בעת העתיקה נחשבו החלומות (Dreams) לבעלי משמעות מיסטית. הם נתפסו אז כמסרים מהאלים. המאמינים באל אחד האמינו שבאמצעות החלום אלוהים מעביר אליהם מידע.

אנשי קדם גם סברו שהחלומות מנבאים או יכולים לנבא את העתיד לבוא. במצרים העתיקה, למשל, החלומות נתפסו כסוג של קשר עם האלים שלהם והחלומות הללו הם ביטוי להתערבות של אותם אלילים בחיי האדם.

רק יחידי סגולה, כמו יוסף, יכולים היו לפתור את החלומות ולומר מה פירושם, אילו נבואות מסתתרות בהם לגבי העתיד ומה אומרים האלים. בתקופות שונות במצרים העתיקה זה היה תפקידם של כוהני דת שהתמחו בפירוש חלומות.

גם היהדות ראתה מאז ומתמיד עניין רב בפירוש חלומות. "חלום יוסף" ו"חלום יעקב" בבית אל הם רק שניים מהסיפורים התנ"כיים החשובים בהקשר לחלומות.

הסיפור המפורסם מספר בראשית מספר על יוסף, מי שהפך למפענח הצפונות הפרעוני ("צפנת פענח" הוא מכונה בתנ"ך) והוא מתואר כמי שפותר את חלומותיו של פרעה ומספר לו על נבואות לעתיד שגלומים בהם ועל שנים טובות ורעות המתרגשות על הממלכה.

בספר דניאל מתואר מפענח חלומות יהודי אחר. דניאל משמש כפותר החלומות של מלך בבל נבוכדנצר.

ביוון העתיקה נעשה שימוש רב בחלומות לצרכי רפואה. במקדשים רבים במרחבי יוון נהגו לעשות מה שהיום היו מכנים "פסיכותרפיה", רפואת נפש, כשהחלומות הם כלי חשוב ומרכזי בתהליך. במיתולוגיה היוונית מסופר אפילו על אל החלומות היווני מורפיאוס, שפירוש שמו הוא "מעצב החלומות".

האל הזה הוא מנהיג האונאירוי, "שבט החלומות" שכלל את ילדיה של אלת הלילה ניקס. בעוד מראהו האמיתי של מורפיאוס היה של שד מכונף, יכול היה אל החלומות מורפיאוס לשנות צורה למראה אנושי ולהופיע בחלומותיהם של בני אדם.

בעת המודרנית, הציעו זרמים שונים בפסיכולוגיה תאוריות שונות על משמעותם של החלומות. בתחילת המאה ה-20 נתן פרויד מקום מרכזי בתורת הפסיכואנליזה לחלומות ולמשמעותם.

בספרו החשוב משנת 1900, "פשר החלומות", נפל דבר. בניגוד למפענחי חלומות של תרבויות העולם הקדום, בחן פרויד פחות את תוכן החלומות ועסק במשמעויות הנסתרות שבהם, אלו שיכולות לרמוז על נפשו של החולם ועל התת-מודע שלו.

באותן משמעויות החבויות בחלומות עסק גם מי שהיה תלמידו והפך ליריבו הגדול, קרל גוסטב יונג.

יש תפיסה שטוענת שבתרבויות קדומות נוצרה שפת החלום. בספרו "השפה שנשכחה" מציג אותה אריך פרום כשפה היחידה בהיסטוריה שהיא משותפת לכל התרבויות והתקופות, שפה שבמרכזה עמדו סמלים. הטענה היא שבמקום מושגים של מקום וזמן, עומדים במרכזה של שפת החלום מושגים של עוצמה פנימית ואסוציאציות. בשפה זו, שבעזרתה ניתן להבין לא רק חלומות, אלא גם מיתוסים ואגדות עם, מוצגים רגשות, מחשבות וחוויות פנימיות, ממש כאילו היו אירועים שמתרחשים בעולם הרגיל, העולם החיצוני לחלום.

