שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי נחשב לטייס הקרב הגדול אי-פעם?
קראו לו הנס אולריך רודל (Hans-Ulrich Rudel) והוא נחשב טייס הקרב הגדול בכל הזמנים.
מי שהיה אולי גדול גיבורי המלחמה הגרמנים במלחמת העולם השנייה היה טייס מפציץ יונקרס Ju 87 גרמני, מטוס הפצצה שכונה אז "שטוקה" ולחם במהלך כל המלחמה.
אלוף הטייסים הנס אולריך רודל נולד בשנת 1916 בעיירה קונרדסולדאו, שהייתה חלק מהאימפריה הגרמנית. הוא התגייס ללופטוואפה ב-1936, עבר קורס טיס וקיבל את ההסמכה כטייס הפצצה.
את דרכו המבצעית הוא החל כטייס "שטוקות" בפולין 1939 ובמהלכה הוא השתתף בקרבות הקשים על מוסקבה וסטלינגרד.
32 פעם הופל מטוסו של רודל ושוב ושוב הוא מצא את עצמו צונח אל הקרקע. פעמים רבות אחרות הוא שב לבסיסו במטוסים פגועים קשה שאף הושבתו. במהלך אחת הפגיעות הללו הוא נפצע ורגלו הימנית אף נקטעה חלקית.
אנקדוטה מעניינת מספרת שרודל חזר פעם מגיחה מבצעית, עם יותר מ-200 פגיעות של קליעים במטוס שלו. הוא כמובן המשיך לטוס ולקראת סוף המלחמה שרד עוד התרסקות ונפל בשבי הסובייטי.
אבל הפציעה שלו בהחלט לא מנעה מרודל להמשיך ולטוס. במרץ 1944 הופל מטוסו בעומק השטח הסובייטי, במרחק של 50 קילומטרים מהגבול בשלב זה. לאחר שהצליח לברוח הוא הופיע בבסיסו - כאילו לא קרה דבר.
בצד היותו גיבור מלחמה נאצי, כיום נחשב הנס אולריך הגרמני לטייס המצטיין במלחמת העולם השנייה. אם נניח רגע את הצד בו הוא לחם ונבחן את פועלו, נבין בקלות את גדולתו כמקצוען מלחמה ותעופה.
כי במהלך המלחמה רודל יצא ל-2,530 גיחות הפצצה. הוא השמיד ככל הנראה 519 טנקים לצד רכבות, תותחים, ספינות מלחמה ומאות מטרות סובייטיות אחרות. בתוך כך הוא גם הפיל תשעה מטוסי קרב וחשוב לזכור שהוא עצמו הטיס יונקרס שטוקה, שהיה מפציץ צלילה ולא מטוס קרב שבנוי לציד של מטוסים.
ב-1944, במהלך המלחמה, הוא היה ללוחם היחידי שעוטר בעיטור הגבוה ביותר של צבא גרמניה - אות צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון מוזהבים, חרבות ויהלומים.
את המלחמה הוא סיים בהטיסו מטוסים כשרגלו האחת קטועה והשנייה בגבס. בתום המלחמה מצא עצמו מי שזכה לעשרות אותות הצטיינות גבוהים ונחשב לטייס הקרב הגדול בכל הזמנים, כשהוא בורח לדרום אמריקה. במשך כמה שנים הוא חי שם וזוכה להערצת המנהיגים של פרגוואי וארגנטינה ולידידותם.
ב-1953 הוא שב לגרמניה נכנס לפוליטיקה ולעסקים, כשבדרך הוא גם מעורב בפעילות ניאו-נאצית ובשערוריה פוליטית שרק גיבור כמוהו יכול לשרוד. ישנן שמועות היסטוריות שבשלב מסוים הוא גם היה סוכן של המוסד הישראלי, אבל לא ניתן לאמתן.
הנה סיפורו של הנס אולריך רודל:
https://youtu.be/JHCocpH8maM
מצגת וידאו על האיש:
https://youtu.be/7r8g90jAmnc
על הטייס המעוטר ביותר במלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/4ff2GupoLaI
נתפס בשבי הרוסים בתום המלחמה:
https://youtu.be/WTp38Ph3Rxk
סקירת הקריירה הצבאית של אולריך:
https://youtu.be/zZHCvPim0eA?long=yes
וסרטון תיעודי על מחסל הטנקים רודל:
https://youtu.be/gPWeIgkznt4?long=yes
מי נחשב הטייס הטוב בהיסטוריה?
