שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך האבולוציה מקרבת הורים לילדיהם?
מהי החתמה אצל בעלי חיים?
זו אחת התופעות המרתקות בעולם הטבע ואחד הפלאים של עולם החי. ה"החתמה" (Imprinting), מלשון חותמת, היא תופעה מדהימה, שלפיה מי שגידל אווזים אפורים מרגע בקיעתם, זכה מהם לייחס של אמא אווזה. לא זו בלבד שהם יעקבו אחריו, גם כשיגיעו לבגרות, הם ימשיכו להעדיפו על פני כל האווזים האחרים בלהקה או בסביבה.
במילים אחרות, מרגע שאווז או ברווז שנולד התקבע על דמות מסוימת, עתידה הדמות הזו להיות בשבילו אימו.
את ההחתמה גילה קונרד לורנץ, חוקר הטבע האוסטרי הנודע שחקר את התנהגות בעלי החיים. לורנץ הבחין אז שהדבר הראשון שקולט האווז מרגע בקיעתו, נחתם מיד ונכנס אל מוחו. לכן הוא נתן לתופעה את השם "הטבעה", שמאוחר יותר הוסב למושג מדויק יותר של "החתמה".
בהמשך הניסויים שלו, הוכיח קונרד לורנץ שלא רק בני אדם יכולים להיחתם אצל האווזים ברגע לידתם. בהחתמתו קבוצת אווזים על תמרור צהוב הוא הוכיח שהם יכולים להיחתם לא רק על יצורים חיים כמו אווזים ובני אדם, אלא גם על ידי חפצים דוממים שונים. בניסויים שלו הוא "החתים" אפרוחים גם על קופסת קרטון חומה שהוא הזיז עם חוט ואפילו על רכבת חשמלית שנסעה במסלול מעגלי, כשהאפרוחים הולכים אחריה, מעגל אחר מעגל - ללא הפסקה.
ממצאיו הראו שרק סמוך מאוד ללידה, כשרשת הנוירונים במוחם לא קובעה עדיין, יכולה להתקיים ההחתמה במיטבה. חלון הזמן הקצר שלאחר הבקיעה, השונה בין מין למין, קובע עד את מידת היעילות של ההחתמה.
לורנץ היה מהראשונים שעיצבו את התחום המחקרי המרתק של חקר ההתנהגות אצל בעלי חיים, תחום שהפך לענף מדעי בשם "אתולוגיה". הוא היה חוקר דגול, שבמהלך חייו זכה בפרס נובל. מנגד לורנץ גם זכור כמי ששיתף פעולה עם הרשע ונסחף לחברות במפלגה הנאצית בגרמניה.
במהלך מחקריו גידל לורנץ עצמו ברווזים כאלה והראה את ההחתמה במיטבה. הוא התפרסם בכל העולם בכך שהיה "אם לכל דבר", לחבורת אווזים שגידל כך. כולם עקבו אחריו לכל מקום והוא נהג ללכת ולשחות איתם, כשהוא משמש להם הורה לכל דבר ומפרסם תמונות מדהימות שלו ושל "בני משפחתו" המהדסים אחריו.
כך ברווזונים עוקבים אחרי הצלם:
https://youtu.be/u6O4ZpXUAD4
החתמת חוף הלידה של צבי הים:
https://youtu.be/fpAObF1B_sI
חפרנים חינוכיים מספרים על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
וכך החתמה יכולה לגדל משפחת עופות והאדם מלמד אותם את מסלול הנדידה השנתי (מתורגם):
https://youtu.be/Rxo-IbAF7kQ?long=yes
כיצד הוחתמו גוזלי ברווזים לקופסת קרטון?
ניסוי הברווזים והקופסה החומה הוא אחד הניסויים המפורסמים בתולדות חקר ההתנהגות של בעלי החיים, שנערך על ידי קונראד לורנץ (Konrad Lorenz), חוקר התנהגות בעלי חיים אוסטרי וחתן פרס נובל.
