שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם שני סוגי הקנאה ואיזה מהם טוב?
קנאה (Jealousy) היא רגש שמתעורר אצל בני-אדם כשלזולתם יש משהו שהם חשים שמגיע להם, או שנלקח מהם בשל הצלחת האחר ותחושת הנחיתות היחסית למולו.
"קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה – רְשָפֶיהָ רִשְפֵּי אֵשׁ שַלְהֶבֶתְיָה" נכתב לפני אלפי שנים בשיר השירים (ח', ו'). כן, יש בקנאה משהו מייסר ובחברה נתפס הרגש הזה כשלילי. אנשים מביטים באדם שמקנא כאדם פחות טוב.
הספרות תאמר שלמראה מושא קנאתו, ניצת המקנא באש. איזה טוב כבר מצאנו בגיבורים ספרותיים שהיו מלאי קנאה? - מי מאיתנו חש סימפתיה לקין על קנאתו בהבל, או בלאגו של שייקספיר שבקנאתו עושה מעשים איומים?
אבל גם אם הקנאה מאמללת ומייסרת אותנו, חוקרים רבים מוצאים שהמין האנושי לא היה יכול לשרוד בלעדיה ובטח לא להגיע למקומות אליהם הגענו.
וזה אומר שישנם שני סוגי קנאה, שראוי להבחין ביניהם. יש קנאה שפירה ויש קנאה זדונית.
#קנאה זדונית
קנאה המבטאת רצון לפגוע באחר. יש בה את "צרות העין", שהאמנות תיטיב לתאר כניצוצות ורשפי אש מדומים, הניתזים מעיני המקנא למראה מושא קנאתו.
הבסיס שלה הוא התפיסה שיתרונו של מושא הקנאה לא ראוי ולא בהישג ידינו. בקנאה זו, לא זו בלבד שאדם לא טורח לפרגן, להתאמץ, להתקדם ולהעמיד את עצמו בשורה אחת עם הצלחת מושא הקנאה שלו, אלא שהוא רוצה בנפילת ההוא או ההיא, המצליחים.
זו קנאה שלילית, הרסנית ומסוכנת. היא מטרידה את המקנא ולא פעם גם את האדם שמקנאים בו. המקנא רוצה להכשיל את מושא קנאתו, להוריד, להקטין ולפגוע בתדמית המצליחן ואף להרוס אותו.
זו קנאה מאמללת, גם את המקנאים ולא פעם גם את מושאיהם. בשיאה היא מובילה לרעילות ביחסים הבין-אישיים, למעשים המערערים את היחסים ומגיעה עד הרס מוחלט של מערכות יחסים. יש בה רכילות מרושעת, שימוש באמונות טפלות וחשש מתמיד מעין הרע אצל מושא הקנאה.
#קנאה שפירה
הסוג השני הוא ה"קנאה המבורכת", שמבטאת רצון להידמות לאחר ומנתבת אותנו להתמודד איתה על ידי שיפור עצמי.
בניגוד לקנאה הזדונית, קנאה שפירה היא נטולת עוינות ובעולם הקפיטליסטי של ימינו רבים אף רואים בה נורמה. "קנאת סופרים תרבה חוכמה" כבר נאמר ואצל אנשים הישגיים וחיוביים, קנאה כזו יכולה להוביל להשתדלות, למאמץ ולשיפור - הכל כדי להתקדם ולהיות כמו מי שהם מקנאים בו, להיות כמו מושא הקנאה שלהם.
זו קנאה שמביאה לידי תחרות. היא מאלצת אותנו לשקוד על פיתוח היכולות שלנו, להתעלות על עצמנו ולהגיע לשיאים, שאלמלא התחרות ספק אם היינו חווים.
#סיכום
יש נטייה לחשוב שבחיים החברתיים יש יותר קנאה זדונית מקנאה בונה ושפירה. החוקרים, אגב, מצאו שזה לא נכון ושהן תופסות פחות או יותר את אותו חלק.
בשפות שונות יש שתי מילים נפרדות לסוגי הקנאה השונים. סביר שלשונית לא מוצדק להשתמש באותה מילה לשניהם. יתכן ש"צרות עין" בעברית תהיה מדויקת יותר עבור הקנאה הזדונית.
הנה ניסוי שמדגים את הקנאה המובנית בנו ובבעלי חיים:
https://youtu.be/7tKZB2k14iY
גם גרביים יכולות לקנא - לפחות בחינוכית (עברית):
https://youtu.be/knPgC6R011w
הקנאה היא פעמים רבות לא מוצדקת (עברית):
https://youtu.be/xaFW6YzVHP4
וגם גדולי או גדולות עולם יכולים לקנא (עברית):
https://youtu.be/tyqXP73IFWQ
מיהי אנדרומדה ומה הקשר שלה ליפו?
אנדרומדה הייתה בתה של קסיופיאה היפה, מלכת יופיאה, היא יפו. אבל קסיופיאה, שהייתה גם שחצנית לא קטנה, הרבתה להתפאר ביופייה ואף אמרה שהיא יפה יותר מאלת הים.. הרכילות הגיעה במהירות לפוסידון, אל הים, והלה שלח כנקמה מפלצת איומה להעניש את אנשי יופיאה, היא יפו.
מלך ומלכת יופיאה נחרדו מהצרה ונודע להם שהדרך היחידה להרגיע ולהיפטר מעונשה של המפלצת היא להקריב את בתם אנדרומדה. הם קשרו אותה לסלע בים, לא רחוק מהחוף והמתינו.