טייס גרמני בשירותו של היטלר והטייס הטוב ביותר בהיסטוריה? - בובי הרטמן (Bubby Hartman) או אריך הרטמן היה טייס בחיל האוויר הגרמני, שנחשב לטייס הטוב בהיסטוריה.
אריך הצעיר, מי שכונה "האביר הבלונדי", היה בנו של רופא, אבל דווקא אימו הייתה ההשראה לחייו. קראו לה אליזבת וילהלמינה מאכטהולף והיא הייתה מחלוצות הטיסה בדאונים. כבר בצעירותו היא לימדה אותו להטיס דאון וב-1942 הוא התגייס ללופטוואפה הגרמני והצטרף לקורס טיס. כאן הוא הפך לטייס מעולה, אבל חסר משמעת ומי שנחשב לבעל חשיבה די, איך לומר, "עצמאית".
אבל אריך היה לטייס מעולה ושירת בצבא הגרמני של היטלר. לאחר המלחמה הוא הוסגר עם היחידה שלו לידי הצבא הרוסי וישב בשנים 1945–1955 במאסר בברית המועצות. הוא אמנם הואשם בפשעי מלחמה שקריים, אבל מרד ולא שיתף פעולה וסירב לעבוד בעבודות פרך, מה ששמר עליו בחיים, אבל הכניס אותו לתקופות ארוכות בבידוד.
לאחר שנים הוא שוחרר ולאחר שהרוסים הודו שהפללתו התבססה על שקרים, הוא זוכה, לא נחשב נאצי ובטח לא פושע מלחמה.
מצד שני, הטייס שבמהלך המלחמה כינו הטייסים בצבא הרוסי "השד השחור", נחשב לאלוף ההפלות הגדול בכל הזמנים. כטייס קרב בחיל האוויר הגרמני, הלופטוואפה, צבר הרטמן 352 הפלות.
הוא היה אז לאלוף ההפלות המצליח ביותר בהיסטוריה. את ההפלות הללו הוא צבר במלחמת העולם השנייה, כשאת מרבית מטוסי הקרב הוא הפיל בחזית המזרחית מול ברית המועצות.
אבל לא רק בהפלות עסק בובי הרטמן. במהלך המלחמה הוא ביצע 1,404 גיחות מבצעיות ולחם ב-825 קרבות אוויר. שוב ושוב הוא נאלץ לנחות נחיתת חירום. 14 פעם הוא נחת נחיתת חירום במהלך המלחמה וניצל מהתרסקות. פעם אחת הוא אפילו נפל בשבי אבל הצליח להימלט.
באוגוסט 1944 עיטר אותו הצבא הגרמני בצלב האבירים, הסוג הגבוה ביותר של צלב הברזל עם עלי אלון, חרבות ויהלומים. זהו מהעיטורים הגבוהים ביותר שרק 27 לוחמים בגרמניה הנאצית עוטרו בו.
הנה סיפורו של אריך הרטמן (עברית):
https://youtu.be/eS5nn9AAZ9A
באנגלית על גדול הטייסים בהיסטוריה - אריך "בובי" הרטמן:
https://youtu.be/LofmuZoIp2A
וסרטון תיעודי קצר על הטייס המעולה הרטמן:
https://youtu.be/2iHPaLD10_s?long=yes
איך פעל גאון השריון הגרמני גודריאן?
הוא היה המפקד הצבאי היחיד שלא חשש להתעמת ולעמוד בפני היטלר. גאון צבאי, פורץ דרך, מוצרט של הלוחמה המודרנית ומפקד שלא הסכים להתעללות של חייליו בחפים מפשע. ומנגד, בואו בכל זאת לא נשכח ונזכיר - האיש היה מצביא גרמני, בזמן במלחמת העולם השנייה.
קראו לו גודריאן, בשבילכם גנרל היינץ גודריאן (Heinz Guderian). הוא עמד בפני הפיהרר היטלר ללא חשש, מהשלב בו הפיהרר הגרמני היה בשיא כוחו ועד שנתן את ההוראה להשאיר אדמה חרוכה בגרמניה המובסת ולא להותיר דבר למנצחים.
