"המוות והעלמה" (Death and the maiden), או בהיפוך המוזר שעשו לו בארץ, בתור "העלמה והמוות", היא רביעיית כלי מיתר שהלחין פרנץ שוברט בשנת 1824.

הכותרת נגזרת מהשיר "המוות והעלמה" שכתב מתיאס קלאודיוס, שיר ששוברט הלחין 7 שנים לפני כן והפך לאחד הלידים המפורסמים שלו ("ליד" הוא שיר גרמני והריבוי שלו הוא "לידר").

ברביעייה המופלאה, ששוברט הלחין כשהוא חלה והרגיש שהוא עומד למות, חקר המלחין, באמצעות מוסיקה שלו, את נושא התמותה והמאבק בין חיים למוות. זה היה בהמשך לאותו ליד, המספר על אישה צעירה המתעמתת עם מלאך המוות ומתחננת בפניו שיחוס על חייה.

לא לחינם "המוות והעלמה" היא יצירה כה מרגשת, עוצמתית ואהובה, שנושא הפרק השני ממנה הפך עם השנים גם למנגינת אבל עצובה בעולם האמיתי.

העלמה והמוות היא גם מהיצירות האהובות ביותר של שוברט והשומרות על נצחיותן. הוא עצמו, למרבה הצער, מת כל כך צעיר והוא רק בן 31.


#פרקי היצירה
הרביעייה מורכבת מארבעה פרקים:

אלגרו - הפרק הראשון מתחיל בהקדמה אפלה ומבשרת רעות, ולאחריה נושא עיקרי המתאפיין בקצב מניע ותחושת דחיפות. הנושא מפותח לאורך התנועה, עם רגעים של דרמה עזה ורגעים של הרהור רגוע.

אנדנטה קון מוטו (Andante con moto) - הפרק השני, שהוא סדרה של וריאציות על הנושא ששוברט שאל ממנגינת אותו שיר שהלחין בשנים שלפני, הליד "המוות והעלמה". הנושא היפה כל כך והווריאציות המפתחות וחוקרות אותו, מייצגים מצבי רוח ורגשות שונים שעוברים אצל העלמה הנאבקת במוות, מייאוש ועצב ועד לתקווה והתעלות.

סקרצו - הפרק השלישי הוא סקרצו מהיר ותוסס, עם נושא שובב וקצבי העומד בניגוד חד לחשיכה של שני הפרקים הראשונים. ועדיין, גם כאן יש את רגעי המתח והדרמה, כי שוברט מזכיר בצלילים שהמוות לעולם אינו רחוק.

פרסטו - הפרק האחרון הוא ריקוד מוות תזזיתי, עם נושא שמזכיר את הפרק הראשון אך מנוגן במהירות מסחררת. המוזיקה אינטנסיבית וסוחפת, כאילו שוברט מנסה ללכוד את האימה והמוות הבלתי נמנע עצמו.


פרק שני מרביעיית כלי הקשת ברה מינור, "העלמה והמוות":

https://youtu.be/t4NYPEa1b6o


הליד שעליו התבססה הרביעייה:

https://youtu.be/DgvM0g4fGBE


ופודקסט של שלומי קינן על "המוות והעלמה" גם הקאמרי וגם הלידר (עברית):

https://youtu.be/gjqchpoX-uA?long=yes

השיר של הביטלס "אלינור ריגבי" (Eleanor Rigby) הוא אחד השירים המרגשים ונוגעים ללב של הביטלס, מהאלבום Revolver. השיר הזה נחשב לאחד משירי הביטלס הנדירים, בשל העובדה שאיש מחברי הביטלס לא מנגן בו. חברי הלהקה הוחלפו בו ברביעיה קאמרית קלאסית שמלווה את השירה, בעיבוד נהדר שכתב ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי של הלהקה.

אבל נשוב להתחלה. את השיר, משירי הביטלס האייקוניים, כתב והלחין פול מקרטני, מי שבדרך כלל כתב לביטלס שירים אופטימיים. כאן הוא כותב שיר קודר, שעוסק במוות ובדידות. עוד נחזור לזה, אבל כאן נזכיר שזה אותו פול, שאיבד את אימו בגיל 14, במפגש כואב עם המוות (ראו בתגית "אימא מרי").

אז הוא עוסק כאן במוות וכפי שנראה לא ממש במקרה. כי העניין בשיר הוא דווקא בגיבורה המרכזית והפותחת שלו, אלינור ריגבי. לימים סיפר פול מקרטני שהוא ראה את השם "ריגבי" על שלט של סוחרי יין בבריסטול בשם "ריגבי ואוונס". את ה"אלינור" הוא הצמיד לשיר מהשחקנית אלינור ברון, מי שכיכבה בסרט של הביטלס "!Help".

אבל מסתבר שאלינור ריגבי היה שמה של אישה אמיתית, מליברפול, עיר הולדתם של הביטלס. את קברה אפשר לראות עד היום בבית הקברות של כנסיית סנט פיטר בליברפול. סביר שפול ראה בעבר את הקבר, כי בכנסייה הזו הוא ביקר לא פעם בנעוריו. למעשה, בכנסייה זו ממש הוא פגש לראשונה את ג'ון לנון, מי שיקים איתו את "הביטלס" ויהיה לשותפו בכתיבה של שירים רבים של הלהקה.

