שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הסכם עודפים ואיך הוא פועל?
בישראל יש דמוקרטיה ויש שיטת בחירות שמעוגנת בחוק. בשיטת הבחירות בישראל סופרים, החל מתום יום הבחירות, את כל הקולות.
לאחר שפוסלים את הקולות הפסולים, משלל הסיבות המוגדרות בחוק, נשארים כל הקולות הכשרים. הללו נספרים והמספר הזה מחולק ב-120. התוצאה שמתקבלת שווה לגודלו של מנדט, כלומר לכמות המצביעים שדרושים כדי לזכות מפלגה בעוד מושב בכנסת.
במקביל, תוצאות הבחירות הסופיות הללו מראות כיצד מתחלקים קולות המצביעים בין המפלגות השונות.
ועכשיו, כשיודעים כמה קולות קיבלה כל מפלגה בבחירות. אלה מחולקים במספר הקולות שדרושים לקבלת מנדטים. רק מנדטים שלמים ייספרו וייתנו למפלגה מנדטים. כל הקולות הנותרים יישארו בצד.
אבל עכשיו מגיע שלב העודפים. כאן יש אפשרות תיאורטית לכל מפלגה להשלים מנדט נוסף. בהנחה שהמפלגה חתמה על הסכם עודפים עם מפלגה אחרת, ייספרו הקולות הנותרים של שתיהן. מי משתיהן שמחזיקה ביותר קולות עודפים שכאלה, היא שתזכה לקבל את הקולות הנותרים של חברתה להסכם העודפים.
ועכשיו, במידה וסכום הקולות הנותרים של שתי המפלגות יספיק למפלגה הזו למנדט נוסף - היא זו שתזכה בו.
באופן זה שיטת הבחירות מבטיחה שהקולות הנותרים לא ילכו לאיבוד. כי הסכמי העודפים הן ההבטחה הדמוקרטית למצביעים שייעשה הכל כדי שהצבעתם תיחשב במניין הקולות בבחירות ולא תרד לטמיון.
כך עובד הסכם עודפים בישראל (עברית):
https://youtu.be/GTK1nxwufyE
וכך פרשן מסביר בצורה פשוטה את הסכם העודפים (עברית):
https://youtu.be/ytY4sKXKMfw
איך נבחר נשיא ארצות הברית ומה שיטת הבחירות הזו?
למי שרגיל לשיטה הרובית-יחסית הנהוגה בישראל, שיטת הבחירות לנשיאות בארצות הברית יכולה להיות די מבלבלת. הסיבה - השיטה האמריקאית אינה של בחירה ישירה, כך שהאזרחים לא בוחרים את הנשיא ישירות. למעשה, הם בוחרים "אלקטורים", שהם נבחרי ציבור שיבחרו את הנשיא.
השיטה המלאה עובדת כך - בכל אחת ממדינות אמריקה בוחרים את הנשיא. מי מהמועמדים שזוכה ביותר ממחצית הקולות, אפילו בקול אחד יותר ממחצית הקולות, זוכה בכל האלקטורים של אותה מדינה.
זו שיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכל", כי אחרי שסופרים את הקולות הכשרים במדינה, מתכנסים האלקטורים שלה וקובעים פה אחד למי להעניק את קולותיהם. כמובן שהם תמיד יבחרו את המועמד ממפלגתם שלהם.
מספר האלקטורים בכל מדינה לא נקבע על פי גודלה, אלא לפי גודל האוכלוסיה. כך זוכה מדינה ענקית עם אוכלוסיה קטנה במספר זעום של אלקטורים, בעוד שלמדינה קטנה וצפופה מאד יהיו הרבה מהם.
אחת לכמה שנים עורכים מפקד אוכלוסין ומעדכנים אותם. חשוב גם לציין שמיין ונברסקה, שתי מדינות מתוך 50, בוחרות בשיטה שונה.
אבל מרגע שהאלקטורים של המדינה בוחרים את המועמד שלהם, העניינים מתחילים להיות מעניינים ושונים משלנו. יש בארצות הברית מדינות "משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, דמוקרטים או לרפובליקנים.
