שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
להיכן נעלמים קיפודי הים?
קיפודי ים (Sea urchins) הם יצורי ים מופלאים. אלו בעלי חיים המתאפיינים בקוצים, השומרים עליהם מטורפים ותוקפים.
הקוצים הללו, בין אם הם חדים וארוכים או שהם שטוחים וקהים יותר ואחרים, מכילים בחלקם בלוטות ארס שבמקרה של דקירה עלולות לגרום לכאב גדול.
קיפודי הים הולכים ונעלמים מחופי הים התיכון. המדענים סבורים שמינים שפלשו אל הים התיכון, דרך תעלת סואץ שנוצרה בידי אדם, מתחרים עם הקיפודים על מזונם ומותירים להם הרבה פחות מזון.
אבל גורם נוסף שנחקר ונמצא משפיע מאד על היעלמותם הוא התחממות מי הים, הקשורה בהתחממות הגלובלית. מסתבר שעליית טמפרטורת המים בעשורים האחרונים, המגיעה עד 3 מעלות שלמות, גורמת להכחדתם של קיפודי הים.
מעניין לדעת שהזדווגות אינה הדרך של קיפודי הים להתרבות. במקומה מתקיימת הפריה המים הפתוחים. מה הכוונה? - הזכרים משחררים מיליוני זרעונים לים הפתוח וכך עושות גם הנקבות עם הביציות. כולם נעים בים הפתוח ואצל מי מהם שנפגשים מתרחשת ההפריה.
לקיפודי ים, על אף שמם, אין כל קשר אבולוציוני או זואולוגי לקיפודי היבשה. הם הרי חסרי חוליות, בעוד קיפוד היבשה הוא יונק. הקרובים המפתיעים שלהם הם דווקא בני המין האנושי, שחולקים עימם כ-7,000 גֵנים משותפים.
מה שאיננו חולקים עם קיפודי הים היא יכולת הרגנרציה שלהם, היכולת לגדל מחדש איברים שנפגעו, לא רק כשמדובר בקוצים אלא גם באיברי תנועה. ואגב, חלק ממיני הקיפודים הימיים מגיעים ל-200 שנות חיים.
הנה קיפודי הים הנעלמים (עברית):
https://youtu.be/EIc9irLZ9QM
וכך הם נראים בים:
https://youtu.be/D3W4OCnHyCs
מהו דולר חול?
דולרי חול (Sand dollars) הם ממצאי חוף מבוקשים מאוד. בעוד השלד שמוצאים על החול הוא בהיר ומתנוססת עליו מעין חותמת בצורת כוכב, מעטים יודעים כיצד הם נראים באמת, כשהם חיים במעמקים.
כי בחייו, דולר החול (Sand dollar) או הכשדית, הוא סגול וכלל לא מזכיר את האובייקט בצורת דיסק בהיר שמוצאים על החול אחרי הגאות.
אם לא ייטרף, וזה נדיר יחסית, דולר הים יכול לחיות בין 6 ל-10 שנים. את גילו של דולר חול ניתן לזהות לפי הטבעות שלו וגודלו. ממש כמו שטבעות העץ מסמנות את שנות חייו, כך מספר טבעות הצמיחה של דולר החול מראות עד כמה הוא מבוגר.
אמצעי ההגנה של הדולרים הוא בהיותם שעירים וקשים מדי עבור רוב הטורפים. עם מעט טורפים ונטייה לחיות בצפיפות ביחד, דולרי החול שוכנים במים טרופיים וממוזגים ברחבי חצי הכדור הצפוני של כדור הארץ.
כשהמים רגועים לא פעם אפשר לראות אותם עומדים זקופים, עם קצה אחד שלהם כשהוא קבור בחול. במים סוערים נוטים דולרי החול לשכב על קרקע הים או להתחפר מתחת לחול כדי שלא להיסחף. כדי להישאר במקום, הם גם אימצו שיטות אבולוציוניות כמו גידול של שלדים כבדים יחסית או בליעה של חול, שהופכת אותם יותר כבדים.
