"דרוך דזיין" (Droog Design) הוא שמה של קבוצת מעצבים הולנדית, שיצרה באמסטרדם של שנות ה90 רהיטים פונקציונליים ושימושיים, אך בעלי הומור שנון וקליט.

שידת המגירות הנודעת (Chest of Drawers), שיצר בתחילת שנות התשעים חבר הקבוצה טיו רמי  (Tejy Remy), היא אולי הדוגמה הבולטת ביותר לשימוש שעשו חברי הקבוצה במרכיבים קיימים, כמיטב מסורת ה"רדי מייד". בשימוש במגירות קיימות, ליצירת ריהוט מקורי ושימושי ובדרך חסכונית, יצירתית ואמנותית להפליא, הם הצביעו על הדרך לנהוג בעולם שמייצר יותר מדי דברים חדשים, על חשבון דברים שמישים שנזרקים מהר מדי לפח.

מדובר באוסף מגירות נפרדות, שחוברו באופן גס, מגובב וכמעט אקראי ויוצרים רהיט משעשע, גס ובעל מראה של פסל מודרני. מצד שני, הרהיט הפיסולי הזה משמש כשידת מגירות ללא דופי וזכה לשבחים רבים על השימוש המבריק ברדי מייד, תוך הקפדה על שימושיות. מערכת המגירות, על המבנה המגובב שלה, כל כך הצליחה והרשימה את קהילת העיצוב העולמית, עד שהיא הפכה לסימן ההיכר של הקבוצה ולסמל המסחרי שלה.

אנשי דרוך דיזיין לא הסתירו את הביקורת שלהם כלפי התרבות הצרכנית ומקצוע העיצוב עצמו. בעיצוב פריטי ריהוט מחומרים זולים שבחלק גדול מהם נעשה שימוש חוזר ויש בו לא מעט קריצה והומור עצמי שנון, עוררה הקבוצה בתחילת שנות ה-90 את עולם העיצוב, שניצב אז על פרשת דרכים, למחשבה שניה על הדרך להתקיים בעולם שצורך יותר מדי ומחליף, בלי מחשבה שנייה, ישן בחדש ומיותר...


הנה שידת המגירות של דרוך דיזיין:

https://youtu.be/At6FQS-O5F8


והמעצב טיו רמי מסביר את עבודתו:

https://youtu.be/JkY7VTWZ_Bk

כיסא במאי (Director's chair), או כיסא במאים, הוא כיסא מתקפל. הוא זכה לשמו מכיוון שבמאי קולנוע מרבים להשתמש בו בזמן הצילומים, בדרך כלל בשטח.

העובדה שהוא נוח לישיבה, מצד אחד, ומאידך גם מאפשר ניידות והעברה קלה לכל מקום, בעיקר תודות למשקלו הקל, היא שהפכה את הכיסא הזה לאהוב כל כך בתעשיית הקולנוע, כמו גם למטרות רבות שקשורות בצורך לשנע רהיטים ממקום למקום, כמו כיסאות לתערוכות בכנסים וכדומה. הוא גם נחשב לאחת הדוגמאות הטובות לעיצוב ותכנון שעונה באופן מושלם למטרה שלשמה הוא פותח.

את כיסא הבמאים ניתן לקפל בתנועת מספריים. גם המושב וגם משענת הגב שלו עשויים בדרך כלל מבד או מחומר פלסטי גמיש ומתקפל. רגליו של הכיסא והמשענות הצד שלו עשויים בדרך כלל מעץ, אם כי כיום עשויים חלק מהם גם ממתכת ומפלסטיק.

היסטורית, העיצוב של כיסא הבמאי מתבסס על עיצובי כסאות גנזך מימי הביניים ואם מביטים הרבה אחורה אפשר אף לראות שהוא שאב השראה מכיסא הקורול הרומי (Roman curule chair).

בסוף המאה ה-19 עיצבו בחברת "רהיטי גולד מדל קמפ" את הכיסא והחלו לייצרו בארצות הברית. שנה אחר כך, בשנת 1893, זכה הכיסא במדליית זהב ביריד העולמי שנערך בשיקגו ונכנס להיסטוריה.