המעניינות הן דווקא המדינות המכונות "מדינות מתנדנדות", או "מדינות מפתח". אלה מדינות שאינן בכיסה של אף אחת מהמפלגות. מי מהמועמדים שיצליח לגייס את האלקטורים שלהן - הוא שייבחר לנשיאות. לכן עושות המפלגות, בכל מערכת בחירות מחדש, מאמצים עצומים לנצח בהן. שם הם נואמים הכי הרבה, משקיעים בתעמולה ופרסומות בטלוויזיה ועוד.
המשונה הוא שבארצות הברית יכול מועמד לזכות במרבית הקולות בספירה הארצית ועדיין להפסיד את הבחירות. זאת משום שעל פי "המנצח לוקח הכל" שנהוג באמריקה, יש לו פחות אלקטורים מאלה של היריב. כך קרה, למשל, בבחירות בשנת 2000. אז הובס המועמד הדמוקרטי אל גור, על אף שהיו לו חצי מיליון יותר בוחרים. הסיבה הייתה כמה אלפי קולות של בוחרים, שנתנו את האלקטורים של פלורידה למתחרהו ג'ורג' בוש.
כך גם קרה בבחירות ב-2016, כשהילרי קלינטון נוצחה בידי דונלד טראמפ, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר.
הנה הסבר לדרך שבה תופסת הדמוקרטיה האמריקאית את בחירת הנשיא (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
כך נבחר הנשיא האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
המורכבות של השיטה נובעת מהיסטוריה מרתקת (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
תקציר שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
מהם האלקטורים שבוחרים את נשיא ארצות הברית?
שיטת הבחירות בארה"ב היא מעניינת. במדינה בה יש כרבע מיליארד אמריקאים שהם בעלי זכות הצבעה ובוחרים נשיא או נשיאה, בעצם, הם בוחרים אלקטורים (Electoral College).
מהם האלקטורים?
לכל מדינה ממדינות ארצות הברית יש כמה אלקטורים. אלו בעצם נציגי המדינה והם שבוחרים וקובעים את זהות הנשיא.
האלקטורים מחולקים בין המדינות, לפי גודל האוכלוסייה. לכל מדינה יש כמה אלקטורים וככל שהיא גדולה יותר, כך יש יותר.
הצבעת האלקטורים פועלת בשיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכול". אם בקליפורניה הענקית, המדינה עם האוכלוסייה הגדולה בארה"ב, יש 54 אלקטורים, כולם יצביעו כאיש (ואישה) אחד, לאותו מועמד שזכה לקולותיהם של מרבית תושבי קליפורניה ורק לו (או לה).
בבחירות לנשיאות ארה"ב מצביעים בסך הכול 538 אלקטורים. המועמד שמצליח להגיע ל-270 אלקטורים, מחצית וקצת מהמספר 538, הוא זה שיגיע לבית הלבן כנשיא הנבחר.
השיטה הזו מייצרת מצב בו עשוי להיבחר נשיא, גם אם לא קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר, מקרב הבוחרים. זאת כי אם במדינה קטנה בחרו יותר במועמד מסוים והמדינה הזו היא שתרמה את האלקטורים הדרושים לו, הוא ייבחר.
כך קרה, אגב, גם בשתי מערכות הבחירות, של שנת 2000 ושל 2016. בחירת הנשיא בארה"ב בשיטת האלקטורים ניפקה בהם מועמדים שזכו לפחות קולות בסך הכל, אך ביותר אלקטורים והם שהפכו לנשיאים. כך הפך ג'ורג' בוש הבן לנשיא וניצח את אל גור וכך נבחר דונלד טראמפ לנשיא, כשניצח את הילרי קלינטון, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר ממנו. הם ניצחו באמצעות המדינות המתנדנדות.
#מה העניין עם המדינות המתנדנדות?
במרבית המדינות בארצות הברית יש רוב מוצק לאחת משתי המפלגות הגדולות. קליפורניה היא דוגמה מצוינת ל"מדינה כחולה". כלומר, מנצח בה כבר שנים רבות המועמד הדמוקרטי ובקלות. לכן, המועמד הרפובליקני לא יתאמץ ולא ישקיע בה ממון רב והרבה זמן.
