הוא המאכל הלאומי של טקסס ורבים חושבים שמוצאו ממקסיקו. למעשה, יש על כך ויכוח וטענה שמקורו בכלל בטקסס. אבל למה לקלקל אגדה שבגללה מגישים צ'ילי במקסיקו רק במסעדות לתיירים, כי הם בטוחים שהם הגיעו למולדת המאכל הנהדר הזה?

כך או כך, במערבונים ובצלחות של האקדוחנים במערב הפרוע הוא תפס מקום של כבוד, בכל פעם שהגיבור הגיע מהדרך הארוכה במדבר והתיישב לרגע לאכול מנה חמה של צ'ילי.

עד היום הצ'ילי קון קרנה (Chili con carne), בעברית "פלפלים עם בשר", הוא המאכל הלאומי של מדינת טקסס שבארצות הברית, המדינה המזוהה כל כך עם המערב הפרוע.

לצ'ילי קון קרנה יש גרסאות שונות ומשונות, בפינות שונות של העולם. אבל המתכון הבסיסי והכי מוכר שלו מציע נזיד חריף שעשוי מפלפלי צ'ילי חריפים, בשר, שום, בצל וכמון. נוהגים להכין אותו באופן מסורתי מבשר בקר קצוץ או טחון. יש המוסיפים לו עגבניות, שעועית ועוד מרכיבים מגוונים.

ההיסטוריונים סבורים שלמאכל המקורי אחראים הקונקיסטדורים, הכובשים הספרדים שכבשו את מקסיקו במאה ה-16. ככל הנראה כלל המתכון המקורי בשר שיובש, פלפלי צ'ילי מיובשים, חלב כבשים ומלח. הספרדים נהגו לכתוש את הכל ביחד ולייבש את העיסה בצורה של קוביות מיובשות, שאותן בישלו בסירים כשרצו להכין את הנזיד.

מקור השם הוא בספרדית, בה "צ'ילי" הוא פלפל הצ'ילי החריף ו"קרנה" זה בשר.


הנה הצ'ילי קון קרנה המקסיקני שהקאובויז כל כך אוהבים:

https://youtu.be/bTJLLxqZevA


תולדות הצ'ילי קון קרנה:

https://youtu.be/JkZ_2fjzsSE


וכך מכינים צ'ילי קון קרנה (עברית):

https://youtu.be/7zYa9l4B35E

כשההורים היו קטנים, הם קראו להם 'קאובוים' ונהגו להתחפש להם בפורים.. עם מכנסי ג'ינס וחולצות משובצות, מגבעות אופייניות, שוט לעדרי הבקר ואקדח תקוע בנדן שבחגורה - המראה היה מושלם ודי דומה לקאובוי האמיתי של אמריקה. אבל מי היו הקאובוי'ס באמת?

הקאובוי'ס באמריקה היו בוקרים שליוו את עדרי הבקר אל שטחי המרעה הגדולים שבמרחבי הערבות העצומים. הם פיתחו יכולות מרשימות ברכיבה על סוסים ובטיפול בעדרי הבקר הגדולים. הקאובוי היה אחראי על הבקר והסוסים בחוות הבקר הגדולות של טקסס ומונטנה ובמסעות בשטחי המרעה הנרחבים של צפון אמריקה.

חיי הבוקרים בטקסס שלהבו את הדימיון. הם היו קשוחים, מנוסים וגברים שלא חיפשו תנאים מפנקים. מהם נבראו אגדות ומיתוסים רבים של המערב הפרוע. חלק מהם הפכו לאגדה.

למעשה, הקאובוי'ס קיימים עד היום באמריקה, אם כי נראה שבעידן האינטרנט והחלל, כשהמערבונים כבר מזמן אינם פופולאריים, הם קצת נעלמו בערבות המדבר.


כך מובילים הקאובוי'ס את העדרים:

https://youtu.be/UW2HMRaDlrc


הנה הקאובוי'ס של פעם:

https://youtu.be/btS1FZAFfwY


ושל היום:

https://youtu.be/nT-xVkRTXKY

לאסו (Lasso), לָסוֹ ובעברית פַּלְצוּר, הוא לולאת חבל שזור וחזק, ששימשה בעבר למטרות של ציד וניהול עדרי בקר. בלאסו נהגו להשתמשים בו גם ללכידת סוסים בורחים ולהשבת פרטים מעדרי בקר, שסטו והתרחקו מהעדר.

