משטר נשיאותי (A Presidential Government) הוא שיטת משטר שבה הנשיא הוא העומד בראש המדינה. את הנשיא בוחר העם במישרין, בנפרד מהבחירות לרשות המחוקקת (הפרלמנט או הקונגרס, הנקרא גם "בית הנבחרים"), שחבריה נבחרים בנפרד.

המשטר הנשיאותי המוכר והיציב ביותר בעולם הוא הדמוקרטיה האמריקנית. נשיא ארצות הברית נבחר בבחירות אישיות, לאחר מסע בחירות ארוך, שבו הוא או היא נבחרים לייצג את מפלגתם. המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית הן הבולטות והחזקות באמריקה.

שאר הדמוקרטיות הנשיאותיות הן צעירות יותר וגם פחות יציבות מבחינה פוליטית. ביניהן נמצאות חלק מארצות אמריקה הלטינית והפיליפינים.

אחד מסודות היציבות של המשטר הנשיאותי האמריקאי הוא כנראה בחלוקת העוצמה הפוליטית בארצות-הברית, בין הנשיא לקונגרס והסנאט, הפרלמנט של ארצות הברית. הסנאט והקונגרס לא יכולים להדיח את הנשיא, אלא במקרים קיצוניים ביותר וגם הנשיא אינו יכול לפזר את הקונגרס והסנאט.

מעניין שלא פעם קורה במשטר הנשיאותי בארצות הברית שהבחירות הנפרדות לרשות המחוקקת מביאות דווקא את המפלגה המתנגדת לנשיא לרוב בפרלמנט. במקרה כזה הנשיא נחלש וצריך להגיע להסכמות עם חבריה ולנהל משא ומתן על כל חוק.

הסיבה היא שלקונגרס האמריקני, למשל, העניקה החוקה סמכויות רבות. חלקן מגביל את הנשיא, במיוחד במקרה של בית נבחרים לעומתי, כלומר כזה הנשלט על ידי המפלגה הנגדית למפלגת הנשיא. על הנשיא לגייס רוב בקונגרס כדי להעביר חוקים שהוא מציע, להעביר תקציב או להכריז מלחמה. הנשיא גם צריך לקבל את אישור הקונגרס כדי למנות שרים ושופטים בבית המשפט העליון ולמנות שגרירים.


הנה שיטת המשטר הנשיאותי:

https://youtu.be/wkHrJDal-es


השוואה בין מספר סוגי ממשל הנהוגים בדמוקרטיה ייצוגית:

https://youtu.be/XASp14Zwsjs


ובחיוך מסבירה מנהיגת גרמניה אנגלה מרקל את ההבדל המהותי שבין נשיא מדינת ישראל ובינה:

https://youtu.be/OoWNfYnkA1Q

שיטת המשטר הפרלמנטרית (Parliamentary government) היא שיטת משטר שבה הפרלמנט נבחר על ידי העם וראש הממשלה נקבע על-ידי הפרלמנט, מהיותו ראש מפלגת הרוב, שהיא מפלגת השלטון. במדינת ישראל הפרלמנט הוא הכנסת בירושלים.

במילים אחרות, העם בוחר את הרשות המחוקקת, היא הפרלמנט, שעל פי יחסי הכוחות שבו ממנה את הרשות המבצעת, היא הממשלה.

במשטר הפרלמנטרי תלויים ראש הממשלה, שהוא בעצם ראש הרשות המבצעת והממשלה שלו, באמון הפרלמנט. בדרך של הצבעת אי אמון בפרלמנט יכולים הממשלה וראש הממשלה להיות מודחים בכל רגע.

במשטר פרלמנטרי יש מיזוג רשויות: הרשות המבצעת צומחת מהרשות המחוקקת ותלוייה באמונה (זוכרים את אי-האמון בפרלמנט שיכול להפיל את הממשלה?), אבל היא יכולה גם להביא לפיזורה המוקדם, בנסיבות מסויימות.

בעיקר מסיבות היסטוריות, רוב מדינות אירופה והמדינות שנשלטו בעבר על ידי האימפריה הבריטית הן בעלות משטר פרלמנטרי.


הנה שיטת המשטר הפרלמנטרית:

https://youtu.be/M_Vl74KfJ_Y


וכמה סוגי ממשל הנהוגים בדמוקרטיה ייצוגית:

https://youtu.be/XASp14Zwsjs

מלכים ומונרכיה, שיטת המשטר המלוכני, שולטים בעולם אלפי שנים. אמנם במאה ה-20 עברו מדינות רבות למשטר דמוקרטי, או למשטר יחיד של רודנים, אבל יש עדיין כמה בתי מלוכה בעולם.