מסקרנת מאוד הדרך המרתקת שבה הם אוכלים. דולרי-החול חיים על זחלים של סרטנים, אצות מיקרוסקופיות, אורגניזמים זעירים שהם בוררים מתוך החול ועוד. הקוצים והזיפים הזעירים והגמישים שלהם מעבירים חול לאורך משטחי גופם הדוקרניים, עד שהם מביאים אותו אל הפה המרכזי, שממוקם על צידם התחתון. בפה של החיה הימית יש לה לסת בת חמישה קטעים דמויי שיניים. בעזרתם היא בוררת חלקיקי מזון מתוך החול, בתהליך של עיכול שיכול לקחת יומיים שלמים.
לא סתם כשמוצאים את השלד שלהם רואים את הנקבים הללו, שבמקרה יש להם עיצוב נהדר, דמוי פרח או כוכב. מדובר ב-5 סטים של נקבוביות ולפעמים גם חורים או חריצים מלבניים שבחייהם משמשים כנקבים לקצירת מזון.
תושבי האוקיינוס דמויי הדיסק הללו, שזכו במקומות שונים בעולם לשמות כמו "ביסקוויט ים" (sea biscuit), או "עוגת חול" (sand cake), הם קרוביהם של כוכבי הים. הם נושמים דרך הפטלואידים - סדרת חורים שמהם יוצאות מעין כפות רגליים נושמות.
דולרי חול חיים לא יכולים לשרוד זמן רב מחוץ למים. איסוף שלהם מהחוף הורג אותם ולכן במרבית המדינות הוא אינו חוקי.
אז עכשיו אתם יודעים שדולרי חול לבנים שנמצאים לאורך החוף הם בעצם השלדים של מה שהיו יצורי ים חיים. כשהם מתים, השלד שלהם מלבין, הקוצים הקטנים נעלמים ומתגלה הצורה המיוחדת של חותמת הכוכב.
הנה דולר החול:
https://youtu.be/DOEdJrFe9gY
כך תמצאו אותם על החוף:
https://youtu.be/dxZdBPDNiF4
הסבר על היצור המרתק (עברית):
https://youtu.be/Zbe9arVhs0c?end=1m55s
והסרט "דולרים של חול" שנקרא על שמם:
https://youtu.be/RJmZr73e2lc
מהו פרי הצַּבָּר או הסברס שהפך כינוי לישראלים?
הצַּבָּר (Prickly Pear), בערבית סברס, הוא פרי משונה. מחד, הוא כל כך טעים ומתוק ומנגד, קוצני ומכאיב כל כך עד שהערבים השתמשו בו כגדר לשטחי החקלאות שלהם ושתלו צבר בגבולות השטחים, כדי למנוע כניסה של גנבים ואורחים לא רצויים.
קוצי הצבר נמצאים גם על העלים הבשרניים וגם על הפרי. הקוצים הללו מהווים אמצעי ההגנה של הצבר, כנגד פגיעה בו.
שמו העברי של הצבר בא על שום צבירת המים שהוא יונק ומגבעוליו המכילים הרבה מים, המסוגלים לקיים אותו לתקופות ארוכות.
על אף שמוצאו של הצבר מאמריקה, תכונותיו הפכו את שמו לכינוי לישראלים. ממש כמו הישראלים, המחוספסים וניצתים בקלות מבחוץ, אבל מלאי רגש ואחווה מבפנים, כך גם פרי הצבר העסיסי. מדובר בפרי שקוציו המכאיבים מקשים על אכילת תוכנו, אבל למי שמצליחים בכך, מובטח מעדן רך, טעים ומתוק להפליא.
הנה חקלאי שמגדל צברים מספר על הקקטוס המעניין הזה (עברית):
https://youtu.be/fWZN3jprpxA
כך קוטפים ואוכלים את פרי הצבר:
https://youtu.be/DsOix7iFvD0
קציר פירות הצבר:
https://youtu.be/sALAk2NOHu0
יש מי שמכינים מהצבר מיץ נהדר (עברית):
https://youtu.be/JrGu29JQN3M
ורבים בארץ מגדלים קקטוסים בגינה - הנה מישהו עם 5,000 מינים (עברית):
https://youtu.be/sQ3z40iM82E
איך מפיץ את עצמו כפתור החולות?
כפתור החולות (Creeping thorn rose) הוא צמח בהיר שגדל בחולות חופי-הים והמדבר.
