שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איזה ניסוי גילה את התרופה למחלת הימאים צפדינה?
קשה אולי להאמין, אבל הניסוי הקליני המבוקר הראשון בהיסטוריה הוא ניסוי שנערך תוך כדי הפלגה, על ספינה עמוסה בימאים חולים, כמעט ללא תנאים רפואיים ובמחסור דווקא במה שיתגלה בו כתרופה למחלה.
הניסוי הזה עתיד לגלות, כמעט בדרך נס, שפרי הדר הוא התרופה היעילה ביותר כנגד מחלת הצַפְדִּינָה (Scurvy), מחלה שנודעה אז כ"מחלת המלחים". זו מחלה שנחשבה חשוכת מרפא ובשלוש מאות השנים שקדמו לו היא הרגה בייסורים כשני מיליון איש, רבים מהם ימאים וספנים.
המדהים ביותר שהתגלית הזו באה הרבה לפני שמישהו ידע בכלל על ויטמין C, שהמחסור בו הוא שגרם לה ומהו הוויטמין הזה.
אבל איך הניסוי הזה נולד?
הסיפור הוא מעניין ומרתק. הוא מתחיל ב"מחלת המלחים". זוהי מחלת הצפדינה, שתועדה כבר בעת העתיקה, אך הפכה למגפה קטלנית במיוחד במאות ה-17 וה-18, בעידן התגליות, תקופת הגילויים הימיים הגדולים שנעשים בהפלגות ארוכות של משלחות ימיות שיוצאות לחקור ולכבוש יעדים חדשים בעולם.
הצפדינה הייתה אימת המלחים והספנים שיצאו למסעות הארוכים הללו בים. זו מחלה שקטלה ספנים רבים באותה תקופה ובמהלך ההיסטוריה. כיום אנו יודעים שהמחלה נגרמת ממחסור חמור בוויטמין C, החיוני ליצירת קולגן, חלבון חשוב בבניית עצמות וייצוב רקמות. חוסר בוויטמין זה גורם לגוף "להתפורר" בתהליך איטי ומכאיב מאוד.
תסמיני הצפדינה היו קשים והטילו אימה: חניכיים רקובות, שיניים נופלות, נשימה מצחינה, רגליים חלשות, מלאות כאבים וכתמים כחלחלים. עד המאה ה-20, הגורם למחלה היה בגדר תעלומה, תרופות רבות נוסו ללא הצלחה, לעיתים אף החריפו את המצב.
השינוי יתחיל בשנת 1747, כשהרופא ד"ר ג'יימס לינד (Dr. James Lind) מפליג על סיפון האנייה "HMS סוליסברי". במהלך ההפלגה, לינד מזהה 12 מלחים עם תסמיני המחלה ומחליט לבחון את הבעיה בצורה מדעית. הוא לא יודע עד כמה זהו רגע מכריע בתולדות המדע. לינד מבצע ניסוי שיהפוך אותו לחלוץ, הראשון בהיסטוריה שבחן בגישה מדעית ושיטתית בעיה, שאלת מחקר ובמקרה הזה מחלה. זה יהפוך את הניסוי שלו לניסוי הקליני הראשון בהיסטוריה.
הניסוי מתנהל כך: הדוקטור מחלק את 12 החולים לשישה זוגות ונותן לכל זוג טיפול שונה: סיידר, חומצה גופרתית, מי ים, חומץ, משחה רפואית, תפוזים ולימון. זוג נוסף לא מקבל טיפול ומשמש כקבוצת ביקורת.
הניסוי נמשך 6 ימים וכאן המזל פועל לטובתו ולטובת האנושות - פירות ההדר מספיקים רק לחלק מהזמן, אבל בזמן הזה הזוג שטופל בהם מתרפא והתוצאות הן חד-משמעיות: פירות ההדר, התפוזים והלימונים, הם שמצליחים לרפא את המחלה.
ועדיין, למרות התגלית המבריקה וריפוי הימאים הרופאים והציבור לא השתכנעו מהממצאים. לינד עצמו פרסם את ממצאיו רק לאחר 6 שנים והוא עושה זאת בספר עב כרס של כ-400 עמודים, בשם "מסה על הצפדינה".
