שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הרישום?
רישום (Sketch), או סקיצה, הם שמותיה של שיטת ציור שבמרכזה עומד הקו ולא הצבע. בכך דומה הרישום לטכניקות גרפיות דוגמת התחריט וההדפס.
כמו בציור, על האמן הרושם לקבל החלטות על פרופורציות, קומפוזיציה, אור וצל ועוד. אבל אם בציור משתמש האמן בקו וצבע, הרי שברישום מצייר האמן על ידי שרטוט שבו הדגש הוא על הקו בלבד, כשרק משטחי אור-וצל מתלווים לעתים לקווי הרישום.
אם בעבר שימש הרישום ליצירת סקיצות מקדימות לציור או פיסול, כיום השתנו גבולות האמנות והרישום זוכה למעמד דומה לזה של הציור - כך מוצגים רישומים בתערוכות, נמכרים במחירי עתק ולא פעם יש תערוכות שמציגות עבודות רישום בלבד.
הרישום יכול להתבצע בשלל כלים ואמצעים, כמו עפרון, גרפיט, פחם, גירים, עפרונות צבעוניים ואפילו טושים.
כך אמן רושם:
https://youtu.be/MnZzy8N9PGs
הרישום הוא ההתחלה גם בעולם העיצוב:
https://youtu.be/C5VGVKPg6KY
מחברת סקיצות כוללת רישומים שעושה האמן או סקיצות לעבודות עתידיות:
https://youtu.be/nrNqe_UlO8w
וברוח היתולית, הנה מחברת הסקיצות:
https://youtu.be/KflV1CeCj4o
איך צייר לאונרדו כל כך טוב בני-אדם?
לאונרדו דה וינצ'י חקר כל חייו את האנטומיה של גוף האדם. כאיש אשכולות, בעל תחומי עניין ועיסוק מגוונים, הוא היה גם אמן וצייר, אך גם מהנדס ומדען, שחקר את גוף האדם ולמד דברים רבים וחשובים על המבנה והצורה שבה הוא בנוי. לאונרדו העדיף תמיד ללמוד בעצמו ולבחון דברים בעצמו, במקום להסתמך על ידע קודם. זו אחת הסיבות לחידושים המדהימים שלו ולחשיבה המקורית שגילה, שהובילה לפריצות דרך כמעט בכל תחום שבו עסק.
גם מהלימוד הזה של הגוף האנושי הוא למד דברים חשובים שחלקם שימשו אותו בהמצאות הגאוניות שלו, המצאות שלא פעם הקדימו את זמנן בכמה מאות שנים. הידע האנטומי שרכש תרם גם ליכולות הציור המופלאות שלו, אלה שבזכותם צייר כמה מהציורים הטובים בתולדות האמנות.
לצורך ציוריו, לאונרדו דה וינצ'י נהג להכין רישומים רבים. כל שריר וכל איבר נבחן ונבדק בסקיצות שלו שוב שוב, עד שגילה כיצד נכון לציירו.
הנה קטע מסרט שמתאר את תשוקתו ללמוד את גוף האדם וכיצד לציירו נכון:
https://youtu.be/lyTayrpfGoA
סקירה על חקר האנטומיה של לאונרדו:
https://youtu.be/J9xUL5Yi_8M
על תערוכה שמסבירה את המחקר המתמיד שלו והרישומים שהותיר:
https://youtu.be/jMTJD5hTx4U
מי היו הלבלרים של העת העתיקה ומה היה מעמדם בחברה?
הלבלר (Scribe) היה הכותב של ימי קדם. ידיעת קרוא וכתוב לא הייתה פעם נחלת הכלל. מי שידעו לכתוב היו מאוד נדירים ובעלי מקצוע נחשב.
עבודת הלבלר הייתה לשבת ולכתוב. בעידן העתיק על פפירוסים ובהמשך על מגילות קלף. הוא לא היה משרת אלא בעל מעמד גבוה מאוד. לבלרים ניהלו את הרישומים בממלכה. הם רשמו את הפעולות הכלכליות, את רשימות הרכוש, רישומי המיסים וכדומה.
