שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי ההיסטוריה של ריקוד הבאלט?
ההגדרה של מחול היא כל ריקוד המיועד לביצוע מול קהל, כולל על מסך כלשהו, כמו טלוויזיה וקולנוע. מכאן שהמחול הוא אמנות. והבלט (ballet), או באלט, נחשב לצורת המחול הוותיקה ביותר של התרבות המערבית.
תולדות הבלט מתחילים בתקופת הרנסאנס, באיטלקיה של המאה ה-15. לאחר מכן אימצו אותו בחצר של המלכה קטרינה דה מדיצ'י והבלט, שעדיין לא נקרא כך, התפשט באיטליה.
מכאן הגיע המחול המסוגנן והעדין לצרפת, בה גם זכה בשם הזה. המעניין הוא שהמילה בצרפתית "בלט" מקורה במילה האיטלקית "balleto" שמשמעותה ריקוד קטן, או הקטנה של המילה "ballo", בלטינית "לרקוד".
אחרי איטליה וצרפת יצא ריקוד הבלט והפך לפופולרי בכל אירופה. הוא הגיע גם לרוסיה, בה הוא התקבל בהתלהבות אמנותית רבה והתפתח לרמות גבוהות במיוחד של איכות והשקעה. בימינו מדברים על להקות הבלט הרוסיות בתור להקות בלט אולי הטובות ביותר בעולם.
אם עד אז שימש הבלט בעיקר כליווי לקונצרטים של מוזיקה קלאסית או אופרה, בתחילת המאה ה-19 החלו לכתוב מחזות שהבלט עמד במרכזם, כאמנות עיקרית ועצמאית. אז גם גדל מספר הרקדנים בהתמדה והבלט התפתח יותר ויותר.
ובתקופה הרומנטית הפכה רוסיה לפעילה מאוד בעולם הבלט. הוקמו בה אז לא מעט להקות בלט ונוצרו כוראוגרפיות מעולות ליצירות מוזיקליות שכתבו מלחינים רוסיים, בעיקר צ'ייקובסקי.
בין היצירות שנכתבו לבלט היו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי.
לאופנה החדשה מצטרפים גם מלחינים בצרפת, כמו ליאו דליב, המתחילים באותה תקופה לכתוב גם הם מוסיקה לבלט. אליהם יצטרפו גם ראוול, דביסי וקלוד סאטי הצרפתים.
בתחילת מאה ה-20 יכתוב מוסיקה חדשנית לבלט גם המלחין הרוסי איגור סטרווינסקי. חשובה במיוחד המוסיקה שכתב למחולות של דיאגילב "ציפור האש" ו"פולחן האביב" שלו. המוסיקה שלו עוררה הרבה מחלוקת אך בהמשך יצרה שינוי במוסיקה כולה והייתה הבסיס למוסיקה המודרנית.
במהלך אמצע המאה ה-20 הפך הבלט בהדרגה מאמנות שממנה נהנים בעיקר בני המעמד הגבוה, לכזו הנפתחת בהדרגה לקהל הרחב.
במהלך המאה הזו תרמה התפתחות הבלט להפיכתו לסגנון אמנותי מהמרכזיים בתרבות המערבית. בין להקות הבלט המובילות כיום בעולם נמצאות להקות "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".
הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):
https://youtu.be/OEekFTj5PvU
מצגת על תולדות הבאלט:
https://youtu.be/5aJheLRReE8
וסקירה היסטורית של ההיסטוריה של הבאלט:
https://youtu.be/2GwEY7TWm7Y
מהו סיבוב הפירואט בבלט?
הפִּירוּאֶט (Pirouette) הוא אחד הסיבובים המרהיבים ביותר בבאלט. רקדן או רקדנית מסתובבים על רגל אחת, לעיתים מבצעים מספר סיבובים רצופים שנראים כמעט בלתי אפשריים מבחינה פיזית. המילה פירואט מגיעה מהצרפתית והיא מתארת תנועה שבה הגוף מסתובב במלואו סביב ציר אנכי, כשרגל אחת משמשת כנקודת עיגון והשנייה מורמת למיקום קבוע.
רקדנים מתחילים לומדים תחילה את הפירואט הבסיסי, שמבוצע בדרך כלל בתנוחת רְטִירֶה (Retiré). בתנוחה זו הרגל המורמת מתקפלת כך שכף הרגל נוגעת בברך של רגל התמיכה. זה הפירואט הראשוני שמתרגלים במשך חודשים ולעיתים שנים לפני שעוברים לווריאציות מורכבות יותר. הקושי הגדול ביותר בפירואט הבסיסי הוא שמירה על היציבות והאיזון תוך כדי סיבוב, כשהגוף צריך להישאר ממורכז מעל רגל אחת.
גְרָאן פִּירוּאֶט (Grand Pirouette) הוא פירואט מתקדם שמבוצע כשהרגל המורמת נמצאת בגובה גבוה יותר ובתנוחה מושטת. זה יכול להיות בעמידה אַ לַה סְקוֹנְד (À la Seconde), כשהרגל פרושה לצד בגובה 90 מעלות או יותר, או בעמידה אַרַבֶּסְק (Arabesque), כשהרגל מושטת לאחור. גראן פירואט דורשים כוח רב בשרירי הליבה, שליטה מושלמת באיזון, וטכניקה מדויקת של ספוטינג (Spotting), שזו השמירה על מבט קבוע בנקודה אחת כדי למנוע סחרחורת.
תהליך האימון על פירואטים הוא הדרגתי וממושך. רקדנים מתאמנים תחילה על סיבוב יחיד, חוזרים על התנועה עשרות פעמים בכל שיעור עד שהגוף זוכר אותה באופן אוטומטי. רק לאחר שליטה מושלמת בסיבוב יחיד עוברים לסיבוב כפול, ואז משולש ומעלה. חלק מהתרגול מתבצע ליד המוט, שם יש תמיכה נוספת, וחלק במרכז האולם ללא כל עזרה חיצונית.
השלבים הטכניים של הכנה לפירואט הם מדויקים ביותר. התנועה מתחילה בְּאַן פָאס (En Face), כלומר עמידה מול הקהל בתנוחה פתוחה. משם יורדים לְדֶמִי פְּלִיֶּה (Demi-Plié), שזו כפיפה חלקית של הברכיים, תנוחה שמאפשרת לרקדן לצבור תנופה ואנרגיה לסיבוב. הכפיפה צריכה להיות שקטה ומבוקרת, עם שמירה על הגב ישר והכתפיים למטה.
מהדמי פליה הרקדן עולה בתנועה אחת חלקה לתנוחת רְטִירֶה (Retiré), כשהרגל העובדת מתקפלת ועולה לברך של רגל התמיכה. בו זמנית מתבצע הסיבוב עצמו, כשהראש הוא האחרון שעוזב את הכיוון המקורי והראשון שמגיע לכיוון החדש. טכניקת הספוטינג הזו היא שמונעת סחרחורת ומאפשרת לרקדן לבצע מספר סיבובים רצופים.
סיום הפירואט מתבצע כשהרגל נסגרת מאחור לעמידה בְּדֶמִי פְּלִיֶּה עם אֶפּוֹלְמָן קְרוֹאָזֶה (Épaulement Croisé). אפולמן קרואזה היא תנוחה אלכסונית שבה הגוף מסובב מעט ביחס לקהל, הכתפיים והראש מכוונים בזווית שיוצרת עומק ואלגנטיות. הכפיפה בסיום הפירואט משמשת כספוג שסופג את האנרגיה של הסיבוב ומאפשרת עצירה חלקה ומבוקרת.
אנקדוטה מעניינת על פירואטים קשורה למיכאיל בארישניקוב (Mikhail Baryshnikov), שנחשב לאחד הרקדנים הגדולים בהיסטוריה. בארישניקוב היה מסוגל לבצע פירואטים רצופים מרובים במופעים שלו, ונודע בעיקר בשליטה המושלמת והדיוק שלו. כשנשאל איך הוא משיג דיוק כזה, הוא אמר שהסוד הוא לא בכוח אלא בשליטה מושלמת בציר הגוף ובמיקוד מנטלי מוחלט. הוא התאמן על כל פירואט כאילו זה הפעם הראשונה, גם אחרי עשרות שנות ניסיון.
רקדנים רבים מתארים את תחושת הפירואט המושלם כרגע של חוסר משקל, כאילו הזמן עצר לשנייה. זה הרגע שבו הטכניקה הופכת לאמנות, כשהשליטה הפיזית משתלבת עם הביטוי האמנותי ליצירת תנועה שנראית מרחפת ונטולת מאמץ, למרות השנים של עבודה קשה שעומדות מאחוריה.
כך עושים פירואט (עברית):
https://youtu.be/hyzZSORmLFg
רקדניות צעירות מתרגלות פירואטים:
https://youtu.be/3T5AvGY8H1E
הדרכה נוספת לפירואט בדקה:
https://youtu.be/GIng1xdzxl8
וכך נראה פירואט מרהיב:
https://youtu.be/Fo250jmBl6I
איזו שפת תנועה פיתח אוהד נהרין?
כבר שנים רבות אוהד נהרין הוא הכוריאוגרף הראשי של להקת בת-שבע. הוא נחשב לאחד מיוצרי המחול המוערכים בעולם. בשנות ה-90 הוא זכה להגדרה "אחד מחמשת הכוריאוגרפים המובילים בעולם", על ידי העיתון החשוב "הניו יורק טיימס". הוא גם זכה במגוון של פרסים ותארים, כולל פרס ישראל ודוקטור כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
אוהד פיתח שפת תנועה בשם "גאגא". בשיטה זו עובדים רקדניו של אוהד לחלוטין ללא מראות, בניגוד למקובל בעולם המחול, על גופם שלהם. נהרין טוען שהשיטה מתאימה, כדרך עבודה גופנית, לכל אחד. בשיטה זו אחד הרעיונות הוא עבודה על גוף הרקדן, כדרך לחזק, להגמיש ולייעל את הגוף ואת הדמיון והחושים של הרוקד. רקדנים רבים מתארים אותה כגישה שמעניקה חוויית חופש והנאה רבה לרקדן.
