שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מדוע הציפורים שרות?
הציפורים שרות לרוב כדי להעביר מידע או לתקשר עם ציפורים אחרות. לציפורים שונות, במיוחד לציפורי שיר, יש שירה אופיינית משלהן. בעולם יש מעל 4,000 מינים של ציפורי שיר.
פעמים רבות הציפור שרה כדי לומר "זה השטח שלי!" ולהצהיר על המקום שבו הן נמצאות כטריטוריה (שטח) שלהן. בעונת החיזור הציוצים משמשים לקריאה לבנות זוג, במשהו כמו: "היי, אני ציפורן חביב ואשמח אם ציפורת חמודה תבוא טלי ונכיר!"
יש והציפורים שרות ביחד, עם הזריחה, במיוחד בעונת האביב.
הנה ההסבר ללמידה של שירת הציפורים (מתורגם):
https://youtu.be/r5_ZSnFDPRg
כך נוצר מגוון הציוצים והקולות ששרה הציפור:
https://youtu.be/f_c_ytNDAXQ
20 סוגי ציפורים עם השירה האופיינית לכל אחד:
https://youtu.be/CXcAx16yl6E
וצפו והאזינו לשירת הציפורים:
http://youtu.be/CLyPudpzTKI
מהו עפרוני?
עֶפרוֹנִי (Alaudidae או Lark) הוא היהלום הקטן של הציפורים ומתמחה באכילת זרעים של צמחי בר.
זוהי ציפור זמר קטנה ויפה, העוברת שינויים מרשימים בחילופי עונות. אם בעונת הרבייה יש לזכר חזה אדום-וורוד בולט וראש אפור, בחורף מתעמעמים צבעיו והופכים לחומים ואפורים.
העפרוני, השייך למשפחת החוחליתיים, מעדיף שטחים פתוחים עם שיחייה נמוכה, אזורים חקלאיים ושולי יישובים. הוא בונה קן קטן ומוקפד בשיח נמוך, בדרך כלל לא גבוה מ-2 מטרים מהקרקע.
עפרונן קצר אצבעות נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל.
התזונה שלו, כאמור, מבוססת כמעט לחלוטין על זרעים של צמחי בר - דרדר, חוח, כחלית ותלתן,. הוא משחק תפקיד חשוב בהפצת זרעים במערכות אקולוגיות טבעיות.
לא סתם העפרוני מופיע בשיר המפורסם "מקהלה עליזה". הוא חי בקבוצות קטנות ונוהג להקים מעין "מועדוני זמר" שמורכבים מציפורים - כמה זכרים שרים ביחד מאותו מקום, בוקר אחרי בוקר. השירה שלו מתאפיינת בצלילים נמוכים ומלודיים עם הרבה וריאציות.
גם בתרבות הבריטית העפרוני זוכה להערכה מיוחדת ונחשב לאחת מציפורי השיר היפות באירופה. במאה ה-19 הוא היה ציפור כלוב פופולרית בזכות שירתו הנעימה.
הנה על העפרוני:
https://youtu.be/SkCzgWDpHfw
ציוץ העפרוני:
https://youtu.be/zooyNH5KmLU
עפרוני מצויץ מצייץ:
https://youtu.be/YqpEJX8plT0
על העפרוני של דרום אפריקה:
https://youtu.be/XHgefULJ6ZQ
וציוץ של עפרוני מדבר:
https://youtu.be/Klv-PSQJNbI
מה מיוחד בקולו של הזרזיר?
יש סיפור מפורסם על המלחין האוסטרי הנודע מוצרט, שכדי ללמוד משירת הציפורים הוא קנה לו זרזיר. שירת הזרזירים היא ייחודית.
ואכן, הזרזירים משתמשים בקולם המגוון, שכולל ציוצים, המהומים, שריקות, זמזומים ונקישות. את כל אלה הם משמיעים לאורך כל השנה, חוץ מתקופת חידוש הניצוי, במעבר העונות.
צלילי שירת הזרזיר בשעת המעוף נשמעים כמו "קווויררררר", בעוד הם מוחלפים בציוץ צ'יפ, כשהוא מתריע לחבריו ללהקת הזרזירים כשהוא רואה טורפים.
