שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי יצירת הברילו של אנדי וורהול?
כמו "פחיות המרק של קמפבל", כך גם ביצירה "קופסאות ברילו" (Brillo Boxes) העתיק אנדי וורהול מוצר מהסופרמרקט והפך אותו ליצירה.
זה היה ב-1964 כשהאמן המשיך בחיפושיו אחרי דרכים מפתיעות להביע את רעיונותיו על אמנות וצריכה. הוא יוצר אז ערימה של קופסאות עץ, בצבעים אדום, כחול ולבן, שהוצבו במוזיאון. הקופסאות נראות בדיוק כמו קופסאות הקרטון הרגילות של חברת סבונים.
אגב, וורהול אף התקין בחלק מהתצוגות של האינסליישן הזה גם קופסת ברילו צהובה ואותנטית, מהמפעל המקורי של ברילו...
אז כן, ברוח יצירות ה”רדי מייד" (Ready Made) של תנועת הדאדא ובהמשך ישיר לאמן מרסל דושאן, שהביא חצי מאה לפני כן משתנה למוזיאון וכינה אותה ”מזרקה”, השתמש אמן הניכוס הגאוני וורהול שוב בחפץ מזדמן בו הוא נתקל בחיי היום יום שלו, ליצירת אמנות מעוררת מחלוקת, אבל בדיעבד אהובה ומקובלת על אוהבי האמנות המודרנית.
הפעם זו ערימת קופסאות אריזה של מוצרי סבון של חברת “ברילו”. לא ברור אם הוא בחר בה כדי ליצור אמנות מתריסה או קורצת. אבל ממש כמו יצירות פופ רבות שלו, גם הקופסאות של ברילו נשלפות מסביבתן והקשרן הטבעיים והופכות בידיו ליצירת "אמנות גבוהה” ועל הדרך לעוד התגרות, מכוונת או לא, בהגדרה המקובלת אז של “מהי אמנות?”
היצירה, שלא לומר היציאה, עוררה כרגיל באותה תקופה פליאה והרמת גבה של רבים. אבל היא נכנסה בקלות רבה לפנתאון של יצירות זרם הפופ. עם הזמן היא הפכה למוצג מוזיאוני מקובל ומוכר. בשוק האספנות לעומת זאת, היא לא נכחה.
במשך קרוב לחצי מאה שוק האמנות לא ראה את קופסאות הברילו נמכרות לאספנים. רק בשנת 2010 הוצעה למכירה קופסת “ברילו” אחת מהערימה של וורהול, שהייתה שייכת לאספן פרטי, במכירה פומבית של חברת "כריסטיס". בתום המכירה היא נמכרה במחיר מדהים.
קופסת עץ ב-3 מיליון דולר...
אנקדוטה משעשעת היא של יוצרת סרט דוקומנטרי שאביה רכש את קופסת הברילו ההיא באלף דולר. אחרי כמה שנים הוא החליף אותה עם אספן אחר, תמורת עבודה אחרת. בכך הוא הפסיד שלושה מיליון דולר פחות שווי העבודה האחרת, שהוא ודאי אפילו לא זוכר איפה הניח אותה...
וורהול מתפקע ודאי מצחוק ומהנאה בקברו ולא רק בגלל העסקה הזו, אלא בגלל שצדק. קופסאות הברילו נחשבות כיום כבר לאחת היצירות החשובות בקנון של זרם הפופ-ארט (אמנות הפופ) שאנדי וורהול הוא מחוללו העיקרי. אין ספק שגם התרגיל הזה הצליח לו. קופסה אחת בשלושה מיליון דולר איש לא הצליח למכור לפניו.
הנה סיפורה של קופסת הברילו ששווה האמיר למיליוני דולרים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
זה היה חלק מסגנון שרווח אצלו מאוד:
https://youtu.be/SPAV0hQe4Bk
הסבר על העבודה הזו:
https://youtu.be/A8nr79K0QsA
הגאונות של וורהול כפי שהתבטאה בניכוס האמנותי שיצר למוצרי צריכה:
https://youtu.be/7VH5MRtk9HQ
וכמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
כיצד הוחתמו גוזלי ברווזים לקופסת קרטון?
ניסוי הברווזים והקופסה החומה הוא אחד הניסויים המפורסמים בתולדות חקר ההתנהגות של בעלי החיים, שנערך על ידי קונראד לורנץ (Konrad Lorenz), חוקר התנהגות בעלי חיים אוסטרי וחתן פרס נובל.
הניסוי הזה, חלק מסדרת ניסויים שנערכו בשנים 1935-1937, שינה את הבנת המדע לגבי האופן שבו בעלי חיים צעירים לומדים להכיר את הוריהם.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, לורנץ גילה תופעה מרתקת כאשר צפה בגוזלי ברווזים שזה עתה בקעו מביציהם. הוא שם לב שהגוזלים נמשכו אחרי כל עצם נע שראו בשעות הראשונות לחייהם - בין אם זו הייתה אימם האמיתית, לורנץ עצמו, שפרסם תמונות מדהימות שלו כשהוא מטייל ואחריו שורה של אווזונים קטנים.
לורנץ כינה את התופעה הזו "הטבעה" (Imprinting). הוא הראה שבמהלך תקופה קצרה וקריטית אחרי הבקיעה, גוזלי הברווזים עוברים תהליך מהיר של למידה שבו הם מזהים ו"מדפיסים" בתודעתם את דמות ההורה שלהם. מה שהפתיע את לורנץ היה שהגוזלים יכלו להיקשר לכל אובייקט נע - אפילו לקופסת קרטון פשוטה שהוזזה באמצעות חוט והם עקבו אחריה כאילו היא הייתה אימם.
