שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה נזרק המלחין קלוד דביסי מהאקדמיה?
קשה ודאי להאמין אבל המלחין קלוד דביוסי (Debussy) נזרק מהאקדמיה בפריז מפני שחיבר במהלך לימודיו יצירה שהכילה קווינטות מקבילות ועמד על כך שהמהלך הוא חיוני ליצירה.
מוריו השמרניים, למדו ולימדו שהולכת קולות בקווינטות מקבילות היא אסורה בתכלית וכך גם באוקטבות מקבילות. זה היה חוק הרמיני שנשאר מאז הרנסנס והבארוק, אבל לדעת דביסי ומוסיקאים שיבואו בעתיד בעקבותיו, היה מיושן ולא רלוונטי למאה ה-19.
זה החל כשבצעירותו ביקר דביוסי בניו יורק וקלט את הרעיונות ההרמוניים והסולמות של הג'אז המוקדם, סגנון מוסיקלי צעיר שהלך באותה תקופה ונעשה פופולרי.
מכאן מתחיל המלחין הצרפתי לכתוב ולשלב במוסיקה שלו מלודיות בסולם הפנטטוני. הסולם המוסיקלי הזה הוא סולם שמקורו בשירה עממית שבטית מאפריקה. לארצות הברית הוא מגיע עם העבדים. עוד סולם הוא סולם הטונים השלמים, שיהפוך לאחד המרכיבים של המוסיקה האימפרסיוניסטית, ז'אנר שדביסי הוא מהמרכזיים בו.
בהמשך המאה ה-20, אגב, יתהפך התהליך של ההשפעה ויעבוד בכיוון השני לגמרי. מלחיני ג'אז כמו ביל אוונס, הרבי הנקוק ואפילו צ'ארלי פרקר, יושפעו מדביוסי בחזרה. כך שניתן לראות בדביסי את אחד מהמלחינים הקלאסיים החשובים גם להתפתחות הג'אז וגם להתפתחות המוסיקה המודרנית גם יחד.
הנה קיצור חייו של קלוד דביוסי:
https://youtu.be/LGR5gCxhlVw
קיצור השפעת המוסיקה של דביסי על ג'אז ומוסיקה קלה:
https://youtu.be/TZyWP3n6Omw
מהיצירות האהובות של דביסי בנגינת הפסנתרן הנודע מנחם פרסלר - "קלייר של הירח":
https://youtu.be/-Bxpm0EmOMU
הערבסקה המפורסמת מספר 1 של דביסי מועברת לגרוב של ג'אז:
https://youtu.be/42FmgGpWQis
וכשלוש שעות של המוסיקה של קלוד דביסי:
https://youtu.be/VRYRgA8Zbuo?long=yes
מהו האימפרסיוניזם בתולדות האמנות?
האימפרסיוניזם (Impressionism) היה זרם אמנותי בפאריס שהצייר מַאנֶה הוא מייסדו. על הזרם האימפרסיוניסטי נמנים גם הציירים מוֹנֶה, רֶנוּאַר, דֵגָה ופיזארו.
אמני האימפרסיוניזם דגלו בתיאור הטבע על פי הצבעים שלו, חילופי האור שבו ובעיקר את התחושות שיש למתבונן בו. ציורים אימפרסיוניסטיים מצוירים במשיחות מכחול רופפות והם עשירים באור וצל, ניצנוצים והשתקפויות שהאמן רואה כחלק מהחוויה של מה שצייר.
עם מה שנתפס כ"כתם הצבע האימפרסיוניסטי", הסגנון הזה ראה באופן שונה לגמרי מהציור המדוייק והנאמן למציאות של סגנונות העבר, במיוחד מסגנון הריאליזם, ששאף להציג את המציאות בדיוק כמו שהיא.
כשקלוד מונה בחר במילה "התרשמות" לכותרת ציור בו הוא הנציח את נמל לה האבר, הוא לא שיער שהכותרת הזו תהפוך למושג, שיתאר את מה שהעבירו הוא וחבריו האמנותיים בציוריהם. זה קרה כשמבקר לעג לקבוצת האמנים וכינה אותם בלעג "אימפרסיוניסטים" (בעברית "מתרשמים") והם דווקא אימצו את המילה והגדירו את עצמם ככאלה.
ה"אימפרסיוניסטים", במקום לנסות ו"לצלם" את הפרטים בציוריהם, ציירו את האופן שבו הם מתרשמים מהמציאות, כלומר את ההתרשמות שלהם ממנה.