אך בניסיונו לייצר תמצית מרוכזת של מיץ הלימון באמצעות חימום, הוא הורס את הוויטמין C, מה שגורם גם לו עצמו לפקפק בממצאיו המקוריים.
למזלנו נתקל 33 שנים מאוחר יותר, הרופא גילברט בליין (Gilbert Blane) בספרו של לינד. הוא מתרשם ממה שהוא קורא וחוזר על הניסוי בקנה מידה גדול יותר. כך הוא מאמת את ממצאיו של לינד ומתגלית שוב התרופה האולטימטיבית למחלת הימאים הקטלנית.
בתחילת המאה ה-20, ביוכימאים יגלו סוף סוף את ויטמין C, יזהו את מבנהו ויבינו סופית שהוא המרפא לצפדינה, מה שיוביל למיגור סופי של "מחלת הספנים" בעולם.
ממצאיו חד משמעיים וב-1795 הם מובילים את הצי הבריטי לאמץ באופן רשמי את השימוש בלימונים. תגליתו עתידה הייתה גם לתת במאה ה-19 יתרון ענק לחיל הים הבריטי, לעומת חילות הים של מדינות אחרות, כי בעת שהמלחים הבריטיים לא חלו במחלה הארורה, ימאים אחרים סבלו ממנה ומתו, מה שגרם לאובדן רב ולהפסדים עצומים.
אז לינד החכם לא זכה אמנם לתהילה בחייו, אך כיום הוא מוערך על חשיבתו היצירתית ומוכר כחלוץ המחקר הקליני המודרני, חוקר ומדען שתרומתו לרפואה חורגת הרבה מעבר לגילוי התרופה למחלת הצפדינה.
הנה סיפור הניסוי המפורסם:
https://youtu.be/ovylfIoSNTM
על מחלת הצפדינה:
https://youtu.be/1iGU0GqW9eo
לימון, ליים ולינד - ההרכב המנצח כנגד הצפדינה:
https://youtu.be/a2bR8x6bdyY
על ויטמין C ומלחים (מתורגם):
https://youtu.be/ISZLTJH5lYg
הרצאה על הניסוי של לינד:
https://youtu.be/rb5knx92oww
סיפורה של התרופה למחלה הנוראה - ויטמין C:
https://youtu.be/fstgOxlHxN4
וסרטון תיעודי על הניסוי פורץ הדרך של לינד:
https://youtu.be/8OriL9biWSE?long=yes
מהי החרצית הצהובה ומה מיוחד בה?
חַרְצִית (Daisy), היא פרח צהוב הידוע בישראל גם בתור "כריזנתמה", (שם שלקוח משמה המדעי Chrysanthemum coronarium). יש גם כאלה שהצהוב בהן במרכז והוא מוקף בעלי כותרת לבנים.
אבל מה שנראה כפרח יחיד הוא למעשה תפרחת מורכבת (Capitulum). כי במקום לראות במרכז החרצית את האבקנים והעלי, איברי הרבייה המפורסמים של הפרחים, רואים שיש לה עשרות פרחים זעירים, המסודרים במבנה שמאפיין את כל משפחת המורכבים.
המין הנפוץ בארץ ישראל וכוכבת הנוף באביב שלנו היא חרצית עטורה (Chrysanthemum coronarium), צמח שנוטה להיות אלרגני ומשתייך לסוג צמחים ממשפחת המורכבים.
מי שגדלו בישראל מכירים את שטיחי הצהוב שמכסים שדות ושוליים בחודשים פברואר עד מאי. ואכן, אצלנו הוא גדל בר בשדות ומשמש גם כמרעה טבעי לבעלי חיים.
החרצית שלנו, אגב, רחוקה מאוד מבת דודתה האירופאית המפורסמת ובעלת עלי הכותרת הלבנים. שני המינים שייכים לסוגים שונים לחלוטין במשפחת המורכבים (Asteraceae), המונה כ-1,900 סוגים ו-32,000 מינים.