והעבודה הזו לא הייתה פשוטה ודרשה השכלה מרשימה. בהירוגליפים לדוגמה, אותו כתב חרטומים של מצרים העתיקה, היו מעל 2,000 סימנים שונים. בשל מורכבותו, מעטים ידעו אז קרוא וכתוב. גם כתב היתדות של מסופוטמיה היה מורכב וקשה לשליטה אז ובהמשך גם הכתב היווני והרומי.
הכוח שהקנה הידע הזה למי שרכש אותו, הפך את הלבלרים, או הסופרים ומי שידעו לכתוב ולקרוא, לבעלי עמדה חברתית מכובדת מאד והכנסה נאותה. למעשה, הלבלרים היו פקידים. כמי ששלטו בקריאה וכתיבה, הם היו מהמשכילים והמקצועיים שבעובדים בימי קדם. מעמדם היה כשל מהנדסים בהייטק של ימינו. הם שלטו באיחסון ושימור הידע המשפיע ביותר של התקופה.
הכותבים המשיכו בעבודתם גם אל תוך ימי הביניים. עבור הכנסייה הנוצרית הם כתבו את ספרי הקודש. ביהדות הם הפכו לסופרי סת"ם שכותבים את ספרי התורה בקליגרפיה מדויקת ומוקפדת במיוחד.
כותבים כאלה המשיכו לשרת את הציבור המוגבל בהשכלתו, גם אחרי עידן ההשכלה. הם עשו זאת כשישבו בכיכר העיר וכתבו מכתבים עבור אנשים שלא ידעו קרוא וכתוב ורצו לשלוח מכתב ליקיריהם הרחוקים או למוסדות ולגופים שהתקשורת איתם הייתה בכתב.
הנה לבלר אופייני מימי קדם:
https://youtu.be/LoqavHDlKZ0
תרומתו לידע ולמדע ימי קדם כפי שהיא באה לידי ביטוי באימפריה ההלניסטית (עברית):
https://youtu.be/BS1btHFnbpU
פסל של לבלר מצרי קדום:
https://youtu.be/cxs1d3N60UI
היום יש חברות שמספקות כתיבה בכתב יד למי שרוצים לכתוב מכתבים אישיים כמו פעם:
https://youtu.be/Tg2iLbwzLNY
איך מיוצר העיפרון ואיך הוא התפתח?
עפרונות (Pencils) מייצרים מעץ המקיף מקל דקיק שבאמצעותו כותבים. העץ מגן על המקל הדק שבפנים משבירה ומאפשר לאחוז בעיפרון בקלות.
אותו מקל דק שבתוך העיפרון עשוי מחומר שנקרא גרפיט. הגרפיט עשוי פחם שחור ושמנוני, מה שמאפשר לכתוב בעזרתו על הנייר.
המצאת העיפרון בשנת 1795 מיוחסת לניקולס קונטה.
כך מייצרים עפרונות:
https://youtu.be/LTtR4foRsCw
מהי השלימות של העפרונות (מתורגם):
https://youtu.be/IBf9pXOmpFw
תהליך ייצור העפרונות:
http://youtu.be/wsUdR0bileI
ותולדות העיפרון:
https://youtu.be/uCsmeYnDdbE
מהי אמנות המנגה היפאני?
מנגה (Manga) היא אמנות הקומיקס היפני. המילה "מנגה" פירושה ביפנית "תמונות משעשעות" והיא התייחסה לקומיקס באופן כללי, אך בעולם התקבע עם השנים הפירוש של מנגה, כמתייחס לקומיקס היפני בלבד.
לצד האנימה, האנימציה הפופולרית של יפן, המנגה הייתה למרכיב מרכזי בתרבות הפופולרית היפאנית.
מקור הקומיקס היפני הוא באמנות הסיפורים המאויירים של יפן. אלו החלו כמגילות שכללו סיפורים בטקסט עם איורים ועם השנים הפכו לספרי ציורים נטולי טקסט. במהלך המאה ה-20 נספגו במנהגה השפעות מערביות ועם השנים המנגה היפנית עצמה זכתה לשם ולהערצה בעולם כולו.
לאחר מלחמת העולם השנייה, עת נשלטה יפן על ידי הצבא האמריקאי, הושפעו גם הקולנוע היפני, האנימציה של יפן והמנגה היפנית מהתרבות האמריקאית. באותה תקופה החלה להתפתח ביפן המנגה המודרנית, כשיקוף יפני של הקומיקס.
