שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך נבחרים נשיאי ארצות הברית?
למי שרגיל לשיטה הרובית-יחסית הנהוגה בישראל, שיטת הבחירות לנשיאות בארצות הברית יכולה להיות די מבלבלת. הסיבה - השיטה האמריקאית אינה של בחירה ישירה, כך שהאזרחים לא בוחרים את הנשיא ישירות. למעשה, הם בוחרים "אלקטורים", שהם נבחרי ציבור שיבחרו את הנשיא.
השיטה המלאה עובדת כך - בכל אחת ממדינות אמריקה בוחרים את הנשיא. מי מהמועמדים שזוכה ביותר ממחצית הקולות, אפילו בקול אחד יותר ממחצית הקולות, זוכה בכל האלקטורים של אותה מדינה.
#מהי שיטת הבחירות האמריקאית?
השיטה האמריקאית היא שיטה שזכתה לכינוי העממי "המנצח לוקח הכל". כי אחרי שסופרים את הקולות הכשרים במדינה, מתכנסים האלקטורים שלה וקובעים פה אחד למי להעניק את קולותיהם. כמובן שהם תמיד יבחרו את המועמד ממפלגתם שלהם וכך יקבעו מרבית האלקטורים מי יהיה הנשיא הבא.
מספר האלקטורים בכל מדינה לא נקבע על פי גודלה, אלא לפי גודל האוכלוסיה. לפיכך מדינה ענקית עם אוכלוסיה קטנה תזכה במספר זעום של אלקטורים, בעוד שלמדינה קטנה וצפופה מאד יהיו הרבה מהם.
אחת לכמה שנים עורכים מפקד אוכלוסין ומעדכנים את מספר האלקטורים. חשוב גם לציין שמיין ונברסקה, שתי מדינות מתוך 50, בוחרות בשיטה שונה.
אבל מרגע שהאלקטורים של המדינה בוחרים את המועמד שלהם, העניינים מתחילים להיות מעניינים ושונים מהמוכר במדינות אחרות.
יש בארצות הברית מדינות "משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, דמוקרטים או לרפובליקנים. המעניינות הן דווקא המדינות המכונות "מדינות מתנדנדות", או "מדינות מפתח". אלה מדינות שאינן בכיסה של אף אחת מהמפלגות.
במדינות הללו, מי מהמועמדים שיצליח לגייס את האלקטורים שלהן - הוא שייבחר לנשיאות. לכן, בכל מערכת בחירות עושות המפלגות מאמצים עצומים לנצח במדינות הללו. שם המועמדים נואמים הכי הרבה, שם ההשקעה בתעמולה ובפרסומות בטלוויזיה תהיה הגדולה ביותר וכך הלאה.
המשונה הוא שבארצות הברית יכול מועמד לזכות במרבית הקולות בספירה הארצית ועדיין להפסיד את הבחירות. זאת משום שעל פי "המנצח לוקח הכל" שנהוג באמריקה, יש לו פחות אלקטורים מאלה של היריב. כך קרה, למשל, בבחירות לנשיאות של שנת 2000. אז הובס המועמד הדמוקרטי אל גור, על אף שהיו לו חצי מיליון יותר בוחרים ממתחרהו. הסיבה להפסד של גור הייתה כמה אלפי קולות של בוחרים, שנתנו את האלקטורים של פלורידה למתחרהו ג'ורג' בוש.
כך גם קרה בבחירות ב-2016, כשהילרי קלינטון נוצחה בידי דונלד טראמפ, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר ממנו.
הנה הסבר לדרך שבה תופסת הדמוקרטיה האמריקאית את בחירת הנשיא (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
כך נבחר הנשיא האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
המורכבות של השיטה נובעת מהיסטוריה מרתקת (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
תקציר שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
מה קרה בעימות הטלוויזיוני בין קנדי וניקסון?
העימות בין קנדי וניקסון המפורסם שנערך ב-1960 בין המועמדים לנשיאות ארה"ב ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון היה רק הראשון בסדרה של ארבעה עימותים ביניהם. הוא הפך לעימות היסטורי כיוון שהמחיש את כוחה של הטלוויזיה ואת הכללים שהשתנו בגללה.