בניסוי נוסף בו החתים לורנץ את האפרוחים על קופסה, הוא הניח אותה על קרון של רכבת צעצוע חשמלית, שנסעה במסלול מעגלי. איך שהחלה לנוע, האפרוחים מיהרו ועקבו אחרי הקופסה, בנאמנות מוחלטת וללא הפסקה - סיבוב אחר סיבוב.
הניסוי הדגים שהקשר בין הורה לצאצא אינו מבוסס רק על אינסטינקט מולד, אלא גם על למידה מהירה בתקופה קריטית. גוזלים שנחשפו לקופסת הקרטון החומה בשעות הראשונות לחייהם המשיכו לעקוב אחריה גם בהמשך ואפילו העדיפו אותה על פני אמם האמיתית.
התגלית הזו הובילה להבנה חדשה של תהליכי התפתחות מוקדמים בבעלי חיים והשפיעה גם על ההבנה האנושית את ההתקשרות הרגשית המוקדמת אצל תינוקות. היא הראתה שישנן תקופות קריטיות בהתפתחות שבהן מתרחשים תהליכי למידה מהירים ובלתי הפיכים.
בניסוי קלאסי אחר שלו נטל לורנץ חצי מהביצים שהטילה אווזה וכאשר בקעו, הוא דאג להיות הדבר הראשון שהם ראו. לאחר שגידל אותם זמן מה לבדו, הוא סגר אותם בקופסה, ביחד עם קבוצת הביקורת - אחיהם שנשארו עם האווזה האם. כשפתח להם את הקופסה והם שוחררו, הגוזלים שגדלו אצל האם מיהרו לרוץ אליה, בעוד שהגוזלים שהוא גידל פנו אליו. הם ראו את בו את אימם ולא חל בכך שום שינוי, גם כשהם התראו עם בני מינם וראו אם אחרת.
עבודתו של לורנץ פתחה תחום מחקר חדש בהתנהגות בעלי חיים והובילה להבנה טובה יותר של האופן שבו מתפתחים קשרים חברתיים בטבע. הזואולוג המבריק גילה שהאפרוחים יוחתמו ויעקבו אחרי כמעט כל אובייקט, אם הוא יהיה בקרבתם בימיהם הראשונים, יזוז, יבלוט ויהיה גדול מספיק.
הניסוי הפשוט עם קופסת הקרטון החומה הפך לאבן דרך בחקר ההתנהגות והשפעתו ניכרת עד היום במחקרים על התפתחות מוקדמת והתנהגות חברתית. לא לחינם רואים מאז את קונרד לורנץ בתור "הסנדק של תורת הטבעת החיות".
בשנת 1973 ועל אף עברו הנאצי, קיבל לורנץ את פרס נובל, על תגליותיו בתחום ההתנהגות החברתית של בעלי חיים. הפרס חולק ביחד איתו גם לחוקרים ניקו טינברגן וקרל פון פריש.
הנה קונראד לורנץ עם האווזים:
https://youtu.be/cgCTPBU69Sw
על ההחתמה:
https://youtu.be/Y8rel_fYuqI
הקופסה משמשת להחתמת ריחות לכלבי גישוש:
https://youtu.be/fjH7OAHTOPg
וחפרנות חינוכית על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
איך ממחזרים נייר?
ייצור הנייר הוא תהליך תעשייתי שבו כורתים עצים על מנת לספק נייר לשוק. כדי להקטין את הנזק הסביבתי שכרוך בכריתת עצים מתבצע תהליך של מיחזור נייר משומש. כל אחד מאיתנו משליך את פסולת הנייר שלו, כולל עיתונים ישנים, אריזות קרטון וכדומה, אל סל המיחזור.
חברת המיחזור אוספת ממיכלי המיחזור את הפסולת ומעבירה אותה במשאיות אל המפעל. במקביל נאספת פסולת כזו גם ממקומות שמייצרים פסולת בכמות גדולה, כמו בתי דפוס, משרדים ומפעלי תעשייה.
במפעל מתבצע מיון קפדני שבמהלכו מופרדת מהנייר פסולת שמעורבת בנייר, דבוקה אליו ואף נוזלים שנשארו באריזות הקרטון. לאחר מכן עוברים הנייר והקרטונים שטיפה בחומרים כימיים, כדי לנקות את שרידי הדפוס שהיה עליהם.
עתה דוחסים את פסולת הנייר לתוך מכבש ענק ומוציאים אותה כקוביות ענק במשקל של חצי טון ויותר. אלה יועברו אל מפעלי ייצור הנייר ויומסו במכלי מים, כדי שיהפכו לסיבי נייר. לאחר החדרה של מים רבים תיווצר מהם עיסה דביקה שאליה יוסיפו תוספות מחזקות ליצירת נייר חדש וצבע לבן, שיאפשר לנייר להיראות חדש ונקי לחלוטין.
לאחר סחיטת המים העודפים מהעיסה, באמצעות רשת שעליה מותזת העיסה, מחממים את הסיבים בקיטור ומייבשים אותם לחלוטין. כך מקבלים נייר ממוחזר - כחדש. לרוב הוא ישמש ליצירת קרטונים ואריזות ביצים. חלק ממנו ישמש לייצור של נייר מנייר ממוחזר.