הניסוי הזה, חלק מסדרת ניסויים שנערכו בשנים 1935-1937, שינה את הבנת המדע לגבי האופן שבו בעלי חיים צעירים לומדים להכיר את הוריהם.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, לורנץ גילה תופעה מרתקת כאשר צפה בגוזלי ברווזים שזה עתה בקעו מביציהם. הוא שם לב שהגוזלים נמשכו אחרי כל עצם נע שראו בשעות הראשונות לחייהם - בין אם זו הייתה אימם האמיתית, לורנץ עצמו, שפרסם תמונות מדהימות שלו כשהוא מטייל ואחריו שורה של אווזונים קטנים.
לורנץ כינה את התופעה הזו "הטבעה" (Imprinting). הוא הראה שבמהלך תקופה קצרה וקריטית אחרי הבקיעה, גוזלי הברווזים עוברים תהליך מהיר של למידה שבו הם מזהים ו"מדפיסים" בתודעתם את דמות ההורה שלהם. מה שהפתיע את לורנץ היה שהגוזלים יכלו להיקשר לכל אובייקט נע - אפילו לקופסת קרטון פשוטה שהוזזה באמצעות חוט והם עקבו אחריה כאילו היא הייתה אימם.
בניסוי נוסף בו החתים לורנץ את האפרוחים על קופסה, הוא הניח אותה על קרון של רכבת צעצוע חשמלית, שנסעה במסלול מעגלי. איך שהחלה לנוע, האפרוחים מיהרו ועקבו אחרי הקופסה, בנאמנות מוחלטת וללא הפסקה - סיבוב אחר סיבוב.
הניסוי הדגים שהקשר בין הורה לצאצא אינו מבוסס רק על אינסטינקט מולד, אלא גם על למידה מהירה בתקופה קריטית. גוזלים שנחשפו לקופסת הקרטון החומה בשעות הראשונות לחייהם המשיכו לעקוב אחריה גם בהמשך ואפילו העדיפו אותה על פני אמם האמיתית.
התגלית הזו הובילה להבנה חדשה של תהליכי התפתחות מוקדמים בבעלי חיים והשפיעה גם על ההבנה האנושית את ההתקשרות הרגשית המוקדמת אצל תינוקות. היא הראתה שישנן תקופות קריטיות בהתפתחות שבהן מתרחשים תהליכי למידה מהירים ובלתי הפיכים.
בניסוי קלאסי אחר שלו נטל לורנץ חצי מהביצים שהטילה אווזה וכאשר בקעו, הוא דאג להיות הדבר הראשון שהם ראו. לאחר שגידל אותם זמן מה לבדו, הוא סגר אותם בקופסה, ביחד עם קבוצת הביקורת - אחיהם שנשארו עם האווזה האם. כשפתח להם את הקופסה והם שוחררו, הגוזלים שגדלו אצל האם מיהרו לרוץ אליה, בעוד שהגוזלים שהוא גידל פנו אליו. הם ראו את בו את אימם ולא חל בכך שום שינוי, גם כשהם התראו עם בני מינם וראו אם אחרת.
עבודתו של לורנץ פתחה תחום מחקר חדש בהתנהגות בעלי חיים והובילה להבנה טובה יותר של האופן שבו מתפתחים קשרים חברתיים בטבע. הזואולוג המבריק גילה שהאפרוחים יוחתמו ויעקבו אחרי כמעט כל אובייקט, אם הוא יהיה בקרבתם בימיהם הראשונים, יזוז, יבלוט ויהיה גדול מספיק.
הניסוי הפשוט עם קופסת הקרטון החומה הפך לאבן דרך בחקר ההתנהגות והשפעתו ניכרת עד היום במחקרים על התפתחות מוקדמת והתנהגות חברתית. לא לחינם רואים מאז את קונרד לורנץ בתור "הסנדק של תורת הטבעת החיות".
בשנת 1973 ועל אף עברו הנאצי, קיבל לורנץ את פרס נובל, על תגליותיו בתחום ההתנהגות החברתית של בעלי חיים. הפרס חולק ביחד איתו גם לחוקרים ניקו טינברגן וקרל פון פריש.