החרצית הצהובה שלנו היא צמח חד שנתי שגובהו נע בין 20 ל-80 סנטימטר. קיימים שני זנים עיקריים שלה: זן עם פרחים צהובים לחלוטין וזן נוסף עם עלי כותרת לבנים מסביב למרכז צהוב.
החרצית הלבנה האירופאית (Bellis perennis) היא רב שנתית ונמוכה יחסית, בגובה של 10 עד 20 סנטימטר.
#בתרבות
החרצית הצהובה גדלה באזור הים התיכון ושימשה במשך דורות במטבחים של יוון, קפריסין ומזרח אסיה. העלים והפרחים הצעירים אכילים ומוסיפים טעם מר מעט ונגיעות פלפליות - לסלטים ומאכלים מבושלים. הצמח עשיר בוויטמין C ובחומרים נוגדי חמצון.
החרצית הצהובה מופיעה בסמל יפן והיא הפרח הלאומי של היפנים. לחרציות מקום חשוב בגנים היפניים והן גם מסמלות את אחד החגים של ארץ השמש העולה.
היפנים מגדלים זן מיוחד של חרצית בשם שונגיקו (Shungiku) ומשתמשים בעלים שלו במרקים ובמנות מוקפצות.
במלחמת העולם השנייה חיילים יפנים בחזית השתמשו בעלי החרצית כירק טרי נגד צפדינה, כיוון שהצמח עמיד וגדל כמעט בכל מקום. אחרי המלחמה הופץ הגידול של החרצית הצהובה בגינות ביתיות ברחבי יפן והפך לחלק מהמטבח המסורתי.
השם האנגלי של החרצית הלבנה, Daisy, נגזר מהביטוי daes eage שפירושו "עין היום". מקורו בפרח הסוגר את עלי הכותרת בלילה ופותח אותם בבוקר.
המלכה ויקטוריה אהבה במיוחד את החרצית הלבנה והורתה לשתול אותה ברחבי גני ארמון בקינגהאם.
משחק הילדים אוהבת לא אוהבת, בו תולשים עלי כותרת אחד אחד, הפך לסמל תרבותי שהמשורר הגרמני גתה הנציח במחזהו פאוסט ב-1808.
ברפואה, תיעד הרופא האנגלי ג'ון ג'רארד (John Gerard) ב-1597 בספרו Herball שימושים רפואיים של חרציות לטיפול בפצעים ודלקות עור. גם המדע המודרני זיהה בחרציות חומרים כמו סאפונינים (Saponins) ותרכובות אנטי דלקתיות.
גם בתעשיית הקוסמטיקה של ימינו עושים שימוש בחרצית. תמצית החרציות משמשת לרוב בקרמים לעור רגיש.
באמנות, היה זה הצייר האוסטרי גוסטב קלימט (Gustav Klimt) שצייר חרציות בציוריו המפורסמים מתקופת הארט נובו והפך אותן למוטיב חוזר המקשר בין עולם הטבע לאמנות.
הנה פרחי החרצית (עברית):
https://youtu.be/YlHtfgT4byM
החרצית היא למעשה תפרחת (עברית):
https://youtu.be/FO-FF-Ho6tc
קצר לפעוטות (עברית):
https://youtu.be/_xV8XgStlmA
לקטים אוהבים את החרצית ומבדילים אותה מהסביון הלא בריא לכבד (עברית):
https://youtu.be/8Kz5kwVlZWk
וכך נעזור לחרצית בגינה לפרוח (עברית):
https://youtu.be/fRvhh_myCJg
מהי מגפה ואיך וירוסים מתפשטים ברחבי העולם?
מאז שהמין האנושי התחבר ובני אדם החלו להתקבץ, מקבוצות קטנות במערות קטנות לקבוצות גדולות של אנשים, בכפרים ובהמשך לערים, המגפות מלוות אותם ולא עוזבות. גם כשקשה.
והמגפות הללו, כמובן שהן אלה שדואגות שיהיה קשה לטפל בהן ושיהיה קשה מאוד, גם לחולים, לנדבקים, למטפלים ולנשמרים.