כך נראה תהליך מיחזור הנייר:
https://youtu.be/jODl07akVHM
פרסומת למיחזור של נייר (עברית):
https://youtu.be/luOX3ZIISbc
כך הופכים עיתונים ישנים לנייר חדש:
נסו למחזר נייר בבית (עברית):
https://youtu.be/wCA62-a89lk
וכך ממחזרים נייר במפעל:
https://youtu.be/isEV-mCFPiY
מהי המציאות המדומה מקרטון?
חברת גוגל פיתחה בשנים האחרונות התקן משונה ששמו קארד בורד (Google Cardboard) שעשוי מקרטון ועולה פחות מ-100 ש"ח. הקארד בורד הוא התקן מציאות מדומה, אבל הוא מאפשר להכניס לתוכו סמארטפון רגיל ולהיכנס לעולם מדומה שצולם באמצעות אפליקציה מיוחדת, בחוויה דומה למכשירים היקרים והמורכבים ביותר בתחום המציאות המדומה כיום. החוויה שמעניק התקן המציאות המדומה הזה היא מדהימה ומרגישה ממש כאילו עברת למקום אחר. באמצעות אפליקציות טיולים וירטואליים כמו Expeditions אפשר ממש לטייל במקומות, באופן וירטואלי כמובן.
המדהים ביותר הוא שאת ה-Google Cardboard ניתן אפילו לבנות לבד, באמצעות קרטון רגיל ועדשות פלסטיות שקונים בגרושים. מכניסים לתושבת התואמת שלו, כל מכשיר שיש לו מסך זעיר בגודל של עד 6 אינץ' והוטענה בו אחת ממאות האפליקציות שתומכות באפשרות הזו, כולל האתר יוטיוב, ומתחילים להישאב לעולם המדומה והתלת מימדי שלו.
הנה הדרך שבה משתמשים ב-Google Cardboard:
https://youtu.be/TVGM3ko9fGY
שימוש חינוכי בקארד בורד, כדי לבקר עם הכיתה במקומות רחוקים:
https://youtu.be/tNE0v4MOr90
וצפו בסרטון מציאות מדומה בסמארטפון שלכם:
https://youtu.be/7IaYJZ2Usdk?qr=yes
מה מיוחד בעטיפות התקליטים של פעם?
התקליטים הם סיפור של מאה שנה. בתחילה היו להם עטיפות פשוטות ושימושיות, שתפקידן היה לשמור את התקליט משריטות. החומרים של העטיפות היו נייר חום או קרטון פשוט. איש לא חשב שהתקליט הוא יותר מהמוסיקה שמושמעת ממנו.
רק משנת 1938 החלו לעצב אותן באופן מקצועי. היו מי שהבינו אז שעטיפה מעוצבת תביא להגדלת המכירות. כך אכן היה. מעצב בשם אלכס סטיינווייס נשכר על ידי חברת התקליטים "קולומביה רקורדס" והיה למנהל האמנותי של עטיפות התקליטים של החברה.
התוצאות המרשימות במכירות של חברת קולומביה הבהירו לכל תעשיית התקליטים שהעטיפות המעוצבות של סטיינווייס נותנות לתקליטים הרבה יותר מאשר צבע. הם הפכו אותם למוצרי צריכה נחשקים. הצד הוויזואלי, הם עתידים ללמוד יותר ויותר, מגדיל את התשוקה לתקליט, למוסיקה ולאמן.
בהמשך יופיעו גם העטיפות עם צילומי האמנים עליהן. הן יקבלו את הכינוי "עטיפה פרסונלית" ויחזקו את ההערצה לאמנים. יתכן שזה אחד המאיצים הגדולים להערצה של אמנים כמו גלן מילר הג'אזיסט ואלביס פרסלי, כוכב הרוק הראשון, שתמונותיהן הופיעו כמעט תמיד על התקליטים והתקליטונים (תקליט של שני שירים) שלהם והפכו אותם לכוכבי ענק.
עם השנים הפכו יותר ויותר עטיפות התקליטים להצהרה עיצובית, דרך ביטוי נוספת לאמנים וללהקות. בהן הם נהגו לבטא את הרעיונות הוויזואליים שלהם, לגבי המוסיקה, סיפור המסגרת במקרה של מוסיקה פרוגרסיבית, רוק מתקדם וכדומה. הן הכילו תמונה מההופעה, במקרה של אלבום מהופעה חיה וכך הלאה.
אבל בדרך קרו כמה דברים, עם להקה אחת, בריטית, רצינית ומוכשרת מאין כמותה. הביטלס היו מהפכנים של ממש. מי שבוחן את עטיפות התקליטים שלהם רואה כיצד הם הפכו במו תקליטיהם את העטיפות ממקדמי מכירות ליצירות אמנות של ממש.
מספיק מבט אחד בעטיפות של אלבומים כמו "Revolver", שיצר להם האמן שהיה חבר שלהם, קלאוס וורמן, או בעטיפת "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" - האלבום שאת עטיפתו יצר האמן פיטר בלייק.
כי העטיפה של סרג'נט פפר היא המושקעת והמדהימה מכולן, הן באמירה החברתית, בהצהרה האמנותית ובהיבטים התרבותיים שבה, כמו גם בעניינים הביוגרפיים של הלהקה, ההשפעות עליה ועוד.
וסרג'נט פפר גם היה הרגע שנולדו האלבומים, התקליטים בעלי העטיפה הכפולה, שנפתחת כמו אלבום. כן, הראשון מביניהם היה אכן האלבום סרג'נט פפר, אלבום מהפכני שפרץ דרך בהרבה תחומים. בהקשר שלנו, הוא היה הראשון שאכן נפתח כאלבום, מה שהוליד לראשונה את השם Album לתקליט. לפני כן הם נקראו פשוט Records.
