שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך הפך המנון העצב הפרטי להספד לאומי?
אביב גפן, כוכב הרוק הישראלי של שנות ה-90 קיבל קשה מאד את מותו של חברו הקרוב ניר שפינר. הם תמכו זה בזה במהלך שנות התבגרות קשות, מדכאות ומתסכלות ולאביב זו הייתה אבידה גדולה. את "לבכות לך" כתב אביב לאחר שניר נהרג בתאונת דרכים, שהתרחשה בשעות הלילה, כשרכב חצה קו הפרדה לבן והתנגש ברכב בו נסע, בעת שחזר מהעבודה כטכנאי תאורה.
כשאביב השמיע את השיר לאריק איינשטיין, האחרון התרגש. התחושה אצל גפן הייתה שאיינשטיין יבצע את השיר באופן הולם, אך נוצר מתח ביניהם, כשאיינשטיין ביקש לבצע גרסה מינורית ועדינה יותר מזו שכתב אביב. לבסוף יצא השיר המרוכך, הופיע באלבום "יש בי אהבה" ב-1995 וזוהה עם אריק איינשטיין.
וכמו נביא לערב אחד, לערב מותו של ראש הממשלה יצחק רבין מגיע אביב כדי להזדהות. רגע לפני שהוא עולה לבמה הוא מחליט לשיר את "לבכות לך", על אף שאין שום קשר בין האירוע לנושא השיר המקונן והעצוב כל כך. הוא מבצע אותו בגירסתו המינורית, זו שאריק התעקש עליה בזמנו, ומקדישו ל"אנשים שכבר לא יראו את השלום". כמה דקות אחר כך הוא מתחבק עם רבין ורעייתו וזמן קצר לאחר שהוא ירד במדרגות, הוא שמע את היריות שהרגו את ראש הממשלה.
מיד בימים שלאחר מכן הפך השיר ששר אביב כמה דקות לפני הרצח ונכתב בעצם לחברו ניר, לשיר שמזוהה עם רבין ומבכה את השלום שנגוז.
מבולבלים? - זה רק מראה שלשירים יש חיים משל עצמם. שיר פרטי ואישי שנכתב לחבר, הופך ברגע לשיר לאומי, עם מאות ביצועים, פרסום עולמי ונדמה שאין טכס אזכרה או קליפ זיכרון שלא משמיע אותו.
הנה רבין ואביב נפגשים דקות אחרי שביצע את השיר בעצרת הרצח:
http://youtu.be/4f3LDSbtmog
אביב מופיע באזכרה לרבין:
https://youtu.be/_1z7fdTEK3Q
וגדולת הזמר הפורטוגלי, מרצדס סוסה האגדית, שרה אותו:
http://youtu.be/ZLwz9xLq6jo
מה עושות המקוננות?
בעולם העתיק נהגו לא פעם להזמין, כשמישהו מת, את הנשים המְקוֹנְנוֹת (Mourning women). מקוננות היו בדרך כלל נשים שנהגו לבכות על המת בתשלום. תפקידן היה לפייס את נשמות המתים, לבכות את מותם ולעורר את הרגשות של האבלים כדי שיוכלו להתפרק.
כבר בספר ירמיהו מוזכרות נשים כאלה, כמי שתפקידן המרכזי בטקסי האבל היה לקונן על המתים. גם ההלכה קבעה שצריך לשכור מקוננות. גם בימי הביניים המשיך להישמר הקשר שבין אבל, קינה והנשים שזה תפקידן, מעצם היותן חזקות ברגשות ובכוחות הנפש והרוח, בניגוד לגברים שכוחם בכוחם הפיזי.
המקוננות נהגו להגיע לבית המת, שם מת או שלשם הביאו אותו כדי להיפרד ממנו. על פי המעמד והיכולת הכלכלית שלה, הזמינה המשפחה מקוננת אחת או מספר מקוננות. המקוננת הייתה בוכה ומקוננת, שרה על הנפטר או המת (נפטר אומרים רק על יהודי).