את שפת החלומות הזו, לדעת פרום, שפה שהייתה מהמרכזיות בעת העתיקה, שכח האדם המודרני ונטש במשך אלפי שנים. רק בזכות פרויד התוודעה לה התרבות האנושית שוב ודעת האדם חזרה לעסוק בחלומות ובפשרם.


מה המשמעות היהודית של החלומות שלנו (עברית):

https://youtu.be/xcT_k9iTLZI


כך אנו מבינים את החלומות כיום (מתורגם):

http://youtu.be/2W85Dwxx218


ותולדות החלום ופירוש החלומות (עברית):

https://youtu.be/auElWe2C3I0?t=23s?end=5m43s

תיאוריית קוֹנְסְפִּירַצְיָה (Conspiracy theory), תאוריית קשר וטענת מזימה הם שמות שונים לתופעה אחת, של הסבר סותר להסבר המקובל והרשמי, למצב או אירוע שהתרחש. דוגמה? - נניח שהתרחש מוות מסעיר של דמות מפורסמת מאד והמשטרה קבעה שהוא היה טבעי. תמיד יימצא מי שיטען שגוף סודי ורב-כוח עומד מאחורי הרצח שהוסווה כמוות טבעי.

המדענים נוהגים ללגלג ולטעון שתיאוריות קונספירציה הן "ההיסטוריה של הלוזרים". יש בתיאוריות קשר כאלה משהו שמרגיש חתרני. המאמינים בהם חשים שהם אינם חלק מההמון ושהם נאבקים בכוחות אופל חזקים ונסתרים. בדרך כלל נראה כעומד בסתירה לממצאים הגלויים לעין. הקשרים שמתארות תיאוריות קשר כאלה כמעט אף פעם לא מגובים בהוכחות מוצקות של ממש והמצוטטים יהיו בדרך כלל כל מיני עיתונאים לא ממש חשובים, חסידי תיאוריות אחרים, או דמויות מפורסמות שפלטו בראיון כלשהו איזה ספק סתמי שניתן לנצל לצרכי התיאוריה. תמיד הם יטענו שגורמים רבי עוצמה מסתירים את האמת מהציבור ומונעים את חשיפתה. כל ניסיון של מומחים להוכיח עד כמה דלים טיעוני המאמינים בתיאוריות קשר שכאלה ייתקל בטענה שהם משתפים פעולה עם הגוף שמקדם את הקונספירציה.

תיאוריות כאלה נולדות בדרך כלל כשההסבר הקיים לאירוע או מצב מסוים גורם לתחושה לא נוחה או אינו מספק. רצח של מנהיג דמוקרטי למשל, הוא טראומה. הוא ממחיש עד כמה שברירית המנהיגות בדמוקרטיה. רבים לא מצליחים להאמין שפושע פשוט מסוגל לרצוח את מנהיג העולם החופשי קנדי או את הרמטכ"ל שהיה לראש ממשלה רבין. לכן יהיו תמיד מי שיחפשו כיצד כוחות משמעותיים בהרבה אחראים לכך. איכשהו, באופן מעוות אבל אמיתי, זה מקל את הרגשתם. יש בזה גם יתרון כי חסידי התיאוריה תמיד יכתבו, ילחשו או יכינו סרטונים לאינטרנט, שמהם יבין כל העולם כמה הם חכמים, כיצד הם חשפו או לפחות שותפי סוד לאמת הנסתרת והם מוכנים לשתף את כולנו, בתנאי שאנו מסםיק נבונים כדי להבין...

לא פעם הם ימצאו בשיטות דילוגי אותיות בטקסטים עתיקים את הנבואה שלפיה הכת'ובת הייתה על הקיר תמיד. הצירופים הללו, שסטטיסטית תמיד יימצאו אם רק יחפשו אותם, מספקים גם הם שלל "עדויות" לחובבי הז'אנר. קראו על כך באאוריקה בתגית "דילוג אותיות".

