שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי הייתה איין ראנד ומה תורתה?
איין ראנד (Ayn Rand) הייתה פילוסופית וסופרת אמריקנית יהודייה חשובה במאה ה-20 שהגתה תיאוריה פילוסופית שהייתה כמעט לדת.
ילידת סנט פטרסבורג שברוסיה, היא מלמדת את עצמה לקרוא בגיל 6 ובגיל 9 ומחליטה להפוך לסופרת. כשהיא בת 12 חווה ראנד את המהפכה הבולשביקית ונאלצת עם משפחתה לחיות בעוני, לאחר שבית המרקחת המשפחתי מוחרם.
בגיל 21, לאחר שהיא לומדת היסטוריה ופילוסופיה באוניבריסיטת פטרוגרד ולומדת תסריטאות במכון הקולנוע הממלכתי, ראנד עוזבת את רוסיה הסובייטית, כביכול לביקור אצל קרובי משפחה בשיקגו. למעשה, היא לא מתכוונת לשוב למולדתה לעולם ומשאירה מאחור הורים שלא תראה עוד לעולם.
בארה"ב היא נסעה להוליווד, התחברה למפיק הנודע ססיל ב' דמיל (Cecil B. DeMille). האגדה מספרת שהוא שאל אותה למה היא בוהה בו, הבין שהיא באה מרוסיה ורוצה לכתוב תסריטים. הוא התרשם, הזמין אותה לסט הצילום של סרטו "מלך המלכים" (The King of Kings) ונתן לה עבודה. אגב, על אותו סט היא מתאהבת בשחקן צעיר ונאה בשם פרנק אוקונור (Frank O'Connor), משכה ביופיה את תשומת ליבו וב-1929 הם נישאים ועד מותו ב-1979 חיים יחדיו.
#האובייקטיביזם
ראנד ראתה בעצמה "אמריקאית" והעריכה את חוקת ארצות הברית ואת חירות הפרט. בהמשך היא מציגה את פילוסופיית האובייקטיביזם שלה, שתגדיר מחדש את היחסים שבין המציאות לתודעה.
כמה עקרונות מרכזיים הם הבסיס לאובייקטיביזם. הראשון גורס שהמציאות קיימת באופן אובייקטיבי ובלתי תלוי בתודעתנו. שנית, רק התבונה תאפשר ליחיד להכיר את המציאות. שלישית, האדם קיים בשביל עצמו והאושר האישי שלו הוא המטרה המוסרית העליונה של חייו. מכל אלה נגזר העיקרון שראנד ראתה כמהפכני: האנוכיות הרציונלית היא מידה טובה ולא רעה.
האובייקטיביזם כפילוסופיה דוגלת בקיומה של מציאות אובייקטיבית שאותה יכול האדם לגלות על ידי שימוש בשכל. ברמה האישית האובייקטיביזם מעודד את האדם לעסוק ב"יצרנות" במישור הכלכלי וב"הגשמה עצמית" - במובן של הוצאה לפועל של כישוריו, ליצירה והשקעה של כל פרט.
אותו "אגואיזם רציונלי" שהיא מציעה נובע לדעת ראנד מערך החיים אותו צריך כל אדם רציונלי לקבל כאמת מידה לבחירות שהוא עושה בקפיטליזם ובעקרון של אי-תוקפנות, לצד התמיכה ברעיון "מדינת שומר הלילה" - עיקרון שלפיו המדינה צריכה להגביל את עצמה רק להגנה על זכויות הפרט מפני כוח פיזי - כלומר עם צבא, משטרה ובתי משפט ולהמנע מפעולה ממשלתית אחרות, כולל רווחה, חינוך או הסדרה כלכלית, מכיוון שהן פוגעות בחירות הפרט)
ראנד כותבת על רציונליזם מוחלט ונודעה בעיקר בשל ספריה הגדולים, בראשם "מרד הנפילים" (Atlas Chugged), הנחשב מהמשפיעים בספרי המאה ה-20. החברההמתוארת ב"מרד הנפילים" היא כזו שבה מחליטים היזמים והיוצרים על שביתה והיעלמות לעמק נסתר, כשבכך הם מדגימים את תלות החברה ביכולתם היצירתית.
"מרד הנפילים" מעביר ללא בושה מסרים בזכות האגואיזם והקפיטליזם. בספר היא הציגה תפיסה הרואה בקפיטליזם לא רק שיטה כלכלית אלא גם תפיסה מוסרית, שמחזקת את זכותו של אדם ליהנות מחייו ומהקניין שצבר.
בנוסף היא גם מפרסמת את הספרים החשובים לא פחות "אנו החיים" (We the Living) מ-1936, המספר סיפור חצי אוטוביוגרפי על החיים תחת המשטר הסובייטי.
חשוב לא פחות הוא ספרה "כמעיין המתגבר" (The Fountainhead) מ-1943, שהאדיר את האדם היוצר והעריץ אותו. הגיבור הוא הווארד רוארק (Howard Roark), אדריכל בלתי מתפשר שבניגוד לאדם הטפיל וחסר היצירתיות, מתעקש על חזונו האמנותי ומעדיף לפוצץ את הבניין שעיצב על פני פשרה שתשבש את החזון שלו. אף שראנד שללה טענה זו, חוקרים שונים כתבו שרוב דמות האדריכל מבוססת על הארכיטקט פרנק לויד רייט.
הספר היה הקדמה לגישת האובייקטיביזם שפיתחה ראנד ומוצגת באופן מובהק אף יותר בספרה "מרד הנפילים".
