בסוף המאה ה-19 התגלתה הקלֶמֶנטינה (Clementine) באלג'יריה, על ידי האב קלמאן רודייה, כומר צרפתי שישב באלג'יריה בתוקף תפקידו בהפצת הנצרות. על שמו של קלמאן נקראת הקלמנטינה עד היום.

האגדה מספרת שרודייה הוא שטיפח את הקלמנטינה ויצר אותה מהכלאה בין מנדרינת הטנג'רין הים-תיכונית לבין חושחש, אותו עץ הדר שאמנם הפרי שלו אינו אכיל, אבל הגזע שלו משמש כבר אלפי שנים בתור "כנה", כלומר בסיס שעליו מבצעים הרכבה של עצי הדר. החוקרים והיסטוריוני המזון, מאידך, סבורים שחלקו של קלמנט רודייה היה רק בגילוי הפרי ובפרסומו בעולם ושההכלאה בין הזנים נעשתה במה שקרוי "מוטציה ספונטנית" וללא התערבות אנושית.

כך או כך, תרם הכומר הצרפתי רודייה לעולם את אחד הפירות האהובים והטעימים וכיום מהוות הקלמנטינות את אחד הפירות הנפוצים בעולם. טעמה המתוק-חמצמץ של הקלמנטינה וקילופה הקל ביחס לתפוז, הפכו אותה לפרי אהוב ופופולרי בעולם כולו. בהדרגה היא הלכה והחליפה את התפוז והמנדרינה שבאו מסין, בתור החטיף הבריא והנייד של פירות ההדר. אבל טעמה לא נחשב תמיד מוצלח במיוחד. עד שבאה קלמנטינת האור הישראלית...

הקלמנטינות מזן "אור" פותחו בארץ על ידי המהנדסים של מכון וולקני. הן משווקות בעולם בהצלחה רבה. הסיבה העיקרית להצלחה הרבה שלהן בעולם, היא היותן של ה"אור" הקלמנטינות הטעימות ביותר. זאת על אף שהן היקרות ביותר לצרכנים.

קלמנטינות אור מכניסות כיום למגדלים יותר מכל זן אחר של פרי הדר, כולל תפוזי השמוטי, אלו שפעם היו תפארת ענף ההדרים בישראל. כיום יש גם זני קלמנטינות נוספים כמו מיכל ונובה, אבל רבים רואים ב"אור" את זן הקלמנטינה הטוב בעולם.

עם זאת, הזן המוצלח הזה חשוף לאיומים מסחריים שונים, מזנים מתחרים, זולים יותר וכאלה שמשתפרים כל העת. גם הפרות וגניבות של הפטנט, פגעו מעט בשיווק של זן האור, כשכמה "תיירים" מספרד גנבו ענף מפרדס ישראלי והפכו אותו לפרדס מניב בספרד.

הפרדס, שהתגלה במקרה, הפך למקרה משפטי ידוע. תוצאותיו היו תשלומי תמלוגים עצומים למכון וולקני, פרסום עולמי לזן המשובח שנוצר כאן ויצירת מגוון של הסכמים לגידולו בעולם, שמכניסים סכומי כסף ניכרים למפתחי זן האור. אולי זה סוג של טוויסט מתוק על מה שנקרא "להפוך את הלימון ללימונדה..."


הנה הקלמנטינה:

https://youtu.be/LAnMegb6ttU


כך מקלפים קלמנטינה:

https://youtu.be/6yg65ZUJQZs


הבדלים בין קלמנטינות למנדרינות:

https://youtu.be/IMzo3fP2wXU


פיסול מקלמנטינות:

https://youtu.be/_OfSUeI_2nc


רגע עם להקה שנקראת קלמנטינה ושרה מחרוזת משיריו של אגדה ישראלית אחרת - אריק איינשטיין (עברית):

https://youtu.be/hG4kfcR2vVA


וסרט תיעודי על גידול הקלמנטינות בספרד:

https://youtu.be/85LTqTIJGXc?long=yes

הדרים (Citrus) הם עשרות מינים של עצים ירוקי-עד, עם פירות מאד אהובים ובריאים. פירות ההדר מספקים מגוון טעמים גדול, שנע בין מתוק לחמוץ. פירות ההדר מכילים מיץ רב.

בימי הביניים הצטיידו ספינות בהדרים לקראת הפלגות ארוכות. ליים למשל, נבחר בזכות תכונותיו לחיזוק בריאותם של ספנים. באותה תקופה האמינו שבעזרת מוצרי מזון חמוצים, כמו הלימון, ניתן למנוע גם את ההידבקות במחלת הדבר, שעל פי האמונה המקובלת אז נתפסה כנגרמת מאוויר רע ומעופש.

אבל לא רבים יודעים שבמקור כללו ההדרים רק מספר קטן של מינים - אתרוג, פומלו, מנדרינה, קיי ליים וחלימי, פרי שקיומו התגלה רק בשנים האחרונות. מהם נוצרו על ידי הרכבה או הכלאה מיני הדרים נוספים, רבים מהם הם מהאהובים והבריאים שבפירות. ביניהם ניתן למנות כיום גם את התפוז, הלימון, האשכולית, המנדרינה, הפומלית, הקלמנטינה, התפוזינה ואחרים.

הרכבה היא חיבור של ענף מעץ אחד, אל עץ שני. כך ניתן לקבל על העץ המארח את ההרכבה את פירות העץ המקורי. על ידי הרכבת העצים יגדלו פירות טעימים על עץ שקודם לכן נתן פירות פחות מוצלחים. כך ניתן גם לייצר פירות חדשים וטעמים לא מוכרים. הלימון למשל, הוא פרי שנוצר מהרכבה של ליים ואתרוג. קראו על כך באאוריקה, בתגית "הרכבה".

אם הרבה פירות וירקות הגיעו אלינו מהעולם החדש, מאמריקה, ההדרים עשו את הדרך ההפוכה. קולומבוס וספניו הם שהביאו אותם לאמריקה.

מאז סוף המאה ה-18 החלו להבין את היתרונות הבריאותיים הגלומים במיץ ההדרים כמקור לוויטמינים.


הנה תולדות עצי ההדרים:

https://youtu.be/ZxhRgmr2yhY


חקלאות ההדרים:

https://youtu.be/bsMwuISCftE


היתרונות התזונתיים:

https://youtu.be/XuB6N1z9N8k


אורזי מנדרינות להפצה:

https://youtu.be/zeqAlsmoEns


וכך מתפתח פרי הדר:

https://youtu.be/QcFBUp_C1QA