בעידן הדמוקרטי לא שולטים המלכים ובתי המלוכה כבעבר. תפקידם של מרבית בתי המלוכה הוא ייצוגי. המלכים במדינות כאלה לא שולטים בסדר היום הפוליטי או המדיני והם בעיקר משמשים לצרכים טקסיים ומסורתיים של העם.

זה קצת מזכיר את נשיא מדינת ישראל, שגם אם הוא נחשב באופן סמלי לאזרח מספר 1 בישראל, הוא אינו רשאי לקבל החלטות מדיניות או לנהל מדיניות פנים או חוץ משלו.


הנה 10 המלכים המפורסמים בהיסטוריה:

http://youtu.be/pYfgTLeh54Y


טקס הכתרת המלך בהולנד:

http://youtu.be/KVCt79L_BnA


הנסיכה הספרדית והמלכה העתידית לאונור, בנאומה הראשון בפני האומה:

https://youtu.be/MDlS5htjiA8


תכנית חינוכית על בית המלוכה הבריטי (עברית):

https://youtu.be/GR5GGIgfEWg?long=yes


ותכנית טלוויזיה על המונרכיות של המזרח התיכון (עברית):

https://youtu.be/m74S5N45KWU?long=yes

דֵּמוֹקְרָטְיָה (Democracy), שלטון העם, היא שיטת משטר שבה יש לאזרחים יכולת להשפיע על אופי השלטון באמצעות הצבעה בבחירות או במשאל-עם, בחירת נציגים למוסדות כמו הפרלמנט (אצלנו הכנסת), חופש הדיבור וחופש דעה.

בדמוקרטיה אמיתית יש בנוסף לחופש הדיבור גם הקפדה על זכויות אדם כמו הזכות לחירות, חופש ההתאגדות, זכות הקניין וחופש התנועה. אין שיטה טובה ממנה להבטיח את האזרחים מפני שחיתות השליטים, משרירות ליבם או טפשותם. רק הדמוקרטיה מבטיחה שהשליט יידע עד כמה מעשיו נשפטים יום יום על ידי הבוחר.

הדמוקרטיה מקדשת גם את הפלורליזם, כלומר הרב-תרבותיות, המכבדת כל מוצא ותרבות שמהן באו האזרחים השונים בה.

דמוקרטיה אמיתית תכבד גם את עיקרון השוויון, הקובע שכל בני האדם שווים וראויים לכבוד שווה.

דמוקרטיה מאוזנת, שבנויה נכון, חייבת לכלול "הפרדת רשויות". זה אומר שמתקיימות בה שלוש רשויות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו. אלה הן הרשויות: הרשות המחוקקת שהיא הפרלמנט ואצלנו הכנסת, הרשות המבצעת שהיא הממשלה והרשות השופטת, שהיא בתי המשפט, השופטים ומערכת המשפט כולה.

הדמוקרטיה אינה שיטה מושלמת, אבל היא שיטה שהוכיחה את עצמה למול שיטות אחרות, כמו דיקטטורה, מלוכה ושאר שיטות המשטר שאינן מבוססות על זכויות-האדם וחופש הפרט.

ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם בשנינות חכמה ש"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר, פרט לכל האחרות שנוסו..."


#היסטוריה בקליפת אגוז
הדמוקרטיה, כמו שאנו מכירים אותה, נולדה במהפכה הצרפתית. היא אמנם החלה עם לא מעט קשיים בצרפת, אבל ממנה היא נדדה די מהר ל-13 המושבות של ארצות הברית, אלו שאך זה השתחררו משלטון האימפריה הבריטית.

בארצות הברית בחרו בה כשיטת השלטון המועדפת לברית שהם יקימו. משם ובחסות הקפיטליזם וכלכלת השוק, היא תתפשט כמעט לכל מדינה שהלכה על תעשייה מתקדמת ובחרה בכלכלה של שוק חופשי.

בכל מקום בו היא פרחה, התבססה הדמוקרטיה על כלכלת השוק החופשי ועל האידאולוגיה הליברלית כדי להצליח. היא נזקקה להם בכדי לעמוד כנגד כל הכוחות האנטי-דמוקרטיים, שבשלב מסוים תמיד יתחילו לבצבץ ולהרים את ראשם, במיוחד ברגעי משבר.