בימי הבוקרים, באנגלית ה"קאובויז" המוכרים של מערב ארצות הברית, הם השתמשו בלאסו ללכידת בקר. הקאובויז נהגו אז בשעת הצורך להרכיב לולאה בקצה של חבל ארוך.

בשעת הצורך ,כשהבוקר רצה ללכוד פר או פרה, הוא נהג להשליך את החבל לעברו של בעל החיים. ברגע שהלולאה "התלבשה" סביב צווארו של הלכוד, היה הקאובוי מושך את החבל אליו והלולאה הייתה נכרכת ומתהדקת על צווארו של בן הבקר. האחרון נתפס ומעתה ניתן היה להביאו למקום הרצוי.


קאובוי אמיתי חייב לדעת להכין ולהשתמש בפלצור:

https://youtu.be/gAiGsWA4dVs


על הלאסו:

https://youtu.be/8TVvBAUQrBA


לכידה של בקר בלאסו:

https://youtu.be/Sjs5IfSGJgY


לכלבים מסייע לאסו ללמוד ללכת עם רצועה ולא למשוך (עברית):

https://youtu.be/lJKkjWTZMDY


ויצירת קשר לאסו:

https://youtu.be/z3S-H_eajvI

"בילי הנער" (Billy the Kid) היה הכינוי של ויליאם הנרי מקארת'י שבמהלך חייו שינה את שמו לוויליאם הנרי בוני. בילי הנער שחי במאה ה-19 בארה"ב היה אקדוחן, רוצח וגנב בקר מיומן - בקיצור, הוא היה פושע נועז ואכזרי שחי חיים אלימים וקצרים ומת בגיל צעיר מאד.

אגב, השריף פט גארט, האיש שהרג אותו באקדחו, בקרב יריות עת היה בן 21, היה גם מי שהפך אותו לאגדה לאחר מותו, בזכות הספר שכתב על חייו ושנקרא "החיים האותנטיים של בילי הנער".

כמי שהשתתף במלחמת מחוז לינקולן היה בילי הנער יורה מעולה ברובים. האגדה מספרת שהוא הרג 21 אנשים (אם כי החוקרים אומרים שהמספר קטן בהרבה). הוא חי על אקדחו ותמיד נשא עמו לכל מקום אלת קריקט, למקרה שיזדמן לו לשחק בה.

קראו לו בילי הנער כיוון שהיה נמוך קומה, בגובה של 1.72 מטר, עם מראה נערי כראוי לבחור צעיר - בעל לחיים ללא זיפים, עיניים כחולות, ושיניים קדמיות בולטות קדימה. הוא התפרסם בכובע הסומבררו שחבש תמיד, ועליו סרט ירוק.

מי היה מאמין שלאחר שביצע פשעים רבים עם כנופייתו, נשפט בילי הנער, הצליח לברוח וביולי 1881 נורה למוות על ידי השריף פט גארת', הוא יהפוך בגיל 21 בלבד לאגדה. זה יכול לקרות רק באמריקה.. מיתולוגיות ואגדות נקשרו בדמותו של בילי הנער ומפושע אכזרי ורב-מעללים הוא הפך לגיבור תרבות אמריקאי. בדרך סיפרו על בילי הנער לא מעט סיפורי סבתא לא-מבוססים, כמו זה שפעם הרג אדם שנחר חזק מדי בלילה, או שבגיל 12 הרג את האדם הראשון בחייו. אבל חוץ מהמיתוסים והאגדות על יכולתו ומעשיו המדהימים, נעשו עליו גם 50 סרטים, חוברו שירים רבים והמלחין האמריקני החשוב אהרון קופלנד הקדיש לו סוויטה לבלט בשם "בילי הנער", שבה שילב מנגינות עממיות אמריקניות.


הנה סיפורו של בילי דה קיד:

https://youtu.be/Iv93w6QIm2g


שיר על בילי הנער עם אוסף של סצנות מהסרט על פט גארט ובילי הנער:

https://youtu.be/1RxRxGQUvX0


כתבת טלוויזיה על מישהו שקנה תמונה באיביי וגילה שהיא תמונתו השווה המון כסף של בילי הנער:

https://youtu.be/YuTmpwShC9A


קדימון לסרט "בילי הנער":

https://youtu.be/_CcadC-S8-E


וסיפורו המלא של הנער בילי:

https://youtu.be/DmOjqWMC_Ec?long=yes

המערב הפרוע הוא שם שניתן בתרבות העולמית לחלק מהמערב הישן של אמריקה. אזור זה היה ממוקם ברצועת ספר במערב צפון אמריקה. מתיישבים החלו להגיע לאזור של המערב הפרוע החל מאמצע המאה ה-19, במיוחד מהתקופה שלפני מלחמת האזרחים ועד לסוף המלחמה. הם התיישבו בחוות בודדות או בעיירות קטנות ונאבקו בקשיים רבים של פרנסה ובפושעים מכל מיני סוגים.