חוץ מאדגר דגה, שהעדיף את הסטודיו, נטו שאר האימפרסיוניסטים לציור ספונטני ובאוויר הפתוח (Plain air). כי ברצונם לחקור את השפעת האור על העצמים ולהדגיש את שינויי האור והתנועה המהירים, הרבו האימפרסיוניסטים לצייר את העולם בצבעים בהירים ובמשיכות מכחול מהירות.
גם מלחינים כמו דביסי, ראוול ודה-פאייה אימצו חשיבה זו ויצרו את המוסיקה האימפרסיוניסטית, המשתמשת בסולמות פחות יציבים, בחסכנות רגשית ובכלים שלא היו מרכזיים בתזמורת הסימפונית, כגון נבל וחליל (ופחות במיתרים). הם גם כתבו מוסיקה עם הרמוניות שונות מהמקובל. בכל השיטות הללו עשו שימוש כדי להעביר את המסר הרגשי, אבל ללא הרגשנות של הסגנון והתקופה הרומנטית.
ההרמוניה האימפרסיוניסטית, אגב, הייתה חדשנית ואפילו מהפכנית לזמנה. היא תשפיע על המוסיקה של המאה ה-20. בדיעבד היא אף עתידה להיות אחד ממקורות ההשפעה המפתיעים על ההרמוניה של סגנון הג'אז, סגנון מוסיקלי שיתפתח מצידו השני של האוקיינוס האטלנטי - בארצות הברית של אמריקה.
אגב, הפָּסל החשוב והנערץ אוגוסט רודֶן היה מהיחידים שסייעו לאימפרסיוניזם הצעיר, כשפיסל לעיתים בלא להשלים את הפסל והשאיר חלק מהאבן בלתי מעובד. בניגוד לזלזול והעלבונות שלהם זכו האימפרסיוניסטים הצעירים, נגד רודן הנערץ התקשו המבקרים להעביר ביקורת ולטעון בזלזול שאינו יודע אמנות. כך סייע רודן לקבלת הסגנון על ידי הציבור ואיפשר לאמנים המוכשרים שיצרו את האמנות האימפרסיוניסטית לזכות במקומם המכובד ופורץ הדרך בתולדות האמנות.
הנה סקירת סגנון האימפרסיוניזם (עברית):
https://youtu.be/IkqFOqcvARs
סיפורו של האימפרסיוניזם:
https://youtu.be/HTOO-ukvs4g
באנגלית על האימפרסיוניזם:
https://youtu.be/yyIFzRs4qQ8
סיפורם של האמנים האימפרסיוניסטים:
http://youtu.be/9RHGbWBgDvI
הסבר על הזרם האימפרסיוניסטי מתוך סקירה על "חבצלות המים" של קלוד מונה:
http://youtu.be/rVNakLfaimw?t=39s
ציורים אימפרסיוניסטיים מפורסמים:
https://youtu.be/pBTmeMeClHE
מצגת וידאו של עבודות אימפרסיוניסטיות:
http://youtu.be/U4yDLmZXi0w
וסיפורו של זרם האימפרסיוניזם:
https://youtu.be/3jhHX_tpy70?long=yes
מהי ההיסטוריה של ריקוד הבאלט?
ההגדרה של מחול היא כל ריקוד המיועד לביצוע מול קהל, כולל על מסך כלשהו, כמו טלוויזיה וקולנוע. מכאן שהמחול הוא אמנות. והבלט (ballet), או באלט, נחשב לצורת המחול הוותיקה ביותר של התרבות המערבית.
תולדות הבלט מתחילים בתקופת הרנסאנס, באיטלקיה של המאה ה-15. לאחר מכן אימצו אותו בחצר של המלכה קטרינה דה מדיצ'י והבלט, שעדיין לא נקרא כך, התפשט באיטליה.
מכאן הגיע המחול המסוגנן והעדין לצרפת, בה גם זכה בשם הזה. המעניין הוא שהמילה בצרפתית "בלט" מקורה במילה האיטלקית "balleto" שמשמעותה ריקוד קטן, או הקטנה של המילה "ballo", בלטינית "לרקוד".
אחרי איטליה וצרפת יצא ריקוד הבלט והפך לפופולרי בכל אירופה. הוא הגיע גם לרוסיה, בה הוא התקבל בהתלהבות אמנותית רבה והתפתח לרמות גבוהות במיוחד של איכות והשקעה. בימינו מדברים על להקות הבלט הרוסיות בתור להקות בלט אולי הטובות ביותר בעולם.