כמועמד כמעט בטוח לנשיאות, הגיע סגן הנשיא ניקסון לעימות, כשהוא לא-מוכן, מבחינת הופעתו החיצונית. לא רק שהוא חש ברע בעימות ונראה מזיע, הוא גם סירב להתאפר ומה שגרם לכך שניתן היה לראות את הזיפים שעל פניו. גם החליפה האפורה שלו נראתה לא טוב על הרקע האפור של האולפן והקטינה אותו. מולו ישב מי שייחשב למר כריזמה, המועמד הצעיר קנדי. על אף שהיה חולה עוד יותר מניקסון, נראה קנדי על המסך היטב, שידר תדמית בריאה וצעירה, ונראה ראוי לנשיאות.
התוצאות הדהימו את הסוקרים. המאזינים המעטים שהאזינו לעימות ברדיו, ראו בניקסון את המנצח. אך למולם, הרוב שלראשונה בהיסטוריה צפה בו דווקא בטלוויזיה, ראה את קנדי כמנצח העימות. הרושם הראשוני של העימות הזה שינה מהקצה אל הקצה את אהדת הציבור האמריקני אל קנדי ושלושת העימותים הנוספים לא שינו אותו. ג'ון קנדי ניצח בבחירות הללו, ברוב דחוק אך ברור. הטלוויזיה שינתה את כללי המשחק ומאז אותו העימות הכירו בכך כל הפוליטיקאים בעולם.
הנה סיפורו של העימות ההיסטורי ששינה את פני הפוליטיקה האמריקנית לעד:
http://youtu.be/zHGs4535W_o
הדרך שבה עברו שני המועמדים את העימות הזה בטלוויזיה:
http://youtu.be/QazmVHAO0os
ובחיוך מעט ציני - מה היה קורה אם גם טראמפ היה משתתף בעימות הזה?
https://youtu.be/doEk7ajI9sY
מהם האלקטורים שבוחרים את נשיא ארצות הברית?
שיטת הבחירות בארה"ב היא מעניינת. במדינה בה יש כרבע מיליארד אמריקאים שהם בעלי זכות הצבעה ובוחרים נשיא או נשיאה, בעצם, הם בוחרים אלקטורים (Electoral College).
מהם האלקטורים?
לכל מדינה ממדינות ארצות הברית יש כמה אלקטורים. אלו בעצם נציגי המדינה והם שבוחרים וקובעים את זהות הנשיא.
האלקטורים מחולקים בין המדינות, לפי גודל האוכלוסייה. לכל מדינה יש כמה אלקטורים וככל שהיא גדולה יותר, כך יש יותר.
הצבעת האלקטורים פועלת בשיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכול". אם בקליפורניה הענקית, המדינה עם האוכלוסייה הגדולה בארה"ב, יש 54 אלקטורים, כולם יצביעו כאיש (ואישה) אחד, לאותו מועמד שזכה לקולותיהם של מרבית תושבי קליפורניה ורק לו (או לה).
בבחירות לנשיאות ארה"ב מצביעים בסך הכול 538 אלקטורים. המועמד שמצליח להגיע ל-270 אלקטורים, מחצית וקצת מהמספר 538, הוא זה שיגיע לבית הלבן כנשיא הנבחר.
השיטה הזו מייצרת מצב בו עשוי להיבחר נשיא, גם אם לא קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר, מקרב הבוחרים. זאת כי אם במדינה קטנה בחרו יותר במועמד מסוים והמדינה הזו היא שתרמה את האלקטורים הדרושים לו, הוא ייבחר.
כך קרה, אגב, גם בשתי מערכות הבחירות, של שנת 2000 ושל 2016. בחירת הנשיא בארה"ב בשיטת האלקטורים ניפקה בהם מועמדים שזכו לפחות קולות בסך הכל, אך ביותר אלקטורים והם שהפכו לנשיאים. כך הפך ג'ורג' בוש הבן לנשיא וניצח את אל גור וכך נבחר דונלד טראמפ לנשיא, כשניצח את הילרי קלינטון, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר ממנו. הם ניצחו באמצעות המדינות המתנדנדות.
#מה העניין עם המדינות המתנדנדות?
במרבית המדינות בארצות הברית יש רוב מוצק לאחת משתי המפלגות הגדולות. קליפורניה היא דוגמה מצוינת ל"מדינה כחולה". כלומר, מנצח בה כבר שנים רבות המועמד הדמוקרטי ובקלות. לכן, המועמד הרפובליקני לא יתאמץ ולא ישקיע בה ממון רב והרבה זמן.