הוא זכה לשמו בשל צורת העיגול של הפרי שלו. מדובר בפרי שצורתו היא כשל כפתור או מטבע. מצידו התחתון הוא שטוח בעוד שמצידו העליון הוא שעיר וקוצני. יש המכנים אותו בשם העממי "פוקת היחפים".
כפתור החולות הוא אחד מהצמחים שמשתמשים במנגנון הפצה יעיל, גם אם טורדני - הפצה באמצעות בעלי חיים. החלק העליון של הפרח נתפס עם קוציו על רגלי בעלי חיים וכך הוא מופץ במקומות שאליהם מגיעות החיות הללו.
יש לכפתור החולות שני זנים שיחידת ההפצה שלהם שונה - אחת דמוית כפתור עגול והשניה דמוית כוכב עגול.
לצערנו לא מצאנו סרטונים על הפצת הזרעים של כפתור החולות.
איך הקיפוד מגן על עצמו?
הקיפוד הוא יונק קטן שמגן על עצמו מטורפים בצורה מיוחדת - גופו עטוף בקוצים צפופים ודוקרניים. אם הוא מרגיש שטורף מאיים עליו, מתגלגל הקיפוד ומתכדר במהירות, כלומר הופך לכדור קוצני, ששום בעל חיים לא יעז או ירצה לטרוף.
בחורף מסתתר הקיפוד מתחת לערימה של עלים. באביב, אחרי שהתעורר משנת החורף שלו, הוא יוצא לצוד חלזונות, תולעים וחרקים, כמו צרצרים, חגבים, חיפושיות וחרגולים.
את הטרף, אגב, הוא עושה בלילה. כי הקיפודים ידועים כטורפי לילה.
קיפודים הם גם ציידים שלא חוששים מבעלי חיים מסוכנים וארסיים. הם צדים נחשים בלי חשש ואפילו עקרבים.
הנה מצגת וידאו על הקיפוד, בעל חיים לא תוקפני ודי נינוח (עברית):
https://youtu.be/zLUS5t4-OiQ
הקיפוד הופך לכדור של קוצים, כשהוא מרגיש איום עליו:
https://youtu.be/D36JUfE1oYk
לפעמים הוא ממש רגוע:
https://youtu.be/kBAzEMLKTWU
התמרור ששומר עליו כשהוא חוצה את הכביש (עברית):
https://youtu.be/LAJ8ElkVWwU
וסרטון תיעודי קצר על הקיפודים (עברית):
https://youtu.be/A7iOqj_WMYY?long=yes
מהו הדורבן ומה לימדו הקוצים שלו את הרפואה?
דָרְבָּן (Hystrix) הוא מכרסם גדול יחסית. כמו כל קיפוד גם הוא מגן על עצמו מטורפים בעזרת הקוצים שלו. אבל בניגוד לשמועות, הדורבן לא מטיל את קוציו להגנה על עצמו מטורפים.
כי הדורבן מגן על עצמו על ידי הרתעה. הוא פורש את קוצי הזנב החלולים שלו ובאופן כזה מייצר לעצמו מראה גדול יותר ומאיים, כך שמרבית הטורפים נמנעים ממנו. בנוסף לכך, מייצרת הרעדת הקוצים של הדורבן קול מרתיע, שמפחיד את הטורפים ולרוב מבריח אותם. במקרה הצורך מגן על עצמו הדורבן על ידי הטחת הזנב שלו בתוקף, כך שהקוצים חודרים לבשרו.
המעניין הוא שמהדורבנים לומדים היום לייצר חוטים כירורגיים, מהסוג שמשמש לתפרים אחרי ניתוחים.
כי אדם אחד, מישהו שנדקר פעם מקוץ של דורבן, שם לב ראשון לפרט מעניין. הוא הבחין שהרבה יותר כואב להוציא את הקוץ של הדורבן מהגוף מאשר הכאב המקורי שחש כשהקוץ ננעץ מלכתחילה בבשרו.
כשהוא חשב על זה היטב הוא הבין שיש כאן יתרון רפואי מבטיח. כי אחרי ניתוחים נוהג המנתח לסגור את התפרים באמצעות סוגרי מתכת או חוט כירורגי. הסוגר או חוט צריך להיות נוח לסגירת התפר מצד אחד ומנגד, כזה שלא יפתח בקלות. כי תפרים שנפתחים יוצרים קשיים ולכל הפחות עיכוב בהחלמה.