הנה דבריו של אוהד נהרין על תנועת הגאגא:
http://youtu.be/OGPG1QL1vJc?t=6s
הסבר לעבודה בשיטת הגאגא:
http://youtu.be/ZzXhcNFXwYM
פרומו לריקוד "סשן" של להקת בת-שבע:
http://youtu.be/UcMiuOTpKNs
קטעים מהמחול "החור" של נהרין:
http://youtu.be/zOMl5l6kEg8
ודברים של אוהד נהרין על אהבת הריקוד (עברית):
http://youtu.be/yh5WFiK0obk
מי היה אלווין איילי?
אלווין איילי (Alvin Ailey) היה רקדן וכוריאוגרף אמריקני ממוצא אפרו-אמריקני. לאחר שלמד מחול והצליח בתור רקדן וכוריאוגרף בלהקות שונות, הוא פיתח לו סגנון ריקוד וגישה מקוריים משלו.
אבל איילי הרגיש שלא מתאפשר ביטוי מספיק לרעיונותיו בתחום המחול. לבסוף בשנת 1958 הקים איילי את להקת המחול האמריקאית אלווין איילי, שהורכבה בתחילה מרקדנים אפרו-אמריקאים ושילבה סגנון אפריקאי בריקודיה. בהמשך הצטרפו גם רקדנים יפנים ולבנים והיא שילבה ריקודים מהמחול האתני והמודרני.
איילי שהפך כוריאוגרף מבוקש בעולם כולו יצר יצירות מרתקות וייחודיות שחלקן נחשבות פורצות דרך. סימן ההיכר שלהן היתה התפאורה המינימלית והמאפיינים העממיים. יצירת הדגל של איילי "תגליות" התפרסמה בכל העולם והיא נחשבת יצירת מחול קלאסית ופורצת דרך.
הנה קדימון מסרט תיעודי על אלווין איילי:
https://youtu.be/fo-zAzir0oM
כך הוא הופך למאסטר של ריקוד מודרני:
https://youtu.be/hEvaDNIjgh4
עוד יצירה בביצוע להקתו:
https://youtu.be/0f4wtD8eXNk
קטע מ"הנהר" של אלווין איילי:
https://youtu.be/iDyfWg4PRFY
סרטון תיעודי על חייו:
https://youtu.be/Uj_qoMzTgpY?long=yes
וכוריאוגרפיה מפורסמת של אלווין איילי:
http://youtu.be/XezU_P7vGx4?t=3s?long=yes
מי הלחין את המוסיקה לבלט "אגם הברבורים"?
את היצירה "אגם הברבורים" (Swan Lake) כתב המלחין הרוסי פיוטר איליץ' צ'ייקוביסקי והיא נחשבת למוזיקת הבלט המפורסמת בעולם.
עלילת הסיפור היא על נסיך המתאהב בעלמה יפה, שקוסם מרושע כישף אותה. בגלל הכישוף כל בוקר היא הופכת לברבור לבן ויפה ורק בלילה חוזרת לדמותה המקורית.
המלחין צ'ייקובסקי נולד ב-1840 בכפר ברוסיה. מגיל צעיר גילה עניין במוסיקה אך מכיוון שלא התבלט יותר מדי בתחום זה, כיוונו אותו הוריו ללמוד להיות עורך דין. צ'ייקובסקי לא אהב את תחום המשפטים ובגיל 23 התפטר והתחיל לעסוק במוזיקה. בשנים הבאות הפך להיות אחד מהמלחינים הגדולים של רוסיה, ואחד מהחשובים בתקופתו.
פרט ל"אגם הברבורים" הלחין צ'ייקובסקי עוד יצירות מוכרות רבות. ביניהן בלטה "היפהפייה הנמה", וגם הבלט הידוע "מפצח האגוזים", שזכה לגרסאות רבות, כולל גרסה לילדים.
הנה קטע מתוך בלט אגם הברבורים:
https://www.youtube.com/watch?v=Xd2nTXsivHs
מתוך קונצרט לילדים "היפהפייה הנמה":
https://www.youtube.com/watch?v=cq0rKjt2i4w
סרט של דיסני על חייו של המלחין:
https://www.youtube.com/watch?v=Qi_V52tySAY
והמנצח גיל שוחט מספר על אגם הברבורים:
https://youtu.be/L5B9EtivDow?long=yes
מה הפך את ג'יזל לבלט מסעיר?
הבלט ג'יזל (Giselle) הוא אחד מהאהובים בעולם הבלט. זהו בלט מסוף המאה ה-19 שמכיל איכרים ואצילים, נימפות ורוחות של נערות צעירות שנזנחות על ידי אהוביהן. סיפורו הקשה עוסק באהבה בלתי-אפשרית שסופה מוות. מחול של רוחות נשים צעירות שמצויות בנופים חלומיים של יער, מבלי שזכו לממש את אהבתן.
אלא שבלט זה הוא בעל משמעות חברתית עמוקה הרבה יותר. זאת משום שג'יזל היא בת איכרים שפותתה בידי אלברכט ואותו אהבה. כדי לפתותה התחזה אלברכט לאיכר, אבל הוא בעצם אציל המאורס לבת מעמדו.
כשג'יזל מגלה את בגידתו, היא מתה ומצטרפת לוויליס, אלה הן רוחות הרפאים של הנערות שאהוביהן זנחו אותן. אלה מחוללות בשעות שבין חצות הליל לעלות השחר ומתנקמות בכל גבר שנקלע למקום, על ידי כך שהן רוקדות עימו עד שהוא מותש ומת.
אבל ג'יזל עצמה מתעלה על יצר הנקם ונמנעת מלהתיש את אלברכט, שבא אל קברה שבלב היער. היא רוקדת איתו אבל נמנעת מלהתיש אותו עד מוות, חוזרת אל קיברה ומשוחררת לעולמים מהשפעתן של הוויליס. הא עמדה במבחן אהבת האמת ואלברכט נותר לבד בצערו ובבדידותו מאהובתו המתה.
חוץ מביטוי לאהבה גדולה, יש בבלט הזה ביקורת גלויה על החברה המעמדית של התקופה, שלא מאפשרת לשתי הדמויות הראשיות לממש את אהבתן. הביקורת היא גם על היחסים הלא-שוויוניים שיוצרים תלות של האישה בגבר.
הנה היא ג'יזל (עם סקירה)
http://youtu.be/3TLSrI_hXEw
ריקוד זוגי מתוך "ג'יזל":
http://youtu.be/ql3o-1eSdbQ
והנה היער המכושף?:
http://youtu.be/C4jl-Uf8A84
מהן עמידות היסוד של הבאלט הקלאסי?
עמידות היסוד של הבאלט הקלאסי
(Ballet positions) הן שפה גופנית מדויקת שהתגבשה לאורך מאות שנים. כשרקדנית בוגרת מבצעת את התנועות שלה בזרימה שנראית כה טבעית היא למעשה מסתמכת על מערכת קפדנית של 5 עמידות בסיסיות לרגליים (feet positions) ועמידות משלימות לזרועות (Feet positions), שקיבלו את צורתן המקודדת במאה ה-17 בצרפת.
פייר בושאן (Pierre Beauchamp), מי שהיה רקדן החצר של לואי ה-14 ומנהל האקדמיה המלכותית למוסיקה קידד והגדיר את העמידות שכבר נהגו באופן פחות פורמלי. לואי עצמו היה רקדן נלהב שרקד בבלטים בחצר וכשהיה בן 14 הופיע בתפקידים כמו השמש באופרה בלט שנקראה "בלט דה לה נווי" (Ballet de la Nuit), ביצוע שהפך אותו לסמל השמש המלכותי שליווה אותו לאורך חייו.
העמידה הראשונה (First Position) היא נקודת המוצא. שתי הרגליים צמודות כשהעקבים נוגעים זה בזה והבהונות פונות החוצה בזווית רחבה ככל האפשר, לעתים עד 90 מעלות ובמקצועיים גם עד 140 מעלות. זוהי העמידה המאתגרת ביותר למתחילים משום שהיא דורשת סיבוב של הירך החוצה מהמפרק, תנועה שנקראת טרנאאוט (turnout) והיא אבן היסוד של כל טכניקת הבאלט.
העמידה השנייה (Second Position) דומה לראשונה אך הרגליים מרוחקות זו מזו במרחק של כ-30 סנטימטרים תוך שמירה על אותו סיבוב חיצוני.
העמידה השלישית (Third Position) מציבה את עקב רגל אחת אל אמצע כף הרגל השנייה כששתיהן ממשיכות לפנות החוצה. עמידה זו פחות נפוצה בהוראה המודרנית אך עדיין נלמדת באולפנים רבים כשלב ביניים.
העמידה הרביעית (Fourth Position) דורשת הצבה של רגל אחת מול השנייה במרחק של כצעד קטן כשהעקב של הרגל הקדמית מיושרת מול בהונות הרגל האחורית. קיימות 2 גרסאות של עמידה זו, הפתוחה (ouverte) והצלובה (croisée) שבה הרגל הקדמית מוצלבת מעט לכיוון מרכז הגוף.
העמידה החמישית (Fifth Position) היא המורכבת ביותר כששתי הרגליים צמודות לחלוטין וכל עקב נוגע בבסיס בהונות הרגל השנייה.
מעבר לעמידות הרגליים קיימים מצבי הזרועות שמשתנות מעט בין האסכולות השונות. המסורת הרוסית משתמשת ב-3 עמידות בסיסיות ממוספרות בנוסף לעמידת ההכנה (preparatory position).
המסורת הצרפתית והאיטלקית מציעות מערכות עם מספר גדול יותר של מצבי זרועות. העמידות הבסיסיות כוללות את עמידת ההכנה שבה הזרועות מעוגלות מעט מול הגוף בגובה הטבור, העמידה הראשונה (First) שבה הזרועות מורמות מעט יותר לגובה בית החזה, העמידה השנייה (Second) שבה הזרועות פרושות לצדדים בגובה הכתפיים והעמידה השלישית (Third) או החמישית (Fifth) לפי האסכולה שבה הזרועות מורמות מעל הראש במעגל עדין.
כל אסכולה פיתחה וריאציות משלה אך העקרון המרכזי נשאר זהה - הזרועות תמיד מעוגלות במתינות ואף פעם לא נעולות לחלוטין במרפק.
אגריפינה ואגנובה (Agrippina Vaganova) רקדנית ומורה רוסית מהמאה ה-20 פיתחה שיטת הוראה משלה שמשלבת אלמנטים מהאסכולות הצרפתית והאיטלקית והרוסית. היא הייתה ידועה בדרישות המחמירות שלה מתלמידיה ובמיוחד בבדיקת העמידה החמישית. סיפור מפורסם מספר שהיא נהגה לעבור בין התלמידות בכיתה ולבדוק את הצמידות של העמידה בכך שניסתה להחליק את האצבע בין הרגליים, אם האצבע עברה התלמידה קיבלה מכה קלה במקל עץ על הירך.