אחדות מתיאוריות הקשר המפורסמות ביותר "הראו" שהאדם לא באמת נחת על הירח והנחיתה היא כולה בימוי שצולם באולפן, שרבין נרצח על ידי השב"כ, הנשיא קנדי חוסל על ידי ה-CIA, אלביס פרסלי לא מת ולעומתו פול מקרטני מהביטלס מת ומאז שנות ה-60 מחליף אותו כפיל, אנשי לטאה שולטים בעולם, ה-FBI הרג את מרילין מונרו והממשל האמריקני הוא גם האחראי לפיגועי ה-11 בספטמבר.


הנה סיפורן של תיאוריות הקונספירציה (מתורגם):

https://youtu.be/88_C-fogY40


יש לא מעט כאלה שהומצאו על היהודים (מתורגם):

https://youtu.be/d-ew8yGBCkg


ממציא תיאוריות קונספירציה ופייק ניוז אמריקאי (עברית):

https://youtu.be/kZTXyNMn_zU


ויש מי שמפריך את השטויות הללו ובחן רב (מתורגם):

https://youtu.be/8T_jwq9ph8k?long=yes

פחד במה או פחד קהל הוא פחד חברתי, שניתן לזהות כתחושה של פחד או דחייה מדיבור אל קהל. כל אחד קצת חושש מדיבור בפני קהל, אך אם זה גורם לקשיים ולפגיעה בתפקוד הרגיל והיומיומי של אדם, יש לטפל בכך פסיכולוגית, כמו בכל חרדה.


הנה סרטון שמסביר מהו פחד במה (מתורגם):

http://youtu.be/K93fMnFKwfI?t=6s


וכך אנשים גורמים שיקשיבו להם בשקיקה (מתורגם):

https://youtu.be/eIho2S0ZahI?long=yes

פחד מהחושך מאפיין את המין האנושי מתמיד. החושך (Darkness) מייצג את הלא-נודע ואת כל מה ש"איננו רואים" ולכן הוא מאיים. בחושך מוחלט עובד הדמיון יותר מהבנת המציאות וניתן "לצייר בראש" מראות מפחידים. כל צללית יכולה להיות מפלצת וכל חריקה יכולה לסמן יצור מאיים שזומם לטרוף אותנו. לכן ילדים וגם לא מעט מבוגרים, מפחדים מחושך מוחלט.

חוש הראייה הוא החוש המרכזי שלנו בתפיסת המציאות. בחשיכה מוחלטת, כשהחוש העיקרי הזה לא עומד לרשותנו, אנו נקלעים לעיוורון זמני. זה גורם לנו לאובדן שליטה בסביבה. אובדן היכולת לפענח את המתרחש ולהגיב בהתאם גורם לנו באופן טבעי לחרדה מסוימת.

יש חוקרים המוצאים את מקור הפחד בהיסטוריה האנושית הקדומה. כשירדה החשיכה עם בוא הלילה והטורפים יצאו לחפש טרף ויללו, התכנסה המשפחה כדי להגן מפניהם על חבריה, במיוחד הילדים. כיום התחלף הפחד לחשש מפושעים, שעלולים לנצל את החשיכה ואת שנת בני הבית, כדי לפרוץ אליו.

לא פעם, דווקא כשאנו מנסים להירדם, מתחילות לעלות מחשבות מפחידות. למבוגרים יש בדרך כלל יכולת להירגע בעצמם, בעוד שלילדים זה קשה יותר. בעיקר זה קורה מכיוון שקשה יותר בגיל צעיר להבחין בין דמיון למציאות. העושר של העולם הפנימי אצל ילדים, בעיקר אצל הצעירים שבהם, זה שבדרך כלל הוא יתרון, כאן דווקא מקשה על הילד.