המקוננות הטובות ידעו לחבר מילים של כבוד למת ואפילו להמציא להן לחן. כזו לדוגמה הייתה אהובה עוזרי, הזמרת הידועה ומי שמכונה במוסיקה הים-תיכונית "המלכה האם", שכבר בילדותה הייתה מקוננת מקצועית ואהודה על הקהילה התימנית בכרם התימנים בתל אביב. לא פלא שהלהיט הראשון והגדול ביותר שלה היה בעצם קינה לחייל, שהתפרסם והרטיט לבבות אחרי מלחמת יום כיפור.
אבל זה מנהג מוזר... למה צריכה משפחה שאיבדה כרגע את אחד מיקיריה, להזמין זרים כדי שיבכו על המתים שלה?
כי התפקיד המעניין של המקוננת הוא לשחרר לבני המשפחה את הבכי. קשה להתאבל ולבכות כשהאירוע רק קרה. יודע כל מי שמבין באבל שהבכי והכאב הגדולים מגיעים במשך הזמן, כשמתחילים לתפוס שהאובדן הוא לא רק עובדה אלא חוסר וגעגוע קשים.
המקוננת מסייעת לקרובי המת לשחרר את הכאב ולהתחיל להתמודד עם המוות. הבכי והקינה של המקוננות הוא מעין פתיחת שסתום של כאב, משהו שפעם, בעידן שלפני האיפוק המודרני, היה עדות לאובדן.
על אף שבתרבויות מסורתיות הוא עדיין קיים, מנהג המקוננות הוא עולם שהולך ונכחד. אמנם במדינות המתקדמות האבל הפך מאופק יותר ומנהגי האבלות בעולם המודרני כבר לא מחייבים בכי וצעקות אבל עדיין, רבים חשים רצון להתאבל כך.
כי הקינה מאפשרת איכשהו לאדם, להתעלות מעל לכאב הפרטי ולהשתתף ברגשות שהם משותפים לכל בני-האדם. ובכך הוא יכול ולו גם לזמן קצר, לא להרגיש בודד כל כך בעולם.
אולי משום כך חוזר מדי פעם ומתגבר המנהג של הקינה. אפילו באירופה, בה הוא שרד מאז העת העתיקה והחזיק עד המאה ה-19, הוא לא נעלם לגמרי. בבריטניה של ימינו, למשל, פועל שירות להשכרת מקוננים ומתאבלים (Rent-A-Mourne) מקצועיים, כשהתשלום הוא לפי שעות.
הנה מקוננת ותיקה מספרת את סיפורה:
https://youtu.be/hLUOmbrzNUk
מקוננות באי סרדיניה:
https://youtu.be/kJUQxelrZX4
המקוננת מספרת כיצד היא שולטת בסוד הקינה, הבכי והיגון להשכרה:
https://youtu.be/E5u2ntuK8no
ולהיט הקינה הישראלי של הזמרת אהובה עוזרי "היכן החייל שלי":
https://youtu.be/Itta6IJg4rs
מהי קינת הנימפה, מהמדריגל של מונטוורדי?
"קינת אריאנה" או "קינת הנימפה" (Lamento della ninfa) היא יצירה ווקאלית, אולי המדריגל המפורסם ביותר שכתב המלחין האיטלקי קלאודיו מונטוורדי ואחת היצירות הרומנטיות ביותר מהרפרטואר של תקופת הבארוק.
"למנטו ד'אריאנה" המפורסם הוא אחד המדריגלים מהקובץ ה-8 של מדריגלים שלו, המכונה "מדריגלים של מלחמה ואהבה" ופורסם במחצית הראשונה של המאה ה-17.
המדריגל המרגש הזה הוא דוגמה מובהקת לסגנון הבארוק המוקדם ולחדשנות המוסיקלית של מונטוורדי, ביחס לתקופתו. במדריגל הזה מודגם היטב כמה חדשן היה המלחין הזה וכמה מרכזי היה תפקידו, בהכנסת הדרמה והביטוי האקספרסיבי למוסיקה האירופית של המאה ה-17.
נימפה היא יצור נשי מיתולוגי בדמות נערה צעירה ויפה שהיא חצי אל וחצי בת תמותה וקשורה במיתולוגיה היוונית למקום כלשהו בטבע, כמו מעיין, נהר, יער או מערה.