הנוף במערב הפרוע היה נוף צחיח ומיושב. היו בו בוקרים (קאובויז) ואינדיאנים, פורעי חוק ואנשי חוק שרודפים אחריהם, ציידים, מחפשי זהב, שודדים ושלל טיפוסים שמצאו את דרכם לספרות ולקולנוע. הסרטים המפורסמים על המערב הפרוע נקראים בעברית "מערבונים".

מקור השם ידוע. המערב הישן של אמריקה זכה לכינוי "המערב הפרוע" במיוחד בזכותו של איש אחד - זהו האמרגן ויוצר "מופע המערב הפרוע" באפלו ביל. ביל בנה מופע משולב בקרקס וקרא לו "המערב הפרוע של באפלו ביל".

המופע הפך להצלחה מסחררת בארה"ב ובעולם כולו וקיבע את המושג "המערב הפרוע" בכל רחבי העולם. דמויות אמיתיות כמו המנהיג האינדיאני האגדי "שור יושב" והצלפית אנני אוקלי ועוד המון משתתפים מוכשרים, עשו למופע שם אגדי.

תעשיית הקולנוע לקחה את ההצלחה והעבירה אותה אל האקרנים. בהוליווד נולד ז'אנר ה"מערבונים", סרטים שעלילותיהם מתרחשות ב"מערב הפרוע". צולמו שם אלפי סרטים שסיפרו את עלילות הקאובויז, האקדוחנים, כנופיות השודדים והפרש הבודד, מיתוס שעליו נבנו כוכבי-על בהוליווד.

משם הפך המושג לעניין עולמי, טרנדי ומצליח בקופות הכרטיסים. וכמו שקרה לא פעם במערב ארצות הברית של המאה ה-19, גם כאן הפכה האגדה הפכה לאמת והמערב הפרוע, שמעולם לא באמת התקיים, הפך בתרבות הפופולרית לאמת היסטורית של ממש.


הנה הטקסס ריינג'רס שהשליטו חוק וסדר במערב:

http://youtu.be/nzis2Xi1dNU


סצינה מתוך אחד מהמערבונים המפורסמים ביותר "הטוב, הרע והמכוער":

http://youtu.be/ubVc2MQwMkg


והמוסיקה של אניו מוריקונה, עם המון תמונות ממערבונים מפורסמים:

http://youtu.be/PSZKqI_bbzI

"באפלו ביל" קודי היה סייר וגשש בצבא האיחוד במהלך מלחמת האזרחים ובצבא ארצות הברית. בנערותו היה לגשש הצעיר ביותר בתולדות צבא ארה"ב, אבל הוא גם היה צייד ביזונים ואיש אמיץ.

את הכינוי "באפלו ביל" (Buffalo Bill) קיבל לאחר שעסק במשך תקופה באספקה של בשר בופלו (באמריקה אומרים "באפלו") לעובדי הסלילה של מסילת הרכבת הגדולה אל מערב ארה"ב.

אבל את עיקר פרסומו קיבל בופלו ביל כאמרגן שיצר את "מופע המערב הפרוע", או באנגלית "The Wild West", מופע קרקס מרשים שעלילותיו יצרו במידה מסוימת את תדמיתו של "המערב הפרוע" בעיני העולם.

מופע "המערב הפרוע" של קודי הציג את החיים במה שכינה מערב הפרוע. בין הדמויות שכיכבו במופע היו דמויות ידועות מהמערב, כמו הצלפית שתהפוך לאגדה אנני אוקלי ואנשי שבט סו, שהציגו את הקרב המפורסם של ליטל ביג הורן.

המופע המרהיב הוצג בכל מקום, מארה"ב ועד אירופה. מאצילים כולל המלכה האנגלית ויקטוריה ועד לפשוטי-העם, כולם נסחפו בהערצה לבוקר המרשים עם זקנו המחודד וסיפוריו. הוא אף אירגן מסעות ציד ב"מערב הפרוע" עם רבים ממעריציו החדשים.