במדינות "אדומות", כלומר הפוכות, מנצח באופן מסורתי המועמד הרפובליקני. לכן משאבים רבים לא ישקיעו בהן המועמדים הדמוקרטיים.
אך מול המדינות ה"משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, יש 7 מדינות המכונות "מדינות מתנדנדות" (swing states). אלה מדינות אמריקאיות שלא ברור מראש מי ייבחר בהן - מועמד דמוקרטי או רפובליקני.
במדינות הללו לא זו בלבד שדפוסי ההצבעה בהן הם לא קבועים (בכל מערכת בחירות יכול להיבחר מועמד ממפלגה אחרת), יש מהן שחוות שינויים דמוגרפיים, שינויים בהרכב האוכלוסיות בהן, היוצרים מצב שאין להן "צבע" פוליטי ברור.
זה מה שהופך את המתנדנדות למדינות מפתח. אם מועמד או מועמדת לא ינצחו בהן, הם לא יגיעו לבית הלבן, לפחות לא בתור נשיאים...
ההתמקדות של המועמדים במדינות המתנדנדות הללו היא הגיונית. אם יכול מועמד לרכוש את ליבו של הרוב במדינה כזו, הוא יכול להצליח ולהטות את הכף לטובתו.
לכן, גם אם שני המועמדים מקיימים עצרות בחירות במרבית המדינות, ההתמקדות שלהם במדינות המתנדנדות היא הגיונית וחכמה. זאת מפני שהסקרים ותוצאות העבר מראים שוב ושוב שהן אלה שעשויות כמעט בביטחון להכריע את תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית.
וזו הסיבה לכך שתשומת לב מיוחדת ותקציבי ענק מושקעים במדינות דוגמת פנסילבניה, על 19 האלקטורים שלה, מישיגן (15 אלקטורים), או ויסקונסין (10 אלקטורים), שלישייה המכונה "מדינות חגורת החלודה".
כך גם קורה ב"מדינות חגורת השמש", דוגמת ג'ורג'יה בעלת 16 האלקטורים, צפון קרוליינה (16), אריזונה (11) ונוואדה עם 6 אלקטורים.
הנה ההסבר של שיטת אלקטורים לבחירת נשיא ארצות הברית (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
כך נבחר הנשיא האמריקאי (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
למורכבות שיטת האלקטורים יש סיבות היסטוריות (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
קיצור שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
קמפיין בחירות
למי שרגיל לשיטה הרובית-יחסית הנהוגה בישראל, שיטת הבחירות לנשיאות בארצות הברית יכולה להיות די מבלבלת. הסיבה - השיטה האמריקאית אינה של בחירה ישירה, כך שהאזרחים לא בוחרים את הנשיא ישירות. למעשה, הם בוחרים "אלקטורים", שהם נבחרי ציבור שיבחרו את הנשיא.
השיטה המלאה עובדת כך - בכל אחת ממדינות אמריקה בוחרים את הנשיא. מי מהמועמדים שזוכה ביותר ממחצית הקולות, אפילו בקול אחד יותר ממחצית הקולות, זוכה בכל האלקטורים של אותה מדינה.
#מהי שיטת הבחירות האמריקאית?
השיטה האמריקאית היא שיטה שזכתה לכינוי העממי "המנצח לוקח הכל". כי אחרי שסופרים את הקולות הכשרים במדינה, מתכנסים האלקטורים שלה וקובעים פה אחד למי להעניק את קולותיהם. כמובן שהם תמיד יבחרו את המועמד ממפלגתם שלהם וכך יקבעו מרבית האלקטורים מי יהיה הנשיא הבא.
מספר האלקטורים בכל מדינה לא נקבע על פי גודלה, אלא לפי גודל האוכלוסיה. לפיכך מדינה ענקית עם אוכלוסיה קטנה תזכה במספר זעום של אלקטורים, בעוד שלמדינה קטנה וצפופה מאד יהיו הרבה מהם.
אחת לכמה שנים עורכים מפקד אוכלוסין ומעדכנים את מספר האלקטורים. חשוב גם לציין שמיין ונברסקה, שתי מדינות מתוך 50, בוחרות בשיטה שונה.
אבל מרגע שהאלקטורים של המדינה בוחרים את המועמד שלהם, העניינים מתחילים להיות מעניינים ושונים מהמוכר במדינות אחרות.
יש בארצות הברית מדינות "משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, דמוקרטים או לרפובליקנים. המעניינות הן דווקא המדינות המכונות "מדינות מתנדנדות", או "מדינות מפתח". אלה מדינות שאינן בכיסה של אף אחת מהמפלגות.