עוד להקה שעטיפות האלבומים שלה היו יצירות אמנות של ממש, הייתה להקת YES הבריטית. בשנות ה-70 הציגו העטיפות הללו, שצייר האמן רוג'ר דין, נופים דמיוניים ואקזוטיים מעולמות, כוכבים ונופים רחוקים ולא קיימים. הציורים שעל העטיפות של "יס" היו כל כך מיוחדים עד שהעיצוב שלהם זכה להגדרה אמנותית של "עיצוב קוסמי-אורגני".
דומה שעם ירידת התקליטים, כשנכנסו הדיסקים הקומפקטיים, הלכו גם העטיפות המושקעות, האמנותיות, בעלות האמירה והחד-פעמיות. הן פינו את מקומן לעטיפות קטנות, בגודל של דיסק, משעממות ברובן וחסרות השראה. כנראה שהגודל, אחרי הכל, כן קובע...
הנה קיצור ההיסטוריה של עטיפות האלבומים (עברית):
https://youtu.be/S5Yu1vTPigg
תולדות עיצוב עטיפות התקליטים ובמיוחד אלה של הביטלס:
https://youtu.be/_st4diqjpis
עטיפות האלבומים האמנותיות של להקת "יס":
http://youtu.be/LfdkrOMOwkw
כך יצרו ב-Blue Note את "המראה של הג'אז" דרך עטיפות האלבומים שלהם:
https://youtu.be/KNgA7dDs90E
ביקור בהיכל התהילה או בית העלמין של עטיפות אלבומי שנות ה-70:
https://youtu.be/DWqCEEOYZY4
פרויקט יצירתי כדרכו, שעשה הבמאי הישראלי וניה היימן עם עטיפות תקליטים (עברית):
https://youtu.be/wbNFk-4HCno?t=6m8s&end=7m30s?long=yes
האם הוא הושפע מהסרטון הזה?
https://youtu.be/sidgjFCnCXk
ומדריך מגניב לניסוח פרומפטים ל-AI ליצירת עטיפות אלבומים משולב בתולדות עיצוב התקליטים:
https://youtu.be/bhZIL2Q8SAY?long=yes
מהי החתמה אצל בעלי חיים?
זו אחת התופעות המרתקות בעולם הטבע ואחד הפלאים של עולם החי. ה"החתמה" (Imprinting), מלשון חותמת, היא תופעה מדהימה, שלפיה מי שגידל אווזים אפורים מרגע בקיעתם, זכה מהם לייחס של אמא אווזה. לא זו בלבד שהם יעקבו אחריו, גם כשיגיעו לבגרות, הם ימשיכו להעדיפו על פני כל האווזים האחרים בלהקה או בסביבה.
במילים אחרות, מרגע שאווז או ברווז שנולד התקבע על דמות מסוימת, עתידה הדמות הזו להיות בשבילו אימו.
את ההחתמה גילה קונרד לורנץ, חוקר הטבע האוסטרי הנודע שחקר את התנהגות בעלי החיים. לורנץ הבחין אז שהדבר הראשון שקולט האווז מרגע בקיעתו, נחתם מיד ונכנס אל מוחו. לכן הוא נתן לתופעה את השם "הטבעה", שמאוחר יותר הוסב למושג מדויק יותר של "החתמה".
בהמשך הניסויים שלו, הוכיח קונרד לורנץ שלא רק בני אדם יכולים להיחתם אצל האווזים ברגע לידתם. בהחתמתו קבוצת אווזים על תמרור צהוב הוא הוכיח שהם יכולים להיחתם לא רק על יצורים חיים כמו אווזים ובני אדם, אלא גם על ידי חפצים דוממים שונים. בניסויים שלו הוא "החתים" אפרוחים גם על קופסת קרטון חומה שהוא הזיז עם חוט ואפילו על רכבת חשמלית שנסעה במסלול מעגלי, כשהאפרוחים הולכים אחריה, מעגל אחר מעגל - ללא הפסקה.
ממצאיו הראו שרק סמוך מאוד ללידה, כשרשת הנוירונים במוחם לא קובעה עדיין, יכולה להתקיים ההחתמה במיטבה. חלון הזמן הקצר שלאחר הבקיעה, השונה בין מין למין, קובע עד את מידת היעילות של ההחתמה.
לורנץ היה מהראשונים שעיצבו את התחום המחקרי המרתק של חקר ההתנהגות אצל בעלי חיים, תחום שהפך לענף מדעי בשם "אתולוגיה". הוא היה חוקר דגול, שבמהלך חייו זכה בפרס נובל. מנגד לורנץ גם זכור כמי ששיתף פעולה עם הרשע ונסחף לחברות במפלגה הנאצית בגרמניה.
במהלך מחקריו גידל לורנץ עצמו ברווזים כאלה והראה את ההחתמה במיטבה. הוא התפרסם בכל העולם בכך שהיה "אם לכל דבר", לחבורת אווזים שגידל כך. כולם עקבו אחריו לכל מקום והוא נהג ללכת ולשחות איתם, כשהוא משמש להם הורה לכל דבר ומפרסם תמונות מדהימות שלו ושל "בני משפחתו" המהדסים אחריו.