#בין הציטוטים המעניינים של ראנד:
"למדו להעריך את עצמכם שמשמעותו להילחם על האושר שלכם. זה הדבר הכי קשה בעולם - לעשות את מה שאנחנו רוצים. וזה דורש את האומץ הגדול ביותר. כלומר, את מה שאנחנו באמת רוצים."
"חיו ופעלו במסגרת הידע שלכם והמשיכו להרחיב אותו עד קצה גבול חייכם."
"אל תתנו לאש שלכם לכבות, ניצוץ אחר ניצוץ שאין לו תחליף בביצות חסרות התקווה של הלא-בדיוק, הלא-עדיין והלא-בכלל."
"אין צורה גדולה, אצילית והרואית יותר של מסירות ממעשה של אישה/גבר שלוקחת על עצמה את האחריות לחשוב."
"שמחה היא מטרת הקיום, ושמחה אינה דבר שמועיל, אלא מושגת, ומעשה הבגידה הוא לתת לחזונה לטבוע בביצת עינויי הרגע."
הנה סיפורה של איין ראנד:
https://youtu.be/tRDLL_ZiPf4
נאומו המפורסם של ג'ון גאלט מהספר "מרד הנפילים" של איין ראנד:
http://youtu.be/WQt6o-IPeJ0
ראיון מונפש עם הפילוסופית המשפיעה:
https://youtu.be/mQVrMzWtqgU
דעתה על ישראל:
https://youtu.be/2uHSv1asFvU
איין ראנד מדברת על הבגידה של ארה"ב בקפיטליזם, השחתת התרבות האמריקאית והנטייה הפוליטית לימין:
http://youtu.be/GxAFXQ6R7P8
ראיון על ספרה של איין ראנד "קפיטליזם: האידאל":
https://youtu.be/emsVhkagrjw?long=yes
מה גדולתו של הספר "מרד הנפילים"?
אין הרבה ספרים בהיסטוריה שיצרו מחלוקות כה עזות כמו "מרד הנפילים" (Atlas Chugged), יצירתה הגדולה של גאונה חד-פעמית בהיסטוריה של אמריקה וספר שהוא אחד המשפיעים ביותר בין ספרי המאה ה-20.
זהו ספרה המפורסם ביותר של הפילוסופית והסופרת האמריקנית יהודייה איין ראנד (Ayn Rand), מהסופרות והפילוסופיות החשובות במאה ה-20 ומי שהולידה בספר פולחן הזה תיאוריה פילוסופית שהייתה כמעט לדת אצל ליברטריאנים, תומכי השוק החופשי ומתנגדי ומבקרי הסוציאליזם.
הספר הדיסטופי ועב-הכרס מתרחש בארצות הברית, בשלב בו הממשלה הופכת יותר ויותר סוציאליסטית ומתערבת בשוק החופשי.
החברה המתוארת ב"מרד הנפילים" היא כזו שבה מחליטים היזמים והיוצרים על שביתה והיעלמות לעמק נסתר, כשבכך הם מדגימים את תלות החברה ביכולתם היצירתית.
הספר מעביר ללא בושה מסרים בזכות האגואיזם והקפיטליזם. בספר היא הציגה תפיסה הרואה בקפיטליזם לא רק שיטה כלכלית אלא גם תפיסה מוסרית, שמחזקת את זכותו של אדם ליהנות מחייו ומהקניין שצבר.
לקח לאיין ראנד 12 שנים לכתוב את הספר הזה ואחרי שפורסם "מרד הנפילים" ובמשך 25 השנים שעברו עד מותה, ראנד לא פרסמה אפילו ספר אחד.
שיאו הספרותי והרעיוני של הספר הוא "הנאום של גאלט", מעין נאום רדיו בספר שראנד הקדישה לכתיבתו לבדה שנתיים שלמות. זוהי מסה פילוסופית בת כמעט 60 עמודים המופיעה בשיא עלילת הספר ומהווה מעין מניפסט ספרותי, או הצהרת אמונים לפילוסופיית ה"אובייקטיביזם" (Objectivism) שהגתה ראנד.
ואגב, בזמן הכתיבה קראה אין ראנד לספר "השביתה" (The Strike), אך לבסוף אהבה את השם "מרד האטלס" שהציע בעלה, פרנק אוקונור.
בעברית תורגם שם הספר ל"מרד הנפילים" אבל השם הזה שמר על הכוונה לרמוז על אטלס מהמיתולוגיה היוונית, כמי שנושא את כיפת השמיים המשמשת כדימוי ליחידים היצרניים שנושאים על גבם את כלל החברה.
הכירו את ראנד בתגית "איין ראנד".
קדימון AI לספר "מרד הנפילים":
https://youtu.be/NUn6JJsJroA
נאומו המפורסם של ג'ון גאלט מהספר "מרד הנפילים" של איין ראנד:
http://youtu.be/WQt6o-IPeJ0
ראיון רדיו של אורן נהרי על הספר "מרד הנפילים" (עברית):
https://youtu.be/DuujZ4etQE0?long.yrs
וקיצור הפילוסופיה של איין ראנד:
https://youtu.be/asery3UeBj4
איך הביא שפינוזה את אלוהים אל הטבע ואלינו?
על גדולתו של הפילוסוף היהודי ברוך שְׂפִּינוֹזָה (Baruch Spinoza) העיד פילוסוף דגול אחר בשם פרידריך הגל (ההוא מהתזה, האנטיתזה והסינתזה), שאמר ש"לכל פילוסוף יש שתי שיטות, שיטתו שלו ושיטת שפינוזה."