הנה קונראד לורנץ עם האווזים:
https://youtu.be/cgCTPBU69Sw
על ההחתמה:
https://youtu.be/Y8rel_fYuqI
הקופסה משמשת להחתמת ריחות לכלבי גישוש:
https://youtu.be/fjH7OAHTOPg
וחפרנות חינוכית על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
קונראד לורנץ
#
הייתה זו עבודתו של חוקר ההתנהגות קונראד לורנץ (Konrad Lorenz) המפורסם, זוכה פרס נובל לפיזיקה, שגילתה לעולם את ההסבר לאהבת הורים לילדיהם הרכים.
ה"קינדרסכמה" (Kinderschema) של לורנץ, בעברית "סכמת התינוק המתוק", כך הוא כינה את המנגנון האבולוציוני הזה שגורם להורים שלנו לטפל בנו בינקותנו ולנו לעשות בשלנו בבוא היום.
לורנץ היה מדען וחוקר ידוע של בעלי חיים וזוכה פרס נובל. את הפרס הוא קיבל על מחקר שערך בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. תוכלו לראותו בתגית "החתמה, קרטון". אך בקיצור נסביר שהוא זה שגילה שבעלי חיים מסוימים, כמו גוזלי אווזים למשל, דבקים בדמות הראשונה שהם רואים אחרי בקיעתם מהביצה.
איך זה בא לידי ביטוי? - מרגע שנחשפו אל אותה דמות ראשונה, הם יילכו אחריה ויחקו אותה כמו הייתה אימם. הדמות הזו היא לרוב כמובן האם, אבל לורנץ עשה ניסויים והוכיח שאפרוחים שנחשפו דווקא אליו ראשונים דבקו בו והלכו אחריו כמו אחרי אם.
אבל נחזור לחמידות של הצאצאים. איך היא פועלת כדי שהורים יאהבו את ילדיהם? - לפי ההסבר של לורנץ יש תכונות תינוקיות המעוררות חיבה אוטומטית אצל בני אדם. זו בעצם ה"חמידות" של התינוקות שלנו שתגרום לנו לאהוב ולטפל בהם כל כך טוב.
לורנץ הטעים שה"קינדרסכמה" מאפיינת כל תינוק אנושי, כמו גם גורים של בעלי חיים ומטרתה היא לעודד את ההורים לטפל בתינוקות. תפקידו האבולוציוני של רגש ה"חמידות", הוא כתב במאמר מ-1943, מתעורר בנו כשאנו רואים תינוק ומתלהבים ממנו ואם אנו ההורים - אז לטפל בו.
לורנץ ממש הגדיר את התינוק החמוד בעינינו. ראש גדול יחסית לגוף, כשהגוף עצמו הוא שמנמן, מצח גבוה, עיניים גדולות, פה ואף קטנטנים וגפיים קצרות.
למעשה, גרס קונראד לורנץ, כל תינוק וגור של בעל חיים מצויד ב"קינדרסכמה", אותה חמידות מולדת שמטרתה לעודד את הוריו לטפל בו.
אגב, לורנץ היה פרופסור נאצי, האמין באידאולוגיה הנאצית וערך מחקרים שתמכו בה. אחרי המלחמה הוא התחרט על חברותו במפלגה וגרס שמעולם הוא לא חשב שמישהו יתרגם את רעיונותיו על הברירה הטבעית לרצח והשמדה. זה טיעון מעניין אך קצת מוזר לפרופסור אוסטרי וזוכה פרס נובל, כשהספר הכי נמכר באותה תקופה הוא "מיין קאמפף" המפרט בהקפדה את תכניותיו השטניות ודעותיו הנוראות של היטלר.
#החמידות של מיקי מאוס
אפילו וולט דיסני גילה את הקינדרסכמה, אם במודע ואם שלא במודע ובבירור עוד לפני שהמדע הכיר במנגנון הזה.
ב-1979 ניתח הפלאונטולוג סטיבן ג'יי גולד (Stephen Jay Gould) את השינויים שמיקי עבר במהלך השנים וזיהה תהליך של ניאוטניה (neoteny), בו המראה העכברי של פניו עם אפו הארוך של מיקי הפכו דומים יותר ויותר לתינוק אנושי, בעל ראש גדול יותר ביחס לגוף, עיניים גדולות יותר, מצח מורחב ורגליים קצרות ומגושמות יותר.