הנה הדמוקרטיה ותולדותיה:

http://youtu.be/u6jgWxkbR7A


כך נולדה הדמוקרטיה הראשונה ביוון העתיקה (עברית):

https://youtu.be/15bRBPBEBLQ


העקרונות והמושגים בדמוקרטיה (עברית):

http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U


שיר שמקטר על הדמוקרטיה ואיך מרגיש בה האזרח הקטן (עברית):

http://youtu.be/EnH3XYYQ74Q


ושיטות בחירות שונות שנהוגות בדמוקרטיות בעולם (מתורגם):

https://youtu.be/PaxVCsnox_4

ממשלה (Government) היא הגוף שמנהל את ענייני המדינה. שרי הממשלה מייצגים את הממשלה, כל אחד בתחום משרדו.

במדינות דמוקרטיות דוגמת ישראל יש "הפרדת רשויות". הממשלה היא "הרשות המבצעת" וסמכויותיה הן רק בניהול ענייני המדינה. אך היא אינה מעורבת בחקיקה, שזה תפקיד הפרלמנט או במשפט, תפקידה של מערכת המשפט.

הממשלה, למשל, שולטת בכוחות הצבא, המשטרה וכל כוח בטחוני וחמוש במדינה. היא גם הגוף שאחראי לגביית מיסים, לניהול נכסי המדינה, כלכלתה, התחייבויות שלה, קשרי החוץ ועוד.

שרי הממשלה במדינות דמוקרטיות הם נבחרי ציבור שמונים על משרדי ממשלה שונים. הם לא בהכרח אנשי מקצוע בתחומי המשרד שעליו הם מופקדים ובישראל כמעט תמיד הם לא מבינים בו. עובדי הציבור שבמשרד הם המומחים והיועצים לענייניו ומביאים בפני השרים את המלצותיהם, אבל החלטות משמעותיות מקבלים לרוב השרים.

ממשלות דמוקרטיות מתמנות בשני מודלים נפוצים. במודל הפרלמנטרי, דוגמת ישראל, הממשלה ממונה על ידי נשיא המדינה. רגע לאחר הבחירות מנסים לקבל ראשי המפלגות הגדולות תמיכה מהמפלגות השונות. אלה ממליצים לנשיא על מי להטיל את הקמת הממשלה. לרוב יהיה זה ראש או ראשת המפלגה הגדולה ביותר בכנסת.

במודל הנשיאותי, כמו זה שבארצות הברית, נבחר הנשיא בבחירות ישירות וממנה את חברי הממשלה כרצונו. הפרלמנט מפקח על הממשלה, אבל אין לו קשר או מעורבות בהרכבתה.

במדינות דמוקרטיות עם מדור פרלמנטרי צומחת הממשלה מהקואליציה שמוקמת בפרלמנט. כך היא גם עשויה לשנות את הרכבה, עם השינויים הפוליטיים ויחסי הכוחות המשתנים בציבור. אלו באים לידי ביטוי בבחירות ומשפיעים על הממשלה הבאה שתקום.


כך מרכיבים ממשלה בישראל (עברית):

https://youtu.be/kN4qS8YMYUA


על תהליך הקמת הממשלה (עברית):

https://youtu.be/5MfJI65Dn2Y


בזמן בחירות הממשלה נחשבת ממשלת מעבר (עברית):

https://youtu.be/pwO0SEkrG5w


ושיר מחאה משעשע על המפלגות והפוליטיקה בישראל (עברית):

https://youtu.be/Yk7pPBpDDTo

הרֶפּוּבְּלִיקָה הראשונה נולדה ברומא העתיקה. היה בה שלטון שאין בו מלך. זה עיקרון קבוע מאז ברפובליקה - המשטר אינו של בית מלוכה ולא של דיקטטורה. הוא של האזרחים.

רפובליקה היא החזקת השלטון על ידי חלק גדול מהציבור ובבסיסה שלטון החוק. מקור המילה מלטינית, בה "res publica" משמעותו "עניין הציבור".

כי רֶפּוּבְּלִיקָה היא משטר שמייצג שכבות שונות של האזרחים, גם לא בהכרח את כל השכבות, למשל עבדים שלא זכו לייצוג ברפובליקות שונות, או ברפובליקות אחרות בהן נשים לא הורשו להצביע.

אבל ברפובליקה כשיטת ממשל לעולם לא עובר השלטון בירושה ולעולם לא ייבחר "נשיא לכל החיים". השלטון נקבע על ידי האזרחים לתקופה מוגבלת, לרוב בבחירות.

ורפובליקה היא גם לא דמוקרטיה. ההבדל הוא החוק. בדמוקרטיה הרוב יכול גם לעשות מעשים קשים כנגד המיעוט. ברפובליקה החוק הוא מעל רצון הרוב.