לא רבים יודעים שהזרזיר הוא גם חקיין מצוין. הוא יכול לחקות בקולו שלל בעלי חיים, מחתולים וצפרדעים ועד עופות שונים. כשהוא חי בקרבת בני אדם הוא גם מחקה קולות של מכשירים מכניים או חשמליים ואפילו קולות של בני אדם.
הנה הזרזירים שרים:
https://youtu.be/vFmk-RfZaY8
זרזיר אירופי מדבר בחיקוי:
https://youtu.be/yhBaVInb3jI
כך מזהים זרזיר:
https://youtu.be/ypoPyoUn9CY
מעוף היפהפה שלהם:
https://youtu.be/QOGCSBh3kmM
שגם למעוף הזה יש סאונד משלו:
https://youtu.be/V4f_1_r80RY
כמה הנחליאלי מחקה ציפורים?
הנחליאלי (Wagtail ובשמו המדעי Motacilla) הוא ציפור שיר קטנה וחום-אפרפרה, דקת-גו ומקור, לא בולטת במיוחד מבחינה ויזואלית, אך מפורסמת בכל העולם בזכות שירתה המרהיבה.
את השם העברי "נחליאלי" העניק לו מנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1886. הסיבה שהוא מקנן בסמוך לקרקע, בתוך שיחים עבותים וליד מקור מים, כמו גדות הנחלים ומכאן ה"נחל" שבו מתחיל השם. את הקן, אגב, הוא בונה מחומרים צמחיים ומרפד אותם בנוצות ושיער.
הנחליאלי הצהוב נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל. הוא שייך למשפחת הקיכליים והוא בעל אחד מהרפרטוארים המוסיקליים העשירים בעולם הציפורים.
בגודל של דרור, עם זנב ורגליים ארוכים משלו, הנחליאלי מתעופף בקלילות ומעדיף סבכים צפופים, יערות גלריה ואזורי מעיינות. נוצות הזנב שלו נעות ללא הפסקה בזמן ההליכה. הוא ניזון מחרקים קטנים, זחלים ועכבישים שהוא צד בעיקר בשעות הדמדומים והלילה. בסתיו הוא מוסיף לתפריט גם פירות רכים וגרגרים.
אחרי דגירה של שבועיים מטילה נקבת הנחליאלי בין 4 ל-7 ביצים בכל הטלה ואז מאכילה את הגוזלים עד שהם גדלים ועוזבים את הקן.
אבל תופעה הכי מרהיבה היא השירה של הנחליאלי. הוא שר בעיקר בלילות, במיוחד באביב ובתחילת הקיץ. והוא גם אלוף החיקויים, שמסוגל לייצר למעלה מ-200 תווים שונים ולחקות קולות של מגוון מיני ציפורים אחרים.
בתרבות המערבית הנחליאלי הפך לסמל של רומנטיקה ויופי מוסיקלי. שייקספיר (Shakespeare) הזכיר אותו ב"רומיאו ויוליה", וקיטס (Keats) כתב עליו שיר שנחשב לאחד מפסגות השירה האנגלית. במיתולוגיה היוונית הנחליאלי קשור למיתוס של פילומלה (Philomela) שהפכה לציפור.
הנה הנחליאלים למיניהם (עברית):
https://youtu.be/yl-jCShyJts
על הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/LInV6R9mS6E
הנחליאלי האפור:
https://youtu.be/hnR195RXNCI
ציוציו של הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/bdWCMw2gCfg
השיר "נחליאלי קטן" בביצוע יפה ירקוני (עברית):
https://youtu.be/CtByO418xBE
ו"נחליאלי" של מתי כספי (עברית):
https://youtu.be/NrDpGlYrmHo
מה מיוחד בציפור רובין, אדום החזה?
אֲדֹם הֶחָזֶה (Robin), באנגלית רובין, היא ציפור שיר קטנה ויפה, עם זמרה מקסימה, שציוציה הם הראשונים ששומעים בבוקר.
ברבות ממדינות אמריקה הרובין מופיעה ראשונה באביב ונחשבת לציפור שמבשרת את האביב.
סימניו הבולטים של אדום החזה הבוגר, הרובין, הם גוון החלודה או אדום, על פניו וגרונו ובמיוחד על כל חזהו.
בבריטניה מופיע אדום-החזה באגדות העם ובפולקלור, כשלעתים הוא מייצג מזל טוב ולעתים מזל רע. לעתים חיים ופעמים גם מוות.