היינץ וילהלם גודריאן היה גאון שריון, שבמלחמת העולם השנייה, בתור גנרל בצבא הגרמני, פיתח את שיטת "אגרוף השריון", שיטת לוחמה שעמדה בלב "מלחמת הבזק", הבליצקריג הכובש והמנצח שהפגין כוח חסר תקדים במלחמת העולם השנייה.
שיטת ה"בליצקריג", הייתה שיטת תקיפה מהירה, שבה שטף צבא גרמניה את אירופה, כבש אותה במהירות שאיש לא חווה לפני כן. קראו עליה אם תרצו בתגית "בליצקריג".
שיטת הבליצקריג התאפשרה בזכות העובדה שבניגוד לצרפת ובריטניה, פיתחה גרמניה סביב הטנקים את אסטרטגיות הלחימה העיקרית שלה, מה שהפך את הלחימה של הצבא הגרמני ליעילה הרבה יותר. וההמצאה האסטרטגית החדשנית הזו הייתה כולה גודריאן.
למעשה, כמעט כל מה שהוצג בתחילת המלחמה כגאונות הצבאית של הפיהרר ובתור "ניצחונותיו של היטלר" במלחמת העולם השנייה, הייתה פרי הגאונות ותוצאה של עבודתו המיומנת של גודריאן.
גם בכיבוש צרפת דרך הארדנים נוצלה גאוניותו של גאון השריון הגרמני והמפקד המבריק הזה, חובה לומר, לא היה רק הוגה צבאי מבריק, אלא גם מפקד שטח מעולה. בפלישה לצרפת גודריאן הוא מפקד הקורפוס ה-19 וכהוגה שיטת הבליצקריג לכיבוש מהיר, הוא מדהיר את הטנקים שלו במהירות אדירה לעומק השטח הצרפתי.
מבלי למצמץ הוא מוביל את הקורפוס בפיקודו, דרך גבול לוקסמבורג ועד לחופי האוקיינוס האטלנטי, ליד דנקרק, בדרך ללכידת כמעט כל הצבא הבריטי המרוכז שם. קראו על כך בתגית "דנקרק".
#דרכו וסופו
אלה השנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהטנק הוא כלי חדש במערכה והצבאות באירופה עדיין לא ממש מבינים איך להשתמש בו כמו שצריך. בשנת 1922, מקבל הקצין הצעיר היינץ גודריאן (Heinz Guderian) משימה בצבא הגרמני: לחקור איך אפשר לשלב טנקים בצבא.
גודריאן המבריק היה פתוח לרעיונות חדשים. הוא קרא בעיון את מה שכתבו הוגי צבא באנגליה וצרפת, קצינים שהבינו שהעולם אחרי המלחמה משתנה במהירות. הם כתבו שטנקים לא צריכים להיות סתם עזרה לחיילי הרגלים (הרגלים), אלא צריכים לפעול כיחידות עצמאיות. המטרה שהם קבעו להם הייתה להיכנס עמוק לשטח האויב ולעקוף אותו מהצדדים, תוך שהם מחליפים את "מלחמת חפירות", סוג הלוחמה הסטטית שקטלה רבים כל כך במלחמת העולם הראשונה (ראו בתגית "מלחמת החפירות").
צבאות בריטניה וצרפת לא ממש אימצו את הרעיונות האלה, למרות שהם באו מהן. אבל גודריאן הבין אותם ולחץ לאמץ אותם. הוא שילב את הידע החדש הזה עם הידע שלו על מכשירי קשר ויצר דרך לחימה חדשה לגמרי. תכניתו שילבה תנועה רבה של טנקים יחד, בשטח רחב, כשהם מתקשרים אחד עם השני ופועלים במהירות ובשיתוף פעולה עם כוחות אחרים, כמו רגלים וחיל אוויר. לדרך הזו יקראו בגרמניה מלחמת בזק או "בליצקריג" (Blitzkrieg).
זה לא היה קל. גודריאן נאלץ להילחם שנים ארוכות כדי לשכנע קצינים בכירים בגרמניה שטענו שטנקים לא חשובים. באמצע שנות ה-30, גודריאן נותן סקירה להיטלר והאחרון מתלהב מאוד ואומר: "זה בדיוק מה שאני צריך".
