כיסא במאי (Director's chair), או כיסא במאים, הוא כיסא מתקפל. הוא זכה לשמו מכיוון שבמאי קולנוע מרבים להשתמש בו בזמן הצילומים, בדרך כלל בשטח.

העובדה שהוא נוח לישיבה, מצד אחד, ומאידך גם מאפשר ניידות והעברה קלה לכל מקום, בעיקר תודות למשקלו הקל, היא שהפכה את הכיסא הזה לאהוב כל כך בתעשיית הקולנוע, כמו גם למטרות רבות שקשורות בצורך לשנע רהיטים ממקום למקום, כמו כיסאות לתערוכות בכנסים וכדומה. הוא גם נחשב לאחת הדוגמאות הטובות לעיצוב ותכנון שעונה באופן מושלם למטרה שלשמה הוא פותח.

את כיסא הבמאים ניתן לקפל בתנועת מספריים. גם המושב וגם משענת הגב שלו עשויים בדרך כלל מבד או מחומר פלסטי גמיש ומתקפל. רגליו של הכיסא והמשענות הצד שלו עשויים בדרך כלל מעץ, אם כי כיום עשויים חלק מהם גם ממתכת ומפלסטיק.

היסטורית, העיצוב של כיסא הבמאי מתבסס על עיצובי כסאות גנזך מימי הביניים ואם מביטים הרבה אחורה אפשר אף לראות שהוא שאב השראה מכיסא הקורול הרומי (Roman curule chair).

בסוף המאה ה-19 עיצבו בחברת "רהיטי גולד מדל קמפ" את הכיסא והחלו לייצרו בארצות הברית. שנה אחר כך, בשנת 1893, זכה הכיסא במדליית זהב ביריד העולמי שנערך בשיקגו ונכנס להיסטוריה.


הנה תולדות כיסא הבמאי:

https://youtu.be/RTENg4t7AKM


הוא שימושי להמון דברים:

https://youtu.be/aw_YwGoU6g0


כך מייצרים שלד במבוק לכסאות במאים בווייטנאם:

https://youtu.be/Ona6SpqFe0I


כך הוא נראה בסוף:

https://youtu.be/ZZ2Wa_-rbJQ


ויתרונותיו של כיסא הבמאי:

https://youtu.be/SNwJZLeJJYg

שולחן הקפה מזכוכית שנקרא "נוגוצ'י" (Noguchi coffee table) עוצב על ידי האמן והמעצב היפאני איסמו נוגוצ'י בשנת 1947-8 עבור הרמן מילר. הוא מהידועים והיפים שבין האייקונים המשמשים לשולחנות קפה ואולי אף המוכר שביניהם.

השולחן הזה בנוי בצורה חכמה. העיצוב חופשי אבל עדיין מתוכנן ביציבות רבה, כיוון שמשקל הזכוכית מייצב את שתי הרגליים. ולא לחינם הוא כל כך יפה. איסמו נוגוצ'י שעיצב אותו נהג לומר ש"כל דבר הוא פיסול, כל חומר וכל רעיון".

זה לא במקרה שהשולחן הזה הוא סוג של פסל מודרני, איסמו נוגוצ'י היה פסל נודע והעיצוב היה רק חלק מהאישיות היצירתית שהוא ביטא. הקריירה שלו כללה גם שיתוף פעולה פורה וארוך ימים עם הכוהנת הגדולה של המחול המודרני, מרתה גרהם. נוגוצ'י שימש במשך זמן רב מעצב התפאורה למופעי המחול החדשניים שלה.


הנה שולחן הקפה שעיצב נוגוצ'י:

http://youtu.be/Vtd_b2cz2Nk


הוא "זכה" להמוני חיקויים:

https://youtu.be/Cz-35Ymg-RE


המעצב-אמן ועבודותיו, ששולחן הקפה היא הנודעת שבהן:

https://youtu.be/ihB5sCIvomI


ועוד מעט על האמן:

https://youtu.be/z07UrpTtwgA

כיצד מכופפים עץ לעיצוב רהיטים?
מהי טכנולוגיית "העץ המכופף"?


טכנולוגיית כיפוף העץ או "עץ מכופף" (moulded plywood) היא אחת הטכנולוגיות שהתחדשו בשנות ה-40 וקידמו את עולם העיצוב מאד. רבים מהמעצבים הנודעים של התקופה החלו לכופף עץ וליצור דגמי ריהוט שהפכו לאייקונים של ממש. מ"כסא הצדפה" של הנס וגנר, דרך ה-DSW או כסא הלאונג' של הזוג איימס ועוד המון דגמי כסאות וכורסאות שהשתמשו בטכנולוגיה החדשנית שפותחה אז.

