שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מתי זכה שארל אזנבור לתואר "פרנק סינטרה הצרפתי"?
שארל אזנבור (Charles Aznavour) היה זמר, כותב שירים ומלחין נודע, שהפך גם לשחקן קולנוע. הוא נולד בפריז, בנם של צמד אמנים ממוצא ארמני, שהיגרו לפריז. כבר מגיל צעיר נחשף אזנבור לבמה ולתאטרון וגילה כישרון רב.
את ההצלחה הראשונית שלו הוא חייב לזמרת האגדית אדית פיאף, ששמעה אותו שר בצעירותו ודאגה לקדם אותו. שארל אזנבור צורף לסיבוב ההופעות של פיאף ברחבי צרפת והגיע איתה גם להופעות בארצות הברית.
כנהוג בשנסון הצרפתי, שר אזנבור שירים על אהבה, חברים, על החיים, על פרידות, על משפחה וגעגועים, על אהבה לא ממומשת ובדידות, כשפריז נמצאת שם תמיד, ברקע סיפוריו ובכל טווח הרגשות שזימר.
כבר בצעירותו הוא זכה לכינוי המכובד "פרנק סינטרה הצרפתי". הדמיון ביניהם הורגש מיד. כמו סינטרה, גם הוא הציע כישרון מיידי - מגוון השירים והמקצבים שביצע, סגנון ההגשה של השירים, הקול המחוספס ומלא ההבעה וההופעה המיומנת שלו בלטו באיכותם.
את שורשיו הארמניים החשיב אזנבור מאוד. רבים מכירים את שארל אזנבור כאמן צרפתי מהידועים בעולם, אבל לא כולם היו מודעים לכך שהוא היה גם הארמני המפורסם ביותר ביותר בעולם, או מי שנודע בתור "שגריר כל ארמניה". הוא לא רק ראה את עצמו כשגריר ארמני, אלא כשגריר הזיכרון של השואה הארמנית.
עוד פחות ידוע שבכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה הצילו בני משפחתו חברי מחתרת ארמנים ויהודים רבים, תוך סיכון עצום של חייהם וחיי ילדיהם. כזו הייתה משפחת אזנבוריאן, שהיו בעצמם ניצולי רצח העם הארמני ופליטים ארמניים בעברם. על כך כתב חוקר רצח העם, הג'נוסייד הארמני, פרופ' יאיר אורון, בספרו "מצילים (צדיקים) ולוחמים".
אזנבור הוא פרנק סינטרה הצרפתי, בצעירותו (מתורגם):
https://youtu.be/s4z8wGDbPfE
קיצור חיי שארל אזנבור:
https://youtu.be/iK3W80MUOJg
השיר לה בוהם, בצרפתית La Boheme:
https://youtu.be/hWLc0J52b2I
הארמני המפורסם בעולם:
https://youtu.be/lsSybl5WplE
"לה מאמא" המיתולוגי:
https://youtu.be/BkiktZub8ts
"She" של שארל אזנבור שכיכב בסרט "נוטינג היל":
https://youtu.be/IfHwc7N4yuQ
קדימון הסרט אזנבור הצעיר שרוצה לפרוץ:
https://youtu.be/ugCLJuLTVEw
והשיר "שתי גיטרות" Les Deux Guitares:
https://youtu.be/3zFuuorDvAA
מהם שירי השנסון הצרפתי?
שירי השנסון הצרפתי הם שירים אמנותיים שנולדו מראשית המאה ה-20, באווירה של רחובות ובתי קפה בפריז, והתאפיינו בליריקה רגישה, סיפורים אישיים ולעיתים טון נוגה או מחאתי.
עם היסטוריה שמתחילה במוסיקה הצרפתית של סוף ימי הביניים ותחילת הרנסאנס השנסון המודרני התעצב בקברטים שליד רובע מונמרטר ובאולמות הקטנים שבגדה הימנית של פריז.
פריז הפורחת הייתה בתחילת המאה המרכז התרבות-אמנותי של העולם ואבן שואבת לאנשי במה, אמנות, רוח ותרבות מכל העולם. לא פעם עיר האורות עצמה הייתה כוכבת השירים ושימשה להם מקור השראה.