הנה תולדות כיסא הבמאי:

https://youtu.be/RTENg4t7AKM


הוא שימושי להמון דברים:

https://youtu.be/aw_YwGoU6g0


כך מייצרים שלד במבוק לכסאות במאים בווייטנאם:

https://youtu.be/Ona6SpqFe0I


כך הוא נראה בסוף:

https://youtu.be/ZZ2Wa_-rbJQ


ויתרונותיו של כיסא הבמאי:

https://youtu.be/SNwJZLeJJYg

שולחן הקפה מזכוכית שנקרא "נוגוצ'י" (Noguchi coffee table) עוצב על ידי האמן והמעצב היפאני איסמו נוגוצ'י בשנת 1947-8 עבור הרמן מילר.

ואכן, נוגוצ’י גרס שלאמן יש משימה של לעצב את החלל, להקנות לו סדר ומשמעות. הוא גרס שעל אמנות להיות אחת עם סביבתה, להתמזג ואף "להיעלם” בה.

וכך, הוא יצר שולחן קפה שחלקו העיקרי שקוף והרגליים נראות כפסל מודרניסטי, הרמוני ומינימליסטי.

עם בסיס מעוקל מעץ מלא שעליו פלטת זכוכית היושבת באופן חופשי, זה קודם כל שולחן יציב, שימושי ועמיד. אבל עם הצורה הפיסולית והעובדה של רהיט מרהיב ועדיין מאופק ונעלם, שולחן הקפה של נוגוצ'י הוא מהידועים והיפים שבין האייקונים המשמשים כשולחנות קפה ואולי אף המוכר מביניהם.

השולחן הזה בנוי בצורה חכמה. העיצוב חופשי אבל עדיין מתוכנן ביציבות רבה, כיוון שמשקל הזכוכית מייצב את שתי הרגליים. העיצוב שלו מבריק כי מצד אחד הוא פסל אך מנגד משמש שולחן הנוגוצ’י ומתפקד כשולחן יומיומי, מה שהפך אותו, מאז הצגתו לציבור ב-1948, לפופולרי בבתים ובמשרדים שוחרי עיצוב ובעלי כיסים רחבים.

ולא לחינם הוא כל כך יפה. איסמו נוגוצ'י שעיצב אותו נהג לומר ש"כל דבר הוא פיסול, כל חומר וכל רעיון". בהתאם לכך, הוא עיצב ויצר פסלים ורהיטים בכל אמצעי וחומר שהיה נגיש לו, בדגש על עץ, אבן, מתכת, נייר, חימר, עצם או תערובת שלהם ובמגוון טכניקות.

זה לא במקרה שהשולחן הזה הוא סוג של פסל מודרני, איסמו נוגוצ'י היה פסל נודע והעיצוב היה רק חלק מהאישיות היצירתית שהוא ביטא. הקריירה שלו כללה גם שיתוף פעולה פורה וארוך ימים עם הכוהנת הגדולה של המחול המודרני, מרתה גרהם. נוגוצ'י שימש במשך זמן רב מעצב התפאורה למופעי המחול החדשניים שלה.


הנה שולחן הקפה שעיצב נוגוצ'י:

http://youtu.be/Vtd_b2cz2Nk


הוא "זכה" להמוני חיקויים:

https://youtu.be/Cz-35Ymg-RE


המעצב-אמן ועבודותיו, ששולחן הקפה היא הנודעת שבהן:

https://youtu.be/ihB5sCIvomI


ועוד מעט על האמן:

https://youtu.be/z07UrpTtwgA

כיצד מכופפים עץ לעיצוב רהיטים?
מהי טכנולוגיית "העץ המכופף"?


טכנולוגיית כיפוף העץ או "עץ מכופף" (moulded plywood) היא אחת הטכנולוגיות שהתחדשו בשנות ה-40 וקידמו את עולם העיצוב מאד. רבים מהמעצבים הנודעים של התקופה החלו לכופף עץ וליצור דגמי ריהוט שהפכו לאייקונים של ממש. מ"כסא הצדפה" של הנס וגנר, דרך ה-DSW או כסא הלאונג' של הזוג איימס ועוד המון דגמי כסאות וכורסאות שהשתמשו בטכנולוגיה החדשנית שפותחה אז.

בטכניקת כיפוף העץ משמשת מכונה גדולה בתור "מחדד" ענקי, ליצירה של "דיקטים", שהם פלטות עץ גדולות ודקות מגזעי עצים. תודות לגודל הגזעים ניתן היה לייצר כך לראשונה, פלטות עץ ארוכות מאד. הדבקת הדיקטים זה לזה, אפשרה ליצור עץ "סנדוויץ'". עץ זה מתרכך בקלות יחסית וניתן לפסל צורות מורכבות מאד, שבעץ רגיל בלתי אפשרי לייצר.