אז הוא החליט לייצר באופן דומה סוגרים וחוטים כירורגיים שיהיו קל לתפירה ומנגד - שלא ייפתחו בקלות. כך נתנו קוצי הפורקיופיין או הדורבן, השראה לסגירת תפרים באמצעות סוגרים שלא נופלים, כמו גם לחוט הכירורגי הנסגר היטב שמייצרת בהשראת הדרבן חברת "אנגיוסיל" (AngioSeal).
הנה הדרבן (עברית):
https://youtu.be/jrdc4X5cTGk
לדורבן הגנה עצמית כפולה, עם קוצים שנתקעים הטורף וחומר מרפא שמסביבם ומונע זיהום גם ממנו אם בטעות נדקר בעצמו:
https://youtu.be/h2XftIcqQFw
כך נתנו קוצי הפורקיופיין או הדורבן, השראה לסגירת תפרים באמצעות סוגרים שלא נופלים:
https://youtu.be/ZphlCdI2yqA
הסאונד של שקשוק והרעדת הקוצים:
https://youtu.be/9je_89CeKuo
קולו התינוקי של הדורבן:
https://youtu.be/Su-N1O6Nijw
והצרחות כשהוא עצבני:
https://youtu.be/pBBEzsGOq9w
מהו מקל הגשם?
מקל גשם (Rainstick) הוא כלי נגינה בצורת צינור חלול וארוך המפיק רעש של גשם.
מקל הגשם עשוי מעץ, לרוב מסוגים מסוימים של קקטוסים או ענפי במבוק. כיום יוצרים מקלות גשם גם מגלילי נייר דחוס או קרטון, תוך נעיצה בהם של מסמרים וקיסמי שיניים.
לא ברור לחלוטין מה מקורו של מקל הגשם. מרבית ההערכות מדברות על התרבות האצטקית, אך כלים דומים נמצאו באוסטרליה, בדרום אסיה ובאפריקה. השתמשו בו אז בעיקר לטכסי הורדת גשם.
צלילי מקל הגשם נובעים מקיסמים, או קוצי הקקטוס שננעצו דרך גוף העץ והוכנסו פנימה. את הצינור מלאו בשעועית יבשה או בחלוקי נחל. כאשר הופכים אותו הם זזים ופוגעים בקוצים שנעוצים בצדו הפנימי לאורך ומשמיעים קול המזכיר את צלילי הגשם היורד.
הנה מקל הגשם:
https://youtu.be/b32g5NvG9Qc
הסבר והדגמה של מקל גשם:
https://youtu.be/3Sb7OfXGhUE?t=28s
כך מפיקים צלילים ממקל הגשם:
https://youtu.be/riQNqpwXkvE
הנה מה שבתוך מקל הגשם:
https://youtu.be/8y_KR5mRpn8?t=30s
כך יוצרים מקל גשם לבד:
https://youtu.be/taQogj2YgvE
מה הייתה תספורת הקוצים של הניינטיז?
אלה שנות התשעים וברחבי העולם הולכים נערים כששערותיהם זקורות כלפי מעלה במראה קוצני משהו.
זוהי תסרוקת הקוצים, גרסה של תספורת המוהיקן (Mohawk), הידועה כ"מוהוק" ובה מעצבים את השיער לצורה זו.
השמן שאיפשר את העיצוב הקוצני הזה היה שמן החוחובה, למעשה ג'ל חוחובה, שהייתה תקופה שהוא נחשב לחלק בלתי נפרד מארון התמרוקים של כל "פאנקיסט".
באמצעות ג'ל החוחובה ניתן לעצב שיער כמעט לכל צורה שרוצים וממש לפסל את השיער לצורה הרצויה - כולל העמדת הקוצים ארוכים ואלגנטיים לתפארת בשיער.