רקדנים ורקדניות באלט מתחילים את אימונם מגיל צעיר מאוד ומבלים שנים בשכלול העמידות הבסיסיות הללו. מה שנראה פשוט לעין הצופה דורש למעשה שליטה שרירית מדויקת, גמישות יוצאת דופן ומודעות גופנית עמוקה. העמידות הללו הן הדקדוק של שפת הבאלט וכל תנועה מורכבת במופע מתחילה ומסתיימת באחת מהן.
הנה 5 העמידות של כפות הרגליים (ללא מילים):
https://youtu.be/1fSa3ESmA1s
הסבר על עמידות כפות הרגליים:
https://youtu.be/PwHoT40Es7I
הנה מצבי הזרועות:
https://youtu.be/S5HwZJQ8NuA
ופירוט 5 מצבי הזרועות:
https://youtu.be/87qF6UGrG9o
מהן תנוחות הערבסק בבאלט?
ראיתם פעם רקדני באלט שעומדים על רגל אחת, רגלם השנייה מורמת לאחור בקו ישר ואלגנטי והיד מונפת קדימה ויוצרת קשת מרהיבה?
זוהי עֲרַבֶּסְק (Arabesque), אחת התנוחות המוכרות ביותר בבאלט הקלאסי.
הרקדנים עומדים על רגל אחת בעוד הרגל השנייה מורמת לאחור במתיחה מלאה ויוצרת קו ארוך ורציף. כל זה כשהזרועות מושטות קדימה בתיאום עם הרגליים, כשהגוף יוצר קשת חיננית - מקצות אצבעות הרגל ועד קצות אצבעות היד.
השם עצמו נלקח מעולם האמנות - המונח מתאר במקור דפוסים מתפתלים וקווים זורמים בעיצוב מורי (Moorish), שהופיעו באדריכלות של צפון אפריקה וספרד.
האיטלקי קרלו בלאסיס (Carlo Blasis) היה הראשון שהחיל את המונח על בלט ב-1820, כשהוא טען שהתנוחה מזכירה דמויות בפסלי תבליט קלאסיים ובפרסקות של רפאל.
#תנוחות הערבסק
בשיטת וגנובה (Vaganova) הרוסית מוכרות ארבע תנוחות ערבסק בסיסיות, כאשר ההבדלים ביניהן נעוצים במיקום הידיים, בכיוון הגוף ביחס לקהל ובגובה הרגל המורמת.
בשיטה של האקדמיה המלכותית לריקוד (Royal Academy of Dance) מקובלות שלוש צורות עיקריות. התנוחה יכולה להתבצע על כל כף הרגל (פַּרְטֶר) או על קצות האצבעות (en pointe). גובה הרגל המורמת נע בין 45 מעלות ל-90 מעלות, כשבתנוחה המתקדמת ערבסק פנשה (arabesque penchée) הרגל מגיעה לזווית גדולה יותר מ-90 מעלות והגוף נוטה קדימה לאיזון.
גלינה קקישבה (Galina Kekisheva), סולנית לשעבר של בלט קירוב שלמדה עם אגריפינה וגנובה, העלתה בשנים האחרונות ביקורת מעניינת על המגמה המודרנית - לדבריה, רקדנים בימינו מתמקדים בגובה הערבסק על חשבון הקו היפה והיכולת לעבור לתנוחות אחרות.
מורים מספרים על רקדנית שתקעה בתנוחת ערבסק על קצות האצבעות במהלך הופעה ונאלצה ללחוש לבן זוגה בחיוך "תוציא אותי מזה, אני לא יכולה לרדת!"
#ממלכת הצללים מהבלט "לה באיאדר"
הערבסק המפורסם ביותר מופיע בסצנת "ממלכת הצללים" (Kingdom of the Shades) מהבלט "לה באיאדר" (La Bayadère) בכוריאוגרפיה של מריוס פטיפה (Marius Petipa) - 32 רקדניות לבושות לבן יורדות אחת אחת במדרון ומבצעות ערבסק חוזר בתנועה מהפנטת שנחשבת לאחת מיצירות המופת של הבאלט הקלאסי.
סדרת הערבסקות המרהיבות ותובעניות מבחינה טכנית מדגימה את עוצמת הקורפוס דה בלט ואת יופיה של הכוריאוגרפיה של פטיפה.
מדובר ברצף של צעדים לתוך ערבסק פליה (arabesque plié), ואז שני צעדים נוספים - תנועה פשוטה לכאורה שחוזרת על עצמה עשרות פעמים ויוצרת אפקט מהפנט המבטא את הנצח.
"לה באיידר" (La Bayadère) הוא בלט רוסי איקוני מהמאה ה-19 שהוצג במקור בתיאטרון הבולשוי בסנט פטרסבורג בשנת 1877. מאז הוא הוצג באופן קבוע בברית המועצות. במערב כמעט ולא הכירו אותו, עד שלהקת הבלט קירוב יצאה לסיבוב הופעות עם סצנת ממלכת הצללים בשנת 1961.
הכל על הערבסק:
https://youtu.be/6h9vlH0sVi4
הנה הערבסק באמנות הבאלט:
https://youtu.be/SmRrfm1ihGg
כך עושים את הערבסק:
https://youtu.be/99dCcB5Unmo
על סצנת הערבסקות ב"לה באיאדר":
https://youtu.be/KH6r4_V6Lfk
"ממלכת הצללים" מתוך הבלט "לה באיאדר":
https://youtu.be/XaD36CvfPFM?long=yes
וכך מתאמנות עליו רקדניות הבלט המלכותי:
https://youtu.be/x5c1Lw_GTao?long=yes
מהי כוריאוגראפיה?
אמנות הכוריאוגראפיה (Choreography) היא יצירה בתנועות. זוהי יצירה של אמנות בעזרת תנועות, כמו שצייר יוצר בצבעים ופסל בחומר, הכוריאוגרף יוצר כשחומר היצירה שלו הוא תנועות.
השפה התנועתית אינה מוגבלת, אלא חופשית. לכל כוריאוגרף יש את הדרך והסגנון המיוחדים שלו, המאפיינים את התנועות שלו.
את הכוראוגרפיה ניתן להשוות עם תחום היצירה, בתחומי אמנות ויצירה כמו ציור, הלחנה, בימוי, כתיבה וכדומה.
אם במקור שימש המונח כוריאוגרפיה בתחום המחול, כיום משתמשים בו בתחומים רבים נוספים כמו מופעים, הצגות, התעמלות אמנותית, בידור, תאטרון, מחזות זמר ועוד.
הנה קטעים מכוריאוגרפיות מודרניות של אוהד נהרין ללהקת בת שבע:
https://youtu.be/uehwtT8KOiE
כוריאוגרפיה רוסית אחידה ומדויקת כמעט להגזים...
https://youtu.be/K21yj2lEgrA
כאן היא משתלבת עם ריקודי ברייקדאנס מההיפ הופ:
https://youtu.be/es6xywE9NP0
בסרטים אפילו סלסה עוברת כוראוגרפיה כבדה:
https://youtu.be/_hLNKA_9V0I
עוד כוריאוגרפיה מעניינת:
https://youtu.be/Jzcd5HJik2c
הרצאת טד על עבודת הכוריאוגרף היצירתית:
https://youtu.be/KPPxXeoIzRY?long=yes
ופגישה חינוכית עם כוריאגורפית (עברית):
https://youtu.be/BMRNZX_wqBk?long=yes
ההגדרה של מחול היא כל ריקוד המיועד לביצוע מול קהל, כולל על מסך כלשהו, כמו טלוויזיה וקולנוע. מכאן שהמחול הוא אמנות. והבלט (ballet), או באלט, נחשב לצורת המחול הוותיקה ביותר של התרבות המערבית.
תולדות הבלט מתחילים בתקופת הרנסאנס, באיטלקיה של המאה ה-15. לאחר מכן אימצו אותו בחצר של המלכה קטרינה דה מדיצ'י והבלט, שעדיין לא נקרא כך, התפשט באיטליה.
מכאן הגיע המחול המסוגנן והעדין לצרפת, בה גם זכה בשם הזה. המעניין הוא שהמילה בצרפתית "בלט" מקורה במילה האיטלקית "balleto" שמשמעותה ריקוד קטן, או הקטנה של המילה "ballo", בלטינית "לרקוד".
אחרי איטליה וצרפת יצא ריקוד הבלט והפך לפופולרי בכל אירופה. הוא הגיע גם לרוסיה, בה הוא התקבל בהתלהבות אמנותית רבה והתפתח לרמות גבוהות במיוחד של איכות והשקעה. בימינו מדברים על להקות הבלט הרוסיות בתור להקות בלט אולי הטובות ביותר בעולם.
אם עד אז שימש הבלט בעיקר כליווי לקונצרטים של מוזיקה קלאסית או אופרה, בתחילת המאה ה-19 החלו לכתוב מחזות שהבלט עמד במרכזם, כאמנות עיקרית ועצמאית. אז גם גדל מספר הרקדנים בהתמדה והבלט התפתח יותר ויותר.
ובתקופה הרומנטית הפכה רוסיה לפעילה מאוד בעולם הבלט. הוקמו בה אז לא מעט להקות בלט ונוצרו כוראוגרפיות מעולות ליצירות מוזיקליות שכתבו מלחינים רוסיים, בעיקר צ'ייקובסקי.
בין היצירות שנכתבו לבלט היו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי.
לאופנה החדשה מצטרפים גם מלחינים בצרפת, כמו ליאו דליב, המתחילים באותה תקופה לכתוב גם הם מוסיקה לבלט. אליהם יצטרפו גם ראוול, דביסי וקלוד סאטי הצרפתים.
בתחילת מאה ה-20 יכתוב מוסיקה חדשנית לבלט גם המלחין הרוסי איגור סטרווינסקי. חשובה במיוחד המוסיקה שכתב למחולות של דיאגילב "ציפור האש" ו"פולחן האביב" שלו. המוסיקה שלו עוררה הרבה מחלוקת אך בהמשך יצרה שינוי במוסיקה כולה והייתה הבסיס למוסיקה המודרנית.