בתנאי צפיפות יש מקום לקלות של הדבקה ולמגוון גדול של מחלות להתפשט. ככל שהצפיפות גדלה, כך גם גוברת הקלות שבה עוברות בכלל מחלות מאדם לאדם.
אז כך משגשגות המגפות. לעתים מגפות נפוצות ברחבי עולם והופכות עולמיות. וכשהן כלליות, הן מקבלות את התואר "פנדמיה", מגפה רבתי.
ממחלות כמו צפדינה, שפעת ועד לכולירע וגם טיפוס, קבוצות גדולות של בני אדם נפגעו בעולם העתיק ממגפות כמעט תמיד. השאלה הייתה לא האנשים יחלו אלא מתי זה יקרה. מתי הם יחלו ומגפה חדשה תתפשט.
נגיפים או וירוסים יצרו בהיסטוריה לא מעט מגפות קטלניות במיוחד. מפורסמות במיוחד הן המגפה במלחמה הפלופונסית, בה נקטלו רבים מתושבי אתונה, כולל המנהיג היווני הדגול פריקלס וגם בניו.
ידוע גם "המוות השחור" או "המגפה השחורה", מגפת דבר שהשמידה במאה ה-14 רבע מאוכלוסיית אירופה.
עוד אחת מהמגפות הזכורות היטב היא גם מגפת הקורונה החדשה, של תחילת שנות העשרים במאה הנוכחית. זו מגפה עולמית שנתקלה במדע ופיתוח משוכלל של תרופות וחיסונים, פיתחה הרבה זנים חדשים (וריאנטים) והובסה, לפחות באופן זמני, גם אם מרשים למדי.
הכירו מגפות שונות בהיסטוריה בתגית "מגפות".
מהי מגפה וכמה מגפות היסטוריות ומפורסמות (עברית):
https://youtu.be/NKqIXOIlugc
כך התפשטו וירוסים ומחלות לאורך ההיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/UG8YbNbdaco
מתי מגפה מסתיימת? (מתורגם):
https://youtu.be/Qi0edf_nJDo
ואבעבועות שחורות ופוליו הן ההוכחה שניתן להביס מגפות ואפילו לתמיד (מתורגם):
https://youtu.be/oBSandHijDc
צפדינה
קשה אולי להאמין, אבל הניסוי הקליני המבוקר הראשון בהיסטוריה הוא ניסוי שנערך תוך כדי הפלגה, על ספינה עמוסה בימאים חולים, כמעט ללא תנאים רפואיים ובמחסור דווקא במה שיתגלה בו כתרופה למחלה.
הניסוי הזה עתיד לגלות, כמעט בדרך נס, שפרי הדר הוא התרופה היעילה ביותר כנגד מחלת הצַפְדִּינָה (Scurvy), מחלה שנודעה אז כ"מחלת המלחים". זו מחלה שנחשבה חשוכת מרפא ובשלוש מאות השנים שקדמו לו היא הרגה בייסורים כשני מיליון איש, רבים מהם ימאים וספנים.
המדהים ביותר שהתגלית הזו באה הרבה לפני שמישהו ידע בכלל על ויטמין C, שהמחסור בו הוא שגרם לה ומהו הוויטמין הזה.
אבל איך הניסוי הזה נולד?
הסיפור הוא מעניין ומרתק. הוא מתחיל ב"מחלת המלחים". זוהי מחלת הצפדינה, שתועדה כבר בעת העתיקה, אך הפכה למגפה קטלנית במיוחד במאות ה-17 וה-18, בעידן התגליות, תקופת הגילויים הימיים הגדולים שנעשים בהפלגות ארוכות של משלחות ימיות שיוצאות לחקור ולכבוש יעדים חדשים בעולם.
הצפדינה הייתה אימת המלחים והספנים שיצאו למסעות הארוכים הללו בים. זו מחלה שקטלה ספנים רבים באותה תקופה ובמהלך ההיסטוריה. כיום אנו יודעים שהמחלה נגרמת ממחסור חמור בוויטמין C, החיוני ליצירת קולגן, חלבון חשוב בבניית עצמות וייצוב רקמות. חוסר בוויטמין זה גורם לגוף "להתפורר" בתהליך איטי ומכאיב מאוד.