הפחד מהחושך מתחיל אצל מרבית הילדים בגילאי 4-6. אם כי יש ילדים שמתחילים לפחד מוקדם יותר. התפתחות הדמיון והיצירתיות בגיל הזה, מביאה איתה גם פחדים מיצורים כמו דינואורים, מכשפות, בעלי חיים, מפלצת בארון ואבוללה...


הנה ההסבר לפחד האנושי מהחושך:

http://youtu.be/Zy0Jkh7V3Jk


ילדים מספרים על הפחד בחושך:

http://youtu.be/Rbn_D90F4l4


וכך עובד הדמיון שעות נוספות וחשוכות:

http://youtu.be/zkosGhB5aG8

כך משחקים את משחק "אמת ושקר", שמטרתו לגלות מהי האמת מבין הסיפורים והוא מצויין למפגשי הכרות של קבוצות:

כל משתתף מספר בתורו שני סיפורים שקרו לו (רצוי שיהיו מאד משעשעים או מפחידים), כאשר אחד מהסיפורים אמיתי ואילו השני שקרי.

על כל שאר המשתתפים לנחש איזה מהסיפורים הוא אמת ואיזה השקר.

הפירוש של "ממנטו מורי" (Memento Mori) הוא "זכור כי אתה עתיד למות" או "זכור את יום מותך". מטרת המשפט הייתה התזכורת של הכנסייה הנוצרית למאמינים, שגם בשיא הההצלחה והקריירה, אורב המוות וניצב מאחוריך.

לאזהרה הזו יש שורשים קדומים הרבה יותר. מספרים שבשלהי המאה השניה לספירה נהגו הגנרלים הרומיים לצעוד בתהלוכות ניצחון, כשבעקבותיהם צועד עבד שמלמל באוזניהם שוב ושוב את המשפט "צפה לאחור וזכור שהנך אך ורק בן-אדם". המוסר והצניעות, מסתבר, היו תכונות חשובות כבר מימי קדם.

גם לאורך תקופת הרנסאנס משתמשים ברעיון או במוטו של "ממנטו מורי". לזה משמש סמל הגולגולת, המופיע ביצירות אמנות רבות בדרך כלל כמסמל את המוות שיש לזכור, ה"ואניטאס", ציורי הריקנות הדוממים ואת ההמלצה לחיות חיים ללא חטא.

למשל בציור המופלא של הולביין, "השגרירים", מופיעים סמלים של השמיים והארץ, אך גם של העולם התחתון, זה של המוות. שם יש את הסמל שעל כובעו של השגריר השמאלי, למשל. הסמל דמוי גולגולת וביחד עם מיתר הלאוטה (כלי הנגינה) הקרוע, שניהם מזכירים שלא חיים לנצח.

אבל בציור יש עוד משהו. מסתתרת בו אשלייה אופטית בת חצי מילניום (500 שנה). מדובר בגולגולת מעוותת שמופיעה בתחתית התמונה ושניתן להבין מהי רק במבט על הציור מהצד. זה מה שנקרא "צורה אנאמורפית", כזו שניתן לראות רק כשעומדים בזווית לתמונה.

מה שמסמלת הגולגולת הנסתרת הזו, כמו הסמלים שהוזכרו קודם, זה את המוות, שכדאי לזכור אותו, את ה"ממנטו מורי".


הנה הסבר של רעיון הממנטו מורי והצניעות האנושית הנחוצה אל מול המוות:

https://youtu.be/Q7riwDPlEAM


פרשנות עכשווית למושג (עברית):

https://youtu.be/ySSnsmiBZN0


חנות הממנטו מורי שמוקדשת לדברים מפחידים:

http://youtu.be/fax_ql2PVvA


עוד חנות-מוזיאון כזה בבורנמות:

http://youtu.be/iLXWca2Zxzg


על הסמלים של הווניטאס בציורים:

https://youtu.be/xUpwenYB5eE?long=yes

השָׂטָן (Satan) הוא דמות מיתולוגית של רשע ומתנגד לאלוהים, עם יסודות בכל הדתות המונותאיסטיות וביטויים מעט שונים אך דומים בבסיס. מפני שהוא מסיט את האדם מדרך הישר, משמעות השם "שטן" היא "הסוטה מהדרך".