כך ברווזונים עוקבים אחרי הצלם:
https://youtu.be/u6O4ZpXUAD4
החתמת חוף הלידה של צבי הים:
https://youtu.be/fpAObF1B_sI
חפרנים חינוכיים מספרים על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
וכך החתמה יכולה לגדל משפחת עופות והאדם מלמד אותם את מסלול הנדידה השנתי (מתורגם):
https://youtu.be/Rxo-IbAF7kQ?long=yes
כמו "פחיות המרק של קמפבל", כך גם ביצירה "קופסאות ברילו" (Brillo Boxes) העתיק אנדי וורהול מוצר מהסופרמרקט והפך אותו ליצירה.
זה היה ב-1964 כשהאמן המשיך בחיפושיו אחרי דרכים מפתיעות להביע את רעיונותיו על אמנות וצריכה. הוא יוצר אז ערימה של קופסאות עץ, בצבעים אדום, כחול ולבן, שהוצבו במוזיאון. הקופסאות נראות בדיוק כמו קופסאות הקרטון הרגילות של חברת סבונים.
אגב, וורהול אף התקין בחלק מהתצוגות של האינסליישן הזה גם קופסת ברילו צהובה ואותנטית, מהמפעל המקורי של ברילו...
אז כן, ברוח יצירות ה”רדי מייד" (Ready Made) של תנועת הדאדא ובהמשך ישיר לאמן מרסל דושאן, שהביא חצי מאה לפני כן משתנה למוזיאון וכינה אותה ”מזרקה”, השתמש אמן הניכוס הגאוני וורהול שוב בחפץ מזדמן בו הוא נתקל בחיי היום יום שלו, ליצירת אמנות מעוררת מחלוקת, אבל בדיעבד אהובה ומקובלת על אוהבי האמנות המודרנית.
הפעם זו ערימת קופסאות אריזה של מוצרי סבון של חברת “ברילו”. לא ברור אם הוא בחר בה כדי ליצור אמנות מתריסה או קורצת. אבל ממש כמו יצירות פופ רבות שלו, גם הקופסאות של ברילו נשלפות מסביבתן והקשרן הטבעיים והופכות בידיו ליצירת "אמנות גבוהה” ועל הדרך לעוד התגרות, מכוונת או לא, בהגדרה המקובלת אז של “מהי אמנות?”
היצירה, שלא לומר היציאה, עוררה כרגיל באותה תקופה פליאה והרמת גבה של רבים. אבל היא נכנסה בקלות רבה לפנתאון של יצירות זרם הפופ. עם הזמן היא הפכה למוצג מוזיאוני מקובל ומוכר. בשוק האספנות לעומת זאת, היא לא נכחה.
במשך קרוב לחצי מאה שוק האמנות לא ראה את קופסאות הברילו נמכרות לאספנים. רק בשנת 2010 הוצעה למכירה קופסת “ברילו” אחת מהערימה של וורהול, שהייתה שייכת לאספן פרטי, במכירה פומבית של חברת "כריסטיס". בתום המכירה היא נמכרה במחיר מדהים.
קופסת עץ ב-3 מיליון דולר...
אנקדוטה משעשעת היא של יוצרת סרט דוקומנטרי שאביה רכש את קופסת הברילו ההיא באלף דולר. אחרי כמה שנים הוא החליף אותה עם אספן אחר, תמורת עבודה אחרת. בכך הוא הפסיד שלושה מיליון דולר פחות שווי העבודה האחרת, שהוא ודאי אפילו לא זוכר איפה הניח אותה...
וורהול מתפקע ודאי מצחוק ומהנאה בקברו ולא רק בגלל העסקה הזו, אלא בגלל שצדק. קופסאות הברילו נחשבות כיום כבר לאחת היצירות החשובות בקנון של זרם הפופ-ארט (אמנות הפופ) שאנדי וורהול הוא מחוללו העיקרי. אין ספק שגם התרגיל הזה הצליח לו. קופסה אחת בשלושה מיליון דולר איש לא הצליח למכור לפניו.
הנה סיפורה של קופסת הברילו ששווה האמיר למיליוני דולרים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
זה היה חלק מסגנון שרווח אצלו מאוד:
https://youtu.be/SPAV0hQe4Bk
הסבר על העבודה הזו:
https://youtu.be/A8nr79K0QsA
הגאונות של וורהול כפי שהתבטאה בניכוס האמנותי שיצר למוצרי צריכה:
https://youtu.be/7VH5MRtk9HQ
וכמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
ניסוי הברווזים והקופסה החומה הוא אחד הניסויים המפורסמים בתולדות חקר ההתנהגות של בעלי החיים, שנערך על ידי קונראד לורנץ (Konrad Lorenz), חוקר התנהגות בעלי חיים אוסטרי וחתן פרס נובל.
הניסוי הזה, חלק מסדרת ניסויים שנערכו בשנים 1935-1937, שינה את הבנת המדע לגבי האופן שבו בעלי חיים צעירים לומדים להכיר את הוריהם.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, לורנץ גילה תופעה מרתקת כאשר צפה בגוזלי ברווזים שזה עתה בקעו מביציהם. הוא שם לב שהגוזלים נמשכו אחרי כל עצם נע שראו בשעות הראשונות לחייהם - בין אם זו הייתה אימם האמיתית, לורנץ עצמו, שפרסם תמונות מדהימות שלו כשהוא מטייל ואחריו שורה של אווזונים קטנים.
לורנץ כינה את התופעה הזו "הטבעה" (Imprinting). הוא הראה שבמהלך תקופה קצרה וקריטית אחרי הבקיעה, גוזלי הברווזים עוברים תהליך מהיר של למידה שבו הם מזהים ו"מדפיסים" בתודעתם את דמות ההורה שלהם. מה שהפתיע את לורנץ היה שהגוזלים יכלו להיקשר לכל אובייקט נע - אפילו לקופסת קרטון פשוטה שהוזזה באמצעות חוט והם עקבו אחריה כאילו היא הייתה אימם.