גדולתו של השנסון נעוצה בכך שהוא העניק מקום לקולו של היחיד, הביא לבמה את אישיותו של המבצע, הביע רגשות אנושיים ויום-יומיים והפך אותם לאמנות אוניברסלית ונוגעת ללב.
היוצרים לא חששו להעלות רעיונות חברתיים ולטפל בהם בעוצמות רגשיות ודרמטיות, תוך אימוץ של השפעות מוסיקליות זרות ואופנתיות - מסווינג וג'אז ועד פולק ורוק'נרול אמריקאים.
השנסון לא הסתפק בתפקיד בידורי. הוא היה לזירת שיח שבו הובעו ביקורת ומחאה חברתית, כמיהה לאהבה, געגועים, תקווה וכאב, בצורה שכללה שילוב נדיר בין פשטות ההגשה של המילים למורכבות הרגשית של המסר.
בין השירים הבולטים בשנסון ניתן למנות את "לה וי אן רוז", "אל תעזבי אותי", ו-"Je t’aime… moi non plus", המשלבים פואטיקה עמוקה עם מלודיה פשוטה אך סוחפת.
חשיבותו של הסגנון טמונה בהשפעתו על תרבויות רבות, בתרומתו לעיצוב הזהות הצרפתית ובעובדה שגם כיום הוא מצליח לרגש, לעורר מחשבה ולהישאר רלוונטי.
#השנסוניירים הגדולים
ענקי השנסון הצרפתי, הזמרים שחלקם היו זמרים-יוצרים (singer songwriter) הותירו פס קול ייחודי ובלתי נשכח לכל תקופה. כולם הצטיינו בדרך הגשה ייחודית להם ורבים מהם אף פרצו אל מעבר לים והצליחו בעולם.
מי שנחשב למייסד השנסון הצרפתי החדש הוא שארל טרנה (Charles Trenet), שהחל לכתוב ולבצע בשנות ה-30 שירים שהזכירו שירה פואטית. הוא הצמיד להם מקצבים אמריקאים וכבש את הלבבות, גילם את רוח השובבות והדמיון והעניק לעולם להיטים עליזים ומלאי שמחת חיים צרפתית, כולל גדול להיטיו "לה מר" (La Mer בעברית "הים") שהצליח בכל העולם וכיכב כפסקול בהמון סרטים.
אדית פיאף (Édith Piaf) הרשימה את העולם בעוצמת רגש ייחודית והפכה להצלחה עולמית. קול מלא כאב ותקווה ושירים כמו "לה וי אן רוז" ו"לא, איני מתחרטת על דבר", הפכו אותה לסמל לאומי ולהצלחה בינלאומית.
שארל אזנבור (Charles Aznavour), שהתגלה על ידי פיאף, נודע ביכולתו הסיפורית ובשירים שעסקו באהבה, זיכרון וגעגוע. הוא בלט בנוכחות הבימתית והכריזמה שהצמידו לו את הכינוי "פרנק סינטרה של צרפת" וייצר להיטי ענק.
היה גם סרז' גינסבורג (Serge Gainsbourg) הזמר היהודי צרפתי ששילב ג'אז, פופ ושנסון ביצירתו ובלט בגישה חדשנית, עם טקסטים נועזים ופרובוקטיביים כמו "Je t’aime… moi non plus", ששברו מוסכמות תרבותיות.
רבים רואים בז'אק ברל (Jacques Brel) את גדול זמרי ויוצרי השנסון. הצעיר הבלגי שהפך למלך הפואטי מוסיקלי של פריז ניחן ביכולת דרמטית נדירה, העמיק בשירה הפיוטית שלו במורכבויות הרגש האנושי ונחשב לאחד מגדולי המבצעים של השנסון - עם שירים כמו "אל תעזבי אותי" (Ne Me Quitte Pas).
ז'ורז' ברסאנס (Georges Brassens) התבלט בליריקה חכמה, מלאת הומור והתרסה, כששיריו מלווים לעיתים בצלילי גיטרה פשוטה והצליחו לגעת לא רק בשאלות של חופש ואהבה אלא גם בביקורת חריפה כלפי החברה, המסורת והממסד הדתי, תוך שמירה על סגנון שירה אינטימי וייחודי.
גם את שחקן הקולנוע וזמר השנסונים איב מונטאן (Yves Montand) גילתה ואהבה אדית פיאף. אהובים במיוחד הלהיטים הנהדרים "עלי שלכת" (Les Feuilles Mortes) ו"תחת שמי פריז" (Sous le CIEL de Paris).