כיפוף העץ עצמו נעשה בשיטות שונות, חלקן עתיקות ואחרות מודרניות. בכולן מרוכך העץ. שיטת ההרטבה והחימום בתיבת קיטור או במים ואז מכופפים אותו לפי תבנית מסוימת, כך שניתן יהה ליצור ממנו חפצי עץ מכופף שונים, כמו רהיטים, חביות, גלגלים מעץ וסירות. בכיפוף בחום מרטיבים גליונות-עץ דקים ו"מגהצים" אותם לצורך עיצוב לצורתם המעוקלת. לאחר מכן, משרים את לוחות העץ במים וכשהם ספוגים במים, מהדקים אותם אל משטח פלדה בצורה רצוייה. להשלמת התהליך מצמידים מגהץ חם אל העץ ומייבשים אותו, לאחר שקיבל את הצורה הרצוייה.

רהיטי העץ המכופף הפכו בעשורים שלאחר מכן פופולאריים מאד. הם חזקים, עמידים, חסכוניים בעץ. עוד בטרם הכנסת הפלסטיק לעולם הרהיטים, הם הפכו את הרהיטים האיכותיים והמעוצבים לזמינים יותר לכולם.


כך נוצר העץ המכופף בשביל לייצר את "כסאות הצדפה" של המעצב הדני הנס וגנר:

http://youtu.be/lIPg7fZcsFg


כך מכופפים את העץ לייצור של "כסא החלומות" של המעצב טדאו אנדו:

http://youtu.be/UXa1-zRI9D0


כך מכופפים עץ בעזרת אדים:

http://youtu.be/LYxawx_GjSI


והנה כסא שרגליו והמשענות כופפו באמצעות אדים:

http://youtu.be/HiAfP1PBcoo

כסא טונט (Thonet chair), או כסא מספר 14 משנת 1859 נחשב במאה ה-19 לפריצת דרך ולהצלחה מסחררת. עד היום הוא רלוונטי ברחבי העולם ונמכר כמו כסאות טריים. מצחיק לקרוא לו כיסא קלאסי, כי אין קלאסי יותר ממנו והוא הקלאסיקה.

גם היום ממשיך הכיסא הזה, בן יותר מ-150 שנה, להפגין קווים נקיים, פשטות ועיצוב נהדר, כשהכל מתחיל בטכנולוגיה שבה הוא נוצר והייתה חדשנית ופורצת הדרך לזמנה.

הסיבה היא כמובן השימוש שנעשה לייצורו, בטכנולוגיה חדשנית מאד לזמנה - שילוב של פיסות עץ מוקצעות ומכופפות והדבקה בדבק חם. הכיסא התבסס על מקלעת הקש, אחת השיטות האופנתיות של התקופה, אבל לא הירבה בקישוטיות ודקורציה האופייניים לתקופה האימפריאלית של אוסטריה, אלא הלך למה שיהפוך למוטיב של העידן המודרני - הפשטות, אולי אפילו המינימליזם. במילים פשוטות, הכיסא הזה הכיל רק 6 חלקים בלבד!

מה שאיפשר את הפשטות הזו היה הכיפוף. זו הייתה שיטה שבה הדביקו רבדי עץ, חממו אותם וכשהם היו חמים וקלים לכיפוף, נהגו לעקם אותם לצורת התבניות של הכיסא. לאחר שהתקררו בצורתם החדשה, הרכיבו אותם באמצעות ברגים ויצרו את הכיסא.

כך התאפשרה, לראשונה בתחום הרהיטים, יצירה של מוצר תעשייתי ובר-שכפול מדויק בכמויות גדולות. השילוב של ייצור פשוט והמוני, עם חומרים נגישים וחסכוניים, יצר מוצר זמין במחירו. לכך תרמה גם ההובלה הפשוטה והאריזה החסכונית שלו.

תודות לכיסא, יהפוך המעצב והנגר מיכאל טונאט לאיש עשיר. הוא מכר כיסאות בכמויות, רשם פטנט באוסטריה ורכש את מפעל הדבק ששרת אותו. בהמשך טונט יעצב וייצר גם כסא-נדנדה ובדורות שאחריו ייצרו אחרים מגוון ענק של חיקויים, עיצובי מחווה וכיסאות ומוצרי ריהוט שהטונט 14 היווה בשבילם השראה.