בניסוי נוסף בו החתים לורנץ את האפרוחים על קופסה, הוא הניח אותה על קרון של רכבת צעצוע חשמלית, שנסעה במסלול מעגלי. איך שהחלה לנוע, האפרוחים מיהרו ועקבו אחרי הקופסה, בנאמנות מוחלטת וללא הפסקה - סיבוב אחר סיבוב.
הניסוי הדגים שהקשר בין הורה לצאצא אינו מבוסס רק על אינסטינקט מולד, אלא גם על למידה מהירה בתקופה קריטית. גוזלים שנחשפו לקופסת הקרטון החומה בשעות הראשונות לחייהם המשיכו לעקוב אחריה גם בהמשך ואפילו העדיפו אותה על פני אמם האמיתית.
התגלית הזו הובילה להבנה חדשה של תהליכי התפתחות מוקדמים בבעלי חיים והשפיעה גם על ההבנה האנושית את ההתקשרות הרגשית המוקדמת אצל תינוקות. היא הראתה שישנן תקופות קריטיות בהתפתחות שבהן מתרחשים תהליכי למידה מהירים ובלתי הפיכים.
בניסוי קלאסי אחר שלו נטל לורנץ חצי מהביצים שהטילה אווזה וכאשר בקעו, הוא דאג להיות הדבר הראשון שהם ראו. לאחר שגידל אותם זמן מה לבדו, הוא סגר אותם בקופסה, ביחד עם קבוצת הביקורת - אחיהם שנשארו עם האווזה האם. כשפתח להם את הקופסה והם שוחררו, הגוזלים שגדלו אצל האם מיהרו לרוץ אליה, בעוד שהגוזלים שהוא גידל פנו אליו. הם ראו את בו את אימם ולא חל בכך שום שינוי, גם כשהם התראו עם בני מינם וראו אם אחרת.
עבודתו של לורנץ פתחה תחום מחקר חדש בהתנהגות בעלי חיים והובילה להבנה טובה יותר של האופן שבו מתפתחים קשרים חברתיים בטבע. הזואולוג המבריק גילה שהאפרוחים יוחתמו ויעקבו אחרי כמעט כל אובייקט, אם הוא יהיה בקרבתם בימיהם הראשונים, יזוז, יבלוט ויהיה גדול מספיק.
הניסוי הפשוט עם קופסת הקרטון החומה הפך לאבן דרך בחקר ההתנהגות והשפעתו ניכרת עד היום במחקרים על התפתחות מוקדמת והתנהגות חברתית. לא לחינם רואים מאז את קונרד לורנץ בתור "הסנדק של תורת הטבעת החיות".
בשנת 1973 ועל אף עברו הנאצי, קיבל לורנץ את פרס נובל, על תגליותיו בתחום ההתנהגות החברתית של בעלי חיים. הפרס חולק ביחד איתו גם לחוקרים ניקו טינברגן וקרל פון פריש.
הנה קונראד לורנץ עם האווזים:
https://youtu.be/cgCTPBU69Sw
על ההחתמה:
https://youtu.be/Y8rel_fYuqI
הקופסה משמשת להחתמת ריחות לכלבי גישוש:
https://youtu.be/fjH7OAHTOPg
וחפרנות חינוכית על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
ייצור הנייר הוא תהליך תעשייתי שבו כורתים עצים על מנת לספק נייר לשוק. כדי להקטין את הנזק הסביבתי שכרוך בכריתת עצים מתבצע תהליך של מיחזור נייר משומש. כל אחד מאיתנו משליך את פסולת הנייר שלו, כולל עיתונים ישנים, אריזות קרטון וכדומה, אל סל המיחזור.
חברת המיחזור אוספת ממיכלי המיחזור את הפסולת ומעבירה אותה במשאיות אל המפעל. במקביל נאספת פסולת כזו גם ממקומות שמייצרים פסולת בכמות גדולה, כמו בתי דפוס, משרדים ומפעלי תעשייה.
במפעל מתבצע מיון קפדני שבמהלכו מופרדת מהנייר פסולת שמעורבת בנייר, דבוקה אליו ואף נוזלים שנשארו באריזות הקרטון. לאחר מכן עוברים הנייר והקרטונים שטיפה בחומרים כימיים, כדי לנקות את שרידי הדפוס שהיה עליהם.
עתה דוחסים את פסולת הנייר לתוך מכבש ענק ומוציאים אותה כקוביות ענק במשקל של חצי טון ויותר. אלה יועברו אל מפעלי ייצור הנייר ויומסו במכלי מים, כדי שיהפכו לסיבי נייר. לאחר החדרה של מים רבים תיווצר מהם עיסה דביקה שאליה יוסיפו תוספות מחזקות ליצירת נייר חדש וצבע לבן, שיאפשר לנייר להיראות חדש ונקי לחלוטין.
לאחר סחיטת המים העודפים מהעיסה, באמצעות רשת שעליה מותזת העיסה, מחממים את הסיבים בקיטור ומייבשים אותם לחלוטין. כך מקבלים נייר ממוחזר - כחדש. לרוב הוא ישמש ליצירת קרטונים ואריזות ביצים. חלק ממנו ישמש לייצור של נייר מנייר ממוחזר.