"הקינה של הנימפה אריאנה" היא על שננטשה על ידי אהובה והיא מתארת את כאבה. הטקסט של המדריגל הזה לקוח משיר של המשורר האיטלקי אוטביו רינוצ'יני.
מבחינה מוסיקלית הקינה שייכת לסוג המדריגל המאוחר, בו מונטוורדי מעדיף להדגיש את המילים והביטוי הרגשי על פני הכללים המחמירים של הפוליפוניה. בכך הוא יהיה לחלוץ במעבר ההיסטורי מהסגנון של מוסיקת הרנסאנס אל המוסיקה של תקופת הבארוק.
#מבנה המדריגל
המדריגל בנוי בצורה ייחודית:
1. הוא נפתח במבוא קצר המתאר את הסצנה, שר על ידי שלושה קולות גבריים.
2. החלק המרכזי הוא ה"למנטו" (הקינה) עצמו, שר על ידי הסופרן המייצג את הנימפה.
3. במהלך הקינה, שלושת הקולות הגבריים ממשיכים לתאר את הסצנה ואת רגשותיה של הנימפה.
הטקסט של הקינה חוזר שוב ושוב על המילים "Amor" (אהבה) ו-"Ahi" (אח, ביטוי של כאב), מדגיש את הכאב והצער של הנימפה על אובדן אהובה. היא קוראת לאהובה לחזור, מביעה את כאבה על בגידתו, ומתארת את הסבל שהיא חווה בגללו.
מוסיקלית, מונטוורדי משתמש בטכניקות חדשניות לזמנו כדי להעביר ב"קינת אריאנה" את הרגשות העזים של הנימפה. בולט השימוש שהוא עושה כאן ב"בסו אוסטינטו" - תבנית בס חוזרת שמעליה נשמעת המנגינה המשתנה של הסופרן. הטכניקה הזו מדגישה את הייאוש המתמיד של הנימפה (הבס) אל מול הכאב הרב שמתבטא במנגינה המלנכולית.
"Lamento della Ninfa" נחשב לאחת היצירות החשובות והמשפיעות של מונטוורדי והיא מדגימה את יכולתו לשלב טקסט ומוסיקה באופן עוצמתי ומרגש, תוך שהוא מעביר דרך המוסיקה את הרגשות האנושיים הכי עמוקים.
יעלה אביטל ב"קינת הנימפה" של מונטוורדי:
https://youtu.be/qhgEF7cjhUg
#מילות המדריגל "קינת הנימפה" של מונטוורדי:
==========
"אהבה," אמר, כשהוא מביט אל השמיים,
"איפה, איפה האמונה
שנשבע הבוגד?
תחזיר את אהבתי
כפי שהייתה פעם,
או תהרוג אותי, כדי ש
לא אוכל עוד לענות את עצמי."
ילדה אומללה, אה, לא עוד,
היא לא יכולה לשאת קור כזה.
"אני לא רוצה עוד שהוא יאנח
אלא כשהוא רחוק ממני,
לא, לא, שלא יספר לי עוד על ייסוריו,
אבוי!
למה אני כמהה אליו,
גאה כולה,
שאם אברח ממנו,
האם הוא עדיין יתפלל אליי?
אם יש לה עיניים שלוות יותר,
היא שאין לה את שלי,
לא מחזיקה עוד בחיקה
אהבה כה יפה.
וגם לא תקבל לעולם נשיקות מתוקות כאלה
מהפה הזה,
וגם לא מתוקות יותר; אה, שתוק,
שתוק, כי אתה יודע זאת היטב."