אז השם שהוא בוחר לה אינו חדש לו. ועדיין, סביר שהוא לא היה מודע לכך שהוא ממציא דמות חדשה עם שם קיים שנחרת בראשו. סביר ששמה נשתל בזיכרון לטווח ארוך שלו ומקרטני לא היה מודע לכך, כשהוא "המציא" שם שכבר הכיר. ומה שמדהים הוא שמטרים בודדים מקברה של ריגבי יש מצבה של עוד ליברפולי בשם... "מקנזי", כמו שמו של הכומר מהשיר.

אגב, יש טענה שבמקור הוא כתב גרסה ראשונית של השיר על ברנש הודי, בשם "אולה נטאנגי", או לפחות דחף את השם הזה כסוג של place holder, מילוי מקום עד שיימצא שם מוצלח יותר בטקסט הסופי...

אז ריגבי האמיתית הייתה אישה לא ידועה, שמבלי לדעת דבר, הפכה הרבה לאחר מותה להשראה ליצירת המופת של פול מקרטני ואחד השירים המפורסמים והמיוחדים בתולדות להקת "הביטלס" ולשם שכל העולם מכיר.


הנה הסיפור מאחורי השיר אלינור ריגבי:

https://youtu.be/B1xA3pramrI


השיר מהאלבום:

https://youtu.be/HuS5NuXRb5Y


קליפ AI של השיר:

https://youtu.be/Cxg_8MmFZOo


בהופעה חיה של פול מקרטני, עם תזמורת מיתרים:

https://youtu.be/weN-l8SOiFU


קבר אלינור ריגבי האמיתית בליברפול:

https://youtu.be/QSAqY-EmKNY


ביקור בבית הקברות:

https://youtu.be/e8xSUTlMmow


הרצאה על הקלטת קאבר, גרסת כיסוי של השיר:

https://youtu.be/Ailf4vl0LX8?long=yes


וסיפורו המלא של אלינור ריגבי:

https://youtu.be/SUe0Z0KWNFY?long=yes

המלחין הרומנטי הגרמני יוהנס ברהמס יצר ללא ספק כמה מהיצירות המרגשות של התקופה הרומנטית והמאה ה-19. קשה אולי להבחין בכך, אבל במוסיקה הקאמרית שלו הוא יצר מעין גשר בין התקופה הקלאסית במוסיקה לעבר המוסיקה המודרנית.

המאה ה-19 היא מאה בו לראשונה בתולדותיו הצ'לו הופך ביצירות רבות לכלי סולו. הכלי שבתקופת הבארוק ובתקופה הקלאסית ליווה בתפקיד בס, זכה מהמלחינים הרומנטים לתפקידים של סולן. ולא סתם סולן - הצ'לו הוא סולן עמוק, אפילו דרמטי, שחקן "מרכז המגרש" בין הבאסים המלווים לכלים הגבוהים והמככבים.


#על היצירה
בסונטה לצ'לו ופסנתר מס' 1 במי מינור הוא מערער את היציבות המקובלת של המוסיקה הקלאסית בליווי פסנתר שמלווה את הצ'לו בעיכוב קל, מעין סוג של "אוף ביט" (off-beat) שיאפיין מטה שנים אחר כך לא מעט סגנונות במוסיקה הקלה.

היא מתחילה בפרק ראשון שתחילתו אפלה משהו. הצ'לו מתעמת עם הפסנתר, תוך מעין חיפוש דרך. הפסנתר מלווה אותו, באותו ערעור ואובדן יציבות של הקצב. בפרק השני מגיע ריקוד נשכח ויוצר מינואט נוסטלגי. הפרק השלישי הוא שכלתני משהו בפוגה בסגנון באך. היא הולכת ומתגברת עד לסיום דרמטי, במרקם פוליפוני ומורכב.

הסונטות לצ'לו ופסנתר מאת ברהמס, כמו רבות מיצירותיו, נעות בין שמרנות לחדשנות. מצד אחד הוא מחדש את השפה ההרמונית של המוזיקה הקאמרית ומעשיר אותה בחידושים שהוא מכניס בפיתוח הנושאים, במיוחד הנושא הראשון, ובדרך בה הוא מעבד ומשרבב אותו בפרקים השונים. מנגד הוא עדיין משלב הרמוניות בסגנון ימי הביניים ובפוגות מהרנסאנס והבארוק ומנגד משתמש בשיטות מסורתית, כמו כתיבה בקונטרפונקט ופוליפוניה.

הסונטה הזו היא כמו מסע מוסיקלי לעבר, כי ברור שברהמס לא לגמרי מקבל את החוקים של התקופה ונמצא בקונפליקט שלא נגמר בין הקלאסיקה השמרנית לרומנטיקה החדשנית.


הנה הצ'לן הנהדר יו יו מא בסונטה מס' 1 מאת ברהמס:

https://youtu.be/6oyLJHpe8Z8


הקלטה היסטורית של הצ'לנית המנוחה ז'קלין דה פרה בצ'לו מלווה בדניאל ברנבוים בעלה בפסנתר:

https://youtu.be/9XiYrzsgWto


ועם תווים:

https://youtu.be/gnjv7W1YNa4