כך נראה תהליך מיחזור הנייר:
https://youtu.be/jODl07akVHM
פרסומת למיחזור של נייר (עברית):
https://youtu.be/luOX3ZIISbc
כך הופכים עיתונים ישנים לנייר חדש:
נסו למחזר נייר בבית (עברית):
https://youtu.be/wCA62-a89lk
וכך ממחזרים נייר במפעל:
https://youtu.be/isEV-mCFPiY
חברת גוגל פיתחה בשנים האחרונות התקן משונה ששמו קארד בורד (Google Cardboard) שעשוי מקרטון ועולה פחות מ-100 ש"ח. הקארד בורד הוא התקן מציאות מדומה, אבל הוא מאפשר להכניס לתוכו סמארטפון רגיל ולהיכנס לעולם מדומה שצולם באמצעות אפליקציה מיוחדת, בחוויה דומה למכשירים היקרים והמורכבים ביותר בתחום המציאות המדומה כיום. החוויה שמעניק התקן המציאות המדומה הזה היא מדהימה ומרגישה ממש כאילו עברת למקום אחר. באמצעות אפליקציות טיולים וירטואליים כמו Expeditions אפשר ממש לטייל במקומות, באופן וירטואלי כמובן.
המדהים ביותר הוא שאת ה-Google Cardboard ניתן אפילו לבנות לבד, באמצעות קרטון רגיל ועדשות פלסטיות שקונים בגרושים. מכניסים לתושבת התואמת שלו, כל מכשיר שיש לו מסך זעיר בגודל של עד 6 אינץ' והוטענה בו אחת ממאות האפליקציות שתומכות באפשרות הזו, כולל האתר יוטיוב, ומתחילים להישאב לעולם המדומה והתלת מימדי שלו.
הנה הדרך שבה משתמשים ב-Google Cardboard:
https://youtu.be/TVGM3ko9fGY
שימוש חינוכי בקארד בורד, כדי לבקר עם הכיתה במקומות רחוקים:
https://youtu.be/tNE0v4MOr90
וצפו בסרטון מציאות מדומה בסמארטפון שלכם:
https://youtu.be/7IaYJZ2Usdk?qr=yes
קרטון
התקליטים הם סיפור של מאה שנה. בתחילה היו להם עטיפות פשוטות ושימושיות, שתפקידן היה לשמור את התקליט משריטות. החומרים של העטיפות היו נייר חום או קרטון פשוט. איש לא חשב שהתקליט הוא יותר מהמוסיקה שמושמעת ממנו.
רק משנת 1938 החלו לעצב אותן באופן מקצועי. היו מי שהבינו אז שעטיפה מעוצבת תביא להגדלת המכירות. כך אכן היה. מעצב בשם אלכס סטיינווייס נשכר על ידי חברת התקליטים "קולומביה רקורדס" והיה למנהל האמנותי של עטיפות התקליטים של החברה.
התוצאות המרשימות במכירות של חברת קולומביה הבהירו לכל תעשיית התקליטים שהעטיפות המעוצבות של סטיינווייס נותנות לתקליטים הרבה יותר מאשר צבע. הם הפכו אותם למוצרי צריכה נחשקים. הצד הוויזואלי, הם עתידים ללמוד יותר ויותר, מגדיל את התשוקה לתקליט, למוסיקה ולאמן.
בהמשך יופיעו גם העטיפות עם צילומי האמנים עליהן. הן יקבלו את הכינוי "עטיפה פרסונלית" ויחזקו את ההערצה לאמנים. יתכן שזה אחד המאיצים הגדולים להערצה של אמנים כמו גלן מילר הג'אזיסט ואלביס פרסלי, כוכב הרוק הראשון, שתמונותיהן הופיעו כמעט תמיד על התקליטים והתקליטונים (תקליט של שני שירים) שלהם והפכו אותם לכוכבי ענק.
עם השנים הפכו יותר ויותר עטיפות התקליטים להצהרה עיצובית, דרך ביטוי נוספת לאמנים וללהקות. בהן הם נהגו לבטא את הרעיונות הוויזואליים שלהם, לגבי המוסיקה, סיפור המסגרת במקרה של מוסיקה פרוגרסיבית, רוק מתקדם וכדומה. הן הכילו תמונה מההופעה, במקרה של אלבום מהופעה חיה וכך הלאה.
אבל בדרך קרו כמה דברים, עם להקה אחת, בריטית, רצינית ומוכשרת מאין כמותה. הביטלס היו מהפכנים של ממש. מי שבוחן את עטיפות התקליטים שלהם רואה כיצד הם הפכו במו תקליטיהם את העטיפות ממקדמי מכירות ליצירות אמנות של ממש.
מספיק מבט אחד בעטיפות של אלבומים כמו "Revolver", שיצר להם האמן שהיה חבר שלהם, קלאוס וורמן, או בעטיפת "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" - האלבום שאת עטיפתו יצר האמן פיטר בלייק.
כי העטיפה של סרג'נט פפר היא המושקעת והמדהימה מכולן, הן באמירה החברתית, בהצהרה האמנותית ובהיבטים התרבותיים שבה, כמו גם בעניינים הביוגרפיים של הלהקה, ההשפעות עליה ועוד.
וסרג'נט פפר גם היה הרגע שנולדו האלבומים, התקליטים בעלי העטיפה הכפולה, שנפתחת כמו אלבום. כן, הראשון מביניהם היה אכן האלבום סרג'נט פפר, אלבום מהפכני שפרץ דרך בהרבה תחומים. בהקשר שלנו, הוא היה הראשון שאכן נפתח כאלבום, מה שהוליד לראשונה את השם Album לתקליט. לפני כן הם נקראו פשוט Records.