במדינות הללו, מי מהמועמדים שיצליח לגייס את האלקטורים שלהן - הוא שייבחר לנשיאות. לכן, בכל מערכת בחירות עושות המפלגות מאמצים עצומים לנצח במדינות הללו. שם המועמדים נואמים הכי הרבה, שם ההשקעה בתעמולה ובפרסומות בטלוויזיה תהיה הגדולה ביותר וכך הלאה.
המשונה הוא שבארצות הברית יכול מועמד לזכות במרבית הקולות בספירה הארצית ועדיין להפסיד את הבחירות. זאת משום שעל פי "המנצח לוקח הכל" שנהוג באמריקה, יש לו פחות אלקטורים מאלה של היריב. כך קרה, למשל, בבחירות לנשיאות של שנת 2000. אז הובס המועמד הדמוקרטי אל גור, על אף שהיו לו חצי מיליון יותר בוחרים ממתחרהו. הסיבה להפסד של גור הייתה כמה אלפי קולות של בוחרים, שנתנו את האלקטורים של פלורידה למתחרהו ג'ורג' בוש.
כך גם קרה בבחירות ב-2016, כשהילרי קלינטון נוצחה בידי דונלד טראמפ, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר ממנו.
הנה הסבר לדרך שבה תופסת הדמוקרטיה האמריקאית את בחירת הנשיא (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
כך נבחר הנשיא האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
המורכבות של השיטה נובעת מהיסטוריה מרתקת (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
תקציר שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
העימות בין קנדי וניקסון המפורסם שנערך ב-1960 בין המועמדים לנשיאות ארה"ב ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון היה רק הראשון בסדרה של ארבעה עימותים ביניהם. הוא הפך לעימות היסטורי כיוון שהמחיש את כוחה של הטלוויזיה ואת הכללים שהשתנו בגללה.
כמועמד כמעט בטוח לנשיאות, הגיע סגן הנשיא ניקסון לעימות, כשהוא לא-מוכן, מבחינת הופעתו החיצונית. לא רק שהוא חש ברע בעימות ונראה מזיע, הוא גם סירב להתאפר ומה שגרם לכך שניתן היה לראות את הזיפים שעל פניו. גם החליפה האפורה שלו נראתה לא טוב על הרקע האפור של האולפן והקטינה אותו. מולו ישב מי שייחשב למר כריזמה, המועמד הצעיר קנדי. על אף שהיה חולה עוד יותר מניקסון, נראה קנדי על המסך היטב, שידר תדמית בריאה וצעירה, ונראה ראוי לנשיאות.
התוצאות הדהימו את הסוקרים. המאזינים המעטים שהאזינו לעימות ברדיו, ראו בניקסון את המנצח. אך למולם, הרוב שלראשונה בהיסטוריה צפה בו דווקא בטלוויזיה, ראה את קנדי כמנצח העימות. הרושם הראשוני של העימות הזה שינה מהקצה אל הקצה את אהדת הציבור האמריקני אל קנדי ושלושת העימותים הנוספים לא שינו אותו. ג'ון קנדי ניצח בבחירות הללו, ברוב דחוק אך ברור. הטלוויזיה שינתה את כללי המשחק ומאז אותו העימות הכירו בכך כל הפוליטיקאים בעולם.
הנה סיפורו של העימות ההיסטורי ששינה את פני הפוליטיקה האמריקנית לעד:
http://youtu.be/zHGs4535W_o
הדרך שבה עברו שני המועמדים את העימות הזה בטלוויזיה:
http://youtu.be/QazmVHAO0os
ובחיוך מעט ציני - מה היה קורה אם גם טראמפ היה משתתף בעימות הזה?
https://youtu.be/doEk7ajI9sY
שיטת הבחירות בארה"ב היא מעניינת. במדינה בה יש כרבע מיליארד אמריקאים שהם בעלי זכות הצבעה ובוחרים נשיא או נשיאה, בעצם, הם בוחרים אלקטורים (Electoral College).
מהם האלקטורים?
לכל מדינה ממדינות ארצות הברית יש כמה אלקטורים. אלו בעצם נציגי המדינה והם שבוחרים וקובעים את זהות הנשיא.
האלקטורים מחולקים בין המדינות, לפי גודל האוכלוסייה. לכל מדינה יש כמה אלקטורים וככל שהיא גדולה יותר, כך יש יותר.