גולד טען במאמר, בהסתמך על עבודתו של חוקר ההתנהגות קונרד לורנץ (Konrad Lorenz), שתכונות תינוקיות כאלה מעוררות חיבה אוטומטית אצל בני אדם (ראו בתגית "חמידות") ושדיסני גילה זאת, במודע או שלא במודע, עוד לפני שהמדע הכיר בכך.
בחברת דיסני של אותה תקופה אימצו את הקינדרסכמה של לורנץ, מה שהתבטא ובדף הוראות שהגדיר לאנימטורים, מי שציירו את האנימציה, את התכונות הדרושות ליצירת דמויות חמודות. זה אכן הוביל לכמה מהדמויות החמודות שייצר תאגיד דיסני ועונות על תיאור החמידות לפי לורנץ.
וכך הפך מיקי בשנות ה-50 לחבר מנומס ואוהב לכל המשפחה. זה התרחש ובא לידי ביטוי בעלייתו של "מועדון מיקי מאוס" (Mickey Mouse Club) בטלוויזיה. המאבקים של מיקי המוקדם והחתרני הפכו לחיוכים וחיבוקים, כשהדמות הופכת יותר ויותר צפויה.
מאז שנות ה-80 כמעט ולא השתנה המראה שלו, מלבד עדכונים טכניים לצרכי אנימציה ממוחשבת.
הפרדוקס הגדול בהתפתחות של מיקי נעוץ בהיותו אחת הדמויות המוכרות ביותר בהיסטוריה, אך גם אחת הסטריליות שבהן. מסתבר שכדי להיות כל כך פופולרי מיקי איבד ברוב הפורמטים את הניצוץ החתרני שכל כך אפיין אותו בתחילת דרכו.
הנה קינדרסכמה - סכמת התינוק המתוק:
https://youtu.be/dfsbspNlI14
החמידות של התינוק:
https://youtu.be/9EJ2TKi0Kcw
זה כך גם בטבע (להגדיל למסך מלא):
https://youtu.be/ecdxhXQ7LGI
מצגת וידאו על החמידות והתינוק:
https://youtu.be/MqX2IzzVAcU
תינוק חמדמד (מסך מלא):
https://youtu.be/YVkb3BqVAUM
ומיקי מאוס שהפך מעכבר לחמוד - ומצליח:
https://youtu.be/KGdLkl1Alpc
הייתה זו עבודתו של חוקר ההתנהגות קונראד לורנץ (Konrad Lorenz) המפורסם, זוכה פרס נובל לפיזיקה, שגילתה לעולם את ההסבר לאהבת הורים לילדיהם הרכים.
ה"קינדרסכמה" (Kinderschema) של לורנץ, בעברית "סכמת התינוק המתוק", כך הוא כינה את המנגנון האבולוציוני הזה שגורם להורים שלנו לטפל בנו בינקותנו ולנו לעשות בשלנו בבוא היום.
לורנץ היה מדען וחוקר ידוע של בעלי חיים וזוכה פרס נובל. את הפרס הוא קיבל על מחקר שערך בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. תוכלו לראותו בתגית "החתמה, קרטון". אך בקיצור נסביר שהוא זה שגילה שבעלי חיים מסוימים, כמו גוזלי אווזים למשל, דבקים בדמות הראשונה שהם רואים אחרי בקיעתם מהביצה.
איך זה בא לידי ביטוי? - מרגע שנחשפו אל אותה דמות ראשונה, הם יילכו אחריה ויחקו אותה כמו הייתה אימם. הדמות הזו היא לרוב כמובן האם, אבל לורנץ עשה ניסויים והוכיח שאפרוחים שנחשפו דווקא אליו ראשונים דבקו בו והלכו אחריו כמו אחרי אם.
אבל נחזור לחמידות של הצאצאים. איך היא פועלת כדי שהורים יאהבו את ילדיהם? - לפי ההסבר של לורנץ יש תכונות תינוקיות המעוררות חיבה אוטומטית אצל בני אדם. זו בעצם ה"חמידות" של התינוקות שלנו שתגרום לנו לאהוב ולטפל בהם כל כך טוב.
לורנץ הטעים שה"קינדרסכמה" מאפיינת כל תינוק אנושי, כמו גם גורים של בעלי חיים ומטרתה היא לעודד את ההורים לטפל בתינוקות. תפקידו האבולוציוני של רגש ה"חמידות", הוא כתב במאמר מ-1943, מתעורר בנו כשאנו רואים תינוק ומתלהבים ממנו ואם אנו ההורים - אז לטפל בו.