אבל אז, כמו באגדות, הגיע הגיבור פרסאוס. אמנם בלי סוס, כי סוסים לא שוחים כל כך טוב, אבל פרסיאוס התאהב באנדרומדה מיד. הוא ארב למפלצת והפך אותה, כמו שעשה לפעמים כשעיצבנו אותו, לאבן... לאחר מכן הוא לקח את אנדרומדה ברכיבה על הסוס המעופף פגסוס ונשא אותה לאשה ומאז הם חיים באושר...
אם תטיילו פעם בנמל יפו, תוכלו לראות בים, לא רחוק מהחוף, את הסלע שהמסורת מספרת שהוא "סלע אנדרומדה".
הנה סרטון עם סיפורה של אנדרומדה (עברית):
http://youtu.be/1AtYrkYyEmw
איך גנב פרומתאוס את האש מהאלים והביאה לבני האדם?
לפי המיתולוגיה היוונית פְּרוֹמֶתֵאוּס (Prometheus) הוא הטיטאן שגנב את האש מהאלים והביאה לבני האדם.
הוא היה אחד משני האחים הטיטאנים, שהוטל עליהם לברוא את האדם. לאחר שברא אותם זקופים כמו האלים, ביקש פרומתאוס מהאלה אתֵנה לנפוח בבני האדם רוח חיים. לאחר שאחיו העניק להם תכונות כמו כוח, זריזות ואומץ לב, החליט פרומתאוס לגנוב את האש מהאלים ולהביאה בסתר לבני האדם. כך הוא העניק לבני האדם את היכולת להגן על עצמם ולהתיישב בערב לספר סיפורים, לתקשר, לחנך את הילדים, ליצור, ללמד ולרכוש תרבות.
אבי האלים זאוס כעס על גניבת האש וציווה להעניש אותו. פרומתאוס נקשר באזיקים אל צוק סלע נישא בקצה העולם ומאז מגיע אליו כל יום נשר שמנקר את כבדו מגופו המתייסר.
סיפור פרומתאוס הוא לקח יווני חשוב על החטא הקדמון. כי ממש כמו הנחש ותפוח עץ הדעת שבספר בראשית, גם פרומתאוס נתן את הדעת, את מתנת האש, לאדם. מהמתנה האסורה הזו התפתחה התרבות האנושית. לא פעם האדם עושה בתרבות ובידע שמייצגת האש שימוש לרעה וזו הסיבה שהוא נענש בידי האלים.
אז ממש כמו שפרומיתאוס נענש על ידי זאוס, משום שגנב את האש מהאולימפוס עבור בני האדם, קורה לא פעם שבני אדם עושים שימוש רע ואלים בידע שרכשו. כזה הוא למשל הדינמיט שפיתח אלפרד נובל, מבלי לדעת שיהפוך לחומר נפץ שישמש להרג אינסופי של בני אדם, או המחקר האטומי שהביא לפיתוחן של פצצות האטום שהשמידו ערים שלמות בתוך דקות. פרומתאוסים תמיד יהיו, לשמחתנו ולעתים גם לצערנו.
כך גנב פרומתיאוס את האש לאלים (מתורגם):
https://youtu.be/U_u91SjrEOE
באנגלית - סיפור גניבת האש לאלים:
https://youtu.be/KPPo8v7A5HQ
וכך מספרת אותו ילדה צעירה באנימציה:
https://youtu.be/tKx7ig5PAiA
מהו אות הקלון?
אות קלון (Badge of shame) היה סימן שהטילו בבני-אדם כדי לבייש אותם. הרומאים הכריחו פושעים ופושעות ללכת כשהם לבושים בבגדי קלון מסומנים. באירופה של ימי הביניים הטילו בפושעים שהורשעו אות קלון, על ידי הטבעת סימן משפיל בעורם באש. בעבירות קלות יותר הכריחו אותם ללכת כשמסכות קלון מביישות, נעולות על פניהם במנעול. להשפלה יתרה היו קושרים אותם לעמוד הקלון בכיכר העיר ותושבי העיר היו עוברים על פני העבריין ומשפילים אותו גם הם.
גם היהודים היו קורבן לאותות קלון באירופה של ימי הביניים. כבר אז הכריחו אותם לשאת על בגדיהם את הטלאי הצהוב והמשפיל. אלה היו אותות קלון שתייגו אותם והמחישו לציבור באופן גרפי שהם לא כמו הנוצרים. הנאצים השתמשו גם הם באותו טלאי צהוב, אבל כדי להחמיר עוד יותר את המסר ולהמחיש את העובדה שהיהודים הם תת-אדם ובני מוות.
המקור למנהג הקלון היה אות הקלון התנכ"י, שמוזכר כבר בספר "בראשית", עת הוטל אות כזה בקין, הרוצח הראשון, ונקרא גם על שמו בעברית "אות קין".
הנה עונשים מימי הביניים, כולל הצריבה בעור, שהייתה נהוגה אז כדי להשפיל:
http://youtu.be/e5yQVJV7SFs
מסכת הבושה, מעין רסן אנושי שהגחיך והגביל את הנענשים למשך כמה שעות, לרוב אלה היו נשים שריכלו והפיצו שמועות:
https://youtu.be/T7lGsWO5R10
מסכות בושה מימי קדם:
https://youtu.be/zTsYOpLRwlk
וסיפור מודרני על ילדה שזכתה לשמלת קלון מהוריה, על שלעגה לילדה בכיתתה:
http://youtu.be/tBhsg2ZaVU0
מה מחזק את הדימוי העצמי שלנו?
