"המוות והעלמה" (Death and the maiden), או בהיפוך המוזר שעשו לו בארץ, בתור "העלמה והמוות", היא רביעיית כלי מיתר שהלחין פרנץ שוברט בשנת 1824.

הכותרת נגזרת מהשיר "המוות והעלמה" שכתב מתיאס קלאודיוס, שיר ששוברט הלחין 7 שנים לפני כן והפך לאחד הלידים המפורסמים שלו ("ליד" הוא שיר גרמני והריבוי שלו הוא "לידר").

ברביעייה המופלאה, ששוברט הלחין כשהוא חלה והרגיש שהוא עומד למות, חקר המלחין, באמצעות מוסיקה שלו, את נושא התמותה והמאבק בין חיים למוות. זה היה בהמשך לאותו ליד, המספר על אישה צעירה המתעמתת עם מלאך המוות ומתחננת בפניו שיחוס על חייה.

לא לחינם "המוות והעלמה" היא יצירה כה מרגשת, עוצמתית ואהובה, שנושא הפרק השני ממנה הפך עם השנים גם למנגינת אבל עצובה בעולם האמיתי.

העלמה והמוות היא גם מהיצירות האהובות ביותר של שוברט והשומרות על נצחיותן. הוא עצמו, למרבה הצער, מת כל כך צעיר והוא רק בן 31.


#פרקי היצירה
הרביעייה מורכבת מארבעה פרקים:

אלגרו - הפרק הראשון מתחיל בהקדמה אפלה ומבשרת רעות, ולאחריה נושא עיקרי המתאפיין בקצב מניע ותחושת דחיפות. הנושא מפותח לאורך התנועה, עם רגעים של דרמה עזה ורגעים של הרהור רגוע.

אנדנטה קון מוטו (Andante con moto) - הפרק השני, שהוא סדרה של וריאציות על הנושא ששוברט שאל ממנגינת אותו שיר שהלחין בשנים שלפני, הליד "המוות והעלמה". הנושא היפה כל כך והווריאציות המפתחות וחוקרות אותו, מייצגים מצבי רוח ורגשות שונים שעוברים אצל העלמה הנאבקת במוות, מייאוש ועצב ועד לתקווה והתעלות.

סקרצו - הפרק השלישי הוא סקרצו מהיר ותוסס, עם נושא שובב וקצבי העומד בניגוד חד לחשיכה של שני הפרקים הראשונים. ועדיין, גם כאן יש את רגעי המתח והדרמה, כי שוברט מזכיר בצלילים שהמוות לעולם אינו רחוק.

פרסטו - הפרק האחרון הוא ריקוד מוות תזזיתי, עם נושא שמזכיר את הפרק הראשון אך מנוגן במהירות מסחררת. המוזיקה אינטנסיבית וסוחפת, כאילו שוברט מנסה ללכוד את האימה והמוות הבלתי נמנע עצמו.


פרק שני מרביעיית כלי הקשת ברה מינור, "העלמה והמוות":

https://youtu.be/t4NYPEa1b6o


הליד שעליו התבססה הרביעייה:

https://youtu.be/DgvM0g4fGBE


ופודקסט של שלומי קינן על "המוות והעלמה" גם הקאמרי וגם הלידר (עברית):

https://youtu.be/gjqchpoX-uA?long=yes

המלחין הרומנטי הגרמני יוהנס ברהמס יצר ללא ספק כמה מהיצירות המרגשות של התקופה הרומנטית והמאה ה-19. קשה אולי להבחין בכך, אבל במוסיקה הקאמרית שלו הוא יצר מעין גשר בין התקופה הקלאסית במוסיקה לעבר המוסיקה המודרנית.

המאה ה-19 היא מאה בו לראשונה בתולדותיו הצ'לו הופך ביצירות רבות לכלי סולו. הכלי שבתקופת הבארוק ובתקופה הקלאסית ליווה בתפקיד בס, זכה מהמלחינים הרומנטים לתפקידים של סולן. ולא סתם סולן - הצ'לו הוא סולן עמוק, אפילו דרמטי, שחקן "מרכז המגרש" בין הבאסים המלווים לכלים הגבוהים והמככבים.


#על היצירה
בסונטה לצ'לו ופסנתר מס' 1 במי מינור הוא מערער את היציבות המקובלת של המוסיקה הקלאסית בליווי פסנתר שמלווה את הצ'לו בעיכוב קל, מעין סוג של "אוף ביט" (off-beat) שיאפיין מטה שנים אחר כך לא מעט סגנונות במוסיקה הקלה.

היא מתחילה בפרק ראשון שתחילתו אפלה משהו. הצ'לו מתעמת עם הפסנתר, תוך מעין חיפוש דרך. הפסנתר מלווה אותו, באותו ערעור ואובדן יציבות של הקצב. בפרק השני מגיע ריקוד נשכח ויוצר מינואט נוסטלגי. הפרק השלישי הוא שכלתני משהו בפוגה בסגנון באך. היא הולכת ומתגברת עד לסיום דרמטי, במרקם פוליפוני ומורכב.

הסונטות לצ'לו ופסנתר מאת ברהמס, כמו רבות מיצירותיו, נעות בין שמרנות לחדשנות. מצד אחד הוא מחדש את השפה ההרמונית של המוזיקה הקאמרית ומעשיר אותה בחידושים שהוא מכניס בפיתוח הנושאים, במיוחד הנושא הראשון, ובדרך בה הוא מעבד ומשרבב אותו בפרקים השונים. מנגד הוא עדיין משלב הרמוניות בסגנון ימי הביניים ובפוגות מהרנסאנס והבארוק ומנגד משתמש בשיטות מסורתית, כמו כתיבה בקונטרפונקט ופוליפוניה.

הסונטה הזו היא כמו מסע מוסיקלי לעבר, כי ברור שברהמס לא לגמרי מקבל את החוקים של התקופה ונמצא בקונפליקט שלא נגמר בין הקלאסיקה השמרנית לרומנטיקה החדשנית.


הנה הצ'לן הנהדר יו יו מא בסונטה מס' 1 מאת ברהמס:

https://youtu.be/6oyLJHpe8Z8


הקלטה היסטורית של הצ'לנית המנוחה ז'קלין דה פרה בצ'לו מלווה בדניאל ברנבוים בעלה בפסנתר:

https://youtu.be/9XiYrzsgWto


ועם תווים:

https://youtu.be/gnjv7W1YNa4