פעם, לפני הטלפון החכם, כשנזקקת לאינטרנט רחוק מהבית או מהעבודה, יכולת להיכנס לאינטרנט קפה (Internet cafe), סוג של בית קפה עם אינטרנט, ולהתחבר.

קפה האינטרנט נולד כתוצאה מצורך, שבאותה תקופה לא היה ממומש, להיות מחובר כשאינך ליד המחשב שלך בבית ואין ברשותך מחשב אחר שמחובר.

בקפה אינטרנט יכולת ליהנות מגלישה באינטרנט עבור תשלום, לפי דקות או שעות. מי שלא היה להם מחשב או מנוי לשירותי גלישה יכולים היו אז לפקוד את קפה האינטרנט המקומי ואף לרכוש מנוי קבוע.

חלק מבתי קפה אינטרנט שימשו אז גם כבתי קפה רגילים, כשבבתי הקפה אינטרנט הרגילים מכרו לגולשים רק שתייה קרה וחטיפים.

בארצות מתפתחות ניתן גם היום למצוא בתי קפה אינטרנט. תרמילאים ומטיילים מתחברים בהם לפייסבוק, אינסטגרם או לחשבונות הדואר האלקטרוני שלהם ושומרים כך על קשר עם הבית והעולם.

את רעיון קפה האינטרנט ואת השם באנגלית "סיייבר קפה" (Cybercafe), המציא אדם בשם איוון פופ (Ivan Pope) בראשית שנת 1994. באותה שנה כבר נפתחו מתחרים כמו ה-CompuCafe, שלצד שירותי האינטרנט הציע גם בר עם מלצרים רובוטים, או ה-Binary Cafe, אינטרנט הקפה הראשון בטורונטו.

הטרנד התפשט במהירות, כשבספטמבר של אותה שנה פתחו את קפה האינטרנט הראשון בלונדון ובראשית 1995 נפתח במנהטן האינטרנט קפה האמריקאי הראשון.


ביקור בקפה אינטרנט ביפן:

https://youtu.be/JZh05urEHTM


בקוריאה הביאו לקפה משחקי מחשב ומחשבי גיימרים מעולים שמושכים צעירים:

https://youtu.be/XXRzQYlKKC4


קפה אינטרנט בהודו שבעליו מספרים על הירידה בשל הסמארטפונים עם האינטרנט:

https://youtu.be/zb_x5MW8gtU


ביפן יש מי שלא הולכים לישון הביתה מהאינטרנט קפה וממש גרים בו:

https://youtu.be/MtdupS0gRt0