המעניינת בצילום. דמיינו שיטה בצילום שבה גורם הצלם לצופה בתמונה "ללכת" בעיניו, להיכן שהוא רוצה. הוא "מושך" את עיני הצופה במסלול שידגיש בצורה הכי טובה את נושא הצילום.
קווים מובילים יכולים להוביל את עין הצופה בתמונה, לרוב אל עבר הנושא שלה, עד שתיעצר בו. גדר בצילום יכולה להוביל את העין אל עבר מקום מסוים שהוא נושא התמונה. יד בתמונת דיוקן יכולה עם האצבע להוביל את העין אל פניו או עיניו של המצולם או המצויר.
הנקודה שאליו יובילו הקווים ובו תתיישב העין לבסוף, נקראת "עוגן". זוהי קרובת המשפחה הקונספטואלית של נקודת המגוז מהפרספקטיבה הידועה מתולדות האמנות.
כך צלמים משתמשים בהולכת העין בצילום:
https://youtu.be/Ea27KqihGtk
כך עובדים קווים מובילים כדי להוליך את עינו של המתבונן:
https://youtu.be/9T3zk2LvbYU?t=40s
ניתן למצוא קווים מובילים בכל מקום:
https://youtu.be/Qqi5Ekc4LHs
במצגת וידאו של כמה שיטות לשיפור הקומפוזיציה ניתן לראות דוגמאות טובות לקווים מוליכים:
https://youtu.be/7XSsV0ZddeU
והנה צלם שמסביר לעומק את הקווים המוליכים וצילם המון דוגמאות לשיטה:
https://youtu.be/qYIXYcgMaW4?long=yes
מהי המהפכה של מצלמת קנון 5D?
לא זכורים מקרים רבים בהיסטוריה, שבהם שינה מוצר שגוי תעשייה שלמה וקידם אותה לעד. זה בדיוק הסיפור המופלא של מצלמה שעשתה מהפכה מבלי להתכוון.
תערוכת הצילום פוטוקינה (Fotokina) בגרמניה נערכת בכל שנה בספטמבר. בתערוכה של שנת 2008 הכריזה מחלקת מצלמות הסטילס של חברת המצלמות Canon על מצלמת הקנון 5D סימן 2, שיצאה במחיר של 2500 דולר. זו הייתה הכרזה רגילה של עוד מצלמה דיגיטלית מצוינת של יצרן מעולה. אבל הפעם היה שם חידוש. הקנון 5D אפשרה גם צילום וידאו של 70 מילימטר, איכות שמקבילה לסרטי הראווה של הוליווד, שצולמו עד אז בעזרת מצלמות יקרות שעלו רבע מיליון דולר!
המדהים הוא שהמצלמה הזו יצאה במקביל למצלמות הווידאו של חברת קנון עצמה, מצלמות שפיתחה מחלקת הוידאו של קנון ועלו יותר. עוד יותר מדהים היה שמצלמות הווידאו היקרות הללו לא התקרבו לאיכות הווידאו של מצלמת הסטילס 5D. הן היו באיכות הרבה יותר נמוכה ובלי המראה עתיר עומק השדה והאיכותי בלילה של הקנון פייב די.
בתערוכה הוצג סרטון בשם Reverie, שצילם וינסנט לה-פורט, צלם סטילס שהוזמן על ידי קנון לנסות את המצלמה לפני התערוכה. הסרטון השאיר את גדולי התעשייה פעורי פה. ההלם נבע מכך שהציג איכות מדהימה של וידאו מקצועי, שצולם במצלמה זולה. הסרטון שכלל צילומי לילה מעולים, התאפשר בזכות החיישן הגדול של הפייב די, שמלכתחילה יועד בכלל לצילומי סטילס איכותיים, אבל עשה עבודה מרהיבה גם בוידאו. המדהים הוא שלה-פורט הודיע שבחומרים שצילם לא הוסיף שום תיקוני צבע או שיפורים על מה שצילמה המצלמה החדשה של קנון. עריכה פשוטה וזהו.
הנקודה היחידה שהעיבה הייתה המגבלה שהכניסה קנון למצלמה ושכפתה צילום וידאו אוטומטי. את הצלמים זה הגביל ומנע מהם לצלם חומר קולנועי במצלמה. אבל הלחץ האדיר של הצלמים לפתיחת התוכנה של הפייב די לצילום ידני (Manual control) היה עצום. וכך, די מהר החלו האקרים להציע בחינם פריצות של תוכנת המצלמה.
זמן מה אחר-כך הכריזה אחת המתחרות, חברת פנסוניק, על מצלמה שתאפשר צילום ידני באיכות דומה. אז קרה מה שצפו כולם - קנון שיחררה עדכון למצלמה המופלאה שלהם, של צילום ידני וצילום ב-24 פריימים בשנייה, מה שהפך רשמית את המצלמה הזולה הזו למצלמת הקולנוע והטלוויזיה המועדפת על רבים בקולנוע העצמאי ובטלוויזיה.
כך עשה הצלם וינסנט לה-פורט את סרטון ההדגמה Reverie:
http://youtu.be/WixL4zuNceI
והנה Reverie, שהציג ב-2008 את היכולות המדהימות של המצלמה:
http://youtu.be/a1Rq2KzoTSg
מהו חוק האלכסונים בצילום ובקומפוזיציה?
אחת השיטות ליצירה של קומפוזיציה דינמית ומעניינת היא השימוש באלכסונים. חוק האלכסונים (Diagonal Rule) הוא שימוש באלכסונים דמיוניים בצילום, כדי להוביל את עינו של הצופה לאורך התמונה, עד שהם ממקדים את המבט ותשומת הלב בנקודה מסוימת בצילום.
מסתבר שהעין שלנו כבני אדם אוהבת אלכסונים מאד. קווים וצורות גיאומטריות בכלל יוצרים עניין בצילום ובתמונה ומעניקים לו אנרגיה. אם ניצור תמונה שבה יש אלכסונים וצורות אלכסוניות שיובילו את המבט של הצופה לתוך התמונה - היא משתבחת מאד.
מה שבמיוחד עובדים היטב בצילום ויוצרים לתמונה קומפוזיציה טובה, הם קווים אלכסוניים שמתחילים מאחת הפינות שלה ועולים לכיוון של הפינה הנגדית.
אם תביטו בתמונת הערך למשל, זה לא רק האלכסון של המזח שעל המים, אלא גם האנשים שפוסעים עליו ומעודדים אותנו כצופים לסרוק את התמונה כולה - מפינה לפינה.
הנה צילום עם חוק האלכסונים:
https://youtu.be/OItnnOfxfLA
וסדרת צילומים שעושים שימוש יפה בקומפוזיציה של אלכסונים:
https://youtu.be/nxbDlVr3XMw
מהו מסגור בקומפוזיציה של צילום?
כשהם מצלמים עצם כלשהו, צלמים לא פעם "מכניסים" אותו לתוך מסגרת טבעית כלשהי. הם נוהגים להציב את נושא הצילום בתוך מסגור טבעי או מלאכותי שיש בסביבה, כשבתוכו מוצג הנושא. כשהן נעשות נכון, המסגרות הצילומיות הללו יכולות להפוך את התמונה ללא פחות ממופלאה.
ואכן, מסגור (Framing) הוא טכניקה שבה משתמשים במרכיב מסוים מהשטח, או במספר מרכיבים, כדי לייצר מסגור טבעי של התמונה. כך מרכזים את תשומת הלב של הצופה בנושא התמונה, בעזרת מסגור טבעי.
הצלמים "מכניסים" את נושא הצילום שלהם לתוך מסגרת שהם מוצאים בשטח. כמובן שהם לא מזיזים דבר - הרעיון הוא לתפוס זווית צילום שתתן הרגשה שהנושא הוא בתוך מסגרת עשויה מדברים אחרים. דוגמאות? - אדם בתוך מסגרת מעצים, נוף לכוד במסגרת חלון וכדומה.
אז צלם טוב, במקום להעלים את הסביבה, משתמש בה. כמעט כל דבר "חלול" יכול להיות מסגרת. קשתות, חלונות וכמובן דלתות או כל מסגור טבעי אחר כמו עצים שסוגרים על הנוף, פתח של מערה בצילום החוצה, קירות אבן של נקיק וכדומה - כל אלה מוסיפים עניין לתמונה ומרכזים את תשומת הלב בגיבור התמונה שלכם או בנושא שלה.
הטריק הזה כל כך יפה ובדרך כלל מייצר קומפוזיציה כל כך מיוחדת, שהוא מאפשר אפילו להציב את נושא הצילום במרכז התמונה, מה שצלם טוב לא ירבה לעשות.