הקומיקאי המיתולוגי רודני דיינג'רפילד סיפר פעם בהומור "אמרתי לפסיכיאטר שלי שכולם שונאים אותי, אבל התשובה שלו הייתה: אל תהיה מגוחך, לא כולם פגשו אותך עדיין..."
אבל עכשיו ברצינות... מסתבר שיש מרכיבים שונים שיכולים לחזק או להחליש את ההערכה העצמית (Self-Esteem) והדימוי העצמי שלנו. הנה כמה מהם:
ההורה שלך - ראשית, אנו משווים את עצמנו להורה שלנו, מאותו המין. אם אתה בן ואביך היה מצליח ממך, יש סיכוי רב שתחוש כישלון ביחס אליו. אם לעומת זאת הוא היה עני ואתה אינך עשיר גדול, אבל השגת בכל זאת יותר ממנו - הדימוי העצמי שלך יגדל משמעותית ויהיה ככל הנראה חיובי.
קבוצת השווים - אנשים שלמדו איתנו, שהם בגילנו וגרים באזור שלנו בעולם, הם קבוצה שאנו משווים את עצמנו אליה. במילים אחרות, הדימוי העצמי שלנו יינזק קשות אם מישהו מאלו הצליח באופן מדהים. אם אלה אנחנו שהצלחנו - סביר שהדימוי העצמי שלנו ימריא יפה מאד...
זו, אגב, סיבה טובה לחשוב לפני שאתם משתתפים בפגישת המחזור הבאה שלכם, אם כי, במחשבה שנייה, הפייסבוק היום עושה עבודה לא רעה בעדכון מדויק מה קורה עם חברי הילדות שלנו, על אף ששם מדווחות כמובן בעיקר ההצלחות של כולם, הבילויים והאושר האינסופי שכל אחד חווה...
האהבה שקיבלנו בילדות - מסתבר שסוג האהבה שהעניקו לנו ההורים בילדותנו משפיע מאד על הדימוי העצמי של המבוגרים שנהיה. אהבה לא מותנית שנתנו לנו ההורים תהפוך אותנו כנראה לבעלי דימוי עצמי טוב. מי שזכו באהבה מותנית, כזו שניתנה על פי ההישגים שלנו והציונים, יהיו יותר הישגיים, אבל גם פחות בטוחים בעצמם בבגרותם. הם ייקחו כישלונות קשה יותר ויהיו זקוקים כל הזמן למחיאות כפיים על הישגיהם.
כך נבנה הדימוי העצמי שלנו (מתורגם):
https://youtu.be/wC9S_fFMnaU
וכמה דרכים להעלאת ההערכה העצמית (מתורגם):
https://youtu.be/l_NYrWqUR40
מה הסיפור של תיבת פנדורה?
רגע אחרי הבריאה, היו בעולם רק גברים ולא היו בו נשים. האל זאוס, מי שנחשב ראש האלים ואבי האלים, לא רצה שלבני האדם תהיה אש והוא החביא אותה מהם. אבל הטיטן פרומתיאוס שמצא את האש, החזיר אותה לבני-האדם.
זאוס מאד כעס. הוא כל כך כעס שהוא יכול היה באותו רגע לחנוק את האש. ומה עושים כשכועסים? - הוא ברא את האשה הראשונה וקרא לה פנדורה, ביוונית "רבת המתנות".
ואכן, פנדורה קיבלה המון מתנות מהאלים: יופי, קסם, חנפנות ועוד. זאוס עצמו נתן לה תיבה ואסר עליה לפתוח אותה.
פנדורה נישאה לאפימתאוס, אחיו של פרומתיאוס הטיטאן. החיים האירו פנים לזוג הראשון. אבל סקרנותה של הפנדורית החביבה שלנו גרמה לה לפתוח ביום אחד את התיבה.
ומה יצא מהתיבה המסתורית? - יצאו המון מפלצות קטנות ומעופפות. ביניהן היו מפלצות הקנאה, הכעס, מחלות, נקמה ועוד. מבחר של קללות, שיביאו קץ על העולם המושלם שנברא ויאמללו מאד את בני האדם.
ופנדורה? - מיד משהבינה את הנזק שגרמה, היא ניסתה לסגור את התיבה. אבל זה היה מאוחר מדי והקללות התפזרו לכל עבר. לנו, בני האדם, נשארה רק התקווה.
הנה סיפור תיבת פנדורה (מתורגם):
https://youtu.be/pMdJxVjZMRI
תיבת פנדורה באנגלית:
http://youtu.be/DLgTexpisRI
סרטון אנימציה על סיפור תיבת פנדורה:
http://youtu.be/rPj3zsTFWbU
ושיר באנגלית שנכתב בהשראת תיבת פנדורה:
http://youtu.be/z1F2592Gp0A
על מה רבו הממציאים אדיסון וטסלה?
המחלוקת בין אדיסון המפורסם, שרצה להשליט את השימוש בזרם הישר ברשתות העירוניות והתעשייתיות, לבין טסלה, שהגיע מאירופה להצטרף אליו, אך צידד בזרם חילופין, היתה חריפה.