ההתרשמות הזו, בשילוב עם ההתעלמות של מההגבלות שהטילו עליהם אחרי המלחמה הראשונה, מביאה ב-1935 להקמה של שלוש דיוויזיות שריון ראשונות בגרמניה. גודריאן קיבל את הפיקוד על הדיוויזיה השנייה. באותה תקופה הוא כתב ספר שנקרא "שריון, היכון!" ("אכטוּנג פאנצֶר!"). בספר הוא מציג לעולם את הרעיונות שלו ומראה כיצד הטנקים הגרמנים יכולים להיות טובים הרבה יותר משל האויב.
כשפורצת מלחמת העולם השנייה, עוזרת העבודה של גודריאן מאוד לגרמניה. בשלב הזה הוא מפקד בכיר של הקורפוס ה-19 ומוביל אותו בפלישה לפולין ובהמשך גם לצרפת.
בפלישה לצרפת, הוא הוביל את הטנקים שלו במהירות מדהימה עמוק לתוך שטח האויב, כשהוא מנתק את כוחות צרפת ובריטניה בצפון צרפת מהעורף שלהם. על ההצלחות האלה, הוא קיבל את אות הכבוד "צלב הברזל".
בהמשך המלחמה הוא מקבל פיקוד על כוח טנקים גדול יותר (קבוצת הפאנצר השנייה, שהפכה לארמיית הפאנצר השנייה). במבצע הפלישה לברית המועצות (ראו בתגית "מבצע ברברוסה"), הכוח שלו מתקדם רחוק מאוד, אבל נבלם לקראת מוסקבה. בשלב הזה הייתה לו מחלוקת קשה עם היטלר. גודריאן רצה להמשיך לכיוון מוסקבה כי חשב שזה היעד הכי חשוב, אבל היטלר התעקש לפנות דרומה, לעיר סטאלינגרד. בדיעבד יאמר גודריאן שההחלטה הזו של היטלר היא הסיבה העיקרית להפסד הגרמני במלחמה כולה.
בסוף שנת 1941, גודריאן נחשב בעיני היטלר לקצין שלא תמיד ציית לפקודותיו. בשלב מסוים הוא מורה לכוח שלו לסגת כדי שלא לאבד יותר מדי חיילים. זה מרגיז מאוד את היטלר וגודריאן מועבר מתפקיד פיקוד פעיל.
אחרי שהגרמנים הפסידו בקרב חשוב בסטלינגרד, גודריאן מוחזר לתפקידו. בפברואר 1943 הוא ממונה למפקח הכללי על כוחות השריון. אחר כך ביולי 1944 הוא כבר משמש כראש המטה הכללי של הצבא הגרמני. מםקד הצבא.
בספרו "זכרונותיו של חייל", הוא כתב שהוא לא ביצע פקודות אכזריות של הנאצים. לקראת סוף המלחמה והתקרבות הצבא האדום לניצחון הוא אף ניסה לעזור ולמנוע את מימוש הפקודה של היטלר להרוס את כל התעשייה והתשתיות של גרמניה.
במרץ 1945 ואחרי ויכוחים קשים נוספים עם היטלר, גודריאן סיים את תפקידו כראש המטה הכללי.
לאחר המלחמה, גודריאן נחקר בקשר למשפטי נירנברג, אך הוא עצמו, מעולם לא הועמד לדין פורמלי. למרות המחאות של צרפת וברית המועצות, הוא לא הואשם בפשעי מלחמה. ההתנהגות שלו במלחמה נחשבה ל"רגילה ומקובלת יחסית לחייל מקצועי".
גודריאן תרם המון לא רק לפיתוח השריון בגרמניה, אלא לפיתוח השריון בכל העולם. צבאות רבים, כולל צה"ל, ראו את רעיונותיו ואימצו אותם. הוא עצמו האשים את ההנהגה הפוליטית, ובעיקר את היטלר, בהפסד במלחמה ונפטר בגרמניה בשנת 1954.
הנה סיפורו של גודריאן:
https://youtu.be/kqY7nIIfFlI
תמונותיו בזמן המלחמה:
https://youtu.be/DNYSHOGkVwc
סרט תיעודי על הבליצקריג וטנקי הפנצר שתכנן:
https://youtu.be/QRDowR7xXc4?long=yes
וכמה מסודות ההצלחה של גודריאן, גנרל פנצר:
https://youtu.be/s1M1To0d08k?long=yes
צלב הברזל
קראו לו הנס אולריך רודל (Hans-Ulrich Rudel) והוא נחשב טייס הקרב הגדול בכל הזמנים.