לפי הדת היהודית והנצרות השטן הוא מלאך שסרח. במקור הוא נברא כמלאך טוב אבל הוא סרח וחטא. בעברית השטן מסמל את מי שמתנגד לסדר האלוהי, מתנגד למעשה הבריאה ומהווה את אויב האנושות.

השטן שביהדות היה פעם "בעל זבוב", מקביל ללוציפר הנוצרי, איבליס שבקוראן, או אלשיטאן ועזאזיל המוסלמי.

יש טענה שאל היהדות השטן הגיע בזמן שהיהודים גלו לבבל ופגשו בדתות מהמזרח, בהן היה הרעיון של השטן כבר קיים. בשלל הגרסאות שלו הוא מוזכר בתנ"ך, בברית החדשה וגם בקוראן.

ועדיין קיימים הבדלים מסוימים בכל זאת - אם ביהדות הוא מלאך שעדיין סר למרותו של אלוהים, בנצרות מופיע לוציפר, השטן בשבילכם, כמקור הרוע בעולם. השטן הנוצרי הוא שד רשע שמורד באל ובאנושות, נלחם באלוהים על נפשות המאמינים ומנסה לנצחו ולשלוט בעולם במקומו. מזכיר סרטים הוליוודיים? - עכשיו אתם מבינים את המקור.

מבחינה חיצונית, השטן עשוי להופיע בשלל צורות ומופעים - עם קלשון, עם קרניים, או בתור שד, רוח רפאים ואפילו אל של ממש, שיש לו תפיסות מנוגדות לאל הטוב והמוסרי ולמצוותיו. הקולנוע, אגב, יצייר כמעט תמיד את השטן כשד אדום ובעל קרני תיש גדולות על מצחו.

אגב, לשטן אין בלעדיות על הרוע. מטפורית אפשר לומר שקצת ממנו מצוי בכל אחד מאיתנו. גם המחקר וגם הדתות מכירים בכך שיש בכל אדם מאיתנו ולאורך ההיסטוריה משיכה מסוימת למוות ולאלימות.

הפסיכולוגים ידברו על התוקפנות שבאדם. החברה האנושית והנורמות החברתיות, עם החוקים, הנוהגים, הנימוס והאהבה יעשו פלאים בריכוך והמעטת ביטויי התוקפנות הזו, אבל יהיו שאצלם זה לא יעבוד.

נוכל לקרוא להם פושעים, שטנים או שדים בתחפושת אדם, אבל רצוי שנכיר בכך שהשטן הוא גם קצת בתוכנו. זיגנונד פרויד, ענק הפסיכולוגיה, אמר פעם ש"השטן הוא עדיין הטובה שבאמתלות כדי לזכות את אלוהים מאשמה"...


הנה תולדות השטן (מתורגם):

https://youtu.be/5_To7wO0Exo


על כת השטן:

https://youtu.be/ovhdu1kbKao


סרט תיעודי על מושג השטן והתפתחות האמונה בשטן:

https://youtu.be/bBoJFc1aQq4?long=yes


והאם בישראל פעלה כת השטן? (עברית)

https://youtu.be/dZS5nf-yOtg?ling.yes

תמונות המוות, או "תמונות הפוסט מורטום” כמו שכונו בתקופה הויקטוריאנית, היו תמונות שבהן הושיבו את המת לצילום אחרון אחרי מותו.