שורשי הריב בין שני הממציאים הגאונים היו נעוצים בריב אישי בין שניהם. הוא נולד כאשר אדיסון ניצל את טסלה, שעבד אצלו לאחר שהגיע מסרביה לאמריקה, כדי לפתור בעיה שהוא עצמו לא הצליח לפתור. אך אדיסון סרב לשלם לו על כך, כפי שהתחייב לפני כן. טסלה מחה על אי הצדק והניצול ופוטר. הוא הקים את החברה שלו ופיתח את הפתרון שלו, זה של זרם החליפין.
כמובן שהנימוק שהכריע בויכוח בין שתי השיטות שהציעו השניים למערכת החשמל של אמריקה היה טכנולוגי. אם במעגל חשמלי יש מתח בגודל מסוים, נניח 10 וולט, שבא להאיר נורת חשמל אחת שצריכתו 10 ואט אחד (נוסחת חוק אום), עצמת הזרם החולף בו היא אמפר אחד. אם נוסיף נורה נוספת במקביל לקודמת תוכפל הצריכה ל-20 וואט ויזרום זרם בעצמה של 2 אמפר.
ככל שנוסיף צרכנים יגדל הזרם והחוט המוליך את החשמל ברשת יצטרך להיות עבה (ויקר יותר). על פי תכנית אדיסון ידרשו תחנות כוח בכל רחוב ורובע בעיר. לעומתה אפשרה היכולת שהציע טסלה, להגביר את המתח של זרם חילופין, להעלות את המתח.
בכך ניתן היה להקטין מאד את עובי החוטים המוליכים ולהעביר חשמל ממפלי מים לאזורים מיושבים. לאדיסון לא הייתה תשובה לאתגר הזה, והויכוח הוכרע לטובת טסלה.
הנה סיפור מאבקם של שני גאוני החשמל וההמצאה, אדיסון וטסלה:
https://www.youtube.com/watch?v=ZInLPe_bezQ
וראפ מחוייך על המאבק הזה:
https://youtu.be/gJ1Mz7kGVf0
מהו הדיכאון?
דִיכָּאוֹן (Depression) הנקרא גם "המגפה השקטה" הוא מחלה רגשית ואף גופנית, שמתבטאת באופנים שונים, כולל עצבות, אובדן ההנאה מהחיים, חוסר רוגע, תסכול, אי־שקט, הפרעות שינה ושינויים בתיאבון ובחשק המיני.
זאת בניגוד לדכדוך, אותו "דיכאון" זמני, כלומר מה שמכונה בציבור לעתים דיכאון אבל זוהי עגמומיות שרבים נוטים לבלבל בינה לבין דיכאון קליני ואין ביניהם באמת זהות.
פסיכולוגים רואים בעלייה בתוחלת החיים בעולם את אחת הסיבות העיקריות לעלייה בשיעורי הדיכאון. בעיקר משום שהדיכאון מופיע לא פעם בעת חולי במחלה אחרת.
לצד סיבה זו יש סיבה נוספת ההולכת ומחמירה. מדובר בעלייה חדה ברמת הדיכאון והחרדה בעולם, הנובעת מהרשתות החברתיות. זו תופעה שקשורה ולעתים אף נובעת ישירות מקנאה.
זו אולי אינה תופעה חדשה, אבל הרשתות החברתיות הביאו את הקנאה לרמות שהמין האנושי לא ידע בעבר. לאורך כל הגלישה באינטרנט ומההתראות שבטלפון החכם שאיתנו כל היום, ניבטות אלינו הצלחות של אחרים והם נראים כל כך יפים, עשירים, שזופים ומצליחים, שמה זה אומר לנו על עצמנו? - אז אנחנו נכנסים ל"סרטים", שהם קצה של דיכאון ולעתים מלנכוליות על גבול הדיכאון.
רשת אינסטגרם המצליחה היא כיום במוקד העניין, אבל גם פייסבוק וטיק טוק מחזקות את האפקט הקשה הזה. בפשטות נסביר שמסתבר כי הצפייה המתמדת באחרים, הנראים מצליחים, יפים, מסודרים ונהנים, גורמת לאנשים לדיכאון ולתחושות נחיתות למולם.
מה שהם אינם יודעים זה שגם אותם אחרים סובלים ברובם מאותה תופעה פסיכולוגית.
ויש גם את מה שהפסיכולוגים מכנים "דיכאון מצבי". זהו דיכאון שצץ בעקבות פיטורים מעבודה, אובדן או שכול, תאונה קשה, התמוטטות עסק, או פרידה מבן זוג.
חשוב לדעת שקשה ככל שהוא מרגיש, הדיכאון הוא תופעה זמנית, שניתן למגר בטיפולים די פשוטים ואף מהירים יחסית. גם פסיכולוג טוב וגם טיפול תרופתי בהנחיית פסיכיאטר יכולים לעשות פלאים ביציאה מדיכאון קשה.
חבל שאנשים שלא מודעים לכך גורמים עצמם נזקים איומים, לא פעם אף להתאבדות או לניסיונות התאבדות שגורמים נזק קשה לגופם.