מי שהיה אולי גדול גיבורי המלחמה הגרמנים במלחמת העולם השנייה היה טייס מפציץ יונקרס Ju 87 גרמני, מטוס הפצצה שכונה אז "שטוקה" ולחם במהלך כל המלחמה.
אלוף הטייסים הנס אולריך רודל נולד בשנת 1916 בעיירה קונרדסולדאו, שהייתה חלק מהאימפריה הגרמנית. הוא התגייס ללופטוואפה ב-1936, עבר קורס טיס וקיבל את ההסמכה כטייס הפצצה.
את דרכו המבצעית הוא החל כטייס "שטוקות" בפולין 1939 ובמהלכה הוא השתתף בקרבות הקשים על מוסקבה וסטלינגרד.
32 פעם הופל מטוסו של רודל ושוב ושוב הוא מצא את עצמו צונח אל הקרקע. פעמים רבות אחרות הוא שב לבסיסו במטוסים פגועים קשה שאף הושבתו. במהלך אחת הפגיעות הללו הוא נפצע ורגלו הימנית אף נקטעה חלקית.
אנקדוטה מעניינת מספרת שרודל חזר פעם מגיחה מבצעית, עם יותר מ-200 פגיעות של קליעים במטוס שלו. הוא כמובן המשיך לטוס ולקראת סוף המלחמה שרד עוד התרסקות ונפל בשבי הסובייטי.
אבל הפציעה שלו בהחלט לא מנעה מרודל להמשיך ולטוס. במרץ 1944 הופל מטוסו בעומק השטח הסובייטי, במרחק של 50 קילומטרים מהגבול בשלב זה. לאחר שהצליח לברוח הוא הופיע בבסיסו - כאילו לא קרה דבר.
בצד היותו גיבור מלחמה נאצי, כיום נחשב הנס אולריך הגרמני לטייס המצטיין במלחמת העולם השנייה. אם נניח רגע את הצד בו הוא לחם ונבחן את פועלו, נבין בקלות את גדולתו כמקצוען מלחמה ותעופה.
כי במהלך המלחמה רודל יצא ל-2,530 גיחות הפצצה. הוא השמיד ככל הנראה 519 טנקים לצד רכבות, תותחים, ספינות מלחמה ומאות מטרות סובייטיות אחרות. בתוך כך הוא גם הפיל תשעה מטוסי קרב וחשוב לזכור שהוא עצמו הטיס יונקרס שטוקה, שהיה מפציץ צלילה ולא מטוס קרב שבנוי לציד של מטוסים.
ב-1944, במהלך המלחמה, הוא היה ללוחם היחידי שעוטר בעיטור הגבוה ביותר של צבא גרמניה - אות צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון מוזהבים, חרבות ויהלומים.
את המלחמה הוא סיים בהטיסו מטוסים כשרגלו האחת קטועה והשנייה בגבס. בתום המלחמה מצא עצמו מי שזכה לעשרות אותות הצטיינות גבוהים ונחשב לטייס הקרב הגדול בכל הזמנים, כשהוא בורח לדרום אמריקה. במשך כמה שנים הוא חי שם וזוכה להערצת המנהיגים של פרגוואי וארגנטינה ולידידותם.
ב-1953 הוא שב לגרמניה נכנס לפוליטיקה ולעסקים, כשבדרך הוא גם מעורב בפעילות ניאו-נאצית ובשערוריה פוליטית שרק גיבור כמוהו יכול לשרוד. ישנן שמועות היסטוריות שבשלב מסוים הוא גם היה סוכן של המוסד הישראלי, אבל לא ניתן לאמתן.
הנה סיפורו של הנס אולריך רודל:
https://youtu.be/JHCocpH8maM
מצגת וידאו על האיש:
https://youtu.be/7r8g90jAmnc
על הטייס המעוטר ביותר במלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/4ff2GupoLaI
נתפס בשבי הרוסים בתום המלחמה:
https://youtu.be/WTp38Ph3Rxk
סקירת הקריירה הצבאית של אולריך:
https://youtu.be/zZHCvPim0eA?long=yes
וסרטון תיעודי על מחסל הטנקים רודל:
https://youtu.be/gPWeIgkznt4?long=yes
טייס גרמני בשירותו של היטלר והטייס הטוב ביותר בהיסטוריה? - בובי הרטמן (Bubby Hartman) או אריך הרטמן היה טייס בחיל האוויר הגרמני, שנחשב לטייס הטוב בהיסטוריה.