לורנץ ממש הגדיר את התינוק החמוד בעינינו. ראש גדול יחסית לגוף, כשהגוף עצמו הוא שמנמן, מצח גבוה, עיניים גדולות, פה ואף קטנטנים וגפיים קצרות.
למעשה, גרס קונראד לורנץ, כל תינוק וגור של בעל חיים מצויד ב"קינדרסכמה", אותה חמידות מולדת שמטרתה לעודד את הוריו לטפל בו.
אגב, לורנץ היה פרופסור נאצי, האמין באידאולוגיה הנאצית וערך מחקרים שתמכו בה. אחרי המלחמה הוא התחרט על חברותו במפלגה וגרס שמעולם הוא לא חשב שמישהו יתרגם את רעיונותיו על הברירה הטבעית לרצח והשמדה. זה טיעון מעניין אך קצת מוזר לפרופסור אוסטרי וזוכה פרס נובל, כשהספר הכי נמכר באותה תקופה הוא "מיין קאמפף" המפרט בהקפדה את תכניותיו השטניות ודעותיו הנוראות של היטלר.
#החמידות של מיקי מאוס
אפילו וולט דיסני גילה את הקינדרסכמה, אם במודע ואם שלא במודע ובבירור עוד לפני שהמדע הכיר במנגנון הזה.
ב-1979 ניתח הפלאונטולוג סטיבן ג'יי גולד (Stephen Jay Gould) את השינויים שמיקי עבר במהלך השנים וזיהה תהליך של ניאוטניה (neoteny), בו המראה העכברי של פניו עם אפו הארוך של מיקי הפכו דומים יותר ויותר לתינוק אנושי, בעל ראש גדול יותר ביחס לגוף, עיניים גדולות יותר, מצח מורחב ורגליים קצרות ומגושמות יותר.
גולד טען במאמר, בהסתמך על עבודתו של חוקר ההתנהגות קונרד לורנץ (Konrad Lorenz), שתכונות תינוקיות כאלה מעוררות חיבה אוטומטית אצל בני אדם (ראו בתגית "חמידות") ושדיסני גילה זאת, במודע או שלא במודע, עוד לפני שהמדע הכיר בכך.
בחברת דיסני של אותה תקופה אימצו את הקינדרסכמה של לורנץ, מה שהתבטא ובדף הוראות שהגדיר לאנימטורים, מי שציירו את האנימציה, את התכונות הדרושות ליצירת דמויות חמודות. זה אכן הוביל לכמה מהדמויות החמודות שייצר תאגיד דיסני ועונות על תיאור החמידות לפי לורנץ.
וכך הפך מיקי בשנות ה-50 לחבר מנומס ואוהב לכל המשפחה. זה התרחש ובא לידי ביטוי בעלייתו של "מועדון מיקי מאוס" (Mickey Mouse Club) בטלוויזיה. המאבקים של מיקי המוקדם והחתרני הפכו לחיוכים וחיבוקים, כשהדמות הופכת יותר ויותר צפויה.
מאז שנות ה-80 כמעט ולא השתנה המראה שלו, מלבד עדכונים טכניים לצרכי אנימציה ממוחשבת.
הפרדוקס הגדול בהתפתחות של מיקי נעוץ בהיותו אחת הדמויות המוכרות ביותר בהיסטוריה, אך גם אחת הסטריליות שבהן. מסתבר שכדי להיות כל כך פופולרי מיקי איבד ברוב הפורמטים את הניצוץ החתרני שכל כך אפיין אותו בתחילת דרכו.
