שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם תולדות המקרר?
ההיסטוריה של קירור המזון מתחילה בשמירת דברי מזון בקירור בקרח או בשלג שנאספים מהטבע. אחרים נהגו לקבור אוכל באדמה וכיסו אותו בשכבת קרח, כשהקור המקפיא מונע רקבון והתפתחות של חיידקים במזון.
הבשורה הגיעה עם לידתה של מכונת קירור (Refredgerator machine), המצאה שלראשונה עשתה את העבודה בקירור אקטיבי של האוכל, אבל הייתה ענקית ויקרה להחריד. העשירים המירו אז את קופסאות הקרח (Ice boxes) הגדולות שבמרתף התת-קרקעי בביתם ועברו למכונת הקרח הענקית, שלראשונה קיררה להם מזון בבית ובאמצעות גז, אבל תפסה חלל עצום והייתה יקרה מאוד.
אבל לדירה העממית איש לא הצליח להציע מקרר יעיל וקומפקטי. לא אוֹלִיבֵר אֶבַנְס (Oliver Evans), מי שכבר ב-1805 תכנן את מערכת הקירור הראשונה והפשוטה וגם לא ידידו גֶ'ייְקוֹב פֶּרְקִינְס (Jacob Perkins), שרכש ממנו את שרטוטיו, שיפר את התכנון ורשם ב-1834 פטנט על ההמצאה.
אפילו לא קַארְל פוֹן לִינְדֶה (Carl von Linde) מגרמניה שפיתח מערכות קירור מתקדמות אבל גדולות, ששימשו בעיקר מבשלות בירה גרמניות ושיטתו משרתת עד היום את כל מערכות הקירור המודרניות.
הבתים הפרטיים הסתפקו אז בקופסת הקרח הפשוטה שכל בית החזיק בה. זו נבנתה בצורה של ארגז עץ, עם דפנות מבודדות באמצעות נסורת עץ או קש בדפנותיו. בקופסת הקרח הונח האוכל, כשהוא מקורר בקוביות קרח מסותתות, שנקנו ממוכר הקרח שעבר עם עגלתו ברחוב והציע את הקרח שלו בקול.
המהפך הגדול של הקירור הביתי חל בשנת 1915. בחור צעיר ומבריק בשם אלפרד מלווס ממזג את קופסת הקרח עם העיקרון של מכונת הקירור ועובד על מקרר עצמאי וקטן לבית.
ההתמודדות שלו היא גם עם הצורך להקטין את מערכת הקירור הענקית, אבל גם למצוא פתרון לדליפות גז הקירור המסוכנות שהתרחשו לא מעט בזמנו וחלקן היו אף קטלניות. הממציא היצירתי והמעודכן פותר את הבעיה באמצעות המצאה חדשנית אז - צינורות נחושת קומפקטיים, שהיו גם גמישים וגם בעלי אטימות מציינת, שתמנע דליפות גז ואסונות.
את מערכת הקירור,אגב, הוא מיקם בתחתית המקרר. גם היום המקררים עובדים בצורה דומה.
אבל הייצור ב"גרדיאן", המפעל שהקים לייצור המקררים שלו, הוא איטי. לוקח לו שבוע לבנות כל מקרר, מה שגורם לכך שהוא מייצר מעט, בעוד ההזמנות נערמות. בהדרגה מגיע העסק לסף פשיטת רגל, זאת על אף הביקוש העצום וההתלהבות מהמוצר שלו.
זה מצב משונה ועצוב והייאוש גובר. אבל אז מגיע התעשיין על הסוס השחור - וויליאם דורנט, מייסד חברת ג'נרל מוטורס ומי שמאמין במוצר ויודע לייצר בייצור המוני. דורנט אוהב את המקררים שלו וכל כך הוא מאמין במוצר ובאיש שהמציא אותו שהוא מהמר בגדול וקונה בהמון כסף את החברה של מלווס. הוא עצמו הופך למנהל החברה ומלווס, עכשיו מהנדס ראשי, מתרכז בפיתוח.
הצעד הראשון של דורנט הוא להחליף את שם החברה ל"פריג'ידאייר", בעברית "אוויר קריר". השם הזה יסמן את ההצלחה האדירה שתהיה לשניים מכאן ויהפוך בעתיד למילה נרדפת באנגלית למקרר. המקררים שלהם יימכרו בכמויות עצומות ועם השנים יצוצו המוני מתחרים שיציעו מקררים דומים ויהפכו את המקרר עם השנים ל-must בכל בית מודרני.