הנה תסרוקת הקוצים הגברית:
https://youtu.be/2wMNo_GiB60
עיצוב קוצים בשיער בסגנון מוהיקני, או מוהוק:
https://youtu.be/qkkHfVbi7sI
כך עושים את זה נכון:
https://youtu.be/Isz3uzU8lcA
ומסתבר שהשמן לעיצוב הקוצני של השיער בא מכאן (עברית):
https://youtu.be/A5LDsbUhU_o
קיפודי ים (Sea urchins) הם יצורי ים מופלאים. אלו בעלי חיים המתאפיינים בקוצים, השומרים עליהם מטורפים ותוקפים.
הקוצים הללו, בין אם הם חדים וארוכים או שהם שטוחים וקהים יותר ואחרים, מכילים בחלקם בלוטות ארס שבמקרה של דקירה עלולות לגרום לכאב גדול.
קיפודי הים הולכים ונעלמים מחופי הים התיכון. המדענים סבורים שמינים שפלשו אל הים התיכון, דרך תעלת סואץ שנוצרה בידי אדם, מתחרים עם הקיפודים על מזונם ומותירים להם הרבה פחות מזון.
אבל גורם נוסף שנחקר ונמצא משפיע מאד על היעלמותם הוא התחממות מי הים, הקשורה בהתחממות הגלובלית. מסתבר שעליית טמפרטורת המים בעשורים האחרונים, המגיעה עד 3 מעלות שלמות, גורמת להכחדתם של קיפודי הים.
מעניין לדעת שהזדווגות אינה הדרך של קיפודי הים להתרבות. במקומה מתקיימת הפריה המים הפתוחים. מה הכוונה? - הזכרים משחררים מיליוני זרעונים לים הפתוח וכך עושות גם הנקבות עם הביציות. כולם נעים בים הפתוח ואצל מי מהם שנפגשים מתרחשת ההפריה.
לקיפודי ים, על אף שמם, אין כל קשר אבולוציוני או זואולוגי לקיפודי היבשה. הם הרי חסרי חוליות, בעוד קיפוד היבשה הוא יונק. הקרובים המפתיעים שלהם הם דווקא בני המין האנושי, שחולקים עימם כ-7,000 גֵנים משותפים.
מה שאיננו חולקים עם קיפודי הים היא יכולת הרגנרציה שלהם, היכולת לגדל מחדש איברים שנפגעו, לא רק כשמדובר בקוצים אלא גם באיברי תנועה. ואגב, חלק ממיני הקיפודים הימיים מגיעים ל-200 שנות חיים.
הנה קיפודי הים הנעלמים (עברית):
https://youtu.be/EIc9irLZ9QM
וכך הם נראים בים:
https://youtu.be/D3W4OCnHyCs
דולרי חול (Sand dollars) הם ממצאי חוף מבוקשים מאוד. בעוד השלד שמוצאים על החול הוא בהיר ומתנוססת עליו מעין חותמת בצורת כוכב, מעטים יודעים כיצד הם נראים באמת, כשהם חיים במעמקים.
כי בחייו, דולר החול (Sand dollar) או הכשדית, הוא סגול וכלל לא מזכיר את האובייקט בצורת דיסק בהיר שמוצאים על החול אחרי הגאות.
אם לא ייטרף, וזה נדיר יחסית, דולר הים יכול לחיות בין 6 ל-10 שנים. את גילו של דולר חול ניתן לזהות לפי הטבעות שלו וגודלו. ממש כמו שטבעות העץ מסמנות את שנות חייו, כך מספר טבעות הצמיחה של דולר החול מראות עד כמה הוא מבוגר.
אמצעי ההגנה של הדולרים הוא בהיותם שעירים וקשים מדי עבור רוב הטורפים. עם מעט טורפים ונטייה לחיות בצפיפות ביחד, דולרי החול שוכנים במים טרופיים וממוזגים ברחבי חצי הכדור הצפוני של כדור הארץ.
כשהמים רגועים לא פעם אפשר לראות אותם עומדים זקופים, עם קצה אחד שלהם כשהוא קבור בחול. במים סוערים נוטים דולרי החול לשכב על קרקע הים או להתחפר מתחת לחול כדי שלא להיסחף. כדי להישאר במקום, הם גם אימצו שיטות אבולוציוניות כמו גידול של שלדים כבדים יחסית או בליעה של חול, שהופכת אותם יותר כבדים.