במהלך אמצע המאה ה-20 הפך הבלט בהדרגה מאמנות שממנה נהנים בעיקר בני המעמד הגבוה, לכזו הנפתחת בהדרגה לקהל הרחב.
במהלך המאה הזו תרמה התפתחות הבלט להפיכתו לסגנון אמנותי מהמרכזיים בתרבות המערבית. בין להקות הבלט המובילות כיום בעולם נמצאות להקות "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".
הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):
https://youtu.be/OEekFTj5PvU
מצגת על תולדות הבאלט:
https://youtu.be/5aJheLRReE8
וסקירה היסטורית של ההיסטוריה של הבאלט:
https://youtu.be/2GwEY7TWm7Y
הפִּירוּאֶט (Pirouette) הוא אחד הסיבובים המרהיבים ביותר בבאלט. רקדן או רקדנית מסתובבים על רגל אחת, לעיתים מבצעים מספר סיבובים רצופים שנראים כמעט בלתי אפשריים מבחינה פיזית. המילה פירואט מגיעה מהצרפתית והיא מתארת תנועה שבה הגוף מסתובב במלואו סביב ציר אנכי, כשרגל אחת משמשת כנקודת עיגון והשנייה מורמת למיקום קבוע.
רקדנים מתחילים לומדים תחילה את הפירואט הבסיסי, שמבוצע בדרך כלל בתנוחת רְטִירֶה (Retiré). בתנוחה זו הרגל המורמת מתקפלת כך שכף הרגל נוגעת בברך של רגל התמיכה. זה הפירואט הראשוני שמתרגלים במשך חודשים ולעיתים שנים לפני שעוברים לווריאציות מורכבות יותר. הקושי הגדול ביותר בפירואט הבסיסי הוא שמירה על היציבות והאיזון תוך כדי סיבוב, כשהגוף צריך להישאר ממורכז מעל רגל אחת.
גְרָאן פִּירוּאֶט (Grand Pirouette) הוא פירואט מתקדם שמבוצע כשהרגל המורמת נמצאת בגובה גבוה יותר ובתנוחה מושטת. זה יכול להיות בעמידה אַ לַה סְקוֹנְד (À la Seconde), כשהרגל פרושה לצד בגובה 90 מעלות או יותר, או בעמידה אַרַבֶּסְק (Arabesque), כשהרגל מושטת לאחור. גראן פירואט דורשים כוח רב בשרירי הליבה, שליטה מושלמת באיזון, וטכניקה מדויקת של ספוטינג (Spotting), שזו השמירה על מבט קבוע בנקודה אחת כדי למנוע סחרחורת.
תהליך האימון על פירואטים הוא הדרגתי וממושך. רקדנים מתאמנים תחילה על סיבוב יחיד, חוזרים על התנועה עשרות פעמים בכל שיעור עד שהגוף זוכר אותה באופן אוטומטי. רק לאחר שליטה מושלמת בסיבוב יחיד עוברים לסיבוב כפול, ואז משולש ומעלה. חלק מהתרגול מתבצע ליד המוט, שם יש תמיכה נוספת, וחלק במרכז האולם ללא כל עזרה חיצונית.
השלבים הטכניים של הכנה לפירואט הם מדויקים ביותר. התנועה מתחילה בְּאַן פָאס (En Face), כלומר עמידה מול הקהל בתנוחה פתוחה. משם יורדים לְדֶמִי פְּלִיֶּה (Demi-Plié), שזו כפיפה חלקית של הברכיים, תנוחה שמאפשרת לרקדן לצבור תנופה ואנרגיה לסיבוב. הכפיפה צריכה להיות שקטה ומבוקרת, עם שמירה על הגב ישר והכתפיים למטה.
מהדמי פליה הרקדן עולה בתנועה אחת חלקה לתנוחת רְטִירֶה (Retiré), כשהרגל העובדת מתקפלת ועולה לברך של רגל התמיכה. בו זמנית מתבצע הסיבוב עצמו, כשהראש הוא האחרון שעוזב את הכיוון המקורי והראשון שמגיע לכיוון החדש. טכניקת הספוטינג הזו היא שמונעת סחרחורת ומאפשרת לרקדן לבצע מספר סיבובים רצופים.
סיום הפירואט מתבצע כשהרגל נסגרת מאחור לעמידה בְּדֶמִי פְּלִיֶּה עם אֶפּוֹלְמָן קְרוֹאָזֶה (Épaulement Croisé). אפולמן קרואזה היא תנוחה אלכסונית שבה הגוף מסובב מעט ביחס לקהל, הכתפיים והראש מכוונים בזווית שיוצרת עומק ואלגנטיות. הכפיפה בסיום הפירואט משמשת כספוג שסופג את האנרגיה של הסיבוב ומאפשרת עצירה חלקה ומבוקרת.
אנקדוטה מעניינת על פירואטים קשורה למיכאיל בארישניקוב (Mikhail Baryshnikov), שנחשב לאחד הרקדנים הגדולים בהיסטוריה. בארישניקוב היה מסוגל לבצע פירואטים רצופים מרובים במופעים שלו, ונודע בעיקר בשליטה המושלמת והדיוק שלו. כשנשאל איך הוא משיג דיוק כזה, הוא אמר שהסוד הוא לא בכוח אלא בשליטה מושלמת בציר הגוף ובמיקוד מנטלי מוחלט. הוא התאמן על כל פירואט כאילו זה הפעם הראשונה, גם אחרי עשרות שנות ניסיון.
רקדנים רבים מתארים את תחושת הפירואט המושלם כרגע של חוסר משקל, כאילו הזמן עצר לשנייה. זה הרגע שבו הטכניקה הופכת לאמנות, כשהשליטה הפיזית משתלבת עם הביטוי האמנותי ליצירת תנועה שנראית מרחפת ונטולת מאמץ, למרות השנים של עבודה קשה שעומדות מאחוריה.
כך עושים פירואט (עברית):
https://youtu.be/hyzZSORmLFg
רקדניות צעירות מתרגלות פירואטים:
https://youtu.be/3T5AvGY8H1E
הדרכה נוספת לפירואט בדקה:
https://youtu.be/GIng1xdzxl8
וכך נראה פירואט מרהיב:
https://youtu.be/Fo250jmBl6I
כבר שנים רבות אוהד נהרין הוא הכוריאוגרף הראשי של להקת בת-שבע. הוא נחשב לאחד מיוצרי המחול המוערכים בעולם. בשנות ה-90 הוא זכה להגדרה "אחד מחמשת הכוריאוגרפים המובילים בעולם", על ידי העיתון החשוב "הניו יורק טיימס". הוא גם זכה במגוון של פרסים ותארים, כולל פרס ישראל ודוקטור כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
אוהד פיתח שפת תנועה בשם "גאגא". בשיטה זו עובדים רקדניו של אוהד לחלוטין ללא מראות, בניגוד למקובל בעולם המחול, על גופם שלהם. נהרין טוען שהשיטה מתאימה, כדרך עבודה גופנית, לכל אחד. בשיטה זו אחד הרעיונות הוא עבודה על גוף הרקדן, כדרך לחזק, להגמיש ולייעל את הגוף ואת הדמיון והחושים של הרוקד. רקדנים רבים מתארים אותה כגישה שמעניקה חוויית חופש והנאה רבה לרקדן.
הנה דבריו של אוהד נהרין על תנועת הגאגא:
http://youtu.be/OGPG1QL1vJc?t=6s
הסבר לעבודה בשיטת הגאגא:
http://youtu.be/ZzXhcNFXwYM
פרומו לריקוד "סשן" של להקת בת-שבע:
http://youtu.be/UcMiuOTpKNs
קטעים מהמחול "החור" של נהרין:
http://youtu.be/zOMl5l6kEg8
ודברים של אוהד נהרין על אהבת הריקוד (עברית):
http://youtu.be/yh5WFiK0obk
אלווין איילי (Alvin Ailey) היה רקדן וכוריאוגרף אמריקני ממוצא אפרו-אמריקני. לאחר שלמד מחול והצליח בתור רקדן וכוריאוגרף בלהקות שונות, הוא פיתח לו סגנון ריקוד וגישה מקוריים משלו.
אבל איילי הרגיש שלא מתאפשר ביטוי מספיק לרעיונותיו בתחום המחול. לבסוף בשנת 1958 הקים איילי את להקת המחול האמריקאית אלווין איילי, שהורכבה בתחילה מרקדנים אפרו-אמריקאים ושילבה סגנון אפריקאי בריקודיה. בהמשך הצטרפו גם רקדנים יפנים ולבנים והיא שילבה ריקודים מהמחול האתני והמודרני.
איילי שהפך כוריאוגרף מבוקש בעולם כולו יצר יצירות מרתקות וייחודיות שחלקן נחשבות פורצות דרך. סימן ההיכר שלהן היתה התפאורה המינימלית והמאפיינים העממיים. יצירת הדגל של איילי "תגליות" התפרסמה בכל העולם והיא נחשבת יצירת מחול קלאסית ופורצת דרך.
הנה קדימון מסרט תיעודי על אלווין איילי:
https://youtu.be/fo-zAzir0oM
כך הוא הופך למאסטר של ריקוד מודרני:
https://youtu.be/hEvaDNIjgh4
עוד יצירה בביצוע להקתו:
https://youtu.be/0f4wtD8eXNk
קטע מ"הנהר" של אלווין איילי:
https://youtu.be/iDyfWg4PRFY
סרטון תיעודי על חייו:
https://youtu.be/Uj_qoMzTgpY?long=yes
וכוריאוגרפיה מפורסמת של אלווין איילי:
http://youtu.be/XezU_P7vGx4?t=3s?long=yes
ריקוד אמנותי
את היצירה "אגם הברבורים" (Swan Lake) כתב המלחין הרוסי פיוטר איליץ' צ'ייקוביסקי והיא נחשבת למוזיקת הבלט המפורסמת בעולם.
עלילת הסיפור היא על נסיך המתאהב בעלמה יפה, שקוסם מרושע כישף אותה. בגלל הכישוף כל בוקר היא הופכת לברבור לבן ויפה ורק בלילה חוזרת לדמותה המקורית.
המלחין צ'ייקובסקי נולד ב-1840 בכפר ברוסיה. מגיל צעיר גילה עניין במוסיקה אך מכיוון שלא התבלט יותר מדי בתחום זה, כיוונו אותו הוריו ללמוד להיות עורך דין. צ'ייקובסקי לא אהב את תחום המשפטים ובגיל 23 התפטר והתחיל לעסוק במוזיקה. בשנים הבאות הפך להיות אחד מהמלחינים הגדולים של רוסיה, ואחד מהחשובים בתקופתו.