הגל אף הטעים כשאמר ש"המחשבה הפילוסופית חייבת להתחיל מנקודת המוצא של שיטת שפינוזה. כל פילוסופיה מתחילה מהליכה בעקבות שפינוזה".
אלה לא דברי ההערצה היחידים להם זכה מי שנקרא בעצם דה-שפינוזה והוא נחשב לאבי החילוניות.
שפינוזה היה צאצא למשפחת אנוסים ממוצא פורטוגלי-ספרדי. בני המשפחה שבו ליהדות כשששמעו שבהולנד מאפשרים להיות יהודי והגיעו לאמסטרדם שבהולנד.
כבר בצעירותו ברוך נחשב לעילוי יהודי והיה בקי בתנ"ך, בתלמוד ובפילוסופים יהודיים מימי הביניים דוגמת הרמב"ם, כמו גם בפילוסופיה יוונית. הוא היה תלמיד מבריק שרב הקהילה היה בטוח שהוא מי שעתיד להחליפו לכשיגדל.
אבל שפינוזה היה רציונליסט. הוא ביסס את הגותו הפילוסופית על ההגיון ובנה את תורתו, צעד אחר צעד, באופן לוגי. הוא השתמש בהגיון ובשכל כדי לבחון את העולם ואת רעיונותיו, את התנ"ך ואת ההגיון שביהדות. כך הוא הגיע למסקנות מהפכניות, כמו זו שהתנ"ך אינו פרי התגלות האלוהים, שחומשי התורה לא נכתבו על ידי משה רבנו ושלחוקי התורה אין יתרון על "חוק הטבע". שפינוזה האמין שיש הסבר רציונלי לניסים שתוארו בתנ"ך ושלא היו בהם מרכיבים על-טבעיים.
אבל אם לזכור דבר אחד על ההגות של האיש, שפינוזה אמר שאלוהים הוא הטבע וההיפך. אלוהים, לדעתו, לא היה מישהו שמחוץ לעולם. הוא היה העולם, כל העולם וכל מה שיש. הכל, כולל אותך, אותי ואת הג'וק שמתרוצץ אצלך בבית עכשיו - כולנו אלוהים. כי אלוהים הוא הטבע.
וואו.
"אלוהים או הטבע" - המילה, אומר שפינוזה, לא משנה. כי שניהם אצלו הם אחד.
בימי הביניים היו מעלים אותו תוך דקות על המוקד, אבל בימיו חזרה הפילוסופיה להיחשב משמעותית, כי בכל זאת, עידן ההשכלה והנאורות כבר החל. הוא צובר מעריצים ובעיני רבים הולך ונתפס כממשיך דרכם של גדולי הוגי הדעות.
בהולנד לוחשים את שמו בשקט, שהכמרים לא ישמעו. הסוד על ההוגה המסעיר שרואה בטבע את האלוהות הולך ומתפשט. בגרמניה כותב על שפינוזה גתה, גדול המשוררים, שהוא: "עלה דרך התרבות המתמטית והרבנית עד המעלה העליונה של המחשבה".
הפילוסוף נובאליס מטעים ש"שפינוזה הוא שיכור אלוהים ותורתו רוויה אלוהות". הרדר חיבר אותו לישו וכתב ש"בשני אלה בלבד נמצאת ההכרה הטהורה של אלוהים".
היו שציינו שאם יתקיים העולם עוד שנים רבות, תיעשה תורת שפינוזה לדת העולם. דומה שאירופה נסערת מהגאון שצמח בה. אבל שפינוזה עני, חסר עבודה ומוחרם.
כי הרבנים באמסטרדם, הקהילה שלו, פחות התלהבו. הם רואים בהגותו סכנה חמורה ומחרימים אותו. הקללה והנידוי גרמו לשפינוזה לעזוב את העיר והוא מוצא את עצמו בעיירה הקטנה רינסבורג, מתפרנס מליטוש עדשות למשקפיים, טלסקופים ומיקרוסקופים.
חבריו מעתה יהיו בעיקר נוצרים, שכן קללת הרבנים הביאה לכך שהיהודים יחרימו אותו בכל הולנד. הוא עוד ישוב לאמסטרדם ויעזוב אותה שוב ויסיים את חייו שוב בעיר הקטנה. בתקופתו ליטוש עדשות זה סוג של הייטק, אבל האבק מהמלאכה הזו גורם לו למחלת השחפת הקשה ולמוות בגיל 44, גיל צעיר יחסית אפילו בתקופתו.
הגותו הביאה לו הרבה צרות, אבל הוא דבק בה. הוא חושש ממלחמות הדת שמתרחשות בהולנד מסביבו. זה גם משהו שמחזק אותו בהתנגדותו לדתות הנוהגות בקיצוניות, בזעם ובאלימות זו כנגד זו.
אבל את פרסום הספר הענק שלו, "אתיקה", שפינוזה מחליט לדחות ולהמתין שייצא רק אחרי מותו.
הוא לא זכה לראות את ספרו הופך לאורים והתומים של הפילוסופיה המודרנית אז. בקרב חוגים הולכים וגדלים "אתיקה" הופך לספר נערץ ומשפיע בצורה לא רגילה.
גם אם רבים לא הסכימו עמו והיהדות שממנה בא הוקיעה אותו על סטיותיו מהאמונה האורתודוכסית השמרנית, שפינוזה היה ונשאר מהפילוסופים המוערכים בתולדות הפילוסופיה. עולם החוכמה רואה בו עד היום דמות מרתקת ואיש מבריק שהציב רף חדש בתולדות הפילוסופיה וחולל מהפכה במטאפיזיקה המודרנית.