מסקרנת מאוד הדרך המרתקת שבה הם אוכלים. דולרי-החול חיים על זחלים של סרטנים, אצות מיקרוסקופיות, אורגניזמים זעירים שהם בוררים מתוך החול ועוד. הקוצים והזיפים הזעירים והגמישים שלהם מעבירים חול לאורך משטחי גופם הדוקרניים, עד שהם מביאים אותו אל הפה המרכזי, שממוקם על צידם התחתון. בפה של החיה הימית יש לה לסת בת חמישה קטעים דמויי שיניים. בעזרתם היא בוררת חלקיקי מזון מתוך החול, בתהליך של עיכול שיכול לקחת יומיים שלמים.
לא סתם כשמוצאים את השלד שלהם רואים את הנקבים הללו, שבמקרה יש להם עיצוב נהדר, דמוי פרח או כוכב. מדובר ב-5 סטים של נקבוביות ולפעמים גם חורים או חריצים מלבניים שבחייהם משמשים כנקבים לקצירת מזון.
תושבי האוקיינוס דמויי הדיסק הללו, שזכו במקומות שונים בעולם לשמות כמו "ביסקוויט ים" (sea biscuit), או "עוגת חול" (sand cake), הם קרוביהם של כוכבי הים. הם נושמים דרך הפטלואידים - סדרת חורים שמהם יוצאות מעין כפות רגליים נושמות.
דולרי חול חיים לא יכולים לשרוד זמן רב מחוץ למים. איסוף שלהם מהחוף הורג אותם ולכן במרבית המדינות הוא אינו חוקי.
אז עכשיו אתם יודעים שדולרי חול לבנים שנמצאים לאורך החוף הם בעצם השלדים של מה שהיו יצורי ים חיים. כשהם מתים, השלד שלהם מלבין, הקוצים הקטנים נעלמים ומתגלה הצורה המיוחדת של חותמת הכוכב.
הנה דולר החול:
https://youtu.be/DOEdJrFe9gY
כך תמצאו אותם על החוף:
https://youtu.be/dxZdBPDNiF4
הסבר על היצור המרתק (עברית):
https://youtu.be/Zbe9arVhs0c?end=1m55s
והסרט "דולרים של חול" שנקרא על שמם:
https://youtu.be/RJmZr73e2lc
הצַּבָּר (Prickly Pear), בערבית סברס, הוא פרי משונה. מחד, הוא כל כך טעים ומתוק ומנגד, קוצני ומכאיב כל כך עד שהערבים השתמשו בו כגדר לשטחי החקלאות שלהם ושתלו צבר בגבולות השטחים, כדי למנוע כניסה של גנבים ואורחים לא רצויים.
קוצי הצבר נמצאים גם על העלים הבשרניים וגם על הפרי. הקוצים הללו מהווים אמצעי ההגנה של הצבר, כנגד פגיעה בו.
שמו העברי של הצבר בא על שום צבירת המים שהוא יונק ומגבעוליו המכילים הרבה מים, המסוגלים לקיים אותו לתקופות ארוכות.
על אף שמוצאו של הצבר מאמריקה, תכונותיו הפכו את שמו לכינוי לישראלים. ממש כמו הישראלים, המחוספסים וניצתים בקלות מבחוץ, אבל מלאי רגש ואחווה מבפנים, כך גם פרי הצבר העסיסי. מדובר בפרי שקוציו המכאיבים מקשים על אכילת תוכנו, אבל למי שמצליחים בכך, מובטח מעדן רך, טעים ומתוק להפליא.
הנה חקלאי שמגדל צברים מספר על הקקטוס המעניין הזה (עברית):
https://youtu.be/fWZN3jprpxA
כך קוטפים ואוכלים את פרי הצבר:
https://youtu.be/DsOix7iFvD0
קציר פירות הצבר:
https://youtu.be/sALAk2NOHu0
יש מי שמכינים מהצבר מיץ נהדר (עברית):
https://youtu.be/JrGu29JQN3M
ורבים בארץ מגדלים קקטוסים בגינה - הנה מישהו עם 5,000 מינים (עברית):
https://youtu.be/sQ3z40iM82E
כפתור החולות (Creeping thorn rose) הוא צמח בהיר שגדל בחולות חופי-הים והמדבר.