אגב, בשנות השישים, תמכו מרבית האנגלים, בסקר של העיתון טיימס, בהכרזה על אדום-החזה לצפור הלאומית של בריטניה. אך הממשלה הבריטית מעולם לא אימצה באופן רשמי שום ציפור לציפור הלאומית האנגלית.
#אופיו של אדום החזה
אדום החזה מגן בחירוף נפש על הטריטוריה שלו ולא מוכן להתחלק בה עם בן מין אחר. אם יהיה אדום חזה אחר, הוא יילחם בו עד שירחיקו ממקומו.
כבר ביוון העתיקה הבחין הפילוסוף אריסטו בהתנהגותם הטריטוריאלית של אדומי החזה וכתב אז: "שני אדומי חזה לא ידורו על אותו שיח".
#האגדה על חזהו האדום
באמריקה נחשב אדום החזה לאחד הסמלים הבולטים של חג המולד וכשכרטיסי הברכה לחג עוד נשלחו הוא הרבה להופיע בהם.
באנגליה נקראו הדוורים הראשונים "Robins", מה שהוביל לכך שלעתים מזומנות צויר אדום החזה כשהוא אוחז במקורו מעטפת דואר.
אבל הסיפור או האגדה המעניינים על הרובין הם שאת הסינר האדום והבולט שלו הוא קיבל כשצייץ באוזנו של ישו הצלוב, ממש בעת שהיה על הצלב ולחזהו נדבק דמו של המשיח הנוצרי. מאז אותו אירוע הפך צבע חזהו של הרובין לאדום.
ואולי זה סמלי שבעברית, דווקא בשפת עמו המקורי של ישו הנוצרי, ישוע במקור, אכן זכה הרובין לשם "אדום החזה".
זה סיפורו של אדום החזה האמריקאי:
https://youtu.be/D3ELutmnT8k
הרובין ידידותי, שר מקסים ומקנן בגינות הבתים:
https://youtu.be/NMkQbi2eZa0
גוזל רובין בוקע מהביצה:
https://youtu.be/FDKgLfWheoI
השיר "אדום חזה מעולף" של אמילי דיקנסון, מתוך אלבום מופת של אפרת בן-צור:
http://youtu.be/Z6kIdOLXFxA
ושיר בעברית לאדום החזה:
https://youtu.be/VK_JVKurFmo
מהו הדואט הזוגי של הלילית?
הלילית (Strix) היא דורס הלילה הנפוץ באירופה, עוף דורס לילי ממשפחת הינשופיים. יש לה עיניים עגולות וראש גדול יחסית.
כדורס לילי, היא מתעוררת בלילה ומחפשת טרף. ביום, לעומת זאת, הלילית ממוקמת על עצים, נשענת על גזע העץ ונמה, גם אם היא עדיין ערנית לשינויים סביבה, כשכל רחש קל יעיר אותה ויגרום לה להתחבא. את האחיזה החזקה שלה את ענפי העצים היא חבה ל-4 האצבעות שבכל אחת מרגליה, זוג אחורי וזוג קדמי. במקום לבנות קן, מטילה הלילית את ביציה בתוך העץ, או בקן שנטשו ציפורים אחרות.
אבל הדואט של הלילית המצויה הוא הדבר המיוחד ביותר שלה ומהידועים בטבע. הזכר של הלילית המצויה משמיע קול "טואו" והנקבה מחזירה לו "טויט". זו שירה זוגית מטורפת ויפה להפליא.
אפילו המחזאי הנודע שייקספיר כתב על שירת זוג הליליות, שמשלימות אחד את השניה. הוא, אגב, טעה וחשב שהסדר הוא הפוך "טויט-טואו". רק שנים רבות אחר כך גילו המדענים שהסדר הנכון של הדיבור הוא "טואו-טויט".
לא ברור למה אבל בתרבות היהודית ובזו של המזרח התיכון נחשבה הלילית לאשתו של השטן וליצור שעושה דברים רעים במיוחד. במציאות היא דווקא עוזרת לאדם, בעיקר בצייד מכרסמים, כמו כל דורסי הלילה.