כך משתמשים במסגור בצילום עם קומפוזיציה:
https://youtu.be/6sT264_kDAs
אפילו כף היד יכולה לשמש כמסגרת:
https://youtu.be/ITKG0dMzUVc
זהו המסגור בצילום:
https://youtu.be/z6KY84GQiSI
וכך ניתן להשתמש בזום או בחוק השלישי והקווים המובילים כדי לבנות מסגור טוב:
https://youtu.be/FAtdC8fGbjc
למה להשאיר אוויר מעל לראש המצולם בצילומים שלכם? ולמה לפעמים גם מרחב בצד?
אם אתם מצלמים אדם בקלוז אפ, הקפידו להשאיר לו מרווח קטן מעל הראש. זה נקרא בצילום הד רום (Head room). הקפידו שהמרחב הזה לא יהיה גדול מדי ומצד שני - שראשו לא יהיה חתוך.
ואגב, באופן דומה - אם המצולם פונה לצד מסוים, במיוחד אם הוא מצולם בתנועה, השאירו באותו צד מרחב גדול יותר ואל "תחסמו לו" דווקא באותו צד. זה ייצר המשכיות בצילום. אני קוראים לזה טוק רום (Talk room),או ליד רום (Lead room).
זה גם עובד נהדר עם חוק השלישים, אבן יסוד בקומפוזיציה הוויזואלית. אם תמקמו את עיני המצולם על הקו האופקי העליון מבין השניים, זה יהיה מעולה. ואגב, באקסטרים קלוז אפ, כשאתם ממש מתקרבים לפנים, אל תהיו מוטרדים אם הראש של המצולם נחתך למעלה - אם העיניים על הקו העליון אז הצילום ייצא נהדר ולא תמיד חשוב שדברים מופיעים בשלמותם בפריים. לא פעם זה אפילו הפוך.
אז זכרו: תמיד כדאי לתת אופק לדמות ולא לסגור אותה על שולי הפריים.
הנה העבודה עם הד רום וליד רום ואיך חוק השלישים מסייע לה:
https://youtu.be/hC3clRr7K70
המלצה לשמור על הד רום בצילומים שלכם (עברית):
https://youtu.be/swYCzDqLl0o?t=21s&end=59s
אם אתם מצלמים אדם בקלוז אפ, הקפידו להשאיר לו מרווח קטן מעל הראש. זה נקרא בצילום הד רום (Head room). הקפידו שהמרחב הזה לא יהיה גדול מדי ומצד שני - שראשו לא יהיה חתוך.
ואגב, באופן דומה - אם המצולם פונה לצד מסוים, במיוחד אם הוא מצולם בתנועה, השאירו באותו צד מרחב גדול יותר ואל "תחסמו לו" דווקא באותו צד. זה ייצר המשכיות בצילום. אני קוראים לזה טוק רום (Talk room),או ליד רום (Lead room).
זה גם עובד נהדר עם חוק השלישים, אבן יסוד בקומפוזיציה הוויזואלית. אם תמקמו את עיני המצולם על הקו האופקי העליון מבין השניים, זה יהיה מעולה. ואגב, באקסטרים קלוז אפ, כשאתם ממש מתקרבים לפנים, אל תהיו מוטרדים אם הראש של המצולם נחתך למעלה - אם העיניים על הקו העליון אז הצילום ייצא נהדר ולא תמיד חשוב שדברים מופיעים בשלמותם בפריים. לא פעם זה אפילו הפוך.
אז זכרו: תמיד כדאי לתת אופק לדמות ולא לסגור אותה על שולי הפריים.
הנה העבודה עם הד רום וליד רום ואיך חוק השלישים מסייע לה:
https://youtu.be/hC3clRr7K70
המלצה לשמור על הד רום בצילומים שלכם (עברית):
https://youtu.be/swYCzDqLl0o?t=21s&end=59s
בכל תמונה יש נושא ורקע. כדי להפוך תמונה ליצירת אמנות, מקפיד הצלם על הבלטת הנושא ביחס לרקע. צילום ללא נושא אינו תמונה ובטח לא אמנותי.
קיימות שיטות פשוטות למיקוד העין (Eye Focus) של המתבונן במה שחשוב בתמונה. שלושת הפופולאריות שביניהן: נושא צבעוני לעומת רקע שאינו צבעוני, חד למול רקע מטושטש ונושא בהיר למול רקע כהה יחסית.
מיקוד בנושא הצילום הוא מטרה חשובה בהפיכת צילום למשמעותי. צלמים מקצועיים ממקדים את העין בנושא באמצעות שיטות מוכחות שכאלה. הנה הסבר:
צבע - כשהנושא צבעוני והאחרים אינם בעלי צבעים בולטים, או אפילו בשחור לבן, אנו ממקדים את העין בו.
חדות - אם נושא הצילום חד והמרכיבים האחרים מטושטשים, זה יגרום לעין להתמקד דווקא בו.
בהירות - נושא בהיר על רקע כהה ימשוך את העין הצופה ויעבוד נכון בהבלטתו.
כשבתמונה יש נושא, נשוא ורקע, הנושא יהיה עדיין המרכיב החשוב בתמונה. הנשוא הוא מרכיב המשלים או מתחרה בנושא. תפקידו לתרום זווית נוספת לנושא או להוסיף מידע עליו, מבלי שימשוך את תשומת הלב ממנו.
שימו לב שהרקע לא תמיד זוכה להערכה מספקת. בצילום טוב יכול הרקע להשלים את הנושא ולהפוך תמונה רגילה ליצירת אמנות.
חדות הנושא ותאורה מבליטה - כך ממגנטים את העין לדיוקן המצולם:
https://youtu.be/DWJk9IY4flE
האור והצל של שעות אחר-הצהריים המאוחרות תורם לצבע של הנושא:
https://youtu.be/VyliVQeWtD8
וכך מתקבל למשל צילום כזה:
https://youtu.be/HXGRW2Qzm-8
קונטרסט, או ניגודיות בצילום, יוצר הרבה עניין. אתם בטח ראיתם פה ושם בהופעות את הזרקור שממקד את תשומת הלב בזמר הסולן, בגיטריסט עם סולו גיטרה או ברקדנית היפהפייה עם הקטע שלה.
בדיוק באותה דרך אנו רוצים להבדיל לצופה בין מרכז התמונה, האובייקט הכי חשוב בה, ובין הרקע שלו. זה מקטין את הרעש בצילום ונותן לו הרבה עומק.
לכן נשאף למצוא ניגוד בין מושא הצילום לבין הרקע שמאחוריו.
לעתים זה יהיה בבחירת הזווית, או מיקום המצולם (כשמאחוריו קיר חשוך, או צבוע בצבע קונטרסטי, או עם רקע מנוגד לו - כמו מוצר הייטקי על רקע אתר בנייה, דוגמן לבוש בגדים בהירים על רקע כהה, או דוגמנית יפהפייה על רקע קירות מתקלפים).
ואגב, מומלץ לא להתבלבל בין זה לבין הביטוי של הקונטרסט בגוונים, שקשור ברמת ההפרשים שבין הגוונים הבהירים לגוונים הכהים בתמונה. זה נושא שקשור כמובן, אבל הוא מתייחס פחות לקומפוזיציה ויותר לאופטיקה ולגוונים.
הנה המלצה ליצור קונטרסט בין האובייקט בצילום לרקע שלו בצילומים (עברית):
https://youtu.be/swYCzDqLl0o?t=73s&end=90s
קבלו את המדריך הקצר לקונטרסט ותרומת הניגוד לקומפוזיציה בצילומים שלכם:
https://youtu.be/Lb_BraFT8lk
תוכנות כמו לייטרום מאפשרות לחזק קונטרסט:
https://youtu.be/3ac_THeAx4A
הדיון בקונטרסט שבין כהה לבהיר:
https://youtu.be/fiu7rUWL3Ho
קומפוזיציה מתכנסת (Convergent composition) היא קומפוזיציה אמנותית שמובילה את העין של הצופה אל עומק התמונה, בדרך כלל למרכזה.
לרוב יוצר הצלם קומפוזיציה סימטרית שמובילה היישר אל המרכז למרכז ומתכנסת אליו.
הקומפוזיציה המתכנסת היא מקרה פרטי של קווים מובילים, שבהם הקווים מובילים במקביל, כל אחד מהם בנפרד, אל נקודת ההתכנסות.
כשאנו צופים ביצירה מתכנסת, נקודת ההתכנסות מרוחקת מאיתנו והצילום או הציור מציגים בפרספקטיבה את המציאות, על המשטח הדו-ממדי. כבר מאז תקופת הרנסאנס, הנקודה שאליה מכוונים הקווים המתכנסים מכונה בשפת האמנות "נקודת המגוז".