הוא זכה לשמו בשל צורת העיגול של הפרי שלו. מדובר בפרי שצורתו היא כשל כפתור או מטבע. מצידו התחתון הוא שטוח בעוד שמצידו העליון הוא שעיר וקוצני. יש המכנים אותו בשם העממי "פוקת היחפים".
כפתור החולות הוא אחד מהצמחים שמשתמשים במנגנון הפצה יעיל, גם אם טורדני - הפצה באמצעות בעלי חיים. החלק העליון של הפרח נתפס עם קוציו על רגלי בעלי חיים וכך הוא מופץ במקומות שאליהם מגיעות החיות הללו.
יש לכפתור החולות שני זנים שיחידת ההפצה שלהם שונה - אחת דמוית כפתור עגול והשניה דמוית כוכב עגול.
לצערנו לא מצאנו סרטונים על הפצת הזרעים של כפתור החולות.
קוצים
הקיפוד הוא יונק קטן שמגן על עצמו מטורפים בצורה מיוחדת - גופו עטוף בקוצים צפופים ודוקרניים. אם הוא מרגיש שטורף מאיים עליו, מתגלגל הקיפוד ומתכדר במהירות, כלומר הופך לכדור קוצני, ששום בעל חיים לא יעז או ירצה לטרוף.
בחורף מסתתר הקיפוד מתחת לערימה של עלים. באביב, אחרי שהתעורר משנת החורף שלו, הוא יוצא לצוד חלזונות, תולעים וחרקים, כמו צרצרים, חגבים, חיפושיות וחרגולים.
את הטרף, אגב, הוא עושה בלילה. כי הקיפודים ידועים כטורפי לילה.
קיפודים הם גם ציידים שלא חוששים מבעלי חיים מסוכנים וארסיים. הם צדים נחשים בלי חשש ואפילו עקרבים.
הנה מצגת וידאו על הקיפוד, בעל חיים לא תוקפני ודי נינוח (עברית):
https://youtu.be/zLUS5t4-OiQ
הקיפוד הופך לכדור של קוצים, כשהוא מרגיש איום עליו:
https://youtu.be/D36JUfE1oYk
לפעמים הוא ממש רגוע:
https://youtu.be/kBAzEMLKTWU
התמרור ששומר עליו כשהוא חוצה את הכביש (עברית):
https://youtu.be/LAJ8ElkVWwU
וסרטון תיעודי קצר על הקיפודים (עברית):
https://youtu.be/A7iOqj_WMYY?long=yes
דָרְבָּן (Hystrix) הוא מכרסם גדול יחסית. כמו כל קיפוד גם הוא מגן על עצמו מטורפים בעזרת הקוצים שלו. אבל בניגוד לשמועות, הדורבן לא מטיל את קוציו להגנה על עצמו מטורפים.
כי הדורבן מגן על עצמו על ידי הרתעה. הוא פורש את קוצי הזנב החלולים שלו ובאופן כזה מייצר לעצמו מראה גדול יותר ומאיים, כך שמרבית הטורפים נמנעים ממנו. בנוסף לכך, מייצרת הרעדת הקוצים של הדורבן קול מרתיע, שמפחיד את הטורפים ולרוב מבריח אותם. במקרה הצורך מגן על עצמו הדורבן על ידי הטחת הזנב שלו בתוקף, כך שהקוצים חודרים לבשרו.
המעניין הוא שמהדורבנים לומדים היום לייצר חוטים כירורגיים, מהסוג שמשמש לתפרים אחרי ניתוחים.
כי אדם אחד, מישהו שנדקר פעם מקוץ של דורבן, שם לב ראשון לפרט מעניין. הוא הבחין שהרבה יותר כואב להוציא את הקוץ של הדורבן מהגוף מאשר הכאב המקורי שחש כשהקוץ ננעץ מלכתחילה בבשרו.
כשהוא חשב על זה היטב הוא הבין שיש כאן יתרון רפואי מבטיח. כי אחרי ניתוחים נוהג המנתח לסגור את התפרים באמצעות סוגרי מתכת או חוט כירורגי. הסוגר או חוט צריך להיות נוח לסגירת התפר מצד אחד ומנגד, כזה שלא יפתח בקלות. כי תפרים שנפתחים יוצרים קשיים ולכל הפחות עיכוב בהחלמה.