פרט ל"אגם הברבורים" הלחין צ'ייקובסקי עוד יצירות מוכרות רבות. ביניהן בלטה "היפהפייה הנמה", וגם הבלט הידוע "מפצח האגוזים", שזכה לגרסאות רבות, כולל גרסה לילדים.
הנה קטע מתוך בלט אגם הברבורים:
https://www.youtube.com/watch?v=Xd2nTXsivHs
מתוך קונצרט לילדים "היפהפייה הנמה":
https://www.youtube.com/watch?v=cq0rKjt2i4w
סרט של דיסני על חייו של המלחין:
https://www.youtube.com/watch?v=Qi_V52tySAY
והמנצח גיל שוחט מספר על אגם הברבורים:
https://youtu.be/L5B9EtivDow?long=yes
הבלט ג'יזל (Giselle) הוא אחד מהאהובים בעולם הבלט. זהו בלט מסוף המאה ה-19 שמכיל איכרים ואצילים, נימפות ורוחות של נערות צעירות שנזנחות על ידי אהוביהן. סיפורו הקשה עוסק באהבה בלתי-אפשרית שסופה מוות. מחול של רוחות נשים צעירות שמצויות בנופים חלומיים של יער, מבלי שזכו לממש את אהבתן.
אלא שבלט זה הוא בעל משמעות חברתית עמוקה הרבה יותר. זאת משום שג'יזל היא בת איכרים שפותתה בידי אלברכט ואותו אהבה. כדי לפתותה התחזה אלברכט לאיכר, אבל הוא בעצם אציל המאורס לבת מעמדו.
כשג'יזל מגלה את בגידתו, היא מתה ומצטרפת לוויליס, אלה הן רוחות הרפאים של הנערות שאהוביהן זנחו אותן. אלה מחוללות בשעות שבין חצות הליל לעלות השחר ומתנקמות בכל גבר שנקלע למקום, על ידי כך שהן רוקדות עימו עד שהוא מותש ומת.
אבל ג'יזל עצמה מתעלה על יצר הנקם ונמנעת מלהתיש את אלברכט, שבא אל קברה שבלב היער. היא רוקדת איתו אבל נמנעת מלהתיש אותו עד מוות, חוזרת אל קיברה ומשוחררת לעולמים מהשפעתן של הוויליס. הא עמדה במבחן אהבת האמת ואלברכט נותר לבד בצערו ובבדידותו מאהובתו המתה.
חוץ מביטוי לאהבה גדולה, יש בבלט הזה ביקורת גלויה על החברה המעמדית של התקופה, שלא מאפשרת לשתי הדמויות הראשיות לממש את אהבתן. הביקורת היא גם על היחסים הלא-שוויוניים שיוצרים תלות של האישה בגבר.
הנה היא ג'יזל (עם סקירה)
http://youtu.be/3TLSrI_hXEw
ריקוד זוגי מתוך "ג'יזל":
http://youtu.be/ql3o-1eSdbQ
והנה היער המכושף?:
http://youtu.be/C4jl-Uf8A84
עמידות היסוד של הבאלט הקלאסי
(Ballet positions) הן שפה גופנית מדויקת שהתגבשה לאורך מאות שנים. כשרקדנית בוגרת מבצעת את התנועות שלה בזרימה שנראית כה טבעית היא למעשה מסתמכת על מערכת קפדנית של 5 עמידות בסיסיות לרגליים (feet positions) ועמידות משלימות לזרועות (Feet positions), שקיבלו את צורתן המקודדת במאה ה-17 בצרפת.
פייר בושאן (Pierre Beauchamp), מי שהיה רקדן החצר של לואי ה-14 ומנהל האקדמיה המלכותית למוסיקה קידד והגדיר את העמידות שכבר נהגו באופן פחות פורמלי. לואי עצמו היה רקדן נלהב שרקד בבלטים בחצר וכשהיה בן 14 הופיע בתפקידים כמו השמש באופרה בלט שנקראה "בלט דה לה נווי" (Ballet de la Nuit), ביצוע שהפך אותו לסמל השמש המלכותי שליווה אותו לאורך חייו.
העמידה הראשונה (First Position) היא נקודת המוצא. שתי הרגליים צמודות כשהעקבים נוגעים זה בזה והבהונות פונות החוצה בזווית רחבה ככל האפשר, לעתים עד 90 מעלות ובמקצועיים גם עד 140 מעלות. זוהי העמידה המאתגרת ביותר למתחילים משום שהיא דורשת סיבוב של הירך החוצה מהמפרק, תנועה שנקראת טרנאאוט (turnout) והיא אבן היסוד של כל טכניקת הבאלט.
העמידה השנייה (Second Position) דומה לראשונה אך הרגליים מרוחקות זו מזו במרחק של כ-30 סנטימטרים תוך שמירה על אותו סיבוב חיצוני.
העמידה השלישית (Third Position) מציבה את עקב רגל אחת אל אמצע כף הרגל השנייה כששתיהן ממשיכות לפנות החוצה. עמידה זו פחות נפוצה בהוראה המודרנית אך עדיין נלמדת באולפנים רבים כשלב ביניים.
העמידה הרביעית (Fourth Position) דורשת הצבה של רגל אחת מול השנייה במרחק של כצעד קטן כשהעקב של הרגל הקדמית מיושרת מול בהונות הרגל האחורית. קיימות 2 גרסאות של עמידה זו, הפתוחה (ouverte) והצלובה (croisée) שבה הרגל הקדמית מוצלבת מעט לכיוון מרכז הגוף.
העמידה החמישית (Fifth Position) היא המורכבת ביותר כששתי הרגליים צמודות לחלוטין וכל עקב נוגע בבסיס בהונות הרגל השנייה.
מעבר לעמידות הרגליים קיימים מצבי הזרועות שמשתנות מעט בין האסכולות השונות. המסורת הרוסית משתמשת ב-3 עמידות בסיסיות ממוספרות בנוסף לעמידת ההכנה (preparatory position).
המסורת הצרפתית והאיטלקית מציעות מערכות עם מספר גדול יותר של מצבי זרועות. העמידות הבסיסיות כוללות את עמידת ההכנה שבה הזרועות מעוגלות מעט מול הגוף בגובה הטבור, העמידה הראשונה (First) שבה הזרועות מורמות מעט יותר לגובה בית החזה, העמידה השנייה (Second) שבה הזרועות פרושות לצדדים בגובה הכתפיים והעמידה השלישית (Third) או החמישית (Fifth) לפי האסכולה שבה הזרועות מורמות מעל הראש במעגל עדין.
כל אסכולה פיתחה וריאציות משלה אך העקרון המרכזי נשאר זהה - הזרועות תמיד מעוגלות במתינות ואף פעם לא נעולות לחלוטין במרפק.
אגריפינה ואגנובה (Agrippina Vaganova) רקדנית ומורה רוסית מהמאה ה-20 פיתחה שיטת הוראה משלה שמשלבת אלמנטים מהאסכולות הצרפתית והאיטלקית והרוסית. היא הייתה ידועה בדרישות המחמירות שלה מתלמידיה ובמיוחד בבדיקת העמידה החמישית. סיפור מפורסם מספר שהיא נהגה לעבור בין התלמידות בכיתה ולבדוק את הצמידות של העמידה בכך שניסתה להחליק את האצבע בין הרגליים, אם האצבע עברה התלמידה קיבלה מכה קלה במקל עץ על הירך.
רקדנים ורקדניות באלט מתחילים את אימונם מגיל צעיר מאוד ומבלים שנים בשכלול העמידות הבסיסיות הללו. מה שנראה פשוט לעין הצופה דורש למעשה שליטה שרירית מדויקת, גמישות יוצאת דופן ומודעות גופנית עמוקה. העמידות הללו הן הדקדוק של שפת הבאלט וכל תנועה מורכבת במופע מתחילה ומסתיימת באחת מהן.
הנה 5 העמידות של כפות הרגליים (ללא מילים):
https://youtu.be/1fSa3ESmA1s
הסבר על עמידות כפות הרגליים:
https://youtu.be/PwHoT40Es7I
הנה מצבי הזרועות:
https://youtu.be/S5HwZJQ8NuA
ופירוט 5 מצבי הזרועות:
https://youtu.be/87qF6UGrG9o
ראיתם פעם רקדני באלט שעומדים על רגל אחת, רגלם השנייה מורמת לאחור בקו ישר ואלגנטי והיד מונפת קדימה ויוצרת קשת מרהיבה?
זוהי עֲרַבֶּסְק (Arabesque), אחת התנוחות המוכרות ביותר בבאלט הקלאסי.
הרקדנים עומדים על רגל אחת בעוד הרגל השנייה מורמת לאחור במתיחה מלאה ויוצרת קו ארוך ורציף. כל זה כשהזרועות מושטות קדימה בתיאום עם הרגליים, כשהגוף יוצר קשת חיננית - מקצות אצבעות הרגל ועד קצות אצבעות היד.
השם עצמו נלקח מעולם האמנות - המונח מתאר במקור דפוסים מתפתלים וקווים זורמים בעיצוב מורי (Moorish), שהופיעו באדריכלות של צפון אפריקה וספרד.
האיטלקי קרלו בלאסיס (Carlo Blasis) היה הראשון שהחיל את המונח על בלט ב-1820, כשהוא טען שהתנוחה מזכירה דמויות בפסלי תבליט קלאסיים ובפרסקות של רפאל.
#תנוחות הערבסק
בשיטת וגנובה (Vaganova) הרוסית מוכרות ארבע תנוחות ערבסק בסיסיות, כאשר ההבדלים ביניהן נעוצים במיקום הידיים, בכיוון הגוף ביחס לקהל ובגובה הרגל המורמת.
בשיטה של האקדמיה המלכותית לריקוד (Royal Academy of Dance) מקובלות שלוש צורות עיקריות. התנוחה יכולה להתבצע על כל כף הרגל (פַּרְטֶר) או על קצות האצבעות (en pointe). גובה הרגל המורמת נע בין 45 מעלות ל-90 מעלות, כשבתנוחה המתקדמת ערבסק פנשה (arabesque penchée) הרגל מגיעה לזווית גדולה יותר מ-90 מעלות והגוף נוטה קדימה לאיזון.