על התפתחות המקרר:
https://youtu.be/Bm9fjlYbwhc
תפקידו והתקדמות ההיסטוריה של שימור המזון:
https://youtu.be/T7oQSNKWVh0
מצגת וידאו על תולדות קירור האוכל:
https://youtu.be/z3Eq_EgzG3k
תולדות הקפאת המזון:
https://youtu.be/uWZwncX_4hk
על המקרר ותפקידו בהיסטוריה של שימור המזון:
https://youtu.be/TwUoUQWzBT0?long=yes
והקירור לפני המצאת המקררים:
https://youtu.be/P5lu-dq7agI?long=yes
מהי גבינת המוצרלה ואיך מייצרים אותה?
מוצרלה (Mozzarella) הוא שמן של כמה גבינות איטלקיות טריות שנוצרו במקור באזור או חבל קמפניה שבדרום איטליה. המוצרלה לסוגיה מצטיינת בטעם עדין ובמרקם רך שהפכו אותה מאוד פופולרית ומבוקשת במטבח האיטלקי ובכל רחבי העולם.
אף שכיום ישנן גבינות רבות המשמשות להכנת פיצה, המוצרלה מפורסמת כגבינה המועדפת לפיצה, בדגש על הפיצה הנפוליטנית שהוכנה במקור עם גבינת המוצרלה. האיטלקים עושים שימוש במוצרלה גם להכנה של סלט קפרזה ולהכנת הלזניה הנהדרת שלהם.
שמה של גבינת המוצרלה בא מאופן הכנתה. הפועל Mozzare באיטלקית פירושו "לחתוך".
בטכניקות שעוברות מדור לדור ממשיכות החוות המשפחתיות של דרום איטליה לייצר גם כיום ובשיטה המסורתית העתיקה כמויות צנועות של מוצרלה ביתית, רכה ואיכותית. את המוצרלה האותנטית הזו מספקים ללקוחות מקומיים, כולל פיצריות, מסעדות ושוחרי איכות. במקביל, מייצרים את המוצרלה מאז המאה ה-18 בכל רחבי איטליה ובמקומות רבים בעולם.
#תכונותיה
האגדה מספרת שלידתה של גבינת המוצרלה הייתה במפעל בדרום איטליה, בו נפלה חתיכת גבינה טרייה אל כלי עם מים רותחים והתגלו טעמה העדין של המוצרלה והמרקם הרך שהפך אותה כה פופולרית במטבח האיטלקי ובעולם כולו.
מנגד גילו אז את העיקור שהיא עוברת במים הרותחים מ"חיידקים טובים" ואת חיי המדף הקצרים שלה, שנובע מכך שהגבינה לא עוברת המלחה.
את רוב סוגי המוצרלה יוצרים מחלב תאו, חלב באפלו גולמי ולא מפוסטר. לאחר מכן מסובבים את הגבינה במהירות גבוהה ואז חותכים והופכים אותה לגושי המוצרלה המוכרים ונמכרים.
משום שסוד ייצור המוצרלה נשאר בקמפניה ורק שם ידעו לייצר אותה, בתחילה הגבינה יצאה מחוץ לגבולות קמפניה רק לעיתים רחוקות. עם השנים, כשפותחו טכניקות של פיסטור וקירור והתארכו חיי המדף של המוצרלה, היא יצאה ונמכרה באזורים נוספים באיטליה.
#הייצור
המרכיב העיקרי בגבינת מוצרלה הוא חלב הבאפלו הגולמי. זהו חלב עשיר בשומן ובחלבון החלב, קזאין והוא נחשב למזין מאוד. חלב התאו מגיע כשהוא מוחמץ ומוצק ומעבירים אותו ייבוש בסיסי.
לאחר שיובש הוא נופך לגֶבּן ואז טוחנים אותו לחלקיקים קטנים ומכניסים אותו למתקן מעגלי שמזכיר טחנת קמח ובו הוא עובר תהליך של סיבובים רבים ומהירים מאוד.
משהגֶבּן הופך לפירורי גבינה קטנים, טובלים אותו במים חמים עד שהמרקם שלו אלסטי וגושי ומרגיש קצת כמו גומי.
עכשיו הגבן, איש הגבינות, לש מעט את גוש הגבינה ויוצר ממנו גוש מוצרלה גולמי. את גוש הגבינה מאוד מקובל להשרות במי-מלח למשך מספר שעות ואז, כשהגבינה מוכנה, ניתן לחתוך (באיטלקית Mozzare) אותו ליחידות קטנות.