הרווחים הגדולים שהוא גרף מהמופע אפשרו לו להקים חווה ענקית בצפון וויאומינג, שתהיה היסוד לעיר "קודי" הקרויה על שמו. בקודי, אגב, נולד גם הצייר המודרניסטי המפורסם ג'קסון פולוק.


הנה סרטון על באפלו ביל:

http://youtu.be/zed9BTg0JJM


סרטון מקורי של המופע ושל באפלו ביל עצמו:

https://youtu.be/g3meHAqxuDI


תצוגת "מופע המערב הפרוע" שלו:

https://youtu.be/kjIH5AUglos


וכמה מיתוסים שגויים שנבעו מהאגדה שלו על "המערב הפרוע":

https://youtu.be/AL3wJX7BXkE?long=yes

סוס (Horse) הוא בעל חיים, ממשפחת היונקים, שחי בממוצע כ-30 שנים.

הסוס משרת את האדם כבר עשרות אלפי שנים. לכן גם נקרא הסוס שאנו מכירים "סוס הבית". הסוסים בויתו לראשונה בסביבות האלף הרביעי לפני הספירה והתפשטו באלפים הבאים לכל אסיה ואירופה.

בתחילה שימש הסוס בעיקר לעבודות משק וחקלאות, כמו גרירה של מחרשות ועגלות וכדומה, אך די מהר הוא הפך לכלי תחבורה מרכזי ושימש ככזה עד המצאת מנוע הקיטור.

סוסים הובילו מרכבות מלחמה חיתיות ומצריות ובהמשך נוצרו חילות הפרשים בצבאות של פעם ואצל האבירים באירופה.

לאחר מכן נוצרו העגלות והכרכרות להסעת האדם, ששימשו עד להמצאת המכונית. לאחר שזוהו תכונותיהם האציליות הפכו הסוסים גם לשחקנים קבועים בטקסים מלכותיים ורשמיים.

במערבונים, הן הספרותיים והן הקולנועיים, זכה סוס הרכיבה להיות השותף לגיבור הבודד, המשוטט לו במדבר של המערב הפרוע באמריקה ולסייע לו בסיפורים הללו.

עם הזמן גם משטרות יתחילו להשתמש בסוסים כדי לטפל בהפרות סדר ולאפשר לשוטרים לנהל מרדפים ולהרתיע פושעים.

בעולם הספורט הפכו מרוצי סוסים לפופולריים מאד, כשלצידם התקיימו שלל תחרויות ראווה, שהתמקדו בהפגנת יכולות רכיבה, רטן בתגית "רודיאו", יכולות אילוף וכמובן תחרויות יופי של הסוס ויכולתו בפעולותיו.

בשנים האחרונות הפכו הסוסים למסייעי ריפוי. משתמשים כיום בסוסים לצורך רכיבה טיפולית, המסייעת לבעלי מוגבלויות, נכים וילדים עם הפרעות קשב וריכוז, לשיפור הביטחון העצמי ועוד.


הנה ההיסטוריה של הסוסים והביות שלהם (מתורגם):

https://youtu.be/_uhIhkuh6zo


סרטון לקטנטנים להיכרות עם הסוסים (עברית):

https://youtu.be/zm359-ss9UI?end=2m33s


סוסים יכולים להיות ממש רגישים:

https://youtu.be/kjKaJOREiBw


וקצת פספוסוסים, או פספוסי סוסים:

https://youtu.be/UUXi26yhUiM

מי היה קרל מאי?
מה עשה הסופר קרל מאי?


קרל מאי (1842 - 1912), כנראה הסופר הגרמני המצליח ביותר בשפה הגרמנית בכל הזמנים, נודע בספרי ההרפתקאות שכתב. אלה היו ספרים מלאי דמיון ויופי, על המערב הפרוע של ארצות הברית ובמדבריות של המזרח התיכון.

מאי בדה דמויות כמו וינטו האינדיאני (Winnetou) ו"יד הנפץ" הלבן ( Old Shatterhand) - שני גיבורי תרבות שייצגו בעיני רבים מילדי העולם את המערב הפרוע והכניסו נאמנות וחברות לקשר המדומיין שבין אנדיאנים ולבנים באמריקה.