במדינות "אדומות", כלומר הפוכות, מנצח באופן מסורתי המועמד הרפובליקני. לכן משאבים רבים לא ישקיעו בהן המועמדים הדמוקרטיים.
אך מול המדינות ה"משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, יש 7 מדינות המכונות "מדינות מתנדנדות" (swing states). אלה מדינות אמריקאיות שלא ברור מראש מי ייבחר בהן - מועמד דמוקרטי או רפובליקני.
במדינות הללו לא זו בלבד שדפוסי ההצבעה בהן הם לא קבועים (בכל מערכת בחירות יכול להיבחר מועמד ממפלגה אחרת), יש מהן שחוות שינויים דמוגרפיים, שינויים בהרכב האוכלוסיות בהן, היוצרים מצב שאין להן "צבע" פוליטי ברור.
זה מה שהופך את המתנדנדות למדינות מפתח. אם מועמד או מועמדת לא ינצחו בהן, הם לא יגיעו לבית הלבן, לפחות לא בתור נשיאים...
ההתמקדות של המועמדים במדינות המתנדנדות הללו היא הגיונית. אם יכול מועמד לרכוש את ליבו של הרוב במדינה כזו, הוא יכול להצליח ולהטות את הכף לטובתו.
לכן, גם אם שני המועמדים מקיימים עצרות בחירות במרבית המדינות, ההתמקדות שלהם במדינות המתנדנדות היא הגיונית וחכמה. זאת מפני שהסקרים ותוצאות העבר מראים שוב ושוב שהן אלה שעשויות כמעט בביטחון להכריע את תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית.
וזו הסיבה לכך שתשומת לב מיוחדת ותקציבי ענק מושקעים במדינות דוגמת פנסילבניה, על 19 האלקטורים שלה, מישיגן (15 אלקטורים), או ויסקונסין (10 אלקטורים), שלישייה המכונה "מדינות חגורת החלודה".
כך גם קורה ב"מדינות חגורת השמש", דוגמת ג'ורג'יה בעלת 16 האלקטורים, צפון קרוליינה (16), אריזונה (11) ונוואדה עם 6 אלקטורים.
הנה ההסבר של שיטת אלקטורים לבחירת נשיא ארצות הברית (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
כך נבחר הנשיא האמריקאי (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
למורכבות שיטת האלקטורים יש סיבות היסטוריות (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
קיצור שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
איך מתנהלות הבחירות הדמוקרטיות בישראל?
בדמוקרטיה משפיעים האזרחים על אופי השלטון על ידי הצבעה בבחירות. אלה מתקיימות בישראל אחת ל-4 שנים, או פחות, אם הממשלה נופלת בהצבעת אי-אמון.
בישראל משתתפים בבחירות הכלליות, שבהן בוחרים את חברי הכנסת, כל אזרחי המדינה שהם מבוגרים ויש להם זכות הצבעה.
שיטת הבחירות בישראל היא השיטה הרובית-יחסית.
מפלגות שונות מקיימות עוד לפני הבחירות הכלליות גם פְּרַיְמֵרִיז. הפריימריז הן בחירות מַקְדִּימוֹת, שבהן נבחרים המועמדים של המפלגה לכנסת וכן המועמד לראשות הממשלה, אם המפלגה מציבה כזה.
לאחר הבחירות מזמין נשיא המדינה את המפלגות השונות ומברר על מי הן ממליצות בתור מרכיב הממשלה.
לאחר מכן הוא מזמין את מי שהכי הרבה חברי כנסת המליצו עליו ומטיל עליו או עליה להרכיב קואליציה וממשלה. הפעולה הזו נקראת "לתת למועמד את המנדט להקים ממשלה".
על הקואליציה שיציג המועמד ויעמוד בראשה לייצג את מרבית חברי הכנסת ולקבל את אמון הכנסת באמצעות רוב בהצבעות אי האמון שיוגשו נגדה על ידי האופוזציה בכנסת.
אם הוא מצליח לעשות זאת, יהפוך מי שקיבל את המנדט ואסף מספיק תומכים לממשלתו, לראש ממשלה. אם לא, הנשיא יכול להעניק לו ארכה להרכבת הממשלה ואם ייכשל שוב - ייתן הנשיא את המנדט למועמד אחר, שעליו ימליצו מרבית סיעות הכנסת, לאו דווקא ממפלגת הרוב.