הנה הקומפוזיציה המתכנסת בצילום:
https://youtu.be/aF57AxNrHFA
וזו דרך מעולה לצלם תמונות מעולות כשהקווים מתכנסים למוקד:
https://youtu.be/MPwZrXX56Fw
צילום סטילס
הצילום לא היה תמיד בצבע. כולם ודאי שמו לב שצילומים ישנים וסרטים ישנים צולמו בשחור לבן.
כיום מצלמים במצלמות דיגיטליות שהצילום בהן הוא צבעוני כמעט בכל מקרה. אבל פעם צילום בצבע היה צילום מתקדם וחדשני. הצילום בצבע התאפשר אז באמצעות שימוש בפילם צבעוני ובתהליך שבו השתמשו בחומרים ובציוד חדשניים שמסוגלים היו להציג צבעים על גבי הנייר.
הצבעים בצילום הצבעוני הופקו אז באמצעות חומרים כימיים שיכולים היו לשחזר את הצבעים שצולמו, בשלב פיתוח התמונות. זאת לעומת צילום שחור-לבן שבו נעשה שימוש בחומרים שיכולים להציג רק גוונים של אפור, מה שנקרא שחור-לבן.
הצילום הדיגיטלי המודרני, לעומת זאת, לא משתמש בחומרים כימיים. בצילום דיגיטלי משתמשים בחיישן אלקטרוני שנמצא בתוך המצלמה או הטלפון הנייד המודרני. החיישן הזה מאפשר לשמור את התמונה שצילמנו, כמידע דיגיטלי בזיכרון של המצלמה או בכרטיס זיכרון שהוכנס בה. לאחר מכן ניתן לעבד את התמונה שנשמרה כמידע דיגיטלי, לשתף אותה עם אחרים ולהדפיסה על נייר בצבעים.
הנה פרסומת משנות ה-80 ל"קודאכרום" - סרט הצילום הצבעוני הראשון שיצא בשנת 1935 על ידי חברת קודאק:
https://youtu.be/HIVwUWeOMKc
והאיש שצילם את הסרט האחרון של "קודאכרום" לפני שהפסיקו להפיצו לטובת הצילום הדיגיטלי:
http://youtu.be/DUL6MBVKVLI?long=yes
הולכת העין היא דרך להצביע על נקודה מעניינת בתמונה, באמצעות קווים מוליכים (Leading lines), שמובילים את העין אל הנקודה המעניינת בצילום. דמיינו שיטה בצילום שבה גורם הצלם לצופה בתמונה "ללכת" בעיניו, להיכן שהוא רוצה. הוא "מושך" את עיני הצופה במסלול שידגיש בצורה הכי טובה את נושא הצילום.
קווים מובילים יכולים להוביל את עין הצופה בתמונה, לרוב אל עבר הנושא שלה, עד שתיעצר בו. גדר בצילום יכולה להוביל את העין אל עבר מקום מסוים שהוא נושא התמונה. יד בתמונת דיוקן יכולה עם האצבע להוביל את העין אל פניו או עיניו של המצולם או המצויר.
הנקודה שאליו יובילו הקווים ובו תתיישב העין לבסוף, נקראת "עוגן". זוהי קרובת המשפחה הקונספטואלית של נקודת המגוז מהפרספקטיבה הידועה מתולדות האמנות.
כך צלמים משתמשים בהולכת העין בצילום:
https://youtu.be/Ea27KqihGtk
כך עובדים קווים מובילים כדי להוליך את עינו של המתבונן:
https://youtu.be/9T3zk2LvbYU?t=40s
ניתן למצוא קווים מובילים בכל מקום:
https://youtu.be/Qqi5Ekc4LHs
במצגת וידאו של כמה שיטות לשיפור הקומפוזיציה ניתן לראות דוגמאות טובות לקווים מוליכים:
https://youtu.be/7XSsV0ZddeU
והנה צלם שמסביר לעומק את הקווים המוליכים וצילם המון דוגמאות לשיטה:
https://youtu.be/qYIXYcgMaW4?long=yes
לא זכורים מקרים רבים בהיסטוריה, שבהם שינה מוצר שגוי תעשייה שלמה וקידם אותה לעד. זה בדיוק הסיפור המופלא של מצלמה שעשתה מהפכה מבלי להתכוון.
תערוכת הצילום פוטוקינה (Fotokina) בגרמניה נערכת בכל שנה בספטמבר. בתערוכה של שנת 2008 הכריזה מחלקת מצלמות הסטילס של חברת המצלמות Canon על מצלמת הקנון 5D סימן 2, שיצאה במחיר של 2500 דולר. זו הייתה הכרזה רגילה של עוד מצלמה דיגיטלית מצוינת של יצרן מעולה. אבל הפעם היה שם חידוש. הקנון 5D אפשרה גם צילום וידאו של 70 מילימטר, איכות שמקבילה לסרטי הראווה של הוליווד, שצולמו עד אז בעזרת מצלמות יקרות שעלו רבע מיליון דולר!
המדהים הוא שהמצלמה הזו יצאה במקביל למצלמות הווידאו של חברת קנון עצמה, מצלמות שפיתחה מחלקת הוידאו של קנון ועלו יותר. עוד יותר מדהים היה שמצלמות הווידאו היקרות הללו לא התקרבו לאיכות הווידאו של מצלמת הסטילס 5D. הן היו באיכות הרבה יותר נמוכה ובלי המראה עתיר עומק השדה והאיכותי בלילה של הקנון פייב די.
בתערוכה הוצג סרטון בשם Reverie, שצילם וינסנט לה-פורט, צלם סטילס שהוזמן על ידי קנון לנסות את המצלמה לפני התערוכה. הסרטון השאיר את גדולי התעשייה פעורי פה. ההלם נבע מכך שהציג איכות מדהימה של וידאו מקצועי, שצולם במצלמה זולה. הסרטון שכלל צילומי לילה מעולים, התאפשר בזכות החיישן הגדול של הפייב די, שמלכתחילה יועד בכלל לצילומי סטילס איכותיים, אבל עשה עבודה מרהיבה גם בוידאו. המדהים הוא שלה-פורט הודיע שבחומרים שצילם לא הוסיף שום תיקוני צבע או שיפורים על מה שצילמה המצלמה החדשה של קנון. עריכה פשוטה וזהו.
הנקודה היחידה שהעיבה הייתה המגבלה שהכניסה קנון למצלמה ושכפתה צילום וידאו אוטומטי. את הצלמים זה הגביל ומנע מהם לצלם חומר קולנועי במצלמה. אבל הלחץ האדיר של הצלמים לפתיחת התוכנה של הפייב די לצילום ידני (Manual control) היה עצום. וכך, די מהר החלו האקרים להציע בחינם פריצות של תוכנת המצלמה.
זמן מה אחר-כך הכריזה אחת המתחרות, חברת פנסוניק, על מצלמה שתאפשר צילום ידני באיכות דומה. אז קרה מה שצפו כולם - קנון שיחררה עדכון למצלמה המופלאה שלהם, של צילום ידני וצילום ב-24 פריימים בשנייה, מה שהפך רשמית את המצלמה הזולה הזו למצלמת הקולנוע והטלוויזיה המועדפת על רבים בקולנוע העצמאי ובטלוויזיה.
כך עשה הצלם וינסנט לה-פורט את סרטון ההדגמה Reverie:
http://youtu.be/WixL4zuNceI
והנה Reverie, שהציג ב-2008 את היכולות המדהימות של המצלמה:
http://youtu.be/a1Rq2KzoTSg
אחת השיטות ליצירה של קומפוזיציה דינמית ומעניינת היא השימוש באלכסונים. חוק האלכסונים (Diagonal Rule) הוא שימוש באלכסונים דמיוניים בצילום, כדי להוביל את עינו של הצופה לאורך התמונה, עד שהם ממקדים את המבט ותשומת הלב בנקודה מסוימת בצילום.
מסתבר שהעין שלנו כבני אדם אוהבת אלכסונים מאד. קווים וצורות גיאומטריות בכלל יוצרים עניין בצילום ובתמונה ומעניקים לו אנרגיה. אם ניצור תמונה שבה יש אלכסונים וצורות אלכסוניות שיובילו את המבט של הצופה לתוך התמונה - היא משתבחת מאד.
מה שבמיוחד עובדים היטב בצילום ויוצרים לתמונה קומפוזיציה טובה, הם קווים אלכסוניים שמתחילים מאחת הפינות שלה ועולים לכיוון של הפינה הנגדית.
אם תביטו בתמונת הערך למשל, זה לא רק האלכסון של המזח שעל המים, אלא גם האנשים שפוסעים עליו ומעודדים אותנו כצופים לסרוק את התמונה כולה - מפינה לפינה.