בטכניקת כיפוף העץ משמשת מכונה גדולה בתור "מחדד" ענקי, ליצירה של "דיקטים", שהם פלטות עץ גדולות ודקות מגזעי עצים. תודות לגודל הגזעים ניתן היה לייצר כך לראשונה, פלטות עץ ארוכות מאד. הדבקת הדיקטים זה לזה, אפשרה ליצור עץ "סנדוויץ'". עץ זה מתרכך בקלות יחסית וניתן לפסל צורות מורכבות מאד, שבעץ רגיל בלתי אפשרי לייצר.

כיפוף העץ עצמו נעשה בשיטות שונות, חלקן עתיקות ואחרות מודרניות. בכולן מרוכך העץ. שיטת ההרטבה והחימום בתיבת קיטור או במים ואז מכופפים אותו לפי תבנית מסוימת, כך שניתן יהה ליצור ממנו חפצי עץ מכופף שונים, כמו רהיטים, חביות, גלגלים מעץ וסירות. בכיפוף בחום מרטיבים גליונות-עץ דקים ו"מגהצים" אותם לצורך עיצוב לצורתם המעוקלת. לאחר מכן, משרים את לוחות העץ במים וכשהם ספוגים במים, מהדקים אותם אל משטח פלדה בצורה רצוייה. להשלמת התהליך מצמידים מגהץ חם אל העץ ומייבשים אותו, לאחר שקיבל את הצורה הרצוייה.

רהיטי העץ המכופף הפכו בעשורים שלאחר מכן פופולאריים מאד. הם חזקים, עמידים, חסכוניים בעץ. עוד בטרם הכנסת הפלסטיק לעולם הרהיטים, הם הפכו את הרהיטים האיכותיים והמעוצבים לזמינים יותר לכולם.


כך נוצר העץ המכופף בשביל לייצר את "כסאות הצדפה" של המעצב הדני הנס וגנר:

http://youtu.be/lIPg7fZcsFg


כך מכופפים את העץ לייצור של "כסא החלומות" של המעצב טדאו אנדו:

http://youtu.be/UXa1-zRI9D0


כך מכופפים עץ בעזרת אדים:

http://youtu.be/LYxawx_GjSI


והנה כסא שרגליו והמשענות כופפו באמצעות אדים:

http://youtu.be/HiAfP1PBcoo

את כיסא הזיג זג (Zigzag chair) האייקוני והבלתי נשכח, עיצב חריט ריטפלד בשנת 1932.

בעיצוב כמעט דו מימדי זה, של צורת האות Z, הוא נטש את צורת הכיסא המקובלת לטובת חיבור מדהים בפשטותו, של ארבעה משטחי עץ לכיסא שלם, כשהחיבורים ביניהם מתבצעים באמצעות מחברים מיוחדים ואלכסוניים בעלי מראה ציפורי, שזכו לכינוי "זנב-סנונית" (dovetail joint).

עיצוב הכסא המינימליסטי והמהודק, מסמן הדגשה של הצורה, הקומפוזיציה והנוכחות בחלל, תוך זניחה מסוימת של ריטוולד את נושא הצבע, שכל כך העסיק אותו בקבוצת ה"דה סטיל" בה היה חבר ובעיצוב "כסא אדום-כחול" המפורסם שלו.

כמו הכיסא הקודם שלו, גם כיסא הזיגזג מהווה שינוי מחשבתי ופורץ דרך של מהות המושג עיצוב וכיצד רהיט מתפקד ומשתלב בחלל בו הוא ממוקם.

ריטוולד, שהיה אדריכל, החליט לעצב מעין "כיסא תומכה", שהתבסס על עקרון ששאל מעולם האדריכלות ונקרא "קאנטילבר" (Cantilever). בשיטה זו מיוצבת כל הקונסטרוקציה של הכיסא על נקודת תמיכה אחת. לשם כך הוא השתמש בעקרונות שהביא מעולם הפיזיקה, המשלבים היטב גמישות וקשיחות, תוך חלוקה חכמה של המשקל בתוך המערכת.

כך יכול היה המעצב פורץ הדרך להיפרד בעיצוב הכיסא מהרגליים האחוריות, תוך שימוש בחומר אחד והמשכי. המעניין הוא שאם המושב האופקי שלו יושב על לוח אלכסוני ודינמי, התומכה האחורית בת 90 המעלות שלו מחייבת ישיבה זקופה ושמרנית משהו.

