כמו עוד כמה שירים, גם השיר "Now and then" הוקלט על ידי ג'ון לנון, בעשור שאחרי התפרקות הלהקה, על עוד קלטת בטייפ הקסטות הביתי שלו. זו הייתה עוד סקיצה, רעיון לשיר שאמנים נוהגים להקליט בבית, לקראת עבודה, הפקה, עיבוד והקלטה, עם נגנים וזמרי ליווי באולפן.

בתחילת שנות ה-80 נרצח לנון על ידי מעריץ אובססיבי וברגע אחד נכזבה התקווה שהביטלס ישובו לעבוד, להקליט או לפחות להופיע יחד.

אבל לג'ון היו שירים וסקיצות בשלבים שונים של עבודה. והם נותרו בבית. וכך יצא שבשנות ה-90, פגשה יוקו אונו, אלמנתו של ג'ון לנון, את פול מקרטני. היא מסרה לו קלטת שירים שג'ון הותיר אחריו והציעה שיראה אם ניתן לעשות משהו עם השירים והסקיצות שמוקלטים בה.

בפברואר 1995, כשהסקיצה של השיר הזה נבחנה לראשונה, על ידי פול, ג'ורג' ורינגו וכחלק מפרויקט "האנתולוגיה של הביטלס", היא נפסלה. נראה היה שלא ניתן להתקדם איתה, בעיקר בשל הקושי להסיר את צלילי הפסנתר המקורי שליווה את השירה של ג'ון, אך לא רק. היו גם אתגרים טכנולוגיים נוספים שהוסיפו להחלטה המקצועית להמתין, עד שהטכנולוגיה תאפשר שימוש בו.

וכך, עמד השיר במשך שנים רבות, ללא סיכוי להצטרף לשיריו של לנון המת שעובדו לרפרטואר של הביטלס. לרבים נדמה היה שהשיר לעולם לא יושלם או ייצא החוצה. במיוחד בעשור הבא, כשג'ורג' הריסון הלך לעולמו.

אבל בשנת 2022 הושלם הפיתוח של תוכנה מבוססת בינה מלאכותית, AI. התוכנה פותחה להפקת הסדרה התיעודית על הביטלס, Get Back, סדרה שעליה עבדו הבמאי פיטר ג'קסון והצוות שלו ושחזרה את הקלטות האולפן של הביטלס, בשנה האחרונה שלהם כלהקה.

התוכנה הזו פתחה, למעשה, את הדרך לשליפת ערוץ הקול של לנון מליווי הפסנתר הביתי שלו, אפשרות שאפשרה לראשונה להחיות את ההקלטה המקורית ולהוסיף לה ערוצי נגינה ושירה של ארבעת חברי הביטלס כולם.

זו הייתה ארכיאולוגיה מוסיקלית של ממש, שאפשרה הקלטה, שליפה של קולות וליוויים משירי ביטלס אחרים והרכבתם מחדש על שיר הביטלס המלא, שהלך והתממש. כמובן שאת התמונה השלימו קולות השניים הנותרים מחבריה והתיפוף האגדי של רינגו סטאר, אחד הסמלים המסחריים הבולטים של הלהקה.

זו עוד הוכחה למה שחיבור בין מוסיקליות טהורה וטכנולוגיה, למשל של בינה מלאכותית, יכול לספק לעולם המוסיקה והאמנות, אך גם לגעגועים והנוסטלגיה ולבלוטות הרגש שכל כך רוצות לפעמים תזכורות או ד"ש מימים צעירים יותר ומהעשור הכי מרגש במאה ה-20, הסיקסטיז.

וכך, 43 שנים לאחר הרצח של לנון, ו-22 שנים לאחר מותו של ג'ורג' הריסון, שני הביטלס הנותרים, רינגו סטאר ופול מקרטני, השלימו עוד שיר, אולי האחרון של הלהקה.

מהשיר שג'ון הקליט בקלטת בשנות ה-70, הצליחו השניים, עם סוללת הטכנאים והנגנים שסייעו להם, למצות את הצמא של אינספור מעריצי הביטלס, לעוד מעט מהחומר המופלא שהיא שיגרה אליהם בסיקסטיז בהצלחה כל כך גדולה, אולי הגדולה בהיסטוריה.

השלמת ההקלטה האחרונה שג'ון, פול, רינגו וג'ורג' זכו לעשות יחד משלימה את מה שיהיה העמוד האחרון בספר התנ"ך הביטלסי, שמאחסן את המורשת המופלאה של הלהקה החשובה והמשפיעה ביותר בתולדות המוסיקה הפופולרית.