הנה "קינת הנימפה" עם תרגום לאנגלית:
https://youtu.be/OiAjjKzg1z8
מונטוורדי הוא המחדש בגדול של התקופה ומביא את הרגש למדריגל:
https://youtu.be/1msHplk76Kw
המדריגל כולו, על שלושת חלקיו:
https://youtu.be/zsL4MGFh6QI
בחליל:
https://youtu.be/7TpdRGQNfQA
וביצוע מלא מרהיב:
https://youtu.be/ybjvs5PmMFo?long=yes
קינה
אביב גפן, כוכב הרוק הישראלי של שנות ה-90 קיבל קשה מאד את מותו של חברו הקרוב ניר שפינר. הם תמכו זה בזה במהלך שנות התבגרות קשות, מדכאות ומתסכלות ולאביב זו הייתה אבידה גדולה. את "לבכות לך" כתב אביב לאחר שניר נהרג בתאונת דרכים, שהתרחשה בשעות הלילה, כשרכב חצה קו הפרדה לבן והתנגש ברכב בו נסע, בעת שחזר מהעבודה כטכנאי תאורה.
כשאביב השמיע את השיר לאריק איינשטיין, האחרון התרגש. התחושה אצל גפן הייתה שאיינשטיין יבצע את השיר באופן הולם, אך נוצר מתח ביניהם, כשאיינשטיין ביקש לבצע גרסה מינורית ועדינה יותר מזו שכתב אביב. לבסוף יצא השיר המרוכך, הופיע באלבום "יש בי אהבה" ב-1995 וזוהה עם אריק איינשטיין.
וכמו נביא לערב אחד, לערב מותו של ראש הממשלה יצחק רבין מגיע אביב כדי להזדהות. רגע לפני שהוא עולה לבמה הוא מחליט לשיר את "לבכות לך", על אף שאין שום קשר בין האירוע לנושא השיר המקונן והעצוב כל כך. הוא מבצע אותו בגירסתו המינורית, זו שאריק התעקש עליה בזמנו, ומקדישו ל"אנשים שכבר לא יראו את השלום". כמה דקות אחר כך הוא מתחבק עם רבין ורעייתו וזמן קצר לאחר שהוא ירד במדרגות, הוא שמע את היריות שהרגו את ראש הממשלה.
מיד בימים שלאחר מכן הפך השיר ששר אביב כמה דקות לפני הרצח ונכתב בעצם לחברו ניר, לשיר שמזוהה עם רבין ומבכה את השלום שנגוז.
מבולבלים? - זה רק מראה שלשירים יש חיים משל עצמם. שיר פרטי ואישי שנכתב לחבר, הופך ברגע לשיר לאומי, עם מאות ביצועים, פרסום עולמי ונדמה שאין טכס אזכרה או קליפ זיכרון שלא משמיע אותו.
הנה רבין ואביב נפגשים דקות אחרי שביצע את השיר בעצרת הרצח:
http://youtu.be/4f3LDSbtmog
אביב מופיע באזכרה לרבין:
https://youtu.be/_1z7fdTEK3Q
וגדולת הזמר הפורטוגלי, מרצדס סוסה האגדית, שרה אותו:
http://youtu.be/ZLwz9xLq6jo
בעולם העתיק נהגו לא פעם להזמין, כשמישהו מת, את הנשים המְקוֹנְנוֹת (Mourning women). מקוננות היו בדרך כלל נשים שנהגו לבכות על המת בתשלום. תפקידן היה לפייס את נשמות המתים, לבכות את מותם ולעורר את הרגשות של האבלים כדי שיוכלו להתפרק.
כבר בספר ירמיהו מוזכרות נשים כאלה, כמי שתפקידן המרכזי בטקסי האבל היה לקונן על המתים. גם ההלכה קבעה שצריך לשכור מקוננות. גם בימי הביניים המשיך להישמר הקשר שבין אבל, קינה והנשים שזה תפקידן, מעצם היותן חזקות ברגשות ובכוחות הנפש והרוח, בניגוד לגברים שכוחם בכוחם הפיזי.
המקוננות נהגו להגיע לבית המת, שם מת או שלשם הביאו אותו כדי להיפרד ממנו. על פי המעמד והיכולת הכלכלית שלה, הזמינה המשפחה מקוננת אחת או מספר מקוננות. המקוננת הייתה בוכה ומקוננת, שרה על הנפטר או המת (נפטר אומרים רק על יהודי).
