חלק מאיתנו לא נעקצים יותר מדי מיתושים, או אפילו בכלל לא, בעוד אחרים סופחים כל עקיצה ברדיוס של קילומטרים. למה זה קורה בעצם?

ובכן, יש כמה דברים אצל חלק מאיתנו, שעושים את זה ליתושים. או בעצם ליתושות, שהן אלה שעוקצות את עורנו, כמו ריח. אגב, הן לא עוקצות מרשעות אלא כדי להתרבות.

ממחקרים מסתבר שהריח שמדיף גופנו מושך יתושים יותר או פחות. יש ריחות המושכים את היתושות יותר, בעוד ריחות של אחרים מושכים הרבה פחות.

דו תחמוצת הפחמן שעל עורנו, למשל, מושך את היתושות מאד. יש אנשים שפולטים הרבה יותר ממנו, כמו שמנים שנעקצים בשל כך יותר. גם אנשים גבוהים, למשל, נעקצים יותר. שומן וגובה, אם כך, הופכים אנשים למבוקשים לעקיצה. יאמי...

גם סוג דם O מאד אהוב על היתושות מאד והן גם מאד אוהבות חום. כלומר מי שעושה כושר או מי שהיא בהריון הן ממש מסעדה ליתושות, שזה קצת אירוני, שאישה בהריון נעקצת כדי שיתושה תיכנס להריון...

אבל מסתבר שגם החיידקים שעל עורנו יוצרים תרכובות ריח המושכות יתושים באופן משמעותי מאד. חוקרים גילו בסביבות 300 תרכובות ריח שכאלה וחלק מהן מושכות יתושות בטירוף.

יש עוד דברים אבל כבר נמאס לכם... טוב, אז גם צבע הבגדים שאנו לובשים יכול למשוך את היתושות לעקוץ את עורנו ואפילו אם נשתה בירה ניעקץ יותר. ריחות, לא? - אבל את הבירה הן לא יקחו לנו, נכון? - עד שכבר מותר לנו אז לעזאזל העקיצות, תביא לגימה!


הנה סרטון בעברית על הסיבות לעקיצות יתושים:

https://youtu.be/R0JT3A26eHs

סירחון (Stink) יכול להיות סתם ריח שלא נעים לאדם. יש גם צמחים, פירות ופרחים מסריחים וגם בעלי חיים שמדיפים צחנה, או משתמשים בה ככלי הגנתי, כמו הבואש שמתיז חומר מסריח על המאיימים לטרוף אותו.

אבל גם אלה מעידים על התכונה של הסירחון. במקרה של מזון או חומרים אורגניים מהווה הסירחון קודם כל אזהרה. כשהאף שלנו חש סירחון הוא מתריע ואומר לנו מה ניתן לאכול מה מסוכן. כשחומר אורגני מסריח, המסר הוא שלא מומלץ לאכול אותו כי הוא מסוכן. מקרים כאלה הם של בשר מצחין שהוא בדרך כלל מקולקל ואכילתו לא בריאה ואפילו יכולה להיות קטלנית.

סירחון נובע מריכוז חיידקים משמעותי. אלה נוטים להתרבות בקצב מבהיל כשהם בסביבה מרובת זיעה, חום וחומרים שהם אוהבים, כמו תאים מתים וכדומה. כאלה הן כפות הרגליים בנעלי הספורט הסגורות שלנו, בבית השחי וכדומה.

יש שהרמז הזה מטעה. כמו במקרה של הגבינות המסריחות, שמדיפות סירחון איום והן מלאות בחיידקים. אבל החיידקים הללו הם מהסוג הלא-מזיק והגבינות - טעימות מאד!

אבל הישרדות בטבע מצמידה לסירחון בדרך כלל סכנה ומבחינת הטורף, הסירחון שהוא חש פירושו סכנה. לכן גם כל הצמחים ובעלי החיים שמשתמשים בו כדי להגן על עצמם. טורף שעומד מול משהו מסריח, יימנע בדרך כלל מלטרוף אותו.


חושבים שריח הגוף שלנו שעיקרו מבית השחי הוא סירחון? (מתורגם)

https://youtu.be/g96z1P3z5yU


ריחות גוף מסייעים לדעת על בעיות בריאות:

https://youtu.be/gEGOP0VHzPI


הנה הסיבה שכפות הרגליים שלנו מסריחות בנעליים:

https://youtu.be/ir1wcFJGi4I

שבט ההימבה (Himba Tribe) הקדום ידוע כיום בתור "שבט אדומות העור". כינוי זה ניתן לו על שום צבע עורן האדום לוהט של נשות השבט.

שבט ההימבה חי במדבר נמיביה הלוהט, בתנאים קשים של מחסור במים. כל יום הולכות נשות השבט מרחק של 6 קילומטרים אל המים הקרובים, עם דלי מעל ראשן. הן ממלאות אותו במים ומביאות אותם לשבט.

לכן נשות ההימבה לא מתרחצות לעולם, לאורך כל חייהן. רק לגברים מותר להתרחץ. במקום מקלחת נוהגות נשות השבט למרוח את גופן ושערן באבקה אדומה שעשויה מחרסית מעורבת בשומן עיזים. כך הן יוצרות מהאבקה מעין חמאה שאותה הן מושחות על כל הגוף וכך מנקות אותו.

במקום דאודורנט ולהשלמת ההיגיינה הנשים של שבט ההימבה מדליקות קטורת ומכוונות את העשן אל בית השחי שלהן. זה עובד היטב, מסתבר והריח שלהן נעים.

השבט הקטן מונה כמה אלפי אנשים והוא מתגורר בצפון מערב נמיביה, על גבול אנגולה. בשפת ההררו פירוש השם "היבמה" שניתן לשבט חסר-הכל, הוא פשוט "תן לי".

כתוצאה מהתנאים הקשים של חייהם, תוחלת החיים של בני השבט קצרה במיוחד. כיום הם אטרקציה תיירותית והתיירות מפרנסת אותם היטב.

ובכלל, חייהם של בני השבט נעימים - הנשים כמעט ולא עובדות, נהנות מגופן המטופח ומשקיעות זמן רב בטיפוחו. הגברים נוהגים לנגן בכלי נגינה המכונה "קשת פה" ושותים משקה אלכוהולי שהם מכינים מעצי הדקל שמסביב.


הנה סיפורו של שבט ההימבה:

https://youtu.be/hQwOdNCldOU


על תרבות הטיפוח וצבע הגוף של נשות השבט:

https://youtu.be/S2c_KzoU8O0


הנה שבט ההימבה (עברית):

http://youtu.be/wO-rTfmux5A?t=5s


וסיפורו של השבט שלא התרחץ 500 שנה:

https://youtu.be/5UrxPS1U6II?long=yes