הנה דמותו של וינטו:

https://youtu.be/aQ6Q_qyYyF0


קדימון לסרט שמבוסס על ספר של קארל מאי:

http://youtu.be/VhNQ-Mlq_lU


קטע מסרט על וינטו וחברו יד הנפץ משנות ה-60:

https://youtu.be/_0qMdLgZ2eo


מערבון בגרמנית:

https://youtu.be/UhHaqEE2Jqg


וסרט שלם על וינטו ויד הנפץ באיטלקית:

https://youtu.be/GnPQk57qFhY?long=yes

פוקהונטס (Pocahontas) האינדיאנית היא דמות אגדית שסיפור חייה הרומנטי עורר את דמיונם של רבים. היא עצמה לא כתבה את סיפוריה כיוון שלא ידעה קרוא וכתוב.

פוקהונטס, שמשמעותו שובבה קטנה, היה כינוי החיבה שניתן למטואקה, בתו מלאת החיים של המנהיג האינדיאני פאּוהאטאן, ששלט על כל מה שהוא היום מדינת וירג'יניה. אגב, היא לא היתה בתו היחידה - היו לו מאה נשים ומן הסתם ילדיו יכולים היו למלא בית ספר שלם..

סיפרו עליה שהצילה את חייו של ראש המתיישבים הבריטיים בג'יימסטאון, כשמנעה את הריגתו בידי אביה, בכך שהניחה את ראשה על ראשו. עד לנישואיה עם אינדיאני, היא היתה בקשר טוב עם הלבנים וביקרה אותם לא פעם בעיירה שלהם. אבל במלחמה עם הלבנים היא נלקחה בשבי ולאחר שנה נשא אותה לאשה ג'ון רולף האנגלי. היא הפכה לנוצרית בשם החדש רבקה ונסעה ביחד עם בעלה לאנגליה, שם הכירו כולם את "הנסיכה האינדיאנית".

בשנת 1617, בגיל 22 בלבד, מתה רבקה-פוקהונטס ממחלת השחפת. היא נקברה בקבר נוצרי בתור "רבקה".

בשנת 1995 הוציאה חברת וולט דיסני את סרט האנימציה "פוקהונטס" ושלוש שנים לאחר מכן גם סרט המשך. הסרטים תיארו את סיפורה מהצד של האדם הלבן. את הצד של האינדיאנים שעברו טבח והשמדה על ידי הלבנים שכבשו את נחלותיהם, מתאר היוצר האמריקאי הנערץ ניל יאנג, שמספר על פוקהונטס בשיר כואב ואוהב.


הנה סיפור חייה של פוקהונטס:

http://youtu.be/YfIGK1viakA


קדימון לסרט המפורסם של אולפני דיסני על פוקהונטס:

https://youtu.be/BbFzoDcRjYA


שיר מתוך הסרט של דיסני:

https://youtu.be/O9MvdMqKvpU


ושיר נהדר שכתב הזמר-יוצר ניל יאנג על פוקהונטס:

https://youtu.be/9gb3z_IiDgg?t=127

עיר סרטים (Movie set town) היא מעין עיר מדומה שנבנתה כאתר צילומים לסרטים. לרוב היא נראית כמו עיירה קטנה בסגנון כלשהו, המתאים לרוח ותקופה בה מתרחש הסרט הראשון בה, או מכילה כמה בקתות, מכולת, מלון קטן ואורוות, המדמים כולם עיירה במערב הפרוע של אמריקה.

לקראת צילום סרט ידאגו בעיר הסרטים שכל ציוד ההפקה יותקן בעיר, או שהוא מוכן בה מראש. ממשרד השריף, הגרדום עם חבל התלייה, מגדל השמירה על העיר ועד לסוסים הקשורים עם המושכות בכניסה לבית המרזח (Saloon), הרחוב המאובק ובית המלון שבו ינום גיבור הסרט בלילה.

ערי הסרטים בעולם אינן רבות, אבל שווה לציין את העיר וורזאזאת שבמרוקו, עיר בה צולמו סרטים רבים המתרחשים במזרח התיכון או בעולם העתיק, כולל הסרטים המפורסמים "לורנס איש ערב" ו"גלדיאטור" והסדרה האייקונית "משחקי הכס".