גלינה קקישבה (Galina Kekisheva), סולנית לשעבר של בלט קירוב שלמדה עם אגריפינה וגנובה, העלתה בשנים האחרונות ביקורת מעניינת על המגמה המודרנית - לדבריה, רקדנים בימינו מתמקדים בגובה הערבסק על חשבון הקו היפה והיכולת לעבור לתנוחות אחרות.
מורים מספרים על רקדנית שתקעה בתנוחת ערבסק על קצות האצבעות במהלך הופעה ונאלצה ללחוש לבן זוגה בחיוך "תוציא אותי מזה, אני לא יכולה לרדת!"
#ממלכת הצללים מהבלט "לה באיאדר"
הערבסק המפורסם ביותר מופיע בסצנת "ממלכת הצללים" (Kingdom of the Shades) מהבלט "לה באיאדר" (La Bayadère) בכוריאוגרפיה של מריוס פטיפה (Marius Petipa) - 32 רקדניות לבושות לבן יורדות אחת אחת במדרון ומבצעות ערבסק חוזר בתנועה מהפנטת שנחשבת לאחת מיצירות המופת של הבאלט הקלאסי.
סדרת הערבסקות המרהיבות ותובעניות מבחינה טכנית מדגימה את עוצמת הקורפוס דה בלט ואת יופיה של הכוריאוגרפיה של פטיפה.
מדובר ברצף של צעדים לתוך ערבסק פליה (arabesque plié), ואז שני צעדים נוספים - תנועה פשוטה לכאורה שחוזרת על עצמה עשרות פעמים ויוצרת אפקט מהפנט המבטא את הנצח.
"לה באיידר" (La Bayadère) הוא בלט רוסי איקוני מהמאה ה-19 שהוצג במקור בתיאטרון הבולשוי בסנט פטרסבורג בשנת 1877. מאז הוא הוצג באופן קבוע בברית המועצות. במערב כמעט ולא הכירו אותו, עד שלהקת הבלט קירוב יצאה לסיבוב הופעות עם סצנת ממלכת הצללים בשנת 1961.
הכל על הערבסק:
https://youtu.be/6h9vlH0sVi4
הנה הערבסק באמנות הבאלט:
https://youtu.be/SmRrfm1ihGg
כך עושים את הערבסק:
https://youtu.be/99dCcB5Unmo
על סצנת הערבסקות ב"לה באיאדר":
https://youtu.be/KH6r4_V6Lfk
"ממלכת הצללים" מתוך הבלט "לה באיאדר":
https://youtu.be/XaD36CvfPFM?long=yes
וכך מתאמנות עליו רקדניות הבלט המלכותי:
https://youtu.be/x5c1Lw_GTao?long=yes
אמנות הכוריאוגראפיה (Choreography) היא יצירה בתנועות. זוהי יצירה של אמנות בעזרת תנועות, כמו שצייר יוצר בצבעים ופסל בחומר, הכוריאוגרף יוצר כשחומר היצירה שלו הוא תנועות.
השפה התנועתית אינה מוגבלת, אלא חופשית. לכל כוריאוגרף יש את הדרך והסגנון המיוחדים שלו, המאפיינים את התנועות שלו.
את הכוראוגרפיה ניתן להשוות עם תחום היצירה, בתחומי אמנות ויצירה כמו ציור, הלחנה, בימוי, כתיבה וכדומה.
אם במקור שימש המונח כוריאוגרפיה בתחום המחול, כיום משתמשים בו בתחומים רבים נוספים כמו מופעים, הצגות, התעמלות אמנותית, בידור, תאטרון, מחזות זמר ועוד.
הנה קטעים מכוריאוגרפיות מודרניות של אוהד נהרין ללהקת בת שבע:
https://youtu.be/uehwtT8KOiE
כוריאוגרפיה רוסית אחידה ומדויקת כמעט להגזים...
https://youtu.be/K21yj2lEgrA
כאן היא משתלבת עם ריקודי ברייקדאנס מההיפ הופ:
https://youtu.be/es6xywE9NP0
בסרטים אפילו סלסה עוברת כוראוגרפיה כבדה:
https://youtu.be/_hLNKA_9V0I
עוד כוריאוגרפיה מעניינת:
https://youtu.be/Jzcd5HJik2c
הרצאת טד על עבודת הכוריאוגרף היצירתית:
https://youtu.be/KPPxXeoIzRY?long=yes
ופגישה חינוכית עם כוריאגורפית (עברית):
https://youtu.be/BMRNZX_wqBk?long=yes
מהי המהפכה של איזדורה דאנקן במחול?
בשנת 1927 מתה איזדורה דאנקן (Isadora Duncan), המורדת במוסכמות, מבשרת המחול המודרני ומהפכנית המחול החשובה ביותר במאה ה-20.
לבושה טוגה, תמיד יחפה ונהגה לרקוד בסגנון ריקוד שיותר הזכיר ריקודים פופולריים מאשר אמנות, דאנקן הייתה הראשונה לצאת נגד המוסכמות הקפדניות של הבלט הקלאסי מבית היוצר של הבלט הקיסרי, תוצר של תרבות הצאר הרוסי מהמאה ה-19.
דאנקן נולדה ב-1878 למשפחה שטבעה בחובות בסן פרנציסקו. האב נעלם, האם נאלצה למכור פסנתרים כדי לשרוד ואיזדורה הקטנה החליטה שהיא תציל את המשפחה. כבר בגיל 6 היא גילתה שהיא יכולה להרוויח כסף על ידי שלימדה את הילדות השכנות לרקוד.
ככל שהתבגרה היא התעניינה במחול האמנותי ובעיניים יותר ויותר ביקורתיות. המחול של אותם ימים היה קשוח ומלאכותי עד כאב. רקדניות בלט נדחסו בקורסטים, עמדו על קצות האצבעות בנעליים שגרמו לכאבים נוראים, ביצעו תנוחות שלא היו קשורות לשום דבר טבעי בגוף האדם. דאנקן חשה שזה לא נכון והיה לה רעיון פשוט ובו זמנית מהפכני: המחול צריך לבוא מהלב, לא מהכללים.
איזדורה פנתה ליוון העתיקה בחיפוש אחר השראה. היא בחנה תמונות של רקדנים יחפים, עטופים בבדים זורמים ומבטאים רגשות אמיתיים דרך תנועות חופשיות. דאנקן החליטה שזה המחול האמיתי שהעולם איבד איכשהו בדרך. חודשים היא הקדישה לחקר השרירים שבגוף האדם, למדה איך הנשימה משפיעה על התנועה ואיך כוח הכבידה יכול להיות בן ברית במקום אויב.
כשהגיעה לפריז ב-1900 היא עשתה משהו שאף אחד לא העז לפניה: דאנקן עלתה על הבמה יחפה, לבושה בטוניקה יוונית פשוטה, רקדה על רקע מוסיקה של בטהובן (Beethoven) ללא שום כוריאוגרפיה מוכנה מראש. הקהל התלהב עד כדי טירוף. לראשונה בחייהם ראו הצופים רקדנית שמבטאת רגשות אמיתיים דרך גופה.
דאנקן פיתחה שיטה פשוטה אך מהפכנית: כל תנועה מתחילה ממרכז הגוף, באזור בית החזה כשמשם היא זורמת החוצה, כמו גלים. היא לימדה את תלמידיה להקשיב לנשימה שלהם, להרגיש את כוח הכבידה, לתת לגוף לזרום במקום להילחם נגדו. זה נשמע פשוט היום, אבל אז זה היה מהפכני. קצת כמו לגלות את החשמל.
כך יצא שאיזדורה דאנקן פיתחה בתחילת המאה ה-20 צורת מחול חדשה שתיקרא "מחול מודרני" ותשנה את עולם המחול האמנותי. אמנים צעירים ברוסיה, ביניהם הכוריאוגרף מיכאל פוקין, אימצו בשמחה את רעיונותיה, הושפעו מהם בהתלהבות והיו בשלים לשינוי.
מכאן דאנקן תיחשב למהפכנית שהרסה את כל מה שהמחול המערבי הכיר במשך מאות שנים.
חייה הפרטיים היו דרמטיים כמו המחול שלה. היא התאהבה במשורר רוסי צעיר בשם סרגיי יסנין (Sergei Yesenin) ונישאה לו, למרות הפרש הגילאים של 18 שנים. אך היא ראתה אותו מתרסק נפשית ומתאבד.
טרגדיה גדולה נוספת, כנראה הגדולה בחייה, הייתה מות שני ילדיה בתאונת דרכים - המכונית שלהם התהפכה לתוך נהר הסיין. היא לא התאוששה מזה לעולם.
מותה עצמו היה תיאטרלי כמו חייה. בעיר ניס, ב-14 בספטמבר 1927 ולפני שעלתה למכונית ספורט פתוחה, היא קראה לחבריה: "שלום חברי, אני הולכת לאהבה". כשהחלה הנסיעה הסתבך הצעיף הארוך שלה בגלגלי הרכב והיא נזרקה החוצה ומתה מיד.
איזדורא דאנקן לא רק שינתה את המחול - היא יצרה שפה חדשה לגמרי לביטוי הגוף האנושי. כל רקדן מודרני עד היום, מבלי דעת, משתמש בעקרונות שהיא פיתחה. היא הראתה לעולם שהמחול הוא לא רק בידור או אמנות יפה - הוא דרך לגעת בנשמה ולשיר עם הגוף.
משימת חקר
========
נסו לגלות ולכתוב מסמר קצר על: מי היו ה"איזדורבלז"?
הנה קיצור חייה של איזדורה דאנקן:
https://youtu.be/DBR5gf8fgDM
המהפכה שעשתה דאנקן בעולם המחול:
https://youtu.be/SPlN_gO5TOM
מצגת וידאו עליה:
https://youtu.be/EdHiFMYUzkw
קטע מסרט על חייה:
https://youtu.be/KgL8uhMDpeI
סרטונים אותנטיים של דאנקן:
https://youtu.be/rkr_h0jlo7A
סיפורה של חלוצת המחול המודרני - איזדורה דאנקן:
https://youtu.be/BAvImswonng
תמונות מחייה:
https://youtu.be/XEkf3lBzJn4
ריקוד ברוחה, של הלהקה שנקראת על שמה:
https://youtu.be/nUvaraDf_3Y
וסיפור חייה המדהים והטראגי של איזדורה דאנקן:
https://youtu.be/kq8vsL4Gx-U?long=yes
בשנת 1927 מתה איזדורה דאנקן (Isadora Duncan), המורדת במוסכמות, מבשרת המחול המודרני ומהפכנית המחול החשובה ביותר במאה ה-20.