הנה השיר המושלם:

https://youtu.be/Opxhh9Oh3rg


ההשוואה בין הסקיצה המקורית שג'ון הותיר אחריו, כולל חלק שהושמט מהשיר הסופי:

https://youtu.be/Xk88M4ABo_4?long=yes


וסיפורו המלא של השיר שהמתין לטכנולוגיה שתבשיל:

https://youtu.be/APJAQoSCwuA?long=yes

פעם, לפני עידן הקבצים וההורדות מיוטיוב, היו אבא ואמא קונים תקליטים בחנויות תקליטים. כל תקליט עלה לא מעט ולכן התקציב לא אפשר לקנות רבים כאלה.

הפתרון המעולה להעברה של מוסיקה מאחד לשני היה "קלטת" (Cassette), או "קסטה" כמו שקראו לה אז מאנגלית. הקלטות, שהיו בעצם סליל הקלטה דקיק בתוך קופסת פלסטיק, איפשרו להקליט עליהן תקליטים שלמים או שירים מהרדיו. הן היו באיכות צליל בינונית וכללו רחש מתמיד, אבל הן היו אמצעי מעולה לשמוע מוסיקה בדרכים, בטיול ובאוטובוס.

בעידן תקליטי הוויניל היו מהחבר'ה שהקליטו על קלטות אוספים של שירים מגוונים שאהבו. אלו יהפכו ברבות הימים לפלייליסטים שאנו מכירים ביוטיוב ובשירותי הסטרימיניג דוגמת ספוטיפיי.

את הקלטות הללו היו משמיעים אז במכונית, בטייפ נייד או במסיבות הכיתה. המשקיעים יצרו לעצמם מיקסטייפים, קלטות עם אוספי שירים שהקליטו מתקליטים או מהרדיו. הרומנטיקנים מביניהם היו מעניקים את קלטות האוסף האישיות שערכו, לאלו שהם אוהבים.

די ג'ייז בעידן ה"קסטות" יצרו לא פעם מיקסטייפים, שהיו קלטות אוסף מהמיקסים שלהם שאותן הם מכרו. חלק ממש התפרסמו בזכות מיקסטייפ שלהם שהועתק מחבר לחבר והגיע לקהלים חדשים.

הקלטת הייתה פיתוח של סרטי ההקלטה, שאפשרו בשנות ה-60 להקליט מוסיקה ולנגנה לאחר מכן בטייפ ריקורדר, מכשיר ההקלטה וההשמעה. סרט ההקלטה היה גדול, מסורבל ונוטה להסתבך ולהיקרע בין נגינה לנגינה. זה היה תהליך מטריד ומורכב, להחליף סרטי הקלטה ברשמקול.

הקסטות, לא זו בלבד שהיו קטנות מאוד, הן גם פתרו את המורכבות של הסתבכות הסרט והפכו להצלחה גדולה. למעשה, שמה המלא של ה"קסטה" היה "קסטה קומפקטית", או באנגלית "Compact Cassette".

בימינו, עם תקליטי הוויניל שהופכים שוב מצרך פופולרי וכמעט כל אמן שמכבד את עצמו מוציא את המוסיקה שלו גם על גבי תקליטים, יש תחייה מסוימת גם לקלטת האודיו הזו. לטרנד תרמה גם נטפליקס, באמצעות הסדרה "דברים מוזרים". העניין המרכזי הוא בעונה הרביעית שלה, המתרחשת בשנות ה-80 ומתרכזת בקלטת שירים של האייקונית הבריטית קייט בוש.


הנה קלטת האודיו של פעם:

http://youtu.be/DpEjQdoZ-vM


מוסיקה על אינספור קלטות של פעם:

https://youtu.be/7To_S3Ne_yo


כך נשמעה קסטה עם שיר מהתקופה, כמו "I'm Not in Love" של להקת 10CC:

https://youtu.be/OtBHfxU2wmc


על חלקן של הקסטות, קלטות האודיו, בהתפתחות המוסיקה המזרחית שלנו (עברית):

https://youtu.be/8Fe0RkiWvkw


יש מי שרואים בקלטת גם את העתיד של המוסיקה:

https://youtu.be/pSBQC85ZLEE?long=yes


וסרט תיעודי של מישהו שהחליט לבדוק עד כמה הצליל שלהן הוא מה שאומרים:

https://youtu.be/jVoSQP2yUYA?long=yes

אמנם הוא הומצא בעשור שלפני, אבל בשנות ה-80 ה"בום בוקס" (Boombox) היה סוג הרדיו-טייפ המצליח בעולם. זה היה רדיו משולב עם טייפ, בגודל ענקי ועם רמקולים אימתניים.