הנה סיפורו של הדיכאון (מתורגם):
http://youtu.be/z-IR48Mb3W0
המרה השחורה, או המלנכוליה ששורשיה כמושג הם בעת העתיקה (מתורגם):
https://youtu.be/8li-3pRrA5Y
וסטיב ג'ובס שמתאר כיצד נחלץ מדיכאון מתקדם כשמצא את האהבה על כל מרכיביה (מתורגם):
https://youtu.be/biTlY0CTUZ0
קנאה (Jealousy) היא רגש שמתעורר אצל בני-אדם כשלזולתם יש משהו שהם חשים שמגיע להם, או שנלקח מהם בשל הצלחת האחר ותחושת הנחיתות היחסית למולו.
"קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה – רְשָפֶיהָ רִשְפֵּי אֵשׁ שַלְהֶבֶתְיָה" נכתב לפני אלפי שנים בשיר השירים (ח', ו'). כן, יש בקנאה משהו מייסר ובחברה נתפס הרגש הזה כשלילי. אנשים מביטים באדם שמקנא כאדם פחות טוב.
הספרות תאמר שלמראה מושא קנאתו, ניצת המקנא באש. איזה טוב כבר מצאנו בגיבורים ספרותיים שהיו מלאי קנאה? - מי מאיתנו חש סימפתיה לקין על קנאתו בהבל, או בלאגו של שייקספיר שבקנאתו עושה מעשים איומים?
אבל גם אם הקנאה מאמללת ומייסרת אותנו, חוקרים רבים מוצאים שהמין האנושי לא היה יכול לשרוד בלעדיה ובטח לא להגיע למקומות אליהם הגענו.
וזה אומר שישנם שני סוגי קנאה, שראוי להבחין ביניהם. יש קנאה שפירה ויש קנאה זדונית.
#קנאה זדונית
קנאה המבטאת רצון לפגוע באחר. יש בה את "צרות העין", שהאמנות תיטיב לתאר כניצוצות ורשפי אש מדומים, הניתזים מעיני המקנא למראה מושא קנאתו.
הבסיס שלה הוא התפיסה שיתרונו של מושא הקנאה לא ראוי ולא בהישג ידינו. בקנאה זו, לא זו בלבד שאדם לא טורח לפרגן, להתאמץ, להתקדם ולהעמיד את עצמו בשורה אחת עם הצלחת מושא הקנאה שלו, אלא שהוא רוצה בנפילת ההוא או ההיא, המצליחים.
זו קנאה שלילית, הרסנית ומסוכנת. היא מטרידה את המקנא ולא פעם גם את האדם שמקנאים בו. המקנא רוצה להכשיל את מושא קנאתו, להוריד, להקטין ולפגוע בתדמית המצליחן ואף להרוס אותו.
זו קנאה מאמללת, גם את המקנאים ולא פעם גם את מושאיהם. בשיאה היא מובילה לרעילות ביחסים הבין-אישיים, למעשים המערערים את היחסים ומגיעה עד הרס מוחלט של מערכות יחסים. יש בה רכילות מרושעת, שימוש באמונות טפלות וחשש מתמיד מעין הרע אצל מושא הקנאה.
#קנאה שפירה
הסוג השני הוא ה"קנאה המבורכת", שמבטאת רצון להידמות לאחר ומנתבת אותנו להתמודד איתה על ידי שיפור עצמי.
בניגוד לקנאה הזדונית, קנאה שפירה היא נטולת עוינות ובעולם הקפיטליסטי של ימינו רבים אף רואים בה נורמה. "קנאת סופרים תרבה חוכמה" כבר נאמר ואצל אנשים הישגיים וחיוביים, קנאה כזו יכולה להוביל להשתדלות, למאמץ ולשיפור - הכל כדי להתקדם ולהיות כמו מי שהם מקנאים בו, להיות כמו מושא הקנאה שלהם.
זו קנאה שמביאה לידי תחרות. היא מאלצת אותנו לשקוד על פיתוח היכולות שלנו, להתעלות על עצמנו ולהגיע לשיאים, שאלמלא התחרות ספק אם היינו חווים.
#סיכום
יש נטייה לחשוב שבחיים החברתיים יש יותר קנאה זדונית מקנאה בונה ושפירה. החוקרים, אגב, מצאו שזה לא נכון ושהן תופסות פחות או יותר את אותו חלק.
בשפות שונות יש שתי מילים נפרדות לסוגי הקנאה השונים. סביר שלשונית לא מוצדק להשתמש באותה מילה לשניהם. יתכן ש"צרות עין" בעברית תהיה מדויקת יותר עבור הקנאה הזדונית.
הנה ניסוי שמדגים את הקנאה המובנית בנו ובבעלי חיים:
https://youtu.be/7tKZB2k14iY
גם גרביים יכולות לקנא - לפחות בחינוכית (עברית):
https://youtu.be/knPgC6R011w
הקנאה היא פעמים רבות לא מוצדקת (עברית):
https://youtu.be/xaFW6YzVHP4
וגם גדולי או גדולות עולם יכולים לקנא (עברית):
https://youtu.be/tyqXP73IFWQ
אנדרומדה הייתה בתה של קסיופיאה היפה, מלכת יופיאה, היא יפו. אבל קסיופיאה, שהייתה גם שחצנית לא קטנה, הרבתה להתפאר ביופייה ואף אמרה שהיא יפה יותר מאלת הים.. הרכילות הגיעה במהירות לפוסידון, אל הים, והלה שלח כנקמה מפלצת איומה להעניש את אנשי יופיאה, היא יפו.