הנה סיפורו של כיסא 14:

https://youtu.be/eoy5QP3Jibg


כך מכופפים אותו במפעל:

https://youtu.be/8sUti5yG7iU


וכל הכיסאות שהוא נתן להם השראה:

https://youtu.be/Qhlo1UDHa-8

את כיסא הזיג זג (Zigzag chair) האייקוני והבלתי נשכח, עיצב חריט ריטפלד בשנת 1932.

בעיצוב כמעט דו מימדי זה, של צורת האות Z, הוא נטש את צורת הכיסא המקובלת לטובת חיבור מדהים בפשטותו, של ארבעה משטחי עץ לכיסא שלם, כשהחיבורים ביניהם מתבצעים באמצעות מחברים מיוחדים ואלכסוניים בעלי מראה ציפורי, שזכו לכינוי "זנב-סנונית" (dovetail joint).

עיצוב הכסא המינימליסטי והמהודק, מסמן הדגשה של הצורה, הקומפוזיציה והנוכחות בחלל, תוך זניחה מסוימת של ריטוולד את נושא הצבע, שכל כך העסיק אותו בקבוצת ה"דה סטיל" בה היה חבר ובעיצוב "כסא אדום-כחול" המפורסם שלו.

כמו הכיסא הקודם שלו, גם כיסא הזיגזג מהווה שינוי מחשבתי ופורץ דרך של מהות המושג עיצוב וכיצד רהיט מתפקד ומשתלב בחלל בו הוא ממוקם.

ריטוולד, שהיה אדריכל, החליט לעצב מעין "כיסא תומכה", שהתבסס על עקרון ששאל מעולם האדריכלות ונקרא "קאנטילבר" (Cantilever). בשיטה זו מיוצבת כל הקונסטרוקציה של הכיסא על נקודת תמיכה אחת. לשם כך הוא השתמש בעקרונות שהביא מעולם הפיזיקה, המשלבים היטב גמישות וקשיחות, תוך חלוקה חכמה של המשקל בתוך המערכת.

כך יכול היה המעצב פורץ הדרך להיפרד בעיצוב הכיסא מהרגליים האחוריות, תוך שימוש בחומר אחד והמשכי. המעניין הוא שאם המושב האופקי שלו יושב על לוח אלכסוני ודינמי, התומכה האחורית בת 90 המעלות שלו מחייבת ישיבה זקופה ושמרנית משהו.

עיצוב כיסא הזיג זג השפיע על כסאות מפורסמים אחרים בתולדות העיצוב. הבולט שבהם הוא כמובן כיסא הפאנטון המפורסם. גם הוא עוצב בשאיפה מודרניסטית של ורנר פאנטון, לעיצוב כיסא שלם מיחידה אחת מינימליסטית. במקרה של הפאנטון זה נעשה לגמרי מחומר אחד, מיציקת פלסטיק בלבד, שהתאפשרה לראשונה בשנות ה-60 וה-70.


הנה כיסא הזיג זג מ-1932:

https://youtu.be/KIBoDlePjsA


כך מייצרים את כיסא הזיג זג היום:

https://youtu.be/EWF4RLAsciQ


כך תבנו אותו לבד:

https://youtu.be/wdZ3jBa6368

המעצב ההולנדי פיט היין אייק (piet hein eek) מעצב מאז שנת 1990 רהיטים שעשויים משאריות.

אייק החל כמעצב צנוע עם אהבה לשאריות עץ והתפרסם בארון שאריות העץ שלו ובכיסא השאריות הצבעוני שהופיע כמה שנים אחריו. מאז הוא הגדיל את מגוון החומרים שמהם עשויים רהיטי השאריות שלו ויצר גם ארונות משאריות אלומיניום, ספסלים מצינורות מתכת ישנים ורהיטים שעשויים מאריחים בגודל של 40 על 40 סנטימטרים.

אבל אם מישהו חשב שרהיטי השאריות שלו זולים, הרי שטעות חמורה בידו. רהיטיו של היין אייק יקרים להחריד. עשירי עולם וחברות מצליחות משלמות הרבה כסף כדי להתהדר ברהיטים שעשויים משאריות של חומרים שהיו אמורים כבר מזמן לשכב באשפה ובמזבלות.

היין אייק הספיק כבר לבנות מפעל עם 90 עובדים בעירו איינדהובן וממנו הוא משגר לעולם את עיצוביו הממוחזרים.