הרפובליקות החשובות בעולם הן צרפת וארצות הברית. כן, ארה"ב אינה דמוקרטיה אלא רפובליקה.

כי הדמוקרטיה היא שיטת משטר שבה העם כולו מנהיג את המדינה. לינקולן, נשיא ארה"ב המיתולוגי, הגדיר את הדמוקרטיה בזמנו כ"שלטון העם, למען העם, על-ידי עם".

ואכן, מקור הסמכות בשלטון הדמוקרטי הוא כל העם. כל העם, כולל נשים ומיעוטים, בוחר את נציגיו ואת בעלי התפקידים שישרתו אותו ויממשו את האינטרסים שלו ככלל העם.

מרגע הבחירות הרוב בדמוקרטיה שולט. את סמכותו מממש העם בבחירות, הנערכות בקביעות, אחת לכמה שנים. בכל מערכת בחירות כזו יכולים האזרחים להחליף את נציגיהם, כלומר את השלטון.

ברוב הדמוקרטיות, כמו בריטניה, ישראל ואחרות, הנציגים הללו יושבים בפרלמנט שבוחר העם. הפרלמנט הוא בית המחוקקים. הכנסת בישראל היא בית המחוקקים שלנו.

יש דמוקרטיות ישירות, כמו שווייץ, שבהן העם ממש מצביע על ההחלטות בעצמו. במקום שנציגיו הם שיחליטו, בין בחירות לבחירות, על גורל המדינה, העם מעורב בהחלטות ומצביע כל הזמן על החלטות חשובות.


הנה סרטון הסבר קצר על ההבדלים בין דמוקרטיה לרפובליקה:

http://youtu.be/KE5wZrOOtBM


תולדות הדמוקרטיה שנולדה באתונה אבל הייתה בעצם רפובליקה:

https://youtu.be/f-feDZRxJKw


וחלק מסרט על ההבדלים בין השיטות:

http://youtu.be/m7viCT4zDmU?t=4m56s

שלטון מונרכי, או שיטת המשטר המונרכית (Monarchy) היא שיטת משטר שבה המדינה מונהגת בידי מלכים, המוקפים במשפחת המלוכה.

השלטון המלוכני עובר מדור לדור במשפחת המלוכה. בני העמים שבראשם עמדו מלכים, האמינו שהזכות למלוך ניתנה למלך או המלכה ישירות מהאל. בממלכות אלה יש למלכים יורשים מלידה והם בניהם. הבכור הוא היורש ורק אם הוא לא יכול למשול, יהפוך הבא בתור בסדר הלידה ליורש וכך הלאה.

במונרכיה יוכתר היורש, לאחר מות המלך, למלך החדש. לעתים, כשאין למלך בן יורש, אז הבת הבכורה היא היורשת והיא מוכתרת למלכה. כך הוכתרה המלכה אליזבט השנייה, מלכת אנגליה.

העסקה של המונרכיה הייתה פשוטה - המלך עושה כרצונו בממלכה, שולט לבדו ומחליט על פי הבנתו ובתמורה מספק כוח צבאי מאורגן וכלכלה טובה לבני עמו. כך שלטו המלכים והקיסרים במשך אלפי שנים בשלטון מונרכי, שלטון המלך, המכינה גם "המונרך".

חלקם הקימו אימפריות משגשגות וחלקם נפלו בקרב או אפילו הוחלפו בבניהם או באחרים.

השלטון המונרכי היה שלטון מוחלט. המלכים עשו כרצונם בממלכות שבהן שלטו. הם גבו מסים ומהממון הרב בנו ארמונות ומפעלי פאר, יצאו למלחמות קשות ואכזריות, לעתים מיותרות וסתמיות.

המלכים פינקו את מקורביהם ואת האבירים, שהגנו עליהם ועל שלטונם וממלכתם. הפינוקים הללו לפריבילגיה, בעלי זכויות היתר, היו באמצעים כמו תוארי אצולה, אדמות ולא פעם גם ברכוש וכסף רב שהם קיבלו מהמלך. כך שימרו המלכים את שלטונם וטיפחו מעמד אצולה שתמך בהם.

תמורת שירותם למלך, נהגו האבירים והיועצים הללו לבנות להם טירות ולשלוט באדמות שקיבלו מהמלך. הם היו האצולה הפאודלית וגם להם היו משרתים, צמיתים וואסאלים, שעיבדו את אדמותיהם.