הנה צילום עם חוק האלכסונים:
https://youtu.be/OItnnOfxfLA
וסדרת צילומים שעושים שימוש יפה בקומפוזיציה של אלכסונים:
https://youtu.be/nxbDlVr3XMw
כשהם מצלמים עצם כלשהו, צלמים לא פעם "מכניסים" אותו לתוך מסגרת טבעית כלשהי. הם נוהגים להציב את נושא הצילום בתוך מסגור טבעי או מלאכותי שיש בסביבה, כשבתוכו מוצג הנושא. כשהן נעשות נכון, המסגרות הצילומיות הללו יכולות להפוך את התמונה ללא פחות ממופלאה.
ואכן, מסגור (Framing) הוא טכניקה שבה משתמשים במרכיב מסוים מהשטח, או במספר מרכיבים, כדי לייצר מסגור טבעי של התמונה. כך מרכזים את תשומת הלב של הצופה בנושא התמונה, בעזרת מסגור טבעי.
הצלמים "מכניסים" את נושא הצילום שלהם לתוך מסגרת שהם מוצאים בשטח. כמובן שהם לא מזיזים דבר - הרעיון הוא לתפוס זווית צילום שתתן הרגשה שהנושא הוא בתוך מסגרת עשויה מדברים אחרים. דוגמאות? - אדם בתוך מסגרת מעצים, נוף לכוד במסגרת חלון וכדומה.
אז צלם טוב, במקום להעלים את הסביבה, משתמש בה. כמעט כל דבר "חלול" יכול להיות מסגרת. קשתות, חלונות וכמובן דלתות או כל מסגור טבעי אחר כמו עצים שסוגרים על הנוף, פתח של מערה בצילום החוצה, קירות אבן של נקיק וכדומה - כל אלה מוסיפים עניין לתמונה ומרכזים את תשומת הלב בגיבור התמונה שלכם או בנושא שלה.
הטריק הזה כל כך יפה ובדרך כלל מייצר קומפוזיציה כל כך מיוחדת, שהוא מאפשר אפילו להציב את נושא הצילום במרכז התמונה, מה שצלם טוב לא ירבה לעשות.
כך משתמשים במסגור בצילום עם קומפוזיציה:
https://youtu.be/6sT264_kDAs
אפילו כף היד יכולה לשמש כמסגרת:
https://youtu.be/ITKG0dMzUVc
זהו המסגור בצילום:
https://youtu.be/z6KY84GQiSI
וכך ניתן להשתמש בזום או בחוק השלישי והקווים המובילים כדי לבנות מסגור טוב:
https://youtu.be/FAtdC8fGbjc
מהו צילום פאנינג העוקב אחרי האובייקט?
צילום פאנינג (Panning) הוא צילום בו עצם מרכזי (כמו בן אדם, כלי תחבורה, או בעל חיים למשל) נראה ברור, בעוד הרקע שלו או עצמים אחרים נראים "מרוחים" לכיוון שבו העצם המרכזי נע.
פאנינג הוא צילום סטילס, פריים בודד בו מצליחים להעביר למתבונן תחושה של תנועה. הוא נקרא בעברית גם "מצלמה עוקבת".
היופי בתמונה בה האובייקט הנע הוא חד וברור, בזמן שהרקע מסביבו מטושטש היא תחושת המהירות והתנועה שיוצר האפקט הזה.
צילום תנועה כזה, המייצר תמונות פאנינג מרשימות, אפשר למצוא בסגנונות צילום רבים הכוללים תנועה. מצילום רחוב, צילום ספורט, צילום טבע, צילום בעלי חיים ועד צילום תחבורה.
מטרתו תהיה תמיד להקפיא רגע בו עצם מרכזי ברור וחד נע, על רקע ש"נמרח" או טושטש בכיוון תנועתו.
#טכניקת הצילום לצלמים
טכנית, כדי להדגיש את התנועה של האובייקט המרכזי, על הרקע המטושטש עקב התנועה, מצלמים במהירות סגר נמוכה.
השיטה היא לעקוב אחרי האובייקט שבתנועה, תוך כדי שמצלמים את התמונה. או במילים אחרות - לצלם תוך כדי הזזת המצלמה בכיוון שבו העצם נע.
אגב, אין הכרח שהאובייקט שצילמנו יהיה תמיד בפוקוס מושלם. כן חשוב שהוא יהיה בפוקוס טוב יותר ביחס לרקע המרוח מסביבו. במקרים רבים יש אפילו מצב שמריחה קלה של האובייקט אפילו תוסיף ל"תנועתיות" של התמונה, לאפקט התנועה שבה.
וכרגיל כדאי להביא איתנו סבלנות. אמנם הטכניקה לא ממש מסובכת, אבל בהחלט תמונות רבות ייכשלו עד שרוכשים את הניסיון ומגיעים לפריימים מוצלחים ולמיומנות של ממש.
#תרגול
אז ככה: נכוון את מהירות התריס במצלמה ל-1/30 (אם מצלמים בסמארטפון אז כדאי 1/50) שמתאים לחלק גדול מצילומי הפאנינג. הכלל יהיה מכאן: לעצמים מהירים יותר - מהירות תריס גבוהה יותר.
השיטה אומרת שמתמקמים מול האובייקט שהחלטנו לצלם בתנועה ומתחילים לעקוב אחריו עם הפוקוס. אגב, משום שהפוקוס במרבית המצלמות מגיב הרבה יותר מהר עם מסך אחורי כבוי, נצלם דרך העינית ולא עם המסך האחורי של המצלמה.
יופי. אז נניח שאנחנו מצלמים אופנוע בנסיעה. איך שהוא מתקרב אלינו, ניתן חצי לחיצה על הכפתור ונמשיך את המעקב אחריו, עם נקודת הפוקוס עליו.
חשוב לזכור שככל שהאופנוע קרוב אלינו, תעלה המהירות היחסית שלו. זה אומר שכדי לעקוב אחרי האופנוע המתקרב, נצטרך להאיץ בהתאם ובהדרגה גם את תנועת המצלמה שממוקדת בו. ואגב, התנועה ביחד עם האופנוע תהיה באמצעות סיבוב המותניים שלנו ולא בצעדים מסתובבים.
ממש חלקיק שניה לפני שהאופנוע מגיע ל-90 מעלות מאיתנו (כלומר לא יהיה מולנו אלא באחד הצדדים), נלחץ על המחשף ונצלם 3-5 תמונות - בתקווה שאחת מהן תהיה פריים ה"וואו" הבא שלנו.
מה זה פאנינג? (עברית)
https://youtu.be/LyFmIKrtAN8
מדריך פאנינג מעולה:
https://youtu.be/hPhkC3AbA2M?t=1m19s
צילום עוקב ואחריו שיפורים בתוכנות:
https://youtu.be/IEgnctEnlh8
אפשר לצלם פאנינג גם בסמרטפון:
https://youtu.be/Y_fcK85UWOE?t=1m34s
דוגמאות של פאנינג סמארטפון:
https://youtu.be/wX_BnPTdrqA
ומדריך מקיף על צילום פאנינג:
https://youtu.be/CfhcQTRkMSs?long=yes
צילום פאנינג (Panning) הוא צילום בו עצם מרכזי (כמו בן אדם, כלי תחבורה, או בעל חיים למשל) נראה ברור, בעוד הרקע שלו או עצמים אחרים נראים "מרוחים" לכיוון שבו העצם המרכזי נע.
פאנינג הוא צילום סטילס, פריים בודד בו מצליחים להעביר למתבונן תחושה של תנועה. הוא נקרא בעברית גם "מצלמה עוקבת".
היופי בתמונה בה האובייקט הנע הוא חד וברור, בזמן שהרקע מסביבו מטושטש היא תחושת המהירות והתנועה שיוצר האפקט הזה.
צילום תנועה כזה, המייצר תמונות פאנינג מרשימות, אפשר למצוא בסגנונות צילום רבים הכוללים תנועה. מצילום רחוב, צילום ספורט, צילום טבע, צילום בעלי חיים ועד צילום תחבורה.
מטרתו תהיה תמיד להקפיא רגע בו עצם מרכזי ברור וחד נע, על רקע ש"נמרח" או טושטש בכיוון תנועתו.
#טכניקת הצילום לצלמים
טכנית, כדי להדגיש את התנועה של האובייקט המרכזי, על הרקע המטושטש עקב התנועה, מצלמים במהירות סגר נמוכה.
השיטה היא לעקוב אחרי האובייקט שבתנועה, תוך כדי שמצלמים את התמונה. או במילים אחרות - לצלם תוך כדי הזזת המצלמה בכיוון שבו העצם נע.
אגב, אין הכרח שהאובייקט שצילמנו יהיה תמיד בפוקוס מושלם. כן חשוב שהוא יהיה בפוקוס טוב יותר ביחס לרקע המרוח מסביבו. במקרים רבים יש אפילו מצב שמריחה קלה של האובייקט אפילו תוסיף ל"תנועתיות" של התמונה, לאפקט התנועה שבה.