המנהג הזה לא היה מתקבל יפה בימינו, אבל בעבר הוא היה מקובל. המשפחה הכואבת לא יכולה הייתה להיפרד מהבן או הבת המתים, מבלי להצטלם אתם בפעם האחרונה. פעמים רבות הייתה תמונה זו היחידה שבה צולם המת בכלל, כי באותה תקופה צילומים היו דבר יקר ונעשו אצל אנשי מקצוע בלבד.

למעשה, בשנים הראשונות של הצילום, היו צילומים כאלה מהשימושים הפופולאריים של המצלמה. הם גם עשו צדק חברתי, כיוון שאפשרו לבני המעמד הבינוני לשמר את זכר מתיהם, ממש כמו שהעשירים עשו עוד לפני המצאת המצלמה, כשהזמינו ציירים לתעד את יקיריהם המתים.

ברוב צילומי המוות נראות דמויות המתים ברורות וחדות הרבה יותר מדמויותיהן המטושטשות של בני המשפחה החיים, המצולמים לידם. הסיבה הייתה טכנית - לצילום בזמנים ההם נדרש זמן חשיפה ארוך מאד ודמות בני המשפחה הנעים ונושמים, נקלטה בצורה פחות חדה מדמותם של המתים, שלא זזו ולכן המצלמה תפסה אותה בחדות.

פעמים רבות העמידו את המת לצילום כשהוא נתמך באמצעות דוכן, שהוצב מאחוריו. הצלמים גם עשו מאמצים לשוות למתים מראה “חי”, על ידי הוספת סומק ללחיים ולעיתים אפילו על ידי ציור עיניים בתמונה, מעל העפעפיים הסגורים של המת.

תמונות אלה נקראו לעיתים “ממנטו מורי”, כשם הציווי התרבותי העתיק - לחיות את החיים, מכיוון שהמוות הוא בלתי נמנע ויכול לקרות בכל רגע. אם תחשבו על זה, הן אינן מפחידות, אלא יותר מהוות ביטוי של אהבה גדולה וגעגוע מיידי לאדם אהוב.


הנה סיפורן של תמונות המוות העצובות מהתקופה הוויקטוריאנית:

https://youtu.be/oF29vcZNMQY


הסבר התופעה של תמונות מוות מהעבר הרחוק:

http://youtu.be/mYytf471Tf8


תמונות מוות ויקטוריאניות:

https://youtu.be/6p9mZFcYhqo


וכך העמידו את המתים לצילום:

https://youtu.be/ZqWSRPuBrqs

החשש או הפחד מרובוטים הוא אחד הגורמים הקבועים בתולדות הטכנולוגיה. למעשה שורשיו מצויים כבר הרבה קודם בתרבות האנושית, בסיפורים כמו "הגולם" על יצור מעשה אדם היוצא משליטה וב"פרנקנשטיין" שעלילתו דומה גם היא.

החשש כיום הוא פחות מצבאות רובוטים שישתלטו על העולם, במרד רובוטים עוינים בנוסח הסרטים של ארנולד שוורצנגר, או מרובוט כמו "האל", מהסרט האמריקאי משנת 1968 "2001: אודיסיאה בחלל", שמסרב לציית, לאחר שנעשה מודע והפך פסיכוטי ובהדרגה משתלט על ספינת חלל ומתחיל להרוג את אנשי הצוות.

המדענים והמומחים חרדים יותר מיצירת רובוטים שיהיו מאד אינטליגנטיים ובעלי יכולות השפעה עצומות על חיינו, אך במקביל חסרי רגשות וערכים, שיהיו אדישים למה שנחשב ראוי וקדוש בחברה האנושית, לחיי אדם, תפיסות מוסריות וכדומה.