הנה קינדרסכמה - סכמת התינוק המתוק:
https://youtu.be/dfsbspNlI14
החמידות של התינוק:
https://youtu.be/9EJ2TKi0Kcw
זה כך גם בטבע (להגדיל למסך מלא):
https://youtu.be/ecdxhXQ7LGI
מצגת וידאו על החמידות והתינוק:
https://youtu.be/MqX2IzzVAcU
תינוק חמדמד (מסך מלא):
https://youtu.be/YVkb3BqVAUM
ומיקי מאוס שהפך מעכבר לחמוד - ומצליח:
https://youtu.be/KGdLkl1Alpc
זו אחת התופעות המרתקות בעולם הטבע ואחד הפלאים של עולם החי. ה"החתמה" (Imprinting), מלשון חותמת, היא תופעה מדהימה, שלפיה מי שגידל אווזים אפורים מרגע בקיעתם, זכה מהם לייחס של אמא אווזה. לא זו בלבד שהם יעקבו אחריו, גם כשיגיעו לבגרות, הם ימשיכו להעדיפו על פני כל האווזים האחרים בלהקה או בסביבה.
במילים אחרות, מרגע שאווז או ברווז שנולד התקבע על דמות מסוימת, עתידה הדמות הזו להיות בשבילו אימו.
את ההחתמה גילה קונרד לורנץ, חוקר הטבע האוסטרי הנודע שחקר את התנהגות בעלי החיים. לורנץ הבחין אז שהדבר הראשון שקולט האווז מרגע בקיעתו, נחתם מיד ונכנס אל מוחו. לכן הוא נתן לתופעה את השם "הטבעה", שמאוחר יותר הוסב למושג מדויק יותר של "החתמה".
בהמשך הניסויים שלו, הוכיח קונרד לורנץ שלא רק בני אדם יכולים להיחתם אצל האווזים ברגע לידתם. בהחתמתו קבוצת אווזים על תמרור צהוב הוא הוכיח שהם יכולים להיחתם לא רק על יצורים חיים כמו אווזים ובני אדם, אלא גם על ידי חפצים דוממים שונים. בניסויים שלו הוא "החתים" אפרוחים גם על קופסת קרטון חומה שהוא הזיז עם חוט ואפילו על רכבת חשמלית שנסעה במסלול מעגלי, כשהאפרוחים הולכים אחריה, מעגל אחר מעגל - ללא הפסקה.
ממצאיו הראו שרק סמוך מאוד ללידה, כשרשת הנוירונים במוחם לא קובעה עדיין, יכולה להתקיים ההחתמה במיטבה. חלון הזמן הקצר שלאחר הבקיעה, השונה בין מין למין, קובע עד את מידת היעילות של ההחתמה.
לורנץ היה מהראשונים שעיצבו את התחום המחקרי המרתק של חקר ההתנהגות אצל בעלי חיים, תחום שהפך לענף מדעי בשם "אתולוגיה". הוא היה חוקר דגול, שבמהלך חייו זכה בפרס נובל. מנגד לורנץ גם זכור כמי ששיתף פעולה עם הרשע ונסחף לחברות במפלגה הנאצית בגרמניה.
במהלך מחקריו גידל לורנץ עצמו ברווזים כאלה והראה את ההחתמה במיטבה. הוא התפרסם בכל העולם בכך שהיה "אם לכל דבר", לחבורת אווזים שגידל כך. כולם עקבו אחריו לכל מקום והוא נהג ללכת ולשחות איתם, כשהוא משמש להם הורה לכל דבר ומפרסם תמונות מדהימות שלו ושל "בני משפחתו" המהדסים אחריו.
כך ברווזונים עוקבים אחרי הצלם:
https://youtu.be/u6O4ZpXUAD4
החתמת חוף הלידה של צבי הים:
https://youtu.be/fpAObF1B_sI
חפרנים חינוכיים מספרים על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
וכך החתמה יכולה לגדל משפחת עופות והאדם מלמד אותם את מסלול הנדידה השנתי (מתורגם):
https://youtu.be/Rxo-IbAF7kQ?long=yes
ניסוי הברווזים והקופסה החומה הוא אחד הניסויים המפורסמים בתולדות חקר ההתנהגות של בעלי החיים, שנערך על ידי קונראד לורנץ (Konrad Lorenz), חוקר התנהגות בעלי חיים אוסטרי וחתן פרס נובל.