לבושה טוגה, תמיד יחפה ונהגה לרקוד בסגנון ריקוד שיותר הזכיר ריקודים פופולריים מאשר אמנות, דאנקן הייתה הראשונה לצאת נגד המוסכמות הקפדניות של הבלט הקלאסי מבית היוצר של הבלט הקיסרי, תוצר של תרבות הצאר הרוסי מהמאה ה-19.
דאנקן נולדה ב-1878 למשפחה שטבעה בחובות בסן פרנציסקו. האב נעלם, האם נאלצה למכור פסנתרים כדי לשרוד ואיזדורה הקטנה החליטה שהיא תציל את המשפחה. כבר בגיל 6 היא גילתה שהיא יכולה להרוויח כסף על ידי שלימדה את הילדות השכנות לרקוד.
ככל שהתבגרה היא התעניינה במחול האמנותי ובעיניים יותר ויותר ביקורתיות. המחול של אותם ימים היה קשוח ומלאכותי עד כאב. רקדניות בלט נדחסו בקורסטים, עמדו על קצות האצבעות בנעליים שגרמו לכאבים נוראים, ביצעו תנוחות שלא היו קשורות לשום דבר טבעי בגוף האדם. דאנקן חשה שזה לא נכון והיה לה רעיון פשוט ובו זמנית מהפכני: המחול צריך לבוא מהלב, לא מהכללים.
איזדורה פנתה ליוון העתיקה בחיפוש אחר השראה. היא בחנה תמונות של רקדנים יחפים, עטופים בבדים זורמים ומבטאים רגשות אמיתיים דרך תנועות חופשיות. דאנקן החליטה שזה המחול האמיתי שהעולם איבד איכשהו בדרך. חודשים היא הקדישה לחקר השרירים שבגוף האדם, למדה איך הנשימה משפיעה על התנועה ואיך כוח הכבידה יכול להיות בן ברית במקום אויב.
כשהגיעה לפריז ב-1900 היא עשתה משהו שאף אחד לא העז לפניה: דאנקן עלתה על הבמה יחפה, לבושה בטוניקה יוונית פשוטה, רקדה על רקע מוסיקה של בטהובן (Beethoven) ללא שום כוריאוגרפיה מוכנה מראש. הקהל התלהב עד כדי טירוף. לראשונה בחייהם ראו הצופים רקדנית שמבטאת רגשות אמיתיים דרך גופה.
דאנקן פיתחה שיטה פשוטה אך מהפכנית: כל תנועה מתחילה ממרכז הגוף, באזור בית החזה כשמשם היא זורמת החוצה, כמו גלים. היא לימדה את תלמידיה להקשיב לנשימה שלהם, להרגיש את כוח הכבידה, לתת לגוף לזרום במקום להילחם נגדו. זה נשמע פשוט היום, אבל אז זה היה מהפכני. קצת כמו לגלות את החשמל.
כך יצא שאיזדורה דאנקן פיתחה בתחילת המאה ה-20 צורת מחול חדשה שתיקרא "מחול מודרני" ותשנה את עולם המחול האמנותי. אמנים צעירים ברוסיה, ביניהם הכוריאוגרף מיכאל פוקין, אימצו בשמחה את רעיונותיה, הושפעו מהם בהתלהבות והיו בשלים לשינוי.
מכאן דאנקן תיחשב למהפכנית שהרסה את כל מה שהמחול המערבי הכיר במשך מאות שנים.
חייה הפרטיים היו דרמטיים כמו המחול שלה. היא התאהבה במשורר רוסי צעיר בשם סרגיי יסנין (Sergei Yesenin) ונישאה לו, למרות הפרש הגילאים של 18 שנים. אך היא ראתה אותו מתרסק נפשית ומתאבד.
טרגדיה גדולה נוספת, כנראה הגדולה בחייה, הייתה מות שני ילדיה בתאונת דרכים - המכונית שלהם התהפכה לתוך נהר הסיין. היא לא התאוששה מזה לעולם.
מותה עצמו היה תיאטרלי כמו חייה. בעיר ניס, ב-14 בספטמבר 1927 ולפני שעלתה למכונית ספורט פתוחה, היא קראה לחבריה: "שלום חברי, אני הולכת לאהבה". כשהחלה הנסיעה הסתבך הצעיף הארוך שלה בגלגלי הרכב והיא נזרקה החוצה ומתה מיד.
איזדורא דאנקן לא רק שינתה את המחול - היא יצרה שפה חדשה לגמרי לביטוי הגוף האנושי. כל רקדן מודרני עד היום, מבלי דעת, משתמש בעקרונות שהיא פיתחה. היא הראתה לעולם שהמחול הוא לא רק בידור או אמנות יפה - הוא דרך לגעת בנשמה ולשיר עם הגוף.
משימת חקר
========
נסו לגלות ולכתוב מסמר קצר על: מי היו ה"איזדורבלז"?
הנה קיצור חייה של איזדורה דאנקן:
https://youtu.be/DBR5gf8fgDM
המהפכה שעשתה דאנקן בעולם המחול:
https://youtu.be/SPlN_gO5TOM
מצגת וידאו עליה:
https://youtu.be/EdHiFMYUzkw
קטע מסרט על חייה:
https://youtu.be/KgL8uhMDpeI
סרטונים אותנטיים של דאנקן:
https://youtu.be/rkr_h0jlo7A
סיפורה של חלוצת המחול המודרני - איזדורה דאנקן:
https://youtu.be/BAvImswonng
תמונות מחייה:
https://youtu.be/XEkf3lBzJn4
ריקוד ברוחה, של הלהקה שנקראת על שמה:
https://youtu.be/nUvaraDf_3Y
וסיפור חייה המדהים והטראגי של איזדורה דאנקן:
https://youtu.be/kq8vsL4Gx-U?long=yes
מה זה באלט?
הבאלט, או בלט (ballet), הוא סגנון מחול עדין וקלאסי שהתפתח לראשונה בצרפת, בחצר המלך לואי ה-14. במשך כ-500 השנים שלאחר מכן הוצג הבאלט כליווי לאופרות ולקונצרטים של מוסיקה קלאסית.
את הבלט מלווה עד היום מוסיקה קלאסית, לרוב בליווי תזמורת שלמה.
רק בתחילת המאה ה-19 החלו מלחינים לכתוב יצירות מחול לבלט, כולל יצירות מעולות וחשובות כמו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי והמחול "ציפור האש" של סטרווינסקי.
כך התפתח הבאלט והפך לסגנון אמנותי מוביל בתרבות המערבית. כיום קיימות להקות באלט חשובות בעולם כולו, כמו להקת "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".
הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):
https://youtu.be/OEekFTj5PvU
ריקוד באלט קלאסי מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי:
http://youtu.be/ILIaLxpgAOY
סיום "אגם הברבורים" היפה:
http://youtu.be/SXJawzOLS3k
מעט מהחזרות על ריקוד בלט שכזה:
http://youtu.be/VTmGlaJABNA?t=8s
ופירוט של מגוון תנועות הבאלט:
https://youtu.be/-ySi-8HVRZc?long=yes
הבאלט, או בלט (ballet), הוא סגנון מחול עדין וקלאסי שהתפתח לראשונה בצרפת, בחצר המלך לואי ה-14. במשך כ-500 השנים שלאחר מכן הוצג הבאלט כליווי לאופרות ולקונצרטים של מוסיקה קלאסית.
את הבלט מלווה עד היום מוסיקה קלאסית, לרוב בליווי תזמורת שלמה.
רק בתחילת המאה ה-19 החלו מלחינים לכתוב יצירות מחול לבלט, כולל יצירות מעולות וחשובות כמו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי והמחול "ציפור האש" של סטרווינסקי.
כך התפתח הבאלט והפך לסגנון אמנותי מוביל בתרבות המערבית. כיום קיימות להקות באלט חשובות בעולם כולו, כמו להקת "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".
הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):
https://youtu.be/OEekFTj5PvU
ריקוד באלט קלאסי מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי:
http://youtu.be/ILIaLxpgAOY
סיום "אגם הברבורים" היפה:
http://youtu.be/SXJawzOLS3k
מעט מהחזרות על ריקוד בלט שכזה:
http://youtu.be/VTmGlaJABNA?t=8s
ופירוט של מגוון תנועות הבאלט:
https://youtu.be/-ySi-8HVRZc?long=yes
מאיפה באה ההשראה לבלט "היפהפייה הנרדמת"?
ספרות, מוסיקה ומחול - דומה שכל האמנויות מיוצגות ביצירה "היפהפייה הנרדמת" (The Sleeping Beauty), עם הבלט הנשגב ב-2 מערכות ופרולוג, המוסיקה הנצחית מאת צ'ייקובסקי והאגדה שכתב הצרפתי פיירו וממוספרת כמספר 50 בלקט המפורסם של האחים גרים.
הבלט מתמקד בקורותיה של נסיכה שובת לב, מיום לידתה, דרך הכישוף שיוטל בה, על התרדמה הארוכה שלה ובנשיקה האוהבת של הנסיך, שיעיר אותה משנתה ויישא אותה לאישה. סיומו של הבאלט יהיה במחול מסחרר של חגיגת החתונה וטקס הנישואין.
המעשיה האהובה מופיעה במסורת של עמים רבים באירופה וליוותה דורות רבים של ילדים בכל העולם. הסיפור על הנסיכה ועל המאבק של הטוב ברע, הוא משל ושיעור במוסריות ואמונה בטוב.
האגדה הקסומה על היפהפייה הנרדמת הפכה לסיפור קלאסי אהוב גם באמנות. היא עובדה במהלך השנים ליצירות רבות, כולל בתיאטרון, בספרות ובקולנוע. זכור במיוחד סרט האנימציה האהוב משנת 1959, של אולפני דיסני.
וכחוט השני משתלב באגדה היפה גם הנמשל, של המחזוריות שבטבע. כי כמו הנסיכה, גם האדמה נרדמת בחורף וכמו ממתינה לנשיקת האביב, שתעיר אותה משנתה, לחיים חדשים והתחדשות הפריחה שלה.