אריך הצעיר, מי שכונה "האביר הבלונדי", היה בנו של רופא, אבל דווקא אימו הייתה ההשראה לחייו. קראו לה אליזבת וילהלמינה מאכטהולף והיא הייתה מחלוצות הטיסה בדאונים. כבר בצעירותו היא לימדה אותו להטיס דאון וב-1942 הוא התגייס ללופטוואפה הגרמני והצטרף לקורס טיס. כאן הוא הפך לטייס מעולה, אבל חסר משמעת ומי שנחשב לבעל חשיבה די, איך לומר, "עצמאית".
אבל אריך היה לטייס מעולה ושירת בצבא הגרמני של היטלר. לאחר המלחמה הוא הוסגר עם היחידה שלו לידי הצבא הרוסי וישב בשנים 1945–1955 במאסר בברית המועצות. הוא אמנם הואשם בפשעי מלחמה שקריים, אבל מרד ולא שיתף פעולה וסירב לעבוד בעבודות פרך, מה ששמר עליו בחיים, אבל הכניס אותו לתקופות ארוכות בבידוד.
לאחר שנים הוא שוחרר ולאחר שהרוסים הודו שהפללתו התבססה על שקרים, הוא זוכה, לא נחשב נאצי ובטח לא פושע מלחמה.
מצד שני, הטייס שבמהלך המלחמה כינו הטייסים בצבא הרוסי "השד השחור", נחשב לאלוף ההפלות הגדול בכל הזמנים. כטייס קרב בחיל האוויר הגרמני, הלופטוואפה, צבר הרטמן 352 הפלות.
הוא היה אז לאלוף ההפלות המצליח ביותר בהיסטוריה. את ההפלות הללו הוא צבר במלחמת העולם השנייה, כשאת מרבית מטוסי הקרב הוא הפיל בחזית המזרחית מול ברית המועצות.
אבל לא רק בהפלות עסק בובי הרטמן. במהלך המלחמה הוא ביצע 1,404 גיחות מבצעיות ולחם ב-825 קרבות אוויר. שוב ושוב הוא נאלץ לנחות נחיתת חירום. 14 פעם הוא נחת נחיתת חירום במהלך המלחמה וניצל מהתרסקות. פעם אחת הוא אפילו נפל בשבי אבל הצליח להימלט.
באוגוסט 1944 עיטר אותו הצבא הגרמני בצלב האבירים, הסוג הגבוה ביותר של צלב הברזל עם עלי אלון, חרבות ויהלומים. זהו מהעיטורים הגבוהים ביותר שרק 27 לוחמים בגרמניה הנאצית עוטרו בו.
הנה סיפורו של אריך הרטמן (עברית):
https://youtu.be/eS5nn9AAZ9A
באנגלית על גדול הטייסים בהיסטוריה - אריך "בובי" הרטמן:
https://youtu.be/LofmuZoIp2A
וסרטון תיעודי קצר על הטייס המעולה הרטמן:
https://youtu.be/2iHPaLD10_s?long=yes
הוא היה המפקד הצבאי היחיד שלא חשש להתעמת ולעמוד בפני היטלר. גאון צבאי, פורץ דרך, מוצרט של הלוחמה המודרנית ומפקד שלא הסכים להתעללות של חייליו בחפים מפשע. ומנגד, בואו בכל זאת לא נשכח ונזכיר - האיש היה מצביא גרמני, בזמן במלחמת העולם השנייה.
קראו לו גודריאן, בשבילכם גנרל היינץ גודריאן (Heinz Guderian). הוא עמד בפני הפיהרר היטלר ללא חשש, מהשלב בו הפיהרר הגרמני היה בשיא כוחו ועד שנתן את ההוראה להשאיר אדמה חרוכה בגרמניה המובסת ולא להותיר דבר למנצחים.