כך יצא שהאנימה והמנגה הפכו למרכיבים בולטים בייצוא של תרבות פופולרית יפנית אל חלקיו השונים של העולם ובמיוחד אל התרבות המערבית, שנפתחת ונחשפת היום יותר ויותר להשפעות מסקרנות שכאלה מיפן. באופן זה, הפכה למעשה המנגה בעשורים האחרונים, לפופולרית בכל העולם.
אם בטלוויזיה מצליחה האנימה כיום לחבר צעירים רבים בעולם אל התרבות היפאנית, המנגה עושה דבר דומה לחובבי הקומיקס.
המנגה מתפרסמת ביפן, בגליונות וחוברות חודשיות שנמכרות בהצלחה רבה. כל גיליון כזה מכיל פרקים חדשים בסדרות של סיפורים שונים. את הפופולריים מבין הסיפורים כורכים עם הסיום באוגדן, ההופך לספר בכריכה דקה. הספרים הללו מתורגמים לשפות שונות והופכים לגרסאות המוכרות של המנגה בעולם.
יוצרים בולטים בז'אנר המנגה הם אוסאמו טזוקה, שהמציא מילות צליל חדשניות וצייר כמו מעדשת מצלמה דינמית בתנועה. הוא הושפע, בין השאר, מיוצרי אנימציה מערבים כמו וולט דיסני.
#מאפייני המנגה
המנגה המודרנית מתאפיינת בציורי שחור לבן, הבולטים בסגנון הדינמי ורב ההבעה (יש שיאמרו אקספרסיבי) שלהם. ההבעתיות הרבה של דמויות המנגה באה לידי ביטוי בולט במה שהפך למאפיין הברור ביותר של המנגה - העיניים הגדולות של הדמויות והרגש הרב שהן מעבירות לקורא.
ניתן לסכם את מאפייני הז'אנר הבולטים במרכיב ההגזמה. הוא בא לידי ביטוי בהבעות הפנים, בעיניים ובגודלן ועוד.
במאנגה נהוגים המון סימנים מוסכמים שמטרתם להעביר לקורא את המצב הנפשי והרגשות של הדמויות. אמנם בסימנים אלו לא ישתמשו כל היוצרים של מאנגות ובטח לא תמיד, אך כללית ניתן לומר שהם נפוצים במיוחד בסוגה הזו.
אייקונים וסמלים ויזואליים המשובצים מסביב ועל הדמויות - כמו לבבות מסביב לדמות, וריד שעומד להתפקע במצח או טיפת זיעה גדולה ומייצגת - בעזרת סימנים כאלו ואחרים ניתן לא פעם להבין מתי הנער מאוהב, הבחורה כעוסה, או מתי דמות אחרת נבוכה או במצוקה.
#נושאי המנגה
כמו מגוון סוגות ספרותיות, דרמטיות או קולנועיות, המנגה עוסקת במנעד די רחב של נושאים ועניינים.
ביו השאר ניתן למצוא ביניהן מנגות המספרות סיפורים על אהבה ועל תחושות, יחסים ורגשות, כמו גם סיפורי פנטזיה, קומדיה ומדע בדיוני, לצד סיפורים היסטוריים ותקופתיים - על אצילים, נסיכים, סמוראים ועוד.
המנגות מכוונות לא פעם לקהל יעד ספציפי ומובחן, אגב לא רק לפי תחומי עניין או נושאים ותכנים, אלא גם לפי חלוקה מגדרית, כמו מאנגות לנשים או לגברים, ומנגות לבעלי נטייה מינית מסוימת, שאינה דווקא סטרייטית.
הנה סקירה קצרה על עולם המאנגה ביפן (עברית):
https://youtu.be/LTFOjVynFdk?t=2m55s&end=5m02s
זוהי המנגה:
https://youtu.be/XgyPPXzXzW8
תולדות המנגה וההיסטוריה של התחום:
https://youtu.be/cwlV1qInRi8
סיפור מנגה ספציפי - על תהלוכת העשן:
https://youtu.be/6uA4p2DzWNk
מוזיאון המנגה והאנימה בטוקיו:
https://youtu.be/QY5_g529x0c
ומדובר בתעשייה ששווה מיליארדים ברחבי העולם:
https://youtu.be/30nfka8J8Y0
רישום (Sketch), או סקיצה, הם שמותיה של שיטת ציור שבמרכזה עומד הקו ולא הצבע. בכך דומה הרישום לטכניקות גרפיות דוגמת התחריט וההדפס.