נקצין רגע ונניח שרובוטים עתידיים ימונו לנהל מערכת פיננסית או כלכלית בעתיד. מה למשל יקרה אם הרובוטים שאמונים על הכלכלה בעולם שכזה יגיעו למסקנה שיעיל יותר לא להאכיל חצי עולם ופשוט לתת לו למות, כדי שלחצי השני יהיו חיים טובים? - זו החלטה יעילה וקרה שלא פעם התקבלה על ידי ניצולים, שהעדיפו לאפשר לחלקם לחיות, גם אם מחיר ההישרדות הוא חיי אדם של האחרים. מי ערב לנו ש"שואה יעילה" כזו לא תוכל להתקיים בעתיד בחסות הבינה הרובוטית?

הבעיה הגדולה כרגע היא שלמומחי הרובוטיקה הטובים ביותר אין שמץ של מושג איך מייצרים רובוט שמרגיש, מתלבט, מטיל ספק ובוחר באופציה הלאו דווקא יותר יעילה, אבל יותר מוסרית, רגישה או מתחשבת יותר.

בלשון פשוטה ניתן לומר שהבינה המלאכותית הגיעה לשלב שבו היא יודעת לתכנת יעילות, למזער נזקים ולשפר ביצועים, אבל היא רחוקה מיצירת רובוטים שפשוט יבקשו סליחה... ניתן בקלות לתכנת בקשת סליחה של רובוט, אבל החוכמה היא שהיא תבוא לאחר שהרובוט הבין את הפגם המוסרי בהתנהגותו ולא מפני שהוא זיהה בראייה ממוחשבת דמעות בעיניים של בן שיחו, יכולות שסוגלו לרובוטים מתקדמים כמו הרובוטית סופיה, הידועה ב"רגשות" שהיא מפגינה.

אז אולי נוכל לנתק את הרובוט מהחשמל? - ודאי עלתה מחשבה כזו בראשכם. כן ולא. בהתחלה זה אכן יהיה אמצעי אבטחה יעיל, אבל בשלב מסוים יפתחו בני-אדם רובוט שבכוונה לא ניתן יהיה לכבותו, כדי שיבצע את תפקידו מבלי שבני-אדם יפריעו לו. ככל שהרובוטים יהיו טובים יותר ובעלי יכולות טובות משלנו במילוי התפקידים שלהם, הרגע הזה של רובוט שלא ניתן לנתקו יתקרב. היעילות האנושית מבטיחה שהוא יגיע.

אגב, לא בכל העולם החשש הזה קיים. בעוד שבמערב הרובוטים נתפסים כבעלי פוטנציאל להרס, משהו מפחיד שעלול להפוך הרסני בעתיד, ביפאן ממש אוהבים אותם. אצלם אין שום חשש מהרובוטים והתפיסה המקובלת היא שהם די חמודים. אולי זו הסיבה שבזמן שבאמריקה מפתחים רובוטים צבאיים, היפאנים חוגגים את החיים בפיתוח של רובוטים חמדמדים, כמו כלבי רובוט עם זנבות דיגיטליים ועד הומנואידים שמחקים בני אדם, רוקדים, שרים וחיים את החיים.


הנה החששות מהבינה המלאכותית של הרובוטים הללו (עברית):

https://youtu.be/7qUJRUA0wm0?t=17s


בסרט "אדוננו הרובוט" רואים את תסריט הקצה של שליטה רובוטית במין האנושי כולו (מתורגם):

https://youtu.be/Qbjz5wFBovs


אוסף שמדגים כיצד הקולנוע והספרות הציתו את הפחד הגדול מהרובוטים הנבונים (עברית):

https://youtu.be/bqVwLXo2_3I


הדגמה של מצב הבינה המלאכותית:

https://youtu.be/poLZqn2_dv4


הרובוטים שיחליפו בעתיד בני אדם בנתינת שירותים:

https://youtu.be/FlTTPtt_8xk


מסתבר שגם גורילות לא מתמסרות בקלות לרובוט גורילה:

https://youtu.be/podn2Szo1ls


וסרט תיעודי על הרובוטים ועל האופן שבו תופסים אותם ביפאן, לעומת המערב:

https://youtu.be/sXz0boNmwak?long=yes