וכרגיל כדאי להביא איתנו סבלנות. אמנם הטכניקה לא ממש מסובכת, אבל בהחלט תמונות רבות ייכשלו עד שרוכשים את הניסיון ומגיעים לפריימים מוצלחים ולמיומנות של ממש.
#תרגול
אז ככה: נכוון את מהירות התריס במצלמה ל-1/30 (אם מצלמים בסמארטפון אז כדאי 1/50) שמתאים לחלק גדול מצילומי הפאנינג. הכלל יהיה מכאן: לעצמים מהירים יותר - מהירות תריס גבוהה יותר.
השיטה אומרת שמתמקמים מול האובייקט שהחלטנו לצלם בתנועה ומתחילים לעקוב אחריו עם הפוקוס. אגב, משום שהפוקוס במרבית המצלמות מגיב הרבה יותר מהר עם מסך אחורי כבוי, נצלם דרך העינית ולא עם המסך האחורי של המצלמה.
יופי. אז נניח שאנחנו מצלמים אופנוע בנסיעה. איך שהוא מתקרב אלינו, ניתן חצי לחיצה על הכפתור ונמשיך את המעקב אחריו, עם נקודת הפוקוס עליו.
חשוב לזכור שככל שהאופנוע קרוב אלינו, תעלה המהירות היחסית שלו. זה אומר שכדי לעקוב אחרי האופנוע המתקרב, נצטרך להאיץ בהתאם ובהדרגה גם את תנועת המצלמה שממוקדת בו. ואגב, התנועה ביחד עם האופנוע תהיה באמצעות סיבוב המותניים שלנו ולא בצעדים מסתובבים.
ממש חלקיק שניה לפני שהאופנוע מגיע ל-90 מעלות מאיתנו (כלומר לא יהיה מולנו אלא באחד הצדדים), נלחץ על המחשף ונצלם 3-5 תמונות - בתקווה שאחת מהן תהיה פריים ה"וואו" הבא שלנו.
מה זה פאנינג? (עברית)
https://youtu.be/LyFmIKrtAN8
מדריך פאנינג מעולה:
https://youtu.be/hPhkC3AbA2M?t=1m19s
צילום עוקב ואחריו שיפורים בתוכנות:
https://youtu.be/IEgnctEnlh8
אפשר לצלם פאנינג גם בסמרטפון:
https://youtu.be/Y_fcK85UWOE?t=1m34s
דוגמאות של פאנינג סמארטפון:
https://youtu.be/wX_BnPTdrqA
ומדריך מקיף על צילום פאנינג:
https://youtu.be/CfhcQTRkMSs?long=yes
איך זוויות צילום יוצרות אמנות?
זוויות צילום (Camera angles) הן הזוויות שמהן מצולמים העצמים שבפריים. לזווית הצילום יש השפעה פסיכולוגית גדולה על הצופים והיא יכולה לשנות את האופן שבו הם תופסים ומבינים את האובייקט שמוצגים בצילום.
לזווית הצילום יש חשיבות רבה בהצגה מסעירה של המציאות. פעולות קטנות בעת הצילום משנות לגמרי את התמונה ואת נקודת המבט שאנשים התרגלו לראות בה דברים בחיי היום יום שלהם.
סיבוב קל של המצלמה, צילום מגובה הרצפה כלפי מעלה, מהחלון כלפי מטה, או דרך משהו אחר - אלה הן רק דוגמאות לשינוי זווית. צילום מלמטה מעצים את המצולם בעוד שאם מצלמים מלמעלה כלפי מטה מגמדים ומקטינים אותו.
גם בקולנוע משתמשים בזוויות צילום כדי ליצור דרמה ולספר סיפור מעניין יותר. הזוויות הבסיסיות בצילום קולנועי הן צילום מגובה העין (נקודת המבט הרגילה), צילום מזווית גבוהה (שמקטינה ומגמדת את המצולם), זווית נמוכה (שמאדירה ומגדילה אותו), צילום ממעוף הציפור וזווית עקומה - כזו ששוברת את השגרה שבה אנו צופים בדרך כלל במציאות.
הנה זוויות צילום מעניינות:
https://youtu.be/Koi-odrN9ZU
צילום בזוויות צילום שונות:
https://youtu.be/dIOHg4dirjQ?t=2m30s
בעברית:
https://youtu.be/CXP3-Kqw82U
והצילום הגאומטרי, אורבני מופשט שבנוי על זוויות צילום ומיקוד (עברית):
https://youtu.be/uo7EmZM5NFE?long=yes
זוויות צילום (Camera angles) הן הזוויות שמהן מצולמים העצמים שבפריים. לזווית הצילום יש השפעה פסיכולוגית גדולה על הצופים והיא יכולה לשנות את האופן שבו הם תופסים ומבינים את האובייקט שמוצגים בצילום.
לזווית הצילום יש חשיבות רבה בהצגה מסעירה של המציאות. פעולות קטנות בעת הצילום משנות לגמרי את התמונה ואת נקודת המבט שאנשים התרגלו לראות בה דברים בחיי היום יום שלהם.
סיבוב קל של המצלמה, צילום מגובה הרצפה כלפי מעלה, מהחלון כלפי מטה, או דרך משהו אחר - אלה הן רק דוגמאות לשינוי זווית. צילום מלמטה מעצים את המצולם בעוד שאם מצלמים מלמעלה כלפי מטה מגמדים ומקטינים אותו.
גם בקולנוע משתמשים בזוויות צילום כדי ליצור דרמה ולספר סיפור מעניין יותר. הזוויות הבסיסיות בצילום קולנועי הן צילום מגובה העין (נקודת המבט הרגילה), צילום מזווית גבוהה (שמקטינה ומגמדת את המצולם), זווית נמוכה (שמאדירה ומגדילה אותו), צילום ממעוף הציפור וזווית עקומה - כזו ששוברת את השגרה שבה אנו צופים בדרך כלל במציאות.
הנה זוויות צילום מעניינות:
https://youtu.be/Koi-odrN9ZU
צילום בזוויות צילום שונות:
https://youtu.be/dIOHg4dirjQ?t=2m30s
בעברית:
https://youtu.be/CXP3-Kqw82U
והצילום הגאומטרי, אורבני מופשט שבנוי על זוויות צילום ומיקוד (עברית):
https://youtu.be/uo7EmZM5NFE?long=yes
מה זה בּוֹקֵה בצילום?
בּוֹקֵה (bokeh) הוא מונח בצילום, של תמונות עם עומק שדה רדוד, שבא לידי ביטוי בפוקוס מירבי על האובייקט המרכזי בצילום, אל מול הרקע המטושטש. במילים אחרות, המונח בוקה מתייחס לטשטוש שנוצר באזורים מסוימים בתמונה, שאינם בפוקוס.
הבוקה יכול להיות מוצלח או לא, בהתאם למידה שבה אותם אזורים המטושטשים בתמונה הם יפים או לא.
מבחינה טכנית, איכות הבוקה נקבעת על פי הצורה שבה בנויים עדשת המצלמה והצמצם. הבוקה נגזר מהאופן שבו מטפלת העדשה בנקודות האור שבתמונה.
בוקה שהטשטוש בו או בה הוא עדין ונעים לעין ייחשב בוקה "טוב". בוקה איכותי ו"רך" כזה מאפשר לעין להתרכז בנושא המרכזי של התמונה, על ידי מריחת הפרטים שברקע. מנגד, בוקה בעל טשטוש גס, או כזה שמושך את העין מהנושא המרכזי בתמונה, נחשב לבוקה "רע".
הבוקה מתייחס לאותם חלקים בתמונה שנמצאים מחוץ לעומק שדה. הוא יהיה תמיד ביחס הפוך לעומק השדה. ככל שעומק השדה יהיה נמוך, התמונה תכיל יותר בוקה. בצילומי פורטרטים למשל, יהיה בדרך כלל בוקה גדול יחסית, בשל הצמצם הפתוח, שיוצר עומק שדה רדוד.
מקור המונח "בוקה" הוא מהשפה היפאנית, שבה משמעותו "טשטוש" או "ערפול". אבל אם ברצונכם לשמור על גוף ללא כאבים, מוטב שתיזהרו שלא לכנות כך יפנים - אצלם משמעות המלה "בוקה" היא גם של סניליות ומגבלה שכלית...