הניסוי הזה, חלק מסדרת ניסויים שנערכו בשנים 1935-1937, שינה את הבנת המדע לגבי האופן שבו בעלי חיים צעירים לומדים להכיר את הוריהם.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, לורנץ גילה תופעה מרתקת כאשר צפה בגוזלי ברווזים שזה עתה בקעו מביציהם. הוא שם לב שהגוזלים נמשכו אחרי כל עצם נע שראו בשעות הראשונות לחייהם - בין אם זו הייתה אימם האמיתית, לורנץ עצמו, שפרסם תמונות מדהימות שלו כשהוא מטייל ואחריו שורה של אווזונים קטנים.
לורנץ כינה את התופעה הזו "הטבעה" (Imprinting). הוא הראה שבמהלך תקופה קצרה וקריטית אחרי הבקיעה, גוזלי הברווזים עוברים תהליך מהיר של למידה שבו הם מזהים ו"מדפיסים" בתודעתם את דמות ההורה שלהם. מה שהפתיע את לורנץ היה שהגוזלים יכלו להיקשר לכל אובייקט נע - אפילו לקופסת קרטון פשוטה שהוזזה באמצעות חוט והם עקבו אחריה כאילו היא הייתה אימם.
בניסוי נוסף בו החתים לורנץ את האפרוחים על קופסה, הוא הניח אותה על קרון של רכבת צעצוע חשמלית, שנסעה במסלול מעגלי. איך שהחלה לנוע, האפרוחים מיהרו ועקבו אחרי הקופסה, בנאמנות מוחלטת וללא הפסקה - סיבוב אחר סיבוב.
הניסוי הדגים שהקשר בין הורה לצאצא אינו מבוסס רק על אינסטינקט מולד, אלא גם על למידה מהירה בתקופה קריטית. גוזלים שנחשפו לקופסת הקרטון החומה בשעות הראשונות לחייהם המשיכו לעקוב אחריה גם בהמשך ואפילו העדיפו אותה על פני אמם האמיתית.
התגלית הזו הובילה להבנה חדשה של תהליכי התפתחות מוקדמים בבעלי חיים והשפיעה גם על ההבנה האנושית את ההתקשרות הרגשית המוקדמת אצל תינוקות. היא הראתה שישנן תקופות קריטיות בהתפתחות שבהן מתרחשים תהליכי למידה מהירים ובלתי הפיכים.
בניסוי קלאסי אחר שלו נטל לורנץ חצי מהביצים שהטילה אווזה וכאשר בקעו, הוא דאג להיות הדבר הראשון שהם ראו. לאחר שגידל אותם זמן מה לבדו, הוא סגר אותם בקופסה, ביחד עם קבוצת הביקורת - אחיהם שנשארו עם האווזה האם. כשפתח להם את הקופסה והם שוחררו, הגוזלים שגדלו אצל האם מיהרו לרוץ אליה, בעוד שהגוזלים שהוא גידל פנו אליו. הם ראו את בו את אימם ולא חל בכך שום שינוי, גם כשהם התראו עם בני מינם וראו אם אחרת.
עבודתו של לורנץ פתחה תחום מחקר חדש בהתנהגות בעלי חיים והובילה להבנה טובה יותר של האופן שבו מתפתחים קשרים חברתיים בטבע. הזואולוג המבריק גילה שהאפרוחים יוחתמו ויעקבו אחרי כמעט כל אובייקט, אם הוא יהיה בקרבתם בימיהם הראשונים, יזוז, יבלוט ויהיה גדול מספיק.
הניסוי הפשוט עם קופסת הקרטון החומה הפך לאבן דרך בחקר ההתנהגות והשפעתו ניכרת עד היום במחקרים על התפתחות מוקדמת והתנהגות חברתית. לא לחינם רואים מאז את קונרד לורנץ בתור "הסנדק של תורת הטבעת החיות".
בשנת 1973 ועל אף עברו הנאצי, קיבל לורנץ את פרס נובל, על תגליותיו בתחום ההתנהגות החברתית של בעלי חיים. הפרס חולק ביחד איתו גם לחוקרים ניקו טינברגן וקרל פון פריש.
הנה קונראד לורנץ עם האווזים:
https://youtu.be/cgCTPBU69Sw
על ההחתמה:
https://youtu.be/Y8rel_fYuqI
הקופסה משמשת להחתמת ריחות לכלבי גישוש:
https://youtu.be/fjH7OAHTOPg
וחפרנות חינוכית על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