הנה הדואט של הליליות:
https://youtu.be/g8D2GfVgZXc
עוד סוג:
https://youtu.be/_khEw1wQw0U
הלילית צופה:
http://youtu.be/itj5mtP5o5c
וכאן היא הומיה, אבל לא בשירת דואט:
http://youtu.be/SJVuopldMyU
הציפורים שרות לרוב כדי להעביר מידע או לתקשר עם ציפורים אחרות. לציפורים שונות, במיוחד לציפורי שיר, יש שירה אופיינית משלהן. בעולם יש מעל 4,000 מינים של ציפורי שיר.
פעמים רבות הציפור שרה כדי לומר "זה השטח שלי!" ולהצהיר על המקום שבו הן נמצאות כטריטוריה (שטח) שלהן. בעונת החיזור הציוצים משמשים לקריאה לבנות זוג, במשהו כמו: "היי, אני ציפורן חביב ואשמח אם ציפורת חמודה תבוא טלי ונכיר!"
יש והציפורים שרות ביחד, עם הזריחה, במיוחד בעונת האביב.
הנה ההסבר ללמידה של שירת הציפורים (מתורגם):
https://youtu.be/r5_ZSnFDPRg
כך נוצר מגוון הציוצים והקולות ששרה הציפור:
https://youtu.be/f_c_ytNDAXQ
20 סוגי ציפורים עם השירה האופיינית לכל אחד:
https://youtu.be/CXcAx16yl6E
וצפו והאזינו לשירת הציפורים:
http://youtu.be/CLyPudpzTKI
עֶפרוֹנִי (Alaudidae או Lark) הוא היהלום הקטן של הציפורים ומתמחה באכילת זרעים של צמחי בר.
זוהי ציפור זמר קטנה ויפה, העוברת שינויים מרשימים בחילופי עונות. אם בעונת הרבייה יש לזכר חזה אדום-וורוד בולט וראש אפור, בחורף מתעמעמים צבעיו והופכים לחומים ואפורים.
העפרוני, השייך למשפחת החוחליתיים, מעדיף שטחים פתוחים עם שיחייה נמוכה, אזורים חקלאיים ושולי יישובים. הוא בונה קן קטן ומוקפד בשיח נמוך, בדרך כלל לא גבוה מ-2 מטרים מהקרקע.
עפרונן קצר אצבעות נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל.
התזונה שלו, כאמור, מבוססת כמעט לחלוטין על זרעים של צמחי בר - דרדר, חוח, כחלית ותלתן,. הוא משחק תפקיד חשוב בהפצת זרעים במערכות אקולוגיות טבעיות.
לא סתם העפרוני מופיע בשיר המפורסם "מקהלה עליזה". הוא חי בקבוצות קטנות ונוהג להקים מעין "מועדוני זמר" שמורכבים מציפורים - כמה זכרים שרים ביחד מאותו מקום, בוקר אחרי בוקר. השירה שלו מתאפיינת בצלילים נמוכים ומלודיים עם הרבה וריאציות.
גם בתרבות הבריטית העפרוני זוכה להערכה מיוחדת ונחשב לאחת מציפורי השיר היפות באירופה. במאה ה-19 הוא היה ציפור כלוב פופולרית בזכות שירתו הנעימה.
הנה על העפרוני:
https://youtu.be/SkCzgWDpHfw
ציוץ העפרוני:
https://youtu.be/zooyNH5KmLU
עפרוני מצויץ מצייץ:
https://youtu.be/YqpEJX8plT0
על העפרוני של דרום אפריקה:
https://youtu.be/XHgefULJ6ZQ
וציוץ של עפרוני מדבר:
https://youtu.be/Klv-PSQJNbI
יש סיפור מפורסם על המלחין האוסטרי הנודע מוצרט, שכדי ללמוד משירת הציפורים הוא קנה לו זרזיר. שירת הזרזירים היא ייחודית.
ואכן, הזרזירים משתמשים בקולם המגוון, שכולל ציוצים, המהומים, שריקות, זמזומים ונקישות. את כל אלה הם משמיעים לאורך כל השנה, חוץ מתקופת חידוש הניצוי, במעבר העונות.
צלילי שירת הזרזיר בשעת המעוף נשמעים כמו "קווויררררר", בעוד הם מוחלפים בציוץ צ'יפ, כשהוא מתריע לחבריו ללהקת הזרזירים כשהוא רואה טורפים.