הנה סרטון שבו מציג פיט היין אייק את הסטודיו שלו ואת המוצרים שהוא מעצב:

http://youtu.be/GJZB82aciGw?t=44s


אייק מסביר בהולנדית את כל מה שלא הבנתם:

http://youtu.be/qS2XDL7VdOI?t=21s


וכאן היין אייק מציג את יצירותיו והחומרים שאיתם הוא עובד:

http://youtu.be/KTOztOI68jY

שרפרף הפרפר (Butterfly stool) הוא עבודה מפורסמת של המעצב היפני סורי יאנאגי (Sori Yanagi) משנת 1954. הוא נבנה משתי יחידות זהות של דיקט מייפל, שחוברו במרכזן זו לזו, באמצעות בורג מתכת אחד.

יש בצורת השרפרף כמה השפעות או התכתבויות, מצורת הקליגרפיה שלו המזכירה אות מסורתית של כתיבה במזרח, דרך כנפי הפרפר שבטבע, זנבות לוויתן, או מבנה הטורי (torii) - צורת הכניסה של מקדשי השינטו ביפאן.

עד היום מכנים רבים את השרפרף המפורסם על שמו של המעצב "Sori Yanagi". שרפרף הפרפר הוא שילוב של צורות ממזרח-אסיה עם העץ הלבוד (טכניקת הסנדביץ'), שפיתח בשנות ה-40 זוג המעצבים האמריקאים הנודע ריי וצ'ארלס איימס (Ray & Charles Eames).

צנוע, שימושי ואפקטיבי, ה"פרפר" מציג שילוב של ישן וחדש וחיבור בין רעיונות מהמזרח ומהמערב. על אף המראה המודרניסטי שלו, נבנה שרפרף הפרפר בשיטות מסורתיות, מהתכנון שנעשה באיור ביד ועד לבנייה הידנית של האבטיפוס.


הנה סיפורו המעצב והשרפרף:

https://youtu.be/bEJeNKUKkCM


השרפרף האופנתי תמיד:

http://youtu.be/U3B8r4m1i8U


סקירה קצרה על שרפרף הפרפר:

https://youtu.be/UQWEWQeaEEk


ממוקם בחלל היוקרתי:

https://youtu.be/VQgoQ-QTyNE


מבט מקרוב:

http://youtu.be/h9xyA5_xwyU


וגרסאות מודרניות של השלמות הקלאסית:

https://youtu.be/goSZ5QE4eVA

כיצד מכופפים עץ לעיצוב רהיטים?
מהי טכנולוגיית "העץ המכופף"?


"כסא הצדפה" (The Shell Chair) של המעצב הדני הנס וגנר (Hans J Wegner), הידוע גם בשם CH07, הוא בעל שלוש רגליים ו-34 שנים של דחיית סיפוקים.

למה? - כי הסיפור המדהים של ה-Shell הוא שעל אף שהוא עוצב על ידי המעצב הדני כבר בשנת 1963, רק בשנת 1997 השיקו והחלו למכור אותו לציבור הרחב.

כמו רבים מהרהיטים האייקונים של התקופה גם הכיסא הזה כופף בטכנולוגיית "העץ המכופף" (moulded plywood) שפותחה בשנות ה-40 של המאה ה-20. ניתן לקרוא עליה באאוריקה בתגית "עץ מכופף".

את "כסא הצדפה", שמשווקים בימינו בסוגים וגוונים שונים של עץ, עיצב וגנר עם שתי כריות מרופדות בריפוד עור או בד. הוא יציב מאד ועמיד ביותר, למרות שיש לו רק שלוש רגליים.

הכיסא הצדפתי הזה, יש הקוראים לו "כורסת הצדפה", זכה בפרסי עיצוב שונים והוא מעוטר גם בטכנולוגיה שלו. בשנת 1999 קיבל כיסא ה-Shell את הציון המקסימלי מהמכון הטכנולוגי של דנמרק.


הנה "כסא הצדפה" של המעצב הדני הנס וגנר:

https://youtu.be/qw2ivDFfjks?t=10s


עוצב בסיקסטיז יוצר בניינטיז - שלמות עיצובית:

https://youtu.be/goXNfUo1qeQ


עיצוב חלל עם כיסאות צדפה:

https://youtu.be/8i7bzruE81s


כך מייצרים את כורסת הצדפה:

https://youtu.be/2XKKenRD0b0


חיקוי מוסבר לכורסה הצדפתית:

https://youtu.be/QiGBs0T-hzI


וכך יוצרים מודל של הכיסא:

https://youtu.be/JzR2q04gIv8

עץ האַלּוֹן (Oak tree), שרבים מכנים אותו "מלך העצים", הוא אחד מעצי היער הנפוצים והמשמעותיים ביותר בעולם, עם כ-500 מינים ויותר המפוזרים ברחבי חצי הכדור הצפוני.