#אלוהים הוא כאן. בטבע ובכל מקום
כיום מבינים כולם שהאשמתו של שפינוזה באתאיזם, כלומר בכפירה בקיומו של האל, היא לא פחות ממגוחכת.
הוא היה בעצם פנתאיסט, כי לעומת הדתות שרואות באלוהים גורם על-טבעי, שמנהל את העולם והוא מחוץ לעולם, שפינוזה רואה אותו כמצוי בטבע שמסביבנו ובכל מקום. במקום מנהל העולם ומי שמכוון אותו מלמעלה, שפינוזה רואה את אלוהים כסיבת העולם. כמצוי בדברים שבעולם ונובע מתוכם.
אין הפרדה אצלו בין נשמה לגוף, או כמו שאומרים היום "בין גוף לנפש". אם אין שוני בין חומר לרוח, הרי שניתן לחקור את הרוח בדיוק כמו שהמדע חוקר את החומר. אם זה מזכיר לכם מישהו, אז כן - שפינוזה מבשר על תורת הפסיכולוגיה, עוד לפני שפרויד יגלה ויחנוך אותה.
אם אדם הוא מאותו "הכל" או "היש" שהוא בעצם האלוהים, אז מותו הוא הסוף המוחלט. כי בלי הגוף אין נפש, נשמה או חיים אחרי המוות. אין גן עדן, אין גהינום לחוטאים, כי אלוהים לא מודד את המצוות שאתם מקיימים ולא סופר חטאים - אנו חלק מהיש ולכן גם אנחנו חלק מהאלוהות.
בהיותנו. בקיומנו כאן.
זה מה שגרם לו כמובן לבעיות. הדתות המונותאיסטיות ובכללן הדת היהודית והנוצרית ראו בטבע את יצירת האלוהים, שנוצרה על ידי האל בבריאת העולם. לעומתן, שפינוזה הוריד את אלוהים אל העולם והעלה את הטבע לאלוהות.
והרי אם אלוהים הוא הטבע וכל מה שיש בעולם הוא אלוהים, אז שמירת מצוות היא לא עניין כל כך חשוב כמו שעושים ממנו, נכון?
וזה בדיוק מה שהוביל לכך שהוא יידחה כך על ידי הקהילה היהודית שממנה הוא נזרק. האיש היה לאיום של ממש על הדת כמרכז המדינה ולמעשה הוא מהחשובים בפילוסופים שקראו להפרדת דת ממדינה.
ברוך השם או לא, שפינוזה הציג תפיסה מהפכנית וחדשנית, אך רק למי שהיה מוכן להתעמת עם הדתות והיה יכול ומוכן להתמודד עם ההגיון שבהן, מבלי לפסול אותו על הסף.
שפינוזה גרס שחופשי הוא מי שפועל מתוך ההכרח הפנימי שלו, מי שמחולל בעצמו את פעולותיו ושפעילותו נובעת ממהותו או מהטבע שלו.
חופשי בתפיסה השפינוזית הוא גם זה שתבונתו שולטת ברגשותיו. במילים אחרות, שפינוזה רואה בתבונה את הדרך להשגת חירות, בעוד שמי שנשלט בידי יצריו ורגשותיו - משועבד.
בספרו "אתיקה" (חלק ד' משפט 68) הוא מבהיר: "חופשי אני קורא לאדם המודרך אך ורק על ידי התבונה שלו".
גם את אהבת האל הוא קשר לשכל. ב"תורת המידות", הספר שהודפס לאחר מותו, שפינוזה מבסס את המוסר האנושי על "אהבת האל השכלית". לדעתו, מי שיכול לתפוס בשכלו את מושג האלוהים - הוא מי שאוהב את האל.
נדגיש זאת רגע - מי שתופס את מושג האלוהים בשכלו - אוהב אותו. לשיטתו של שפינוזה, דווקא האהבה לאל תסגל לאדם את ההתנהגות המוסרית הנכונה.
זה כל כך פשוט ומדויק - עבור רבים בימינו שמבינים שהם אינם בדיוק אתאיסטים ומנגד ברור להם שאינם דתיים. שפינוזה נתן בית למוסר הצומח מההגיון וההערכה לעולם שמסביבנו. הוא נתן מקום יפה לאמונה מסוג אחר ולאהבה, להרבה אהבה.
הפילוסוף הנרדף הזה יכול היה להיות יופי של היפי, ביטניק, מחבק עצים, שוחר סביבה או אדם חופשי בן זמננו. רק שהוא הגה את כל זה במאה ה-17, כשכל אלה עוד לא נולדו.
ונסיים במשפט המסיים את ספרו "אתיקה" - "כל דבר מושלם הוא קשה, כשם שהוא יפה".
הנה סיפורו של הפילוסוף ברוך שפינוזה (מתורגם):
https://youtu.be/pVEeXjPiw54
מצגת וידאו על חייו של שפינוזה:
http://youtu.be/7vMl6OZr98c
סרט תיעודי על ה"באבא" האמיתי של היהדות (עברית):
https://youtu.be/y9uUBxdWO7E?long=yes
על איינשטיין, המעריץ הגאון שלמד והושפע משפינוזה:
https://youtu.be/ElaxZnaBzPc?long=yes
פודקסט עם פרופסור הרסגור מ"שעה היסטורית" על שפינוזה באמסטרדם (עברית):
https://youtu.be/ELfkzEZi8WU?long=yes
והרצאת כורסה על שפינוזה (עברית):
https://youtu.be/6v5qHU5ENNc?long=yes
רציונליזם
איין ראנד (Ayn Rand) הייתה פילוסופית וסופרת אמריקנית יהודייה חשובה במאה ה-20 שהגתה תיאוריה פילוסופית שהייתה כמעט לדת.