תסמיני הצפדינה היו קשים והטילו אימה: חניכיים רקובות, שיניים נופלות, נשימה מצחינה, רגליים חלשות, מלאות כאבים וכתמים כחלחלים. עד המאה ה-20, הגורם למחלה היה בגדר תעלומה, תרופות רבות נוסו ללא הצלחה, לעיתים אף החריפו את המצב.
השינוי יתחיל בשנת 1747, כשהרופא ד"ר ג'יימס לינד (Dr. James Lind) מפליג על סיפון האנייה "HMS סוליסברי". במהלך ההפלגה, לינד מזהה 12 מלחים עם תסמיני המחלה ומחליט לבחון את הבעיה בצורה מדעית. הוא לא יודע עד כמה זהו רגע מכריע בתולדות המדע. לינד מבצע ניסוי שיהפוך אותו לחלוץ, הראשון בהיסטוריה שבחן בגישה מדעית ושיטתית בעיה, שאלת מחקר ובמקרה הזה מחלה. זה יהפוך את הניסוי שלו לניסוי הקליני הראשון בהיסטוריה.
הניסוי מתנהל כך: הדוקטור מחלק את 12 החולים לשישה זוגות ונותן לכל זוג טיפול שונה: סיידר, חומצה גופרתית, מי ים, חומץ, משחה רפואית, תפוזים ולימון. זוג נוסף לא מקבל טיפול ומשמש כקבוצת ביקורת.
הניסוי נמשך 6 ימים וכאן המזל פועל לטובתו ולטובת האנושות - פירות ההדר מספיקים רק לחלק מהזמן, אבל בזמן הזה הזוג שטופל בהם מתרפא והתוצאות הן חד-משמעיות: פירות ההדר, התפוזים והלימונים, הם שמצליחים לרפא את המחלה.
ועדיין, למרות התגלית המבריקה וריפוי הימאים הרופאים והציבור לא השתכנעו מהממצאים. לינד עצמו פרסם את ממצאיו רק לאחר 6 שנים והוא עושה זאת בספר עב כרס של כ-400 עמודים, בשם "מסה על הצפדינה".
אך בניסיונו לייצר תמצית מרוכזת של מיץ הלימון באמצעות חימום, הוא הורס את הוויטמין C, מה שגורם גם לו עצמו לפקפק בממצאיו המקוריים.
למזלנו נתקל 33 שנים מאוחר יותר, הרופא גילברט בליין (Gilbert Blane) בספרו של לינד. הוא מתרשם ממה שהוא קורא וחוזר על הניסוי בקנה מידה גדול יותר. כך הוא מאמת את ממצאיו של לינד ומתגלית שוב התרופה האולטימטיבית למחלת הימאים הקטלנית.
בתחילת המאה ה-20, ביוכימאים יגלו סוף סוף את ויטמין C, יזהו את מבנהו ויבינו סופית שהוא המרפא לצפדינה, מה שיוביל למיגור סופי של "מחלת הספנים" בעולם.
ממצאיו חד משמעיים וב-1795 הם מובילים את הצי הבריטי לאמץ באופן רשמי את השימוש בלימונים. תגליתו עתידה הייתה גם לתת במאה ה-19 יתרון ענק לחיל הים הבריטי, לעומת חילות הים של מדינות אחרות, כי בעת שהמלחים הבריטיים לא חלו במחלה הארורה, ימאים אחרים סבלו ממנה ומתו, מה שגרם לאובדן רב ולהפסדים עצומים.
אז לינד החכם לא זכה אמנם לתהילה בחייו, אך כיום הוא מוערך על חשיבתו היצירתית ומוכר כחלוץ המחקר הקליני המודרני, חוקר ומדען שתרומתו לרפואה חורגת הרבה מעבר לגילוי התרופה למחלת הצפדינה.