מה שהופך אותו לייחודי הוא שילוב נדיר של עמידות, אריכות ימים ותפקיד אקולוגי עצום. אלון יכול לחיות מאות שנים, ועצי אלון ותיקים שורדים לעיתים 500 עד 1,000 שנה.

הגזע הגדול, הקליפה הסדוקה והענפים הפרושים לרוחב הופכים אותו לבית לאלפי יצורים. מחקרים הראו שעץ אלון בוגר יכול לאפשר בו חיים ליותר מ-500 מינים של חרקים בלבד, מה שהופך אותו לאחד העצים בעלי ערך האקולוגי הגבוה ביותר באירופה ובצפון אמריקה.


#בלוטי האלון
פרי האלון, הבלוט (Acorn) הוא אגוז בעל קליפה קשה שהבסיס שלו נעוץ בתוך ספלול, חלק מעוצה המזכיר ספל. בשנה טובה מייצר עץ אלון בוגר כ-70 אלף בלוטים, אך לעץ בוגר יהפוך רק בלוט אחד מתוך כ-10,000 בלוטים שלו.

הבלוט הוא מקור מזון מרכזי עבור סנאים, דורבנים, חזירי בר ואפילו לדובים. המפיצים שלו, כמו שקורה פעמים רבות בטבע, הם בעלי חיים שניזונים ממנו. הידועים בהפצה כזו הם הסנאים, שלא פעם שוכחים היכן קברו את הבלוטים שאגרו לחורף ובכך הופכים בלי דעת לשותפים פעילים בנטיעת עצי אלון חדשים.

גם העורבני ידוע כעוף שנושא בלוטים למרחקים, לצורכי מאכל. אך לא פעם נשמטים הבלוטים ממקורו כשהוא עף ובכך הופך גם הוא למפיץ מצטיין של זרעי האלון.


#אלון בתעשייה
בתעשייה, עץ האלון הוא חומר גלם יוקרתי ורב-שימושי. הענף הבולט ביותר הוא ייצור חביות יין לתעשיית הוויסקי. עצי האלון האמריקאי (Quercus alba) והאלון האירופאי (Quercus robur) מעניקים לאלכוהול ניחוחות של וניל, קרמל ותבלינים, להם תורמים חומרים כימיים כמו לקטונים וטאנינים. ללא חביות אלון, לא היו משקאות כמו ויסקי סקוטי ובורבון (Bourbon) מה שהם היום.

בנוסף, עץ האלון שימש לאורך ההיסטוריה לבניית ספינות, רהיטים ורצפות עץ. ידוע שהספינות הבריטיות שניצחו בקרב טרפלגר (Battle of Trafalgar) ב-1805 היו בנויות ברובן מעץ אלון.

העץ הזה גם שימש במשך דורות לפיסול של אלילים מעץ ולפחמים משובחים במיוחד.

בתעשיית הפקקים מפורסם מאוד המין שנקרא אלון השעם (Quercus suber). ש
קליפת השעם שלו היא חומר הגלם לרוב המוחלט של פקקי היין בעולם, מה שביחד עם חביות יישון היין ביקבים שעשויות ממנו הופך מין אחד בלבד של עץ לשחקן מפתח בתעשיית היין העולמית.

בשנות ה-70 של המאה הקודמת הוזכר עץ האלון העתיק כזה שעל גזעו צריך לקשור את הסרט הצהוב בלהיט המפורסם שעליו מסופר בתגית "הסרט הצהוב".


הנה רגע על עצי האלון (עברית):

https://youtu.be/f1aS1kDMKpQ


תעשיית השעם מתחילה באלון השעם:

https://youtu.be/JewMikbKOI0


עץ האלון משמש ברהיטי איכות כמו המזנונים הללו (ללא מילים):

https://youtu.be/HG2x-HcMVew


אלון השעם לתעשיית היין:

https://youtu.be/YnnbuoeQFSI


חביות עץ האלון של תעשיית היין:

https://youtu.be/ug9IA4lE-3I?long=yes


וגדולתו של עץ האלון שמהארץ קצת נעלם (עברית):

https://youtu.be/Klb8BZ2mYek?long=yes