היינץ וילהלם גודריאן היה גאון שריון, שבמלחמת העולם השנייה, בתור גנרל בצבא הגרמני, פיתח את שיטת "אגרוף השריון", שיטת לוחמה שעמדה בלב "מלחמת הבזק", הבליצקריג הכובש והמנצח שהפגין כוח חסר תקדים במלחמת העולם השנייה.
שיטת ה"בליצקריג", הייתה שיטת תקיפה מהירה, שבה שטף צבא גרמניה את אירופה, כבש אותה במהירות שאיש לא חווה לפני כן. קראו עליה אם תרצו בתגית "בליצקריג".
שיטת הבליצקריג התאפשרה בזכות העובדה שבניגוד לצרפת ובריטניה, פיתחה גרמניה סביב הטנקים את אסטרטגיות הלחימה העיקרית שלה, מה שהפך את הלחימה של הצבא הגרמני ליעילה הרבה יותר. וההמצאה האסטרטגית החדשנית הזו הייתה כולה גודריאן.
למעשה, כמעט כל מה שהוצג בתחילת המלחמה כגאונות הצבאית של הפיהרר ובתור "ניצחונותיו של היטלר" במלחמת העולם השנייה, הייתה פרי הגאונות ותוצאה של עבודתו המיומנת של גודריאן.
גם בכיבוש צרפת דרך הארדנים נוצלה גאוניותו של גאון השריון הגרמני והמפקד המבריק הזה, חובה לומר, לא היה רק הוגה צבאי מבריק, אלא גם מפקד שטח מעולה. בפלישה לצרפת גודריאן הוא מפקד הקורפוס ה-19 וכהוגה שיטת הבליצקריג לכיבוש מהיר, הוא מדהיר את הטנקים שלו במהירות אדירה לעומק השטח הצרפתי.
מבלי למצמץ הוא מוביל את הקורפוס בפיקודו, דרך גבול לוקסמבורג ועד לחופי האוקיינוס האטלנטי, ליד דנקרק, בדרך ללכידת כמעט כל הצבא הבריטי המרוכז שם. קראו על כך בתגית "דנקרק".
#דרכו וסופו
אלה השנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהטנק הוא כלי חדש במערכה והצבאות באירופה עדיין לא ממש מבינים איך להשתמש בו כמו שצריך. בשנת 1922, מקבל הקצין הצעיר היינץ גודריאן (Heinz Guderian) משימה בצבא הגרמני: לחקור איך אפשר לשלב טנקים בצבא.
גודריאן המבריק היה פתוח לרעיונות חדשים. הוא קרא בעיון את מה שכתבו הוגי צבא באנגליה וצרפת, קצינים שהבינו שהעולם אחרי המלחמה משתנה במהירות. הם כתבו שטנקים לא צריכים להיות סתם עזרה לחיילי הרגלים (הרגלים), אלא צריכים לפעול כיחידות עצמאיות. המטרה שהם קבעו להם הייתה להיכנס עמוק לשטח האויב ולעקוף אותו מהצדדים, תוך שהם מחליפים את "מלחמת חפירות", סוג הלוחמה הסטטית שקטלה רבים כל כך במלחמת העולם הראשונה (ראו בתגית "מלחמת החפירות").
צבאות בריטניה וצרפת לא ממש אימצו את הרעיונות האלה, למרות שהם באו מהן. אבל גודריאן הבין אותם ולחץ לאמץ אותם. הוא שילב את הידע החדש הזה עם הידע שלו על מכשירי קשר ויצר דרך לחימה חדשה לגמרי. תכניתו שילבה תנועה רבה של טנקים יחד, בשטח רחב, כשהם מתקשרים אחד עם השני ופועלים במהירות ובשיתוף פעולה עם כוחות אחרים, כמו רגלים וחיל אוויר. לדרך הזו יקראו בגרמניה מלחמת בזק או "בליצקריג" (Blitzkrieg).
זה לא היה קל. גודריאן נאלץ להילחם שנים ארוכות כדי לשכנע קצינים בכירים בגרמניה שטענו שטנקים לא חשובים. באמצע שנות ה-30, גודריאן נותן סקירה להיטלר והאחרון מתלהב מאוד ואומר: "זה בדיוק מה שאני צריך".