עיצוב כיסא הזיג זג השפיע על כסאות מפורסמים אחרים בתולדות העיצוב. הבולט שבהם הוא כמובן כיסא הפאנטון המפורסם. גם הוא עוצב בשאיפה מודרניסטית של ורנר פאנטון, לעיצוב כיסא שלם מיחידה אחת מינימליסטית. במקרה של הפאנטון זה נעשה לגמרי מחומר אחד, מיציקת פלסטיק בלבד, שהתאפשרה לראשונה בשנות ה-60 וה-70.


הנה כיסא הזיג זג מ-1932:

https://youtu.be/KIBoDlePjsA


כך מייצרים את כיסא הזיג זג היום:

https://youtu.be/EWF4RLAsciQ


כך תבנו אותו לבד:

https://youtu.be/wdZ3jBa6368

כסא טונט (Thonet chair), או כסא מספר 14 משנת 1859 נחשב במאה ה-19 לפריצת דרך ולהצלחה מסחררת. עד היום הוא רלוונטי ברחבי העולם ונמכר כמו כסאות טריים. מצחיק לקרוא לו כיסא קלאסי, כי אין קלאסי יותר ממנו והוא הקלאסיקה.

גם היום ממשיך הכיסא הזה, בן יותר מ-150 שנה, להפגין קווים נקיים, פשטות ועיצוב נהדר, כשהכל מתחיל בטכנולוגיה שבה הוא נוצר והייתה חדשנית ופורצת הדרך לזמנה.

הסיבה היא כמובן השימוש שנעשה לייצורו, בטכנולוגיה חדשנית מאד לזמנה - שילוב של פיסות עץ מוקצעות ומכופפות והדבקה בדבק חם. הכיסא התבסס על מקלעת הקש, אחת השיטות האופנתיות של התקופה, אבל לא הירבה בקישוטיות ודקורציה האופייניים לתקופה האימפריאלית של אוסטריה, אלא הלך למה שיהפוך למוטיב של העידן המודרני - הפשטות, אולי אפילו המינימליזם. במילים פשוטות, הכיסא הזה הכיל רק 6 חלקים בלבד!

מה שאיפשר את הפשטות הזו היה הכיפוף. זו הייתה שיטה שבה הדביקו רבדי עץ, חממו אותם וכשהם היו חמים וקלים לכיפוף, נהגו לעקם אותם לצורת התבניות של הכיסא. לאחר שהתקררו בצורתם החדשה, הרכיבו אותם באמצעות ברגים ויצרו את הכיסא.

כך התאפשרה, לראשונה בתחום הרהיטים, יצירה של מוצר תעשייתי ובר-שכפול מדויק בכמויות גדולות. השילוב של ייצור פשוט והמוני, עם חומרים נגישים וחסכוניים, יצר מוצר זמין במחירו. לכך תרמה גם ההובלה הפשוטה והאריזה החסכונית שלו.

תודות לכיסא, יהפוך המעצב והנגר מיכאל טונאט לאיש עשיר. הוא מכר כיסאות בכמויות, רשם פטנט באוסטריה ורכש את מפעל הדבק ששרת אותו. בהמשך טונט יעצב וייצר גם כסא-נדנדה ובדורות שאחריו ייצרו אחרים מגוון ענק של חיקויים, עיצובי מחווה וכיסאות ומוצרי ריהוט שהטונט 14 היווה בשבילם השראה.


הנה סיפורו של כיסא 14:

https://youtu.be/eoy5QP3Jibg


כך מכופפים אותו במפעל:

https://youtu.be/8sUti5yG7iU


וכל הכיסאות שהוא נתן להם השראה:

https://youtu.be/Qhlo1UDHa-8

המעצב ההולנדי פיט היין אייק מעצב מאז שנת 1990 רהיטים שעשויים משאריות. הוא החל כמעצב צנוע עם אהבה לשאריות עץ והתפרסם בארון שאריות העץ שלו ובכיסא השאריות הצבעוני שהופיע כמה שנים אחריו. מאז הוא הגדיל את מגוון החומרים שמהם עשויים רהיטי השאריות שלו ויצר גם ארונות משאריות אלומיניום, ספסלים מצינורות מתכת ישנים ורהיטים שעשויים מאריחים בגודל של 40 על 40 סנטימטרים.