מלך ומלכת יופיאה נחרדו מהצרה ונודע להם שהדרך היחידה להרגיע ולהיפטר מעונשה של המפלצת היא להקריב את בתם אנדרומדה. הם קשרו אותה לסלע בים, לא רחוק מהחוף והמתינו.
אבל אז, כמו באגדות, הגיע הגיבור פרסאוס. אמנם בלי סוס, כי סוסים לא שוחים כל כך טוב, אבל פרסיאוס התאהב באנדרומדה מיד. הוא ארב למפלצת והפך אותה, כמו שעשה לפעמים כשעיצבנו אותו, לאבן... לאחר מכן הוא לקח את אנדרומדה ברכיבה על הסוס המעופף פגסוס ונשא אותה לאשה ומאז הם חיים באושר...
אם תטיילו פעם בנמל יפו, תוכלו לראות בים, לא רחוק מהחוף, את הסלע שהמסורת מספרת שהוא "סלע אנדרומדה".
הנה סרטון עם סיפורה של אנדרומדה (עברית):
http://youtu.be/1AtYrkYyEmw
לפי המיתולוגיה היוונית פְּרוֹמֶתֵאוּס (Prometheus) הוא הטיטאן שגנב את האש מהאלים והביאה לבני האדם.
הוא היה אחד משני האחים הטיטאנים, שהוטל עליהם לברוא את האדם. לאחר שברא אותם זקופים כמו האלים, ביקש פרומתאוס מהאלה אתֵנה לנפוח בבני האדם רוח חיים. לאחר שאחיו העניק להם תכונות כמו כוח, זריזות ואומץ לב, החליט פרומתאוס לגנוב את האש מהאלים ולהביאה בסתר לבני האדם. כך הוא העניק לבני האדם את היכולת להגן על עצמם ולהתיישב בערב לספר סיפורים, לתקשר, לחנך את הילדים, ליצור, ללמד ולרכוש תרבות.
אבי האלים זאוס כעס על גניבת האש וציווה להעניש אותו. פרומתאוס נקשר באזיקים אל צוק סלע נישא בקצה העולם ומאז מגיע אליו כל יום נשר שמנקר את כבדו מגופו המתייסר.
סיפור פרומתאוס הוא לקח יווני חשוב על החטא הקדמון. כי ממש כמו הנחש ותפוח עץ הדעת שבספר בראשית, גם פרומתאוס נתן את הדעת, את מתנת האש, לאדם. מהמתנה האסורה הזו התפתחה התרבות האנושית. לא פעם האדם עושה בתרבות ובידע שמייצגת האש שימוש לרעה וזו הסיבה שהוא נענש בידי האלים.
אז ממש כמו שפרומיתאוס נענש על ידי זאוס, משום שגנב את האש מהאולימפוס עבור בני האדם, קורה לא פעם שבני אדם עושים שימוש רע ואלים בידע שרכשו. כזה הוא למשל הדינמיט שפיתח אלפרד נובל, מבלי לדעת שיהפוך לחומר נפץ שישמש להרג אינסופי של בני אדם, או המחקר האטומי שהביא לפיתוחן של פצצות האטום שהשמידו ערים שלמות בתוך דקות. פרומתאוסים תמיד יהיו, לשמחתנו ולעתים גם לצערנו.
כך גנב פרומתיאוס את האש לאלים (מתורגם):
https://youtu.be/U_u91SjrEOE
באנגלית - סיפור גניבת האש לאלים:
https://youtu.be/KPPo8v7A5HQ
וכך מספרת אותו ילדה צעירה באנימציה:
https://youtu.be/tKx7ig5PAiA
אות קלון (Badge of shame) היה סימן שהטילו בבני-אדם כדי לבייש אותם. הרומאים הכריחו פושעים ופושעות ללכת כשהם לבושים בבגדי קלון מסומנים. באירופה של ימי הביניים הטילו בפושעים שהורשעו אות קלון, על ידי הטבעת סימן משפיל בעורם באש. בעבירות קלות יותר הכריחו אותם ללכת כשמסכות קלון מביישות, נעולות על פניהם במנעול. להשפלה יתרה היו קושרים אותם לעמוד הקלון בכיכר העיר ותושבי העיר היו עוברים על פני העבריין ומשפילים אותו גם הם.
גם היהודים היו קורבן לאותות קלון באירופה של ימי הביניים. כבר אז הכריחו אותם לשאת על בגדיהם את הטלאי הצהוב והמשפיל. אלה היו אותות קלון שתייגו אותם והמחישו לציבור באופן גרפי שהם לא כמו הנוצרים. הנאצים השתמשו גם הם באותו טלאי צהוב, אבל כדי להחמיר עוד יותר את המסר ולהמחיש את העובדה שהיהודים הם תת-אדם ובני מוות.
המקור למנהג הקלון היה אות הקלון התנכ"י, שמוזכר כבר בספר "בראשית", עת הוטל אות כזה בקין, הרוצח הראשון, ונקרא גם על שמו בעברית "אות קין".