אבל השנים לא תמיד עושות טוב לערי סרטים. עיר הסרטים הנטושה של אילת היא דוגמה מעולה לערי סט לסרטים שכאלה ומה קורה איתן עם השנים. מה שהיום הוא עיר הסרטים הנטושה באחד הוואדיות שבדרום אילת הוקם בשנות ה-80 כתפאורה הוליוודית לסרט.

למעשה, היא הוקמה לצורך צילום של מערבון אמריקאי, הוליוודי. לאחר הסרט היא המשיכה לפעול כאתר תיירות באילת, במשך כמעט שני עשורים. כמעט 20 שנה הייתה "עיר הסרטים" לאחד מאתרי מתיירות והסמלים הידועים של העיר. רבים מהתיירים והמבקרים בעיר נהגו לבקר בה, להצטלם בתור נידונים לתלייה מתחת לגרדום ולהרגיש לרגע כמו קאובויז.

"עיר הסרטים" באילת קיבלה אז את השם "טקסס ראנץ'" והציעה נוסטלגיה סטייל המערב הפרוע. אך עם הזמן, עם ירידת ז'אנר המערבון ולאחר כמה שריפות שפקדו את אתר הסרטים, נזנח המקום ועיר הסרטים נותרה נטושה, מה שמכונה "פיל לבן".


הנה סיפורה של עיר הסרטים וורזאזאת שבמרוקו:

https://youtu.be/KcFss54s5Ws


עיר המערבונים הזנוחה באילת:

https://youtu.be/BkSDXzhKnlk


מבט מהאוויר על עיר הסרטים באילת:

https://youtu.be/sRLNN74niM0


עיר סרטים חד פעמית שננטשה אחרי צילום הסרט:

https://youtu.be/rxj3hp3yi00


ואומן שבונה ערי סרטים מיניאטוריות:

https://youtu.be/upwyB9YegdU?long=yes

עמק המונומנטים (Monument Valley), או "מוניומנט ואלי", הוא אזור ברמת קולורדו, בגבול של מדינות יוטה ואריזונה שבארצות הברית. "עמק המונומנטים" מתאפיין באוסף גבעות בודדות ועליהן צוקים זקופים ומרהיבים, עשויים אבן חול, שמעליהם פסגות שטוחה וקטנות, שאינן הר שולחן, אך הן מזכירות הרי שולחן.

יש לצוקים המזדקרים בעמק שמות שמזכירים את המראה שלהם: "כפפת אגרוף", או סלע שנראה כמו פיל בעל חדק מצידו האחד ומכונה "הפיל" ובמיוחד מוכרות "שלוש האחיות" - שלושה עמודים גבוהים ובולטים מעל פני השטח.

שבט הנאוואחו, שהמוניומנט ואלי נמצא בשטחו, קידש את אחד הצוקים, עמוד בגובה של 120 מטרים, צר וארוך מאד - שכונה "הטוטם". כיום השבט הזה הוא שמנהל את העמק

בלא מעט מסרטי המערב הפרוע השתמשו בעמק היפה הזה כתפאורה לסצנות חוץ מרהיבות. רבים מאוהבי המערבונים רואים ב"מוניומנט ואלי" את נופי המערב הפרוע.

בעמק המונומנטים צולמו גם סרטים רבים אחרים, חלקם מפורסמים מאוד, כמו "תלמה ולואיז", "מרכבת הדואר" או "פורסט גאמפ".


הנה סרטון על מוניומנט ואלי באמריקה והקשר לשבט האינדיאנים הנאוואחו:

http://youtu.be/yg0As_HOvJk


הנוף של עמק המוניומנטים:

http://youtu.be/ryqdoe6xLs4


ותמונות מהעמק המיוחד כל כך:

https://youtu.be/hcGYAq92uAk

רודיאו (Rodeo) הוא ספורט תחרותי שבו בוקרים ורפתנים מתחרים בהפגנה של כישוריהם בטיפול ושליטה בבעלי חיים, כמו גם בהיאבקות, היגוי ומרוצי חביות.

שליטה בשוק למשל, כרוכה ברכיבה והישארות, זמן רב ככל האפשר, על גבו של השור המתפרץ. חוץ מהחזקת מעמד על שוורים, יש ברודיאו גם תחרויות של חבלים על עגלים, בהן צריך לקשור עגל בחבל במהירות, יש מרוצי חביות בהם רוכבים על סוס סביב שלוש חביות במהירות האפשרית ויש שליטה בסוסים פראיים, כשיד אחת של הרוכב באוויר.

