מייסדי תל אביב, העיר העברית הראשונה, הגיעו ברובם מאירופה. הם לא נולדו וגדלו במזרח התיכון. אז הם לא ידעו איך עובדת רוח ים. משום כך הם בנו את תל אביב "עם הגב לים", כמו שכתב פעם מאיר אריאל.

בעצם, מייסדי תל אביב לא הבינו שעיר על שפת הים התיכון עדיף שרחובותיה העיקריים יהיו ניצבים לים ולא מקבילים לחוף, כמו שהם יצרו אותם בטעות.

בכך תל אביב בעצם "הפנתה גב" אל הים, כשאפילו ברחוב הירקון, המקביל הראשון מהים, אפילו בו פנו חזיתות הבתים אל הרחוב, ממש כמו שטראסה אירופי בווינה או ברלין, במקום המבט המתבקש מערבה, אל נופו של הים.

מכל מקום, הטעות המקבילית הזו אכן עלתה לכל תושבי ת"א ביוקר, כי הרחובות המקבילים מנעו בעצם מתושבי העיר את הרוח עם האוויר הקריר מהים, שיגיעו למרפסות ולעיר עצמה, עם בריזה נעימה.

אחר כך, אגב, זה החמיר עוד יותר. כי בשנות ה-60 ו-70 עיריית תל אביב אישרה בנייה של מלונות ענקיים על שפת הים. אלו מבנים עצומים וגבוהים, שחוסמים עוד יותר את האוויר הנהדר שמגיע מהים ומונע אותו מתושבי העיר ושכונותיה.

כיום דומה שהשתנו הדברים מעט. כי חופי הכרך התל אביבי, חופים העיר שנבנתה עם הגב לים, התגברו על הפניית הגב הבוטה הזו ובקיץ התל אביבי מתמלאים חופיה עד אפס מקום. הגב אולי לים אבל האנשים באים אליו בהמוניהם.


השיר "שלל שרב" עם מילותיו של מאיר אריאל:

https://youtu.be/l5c4N9MoOy8