על בחירות דמוקרטיות בישראל (עברית):
http://youtu.be/WEDn1vsCF9c?t=7s
אוסף היסטורי באנימציה של נאומי בחירות וכרזות (עברית):
http://youtu.be/ri4yt88OVL8
סיכום מערכת בחירות 2001 (עברית):
http://youtu.be/AQCexMSnlMo
ושיר על שמפלגות ישראל עלו לי עד כאן (עברית):
https://youtu.be/Yk7pPBpDDTo
מהי דמוקרטיה וכיצד בוחרים בה מנהיגות?
דֵּמוֹקְרָטְיָה (Democracy), שלטון העם, היא שיטת משטר שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על אופי השלטון באמצעות הצבעה בבחירות או במשאל-עם, בחירת נציגים למוסדות כמו הפרלמנט (אצלנו הכנסת), חופש הדיבור וחופש דעה.
בדמוקרטיה אמיתית יש בנוסף לחופש הדיבור גם הקפדה על זכויות אדם כמו הזכות לחירות, חופש ההתאגדות, זכות הקניין וחופש התנועה. אין שיטה טובה ממנה להבטיח את האזרחים מפני שחיתות השליטים, משרירות ליבם או טפשותם. רק הדמוקרטיה מבטיחה שהשליט יידע עד כמה מעשיו נשפטים יום יום על ידי הבוחר.
הדמוקרטיה מקדשת גם את הפלורליזם, כלומר הרב-תרבותיות, המכבדת כל מוצא ותרבות שמהן באו האזרחים השונים בה.
דמוקרטיה אמיתית תכבד גם את עיקרון השוויון, הקובע שכל בני האדם שווים וראויים לכבוד שווה.
דמוקרטיה מאוזנת, שבנויה נכון, חייבת לכלול "הפרדת רשויות". זה אומר שמתקיימות בה שלוש רשויות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו. אלה הן הרשויות: הרשות המחוקקת שהיא הפרלמנט ואצלנו הכנסת, הרשות המבצעת שהיא הממשלה והרשות השופטת, שהיא בתי המשפט, השופטים ומערכת המשפט כולה.
הדמוקרטיה אינה שיטה מושלמת, אבל היא שיטה שהוכיחה את עצמה למול שיטות אחרות, כמו דיקטטורה, מלוכה ושאר שיטות המשטר שאינן מבוססות על זכויות-האדם וחופש הפרט.
ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם בשנינות חכמה ש"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר, פרט לכל האחרות שנוסו..."
#היסטוריה בקליפת אגוז
הדמוקרטיה, כמו שאנו מכירים אותה, נולדה במהפכה הצרפתית. היא אמנם החלה עם לא מעט קשיים בצרפת, אבל ממנה היא נדדה די מהר ל-13 המושבות של ארצות הברית, אלו שאך זה השתחררו משלטון האימפריה הבריטית.
בארצות הברית בחרו בה כשיטת השלטון המועדפת לברית שהם יקימו. משם ובחסות הקפיטליזם וכלכלת השוק, היא תתפשט כמעט לכל מדינה שהלכה על תעשייה מתקדמת ובחרה בכלכלה של שוק חופשי.
בכל מקום בו היא פרחה, התבססה הדמוקרטיה על כלכלת השוק החופשי ועל האידאולוגיה הליברלית כדי להצליח. היא נזקקה להם בכדי לעמוד כנגד כל הכוחות האנטי-דמוקרטיים, שבשלב מסוים תמיד יתחילו לבצבץ ולהרים את ראשם, במיוחד ברגעי משבר.
הנה הדמוקרטיה ותולדותיה:
http://youtu.be/u6jgWxkbR7A
כך נולדה הדמוקרטיה הראשונה ביוון העתיקה (עברית):
https://youtu.be/15bRBPBEBLQ
העקרונות והמושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
שיר שמקטר על הדמוקרטיה ואיך מרגיש בה האזרח הקטן (עברית):
http://youtu.be/EnH3XYYQ74Q
ושיטות בחירות שונות שנהוגות בדמוקרטיות בעולם (מתורגם):
https://youtu.be/PaxVCsnox_4
בישראל יש דמוקרטיה ויש שיטת בחירות שמעוגנת בחוק. בשיטת הבחירות בישראל סופרים, החל מתום יום הבחירות, את כל הקולות.