לא רבים יודעים שהזרזיר הוא גם חקיין מצוין. הוא יכול לחקות בקולו שלל בעלי חיים, מחתולים וצפרדעים ועד עופות שונים. כשהוא חי בקרבת בני אדם הוא גם מחקה קולות של מכשירים מכניים או חשמליים ואפילו קולות של בני אדם.
הנה הזרזירים שרים:
https://youtu.be/vFmk-RfZaY8
זרזיר אירופי מדבר בחיקוי:
https://youtu.be/yhBaVInb3jI
כך מזהים זרזיר:
https://youtu.be/ypoPyoUn9CY
מעוף היפהפה שלהם:
https://youtu.be/QOGCSBh3kmM
שגם למעוף הזה יש סאונד משלו:
https://youtu.be/V4f_1_r80RY
הנחליאלי (Wagtail ובשמו המדעי Motacilla) הוא ציפור שיר קטנה וחום-אפרפרה, דקת-גו ומקור, לא בולטת במיוחד מבחינה ויזואלית, אך מפורסמת בכל העולם בזכות שירתה המרהיבה.
את השם העברי "נחליאלי" העניק לו מנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1886. הסיבה שהוא מקנן בסמוך לקרקע, בתוך שיחים עבותים וליד מקור מים, כמו גדות הנחלים ומכאן ה"נחל" שבו מתחיל השם. את הקן, אגב, הוא בונה מחומרים צמחיים ומרפד אותם בנוצות ושיער.
הנחליאלי הצהוב נמנה על ציפורי השיר הנודדות לישראל. הוא שייך למשפחת הקיכליים והוא בעל אחד מהרפרטוארים המוסיקליים העשירים בעולם הציפורים.
בגודל של דרור, עם זנב ורגליים ארוכים משלו, הנחליאלי מתעופף בקלילות ומעדיף סבכים צפופים, יערות גלריה ואזורי מעיינות. נוצות הזנב שלו נעות ללא הפסקה בזמן ההליכה. הוא ניזון מחרקים קטנים, זחלים ועכבישים שהוא צד בעיקר בשעות הדמדומים והלילה. בסתיו הוא מוסיף לתפריט גם פירות רכים וגרגרים.
אחרי דגירה של שבועיים מטילה נקבת הנחליאלי בין 4 ל-7 ביצים בכל הטלה ואז מאכילה את הגוזלים עד שהם גדלים ועוזבים את הקן.
אבל תופעה הכי מרהיבה היא השירה של הנחליאלי. הוא שר בעיקר בלילות, במיוחד באביב ובתחילת הקיץ. והוא גם אלוף החיקויים, שמסוגל לייצר למעלה מ-200 תווים שונים ולחקות קולות של מגוון מיני ציפורים אחרים.
בתרבות המערבית הנחליאלי הפך לסמל של רומנטיקה ויופי מוסיקלי. שייקספיר (Shakespeare) הזכיר אותו ב"רומיאו ויוליה", וקיטס (Keats) כתב עליו שיר שנחשב לאחד מפסגות השירה האנגלית. במיתולוגיה היוונית הנחליאלי קשור למיתוס של פילומלה (Philomela) שהפכה לציפור.
הנה הנחליאלים למיניהם (עברית):
https://youtu.be/yl-jCShyJts
על הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/LInV6R9mS6E
הנחליאלי האפור:
https://youtu.be/hnR195RXNCI
ציוציו של הנחליאלי הלבן:
https://youtu.be/bdWCMw2gCfg
השיר "נחליאלי קטן" בביצוע יפה ירקוני (עברית):
https://youtu.be/CtByO418xBE
ו"נחליאלי" של מתי כספי (עברית):
https://youtu.be/NrDpGlYrmHo
ציפורי שיר
אֲדֹם הֶחָזֶה (Robin), באנגלית רובין, היא ציפור שיר קטנה ויפה, עם זמרה מקסימה, שציוציה הם הראשונים ששומעים בבוקר.
ברבות ממדינות אמריקה הרובין מופיעה ראשונה באביב ונחשבת לציפור שמבשרת את האביב.
סימניו הבולטים של אדום החזה הבוגר, הרובין, הם גוון החלודה או אדום, על פניו וגרונו ובמיוחד על כל חזהו.
בבריטניה מופיע אדום-החזה באגדות העם ובפולקלור, כשלעתים הוא מייצג מזל טוב ולעתים מזל רע. לעתים חיים ופעמים גם מוות.
