פעם, לפני עידן הקבצים וההורדות מיוטיוב, היו אבא ואמא קונים תקליטים בחנויות תקליטים. כל תקליט עלה לא מעט ולכן התקציב לא אפשר לקנות רבים כאלה.

הפתרון המעולה להעברה של מוסיקה מאחד לשני היה "קלטת" (Cassette), או "קסטה" כמו שקראו לה אז מאנגלית. הקלטות איפשרו להקליט עליהן תקליטים שלמים, או שירים מהרדיו.

הקלטת הייתה פיתוח של סרטי ההקלטה, שאפשרו בשנות ה-60 להקליט מוסיקה ולנגנה לאחר מכן בטייפ ריקורדר, מכשיר ההקלטה וההשמעה. סרט ההקלטה היה גדול, מסורבל ונוטה להסתבך ולהיקרע בין נגינה לנגינה. זה היה תהליך מטריד ומורכב, להחליף סרטי הקלטה ברשמקול. למעשה, שמה המלא של ה"קסטה" היה "קסטה קומפקטית", או באנגלית "Compact Cassette".

את הקלטות הללו היו משמיעים אז במכונית, בטייפ נייד או במסיבות הכיתה. המשקיעים יצרו לעצמם מיקסטייפים, קלטות עם אוספי שירים שהקליטו מתקליטים או מהרדיו. הרומנטיקנים מביניהם היו מעניקים את קלטות האוסף האישיות שערכו, לאלו שהם אוהבים.


הנה קלטת האודיו של פעם:

http://youtu.be/DpEjQdoZ-vM


מוסיקה על אינספור קלטות של פעם:

https://youtu.be/7To_S3Ne_yo


כך נשמעה קסטה עם שיר מהתקופה, כמו "I'm Not in Love" של להקת 10CC:

https://youtu.be/OtBHfxU2wmc


על חלקן של הקסטות, קלטות האודיו, בהתפתחות המוסיקה המזרחית שלנו (עברית):

https://youtu.be/8Fe0RkiWvkw


וסרט תיעודי של מישהו שהחליט לבדוק עד כמה הצליל שלהן הוא מה שאומרים:

https://youtu.be/jVoSQP2yUYA?long=yes