לאחר שפוסלים את הקולות הפסולים, משלל הסיבות המוגדרות בחוק, נשארים כל הקולות הכשרים. הללו נספרים והמספר הזה מחולק ב-120. התוצאה שמתקבלת שווה לגודלו של מנדט, כלומר לכמות המצביעים שדרושים כדי לזכות מפלגה בעוד מושב בכנסת.
במקביל, תוצאות הבחירות הסופיות הללו מראות כיצד מתחלקים קולות המצביעים בין המפלגות השונות.
ועכשיו, כשיודעים כמה קולות קיבלה כל מפלגה בבחירות. אלה מחולקים במספר הקולות שדרושים לקבלת מנדטים. רק מנדטים שלמים ייספרו וייתנו למפלגה מנדטים. כל הקולות הנותרים יישארו בצד.
אבל עכשיו מגיע שלב העודפים. כאן יש אפשרות תיאורטית לכל מפלגה להשלים מנדט נוסף. בהנחה שהמפלגה חתמה על הסכם עודפים עם מפלגה אחרת, ייספרו הקולות הנותרים של שתיהן. מי משתיהן שמחזיקה ביותר קולות עודפים שכאלה, היא שתזכה לקבל את הקולות הנותרים של חברתה להסכם העודפים.
ועכשיו, במידה וסכום הקולות הנותרים של שתי המפלגות יספיק למפלגה הזו למנדט נוסף - היא זו שתזכה בו.
באופן זה שיטת הבחירות מבטיחה שהקולות הנותרים לא ילכו לאיבוד. כי הסכמי העודפים הן ההבטחה הדמוקרטית למצביעים שייעשה הכל כדי שהצבעתם תיחשב במניין הקולות בבחירות ולא תרד לטמיון.
כך עובד הסכם עודפים בישראל (עברית):
https://youtu.be/GTK1nxwufyE
וכך פרשן מסביר בצורה פשוטה את הסכם העודפים (עברית):
https://youtu.be/ytY4sKXKMfw
למי שרגיל לשיטה הרובית-יחסית הנהוגה בישראל, שיטת הבחירות לנשיאות בארצות הברית יכולה להיות די מבלבלת. הסיבה - השיטה האמריקאית אינה של בחירה ישירה, כך שהאזרחים לא בוחרים את הנשיא ישירות. למעשה, הם בוחרים "אלקטורים", שהם נבחרי ציבור שיבחרו את הנשיא.
השיטה המלאה עובדת כך - בכל אחת ממדינות אמריקה בוחרים את הנשיא. מי מהמועמדים שזוכה ביותר ממחצית הקולות, אפילו בקול אחד יותר ממחצית הקולות, זוכה בכל האלקטורים של אותה מדינה.
זו שיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכל", כי אחרי שסופרים את הקולות הכשרים במדינה, מתכנסים האלקטורים שלה וקובעים פה אחד למי להעניק את קולותיהם. כמובן שהם תמיד יבחרו את המועמד ממפלגתם שלהם.
מספר האלקטורים בכל מדינה לא נקבע על פי גודלה, אלא לפי גודל האוכלוסיה. כך זוכה מדינה ענקית עם אוכלוסיה קטנה במספר זעום של אלקטורים, בעוד שלמדינה קטנה וצפופה מאד יהיו הרבה מהם.
אחת לכמה שנים עורכים מפקד אוכלוסין ומעדכנים אותם. חשוב גם לציין שמיין ונברסקה, שתי מדינות מתוך 50, בוחרות בשיטה שונה.
אבל מרגע שהאלקטורים של המדינה בוחרים את המועמד שלהם, העניינים מתחילים להיות מעניינים ושונים משלנו. יש בארצות הברית מדינות "משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, דמוקרטים או לרפובליקנים.