הרודיאו הוא אחד מסוגי הספורט הפופולריים בצפון אמריקה ומנגד מעורר ביקורת מצדם של ארגונים לזכויות בעלי החיים.

זה ספורט תחרותי מסורתי שמקורו בכלל בספרד ובמקסיקו ומהן הוא התפשט והתפתח אל ארצות הברית, קנדה, דרום אמריקה ואוסטרליה. במדינות כמו טקסס בארצות הברית הוא נחשב לאחד מסמליה של המדינה. כך. גם בדרום אמריקה.

אך זהו גם ספורט תובעני ומסוכן, המצריך אתלטיות ומיומנות רבה. וזהו גם ספורט שמושך ביקורת רבה מארגונים שונים לזכויות בעלי החיים.

בדרך כלל המשתתפים הם קאובויים שטיפלו במשך שנים רבות בבעלי חיים ובמשך שנים שכללו את כישוריהם, בתרגול ותחרויות.

אירועי רודיאו מתקיימים ברמות שונות, החל מתחרויות חובבים מקומיות ועד לאירועים מקצועיים גדולים, כמו רודיאו הלאומי של הגמר (NFR), שנערך מדי שנה בלאס וגאס, נבאדה.

וחלק משמעותי במשיכה לאירוע הזה הוא ודאי האווירה ברודיאו, שהיא בדרך כלל חגיגית וכוללת אוכל, מוסיקה חיה ובידור מסוגים שונים.


#אירועי רודיאו
הבולטים באירועי הרודיאו הם אלו שבהם הקאובוי רוכב על גבי שור או סוס פראיים, כשמטרתו הברורה היא הצליח ולהחזיק מעמד כ-8 שניות על גב הבהמה המשתוללת, כשידו האחת אוחזת בחבל הקשור סביב צווארה ויד נוספת באוויר.

אגב, מיד לאחר שהמתחרה נופל מגב השור או הסוס ימהר להכנס לרחבה ברנש לבוש בבגדים צבעוניים, שישנה את נתיב הבהמה המשתוללת, כדי שותאפשר לרוכב לצאת מהרחבה ללא פגע, מה שמחייב גם כן מיומנות.


הנה רגעי רודיאו גדולים:

https://youtu.be/gbF0gfuf8rQ


רודיאו הוא ספורט מסוכן:

https://youtu.be/yILVRmFzYkw


רודיאו על שוורים:

https://youtu.be/8Vp9N8LhMGs


רק להחזיק מעמד - זה האתגר:

https://youtu.be/5UNYXXfuOO8


תולדות הרודיאו האמריקאי:

https://youtu.be/G0_C1gXD_JY


הרודיאו המקסיקני שהוא שונה מעט:

https://youtu.be/tUnbPJrbTDI


וקדימון הסרט "הרוכב" מ-2017 על כוכב רודיאו משותק מתאונת רכיבה שחולם לחזור:

https://youtu.be/AlrWRttLTkg

האוכף (Saddle) הוא מעין מושב שמחברים לגבו של הסוס, או כל בהמה אחרת.

האוכף מיועד בעיקרו לשמירה על יציבות הרוכב על הבהמה. כבר מאות שנים שמייצרים אוכפים עבור סוסים, בעיקר לנוחות הרוכבים עליהם.

בנוסף לחלק עליו יושבים באוכף, יש מספר מתקנים שמהווים חלק מהאוכף עצמו. לארכופים, התלויים משני צידי האוכף, מכניס הרוכב את רגליו.

הקרן, שנמצאת בקדמת האוכף, לפחות באוכפי הרכיבה המערביים, מאפשרת לרוכב לאחוז בה.

המשענת, שבצדו האחורי של האוכף, תומכת בגב הרוכב ומונעת כאבים ברכיבה ארוכה או קשה.


בנוסף. לכך משיג האוכף כמה מטרות נוספות:

נוחות - לאפשר רכיבה נוחה לרוכב ולסוס.

שיווי משקל - לשמירה על שיווי המשקל בעת הרכיבה.

איזון - לאיזן את משקל הרוכב ולהפחית מהסוס מאמץ.


#אילו סוגי אוכפים קיימים בעולם?
קיימים שלל סוגים של אוכפים, כולל סוגים מקומיים, הנהוגים באזורים מסוימים בעולם ולא מוכרים באחרים כלל.