זהו הבוקה:
https://youtu.be/PZ6Fw3hy3Ss
מדריך לבוקה (עברית):
https://youtu.be/aUDwZBgLYUc
צילומים בעומק שדה גבוה, עם בוקה איכותי ברקע:
https://youtu.be/M-fC1tKV3RA
כך יוצרים בוקה בצורות:
https://youtu.be/zENUI8n0Rtw
כך צלמים יוצרים "צורות בוקה":
https://youtu.be/H5jjr_vKruU
ומצגת וידאו של צורות בוקה:
https://youtu.be/ML33nQUhv7w
בּוֹקֵה (bokeh) הוא מונח בצילום, של תמונות עם עומק שדה רדוד, שבא לידי ביטוי בפוקוס מירבי על האובייקט המרכזי בצילום, אל מול הרקע המטושטש. במילים אחרות, המונח בוקה מתייחס לטשטוש שנוצר באזורים מסוימים בתמונה, שאינם בפוקוס.
הבוקה יכול להיות מוצלח או לא, בהתאם למידה שבה אותם אזורים המטושטשים בתמונה הם יפים או לא.
מבחינה טכנית, איכות הבוקה נקבעת על פי הצורה שבה בנויים עדשת המצלמה והצמצם. הבוקה נגזר מהאופן שבו מטפלת העדשה בנקודות האור שבתמונה.
בוקה שהטשטוש בו או בה הוא עדין ונעים לעין ייחשב בוקה "טוב". בוקה איכותי ו"רך" כזה מאפשר לעין להתרכז בנושא המרכזי של התמונה, על ידי מריחת הפרטים שברקע. מנגד, בוקה בעל טשטוש גס, או כזה שמושך את העין מהנושא המרכזי בתמונה, נחשב לבוקה "רע".
הבוקה מתייחס לאותם חלקים בתמונה שנמצאים מחוץ לעומק שדה. הוא יהיה תמיד ביחס הפוך לעומק השדה. ככל שעומק השדה יהיה נמוך, התמונה תכיל יותר בוקה. בצילומי פורטרטים למשל, יהיה בדרך כלל בוקה גדול יחסית, בשל הצמצם הפתוח, שיוצר עומק שדה רדוד.
מקור המונח "בוקה" הוא מהשפה היפאנית, שבה משמעותו "טשטוש" או "ערפול". אבל אם ברצונכם לשמור על גוף ללא כאבים, מוטב שתיזהרו שלא לכנות כך יפנים - אצלם משמעות המלה "בוקה" היא גם של סניליות ומגבלה שכלית...
זהו הבוקה:
https://youtu.be/PZ6Fw3hy3Ss
מדריך לבוקה (עברית):
https://youtu.be/aUDwZBgLYUc
צילומים בעומק שדה גבוה, עם בוקה איכותי ברקע:
https://youtu.be/M-fC1tKV3RA
כך יוצרים בוקה בצורות:
https://youtu.be/zENUI8n0Rtw
כך צלמים יוצרים "צורות בוקה":
https://youtu.be/H5jjr_vKruU
ומצגת וידאו של צורות בוקה:
https://youtu.be/ML33nQUhv7w
למה צלמים מסמנים עם האצבעות לפני צילום?
צלמים נוהגים לבחון דברים שהם חושבים לצלם בצורת התמונה שניתן לקחת. לעתים הם ישתמשו לשם כך במצלמה, אבל לא פעם ומסיבות שונות, הם יעשו זאת בידיהם, באמצעות משהו שנראה כמו "מסגרת אצבעות".
הרעיון הוא למסגר את המבט לעבר הנוף בתוך מעין מסגרת ולהבין טוב יותר את אפשרויות הקומפוזיציה שבו.
הרבה פעמים תראו צלם או צלמת היוצרים מסגרת בידיהם, כדי לבחון איך ייראה הפריים (Frame) אם יצולם מהנקודה, מהמרחק או מהזווית המסוימת שבה הם נמצאים.
היתרון? - לא פעם הפריים הזה שהם עולים עליו "על הדרך", בלי לתכנן ובלי מצלמה לידם, יהיה פריים נהדר. לכן "מסגרת האצבעות" היא שיטה כל כך מוצלחת לצילום, אך לפני הכל לגילוי, תרגול ושיוף יכולת הקומפוזיציה שלנו.
עוד פרטים בתגית "קומפוזיציה" אבל כך תתכננו את הקומפוזיציה האפשרית לצילום הבא שלכם, עם האצבעות והידע שלכם:
https://youtu.be/fM64ycm7tz4
צלמים נוהגים לבחון דברים שהם חושבים לצלם בצורת התמונה שניתן לקחת. לעתים הם ישתמשו לשם כך במצלמה, אבל לא פעם ומסיבות שונות, הם יעשו זאת בידיהם, באמצעות משהו שנראה כמו "מסגרת אצבעות".
הרעיון הוא למסגר את המבט לעבר הנוף בתוך מעין מסגרת ולהבין טוב יותר את אפשרויות הקומפוזיציה שבו.
הרבה פעמים תראו צלם או צלמת היוצרים מסגרת בידיהם, כדי לבחון איך ייראה הפריים (Frame) אם יצולם מהנקודה, מהמרחק או מהזווית המסוימת שבה הם נמצאים.
היתרון? - לא פעם הפריים הזה שהם עולים עליו "על הדרך", בלי לתכנן ובלי מצלמה לידם, יהיה פריים נהדר. לכן "מסגרת האצבעות" היא שיטה כל כך מוצלחת לצילום, אך לפני הכל לגילוי, תרגול ושיוף יכולת הקומפוזיציה שלנו.
עוד פרטים בתגית "קומפוזיציה" אבל כך תתכננו את הקומפוזיציה האפשרית לצילום הבא שלכם, עם האצבעות והידע שלכם:
https://youtu.be/fM64ycm7tz4
איך להיעזר בטקסטורה כדי ליצור תמונה מעניינת?
בצילום מקצועי ואמנותי מנסים הצלמים לא פעם ליצור או ללכוד טקסטורות (Textures). טקסטורה היא קומפוזיציה מעניינת שכוללת תבניות חוזרות ומרקמים תבניתיים ומעניינים.
מסתבר שהעין נמשכת לתבניות כאלה ואוהבת אותם. על ידי לכידתו לצילום, יכול להיות מרקם כזה משהו שישדרג וישפר את התמונה משמעותית וייתן לה אופי אמנותי ומושך את העין, כאילו עוצב במכוון לצורכי הצילום.
חורבות, צבע מתקלף, משטחים טבעיים, מתפוררים ואפילו ריקבון - תתפלאו כמה מרקמים וטקסטורות מסתתרים מסביב ומצפים שתבואו עם העין הבוחנת שלכם, תצלמו אותם ותלכדו משהו שהעין הרגילה לא מבחינה בו.
מדברים רגילים - כך נוצר צילום מבוסס מרקמים וטקסטורות:
https://youtu.be/F6wvP6nbWRQ
רוצים לנסות? - נסו להגיע למקום כלשהו שמעניין אתכם, רצוי בשעות שהשמש נוכחת ויוצרת צללים בחומר, ולצלם בו את כל הטקסטורות שתמצאו בו:
https://youtu.be/vE0s6M7awSI
כך עושים זאת בצילום מקצועי:
https://youtu.be/WDmiT8pgHKY
בצילום מקצועי ואמנותי מנסים הצלמים לא פעם ליצור או ללכוד טקסטורות (Textures). טקסטורה היא קומפוזיציה מעניינת שכוללת תבניות חוזרות ומרקמים תבניתיים ומעניינים.
מסתבר שהעין נמשכת לתבניות כאלה ואוהבת אותם. על ידי לכידתו לצילום, יכול להיות מרקם כזה משהו שישדרג וישפר את התמונה משמעותית וייתן לה אופי אמנותי ומושך את העין, כאילו עוצב במכוון לצורכי הצילום.
חורבות, צבע מתקלף, משטחים טבעיים, מתפוררים ואפילו ריקבון - תתפלאו כמה מרקמים וטקסטורות מסתתרים מסביב ומצפים שתבואו עם העין הבוחנת שלכם, תצלמו אותם ותלכדו משהו שהעין הרגילה לא מבחינה בו.
מדברים רגילים - כך נוצר צילום מבוסס מרקמים וטקסטורות:
https://youtu.be/F6wvP6nbWRQ
רוצים לנסות? - נסו להגיע למקום כלשהו שמעניין אתכם, רצוי בשעות שהשמש נוכחת ויוצרת צללים בחומר, ולצלם בו את כל הטקסטורות שתמצאו בו:
https://youtu.be/vE0s6M7awSI
כך עושים זאת בצילום מקצועי:
https://youtu.be/WDmiT8pgHKY
איך מצלמים עם מסננים?
מסננים, באנגלית פילטרים (Filters), מצמצמים את כמות האור שמגיעה אל העין, לעדשת הצילום במצלמה ולחיישן הדיגיטלי בצילום דיגיטלי.