המעניינות הן דווקא המדינות המכונות "מדינות מתנדנדות", או "מדינות מפתח". אלה מדינות שאינן בכיסה של אף אחת מהמפלגות. מי מהמועמדים שיצליח לגייס את האלקטורים שלהן - הוא שייבחר לנשיאות. לכן עושות המפלגות, בכל מערכת בחירות מחדש, מאמצים עצומים לנצח בהן. שם הם נואמים הכי הרבה, משקיעים בתעמולה ופרסומות בטלוויזיה ועוד.
המשונה הוא שבארצות הברית יכול מועמד לזכות במרבית הקולות בספירה הארצית ועדיין להפסיד את הבחירות. זאת משום שעל פי "המנצח לוקח הכל" שנהוג באמריקה, יש לו פחות אלקטורים מאלה של היריב. כך קרה, למשל, בבחירות בשנת 2000. אז הובס המועמד הדמוקרטי אל גור, על אף שהיו לו חצי מיליון יותר בוחרים. הסיבה הייתה כמה אלפי קולות של בוחרים, שנתנו את האלקטורים של פלורידה למתחרהו ג'ורג' בוש.
כך גם קרה בבחירות ב-2016, כשהילרי קלינטון נוצחה בידי דונלד טראמפ, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר.
הנה הסבר לדרך שבה תופסת הדמוקרטיה האמריקאית את בחירת הנשיא (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
כך נבחר הנשיא האמריקאי (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
המורכבות של השיטה נובעת מהיסטוריה מרתקת (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
תקציר שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
שיטת הבחירות בארה"ב היא מעניינת. במדינה בה יש כרבע מיליארד אמריקאים שהם בעלי זכות הצבעה ובוחרים נשיא או נשיאה, בעצם, הם בוחרים אלקטורים (Electoral College).
מהם האלקטורים?
לכל מדינה ממדינות ארצות הברית יש כמה אלקטורים. אלו בעצם נציגי המדינה והם שבוחרים וקובעים את זהות הנשיא.
האלקטורים מחולקים בין המדינות, לפי גודל האוכלוסייה. לכל מדינה יש כמה אלקטורים וככל שהיא גדולה יותר, כך יש יותר.
הצבעת האלקטורים פועלת בשיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכול". אם בקליפורניה הענקית, המדינה עם האוכלוסייה הגדולה בארה"ב, יש 54 אלקטורים, כולם יצביעו כאיש (ואישה) אחד, לאותו מועמד שזכה לקולותיהם של מרבית תושבי קליפורניה ורק לו (או לה).
בבחירות לנשיאות ארה"ב מצביעים בסך הכול 538 אלקטורים. המועמד שמצליח להגיע ל-270 אלקטורים, מחצית וקצת מהמספר 538, הוא זה שיגיע לבית הלבן כנשיא הנבחר.
השיטה הזו מייצרת מצב בו עשוי להיבחר נשיא, גם אם לא קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר, מקרב הבוחרים. זאת כי אם במדינה קטנה בחרו יותר במועמד מסוים והמדינה הזו היא שתרמה את האלקטורים הדרושים לו, הוא ייבחר.
כך קרה, אגב, גם בשתי מערכות הבחירות, של שנת 2000 ושל 2016. בחירת הנשיא בארה"ב בשיטת האלקטורים ניפקה בהם מועמדים שזכו לפחות קולות בסך הכל, אך ביותר אלקטורים והם שהפכו לנשיאים. כך הפך ג'ורג' בוש הבן לנשיא וניצח את אל גור וכך נבחר דונלד טראמפ לנשיא, כשניצח את הילרי קלינטון, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר ממנו. הם ניצחו באמצעות המדינות המתנדנדות.
#מה העניין עם המדינות המתנדנדות?
במרבית המדינות בארצות הברית יש רוב מוצק לאחת משתי המפלגות הגדולות. קליפורניה היא דוגמה מצוינת ל"מדינה כחולה". כלומר, מנצח בה כבר שנים רבות המועמד הדמוקרטי ובקלות. לכן, המועמד הרפובליקני לא יתאמץ ולא ישקיע בה ממון רב והרבה זמן.
במדינות "אדומות", כלומר הפוכות, מנצח באופן מסורתי המועמד הרפובליקני. לכן משאבים רבים לא ישקיעו בהן המועמדים הדמוקרטיים.