ויש את הזמרת היהודיה ברברה (Barbara), שכונתה "האישה בשחור", הזמר ז'ילבר בקו (Gilbert Bécaud) שכל העולם מכיר את להיט הענק שלו "נטלי" (Nathalie) ואת דלידה (Dalida), הזמרת המצרית ממוצא איטלקי שאחראית בין השאר לדואט המצוין "Parole Parole", בעברית "מילים מילים", שהקליטה עם כוכב הקולנוע הצרפתי אלן דלון.
כל אלה ועוד רבים, כמו ההרכבים הקוליים שבהם בלט ה"קומפניון דה לה שנסון" המצוין, יצרו פסיפס ייחודי ומסעיר שבעזרתו הפך השנסון הצרפתי לסמל תרבותי עולמי ולז'אנר שאוהבים רבים, גם אם אינם מבינים מילה בצרפתית.
אז אמנם בצרפת של ימינו, במאה ה-21, השאנסון ההוא די נשכח והפך למשהו שהוא בין זיכרון עמום ורומנטי של ימים אחרים לחומר מחקרי בתולדות המוסיקה הצרפתית. אבל את הרגש והאהבה של אותם שנסונים צרפתיים ישנים וטובים - כל מי שחוו אז, מתקשים לשכוח היום.
להיכרות עם אמנים בולטים ראו בתגית "שנסון".
הנה ז'ורז' ברסאנס ב"לא אבקש את ידך":
https://youtu.be/I9OXwNd8EUs
זמר השנסונים איב מונטאן (Yves Montand) ב"עלי שלכת":
https://youtu.be/Xo1C6E7jbPw
ז'ילבר בקו (Gilbert Bécaud) בשירו "נטלי":
https://youtu.be/TilQ8BIHisw
"המנון לאהבה" של אדית פיאף:
https://youtu.be/9sIXUyjAACA
והקברט המיתולוגי ומעוז השנסונים הצרפתי, שפעיל עד היום בפריז - Au Lapin Agile (הארנב הזריז):
https://youtu.be/AKSAIZWUu1A
שארל אזנבור
שארל אזנבור (Charles Aznavour) היה זמר, כותב שירים ומלחין נודע, שהפך גם לשחקן קולנוע. הוא נולד בפריז, בנם של צמד אמנים ממוצא ארמני, שהיגרו לפריז. כבר מגיל צעיר נחשף אזנבור לבמה ולתאטרון וגילה כישרון רב.
את ההצלחה הראשונית שלו הוא חייב לזמרת האגדית אדית פיאף, ששמעה אותו שר בצעירותו ודאגה לקדם אותו. שארל אזנבור צורף לסיבוב ההופעות של פיאף ברחבי צרפת והגיע איתה גם להופעות בארצות הברית.
כנהוג בשנסון הצרפתי, שר אזנבור שירים על אהבה, חברים, על החיים, על פרידות, על משפחה וגעגועים, על אהבה לא ממומשת ובדידות, כשפריז נמצאת שם תמיד, ברקע סיפוריו ובכל טווח הרגשות שזימר.
כבר בצעירותו הוא זכה לכינוי המכובד "פרנק סינטרה הצרפתי". הדמיון ביניהם הורגש מיד. כמו סינטרה, גם הוא הציע כישרון מיידי - מגוון השירים והמקצבים שביצע, סגנון ההגשה של השירים, הקול המחוספס ומלא ההבעה וההופעה המיומנת שלו בלטו באיכותם.
את שורשיו הארמניים החשיב אזנבור מאוד. רבים מכירים את שארל אזנבור כאמן צרפתי מהידועים בעולם, אבל לא כולם היו מודעים לכך שהוא היה גם הארמני המפורסם ביותר ביותר בעולם, או מי שנודע בתור "שגריר כל ארמניה". הוא לא רק ראה את עצמו כשגריר ארמני, אלא כשגריר הזיכרון של השואה הארמנית.