אגב, בשנות השישים, תמכו מרבית האנגלים, בסקר של העיתון טיימס, בהכרזה על אדום-החזה לצפור הלאומית של בריטניה. אך הממשלה הבריטית מעולם לא אימצה באופן רשמי שום ציפור לציפור הלאומית האנגלית.
#אופיו של אדום החזה
אדום החזה מגן בחירוף נפש על הטריטוריה שלו ולא מוכן להתחלק בה עם בן מין אחר. אם יהיה אדום חזה אחר, הוא יילחם בו עד שירחיקו ממקומו.
כבר ביוון העתיקה הבחין הפילוסוף אריסטו בהתנהגותם הטריטוריאלית של אדומי החזה וכתב אז: "שני אדומי חזה לא ידורו על אותו שיח".
#האגדה על חזהו האדום
באמריקה נחשב אדום החזה לאחד הסמלים הבולטים של חג המולד וכשכרטיסי הברכה לחג עוד נשלחו הוא הרבה להופיע בהם.
באנגליה נקראו הדוורים הראשונים "Robins", מה שהוביל לכך שלעתים מזומנות צויר אדום החזה כשהוא אוחז במקורו מעטפת דואר.
אבל הסיפור או האגדה המעניינים על הרובין הם שאת הסינר האדום והבולט שלו הוא קיבל כשצייץ באוזנו של ישו הצלוב, ממש בעת שהיה על הצלב ולחזהו נדבק דמו של המשיח הנוצרי. מאז אותו אירוע הפך צבע חזהו של הרובין לאדום.
ואולי זה סמלי שבעברית, דווקא בשפת עמו המקורי של ישו הנוצרי, ישוע במקור, אכן זכה הרובין לשם "אדום החזה".
זה סיפורו של אדום החזה האמריקאי:
https://youtu.be/D3ELutmnT8k
הרובין ידידותי, שר מקסים ומקנן בגינות הבתים:
https://youtu.be/NMkQbi2eZa0
גוזל רובין בוקע מהביצה:
https://youtu.be/FDKgLfWheoI
השיר "אדום חזה מעולף" של אמילי דיקנסון, מתוך אלבום מופת של אפרת בן-צור:
http://youtu.be/Z6kIdOLXFxA
ושיר בעברית לאדום החזה:
https://youtu.be/VK_JVKurFmo
הלילית (Strix) היא דורס הלילה הנפוץ באירופה, עוף דורס לילי ממשפחת הינשופיים. יש לה עיניים עגולות וראש גדול יחסית.
כדורס לילי, היא מתעוררת בלילה ומחפשת טרף. ביום, לעומת זאת, הלילית ממוקמת על עצים, נשענת על גזע העץ ונמה, גם אם היא עדיין ערנית לשינויים סביבה, כשכל רחש קל יעיר אותה ויגרום לה להתחבא. את האחיזה החזקה שלה את ענפי העצים היא חבה ל-4 האצבעות שבכל אחת מרגליה, זוג אחורי וזוג קדמי. במקום לבנות קן, מטילה הלילית את ביציה בתוך העץ, או בקן שנטשו ציפורים אחרות.
אבל הדואט של הלילית המצויה הוא הדבר המיוחד ביותר שלה ומהידועים בטבע. הזכר של הלילית המצויה משמיע קול "טואו" והנקבה מחזירה לו "טויט". זו שירה זוגית מטורפת ויפה להפליא.
אפילו המחזאי הנודע שייקספיר כתב על שירת זוג הליליות, שמשלימות אחד את השניה. הוא, אגב, טעה וחשב שהסדר הוא הפוך "טויט-טואו". רק שנים רבות אחר כך גילו המדענים שהסדר הנכון של הדיבור הוא "טואו-טויט".
לא ברור למה אבל בתרבות היהודית ובזו של המזרח התיכון נחשבה הלילית לאשתו של השטן וליצור שעושה דברים רעים במיוחד. במציאות היא דווקא עוזרת לאדם, בעיקר בצייד מכרסמים, כמו כל דורסי הלילה.
הנה הדואט של הליליות:
https://youtu.be/g8D2GfVgZXc
עוד סוג:
https://youtu.be/_khEw1wQw0U
הלילית צופה:
http://youtu.be/itj5mtP5o5c
וכאן היא הומיה, אבל לא בשירת דואט:
http://youtu.be/SJVuopldMyU