אך מול המדינות ה"משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, יש 7 מדינות המכונות "מדינות מתנדנדות" (swing states). אלה מדינות אמריקאיות שלא ברור מראש מי ייבחר בהן - מועמד דמוקרטי או רפובליקני.
במדינות הללו לא זו בלבד שדפוסי ההצבעה בהן הם לא קבועים (בכל מערכת בחירות יכול להיבחר מועמד ממפלגה אחרת), יש מהן שחוות שינויים דמוגרפיים, שינויים בהרכב האוכלוסיות בהן, היוצרים מצב שאין להן "צבע" פוליטי ברור.
זה מה שהופך את המתנדנדות למדינות מפתח. אם מועמד או מועמדת לא ינצחו בהן, הם לא יגיעו לבית הלבן, לפחות לא בתור נשיאים...
ההתמקדות של המועמדים במדינות המתנדנדות הללו היא הגיונית. אם יכול מועמד לרכוש את ליבו של הרוב במדינה כזו, הוא יכול להצליח ולהטות את הכף לטובתו.
לכן, גם אם שני המועמדים מקיימים עצרות בחירות במרבית המדינות, ההתמקדות שלהם במדינות המתנדנדות היא הגיונית וחכמה. זאת מפני שהסקרים ותוצאות העבר מראים שוב ושוב שהן אלה שעשויות כמעט בביטחון להכריע את תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית.
וזו הסיבה לכך שתשומת לב מיוחדת ותקציבי ענק מושקעים במדינות דוגמת פנסילבניה, על 19 האלקטורים שלה, מישיגן (15 אלקטורים), או ויסקונסין (10 אלקטורים), שלישייה המכונה "מדינות חגורת החלודה".
כך גם קורה ב"מדינות חגורת השמש", דוגמת ג'ורג'יה בעלת 16 האלקטורים, צפון קרוליינה (16), אריזונה (11) ונוואדה עם 6 אלקטורים.
הנה ההסבר של שיטת אלקטורים לבחירת נשיא ארצות הברית (עברית):
https://youtu.be/S1DjkGGp-cY
כך נבחר הנשיא האמריקאי (מתורגם):
https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s
למורכבות שיטת האלקטורים יש סיבות היסטוריות (מתורגם):
https://youtu.be/W9H3gvnN468
קיצור שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):
https://youtu.be/8TQHoDkPMVk
והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:
https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I
בדמוקרטיה משפיעים האזרחים על אופי השלטון על ידי הצבעה בבחירות. אלה מתקיימות בישראל אחת ל-4 שנים, או פחות, אם הממשלה נופלת בהצבעת אי-אמון.
בישראל משתתפים בבחירות הכלליות, שבהן בוחרים את חברי הכנסת, כל אזרחי המדינה שהם מבוגרים ויש להם זכות הצבעה.
שיטת הבחירות בישראל היא השיטה הרובית-יחסית.
מפלגות שונות מקיימות עוד לפני הבחירות הכלליות גם פְּרַיְמֵרִיז. הפריימריז הן בחירות מַקְדִּימוֹת, שבהן נבחרים המועמדים של המפלגה לכנסת וכן המועמד לראשות הממשלה, אם המפלגה מציבה כזה.
לאחר הבחירות מזמין נשיא המדינה את המפלגות השונות ומברר על מי הן ממליצות בתור מרכיב הממשלה.
לאחר מכן הוא מזמין את מי שהכי הרבה חברי כנסת המליצו עליו ומטיל עליו או עליה להרכיב קואליציה וממשלה. הפעולה הזו נקראת "לתת למועמד את המנדט להקים ממשלה".
על הקואליציה שיציג המועמד ויעמוד בראשה לייצג את מרבית חברי הכנסת ולקבל את אמון הכנסת באמצעות רוב בהצבעות אי האמון שיוגשו נגדה על ידי האופוזציה בכנסת.
אם הוא מצליח לעשות זאת, יהפוך מי שקיבל את המנדט ואסף מספיק תומכים לממשלתו, לראש ממשלה. אם לא, הנשיא יכול להעניק לו ארכה להרכבת הממשלה ואם ייכשל שוב - ייתן הנשיא את המנדט למועמד אחר, שעליו ימליצו מרבית סיעות הכנסת, לאו דווקא ממפלגת הרוב.