אם עד אז שימש הבלט בעיקר כליווי לקונצרטים של מוזיקה קלאסית או אופרה, בתחילת המאה ה-19 החלו לכתוב מחזות שהבלט עמד במרכזם, כאמנות עיקרית ועצמאית. אז גם גדל מספר הרקדנים בהתמדה והבלט התפתח יותר ויותר.
ובתקופה הרומנטית הפכה רוסיה לפעילה מאוד בעולם הבלט. הוקמו בה אז לא מעט להקות בלט ונוצרו כוראוגרפיות מעולות ליצירות מוזיקליות שכתבו מלחינים רוסיים, בעיקר צ'ייקובסקי.
בין היצירות שנכתבו לבלט היו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי.
לאופנה החדשה מצטרפים גם מלחינים בצרפת, כמו ליאו דליב, המתחילים באותה תקופה לכתוב גם הם מוסיקה לבלט. אליהם יצטרפו גם ראוול, דביסי וקלוד סאטי הצרפתים.
בתחילת מאה ה-20 יכתוב מוסיקה חדשנית לבלט גם המלחין הרוסי איגור סטרווינסקי. חשובה במיוחד המוסיקה שכתב למחולות של דיאגילב "ציפור האש" ו"פולחן האביב" שלו. המוסיקה שלו עוררה הרבה מחלוקת אך בהמשך יצרה שינוי במוסיקה כולה והייתה הבסיס למוסיקה המודרנית.
במהלך אמצע המאה ה-20 הפך הבלט בהדרגה מאמנות שממנה נהנים בעיקר בני המעמד הגבוה, לכזו הנפתחת בהדרגה לקהל הרחב.
במהלך המאה הזו תרמה התפתחות הבלט להפיכתו לסגנון אמנותי מהמרכזיים בתרבות המערבית. בין להקות הבלט המובילות כיום בעולם נמצאות להקות "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".
הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):
https://youtu.be/OEekFTj5PvU
מצגת על תולדות הבאלט:
https://youtu.be/5aJheLRReE8
וסקירה היסטורית של ההיסטוריה של הבאלט:
https://youtu.be/2GwEY7TWm7Y
קלוד דביסי
קשה ודאי להאמין אבל המלחין קלוד דביוסי (Debussy) נזרק מהאקדמיה בפריז מפני שחיבר במהלך לימודיו יצירה שהכילה קווינטות מקבילות ועמד על כך שהמהלך הוא חיוני ליצירה.
מוריו השמרניים, למדו ולימדו שהולכת קולות בקווינטות מקבילות היא אסורה בתכלית וכך גם באוקטבות מקבילות. זה היה חוק הרמיני שנשאר מאז הרנסנס והבארוק, אבל לדעת דביסי ומוסיקאים שיבואו בעתיד בעקבותיו, היה מיושן ולא רלוונטי למאה ה-19.
זה החל כשבצעירותו ביקר דביוסי בניו יורק וקלט את הרעיונות ההרמוניים והסולמות של הג'אז המוקדם, סגנון מוסיקלי צעיר שהלך באותה תקופה ונעשה פופולרי.
מכאן מתחיל המלחין הצרפתי לכתוב ולשלב במוסיקה שלו מלודיות בסולם הפנטטוני. הסולם המוסיקלי הזה הוא סולם שמקורו בשירה עממית שבטית מאפריקה. לארצות הברית הוא מגיע עם העבדים. עוד סולם הוא סולם הטונים השלמים, שיהפוך לאחד המרכיבים של המוסיקה האימפרסיוניסטית, ז'אנר שדביסי הוא מהמרכזיים בו.
בהמשך המאה ה-20, אגב, יתהפך התהליך של ההשפעה ויעבוד בכיוון השני לגמרי. מלחיני ג'אז כמו ביל אוונס, הרבי הנקוק ואפילו צ'ארלי פרקר, יושפעו מדביוסי בחזרה. כך שניתן לראות בדביסי את אחד מהמלחינים הקלאסיים החשובים גם להתפתחות הג'אז וגם להתפתחות המוסיקה המודרנית גם יחד.