הנה עונשים מימי הביניים, כולל הצריבה בעור, שהייתה נהוגה אז כדי להשפיל:
http://youtu.be/e5yQVJV7SFs
מסכת הבושה, מעין רסן אנושי שהגחיך והגביל את הנענשים למשך כמה שעות, לרוב אלה היו נשים שריכלו והפיצו שמועות:
https://youtu.be/T7lGsWO5R10
מסכות בושה מימי קדם:
https://youtu.be/zTsYOpLRwlk
וסיפור מודרני על ילדה שזכתה לשמלת קלון מהוריה, על שלעגה לילדה בכיתתה:
http://youtu.be/tBhsg2ZaVU0
קנאה
הקומיקאי המיתולוגי רודני דיינג'רפילד סיפר פעם בהומור "אמרתי לפסיכיאטר שלי שכולם שונאים אותי, אבל התשובה שלו הייתה: אל תהיה מגוחך, לא כולם פגשו אותך עדיין..."
אבל עכשיו ברצינות... מסתבר שיש מרכיבים שונים שיכולים לחזק או להחליש את ההערכה העצמית (Self-Esteem) והדימוי העצמי שלנו. הנה כמה מהם:
ההורה שלך - ראשית, אנו משווים את עצמנו להורה שלנו, מאותו המין. אם אתה בן ואביך היה מצליח ממך, יש סיכוי רב שתחוש כישלון ביחס אליו. אם לעומת זאת הוא היה עני ואתה אינך עשיר גדול, אבל השגת בכל זאת יותר ממנו - הדימוי העצמי שלך יגדל משמעותית ויהיה ככל הנראה חיובי.
קבוצת השווים - אנשים שלמדו איתנו, שהם בגילנו וגרים באזור שלנו בעולם, הם קבוצה שאנו משווים את עצמנו אליה. במילים אחרות, הדימוי העצמי שלנו יינזק קשות אם מישהו מאלו הצליח באופן מדהים. אם אלה אנחנו שהצלחנו - סביר שהדימוי העצמי שלנו ימריא יפה מאד...
זו, אגב, סיבה טובה לחשוב לפני שאתם משתתפים בפגישת המחזור הבאה שלכם, אם כי, במחשבה שנייה, הפייסבוק היום עושה עבודה לא רעה בעדכון מדויק מה קורה עם חברי הילדות שלנו, על אף ששם מדווחות כמובן בעיקר ההצלחות של כולם, הבילויים והאושר האינסופי שכל אחד חווה...
האהבה שקיבלנו בילדות - מסתבר שסוג האהבה שהעניקו לנו ההורים בילדותנו משפיע מאד על הדימוי העצמי של המבוגרים שנהיה. אהבה לא מותנית שנתנו לנו ההורים תהפוך אותנו כנראה לבעלי דימוי עצמי טוב. מי שזכו באהבה מותנית, כזו שניתנה על פי ההישגים שלנו והציונים, יהיו יותר הישגיים, אבל גם פחות בטוחים בעצמם בבגרותם. הם ייקחו כישלונות קשה יותר ויהיו זקוקים כל הזמן למחיאות כפיים על הישגיהם.
כך נבנה הדימוי העצמי שלנו (מתורגם):
https://youtu.be/wC9S_fFMnaU
וכמה דרכים להעלאת ההערכה העצמית (מתורגם):
https://youtu.be/l_NYrWqUR40
רגע אחרי הבריאה, היו בעולם רק גברים ולא היו בו נשים. האל זאוס, מי שנחשב ראש האלים ואבי האלים, לא רצה שלבני האדם תהיה אש והוא החביא אותה מהם. אבל הטיטן פרומתיאוס שמצא את האש, החזיר אותה לבני-האדם.
זאוס מאד כעס. הוא כל כך כעס שהוא יכול היה באותו רגע לחנוק את האש. ומה עושים כשכועסים? - הוא ברא את האשה הראשונה וקרא לה פנדורה, ביוונית "רבת המתנות".
ואכן, פנדורה קיבלה המון מתנות מהאלים: יופי, קסם, חנפנות ועוד. זאוס עצמו נתן לה תיבה ואסר עליה לפתוח אותה.
פנדורה נישאה לאפימתאוס, אחיו של פרומתיאוס הטיטאן. החיים האירו פנים לזוג הראשון. אבל סקרנותה של הפנדורית החביבה שלנו גרמה לה לפתוח ביום אחד את התיבה.
ומה יצא מהתיבה המסתורית? - יצאו המון מפלצות קטנות ומעופפות. ביניהן היו מפלצות הקנאה, הכעס, מחלות, נקמה ועוד. מבחר של קללות, שיביאו קץ על העולם המושלם שנברא ויאמללו מאד את בני האדם.
ופנדורה? - מיד משהבינה את הנזק שגרמה, היא ניסתה לסגור את התיבה. אבל זה היה מאוחר מדי והקללות התפזרו לכל עבר. לנו, בני האדם, נשארה רק התקווה.
הנה סיפור תיבת פנדורה (מתורגם):
https://youtu.be/pMdJxVjZMRI
תיבת פנדורה באנגלית:
http://youtu.be/DLgTexpisRI
סרטון אנימציה על סיפור תיבת פנדורה:
http://youtu.be/rPj3zsTFWbU
ושיר באנגלית שנכתב בהשראת תיבת פנדורה:
http://youtu.be/z1F2592Gp0A
המחלוקת בין אדיסון המפורסם, שרצה להשליט את השימוש בזרם הישר ברשתות העירוניות והתעשייתיות, לבין טסלה, שהגיע מאירופה להצטרף אליו, אך צידד בזרם חילופין, היתה חריפה.