ילידת סנט פטרסבורג שברוסיה, היא מלמדת את עצמה לקרוא בגיל 6 ובגיל 9 ומחליטה להפוך לסופרת. כשהיא בת 12 חווה ראנד את המהפכה הבולשביקית ונאלצת עם משפחתה לחיות בעוני, לאחר שבית המרקחת המשפחתי מוחרם.
בגיל 21, לאחר שהיא לומדת היסטוריה ופילוסופיה באוניבריסיטת פטרוגרד ולומדת תסריטאות במכון הקולנוע הממלכתי, ראנד עוזבת את רוסיה הסובייטית, כביכול לביקור אצל קרובי משפחה בשיקגו. למעשה, היא לא מתכוונת לשוב למולדתה לעולם ומשאירה מאחור הורים שלא תראה עוד לעולם.
בארה"ב היא נסעה להוליווד, התחברה למפיק הנודע ססיל ב' דמיל (Cecil B. DeMille). האגדה מספרת שהוא שאל אותה למה היא בוהה בו, הבין שהיא באה מרוסיה ורוצה לכתוב תסריטים. הוא התרשם, הזמין אותה לסט הצילום של סרטו "מלך המלכים" (The King of Kings) ונתן לה עבודה. אגב, על אותו סט היא מתאהבת בשחקן צעיר ונאה בשם פרנק אוקונור (Frank O'Connor), משכה ביופיה את תשומת ליבו וב-1929 הם נישאים ועד מותו ב-1979 חיים יחדיו.
#האובייקטיביזם
ראנד ראתה בעצמה "אמריקאית" והעריכה את חוקת ארצות הברית ואת חירות הפרט. בהמשך היא מציגה את פילוסופיית האובייקטיביזם שלה, שתגדיר מחדש את היחסים שבין המציאות לתודעה.
כמה עקרונות מרכזיים הם הבסיס לאובייקטיביזם. הראשון גורס שהמציאות קיימת באופן אובייקטיבי ובלתי תלוי בתודעתנו. שנית, רק התבונה תאפשר ליחיד להכיר את המציאות. שלישית, האדם קיים בשביל עצמו והאושר האישי שלו הוא המטרה המוסרית העליונה של חייו. מכל אלה נגזר העיקרון שראנד ראתה כמהפכני: האנוכיות הרציונלית היא מידה טובה ולא רעה.
האובייקטיביזם כפילוסופיה דוגלת בקיומה של מציאות אובייקטיבית שאותה יכול האדם לגלות על ידי שימוש בשכל. ברמה האישית האובייקטיביזם מעודד את האדם לעסוק ב"יצרנות" במישור הכלכלי וב"הגשמה עצמית" - במובן של הוצאה לפועל של כישוריו, ליצירה והשקעה של כל פרט.
אותו "אגואיזם רציונלי" שהיא מציעה נובע לדעת ראנד מערך החיים אותו צריך כל אדם רציונלי לקבל כאמת מידה לבחירות שהוא עושה בקפיטליזם ובעקרון של אי-תוקפנות, לצד התמיכה ברעיון "מדינת שומר הלילה" - עיקרון שלפיו המדינה צריכה להגביל את עצמה רק להגנה על זכויות הפרט מפני כוח פיזי - כלומר עם צבא, משטרה ובתי משפט ולהמנע מפעולה ממשלתית אחרות, כולל רווחה, חינוך או הסדרה כלכלית, מכיוון שהן פוגעות בחירות הפרט)
ראנד כותבת על רציונליזם מוחלט ונודעה בעיקר בשל ספריה הגדולים, בראשם "מרד הנפילים" (Atlas Chugged), הנחשב מהמשפיעים בספרי המאה ה-20. החברההמתוארת ב"מרד הנפילים" היא כזו שבה מחליטים היזמים והיוצרים על שביתה והיעלמות לעמק נסתר, כשבכך הם מדגימים את תלות החברה ביכולתם היצירתית.
"מרד הנפילים" מעביר ללא בושה מסרים בזכות האגואיזם והקפיטליזם. בספר היא הציגה תפיסה הרואה בקפיטליזם לא רק שיטה כלכלית אלא גם תפיסה מוסרית, שמחזקת את זכותו של אדם ליהנות מחייו ומהקניין שצבר.
בנוסף היא גם מפרסמת את הספרים החשובים לא פחות "אנו החיים" (We the Living) מ-1936, המספר סיפור חצי אוטוביוגרפי על החיים תחת המשטר הסובייטי.
חשוב לא פחות הוא ספרה "כמעיין המתגבר" (The Fountainhead) מ-1943, שהאדיר את האדם היוצר והעריץ אותו. הגיבור הוא הווארד רוארק (Howard Roark), אדריכל בלתי מתפשר שבניגוד לאדם הטפיל וחסר היצירתיות, מתעקש על חזונו האמנותי ומעדיף לפוצץ את הבניין שעיצב על פני פשרה שתשבש את החזון שלו. אף שראנד שללה טענה זו, חוקרים שונים כתבו שרוב דמות האדריכל מבוססת על הארכיטקט פרנק לויד רייט.
הספר היה הקדמה לגישת האובייקטיביזם שפיתחה ראנד ומוצגת באופן מובהק אף יותר בספרה "מרד הנפילים".