הנה סיפור הניסוי המפורסם:
https://youtu.be/ovylfIoSNTM
על מחלת הצפדינה:
https://youtu.be/1iGU0GqW9eo
לימון, ליים ולינד - ההרכב המנצח כנגד הצפדינה:
https://youtu.be/a2bR8x6bdyY
על ויטמין C ומלחים (מתורגם):
https://youtu.be/ISZLTJH5lYg
הרצאה על הניסוי של לינד:
https://youtu.be/rb5knx92oww
סיפורה של התרופה למחלה הנוראה - ויטמין C:
https://youtu.be/fstgOxlHxN4
וסרטון תיעודי על הניסוי פורץ הדרך של לינד:
https://youtu.be/8OriL9biWSE?long=yes
חַרְצִית (Daisy), היא פרח צהוב הידוע בישראל גם בתור "כריזנתמה", (שם שלקוח משמה המדעי Chrysanthemum coronarium). יש גם כאלה שהצהוב בהן במרכז והוא מוקף בעלי כותרת לבנים.
אבל מה שנראה כפרח יחיד הוא למעשה תפרחת מורכבת (Capitulum). כי במקום לראות במרכז החרצית את האבקנים והעלי, איברי הרבייה המפורסמים של הפרחים, רואים שיש לה עשרות פרחים זעירים, המסודרים במבנה שמאפיין את כל משפחת המורכבים.
המין הנפוץ בארץ ישראל וכוכבת הנוף באביב שלנו היא חרצית עטורה (Chrysanthemum coronarium), צמח שנוטה להיות אלרגני ומשתייך לסוג צמחים ממשפחת המורכבים.
מי שגדלו בישראל מכירים את שטיחי הצהוב שמכסים שדות ושוליים בחודשים פברואר עד מאי. ואכן, אצלנו הוא גדל בר בשדות ומשמש גם כמרעה טבעי לבעלי חיים.
החרצית שלנו, אגב, רחוקה מאוד מבת דודתה האירופאית המפורסמת ובעלת עלי הכותרת הלבנים. שני המינים שייכים לסוגים שונים לחלוטין במשפחת המורכבים (Asteraceae), המונה כ-1,900 סוגים ו-32,000 מינים.
החרצית הצהובה שלנו היא צמח חד שנתי שגובהו נע בין 20 ל-80 סנטימטר. קיימים שני זנים עיקריים שלה: זן עם פרחים צהובים לחלוטין וזן נוסף עם עלי כותרת לבנים מסביב למרכז צהוב.
החרצית הלבנה האירופאית (Bellis perennis) היא רב שנתית ונמוכה יחסית, בגובה של 10 עד 20 סנטימטר.
#בתרבות
החרצית הצהובה גדלה באזור הים התיכון ושימשה במשך דורות במטבחים של יוון, קפריסין ומזרח אסיה. העלים והפרחים הצעירים אכילים ומוסיפים טעם מר מעט ונגיעות פלפליות - לסלטים ומאכלים מבושלים. הצמח עשיר בוויטמין C ובחומרים נוגדי חמצון.
החרצית הצהובה מופיעה בסמל יפן והיא הפרח הלאומי של היפנים. לחרציות מקום חשוב בגנים היפניים והן גם מסמלות את אחד החגים של ארץ השמש העולה.
היפנים מגדלים זן מיוחד של חרצית בשם שונגיקו (Shungiku) ומשתמשים בעלים שלו במרקים ובמנות מוקפצות.
במלחמת העולם השנייה חיילים יפנים בחזית השתמשו בעלי החרצית כירק טרי נגד צפדינה, כיוון שהצמח עמיד וגדל כמעט בכל מקום. אחרי המלחמה הופץ הגידול של החרצית הצהובה בגינות ביתיות ברחבי יפן והפך לחלק מהמטבח המסורתי.
השם האנגלי של החרצית הלבנה, Daisy, נגזר מהביטוי daes eage שפירושו "עין היום". מקורו בפרח הסוגר את עלי הכותרת בלילה ופותח אותם בבוקר.
המלכה ויקטוריה אהבה במיוחד את החרצית הלבנה והורתה לשתול אותה ברחבי גני ארמון בקינגהאם.
משחק הילדים אוהבת לא אוהבת, בו תולשים עלי כותרת אחד אחד, הפך לסמל תרבותי שהמשורר הגרמני גתה הנציח במחזהו פאוסט ב-1808.