על בחירות דמוקרטיות בישראל (עברית):
http://youtu.be/WEDn1vsCF9c?t=7s
אוסף היסטורי באנימציה של נאומי בחירות וכרזות (עברית):
http://youtu.be/ri4yt88OVL8
סיכום מערכת בחירות 2001 (עברית):
http://youtu.be/AQCexMSnlMo
ושיר על שמפלגות ישראל עלו לי עד כאן (עברית):
https://youtu.be/Yk7pPBpDDTo
שיטות בחירות
דֵּמוֹקְרָטְיָה (Democracy), שלטון העם, היא שיטת משטר שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על אופי השלטון באמצעות הצבעה בבחירות או במשאל-עם, בחירת נציגים למוסדות כמו הפרלמנט (אצלנו הכנסת), חופש הדיבור וחופש דעה.
בדמוקרטיה אמיתית יש בנוסף לחופש הדיבור גם הקפדה על זכויות אדם כמו הזכות לחירות, חופש ההתאגדות, זכות הקניין וחופש התנועה. אין שיטה טובה ממנה להבטיח את האזרחים מפני שחיתות השליטים, משרירות ליבם או טפשותם. רק הדמוקרטיה מבטיחה שהשליט יידע עד כמה מעשיו נשפטים יום יום על ידי הבוחר.
הדמוקרטיה מקדשת גם את הפלורליזם, כלומר הרב-תרבותיות, המכבדת כל מוצא ותרבות שמהן באו האזרחים השונים בה.
דמוקרטיה אמיתית תכבד גם את עיקרון השוויון, הקובע שכל בני האדם שווים וראויים לכבוד שווה.
דמוקרטיה מאוזנת, שבנויה נכון, חייבת לכלול "הפרדת רשויות". זה אומר שמתקיימות בה שלוש רשויות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו. אלה הן הרשויות: הרשות המחוקקת שהיא הפרלמנט ואצלנו הכנסת, הרשות המבצעת שהיא הממשלה והרשות השופטת, שהיא בתי המשפט, השופטים ומערכת המשפט כולה.
הדמוקרטיה אינה שיטה מושלמת, אבל היא שיטה שהוכיחה את עצמה למול שיטות אחרות, כמו דיקטטורה, מלוכה ושאר שיטות המשטר שאינן מבוססות על זכויות-האדם וחופש הפרט.
ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם בשנינות חכמה ש"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר, פרט לכל האחרות שנוסו..."
#היסטוריה בקליפת אגוז
הדמוקרטיה, כמו שאנו מכירים אותה, נולדה במהפכה הצרפתית. היא אמנם החלה עם לא מעט קשיים בצרפת, אבל ממנה היא נדדה די מהר ל-13 המושבות של ארצות הברית, אלו שאך זה השתחררו משלטון האימפריה הבריטית.
בארצות הברית בחרו בה כשיטת השלטון המועדפת לברית שהם יקימו. משם ובחסות הקפיטליזם וכלכלת השוק, היא תתפשט כמעט לכל מדינה שהלכה על תעשייה מתקדמת ובחרה בכלכלה של שוק חופשי.
בכל מקום בו היא פרחה, התבססה הדמוקרטיה על כלכלת השוק החופשי ועל האידאולוגיה הליברלית כדי להצליח. היא נזקקה להם בכדי לעמוד כנגד כל הכוחות האנטי-דמוקרטיים, שבשלב מסוים תמיד יתחילו לבצבץ ולהרים את ראשם, במיוחד ברגעי משבר.
הנה הדמוקרטיה ותולדותיה:
http://youtu.be/u6jgWxkbR7A
כך נולדה הדמוקרטיה הראשונה ביוון העתיקה (עברית):
https://youtu.be/15bRBPBEBLQ
העקרונות והמושגים בדמוקרטיה (עברית):
http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U
שיר שמקטר על הדמוקרטיה ואיך מרגיש בה האזרח הקטן (עברית):
http://youtu.be/EnH3XYYQ74Q
ושיטות בחירות שונות שנהוגות בדמוקרטיות בעולם (מתורגם):
https://youtu.be/PaxVCsnox_4