#בין הציטוטים המעניינים של ראנד:
"למדו להעריך את עצמכם שמשמעותו להילחם על האושר שלכם. זה הדבר הכי קשה בעולם - לעשות את מה שאנחנו רוצים. וזה דורש את האומץ הגדול ביותר. כלומר, את מה שאנחנו באמת רוצים."
"חיו ופעלו במסגרת הידע שלכם והמשיכו להרחיב אותו עד קצה גבול חייכם."
"אל תתנו לאש שלכם לכבות, ניצוץ אחר ניצוץ שאין לו תחליף בביצות חסרות התקווה של הלא-בדיוק, הלא-עדיין והלא-בכלל."
"אין צורה גדולה, אצילית והרואית יותר של מסירות ממעשה של אישה/גבר שלוקחת על עצמה את האחריות לחשוב."
"שמחה היא מטרת הקיום, ושמחה אינה דבר שמועיל, אלא מושגת, ומעשה הבגידה הוא לתת לחזונה לטבוע בביצת עינויי הרגע."
הנה סיפורה של איין ראנד:
https://youtu.be/tRDLL_ZiPf4
נאומו המפורסם של ג'ון גאלט מהספר "מרד הנפילים" של איין ראנד:
http://youtu.be/WQt6o-IPeJ0
ראיון מונפש עם הפילוסופית המשפיעה:
https://youtu.be/mQVrMzWtqgU
דעתה על ישראל:
https://youtu.be/2uHSv1asFvU
איין ראנד מדברת על הבגידה של ארה"ב בקפיטליזם, השחתת התרבות האמריקאית והנטייה הפוליטית לימין:
http://youtu.be/GxAFXQ6R7P8
ראיון על ספרה של איין ראנד "קפיטליזם: האידאל":
https://youtu.be/emsVhkagrjw?long=yes
אין הרבה ספרים בהיסטוריה שיצרו מחלוקות כה עזות כמו "מרד הנפילים" (Atlas Chugged), יצירתה הגדולה של גאונה חד-פעמית בהיסטוריה של אמריקה וספר שהוא אחד המשפיעים ביותר בין ספרי המאה ה-20.
זהו ספרה המפורסם ביותר של הפילוסופית והסופרת האמריקנית יהודייה איין ראנד (Ayn Rand), מהסופרות והפילוסופיות החשובות במאה ה-20 ומי שהולידה בספר פולחן הזה תיאוריה פילוסופית שהייתה כמעט לדת אצל ליברטריאנים, תומכי השוק החופשי ומתנגדי ומבקרי הסוציאליזם.
הספר הדיסטופי ועב-הכרס מתרחש בארצות הברית, בשלב בו הממשלה הופכת יותר ויותר סוציאליסטית ומתערבת בשוק החופשי.
החברה המתוארת ב"מרד הנפילים" היא כזו שבה מחליטים היזמים והיוצרים על שביתה והיעלמות לעמק נסתר, כשבכך הם מדגימים את תלות החברה ביכולתם היצירתית.
הספר מעביר ללא בושה מסרים בזכות האגואיזם והקפיטליזם. בספר היא הציגה תפיסה הרואה בקפיטליזם לא רק שיטה כלכלית אלא גם תפיסה מוסרית, שמחזקת את זכותו של אדם ליהנות מחייו ומהקניין שצבר.
לקח לאיין ראנד 12 שנים לכתוב את הספר הזה ואחרי שפורסם "מרד הנפילים" ובמשך 25 השנים שעברו עד מותה, ראנד לא פרסמה אפילו ספר אחד.
שיאו הספרותי והרעיוני של הספר הוא "הנאום של גאלט", מעין נאום רדיו בספר שראנד הקדישה לכתיבתו לבדה שנתיים שלמות. זוהי מסה פילוסופית בת כמעט 60 עמודים המופיעה בשיא עלילת הספר ומהווה מעין מניפסט ספרותי, או הצהרת אמונים לפילוסופיית ה"אובייקטיביזם" (Objectivism) שהגתה ראנד.
ואגב, בזמן הכתיבה קראה אין ראנד לספר "השביתה" (The Strike), אך לבסוף אהבה את השם "מרד האטלס" שהציע בעלה, פרנק אוקונור.
בעברית תורגם שם הספר ל"מרד הנפילים" אבל השם הזה שמר על הכוונה לרמוז על אטלס מהמיתולוגיה היוונית, כמי שנושא את כיפת השמיים המשמשת כדימוי ליחידים היצרניים שנושאים על גבם את כלל החברה.
הכירו את ראנד בתגית "איין ראנד".
קדימון AI לספר "מרד הנפילים":
https://youtu.be/NUn6JJsJroA
נאומו המפורסם של ג'ון גאלט מהספר "מרד הנפילים" של איין ראנד:
http://youtu.be/WQt6o-IPeJ0
ראיון רדיו של אורן נהרי על הספר "מרד הנפילים" (עברית):
https://youtu.be/DuujZ4etQE0?long.yrs
וקיצור הפילוסופיה של איין ראנד:
https://youtu.be/asery3UeBj4
על גדולתו של הפילוסוף היהודי ברוך שְׂפִּינוֹזָה (Baruch Spinoza) העיד פילוסוף דגול אחר בשם פרידריך הגל (ההוא מהתזה, האנטיתזה והסינתזה), שאמר ש"לכל פילוסוף יש שתי שיטות, שיטתו שלו ושיטת שפינוזה."