הפילטרים מסייעים לצבוע את הצילום, לחזק צבעים, להדגישם או לקטב את התמונה, ובכל מקרה - ליצור אפקט על התמונה ולתת לה אופי מסוים.
פילטרים יכולים לפעול עוד לפני או בזמן העריכה. ברוב המקרים בעבר, הפילטר היה עשוי מעיגול זכוכית שמורכב בקדמת העדשה של המצלמה, בהברגה פשוטה. במצלמות הדיגיטליות של ימינו, לעומת זאת, הוא יכול להיות אלקטרוני. בוחרים בו מתפריט במצלמה או באפליקציית הצילום. תשאלו את אינסטגרם - היא עשתה מזה מיליארדים.
אבל איך הפילטר עובד?
אז יש מסננים שונים. למשל המסנן המונוכרומטי, מסנן את אור השמש, שנקרא אור לבן. האור הזה מורכב מקרני אור בצבעים שונים. כולם ביחד נותנים את האור הלבן. כשאין אף אחד מהם אז הצבע הוא שחור - כמו בלילה, שהוא שחור כי אין אור.
אז איך ניצור בעזרת פילטר מונוכרומטי צילום אדום למשל? - נשתמש במסנן אדום. המסנן האדום חוסם את כל צבעי האור פרט לצבע אדום. הצבע האדום עובר ולכן הצילום ייצא אדום.
כך פועל כל מסנן מונוכרומטי - חוסם את כל הצבעים האחרים ומעביר רק את הצבע "שלו" - מה שצובע את הצילום הצבע הזה.
אבל פילטרים יכולים לעשות הרבה יותר מאשר "לצבוע את הפריים". מסנן תת-אדום "סופג את החום" ו"מקרר" את הצילום. מסנן על-סגול חוסם דווקא את האור האולטרה סגול (על-סגול) וכך הלאה.
מסנני הקוטביות חוסמים את קרני האור לפי תכונת הקיטוב שלהן.
מבחינה אופטית, תפקידו של הפילטר לסנן חלק מאורכי הגל המגיעים לחיישן. הסינון הזה יכול ליצור מיסוך צבעים אבל סינון אורכי גל יכול גם ליצור אפקטים מיוחדים, שמאפשרים להגדיל את אפשרויות הצילום והיצירתיות.
הנה הדגמה של 3 פילטרים מומלצים לצלמים ומה הם עושים לתמונה, בלי ועם הפילטר:
https://youtu.be/ZwS884KUiOc
פילטר מקטב - מסנן מצלמה שמבטל השתקפויות (עברית):
https://youtu.be/SUagL-tW7pE
אפשרויות צילום שפילטרים יוצרים:
https://youtu.be/AIcUc5gogvM
ומסנן שמש בעבודה (עברית):
https://youtu.be/lps6Ur3A8VA
מסננים, באנגלית פילטרים (Filters), מצמצמים את כמות האור שמגיעה אל העין, לעדשת הצילום במצלמה ולחיישן הדיגיטלי בצילום דיגיטלי.
הפילטרים מסייעים לצבוע את הצילום, לחזק צבעים, להדגישם או לקטב את התמונה, ובכל מקרה - ליצור אפקט על התמונה ולתת לה אופי מסוים.
פילטרים יכולים לפעול עוד לפני או בזמן העריכה. ברוב המקרים בעבר, הפילטר היה עשוי מעיגול זכוכית שמורכב בקדמת העדשה של המצלמה, בהברגה פשוטה. במצלמות הדיגיטליות של ימינו, לעומת זאת, הוא יכול להיות אלקטרוני. בוחרים בו מתפריט במצלמה או באפליקציית הצילום. תשאלו את אינסטגרם - היא עשתה מזה מיליארדים.
אבל איך הפילטר עובד?
אז יש מסננים שונים. למשל המסנן המונוכרומטי, מסנן את אור השמש, שנקרא אור לבן. האור הזה מורכב מקרני אור בצבעים שונים. כולם ביחד נותנים את האור הלבן. כשאין אף אחד מהם אז הצבע הוא שחור - כמו בלילה, שהוא שחור כי אין אור.
אז איך ניצור בעזרת פילטר מונוכרומטי צילום אדום למשל? - נשתמש במסנן אדום. המסנן האדום חוסם את כל צבעי האור פרט לצבע אדום. הצבע האדום עובר ולכן הצילום ייצא אדום.
כך פועל כל מסנן מונוכרומטי - חוסם את כל הצבעים האחרים ומעביר רק את הצבע "שלו" - מה שצובע את הצילום הצבע הזה.
אבל פילטרים יכולים לעשות הרבה יותר מאשר "לצבוע את הפריים". מסנן תת-אדום "סופג את החום" ו"מקרר" את הצילום. מסנן על-סגול חוסם דווקא את האור האולטרה סגול (על-סגול) וכך הלאה.
מסנני הקוטביות חוסמים את קרני האור לפי תכונת הקיטוב שלהן.
מבחינה אופטית, תפקידו של הפילטר לסנן חלק מאורכי הגל המגיעים לחיישן. הסינון הזה יכול ליצור מיסוך צבעים אבל סינון אורכי גל יכול גם ליצור אפקטים מיוחדים, שמאפשרים להגדיל את אפשרויות הצילום והיצירתיות.
הנה הדגמה של 3 פילטרים מומלצים לצלמים ומה הם עושים לתמונה, בלי ועם הפילטר:
https://youtu.be/ZwS884KUiOc
פילטר מקטב - מסנן מצלמה שמבטל השתקפויות (עברית):
https://youtu.be/SUagL-tW7pE
אפשרויות צילום שפילטרים יוצרים:
https://youtu.be/AIcUc5gogvM
ומסנן שמש בעבודה (עברית):
https://youtu.be/lps6Ur3A8VA
מהו חוק השלישים בקומפוזיציה של צילום?
רובנו מצלמים תמונות רבות לאורך היום. הסמארטפון המשוכלל שלנו מאפשר זאת בקלות. הנטייה הטבעית שלנו היא "למקם" את נושא הצילום במרכז התמונה ולצלם. אם תדמיינו בעת הצילום שהמסך מחולק ל-9 מרובעים שווים, כמו ציור של המשחק "איקס מיקס דריקס" (כל צלע מחולקת ל-3 שלישים) תוכלו לראות בדימיונכם שנוצרים 4 מפגשים בין הקווים. אם על 4 המוקדים האלו "נציב" את העצמים שבצילום, כמו נושא הצילום, דמויות נוספות, חפץ דומם וכדומה, נקבל תמונה הרמונית, זורמת ונעימה הרבה יותר.
לשיטה שבה השתמשנו קוראים "חוק השלישים" (Rule of Thirds). כשצלם מצלם תמונה הוא נעזר לא פעם בחוק השלישים כדי ליצור קומפוזיציה טובה. כמובן שהמילה "חוק" היא לא משהו מחייב כמו חוק פלילי אבל היא נועדה להמחיש עד כמה שימוש בשיטה הזו הוא מסייע ומקל על קבלת תמונה טובה, לעומת מיקום העצמים במרכז התמונה או איפה שרוצים.
מטרתו של החוק של השלישים לארגן את מרכיבי התמונה ולחלקם בחלל, כך שהם יהיו הגיוניים לעין, הרמוניים ונעימים למבט. זה גם מה שידריך אתנו כדי לקבוע על איזה מפגש בין קווים נמקם את האובייקטים (העצמים המצולמים). את הנושא המצולם, למשל, נשאף למקם על המפגש שיאפשר לו "להביט" לחלל הגדול. אם זו דמות למשל, אז נמקם אותה בנקודה שבה המבט שלה יפנה אל החלק הפנוי הגדול של התמונה. לדוגמה אם היא מביטה לצד שמאל, נמקם אותה במפגש שבימין התמונה וכך יוותר לה חלל גדול יותר למבט.
באופן דומה, אם צלם מצלם נוף, הוא יציב את קו האופק על הקו של אחד השלישים. אם השמיים מרתקים ויש בהם דרמה (העננים יוצרים צורה מרגשת, קרני השמש נשברות בדרמטיות וכדומה) - קו האופק יירד לשליש התחתון וישאיר שני שלישים לשמיים. אם החלק המעניין הוא דווקא על האדמה (נחל המוביל אל האופק, הרים מרשימים ביופיים) - נשאיר לשמיים את השליש העליון, בעוד שהאדמה והנוף המרשים שבה יקבלו את שני השלישים התחתונים.