ה"בום בוקס" איפשר לצעירים האורבניים להפגין נוכחות. הם היו לוקחים אותו לפינת הרחוב ומתחילים במסיבה. לפתע המוסיקה שלהם יכולה הייתה להשתלט על המרחב הציבורי וברחובות ניו יורק נהגו אז לומר "The bigger the Boom Box - the bigger the Boom". ואכן, כולם ניסו אז להשיג את הבום בוקס הכי גדול, עם הבאסים הכי חזקים והמראה הכי עתידני שיש.

עם כל הגודל וההגזמה הללו הבום בוקס פעל גם על סוללות. זה הפך אותו לחביבם של צעירים בניו יורק, לונדון וערים גדולות נוספות, שהשתמשו בו להופעות רחוב, של ראפ, שירה, ברייקדאנס וריקודי רחוב.

היצרנים הגיבו להתלהבות סביבם והבום בוקסז הפכו יותר ויותר משוכללים. מעצבים ישבו עד השעות הקטנות של הלילה ועיצבו מכשירים יותר ויותר מרשימים, מוגזמים ומשוכללים.

כשיצאו הרשמקולים הללו עם שני הטייפים, שני מכשירי הקלטה בבום בוקס אחד, נראה היה שהיצרנים נסחפים. אבל הצעירים החלו לשחק איתם, להקליט, לערוך ולחתוך את המוסיקה. בהדרגה הם השתכללו, פיתחו טכניקות, לימדו אחד את השני, סימפלו קטעים מתוך שירים, שיכפלו אותם ועשו טראקים מרתקים.

זה היה השלב שהחל להיווצר תחום של פרודקשן חדשני בתחומים והסגנונות של ה"סטריט מיוזיק". עם התחכום והמיומנות שהשיגו בעריכה ובחיתוכי כפתור ה-Pause של הטייפים, הצעירים הללו יהפכו עם השנים למפיקים החדשניים ביותר בעולם וישנו את פני המוסיקה הפופולרית לתמיד.

כי בשנות ה-80 הבום בוקס הנייד הפך מאביזר חובה למוסיקה ברחוב לאחד המאיצים של ההתפתחות האדירה של מוסיקת ההיפ הופ ושל ריקודי הברייקדאנס. הצעירים כינו אותו בחיבה "הגטו בלאסטר", מפוצץ הגטו. ברדיו לא שידרו את המוסיקה שלהם, אז הם עשו את זה בעצמם. ברחוב.

היום הרדיו טייפ המיתולוגי ועצום המידות הזה לא מופץ יותר. החליפו אותו טכנולוגיות מודרניות, כמו טלפונים חכמים, שירותי סטרימינג שמזרימים אליו מוסיקה ורמקולי בלוטות' בשלל עוצמות וגדלים.

כל אלה עושים את העבודה בלי משקל כה גדול, עם טעינה מהחשמל, שמחליפה את הסוללות היקרות והכבדות שנדרשו אז לבום בוקסים ואיכות צליל מדהימה ביחס לצלילי קלטות האודיו של שנות ה-80.

אבל המורשת שלו, מחוץ לאספנים שקונים בום בוקסים בכל מצב לאוספים המעוצבים שלהם, הוא המנהג אצל בני הנוער של היום, להפעיל את הסמארטפון על רמקול, להשמיע שיר ולהתחיל לזוז...


הנה מבחר של בום בוקסים מהאייטיז:

https://youtu.be/duC1PUVuN1Y


באותן שנים לגולשי הרולר סקייטים עם הבומבוקס היה אפילו נציג בקונגרס האמריקאי:

https://youtu.be/EDZg5kLcvzE


בלוגרית מסבירה לדור ה-Z איך השתמשו בו:

https://youtu.be/mCUg114fvLc


המון נורות, סוגי רמקולים, אקוולייזר ועוד ועוד:

https://youtu.be/tFDqBe87JmQ


מפגש בום בוקסים מאותה תקופה:

https://youtu.be/-4-1eUjgG60


יש מי שמנסים להחיות אותו כתמונה:

https://youtu.be/nMyst56BgSM


בסצנה אייקונית מהסרט Say Anything הוא שימש לסרנדת אהבה מודרנית:

https://youtu.be/S5Y8tFQ01OY


וסרט תיעודי על תולדות הגטו בלאסטר:

https://youtu.be/e84hf5aUmNA?long=yes