הגל אף הטעים כשאמר ש"המחשבה הפילוסופית חייבת להתחיל מנקודת המוצא של שיטת שפינוזה. כל פילוסופיה מתחילה מהליכה בעקבות שפינוזה".
אלה לא דברי ההערצה היחידים להם זכה מי שנקרא בעצם דה-שפינוזה והוא נחשב לאבי החילוניות.
שפינוזה היה צאצא למשפחת אנוסים ממוצא פורטוגלי-ספרדי. בני המשפחה שבו ליהדות כשששמעו שבהולנד מאפשרים להיות יהודי והגיעו לאמסטרדם שבהולנד.
כבר בצעירותו ברוך נחשב לעילוי יהודי והיה בקי בתנ"ך, בתלמוד ובפילוסופים יהודיים מימי הביניים דוגמת הרמב"ם, כמו גם בפילוסופיה יוונית. הוא היה תלמיד מבריק שרב הקהילה היה בטוח שהוא מי שעתיד להחליפו לכשיגדל.
אבל שפינוזה היה רציונליסט. הוא ביסס את הגותו הפילוסופית על ההגיון ובנה את תורתו, צעד אחר צעד, באופן לוגי. הוא השתמש בהגיון ובשכל כדי לבחון את העולם ואת רעיונותיו, את התנ"ך ואת ההגיון שביהדות. כך הוא הגיע למסקנות מהפכניות, כמו זו שהתנ"ך אינו פרי התגלות האלוהים, שחומשי התורה לא נכתבו על ידי משה רבנו ושלחוקי התורה אין יתרון על "חוק הטבע". שפינוזה האמין שיש הסבר רציונלי לניסים שתוארו בתנ"ך ושלא היו בהם מרכיבים על-טבעיים.
אבל אם לזכור דבר אחד על ההגות של האיש, שפינוזה אמר שאלוהים הוא הטבע וההיפך. אלוהים, לדעתו, לא היה מישהו שמחוץ לעולם. הוא היה העולם, כל העולם וכל מה שיש. הכל, כולל אותך, אותי ואת הג'וק שמתרוצץ אצלך בבית עכשיו - כולנו אלוהים. כי אלוהים הוא הטבע.
וואו.
"אלוהים או הטבע" - המילה, אומר שפינוזה, לא משנה. כי שניהם אצלו הם אחד.
בימי הביניים היו מעלים אותו תוך דקות על המוקד, אבל בימיו חזרה הפילוסופיה להיחשב משמעותית, כי בכל זאת, עידן ההשכלה והנאורות כבר החל. הוא צובר מעריצים ובעיני רבים הולך ונתפס כממשיך דרכם של גדולי הוגי הדעות.
בהולנד לוחשים את שמו בשקט, שהכמרים לא ישמעו. הסוד על ההוגה המסעיר שרואה בטבע את האלוהות הולך ומתפשט. בגרמניה כותב על שפינוזה גתה, גדול המשוררים, שהוא: "עלה דרך התרבות המתמטית והרבנית עד המעלה העליונה של המחשבה".
הפילוסוף נובאליס מטעים ש"שפינוזה הוא שיכור אלוהים ותורתו רוויה אלוהות". הרדר חיבר אותו לישו וכתב ש"בשני אלה בלבד נמצאת ההכרה הטהורה של אלוהים".
היו שציינו שאם יתקיים העולם עוד שנים רבות, תיעשה תורת שפינוזה לדת העולם. דומה שאירופה נסערת מהגאון שצמח בה. אבל שפינוזה עני, חסר עבודה ומוחרם.
כי הרבנים באמסטרדם, הקהילה שלו, פחות התלהבו. הם רואים בהגותו סכנה חמורה ומחרימים אותו. הקללה והנידוי גרמו לשפינוזה לעזוב את העיר והוא מוצא את עצמו בעיירה הקטנה רינסבורג, מתפרנס מליטוש עדשות למשקפיים, טלסקופים ומיקרוסקופים.
חבריו מעתה יהיו בעיקר נוצרים, שכן קללת הרבנים הביאה לכך שהיהודים יחרימו אותו בכל הולנד. הוא עוד ישוב לאמסטרדם ויעזוב אותה שוב ויסיים את חייו שוב בעיר הקטנה. בתקופתו ליטוש עדשות זה סוג של הייטק, אבל האבק מהמלאכה הזו גורם לו למחלת השחפת הקשה ולמוות בגיל 44, גיל צעיר יחסית אפילו בתקופתו.
הגותו הביאה לו הרבה צרות, אבל הוא דבק בה. הוא חושש ממלחמות הדת שמתרחשות בהולנד מסביבו. זה גם משהו שמחזק אותו בהתנגדותו לדתות הנוהגות בקיצוניות, בזעם ובאלימות זו כנגד זו.
אבל את פרסום הספר הענק שלו, "אתיקה", שפינוזה מחליט לדחות ולהמתין שייצא רק אחרי מותו.
הוא לא זכה לראות את ספרו הופך לאורים והתומים של הפילוסופיה המודרנית אז. בקרב חוגים הולכים וגדלים "אתיקה" הופך לספר נערץ ומשפיע בצורה לא רגילה.
גם אם רבים לא הסכימו עמו והיהדות שממנה בא הוקיעה אותו על סטיותיו מהאמונה האורתודוכסית השמרנית, שפינוזה היה ונשאר מהפילוסופים המוערכים בתולדות הפילוסופיה. עולם החוכמה רואה בו עד היום דמות מרתקת ואיש מבריק שהציב רף חדש בתולדות הפילוסופיה וחולל מהפכה במטאפיזיקה המודרנית.