הצבעת האלקטורים פועלת בשיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכול". אם בקליפורניה הענקית, המדינה עם האוכלוסייה הגדולה בארה"ב, יש 54 אלקטורים, כולם יצביעו כאיש (ואישה) אחד, לאותו מועמד שזכה לקולותיהם של מרבית תושבי קליפורניה ורק לו (או לה).
בבחירות לנשיאות ארה"ב מצביעים בסך הכול 538 אלקטורים. המועמד שמצליח להגיע ל-270 אלקטורים, מחצית וקצת מהמספר 538, הוא זה שיגיע לבית הלבן כנשיא הנבחר.
השיטה הזו מייצרת מצב בו עשוי להיבחר נשיא, גם אם לא קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר, מקרב הבוחרים. זאת כי אם במדינה קטנה בחרו יותר במועמד מסוים והמדינה הזו היא שתרמה את האלקטורים הדרושים לו, הוא ייבחר.
כך קרה, אגב, גם בשתי מערכות הבחירות, של שנת 2000 ושל 2016. בחירת הנשיא בארה"ב בשיטת האלקטורים ניפקה בהם מועמדים שזכו לפחות קולות בסך הכל, אך ביותר אלקטורים והם שהפכו לנשיאים. כך הפך ג'ורג' בוש הבן לנשיא וניצח את אל גור וכך נבחר דונלד טראמפ לנשיא, כשניצח את הילרי קלינטון, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר ממנו. הם ניצחו באמצעות המדינות המתנדנדות.
#מה העניין עם המדינות המתנדנדות?
במרבית המדינות בארצות הברית יש רוב מוצק לאחת משתי המפלגות הגדולות. קליפורניה היא דוגמה מצוינת ל"מדינה כחולה". כלומר, מנצח בה כבר שנים רבות המועמד הדמוקרטי ובקלות. לכן, המועמד הרפובליקני לא יתאמץ ולא ישקיע בה ממון רב והרבה זמן.
במדינות "אדומות", כלומר הפוכות, מנצח באופן מסורתי המועמד הרפובליקני. לכן משאבים רבים לא ישקיעו בהן המועמדים הדמוקרטיים.
אך מול המדינות ה"משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, יש 7 מדינות המכונות "מדינות מתנדנדות" (swing states). אלה מדינות אמריקאיות שלא ברור מראש מי ייבחר בהן - מועמד דמוקרטי או רפובליקני.
במדינות הללו לא זו בלבד שדפוסי ההצבעה בהן הם לא קבועים (בכל מערכת בחירות יכול להיבחר מועמד ממפלגה אחרת), יש מהן שחוות שינויים דמוגרפיים, שינויים בהרכב האוכלוסיות בהן, היוצרים מצב שאין להן "צבע" פוליטי ברור.
זה מה שהופך את המתנדנדות למדינות מפתח. אם מועמד או מועמדת לא ינצחו בהן, הם לא יגיעו לבית הלבן, לפחות לא בתור נשיאים...
ההתמקדות של המועמדים במדינות המתנדנדות הללו היא הגיונית. אם יכול מועמד לרכוש את ליבו של הרוב במדינה כזו, הוא יכול להצליח ולהטות את הכף לטובתו.
לכן, גם אם שני המועמדים מקיימים עצרות בחירות במרבית המדינות, ההתמקדות שלהם במדינות המתנדנדות היא הגיונית וחכמה. זאת מפני שהסקרים ותוצאות העבר מראים שוב ושוב שהן אלה שעשויות כמעט בביטחון להכריע את תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית.
וזו הסיבה לכך שתשומת לב מיוחדת ותקציבי ענק מושקעים במדינות דוגמת פנסילבניה, על 19 האלקטורים שלה, מישיגן (15 אלקטורים), או ויסקונסין (10 אלקטורים), שלישייה המכונה "מדינות חגורת החלודה".
כך גם קורה ב"מדינות חגורת השמש", דוגמת ג'ורג'יה בעלת 16 האלקטורים, צפון קרוליינה (16), אריזונה (11) ונוואדה עם 6 אלקטורים.
הנה ההסבר של שיטת אלקטורים לבחירת נשיא ארצות הברית (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
כך נבחר הנשיא האמריקאי (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
למורכבות שיטת האלקטורים יש סיבות היסטוריות (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
קיצור שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