כך מכינים מוצרלה:
https://youtu.be/pU_VoyWfLfY
באומבריה שבאיטליה:
https://youtu.be/BQZ2mfqxeWg
ובעוד מקום במולדת המוצרלה:
https://youtu.be/PnLPAsHPfD0
בניו יורק:
https://youtu.be/894tMesNxQ4
קירור מזון
ההיסטוריה של קירור המזון מתחילה בשמירת דברי מזון בקירור בקרח או בשלג שנאספים מהטבע. אחרים נהגו לקבור אוכל באדמה וכיסו אותו בשכבת קרח, כשהקור המקפיא מונע רקבון והתפתחות של חיידקים במזון.
הבשורה הגיעה עם לידתה של מכונת קירור (Refredgerator machine), המצאה שלראשונה עשתה את העבודה בקירור אקטיבי של האוכל, אבל הייתה ענקית ויקרה להחריד. העשירים המירו אז את קופסאות הקרח (Ice boxes) הגדולות שבמרתף התת-קרקעי בביתם ועברו למכונת הקרח הענקית, שלראשונה קיררה להם מזון בבית ובאמצעות גז, אבל תפסה חלל עצום והייתה יקרה מאוד.
אבל לדירה העממית איש לא הצליח להציע מקרר יעיל וקומפקטי. לא אוֹלִיבֵר אֶבַנְס (Oliver Evans), מי שכבר ב-1805 תכנן את מערכת הקירור הראשונה והפשוטה וגם לא ידידו גֶ'ייְקוֹב פֶּרְקִינְס (Jacob Perkins), שרכש ממנו את שרטוטיו, שיפר את התכנון ורשם ב-1834 פטנט על ההמצאה.
אפילו לא קַארְל פוֹן לִינְדֶה (Carl von Linde) מגרמניה שפיתח מערכות קירור מתקדמות אבל גדולות, ששימשו בעיקר מבשלות בירה גרמניות ושיטתו משרתת עד היום את כל מערכות הקירור המודרניות.
הבתים הפרטיים הסתפקו אז בקופסת הקרח הפשוטה שכל בית החזיק בה. זו נבנתה בצורה של ארגז עץ, עם דפנות מבודדות באמצעות נסורת עץ או קש בדפנותיו. בקופסת הקרח הונח האוכל, כשהוא מקורר בקוביות קרח מסותתות, שנקנו ממוכר הקרח שעבר עם עגלתו ברחוב והציע את הקרח שלו בקול.
המהפך הגדול של הקירור הביתי חל בשנת 1915. בחור צעיר ומבריק בשם אלפרד מלווס ממזג את קופסת הקרח עם העיקרון של מכונת הקירור ועובד על מקרר עצמאי וקטן לבית.
ההתמודדות שלו היא גם עם הצורך להקטין את מערכת הקירור הענקית, אבל גם למצוא פתרון לדליפות גז הקירור המסוכנות שהתרחשו לא מעט בזמנו וחלקן היו אף קטלניות. הממציא היצירתי והמעודכן פותר את הבעיה באמצעות המצאה חדשנית אז - צינורות נחושת קומפקטיים, שהיו גם גמישים וגם בעלי אטימות מציינת, שתמנע דליפות גז ואסונות.
את מערכת הקירור,אגב, הוא מיקם בתחתית המקרר. גם היום המקררים עובדים בצורה דומה.
אבל הייצור ב"גרדיאן", המפעל שהקים לייצור המקררים שלו, הוא איטי. לוקח לו שבוע לבנות כל מקרר, מה שגורם לכך שהוא מייצר מעט, בעוד ההזמנות נערמות. בהדרגה מגיע העסק לסף פשיטת רגל, זאת על אף הביקוש העצום וההתלהבות מהמוצר שלו.
זה מצב משונה ועצוב והייאוש גובר. אבל אז מגיע התעשיין על הסוס השחור - וויליאם דורנט, מייסד חברת ג'נרל מוטורס ומי שמאמין במוצר ויודע לייצר בייצור המוני. דורנט אוהב את המקררים שלו וכל כך הוא מאמין במוצר ובאיש שהמציא אותו שהוא מהמר בגדול וקונה בהמון כסף את החברה של מלווס. הוא עצמו הופך למנהל החברה ומלווס, עכשיו מהנדס ראשי, מתרכז בפיתוח.
הצעד הראשון של דורנט הוא להחליף את שם החברה ל"פריג'ידאייר", בעברית "אוויר קריר". השם הזה יסמן את ההצלחה האדירה שתהיה לשניים מכאן ויהפוך בעתיד למילה נרדפת באנגלית למקרר. המקררים שלהם יימכרו בכמויות עצומות ועם השנים יצוצו המוני מתחרים שיציעו מקררים דומים ויהפכו את המקרר עם השנים ל-must בכל בית מודרני.