כמו בציור, על האמן הרושם לקבל החלטות על פרופורציות, קומפוזיציה, אור וצל ועוד. אבל אם בציור משתמש האמן בקו וצבע, הרי שברישום מצייר האמן על ידי שרטוט שבו הדגש הוא על הקו בלבד, כשרק משטחי אור-וצל מתלווים לעתים לקווי הרישום.
אם בעבר שימש הרישום ליצירת סקיצות מקדימות לציור או פיסול, כיום השתנו גבולות האמנות והרישום זוכה למעמד דומה לזה של הציור - כך מוצגים רישומים בתערוכות, נמכרים במחירי עתק ולא פעם יש תערוכות שמציגות עבודות רישום בלבד.
הרישום יכול להתבצע בשלל כלים ואמצעים, כמו עפרון, גרפיט, פחם, גירים, עפרונות צבעוניים ואפילו טושים.
כך אמן רושם:
https://youtu.be/MnZzy8N9PGs
הרישום הוא ההתחלה גם בעולם העיצוב:
https://youtu.be/C5VGVKPg6KY
מחברת סקיצות כוללת רישומים שעושה האמן או סקיצות לעבודות עתידיות:
https://youtu.be/nrNqe_UlO8w
וברוח היתולית, הנה מחברת הסקיצות:
https://youtu.be/KflV1CeCj4o
לאונרדו דה וינצ'י חקר כל חייו את האנטומיה של גוף האדם. כאיש אשכולות, בעל תחומי עניין ועיסוק מגוונים, הוא היה גם אמן וצייר, אך גם מהנדס ומדען, שחקר את גוף האדם ולמד דברים רבים וחשובים על המבנה והצורה שבה הוא בנוי. לאונרדו העדיף תמיד ללמוד בעצמו ולבחון דברים בעצמו, במקום להסתמך על ידע קודם. זו אחת הסיבות לחידושים המדהימים שלו ולחשיבה המקורית שגילה, שהובילה לפריצות דרך כמעט בכל תחום שבו עסק.
גם מהלימוד הזה של הגוף האנושי הוא למד דברים חשובים שחלקם שימשו אותו בהמצאות הגאוניות שלו, המצאות שלא פעם הקדימו את זמנן בכמה מאות שנים. הידע האנטומי שרכש תרם גם ליכולות הציור המופלאות שלו, אלה שבזכותם צייר כמה מהציורים הטובים בתולדות האמנות.
לצורך ציוריו, לאונרדו דה וינצ'י נהג להכין רישומים רבים. כל שריר וכל איבר נבחן ונבדק בסקיצות שלו שוב שוב, עד שגילה כיצד נכון לציירו.
הנה קטע מסרט שמתאר את תשוקתו ללמוד את גוף האדם וכיצד לציירו נכון:
https://youtu.be/lyTayrpfGoA
סקירה על חקר האנטומיה של לאונרדו:
https://youtu.be/J9xUL5Yi_8M
על תערוכה שמסבירה את המחקר המתמיד שלו והרישומים שהותיר:
https://youtu.be/jMTJD5hTx4U
הלבלר (Scribe) היה הכותב של ימי קדם. ידיעת קרוא וכתוב לא הייתה פעם נחלת הכלל. מי שידעו לכתוב היו מאוד נדירים ובעלי מקצוע נחשב.
עבודת הלבלר הייתה לשבת ולכתוב. בעידן העתיק על פפירוסים ובהמשך על מגילות קלף. הוא לא היה משרת אלא בעל מעמד גבוה מאוד. לבלרים ניהלו את הרישומים בממלכה. הם רשמו את הפעולות הכלכליות, את רשימות הרכוש, רישומי המיסים וכדומה.