שורשי הריב בין שני הממציאים הגאונים היו נעוצים בריב אישי בין שניהם. הוא נולד כאשר אדיסון ניצל את טסלה, שעבד אצלו לאחר שהגיע מסרביה לאמריקה, כדי לפתור בעיה שהוא עצמו לא הצליח לפתור. אך אדיסון סרב לשלם לו על כך, כפי שהתחייב לפני כן. טסלה מחה על אי הצדק והניצול ופוטר. הוא הקים את החברה שלו ופיתח את הפתרון שלו, זה של זרם החליפין.
כמובן שהנימוק שהכריע בויכוח בין שתי השיטות שהציעו השניים למערכת החשמל של אמריקה היה טכנולוגי. אם במעגל חשמלי יש מתח בגודל מסוים, נניח 10 וולט, שבא להאיר נורת חשמל אחת שצריכתו 10 ואט אחד (נוסחת חוק אום), עצמת הזרם החולף בו היא אמפר אחד. אם נוסיף נורה נוספת במקביל לקודמת תוכפל הצריכה ל-20 וואט ויזרום זרם בעצמה של 2 אמפר.
ככל שנוסיף צרכנים יגדל הזרם והחוט המוליך את החשמל ברשת יצטרך להיות עבה (ויקר יותר). על פי תכנית אדיסון ידרשו תחנות כוח בכל רחוב ורובע בעיר. לעומתה אפשרה היכולת שהציע טסלה, להגביר את המתח של זרם חילופין, להעלות את המתח.
בכך ניתן היה להקטין מאד את עובי החוטים המוליכים ולהעביר חשמל ממפלי מים לאזורים מיושבים. לאדיסון לא הייתה תשובה לאתגר הזה, והויכוח הוכרע לטובת טסלה.
הנה סיפור מאבקם של שני גאוני החשמל וההמצאה, אדיסון וטסלה:
https://www.youtube.com/watch?v=ZInLPe_bezQ
וראפ מחוייך על המאבק הזה:
https://youtu.be/gJ1Mz7kGVf0
דִיכָּאוֹן (Depression) הנקרא גם "המגפה השקטה" הוא מחלה רגשית ואף גופנית, שמתבטאת באופנים שונים, כולל עצבות, אובדן ההנאה מהחיים, חוסר רוגע, תסכול, אי־שקט, הפרעות שינה ושינויים בתיאבון ובחשק המיני.
זאת בניגוד לדכדוך, אותו "דיכאון" זמני, כלומר מה שמכונה בציבור לעתים דיכאון אבל זוהי עגמומיות שרבים נוטים לבלבל בינה לבין דיכאון קליני ואין ביניהם באמת זהות.
פסיכולוגים רואים בעלייה בתוחלת החיים בעולם את אחת הסיבות העיקריות לעלייה בשיעורי הדיכאון. בעיקר משום שהדיכאון מופיע לא פעם בעת חולי במחלה אחרת.
לצד סיבה זו יש סיבה נוספת ההולכת ומחמירה. מדובר בעלייה חדה ברמת הדיכאון והחרדה בעולם, הנובעת מהרשתות החברתיות. זו תופעה שקשורה ולעתים אף נובעת ישירות מקנאה.
זו אולי אינה תופעה חדשה, אבל הרשתות החברתיות הביאו את הקנאה לרמות שהמין האנושי לא ידע בעבר. לאורך כל הגלישה באינטרנט ומההתראות שבטלפון החכם שאיתנו כל היום, ניבטות אלינו הצלחות של אחרים והם נראים כל כך יפים, עשירים, שזופים ומצליחים, שמה זה אומר לנו על עצמנו? - אז אנחנו נכנסים ל"סרטים", שהם קצה של דיכאון ולעתים מלנכוליות על גבול הדיכאון.
רשת אינסטגרם המצליחה היא כיום במוקד העניין, אבל גם פייסבוק וטיק טוק מחזקות את האפקט הקשה הזה. בפשטות נסביר שמסתבר כי הצפייה המתמדת באחרים, הנראים מצליחים, יפים, מסודרים ונהנים, גורמת לאנשים לדיכאון ולתחושות נחיתות למולם.
מה שהם אינם יודעים זה שגם אותם אחרים סובלים ברובם מאותה תופעה פסיכולוגית.
ויש גם את מה שהפסיכולוגים מכנים "דיכאון מצבי". זהו דיכאון שצץ בעקבות פיטורים מעבודה, אובדן או שכול, תאונה קשה, התמוטטות עסק, או פרידה מבן זוג.
חשוב לדעת שקשה ככל שהוא מרגיש, הדיכאון הוא תופעה זמנית, שניתן למגר בטיפולים די פשוטים ואף מהירים יחסית. גם פסיכולוג טוב וגם טיפול תרופתי בהנחיית פסיכיאטר יכולים לעשות פלאים ביציאה מדיכאון קשה.
חבל שאנשים שלא מודעים לכך גורמים עצמם נזקים איומים, לא פעם אף להתאבדות או לניסיונות התאבדות שגורמים נזק קשה לגופם.
הנה סיפורו של הדיכאון (מתורגם):
http://youtu.be/z-IR48Mb3W0
המרה השחורה, או המלנכוליה ששורשיה כמושג הם בעת העתיקה (מתורגם):
https://youtu.be/8li-3pRrA5Y
וסטיב ג'ובס שמתאר כיצד נחלץ מדיכאון מתקדם כשמצא את האהבה על כל מרכיביה (מתורגם):
https://youtu.be/biTlY0CTUZ0