אבל מה הופך את היצירה הזו לכל כך מיוחדת בתולדות התרבות האירופית? - כנראה שלפני הכל מדובר בשילוב של מצוינות, בין האגדה הקסומה והעל-זמנית של פיירו ושתיעדו והפיצו האחים גרים, למוסיקה המופלאה של צ'ייקובסקי ובראש ובראשונה לבלט המרהיב עם הכוריאוגרפיה הנהדרת של מריוס פטיפה.
#העלילה
הבלט נפתח בנשף בארמון המלוכה, לרגל לידתה של הנסיכה אורורה. בעוד הפיות השונות מברכות את התינוקת הקטנה, הפיה קלבוס חווה חוויה הפוכה, כשמגרשים אותה בבושת פנים מהנשף. מושפלת ופגועה עד עמקי נשמתה, היא מבטיחה לנקום.
ובמערכה הראשונה, שנים אחר כך, חוגגת הנסיכה אורורה את יום הולדתה ה-16. בחגיגה מתקבצים סביבה מחזרים רבים, כולם רוצים להילחם על לב הנסיכה היפה. אבל היא עצמה לא מתרגשת מאיש מהם וניגשת לקשישה שמגיעה אל הטקס ובידה פרחים.
הזקנה הזו היא קלבוס הפיה, שבין הוורדים מסתירה לא מחט. כשהנסיכה אורורה אוחזת בפרחים היא נדקרת ונרדמת לשנים רבות. רק נשיקה מנסיך אמיתי תוגל להעיר אותה משנתה. האם נסיך כזה אכן יגיע?
#המוסיקה
היצירה המוסיקלית של "היפהפייה הנרדמת" או "היפהפייה הנמה" (Swan Lake) היא אחת משלוש יצירותיו הגדולות של המלחין פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי) לבלט, שהן "אגם הברבורים", "מפצח האגוזים" ו"היפהפיה הנרדמת".
את המוסיקה לבלט הזה הוא כתב בשנים 1888-1889. "היפהפייה הנרדמת" היא היצירה המורכבת והמרתקת ביותר שצ'ייקובסקי הלחין לעולם המחול. ביצירה זו הוא מתגלה בשיאו, כמלחין דרמטי וסימפוני, העובד היטב גם כמוסיקאי למחול אמנותי.
וגם אם שתי יצירות המוסיקה לבאלטים האחרים של צ'ייקובסקי, "אגם הברבורים" ו"מפצח האגוזים", הן יותר מפורסמות יותר ממנה, המוסיקה של "היפהפייה הנרדמת" היא אחת היצירות הכי אהובות ומבוצעות של צ'ייקובסקי.
#הבלט
בלט ב-3 מערכות (למעשה מדובר בשתי מערכות ופרולוג, כלומר חחחלחחל), "היפהפיה הנרדמת" הוא בלט קסום שמתבסס על האגדה האהובה ורבת השנים בשם זה.
הבלט "היפהפייה הנרדמת" עלה לראשונה על במה ב-15 בינואר, שנת 1890. זה היה על בימת תיאטרון מריאינסקי בסנט פטרבורג.
לצד עוד שתי יצירות אייקוניות בבלט הקלאסי, "אגם הברבורים" ו"ג'יזל", גם "היפהפיה הנרדמת" תפס את מקומו על בימת עולם המחול כלהיט על זמני ופופולרי מאוד.
הכוריאוגרפיה שיצר מריוס פטיפה היא תוצר מדויק ונאמן לרוח המסורת הקלאסית של עולם הבלט האירופי של שלהי המאה ה-19. בעזרת תלבושות תואמות לתקופה בה נוצרה ועידון אופייני לתקופה הרומנטית, היא מעבירה אותנו לארמונות המלוכה האירופיים של המאה ה-19.
הנה הבלט "היפהפייה הנרדמת" של צ'ייקובסקי (עברית):
https://youtu.be/QyVWTRUxSuE?t=28s
סיפורו של הבאלט המפורסם הזה (מתורגם):
https://youtu.be/BRdFt3brZNw
חזרות לבלט:
https://youtu.be/-5Yp-vToI2E
חלק מהבלט המפורסם:
https://youtu.be/jTgh7VywVfE
שיר הנושא של של דיסני המבוסס על "ואלס הגרלנדה" מהמערכה הראשונה של הבלט:
https://youtu.be/TXbHShUnwxY
והביצוע הנשגב של לנה דל ריי לדיסני פינת צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/bYrD_l3juoU
ספרות, מוסיקה ומחול - דומה שכל האמנויות מיוצגות ביצירה "היפהפייה הנרדמת" (The Sleeping Beauty), עם הבלט הנשגב ב-2 מערכות ופרולוג, המוסיקה הנצחית מאת צ'ייקובסקי והאגדה שכתב הצרפתי פיירו וממוספרת כמספר 50 בלקט המפורסם של האחים גרים.
הבלט מתמקד בקורותיה של נסיכה שובת לב, מיום לידתה, דרך הכישוף שיוטל בה, על התרדמה הארוכה שלה ובנשיקה האוהבת של הנסיך, שיעיר אותה משנתה ויישא אותה לאישה. סיומו של הבאלט יהיה במחול מסחרר של חגיגת החתונה וטקס הנישואין.
המעשיה האהובה מופיעה במסורת של עמים רבים באירופה וליוותה דורות רבים של ילדים בכל העולם. הסיפור על הנסיכה ועל המאבק של הטוב ברע, הוא משל ושיעור במוסריות ואמונה בטוב.
האגדה הקסומה על היפהפייה הנרדמת הפכה לסיפור קלאסי אהוב גם באמנות. היא עובדה במהלך השנים ליצירות רבות, כולל בתיאטרון, בספרות ובקולנוע. זכור במיוחד סרט האנימציה האהוב משנת 1959, של אולפני דיסני.
וכחוט השני משתלב באגדה היפה גם הנמשל, של המחזוריות שבטבע. כי כמו הנסיכה, גם האדמה נרדמת בחורף וכמו ממתינה לנשיקת האביב, שתעיר אותה משנתה, לחיים חדשים והתחדשות הפריחה שלה.
אבל מה הופך את היצירה הזו לכל כך מיוחדת בתולדות התרבות האירופית? - כנראה שלפני הכל מדובר בשילוב של מצוינות, בין האגדה הקסומה והעל-זמנית של פיירו ושתיעדו והפיצו האחים גרים, למוסיקה המופלאה של צ'ייקובסקי ובראש ובראשונה לבלט המרהיב עם הכוריאוגרפיה הנהדרת של מריוס פטיפה.
#העלילה
הבלט נפתח בנשף בארמון המלוכה, לרגל לידתה של הנסיכה אורורה. בעוד הפיות השונות מברכות את התינוקת הקטנה, הפיה קלבוס חווה חוויה הפוכה, כשמגרשים אותה בבושת פנים מהנשף. מושפלת ופגועה עד עמקי נשמתה, היא מבטיחה לנקום.
ובמערכה הראשונה, שנים אחר כך, חוגגת הנסיכה אורורה את יום הולדתה ה-16. בחגיגה מתקבצים סביבה מחזרים רבים, כולם רוצים להילחם על לב הנסיכה היפה. אבל היא עצמה לא מתרגשת מאיש מהם וניגשת לקשישה שמגיעה אל הטקס ובידה פרחים.
הזקנה הזו היא קלבוס הפיה, שבין הוורדים מסתירה לא מחט. כשהנסיכה אורורה אוחזת בפרחים היא נדקרת ונרדמת לשנים רבות. רק נשיקה מנסיך אמיתי תוגל להעיר אותה משנתה. האם נסיך כזה אכן יגיע?
#המוסיקה
היצירה המוסיקלית של "היפהפייה הנרדמת" או "היפהפייה הנמה" (Swan Lake) היא אחת משלוש יצירותיו הגדולות של המלחין פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי) לבלט, שהן "אגם הברבורים", "מפצח האגוזים" ו"היפהפיה הנרדמת".
את המוסיקה לבלט הזה הוא כתב בשנים 1888-1889. "היפהפייה הנרדמת" היא היצירה המורכבת והמרתקת ביותר שצ'ייקובסקי הלחין לעולם המחול. ביצירה זו הוא מתגלה בשיאו, כמלחין דרמטי וסימפוני, העובד היטב גם כמוסיקאי למחול אמנותי.
וגם אם שתי יצירות המוסיקה לבאלטים האחרים של צ'ייקובסקי, "אגם הברבורים" ו"מפצח האגוזים", הן יותר מפורסמות יותר ממנה, המוסיקה של "היפהפייה הנרדמת" היא אחת היצירות הכי אהובות ומבוצעות של צ'ייקובסקי.
#הבלט
בלט ב-3 מערכות (למעשה מדובר בשתי מערכות ופרולוג, כלומר חחחלחחל), "היפהפיה הנרדמת" הוא בלט קסום שמתבסס על האגדה האהובה ורבת השנים בשם זה.
הבלט "היפהפייה הנרדמת" עלה לראשונה על במה ב-15 בינואר, שנת 1890. זה היה על בימת תיאטרון מריאינסקי בסנט פטרבורג.
לצד עוד שתי יצירות אייקוניות בבלט הקלאסי, "אגם הברבורים" ו"ג'יזל", גם "היפהפיה הנרדמת" תפס את מקומו על בימת עולם המחול כלהיט על זמני ופופולרי מאוד.
הכוריאוגרפיה שיצר מריוס פטיפה היא תוצר מדויק ונאמן לרוח המסורת הקלאסית של עולם הבלט האירופי של שלהי המאה ה-19. בעזרת תלבושות תואמות לתקופה בה נוצרה ועידון אופייני לתקופה הרומנטית, היא מעבירה אותנו לארמונות המלוכה האירופיים של המאה ה-19.
הנה הבלט "היפהפייה הנרדמת" של צ'ייקובסקי (עברית):
https://youtu.be/QyVWTRUxSuE?t=28s
סיפורו של הבאלט המפורסם הזה (מתורגם):
https://youtu.be/BRdFt3brZNw
חזרות לבלט:
https://youtu.be/-5Yp-vToI2E
חלק מהבלט המפורסם:
https://youtu.be/jTgh7VywVfE
שיר הנושא של של דיסני המבוסס על "ואלס הגרלנדה" מהמערכה הראשונה של הבלט:
https://youtu.be/TXbHShUnwxY
והביצוע הנשגב של לנה דל ריי לדיסני פינת צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/bYrD_l3juoU