עוד פחות ידוע שבכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה הצילו בני משפחתו חברי מחתרת ארמנים ויהודים רבים, תוך סיכון עצום של חייהם וחיי ילדיהם. כזו הייתה משפחת אזנבוריאן, שהיו בעצמם ניצולי רצח העם הארמני ופליטים ארמניים בעברם. על כך כתב חוקר רצח העם, הג'נוסייד הארמני, פרופ' יאיר אורון, בספרו "מצילים (צדיקים) ולוחמים".
אזנבור הוא פרנק סינטרה הצרפתי, בצעירותו (מתורגם):
https://youtu.be/s4z8wGDbPfE
קיצור חיי שארל אזנבור:
https://youtu.be/iK3W80MUOJg
השיר לה בוהם, בצרפתית La Boheme:
https://youtu.be/hWLc0J52b2I
הארמני המפורסם בעולם:
https://youtu.be/lsSybl5WplE
"לה מאמא" המיתולוגי:
https://youtu.be/BkiktZub8ts
"She" של שארל אזנבור שכיכב בסרט "נוטינג היל":
https://youtu.be/IfHwc7N4yuQ
קדימון הסרט אזנבור הצעיר שרוצה לפרוץ:
https://youtu.be/ugCLJuLTVEw
והשיר "שתי גיטרות" Les Deux Guitares:
https://youtu.be/3zFuuorDvAA
שירי השנסון הצרפתי הם שירים אמנותיים שנולדו מראשית המאה ה-20, באווירה של רחובות ובתי קפה בפריז, והתאפיינו בליריקה רגישה, סיפורים אישיים ולעיתים טון נוגה או מחאתי.
עם היסטוריה שמתחילה במוסיקה הצרפתית של סוף ימי הביניים ותחילת הרנסאנס השנסון המודרני התעצב בקברטים שליד רובע מונמרטר ובאולמות הקטנים שבגדה הימנית של פריז.
פריז הפורחת הייתה בתחילת המאה המרכז התרבות-אמנותי של העולם ואבן שואבת לאנשי במה, אמנות, רוח ותרבות מכל העולם. לא פעם עיר האורות עצמה הייתה כוכבת השירים ושימשה להם מקור השראה.
גדולתו של השנסון נעוצה בכך שהוא העניק מקום לקולו של היחיד, הביא לבמה את אישיותו של המבצע, הביע רגשות אנושיים ויום-יומיים והפך אותם לאמנות אוניברסלית ונוגעת ללב.
היוצרים לא חששו להעלות רעיונות חברתיים ולטפל בהם בעוצמות רגשיות ודרמטיות, תוך אימוץ של השפעות מוסיקליות זרות ואופנתיות - מסווינג וג'אז ועד פולק ורוק'נרול אמריקאים.
השנסון לא הסתפק בתפקיד בידורי. הוא היה לזירת שיח שבו הובעו ביקורת ומחאה חברתית, כמיהה לאהבה, געגועים, תקווה וכאב, בצורה שכללה שילוב נדיר בין פשטות ההגשה של המילים למורכבות הרגשית של המסר.
בין השירים הבולטים בשנסון ניתן למנות את "לה וי אן רוז", "אל תעזבי אותי", ו-"Je t’aime… moi non plus", המשלבים פואטיקה עמוקה עם מלודיה פשוטה אך סוחפת.
חשיבותו של הסגנון טמונה בהשפעתו על תרבויות רבות, בתרומתו לעיצוב הזהות הצרפתית ובעובדה שגם כיום הוא מצליח לרגש, לעורר מחשבה ולהישאר רלוונטי.
#השנסוניירים הגדולים
ענקי השנסון הצרפתי, הזמרים שחלקם היו זמרים-יוצרים (singer songwriter) הותירו פס קול ייחודי ובלתי נשכח לכל תקופה. כולם הצטיינו בדרך הגשה ייחודית להם ורבים מהם אף פרצו אל מעבר לים והצליחו בעולם.
מי שנחשב למייסד השנסון הצרפתי החדש הוא שארל טרנה (Charles Trenet), שהחל לכתוב ולבצע בשנות ה-30 שירים שהזכירו שירה פואטית. הוא הצמיד להם מקצבים אמריקאים וכבש את הלבבות, גילם את רוח השובבות והדמיון והעניק לעולם להיטים עליזים ומלאי שמחת חיים צרפתית, כולל גדול להיטיו "לה מר" (La Mer בעברית "הים") שהצליח בכל העולם וכיכב כפסקול בהמון סרטים.