ההתרשמות הזו, בשילוב עם ההתעלמות של מההגבלות שהטילו עליהם אחרי המלחמה הראשונה, מביאה ב-1935 להקמה של שלוש דיוויזיות שריון ראשונות בגרמניה. גודריאן קיבל את הפיקוד על הדיוויזיה השנייה. באותה תקופה הוא כתב ספר שנקרא "שריון, היכון!" ("אכטוּנג פאנצֶר!"). בספר הוא מציג לעולם את הרעיונות שלו ומראה כיצד הטנקים הגרמנים יכולים להיות טובים הרבה יותר משל האויב.
כשפורצת מלחמת העולם השנייה, עוזרת העבודה של גודריאן מאוד לגרמניה. בשלב הזה הוא מפקד בכיר של הקורפוס ה-19 ומוביל אותו בפלישה לפולין ובהמשך גם לצרפת.
בפלישה לצרפת, הוא הוביל את הטנקים שלו במהירות מדהימה עמוק לתוך שטח האויב, כשהוא מנתק את כוחות צרפת ובריטניה בצפון צרפת מהעורף שלהם. על ההצלחות האלה, הוא קיבל את אות הכבוד "צלב הברזל".
בהמשך המלחמה הוא מקבל פיקוד על כוח טנקים גדול יותר (קבוצת הפאנצר השנייה, שהפכה לארמיית הפאנצר השנייה). במבצע הפלישה לברית המועצות (ראו בתגית "מבצע ברברוסה"), הכוח שלו מתקדם רחוק מאוד, אבל נבלם לקראת מוסקבה. בשלב הזה הייתה לו מחלוקת קשה עם היטלר. גודריאן רצה להמשיך לכיוון מוסקבה כי חשב שזה היעד הכי חשוב, אבל היטלר התעקש לפנות דרומה, לעיר סטאלינגרד. בדיעבד יאמר גודריאן שההחלטה הזו של היטלר היא הסיבה העיקרית להפסד הגרמני במלחמה כולה.
בסוף שנת 1941, גודריאן נחשב בעיני היטלר לקצין שלא תמיד ציית לפקודותיו. בשלב מסוים הוא מורה לכוח שלו לסגת כדי שלא לאבד יותר מדי חיילים. זה מרגיז מאוד את היטלר וגודריאן מועבר מתפקיד פיקוד פעיל.
אחרי שהגרמנים הפסידו בקרב חשוב בסטלינגרד, גודריאן מוחזר לתפקידו. בפברואר 1943 הוא ממונה למפקח הכללי על כוחות השריון. אחר כך ביולי 1944 הוא כבר משמש כראש המטה הכללי של הצבא הגרמני. מםקד הצבא.
בספרו "זכרונותיו של חייל", הוא כתב שהוא לא ביצע פקודות אכזריות של הנאצים. לקראת סוף המלחמה והתקרבות הצבא האדום לניצחון הוא אף ניסה לעזור ולמנוע את מימוש הפקודה של היטלר להרוס את כל התעשייה והתשתיות של גרמניה.
במרץ 1945 ואחרי ויכוחים קשים נוספים עם היטלר, גודריאן סיים את תפקידו כראש המטה הכללי.
לאחר המלחמה, גודריאן נחקר בקשר למשפטי נירנברג, אך הוא עצמו, מעולם לא הועמד לדין פורמלי. למרות המחאות של צרפת וברית המועצות, הוא לא הואשם בפשעי מלחמה. ההתנהגות שלו במלחמה נחשבה ל"רגילה ומקובלת יחסית לחייל מקצועי".
גודריאן תרם המון לא רק לפיתוח השריון בגרמניה, אלא לפיתוח השריון בכל העולם. צבאות רבים, כולל צה"ל, ראו את רעיונותיו ואימצו אותם. הוא עצמו האשים את ההנהגה הפוליטית, ובעיקר את היטלר, בהפסד במלחמה ונפטר בגרמניה בשנת 1954.
הנה סיפורו של גודריאן:
https://youtu.be/kqY7nIIfFlI
תמונותיו בזמן המלחמה:
https://youtu.be/DNYSHOGkVwc
סרט תיעודי על הבליצקריג וטנקי הפנצר שתכנן:
https://youtu.be/QRDowR7xXc4?long=yes
וכמה מסודות ההצלחה של גודריאן, גנרל פנצר:
https://youtu.be/s1M1To0d08k?long=yes