אבל אם מישהו חשב שרהיטי השאריות שלו זולים, הרי שטעות חמורה בידו. רהיטיו של היין אייק יקרים להחריד. עשירי עולם וחברות מצליחות משלמות הרבה כסף כדי להתהדר ברהיטים שעשויים משאריות של חומרים שהיו אמורים כבר מזמן לשכב באשפה ובמזבלות. היין אייק הספיק כבר לבנות מפעל עם 90 עובדים בעירו איינדהובן וממנו הוא משגר את עיצוביו.


הנה סרטון שבו מציג פיט היין אייק את הסטודיו שלו ואת המוצרים שהוא מעצב:

http://youtu.be/GJZB82aciGw?t=44s


אייק מסביר בהולנדית את כל מה שלא הבנתם:

http://youtu.be/qS2XDL7VdOI?t=21s


וכאן היין אייק מציג את יצירותיו והחומרים שאיתם הוא עובד:

http://youtu.be/KTOztOI68jY

כיצד מכופפים עץ לעיצוב רהיטים?
מהי טכנולוגיית "העץ המכופף"?


"כסא הצדפה" (The Shell Chair) של המעצב הדני הנס וגנר (Hans J Wegner), הידוע גם בשם CH07, הוא בעל שלוש רגליים ו-34 שנים של דחיית סיפוקים.

למה? - כי הסיפור המדהים של ה-Shell הוא שעל אף שהוא עוצב על ידי המעצב הדני כבר בשנת 1963, רק בשנת 1997 השיקו והחלו למכור אותו לציבור הרחב.

כמו רבים מהרהיטים האייקונים של התקופה גם הכיסא הזה כופף בטכנולוגיית "העץ המכופף" (moulded plywood) שפותחה בשנות ה-40 של המאה ה-20. ניתן לקרוא עליה באאוריקה בתגית "עץ מכופף".

את "כסא הצדפה", שמשווקים בימינו בסוגים וגוונים שונים של עץ, עיצב וגנר עם שתי כריות מרופדות בריפוד עור או בד. הוא יציב מאד ועמיד ביותר, למרות שיש לו רק שלוש רגליים.

הכיסא הצדפתי הזה, יש הקוראים לו "כורסת הצדפה", זכה בפרסי עיצוב שונים והוא מעוטר גם בטכנולוגיה שלו. בשנת 1999 קיבל כיסא ה-Shell את הציון המקסימלי מהמכון הטכנולוגי של דנמרק.


הנה "כסא הצדפה" של המעצב הדני הנס וגנר:

http://youtu.be/lIPg7fZcsFg


כך מייצרים את כורסת הצדפה:

https://youtu.be/2XKKenRD0b0


פרסומת לכורסה הצדפתית:

https://youtu.be/dihhH5TxkeM


וכך יוצרים מודל של הכיסא:

https://youtu.be/JzR2q04gIv8

שרפרף הפרפר (Butterfly stool) הוא עבודה מפורסמת של המעצב היפני סורי יאנאגי (Sori Yanagi) משנת 1954. הוא נבנה משתי יחידות זהות של דיקט מייפל, שחוברו במרכזן זו לזו, באמצעות בורג מתכת אחד.

יש בצורת השרפרף כמה השפעות או התכתבויות, מצורת הקליגרפיה שלו המזכירה אות מסורתית של כתיבה במזרח, דרך כנפי הפרפר שבטבע, זנבות לוויתן, או מבנה הטורי (torii) - צורת הכניסה של מקדשי השינטו ביפאן.

עד היום מכנים רבים את השרפרף המפורסם על שמו של המעצב "Sori Yanagi". שרפרף הפרפר הוא שילוב של צורות ממזרח-אסיה עם העץ הלבוד (טכניקת הסנדביץ'), שפיתח בשנות ה-40 זוג המעצבים האמריקאים הנודע ריי וצ'ארלס איימס (Ray & Charles Eames).

צנוע, שימושי ואפקטיבי, ה"פרפר" מציג שילוב של ישן וחדש וחיבור בין רעיונות מהמזרח ומהמערב. על אף המראה המודרניסטי שלו, נבנה שרפרף הפרפר בשיטות מסורתיות, מהתכנון שנעשה באיור ביד ועד לבנייה הידנית של האבטיפוס.


הנה שרפרף הפרפר:

http://youtu.be/U3B8r4m1i8U


מבט מקרוב:

http://youtu.be/h9xyA5_xwyU


וכך מוכרים הסינים שלמות מינימליסטית יפאנית:

http://youtu.be/9caXYP_osqI