ברפואה, תיעד הרופא האנגלי ג'ון ג'רארד (John Gerard) ב-1597 בספרו Herball שימושים רפואיים של חרציות לטיפול בפצעים ודלקות עור. גם המדע המודרני זיהה בחרציות חומרים כמו סאפונינים (Saponins) ותרכובות אנטי דלקתיות.
גם בתעשיית הקוסמטיקה של ימינו עושים שימוש בחרצית. תמצית החרציות משמשת לרוב בקרמים לעור רגיש.
באמנות, היה זה הצייר האוסטרי גוסטב קלימט (Gustav Klimt) שצייר חרציות בציוריו המפורסמים מתקופת הארט נובו והפך אותן למוטיב חוזר המקשר בין עולם הטבע לאמנות.
הנה פרחי החרצית (עברית):
https://youtu.be/YlHtfgT4byM
החרצית היא למעשה תפרחת (עברית):
https://youtu.be/FO-FF-Ho6tc
קצר לפעוטות (עברית):
https://youtu.be/_xV8XgStlmA
לקטים אוהבים את החרצית ומבדילים אותה מהסביון הלא בריא לכבד (עברית):
https://youtu.be/8Kz5kwVlZWk
וכך נעזור לחרצית בגינה לפרוח (עברית):
https://youtu.be/fRvhh_myCJg
מאז שהמין האנושי התחבר ובני אדם החלו להתקבץ, מקבוצות קטנות במערות קטנות לקבוצות גדולות של אנשים, בכפרים ובהמשך לערים, המגפות מלוות אותם ולא עוזבות. גם כשקשה.
והמגפות הללו, כמובן שהן אלה שדואגות שיהיה קשה לטפל בהן ושיהיה קשה מאוד, גם לחולים, לנדבקים, למטפלים ולנשמרים.
בתנאי צפיפות יש מקום לקלות של הדבקה ולמגוון גדול של מחלות להתפשט. ככל שהצפיפות גדלה, כך גם גוברת הקלות שבה עוברות בכלל מחלות מאדם לאדם.
אז כך משגשגות המגפות. לעתים מגפות נפוצות ברחבי עולם והופכות עולמיות. וכשהן כלליות, הן מקבלות את התואר "פנדמיה", מגפה רבתי.
ממחלות כמו צפדינה, שפעת ועד לכולירע וגם טיפוס, קבוצות גדולות של בני אדם נפגעו בעולם העתיק ממגפות כמעט תמיד. השאלה הייתה לא האנשים יחלו אלא מתי זה יקרה. מתי הם יחלו ומגפה חדשה תתפשט.
נגיפים או וירוסים יצרו בהיסטוריה לא מעט מגפות קטלניות במיוחד. מפורסמות במיוחד הן המגפה במלחמה הפלופונסית, בה נקטלו רבים מתושבי אתונה, כולל המנהיג היווני הדגול פריקלס וגם בניו.
ידוע גם "המוות השחור" או "המגפה השחורה", מגפת דבר שהשמידה במאה ה-14 רבע מאוכלוסיית אירופה.
עוד אחת מהמגפות הזכורות היטב היא גם מגפת הקורונה החדשה, של תחילת שנות העשרים במאה הנוכחית. זו מגפה עולמית שנתקלה במדע ופיתוח משוכלל של תרופות וחיסונים, פיתחה הרבה זנים חדשים (וריאנטים) והובסה, לפחות באופן זמני, גם אם מרשים למדי.
הכירו מגפות שונות בהיסטוריה בתגית "מגפות".
מהי מגפה וכמה מגפות היסטוריות ומפורסמות (עברית):
https://youtu.be/NKqIXOIlugc
כך התפשטו וירוסים ומחלות לאורך ההיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/UG8YbNbdaco
מתי מגפה מסתיימת? (מתורגם):
https://youtu.be/Qi0edf_nJDo
ואבעבועות שחורות ופוליו הן ההוכחה שניתן להביס מגפות ואפילו לתמיד (מתורגם):
https://youtu.be/oBSandHijDc