ארבעת הבולטים שבין סוגי האוכפים הם:

#אוכף "ווסטרן"
אוכף בעל קרן, לרוב מסיבי ועשוי עור. אלו האוכפים בסגנון המערב הפרוע, מאלו שרואים במערבונים שבקולנוע. במקור הוא נועד לרעייה של בקר.

#אוכף "טריק ריידינג"
מיועד לרכיבת פעלולים. יש לו קרן מקדימה ורצועות ואלה מאפשרים לרוכב להיאחז בהם בידיו וברגליו היטב, במהלך ביצוע פעלולים או רכיבת רודיאו, בה הסוסים מאתגרים את הרוכב.

#אוכף מרוצים
אוכף קל יחסית, שמטרתו הפחתה מירבית של המשקל על גב הסוס.

#אוכף אנגלי
אוכף שנועד לרכיבה אמנותית, שנקראת "דרסאז'", ולמרוצי מכשולים וקפיצות מעל מכשולים. זהו אוכף קל יחסית ולא מכיל קרן.


הנה בעל מקצוע שמייצר אוכפים לסוסים (עברית):

https://youtu.be/_nGWKY9qJyw


כך מתאימים אוכף לסוס (עברית):

https://youtu.be/DVHE0yfwKWc


אוכפים לגמלים (עברית):

https://youtu.be/GMRw27r07ek


ו"האוכף של נהר הקולורדו", שנקרא כך על שום עיקול הנהר בעל צורת האוכף המרהיבה שלו:

https://youtu.be/AsZdY6Hkc1I

אמנם בהודו, כבר במאה ה-16, יצרו בדים מבד דומה לג'ינס שנקרא "דונגארי", אבל את הג'ינס המודרני יצרו בג'נובה שבאיטליה, בשביל מכנסי מלחים. שיבוש השם האיטלקי שלו "כחול מג'נובה" blu di genova, כשג'נובה הפך למילה ג'ינס.

את בד הדנים שיהפוך לבד שממנו עושים מכנסי ג'ינס כיום, יצרו בעיר נים שבצרפת. לכן הוא נקרא de Nimes (בצרפתית, מהעיר נים).

אבל את פריצתו האמיתית לעולם האופנה חייב הג'ינס לסוחר יהודי ממוצא גרמני בשם לוי שטראוס, שבאמצע המאה ה-19 התחיל למכור מכנסיים חזקות לכורי הזהב בקליפורניה.

לוי שטראוס שמע על מסמרי מתכת (Copper Corner) שבהם חיזק חייט בשם ג'ייקוב דיוויס את המכנסיים שתפר. הרעיון שהבזיק בראשו של לוי עמד להפוך אותו לאיש עשיר מאוד. כי הוא ידע שהכורים יעוטו על המכנסיים החזקים שהם יאפשרו. אותם כורים, הוא ידע, סבלו אז מבגדים שנקרעו במהירות, בזמן העבודה הקשה.

מסמרי המתכת של החייט המבריק, העריך לוי שטראוס, יפתרו את הבעיה ויהפכו את הבגדים שלו ללהיט.

וכך התחבר שטראוס לחייט ג'ייקוב דיוויס. הם חיברו את הג'ינס של לוי למסמרי הנחושת של דיוויס, חיזקו באמצעות המסמרים את הנקודות החלשות של התפרים במכנסיים, באותם מקומות שבהם המכנסיים נוטות להיקרע ויצרו את ה-Copper Corner, הפינות המחוזקות שאנו מכירים מהג'ינס שלנו.

השניים הקימו שותפות שנקראה "לוי שטראוס ושותפו" או בקיצור לוי'ס (Levi's). הם רשמו פטנט על ההמצאה החדשה של המסמרות (מסמרים) שעל המכנסיים והמוני הבוקרים במערב הפרוע החלו ללבוש ג'ינס.

השאר הפך להיסטוריה. הג'ינס נמכר כמו לחם אחיד והפך מאז לבד האופנתי והנמכר ביותר בהיסטוריה, זה שאין מי שלא מכירים, ששומר בכל התקופות על פופולריות ושכולם אוהבים - מצעירים ועד קשישים.


כך הומצא הג'ינס (מתורגם):

https://youtu.be/SCRYuUlU_Gs


על המצאת הג'ינס החזק עם המסמרים:

http://youtu.be/7pPbwNmo2pU


ופרסומת לג'ינס אופנתי של היום:

http://youtu.be/vJv0HzmvcV8