והעבודה הזו לא הייתה פשוטה ודרשה השכלה מרשימה. בהירוגליפים לדוגמה, אותו כתב חרטומים של מצרים העתיקה, היו מעל 2,000 סימנים שונים. בשל מורכבותו, מעטים ידעו אז קרוא וכתוב. גם כתב היתדות של מסופוטמיה היה מורכב וקשה לשליטה אז ובהמשך גם הכתב היווני והרומי.
הכוח שהקנה הידע הזה למי שרכש אותו, הפך את הלבלרים, או הסופרים ומי שידעו לכתוב ולקרוא, לבעלי עמדה חברתית מכובדת מאד והכנסה נאותה. למעשה, הלבלרים היו פקידים. כמי ששלטו בקריאה וכתיבה, הם היו מהמשכילים והמקצועיים שבעובדים בימי קדם. מעמדם היה כשל מהנדסים בהייטק של ימינו. הם שלטו באיחסון ושימור הידע המשפיע ביותר של התקופה.
הכותבים המשיכו בעבודתם גם אל תוך ימי הביניים. עבור הכנסייה הנוצרית הם כתבו את ספרי הקודש. ביהדות הם הפכו לסופרי סת"ם שכותבים את ספרי התורה בקליגרפיה מדויקת ומוקפדת במיוחד.
כותבים כאלה המשיכו לשרת את הציבור המוגבל בהשכלתו, גם אחרי עידן ההשכלה. הם עשו זאת כשישבו בכיכר העיר וכתבו מכתבים עבור אנשים שלא ידעו קרוא וכתוב ורצו לשלוח מכתב ליקיריהם הרחוקים או למוסדות ולגופים שהתקשורת איתם הייתה בכתב.
הנה לבלר אופייני מימי קדם:
https://youtu.be/LoqavHDlKZ0
תרומתו לידע ולמדע ימי קדם כפי שהיא באה לידי ביטוי באימפריה ההלניסטית (עברית):
https://youtu.be/BS1btHFnbpU
פסל של לבלר מצרי קדום:
https://youtu.be/cxs1d3N60UI
היום יש חברות שמספקות כתיבה בכתב יד למי שרוצים לכתוב מכתבים אישיים כמו פעם:
https://youtu.be/Tg2iLbwzLNY
עפרונות (Pencils) מייצרים מעץ המקיף מקל דקיק שבאמצעותו כותבים. העץ מגן על המקל הדק שבפנים משבירה ומאפשר לאחוז בעיפרון בקלות.
אותו מקל דק שבתוך העיפרון עשוי מחומר שנקרא גרפיט. הגרפיט עשוי פחם שחור ושמנוני, מה שמאפשר לכתוב בעזרתו על הנייר.
המצאת העיפרון בשנת 1795 מיוחסת לניקולס קונטה.
כך מייצרים עפרונות:
https://youtu.be/LTtR4foRsCw
מהי השלימות של העפרונות (מתורגם):
https://youtu.be/IBf9pXOmpFw
תהליך ייצור העפרונות:
http://youtu.be/wsUdR0bileI
ותולדות העיפרון:
https://youtu.be/uCsmeYnDdbE
רישום
מנגה (Manga) היא אמנות הקומיקס היפני. המילה "מנגה" פירושה ביפנית "תמונות משעשעות" והיא התייחסה לקומיקס באופן כללי, אך בעולם התקבע עם השנים הפירוש של מנגה, כמתייחס לקומיקס היפני בלבד.
לצד האנימה, האנימציה הפופולרית של יפן, המנגה הייתה למרכיב מרכזי בתרבות הפופולרית היפאנית.
מקור הקומיקס היפני הוא באמנות הסיפורים המאויירים של יפן. אלו החלו כמגילות שכללו סיפורים בטקסט עם איורים ועם השנים הפכו לספרי ציורים נטולי טקסט. במהלך המאה ה-20 נספגו במנהגה השפעות מערביות ועם השנים המנגה היפנית עצמה זכתה לשם ולהערצה בעולם כולו.
לאחר מלחמת העולם השנייה, עת נשלטה יפן על ידי הצבא האמריקאי, הושפעו גם הקולנוע היפני, האנימציה של יפן והמנגה היפנית מהתרבות האמריקאית. באותה תקופה החלה להתפתח ביפן המנגה המודרנית, כשיקוף יפני של הקומיקס.