עוד להקה שעטיפות האלבומים שלה היו יצירות אמנות של ממש, הייתה להקת YES הבריטית. בשנות ה-70 הציגו העטיפות הללו, שצייר האמן רוג'ר דין, נופים דמיוניים ואקזוטיים מעולמות, כוכבים ונופים רחוקים ולא קיימים. הציורים שעל העטיפות של "יס" היו כל כך מיוחדים עד שהעיצוב שלהם זכה להגדרה אמנותית של "עיצוב קוסמי-אורגני".
דומה שעם ירידת התקליטים, כשנכנסו הדיסקים הקומפקטיים, הלכו גם העטיפות המושקעות, האמנותיות, בעלות האמירה והחד-פעמיות. הן פינו את מקומן לעטיפות קטנות, בגודל של דיסק, משעממות ברובן וחסרות השראה. כנראה שהגודל, אחרי הכל, כן קובע...
הנה קיצור ההיסטוריה של עטיפות האלבומים (עברית):
https://youtu.be/S5Yu1vTPigg
תולדות עיצוב עטיפות התקליטים ובמיוחד אלה של הביטלס:
https://youtu.be/_st4diqjpis
עטיפות האלבומים האמנותיות של להקת "יס":
http://youtu.be/LfdkrOMOwkw
כך יצרו ב-Blue Note את "המראה של הג'אז" דרך עטיפות האלבומים שלהם:
https://youtu.be/KNgA7dDs90E
ביקור בהיכל התהילה או בית העלמין של עטיפות אלבומי שנות ה-70:
https://youtu.be/DWqCEEOYZY4
פרויקט יצירתי כדרכו, שעשה הבמאי הישראלי וניה היימן עם עטיפות תקליטים (עברית):
https://youtu.be/wbNFk-4HCno?t=6m8s&end=7m30s?long=yes
האם הוא הושפע מהסרטון הזה?
https://youtu.be/sidgjFCnCXk
ומדריך מגניב לניסוח פרומפטים ל-AI ליצירת עטיפות אלבומים משולב בתולדות עיצוב התקליטים:
https://youtu.be/bhZIL2Q8SAY?long=yes
זו אחת התופעות המרתקות בעולם הטבע ואחד הפלאים של עולם החי. ה"החתמה" (Imprinting), מלשון חותמת, היא תופעה מדהימה, שלפיה מי שגידל אווזים אפורים מרגע בקיעתם, זכה מהם לייחס של אמא אווזה. לא זו בלבד שהם יעקבו אחריו, גם כשיגיעו לבגרות, הם ימשיכו להעדיפו על פני כל האווזים האחרים בלהקה או בסביבה.
במילים אחרות, מרגע שאווז או ברווז שנולד התקבע על דמות מסוימת, עתידה הדמות הזו להיות בשבילו אימו.
את ההחתמה גילה קונרד לורנץ, חוקר הטבע האוסטרי הנודע שחקר את התנהגות בעלי החיים. לורנץ הבחין אז שהדבר הראשון שקולט האווז מרגע בקיעתו, נחתם מיד ונכנס אל מוחו. לכן הוא נתן לתופעה את השם "הטבעה", שמאוחר יותר הוסב למושג מדויק יותר של "החתמה".
בהמשך הניסויים שלו, הוכיח קונרד לורנץ שלא רק בני אדם יכולים להיחתם אצל האווזים ברגע לידתם. בהחתמתו קבוצת אווזים על תמרור צהוב הוא הוכיח שהם יכולים להיחתם לא רק על יצורים חיים כמו אווזים ובני אדם, אלא גם על ידי חפצים דוממים שונים. בניסויים שלו הוא "החתים" אפרוחים גם על קופסת קרטון חומה שהוא הזיז עם חוט ואפילו על רכבת חשמלית שנסעה במסלול מעגלי, כשהאפרוחים הולכים אחריה, מעגל אחר מעגל - ללא הפסקה.
ממצאיו הראו שרק סמוך מאוד ללידה, כשרשת הנוירונים במוחם לא קובעה עדיין, יכולה להתקיים ההחתמה במיטבה. חלון הזמן הקצר שלאחר הבקיעה, השונה בין מין למין, קובע עד את מידת היעילות של ההחתמה.
לורנץ היה מהראשונים שעיצבו את התחום המחקרי המרתק של חקר ההתנהגות אצל בעלי חיים, תחום שהפך לענף מדעי בשם "אתולוגיה". הוא היה חוקר דגול, שבמהלך חייו זכה בפרס נובל. מנגד לורנץ גם זכור כמי ששיתף פעולה עם הרשע ונסחף לחברות במפלגה הנאצית בגרמניה.
במהלך מחקריו גידל לורנץ עצמו ברווזים כאלה והראה את ההחתמה במיטבה. הוא התפרסם בכל העולם בכך שהיה "אם לכל דבר", לחבורת אווזים שגידל כך. כולם עקבו אחריו לכל מקום והוא נהג ללכת ולשחות איתם, כשהוא משמש להם הורה לכל דבר ומפרסם תמונות מדהימות שלו ושל "בני משפחתו" המהדסים אחריו.
כך ברווזונים עוקבים אחרי הצלם:
https://youtu.be/u6O4ZpXUAD4
החתמת חוף הלידה של צבי הים:
https://youtu.be/fpAObF1B_sI
חפרנים חינוכיים מספרים על ההחתמה (עברית):
https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes
וכך החתמה יכולה לגדל משפחת עופות והאדם מלמד אותם את מסלול הנדידה השנתי (מתורגם):
https://youtu.be/Rxo-IbAF7kQ?long=yes