#אלוהים הוא כאן. בטבע ובכל מקום
כיום מבינים כולם שהאשמתו של שפינוזה באתאיזם, כלומר בכפירה בקיומו של האל, היא לא פחות ממגוחכת.
הוא היה בעצם פנתאיסט, כי לעומת הדתות שרואות באלוהים גורם על-טבעי, שמנהל את העולם והוא מחוץ לעולם, שפינוזה רואה אותו כמצוי בטבע שמסביבנו ובכל מקום. במקום מנהל העולם ומי שמכוון אותו מלמעלה, שפינוזה רואה את אלוהים כסיבת העולם. כמצוי בדברים שבעולם ונובע מתוכם.
אין הפרדה אצלו בין נשמה לגוף, או כמו שאומרים היום "בין גוף לנפש". אם אין שוני בין חומר לרוח, הרי שניתן לחקור את הרוח בדיוק כמו שהמדע חוקר את החומר. אם זה מזכיר לכם מישהו, אז כן - שפינוזה מבשר על תורת הפסיכולוגיה, עוד לפני שפרויד יגלה ויחנוך אותה.
אם אדם הוא מאותו "הכל" או "היש" שהוא בעצם האלוהים, אז מותו הוא הסוף המוחלט. כי בלי הגוף אין נפש, נשמה או חיים אחרי המוות. אין גן עדן, אין גהינום לחוטאים, כי אלוהים לא מודד את המצוות שאתם מקיימים ולא סופר חטאים - אנו חלק מהיש ולכן גם אנחנו חלק מהאלוהות.
בהיותנו. בקיומנו כאן.
זה מה שגרם לו כמובן לבעיות. הדתות המונותאיסטיות ובכללן הדת היהודית והנוצרית ראו בטבע את יצירת האלוהים, שנוצרה על ידי האל בבריאת העולם. לעומתן, שפינוזה הוריד את אלוהים אל העולם והעלה את הטבע לאלוהות.
והרי אם אלוהים הוא הטבע וכל מה שיש בעולם הוא אלוהים, אז שמירת מצוות היא לא עניין כל כך חשוב כמו שעושים ממנו, נכון?
וזה בדיוק מה שהוביל לכך שהוא יידחה כך על ידי הקהילה היהודית שממנה הוא נזרק. האיש היה לאיום של ממש על הדת כמרכז המדינה ולמעשה הוא מהחשובים בפילוסופים שקראו להפרדת דת ממדינה.
ברוך השם או לא, שפינוזה הציג תפיסה מהפכנית וחדשנית, אך רק למי שהיה מוכן להתעמת עם הדתות והיה יכול ומוכן להתמודד עם ההגיון שבהן, מבלי לפסול אותו על הסף.
שפינוזה גרס שחופשי הוא מי שפועל מתוך ההכרח הפנימי שלו, מי שמחולל בעצמו את פעולותיו ושפעילותו נובעת ממהותו או מהטבע שלו.
חופשי בתפיסה השפינוזית הוא גם זה שתבונתו שולטת ברגשותיו. במילים אחרות, שפינוזה רואה בתבונה את הדרך להשגת חירות, בעוד שמי שנשלט בידי יצריו ורגשותיו - משועבד.
בספרו "אתיקה" (חלק ד' משפט 68) הוא מבהיר: "חופשי אני קורא לאדם המודרך אך ורק על ידי התבונה שלו".
גם את אהבת האל הוא קשר לשכל. ב"תורת המידות", הספר שהודפס לאחר מותו, שפינוזה מבסס את המוסר האנושי על "אהבת האל השכלית". לדעתו, מי שיכול לתפוס בשכלו את מושג האלוהים - הוא מי שאוהב את האל.
נדגיש זאת רגע - מי שתופס את מושג האלוהים בשכלו - אוהב אותו. לשיטתו של שפינוזה, דווקא האהבה לאל תסגל לאדם את ההתנהגות המוסרית הנכונה.
זה כל כך פשוט ומדויק - עבור רבים בימינו שמבינים שהם אינם בדיוק אתאיסטים ומנגד ברור להם שאינם דתיים. שפינוזה נתן בית למוסר הצומח מההגיון וההערכה לעולם שמסביבנו. הוא נתן מקום יפה לאמונה מסוג אחר ולאהבה, להרבה אהבה.
הפילוסוף הנרדף הזה יכול היה להיות יופי של היפי, ביטניק, מחבק עצים, שוחר סביבה או אדם חופשי בן זמננו. רק שהוא הגה את כל זה במאה ה-17, כשכל אלה עוד לא נולדו.
ונסיים במשפט המסיים את ספרו "אתיקה" - "כל דבר מושלם הוא קשה, כשם שהוא יפה".
הנה סיפורו של הפילוסוף ברוך שפינוזה (מתורגם):
https://youtu.be/pVEeXjPiw54
מצגת וידאו על חייו של שפינוזה:
http://youtu.be/7vMl6OZr98c
סרט תיעודי על ה"באבא" האמיתי של היהדות (עברית):
https://youtu.be/y9uUBxdWO7E?long=yes
על איינשטיין, המעריץ הגאון שלמד והושפע משפינוזה:
https://youtu.be/ElaxZnaBzPc?long=yes
פודקסט עם פרופסור הרסגור מ"שעה היסטורית" על שפינוזה באמסטרדם (עברית):
https://youtu.be/ELfkzEZi8WU?long=yes
והרצאת כורסה על שפינוזה (עברית):
https://youtu.be/6v5qHU5ENNc?long=yes