כך יצא שהאנימה והמנגה הפכו למרכיבים בולטים בייצוא של תרבות פופולרית יפנית אל חלקיו השונים של העולם ובמיוחד אל התרבות המערבית, שנפתחת ונחשפת היום יותר ויותר להשפעות מסקרנות שכאלה מיפן. באופן זה, הפכה למעשה המנגה בעשורים האחרונים, לפופולרית בכל העולם.
אם בטלוויזיה מצליחה האנימה כיום לחבר צעירים רבים בעולם אל התרבות היפאנית, המנגה עושה דבר דומה לחובבי הקומיקס.
המנגה מתפרסמת ביפן, בגליונות וחוברות חודשיות שנמכרות בהצלחה רבה. כל גיליון כזה מכיל פרקים חדשים בסדרות של סיפורים שונים. את הפופולריים מבין הסיפורים כורכים עם הסיום באוגדן, ההופך לספר בכריכה דקה. הספרים הללו מתורגמים לשפות שונות והופכים לגרסאות המוכרות של המנגה בעולם.
יוצרים בולטים בז'אנר המנגה הם אוסאמו טזוקה, שהמציא מילות צליל חדשניות וצייר כמו מעדשת מצלמה דינמית בתנועה. הוא הושפע, בין השאר, מיוצרי אנימציה מערבים כמו וולט דיסני.
#מאפייני המנגה
המנגה המודרנית מתאפיינת בציורי שחור לבן, הבולטים בסגנון הדינמי ורב ההבעה (יש שיאמרו אקספרסיבי) שלהם. ההבעתיות הרבה של דמויות המנגה באה לידי ביטוי בולט במה שהפך למאפיין הברור ביותר של המנגה - העיניים הגדולות של הדמויות והרגש הרב שהן מעבירות לקורא.
ניתן לסכם את מאפייני הז'אנר הבולטים במרכיב ההגזמה. הוא בא לידי ביטוי בהבעות הפנים, בעיניים ובגודלן ועוד.
במאנגה נהוגים המון סימנים מוסכמים שמטרתם להעביר לקורא את המצב הנפשי והרגשות של הדמויות. אמנם בסימנים אלו לא ישתמשו כל היוצרים של מאנגות ובטח לא תמיד, אך כללית ניתן לומר שהם נפוצים במיוחד בסוגה הזו.
אייקונים וסמלים ויזואליים המשובצים מסביב ועל הדמויות - כמו לבבות מסביב לדמות, וריד שעומד להתפקע במצח או טיפת זיעה גדולה ומייצגת - בעזרת סימנים כאלו ואחרים ניתן לא פעם להבין מתי הנער מאוהב, הבחורה כעוסה, או מתי דמות אחרת נבוכה או במצוקה.
#נושאי המנגה
כמו מגוון סוגות ספרותיות, דרמטיות או קולנועיות, המנגה עוסקת במנעד די רחב של נושאים ועניינים.
ביו השאר ניתן למצוא ביניהן מנגות המספרות סיפורים על אהבה ועל תחושות, יחסים ורגשות, כמו גם סיפורי פנטזיה, קומדיה ומדע בדיוני, לצד סיפורים היסטוריים ותקופתיים - על אצילים, נסיכים, סמוראים ועוד.
המנגות מכוונות לא פעם לקהל יעד ספציפי ומובחן, אגב לא רק לפי תחומי עניין או נושאים ותכנים, אלא גם לפי חלוקה מגדרית, כמו מאנגות לנשים או לגברים, ומנגות לבעלי נטייה מינית מסוימת, שאינה דווקא סטרייטית.
הנה סקירה קצרה על עולם המאנגה ביפן (עברית):
https://youtu.be/LTFOjVynFdk?t=2m55s&end=5m02s
זוהי המנגה:
https://youtu.be/XgyPPXzXzW8
תולדות המנגה וההיסטוריה של התחום:
https://youtu.be/cwlV1qInRi8
סיפור מנגה ספציפי - על תהלוכת העשן:
https://youtu.be/6uA4p2DzWNk
מוזיאון המנגה והאנימה בטוקיו:
https://youtu.be/QY5_g529x0c
ומדובר בתעשייה ששווה מיליארדים ברחבי העולם:
https://youtu.be/30nfka8J8Y0