הנה קיצור חייו של קלוד דביוסי:
https://youtu.be/LGR5gCxhlVw
קיצור השפעת המוסיקה של דביסי על ג'אז ומוסיקה קלה:
https://youtu.be/TZyWP3n6Omw
מהיצירות האהובות של דביסי בנגינת הפסנתרן הנודע מנחם פרסלר - "קלייר של הירח":
https://youtu.be/-Bxpm0EmOMU
הערבסקה המפורסמת מספר 1 של דביסי מועברת לגרוב של ג'אז:
https://youtu.be/42FmgGpWQis
וכשלוש שעות של המוסיקה של קלוד דביסי:
https://youtu.be/VRYRgA8Zbuo?long=yes
האימפרסיוניזם (Impressionism) היה זרם אמנותי בפאריס שהצייר מַאנֶה הוא מייסדו. על הזרם האימפרסיוניסטי נמנים גם הציירים מוֹנֶה, רֶנוּאַר, דֵגָה ופיזארו.
אמני האימפרסיוניזם דגלו בתיאור הטבע על פי הצבעים שלו, חילופי האור שבו ובעיקר את התחושות שיש למתבונן בו. ציורים אימפרסיוניסטיים מצוירים במשיחות מכחול רופפות והם עשירים באור וצל, ניצנוצים והשתקפויות שהאמן רואה כחלק מהחוויה של מה שצייר.
עם מה שנתפס כ"כתם הצבע האימפרסיוניסטי", הסגנון הזה ראה באופן שונה לגמרי מהציור המדוייק והנאמן למציאות של סגנונות העבר, במיוחד מסגנון הריאליזם, ששאף להציג את המציאות בדיוק כמו שהיא.
כשקלוד מונה בחר במילה "התרשמות" לכותרת ציור בו הוא הנציח את נמל לה האבר, הוא לא שיער שהכותרת הזו תהפוך למושג, שיתאר את מה שהעבירו הוא וחבריו האמנותיים בציוריהם. זה קרה כשמבקר לעג לקבוצת האמנים וכינה אותם בלעג "אימפרסיוניסטים" (בעברית "מתרשמים") והם דווקא אימצו את המילה והגדירו את עצמם ככאלה.
ה"אימפרסיוניסטים", במקום לנסות ו"לצלם" את הפרטים בציוריהם, ציירו את האופן שבו הם מתרשמים מהמציאות, כלומר את ההתרשמות שלהם ממנה.
חוץ מאדגר דגה, שהעדיף את הסטודיו, נטו שאר האימפרסיוניסטים לציור ספונטני ובאוויר הפתוח (Plain air). כי ברצונם לחקור את השפעת האור על העצמים ולהדגיש את שינויי האור והתנועה המהירים, הרבו האימפרסיוניסטים לצייר את העולם בצבעים בהירים ובמשיכות מכחול מהירות.
גם מלחינים כמו דביסי, ראוול ודה-פאייה אימצו חשיבה זו ויצרו את המוסיקה האימפרסיוניסטית, המשתמשת בסולמות פחות יציבים, בחסכנות רגשית ובכלים שלא היו מרכזיים בתזמורת הסימפונית, כגון נבל וחליל (ופחות במיתרים). הם גם כתבו מוסיקה עם הרמוניות שונות מהמקובל. בכל השיטות הללו עשו שימוש כדי להעביר את המסר הרגשי, אבל ללא הרגשנות של הסגנון והתקופה הרומנטית.
ההרמוניה האימפרסיוניסטית, אגב, הייתה חדשנית ואפילו מהפכנית לזמנה. היא תשפיע על המוסיקה של המאה ה-20. בדיעבד היא אף עתידה להיות אחד ממקורות ההשפעה המפתיעים על ההרמוניה של סגנון הג'אז, סגנון מוסיקלי שיתפתח מצידו השני של האוקיינוס האטלנטי - בארצות הברית של אמריקה.
אגב, הפָּסל החשוב והנערץ אוגוסט רודֶן היה מהיחידים שסייעו לאימפרסיוניזם הצעיר, כשפיסל לעיתים בלא להשלים את הפסל והשאיר חלק מהאבן בלתי מעובד. בניגוד לזלזול והעלבונות שלהם זכו האימפרסיוניסטים הצעירים, נגד רודן הנערץ התקשו המבקרים להעביר ביקורת ולטעון בזלזול שאינו יודע אמנות. כך סייע רודן לקבלת הסגנון על ידי הציבור ואיפשר לאמנים המוכשרים שיצרו את האמנות האימפרסיוניסטית לזכות במקומם המכובד ופורץ הדרך בתולדות האמנות.