אדית פיאף (Édith Piaf) הרשימה את העולם בעוצמת רגש ייחודית והפכה להצלחה עולמית. קול מלא כאב ותקווה ושירים כמו "לה וי אן רוז" ו"לא, איני מתחרטת על דבר", הפכו אותה לסמל לאומי ולהצלחה בינלאומית.
שארל אזנבור (Charles Aznavour), שהתגלה על ידי פיאף, נודע ביכולתו הסיפורית ובשירים שעסקו באהבה, זיכרון וגעגוע. הוא בלט בנוכחות הבימתית והכריזמה שהצמידו לו את הכינוי "פרנק סינטרה של צרפת" וייצר להיטי ענק.
היה גם סרז' גינסבורג (Serge Gainsbourg) הזמר היהודי צרפתי ששילב ג'אז, פופ ושנסון ביצירתו ובלט בגישה חדשנית, עם טקסטים נועזים ופרובוקטיביים כמו "Je t’aime… moi non plus", ששברו מוסכמות תרבותיות.
רבים רואים בז'אק ברל (Jacques Brel) את גדול זמרי ויוצרי השנסון. הצעיר הבלגי שהפך למלך הפואטי מוסיקלי של פריז ניחן ביכולת דרמטית נדירה, העמיק בשירה הפיוטית שלו במורכבויות הרגש האנושי ונחשב לאחד מגדולי המבצעים של השנסון - עם שירים כמו "אל תעזבי אותי" (Ne Me Quitte Pas).
ז'ורז' ברסאנס (Georges Brassens) התבלט בליריקה חכמה, מלאת הומור והתרסה, כששיריו מלווים לעיתים בצלילי גיטרה פשוטה והצליחו לגעת לא רק בשאלות של חופש ואהבה אלא גם בביקורת חריפה כלפי החברה, המסורת והממסד הדתי, תוך שמירה על סגנון שירה אינטימי וייחודי.
גם את שחקן הקולנוע וזמר השנסונים איב מונטאן (Yves Montand) גילתה ואהבה אדית פיאף. אהובים במיוחד הלהיטים הנהדרים "עלי שלכת" (Les Feuilles Mortes) ו"תחת שמי פריז" (Sous le CIEL de Paris).
ויש את הזמרת היהודיה ברברה (Barbara), שכונתה "האישה בשחור", הזמר ז'ילבר בקו (Gilbert Bécaud) שכל העולם מכיר את להיט הענק שלו "נטלי" (Nathalie) ואת דלידה (Dalida), הזמרת המצרית ממוצא איטלקי שאחראית בין השאר לדואט המצוין "Parole Parole", בעברית "מילים מילים", שהקליטה עם כוכב הקולנוע הצרפתי אלן דלון.
כל אלה ועוד רבים, כמו ההרכבים הקוליים שבהם בלט ה"קומפניון דה לה שנסון" המצוין, יצרו פסיפס ייחודי ומסעיר שבעזרתו הפך השנסון הצרפתי לסמל תרבותי עולמי ולז'אנר שאוהבים רבים, גם אם אינם מבינים מילה בצרפתית.
אז אמנם בצרפת של ימינו, במאה ה-21, השאנסון ההוא די נשכח והפך למשהו שהוא בין זיכרון עמום ורומנטי של ימים אחרים לחומר מחקרי בתולדות המוסיקה הצרפתית. אבל את הרגש והאהבה של אותם שנסונים צרפתיים ישנים וטובים - כל מי שחוו אז, מתקשים לשכוח היום.
להיכרות עם אמנים בולטים ראו בתגית "שנסון".
הנה ז'ורז' ברסאנס ב"לא אבקש את ידך":
https://youtu.be/I9OXwNd8EUs
זמר השנסונים איב מונטאן (Yves Montand) ב"עלי שלכת":
https://youtu.be/Xo1C6E7jbPw
ז'ילבר בקו (Gilbert Bécaud) בשירו "נטלי":
https://youtu.be/TilQ8BIHisw
"המנון לאהבה" של אדית פיאף:
https://youtu.be/9sIXUyjAACA
והקברט המיתולוגי ומעוז השנסונים הצרפתי, שפעיל עד היום בפריז - Au Lapin Agile (הארנב הזריז):
https://youtu.be/AKSAIZWUu1A