המקוננות הטובות ידעו לחבר מילים של כבוד למת ואפילו להמציא להן לחן. כזו לדוגמה הייתה אהובה עוזרי, הזמרת הידועה ומי שמכונה במוסיקה הים-תיכונית "המלכה האם", שכבר בילדותה הייתה מקוננת מקצועית ואהודה על הקהילה התימנית בכרם התימנים בתל אביב. לא פלא שהלהיט הראשון והגדול ביותר שלה היה בעצם קינה לחייל, שהתפרסם והרטיט לבבות אחרי מלחמת יום כיפור.
אבל זה מנהג מוזר... למה צריכה משפחה שאיבדה כרגע את אחד מיקיריה, להזמין זרים כדי שיבכו על המתים שלה?
כי התפקיד המעניין של המקוננת הוא לשחרר לבני המשפחה את הבכי. קשה להתאבל ולבכות כשהאירוע רק קרה. יודע כל מי שמבין באבל שהבכי והכאב הגדולים מגיעים במשך הזמן, כשמתחילים לתפוס שהאובדן הוא לא רק עובדה אלא חוסר וגעגוע קשים.
המקוננת מסייעת לקרובי המת לשחרר את הכאב ולהתחיל להתמודד עם המוות. הבכי והקינה של המקוננות הוא מעין פתיחת שסתום של כאב, משהו שפעם, בעידן שלפני האיפוק המודרני, היה עדות לאובדן.
על אף שבתרבויות מסורתיות הוא עדיין קיים, מנהג המקוננות הוא עולם שהולך ונכחד. אמנם במדינות המתקדמות האבל הפך מאופק יותר ומנהגי האבלות בעולם המודרני כבר לא מחייבים בכי וצעקות אבל עדיין, רבים חשים רצון להתאבל כך.
כי הקינה מאפשרת איכשהו לאדם, להתעלות מעל לכאב הפרטי ולהשתתף ברגשות שהם משותפים לכל בני-האדם. ובכך הוא יכול ולו גם לזמן קצר, לא להרגיש בודד כל כך בעולם.
אולי משום כך חוזר מדי פעם ומתגבר המנהג של הקינה. אפילו באירופה, בה הוא שרד מאז העת העתיקה והחזיק עד המאה ה-19, הוא לא נעלם לגמרי. בבריטניה של ימינו, למשל, פועל שירות להשכרת מקוננים ומתאבלים (Rent-A-Mourne) מקצועיים, כשהתשלום הוא לפי שעות.
הנה מקוננת ותיקה מספרת את סיפורה:
https://youtu.be/hLUOmbrzNUk
מקוננות באי סרדיניה:
https://youtu.be/kJUQxelrZX4
המקוננת מספרת כיצד היא שולטת בסוד הקינה, הבכי והיגון להשכרה:
https://youtu.be/E5u2ntuK8no
ולהיט הקינה הישראלי של הזמרת אהובה עוזרי "היכן החייל שלי":
https://youtu.be/Itta6IJg4rs
"קינת אריאנה" או "קינת הנימפה" (Lamento della ninfa) היא יצירה ווקאלית, אולי המדריגל המפורסם ביותר שכתב המלחין האיטלקי קלאודיו מונטוורדי ואחת היצירות הרומנטיות ביותר מהרפרטואר של תקופת הבארוק.
"למנטו ד'אריאנה" המפורסם הוא אחד המדריגלים מהקובץ ה-8 של מדריגלים שלו, המכונה "מדריגלים של מלחמה ואהבה" ופורסם במחצית הראשונה של המאה ה-17.
המדריגל המרגש הזה הוא דוגמה מובהקת לסגנון הבארוק המוקדם ולחדשנות המוסיקלית של מונטוורדי, ביחס לתקופתו. במדריגל הזה מודגם היטב כמה חדשן היה המלחין הזה וכמה מרכזי היה תפקידו, בהכנסת הדרמה והביטוי האקספרסיבי למוסיקה האירופית של המאה ה-17.
נימפה היא יצור נשי מיתולוגי בדמות נערה צעירה ויפה שהיא חצי אל וחצי בת תמותה וקשורה במיתולוגיה היוונית למקום כלשהו בטבע, כמו מעיין, נהר, יער או מערה.