הנה סקירת סגנון האימפרסיוניזם (עברית):
https://youtu.be/IkqFOqcvARs
סיפורו של האימפרסיוניזם:
https://youtu.be/HTOO-ukvs4g
באנגלית על האימפרסיוניזם:
https://youtu.be/yyIFzRs4qQ8
סיפורם של האמנים האימפרסיוניסטים:
http://youtu.be/9RHGbWBgDvI
הסבר על הזרם האימפרסיוניסטי מתוך סקירה על "חבצלות המים" של קלוד מונה:
http://youtu.be/rVNakLfaimw?t=39s
ציורים אימפרסיוניסטיים מפורסמים:
https://youtu.be/pBTmeMeClHE
מצגת וידאו של עבודות אימפרסיוניסטיות:
http://youtu.be/U4yDLmZXi0w
וסיפורו של זרם האימפרסיוניזם:
https://youtu.be/3jhHX_tpy70?long=yes
ההגדרה של מחול היא כל ריקוד המיועד לביצוע מול קהל, כולל על מסך כלשהו, כמו טלוויזיה וקולנוע. מכאן שהמחול הוא אמנות. והבלט (ballet), או באלט, נחשב לצורת המחול הוותיקה ביותר של התרבות המערבית.
תולדות הבלט מתחילים בתקופת הרנסאנס, באיטלקיה של המאה ה-15. לאחר מכן אימצו אותו בחצר של המלכה קטרינה דה מדיצ'י והבלט, שעדיין לא נקרא כך, התפשט באיטליה.
מכאן הגיע המחול המסוגנן והעדין לצרפת, בה גם זכה בשם הזה. המעניין הוא שהמילה בצרפתית "בלט" מקורה במילה האיטלקית "balleto" שמשמעותה ריקוד קטן, או הקטנה של המילה "ballo", בלטינית "לרקוד".
אחרי איטליה וצרפת יצא ריקוד הבלט והפך לפופולרי בכל אירופה. הוא הגיע גם לרוסיה, בה הוא התקבל בהתלהבות אמנותית רבה והתפתח לרמות גבוהות במיוחד של איכות והשקעה. בימינו מדברים על להקות הבלט הרוסיות בתור להקות בלט אולי הטובות ביותר בעולם.
אם עד אז שימש הבלט בעיקר כליווי לקונצרטים של מוזיקה קלאסית או אופרה, בתחילת המאה ה-19 החלו לכתוב מחזות שהבלט עמד במרכזם, כאמנות עיקרית ועצמאית. אז גם גדל מספר הרקדנים בהתמדה והבלט התפתח יותר ויותר.
ובתקופה הרומנטית הפכה רוסיה לפעילה מאוד בעולם הבלט. הוקמו בה אז לא מעט להקות בלט ונוצרו כוראוגרפיות מעולות ליצירות מוזיקליות שכתבו מלחינים רוסיים, בעיקר צ'ייקובסקי.
בין היצירות שנכתבו לבלט היו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי.
לאופנה החדשה מצטרפים גם מלחינים בצרפת, כמו ליאו דליב, המתחילים באותה תקופה לכתוב גם הם מוסיקה לבלט. אליהם יצטרפו גם ראוול, דביסי וקלוד סאטי הצרפתים.
בתחילת מאה ה-20 יכתוב מוסיקה חדשנית לבלט גם המלחין הרוסי איגור סטרווינסקי. חשובה במיוחד המוסיקה שכתב למחולות של דיאגילב "ציפור האש" ו"פולחן האביב" שלו. המוסיקה שלו עוררה הרבה מחלוקת אך בהמשך יצרה שינוי במוסיקה כולה והייתה הבסיס למוסיקה המודרנית.
במהלך אמצע המאה ה-20 הפך הבלט בהדרגה מאמנות שממנה נהנים בעיקר בני המעמד הגבוה, לכזו הנפתחת בהדרגה לקהל הרחב.
במהלך המאה הזו תרמה התפתחות הבלט להפיכתו לסגנון אמנותי מהמרכזיים בתרבות המערבית. בין להקות הבלט המובילות כיום בעולם נמצאות להקות "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".
הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):
https://youtu.be/OEekFTj5PvU
מצגת על תולדות הבאלט:
https://youtu.be/5aJheLRReE8
וסקירה היסטורית של ההיסטוריה של הבאלט:
https://youtu.be/2GwEY7TWm7Y