אז הוא החליט לייצר באופן דומה סוגרים וחוטים כירורגיים שיהיו קל לתפירה ומנגד - שלא ייפתחו בקלות. כך נתנו קוצי הפורקיופיין או הדורבן, השראה לסגירת תפרים באמצעות סוגרים שלא נופלים, כמו גם לחוט הכירורגי הנסגר היטב שמייצרת בהשראת הדרבן חברת "אנגיוסיל" (AngioSeal).
הנה הדרבן (עברית):
https://youtu.be/jrdc4X5cTGk
לדורבן הגנה עצמית כפולה, עם קוצים שנתקעים הטורף וחומר מרפא שמסביבם ומונע זיהום גם ממנו אם בטעות נדקר בעצמו:
https://youtu.be/h2XftIcqQFw
כך נתנו קוצי הפורקיופיין או הדורבן, השראה לסגירת תפרים באמצעות סוגרים שלא נופלים:
https://youtu.be/ZphlCdI2yqA
הסאונד של שקשוק והרעדת הקוצים:
https://youtu.be/9je_89CeKuo
קולו התינוקי של הדורבן:
https://youtu.be/Su-N1O6Nijw
והצרחות כשהוא עצבני:
https://youtu.be/pBBEzsGOq9w
מקל גשם (Rainstick) הוא כלי נגינה בצורת צינור חלול וארוך המפיק רעש של גשם.
מקל הגשם עשוי מעץ, לרוב מסוגים מסוימים של קקטוסים או ענפי במבוק. כיום יוצרים מקלות גשם גם מגלילי נייר דחוס או קרטון, תוך נעיצה בהם של מסמרים וקיסמי שיניים.
לא ברור לחלוטין מה מקורו של מקל הגשם. מרבית ההערכות מדברות על התרבות האצטקית, אך כלים דומים נמצאו באוסטרליה, בדרום אסיה ובאפריקה. השתמשו בו אז בעיקר לטכסי הורדת גשם.
צלילי מקל הגשם נובעים מקיסמים, או קוצי הקקטוס שננעצו דרך גוף העץ והוכנסו פנימה. את הצינור מלאו בשעועית יבשה או בחלוקי נחל. כאשר הופכים אותו הם זזים ופוגעים בקוצים שנעוצים בצדו הפנימי לאורך ומשמיעים קול המזכיר את צלילי הגשם היורד.
הנה מקל הגשם:
https://youtu.be/b32g5NvG9Qc
הסבר והדגמה של מקל גשם:
https://youtu.be/3Sb7OfXGhUE?t=28s
כך מפיקים צלילים ממקל הגשם:
https://youtu.be/riQNqpwXkvE
הנה מה שבתוך מקל הגשם:
https://youtu.be/8y_KR5mRpn8?t=30s
כך יוצרים מקל גשם לבד:
https://youtu.be/taQogj2YgvE
אלה שנות התשעים וברחבי העולם הולכים נערים כששערותיהם זקורות כלפי מעלה במראה קוצני משהו.
זוהי תסרוקת הקוצים, גרסה של תספורת המוהיקן (Mohawk), הידועה כ"מוהוק" ובה מעצבים את השיער לצורה זו.
השמן שאיפשר את העיצוב הקוצני הזה היה שמן החוחובה, למעשה ג'ל חוחובה, שהייתה תקופה שהוא נחשב לחלק בלתי נפרד מארון התמרוקים של כל "פאנקיסט".
באמצעות ג'ל החוחובה ניתן לעצב שיער כמעט לכל צורה שרוצים וממש לפסל את השיער לצורה הרצויה - כולל העמדת הקוצים ארוכים ואלגנטיים לתפארת בשיער.
הנה תסרוקת הקוצים הגברית:
https://youtu.be/2wMNo_GiB60
עיצוב קוצים בשיער בסגנון מוהיקני, או מוהוק:
https://youtu.be/qkkHfVbi7sI
כך עושים את זה נכון:
https://youtu.be/Isz3uzU8lcA
ומסתבר שהשמן לעיצוב הקוצני של השיער בא מכאן (עברית):
https://youtu.be/A5LDsbUhU_o