על התפתחות המקרר:
https://youtu.be/Bm9fjlYbwhc
תפקידו והתקדמות ההיסטוריה של שימור המזון:
https://youtu.be/T7oQSNKWVh0
מצגת וידאו על תולדות קירור האוכל:
https://youtu.be/z3Eq_EgzG3k
תולדות הקפאת המזון:
https://youtu.be/uWZwncX_4hk
על המקרר ותפקידו בהיסטוריה של שימור המזון:
https://youtu.be/TwUoUQWzBT0?long=yes
והקירור לפני המצאת המקררים:
https://youtu.be/P5lu-dq7agI?long=yes
מוצרלה (Mozzarella) הוא שמן של כמה גבינות איטלקיות טריות שנוצרו במקור באזור או חבל קמפניה שבדרום איטליה. המוצרלה לסוגיה מצטיינת בטעם עדין ובמרקם רך שהפכו אותה מאוד פופולרית ומבוקשת במטבח האיטלקי ובכל רחבי העולם.
אף שכיום ישנן גבינות רבות המשמשות להכנת פיצה, המוצרלה מפורסמת כגבינה המועדפת לפיצה, בדגש על הפיצה הנפוליטנית שהוכנה במקור עם גבינת המוצרלה. האיטלקים עושים שימוש במוצרלה גם להכנה של סלט קפרזה ולהכנת הלזניה הנהדרת שלהם.
שמה של גבינת המוצרלה בא מאופן הכנתה. הפועל Mozzare באיטלקית פירושו "לחתוך".
בטכניקות שעוברות מדור לדור ממשיכות החוות המשפחתיות של דרום איטליה לייצר גם כיום ובשיטה המסורתית העתיקה כמויות צנועות של מוצרלה ביתית, רכה ואיכותית. את המוצרלה האותנטית הזו מספקים ללקוחות מקומיים, כולל פיצריות, מסעדות ושוחרי איכות. במקביל, מייצרים את המוצרלה מאז המאה ה-18 בכל רחבי איטליה ובמקומות רבים בעולם.
#תכונותיה
האגדה מספרת שלידתה של גבינת המוצרלה הייתה במפעל בדרום איטליה, בו נפלה חתיכת גבינה טרייה אל כלי עם מים רותחים והתגלו טעמה העדין של המוצרלה והמרקם הרך שהפך אותה כה פופולרית במטבח האיטלקי ובעולם כולו.
מנגד גילו אז את העיקור שהיא עוברת במים הרותחים מ"חיידקים טובים" ואת חיי המדף הקצרים שלה, שנובע מכך שהגבינה לא עוברת המלחה.
את רוב סוגי המוצרלה יוצרים מחלב תאו, חלב באפלו גולמי ולא מפוסטר. לאחר מכן מסובבים את הגבינה במהירות גבוהה ואז חותכים והופכים אותה לגושי המוצרלה המוכרים ונמכרים.
משום שסוד ייצור המוצרלה נשאר בקמפניה ורק שם ידעו לייצר אותה, בתחילה הגבינה יצאה מחוץ לגבולות קמפניה רק לעיתים רחוקות. עם השנים, כשפותחו טכניקות של פיסטור וקירור והתארכו חיי המדף של המוצרלה, היא יצאה ונמכרה באזורים נוספים באיטליה.
#הייצור
המרכיב העיקרי בגבינת מוצרלה הוא חלב הבאפלו הגולמי. זהו חלב עשיר בשומן ובחלבון החלב, קזאין והוא נחשב למזין מאוד. חלב התאו מגיע כשהוא מוחמץ ומוצק ומעבירים אותו ייבוש בסיסי.
לאחר שיובש הוא נופך לגֶבּן ואז טוחנים אותו לחלקיקים קטנים ומכניסים אותו למתקן מעגלי שמזכיר טחנת קמח ובו הוא עובר תהליך של סיבובים רבים ומהירים מאוד.
משהגֶבּן הופך לפירורי גבינה קטנים, טובלים אותו במים חמים עד שהמרקם שלו אלסטי וגושי ומרגיש קצת כמו גומי.
עכשיו הגבן, איש הגבינות, לש מעט את גוש הגבינה ויוצר ממנו גוש מוצרלה גולמי. את גוש הגבינה מאוד מקובל להשרות במי-מלח למשך מספר שעות ואז, כשהגבינה מוכנה, ניתן לחתוך (באיטלקית Mozzare) אותו ליחידות קטנות.
כך מכינים מוצרלה:
https://youtu.be/pU_VoyWfLfY
באומבריה שבאיטליה:
https://youtu.be/BQZ2mfqxeWg
ובעוד מקום במולדת המוצרלה:
https://youtu.be/PnLPAsHPfD0
בניו יורק:
https://youtu.be/894tMesNxQ4