"הקינה של הנימפה אריאנה" היא על שננטשה על ידי אהובה והיא מתארת את כאבה. הטקסט של המדריגל הזה לקוח משיר של המשורר האיטלקי אוטביו רינוצ'יני.
מבחינה מוסיקלית הקינה שייכת לסוג המדריגל המאוחר, בו מונטוורדי מעדיף להדגיש את המילים והביטוי הרגשי על פני הכללים המחמירים של הפוליפוניה. בכך הוא יהיה לחלוץ במעבר ההיסטורי מהסגנון של מוסיקת הרנסאנס אל המוסיקה של תקופת הבארוק.
#מבנה המדריגל
המדריגל בנוי בצורה ייחודית:
1. הוא נפתח במבוא קצר המתאר את הסצנה, שר על ידי שלושה קולות גבריים.
2. החלק המרכזי הוא ה"למנטו" (הקינה) עצמו, שר על ידי הסופרן המייצג את הנימפה.
3. במהלך הקינה, שלושת הקולות הגבריים ממשיכים לתאר את הסצנה ואת רגשותיה של הנימפה.
הטקסט של הקינה חוזר שוב ושוב על המילים "Amor" (אהבה) ו-"Ahi" (אח, ביטוי של כאב), מדגיש את הכאב והצער של הנימפה על אובדן אהובה. היא קוראת לאהובה לחזור, מביעה את כאבה על בגידתו, ומתארת את הסבל שהיא חווה בגללו.
מוסיקלית, מונטוורדי משתמש בטכניקות חדשניות לזמנו כדי להעביר ב"קינת אריאנה" את הרגשות העזים של הנימפה. בולט השימוש שהוא עושה כאן ב"בסו אוסטינטו" - תבנית בס חוזרת שמעליה נשמעת המנגינה המשתנה של הסופרן. הטכניקה הזו מדגישה את הייאוש המתמיד של הנימפה (הבס) אל מול הכאב הרב שמתבטא במנגינה המלנכולית.
"Lamento della Ninfa" נחשב לאחת היצירות החשובות והמשפיעות של מונטוורדי והיא מדגימה את יכולתו לשלב טקסט ומוסיקה באופן עוצמתי ומרגש, תוך שהוא מעביר דרך המוסיקה את הרגשות האנושיים הכי עמוקים.
יעלה אביטל ב"קינת הנימפה" של מונטוורדי:
https://youtu.be/qhgEF7cjhUg
#מילות המדריגל "קינת הנימפה" של מונטוורדי:
==========
"אהבה," אמר, כשהוא מביט אל השמיים,
"איפה, איפה האמונה
שנשבע הבוגד?
תחזיר את אהבתי
כפי שהייתה פעם,
או תהרוג אותי, כדי ש
לא אוכל עוד לענות את עצמי."
ילדה אומללה, אה, לא עוד,
היא לא יכולה לשאת קור כזה.
"אני לא רוצה עוד שהוא יאנח
אלא כשהוא רחוק ממני,
לא, לא, שלא יספר לי עוד על ייסוריו,
אבוי!
למה אני כמהה אליו,
גאה כולה,
שאם אברח ממנו,
האם הוא עדיין יתפלל אליי?
אם יש לה עיניים שלוות יותר,
היא שאין לה את שלי,
לא מחזיקה עוד בחיקה
אהבה כה יפה.
וגם לא תקבל לעולם נשיקות מתוקות כאלה
מהפה הזה,
וגם לא מתוקות יותר; אה, שתוק,
שתוק, כי אתה יודע זאת היטב."
הנה "קינת הנימפה" עם תרגום לאנגלית:
https://youtu.be/OiAjjKzg1z8
מונטוורדי הוא המחדש בגדול של התקופה ומביא את הרגש למדריגל:
https://youtu.be/1msHplk76Kw
המדריגל כולו, על שלושת חלקיו:
https://youtu.be/zsL4MGFh6QI
בחליל:
https://youtu.be/7TpdRGQNfQA
וביצוע מלא מרהיב:
https://youtu.be/ybjvs5PmMFo?long=yes