הנה חוק השלישים (עברית):
https://youtu.be/YO7J29UlvQk
הקפדה על החוק הזה יכולה ליצור צילומים מרתקים:
https://youtu.be/fSSOZxLnNyc
הדרכה בצילום (עברית):
https://youtu.be/7G-r_7irsJ0
הדרכה לקומפוזיציה באמצעות חוק השלישים:
https://youtu.be/IpEuYp4_iSg
ניתוח של סצנות מהמחזמר "שיר אשיר בגשם" וכיצד נראה שצולמו בעזרת חוק השלישים:
https://youtu.be/HdL9w9MoYnU
והנה מדריך מפורט לחוק השלישים:
https://youtu.be/Vzx1kZUb5SM?long=yes
רובנו מצלמים תמונות רבות לאורך היום. הסמארטפון המשוכלל שלנו מאפשר זאת בקלות. הנטייה הטבעית שלנו היא "למקם" את נושא הצילום במרכז התמונה ולצלם. אם תדמיינו בעת הצילום שהמסך מחולק ל-9 מרובעים שווים, כמו ציור של המשחק "איקס מיקס דריקס" (כל צלע מחולקת ל-3 שלישים) תוכלו לראות בדימיונכם שנוצרים 4 מפגשים בין הקווים. אם על 4 המוקדים האלו "נציב" את העצמים שבצילום, כמו נושא הצילום, דמויות נוספות, חפץ דומם וכדומה, נקבל תמונה הרמונית, זורמת ונעימה הרבה יותר.
לשיטה שבה השתמשנו קוראים "חוק השלישים" (Rule of Thirds). כשצלם מצלם תמונה הוא נעזר לא פעם בחוק השלישים כדי ליצור קומפוזיציה טובה. כמובן שהמילה "חוק" היא לא משהו מחייב כמו חוק פלילי אבל היא נועדה להמחיש עד כמה שימוש בשיטה הזו הוא מסייע ומקל על קבלת תמונה טובה, לעומת מיקום העצמים במרכז התמונה או איפה שרוצים.
מטרתו של החוק של השלישים לארגן את מרכיבי התמונה ולחלקם בחלל, כך שהם יהיו הגיוניים לעין, הרמוניים ונעימים למבט. זה גם מה שידריך אתנו כדי לקבוע על איזה מפגש בין קווים נמקם את האובייקטים (העצמים המצולמים). את הנושא המצולם, למשל, נשאף למקם על המפגש שיאפשר לו "להביט" לחלל הגדול. אם זו דמות למשל, אז נמקם אותה בנקודה שבה המבט שלה יפנה אל החלק הפנוי הגדול של התמונה. לדוגמה אם היא מביטה לצד שמאל, נמקם אותה במפגש שבימין התמונה וכך יוותר לה חלל גדול יותר למבט.
באופן דומה, אם צלם מצלם נוף, הוא יציב את קו האופק על הקו של אחד השלישים. אם השמיים מרתקים ויש בהם דרמה (העננים יוצרים צורה מרגשת, קרני השמש נשברות בדרמטיות וכדומה) - קו האופק יירד לשליש התחתון וישאיר שני שלישים לשמיים. אם החלק המעניין הוא דווקא על האדמה (נחל המוביל אל האופק, הרים מרשימים ביופיים) - נשאיר לשמיים את השליש העליון, בעוד שהאדמה והנוף המרשים שבה יקבלו את שני השלישים התחתונים.
הנה חוק השלישים (עברית):
https://youtu.be/YO7J29UlvQk
הקפדה על החוק הזה יכולה ליצור צילומים מרתקים:
https://youtu.be/fSSOZxLnNyc
הדרכה בצילום (עברית):
https://youtu.be/7G-r_7irsJ0
הדרכה לקומפוזיציה באמצעות חוק השלישים:
https://youtu.be/IpEuYp4_iSg
ניתוח של סצנות מהמחזמר "שיר אשיר בגשם" וכיצד נראה שצולמו בעזרת חוק השלישים:
https://youtu.be/HdL9w9MoYnU
והנה מדריך מפורט לחוק השלישים:
https://youtu.be/Vzx1kZUb5SM?long=yes
מהי קומפוזיציה?
קוֹמְפּוֹזִיצְיָה (Composition) היא האופן שבו נבנה את הפריים שלנו בצילום ונציג את הדברים שבו.
למעשה, הקומפוזיציה היא סידור וארגון של מרכיבי היצירה בחלל, בסדר מסוים או על פני מצע. היא נועדה כדי ליצור חוויה מועדפת לצופה.
בקומפוזיציה האמנים בונים את התמונה, מחליטים על צורתה, מה יהיה בתוכה ומה יישאר בחוץ, איך לנצל את המרחב בצורה נכונה וכדומה. הקומפוזיציה משמשת אותנו בכדי ליצור את התמונה שהעין הכי תאהב ותהנה לראות.
ההגדרה המקצועית של הקומפוזיציה מדברת על תוצר היחסים בין אובייקט (עצם) לבין מסגרת היצירה האמנותית, וכן בין העצמים השונים ביצירה.
קומפוזיציה משמשת בכל אמנות. בדרך כלל מתרכזים בה באמנות חזותית אך הקומפוזיציה היא מרכיב בסיסי וחשוב ביותר גם במוסיקה, במחול ובאמנויות במה אחרות.
הפירוש המילולי של "קומפוזיציה" הוא מיקום-יחד, איך למקם דברים ביחד.
כך נראית קומפוזיציה טובה:
https://youtu.be/7XSsV0ZddeU
כך יוצרים קומפוזיציה חכמה (עברית):
https://youtu.be/az5hdHZVqrU
קומפוזיציה בצילום (עברית):
https://youtu.be/is1XjX5V1Tw
קומפוזיציה ברישום (עברית):
https://youtu.be/32S-Zvwuok8
מה לדעתכם האלמנטים, המרכיבים הבסיסיים, בקומפוזיציה של מחול?
https://youtu.be/YokRIGC12JE
קבלו אוסף של קטעים מוסיקליים, שקומפזו בסגנונות של גדולי המוסיקה:
https://youtu.be/ToO7OXDiV04?long=yes
שיעור בקומפוזיציה חזותית:
https://youtu.be/aHq5KwFvtns?long=yes
שיעור קומפוזיציה בצילום:
https://youtu.be/MYlgj1hwcYw?long=yes
קומפוזיציה בסגנון נשיונל ג'אוגרפיק:
https://youtu.be/GG8M1Huo_2g?long=yes
ושיעור קומפוזיציה בקולנוע:
https://youtu.be/hUmZldt0DTg?long=yes
קוֹמְפּוֹזִיצְיָה (Composition) היא האופן שבו נבנה את הפריים שלנו בצילום ונציג את הדברים שבו.
למעשה, הקומפוזיציה היא סידור וארגון של מרכיבי היצירה בחלל, בסדר מסוים או על פני מצע. היא נועדה כדי ליצור חוויה מועדפת לצופה.
בקומפוזיציה האמנים בונים את התמונה, מחליטים על צורתה, מה יהיה בתוכה ומה יישאר בחוץ, איך לנצל את המרחב בצורה נכונה וכדומה. הקומפוזיציה משמשת אותנו בכדי ליצור את התמונה שהעין הכי תאהב ותהנה לראות.
ההגדרה המקצועית של הקומפוזיציה מדברת על תוצר היחסים בין אובייקט (עצם) לבין מסגרת היצירה האמנותית, וכן בין העצמים השונים ביצירה.
קומפוזיציה משמשת בכל אמנות. בדרך כלל מתרכזים בה באמנות חזותית אך הקומפוזיציה היא מרכיב בסיסי וחשוב ביותר גם במוסיקה, במחול ובאמנויות במה אחרות.
הפירוש המילולי של "קומפוזיציה" הוא מיקום-יחד, איך למקם דברים ביחד.
כך נראית קומפוזיציה טובה:
https://youtu.be/7XSsV0ZddeU
כך יוצרים קומפוזיציה חכמה (עברית):
https://youtu.be/az5hdHZVqrU
קומפוזיציה בצילום (עברית):
https://youtu.be/is1XjX5V1Tw
קומפוזיציה ברישום (עברית):
https://youtu.be/32S-Zvwuok8
מה לדעתכם האלמנטים, המרכיבים הבסיסיים, בקומפוזיציה של מחול?
https://youtu.be/YokRIGC12JE
קבלו אוסף של קטעים מוסיקליים, שקומפזו בסגנונות של גדולי המוסיקה:
https://youtu.be/ToO7OXDiV04?long=yes
שיעור בקומפוזיציה חזותית:
https://youtu.be/aHq5KwFvtns?long=yes
שיעור קומפוזיציה בצילום:
https://youtu.be/MYlgj1hwcYw?long=yes
קומפוזיציה בסגנון נשיונל ג'אוגרפיק:
https://youtu.be/GG8M1Huo_2g?long=yes
ושיעור קומפוזיציה בקולנוע:
https://youtu.be/hUmZldt0DTg?long=yes