היו מלכים שלא היססו להרוג ולטבוח מתנגדים, או אנשים שמפניהם הם חששו. המלך המפורסם הורדוס, למשל, חיסל רבים מבני משפחתו, כדי שלא יפילו אותו.

מלכים אחרים שינו סדרי עולם, רק מפני שהמציאות הפריעה להם. אחד מהם הוא המלך האנגלי הנרי השמיני, שהקים דת משלו, הדת האנגליקנית, רק מכיוון שהנצרות הקתולית שעליה נמנו הוא ואזרחיו, לא אפשרה לו להתגרש ולהינשא שוב לאישה אחרת. אז הוא הפך את כל האנגלים לנוצרים אנגליקנים, דת שהמציא ושבה, כמה מפתיע, מותר היה לו להתגרש כרצונו ולשאת את הבאה בתור, מבין ששת נשותיו...


הנה המשטר המונרכי:

https://youtu.be/wh-QBiYO6TI


ראו את משפחת המלוכה בספרד מבפנים ואל מול הציבור:

https://youtu.be/M38aGFcb12E


הסבר של המונרכיה הבריטית:

https://youtu.be/4PYEKSOBRtM


וכמה סוגי הנהגה במדינות העולם:

https://youtu.be/IK71DMenSDY

כבר בתקופות קדומות חיו בני האדם בשבטים. מי שהיה צייד אמיץ וטוב בהגנה על השבט, נבחר בדרך כלל להנהיג אותו. כראש השבט הוא הכתיב לאחרים את סדר היום, את זמני הציד, נגד מי יילחם השבט וכיצד יתנהלו הטקסים שלו.

ככל שהתרבות התפתחה והשבטים החלו לעבד את האדמה ולמכור ולסחור במוצרים, נוצרו בעלי ממון. אנשים עשירים אלו החלו לשלוט ולהנהיג. הם החלו לעמוד בראש העמים החדשים שנוצרו. עם השנים הם יחלו לעמוד בראש העמים הללו והנהיגו את העם, מהרגע שמונו לשליטים ולמשך כל ימי חייהם.

בהדרגה החלו השליטים הללו להעניק לעצמם תארים שהבטיחו שהם ייראו בעיני עמם כאנשים מיוחדים, שאין להחליפם. תארים כמו מלך, נסיך, קיסר, צאר וכדומה יבטיחו שהמנהיג יהיה מורם מהעם הפשוט.

המלוכה נולדה באימפריות הראשונות של מסופוטמיה, ערש התרבות האנושית. מלכים כמו סרגון וחמורבי הפכו את ארצותיהם לאימפריות הראשונות בהיסטוריה.

כשהחלו מלכים להוריש את המנהיגות לבניהם, נוצרו שושלות המלוכה. בעמים רבים החלה משפחת המלוכה לקבל מעמד של מי שאלוהים מינה אותה לשלטון. המלך הפך את עצמו לנציגו של האל עלי-אדמות ומי שלא קיבל זאת נענש.

הם הגדירו את ארצם כממלכה, נסיכות, אמירות, קיסרות וכדומה. רבים מהם היו מלכים אהובים ונערצים, אך היו גם מלכים רצחניים ובזבזנים, ששאבו את כל הכסף של הממלכה לצרכיהם הפרטיים, לבניית ארמונות ולארגון של מסיבות ותענוגות מנקרי עיניים.

חלקם נענשו על כך בהפיכות אכזריות והיו אף מלכים שהוצאו להורג בהפיכות שכאלה.

גם לעם היהודי היו מלכים. הבולטים שבהם היו שאול המלך, שהיה ראשון המלכים, יורשו דוד המלך שהפך מנער אמיץ ופשוט שניצח את גוליית הפלישתי למלך עוצמתי ובנו, שלמה המלך, שכונה "החכם באדם".


הנה המלכים הראשונים של מסופוטמיה:

http://youtu.be/nor-5z5ZkPk


האימפריות הראשונות בהיסטוריה הונהגו על ידם:

https://youtu.be/4sPVe5mjphA


ואלו המלכים הגדולים בהיסטוריה:

http://youtu.be/pYfgTLeh54Y

דיקטטורה היא שלטון יחיד. הדיקטטור הוא שליט עריץ ששולט לבדו בכל רשויות השלטון. הדיקטטור, בעברית: רודן, שולט בדיקטטורה ב-3 רשויות השלטון (הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת).

השליטה הזו בעם שלם מלווה לרוב בדיכוי של העם ובפגיעה בחופש הדיבור. הרודן אוסר על כל ביטוי של התנגדות או מחשבה שונה משלו. השליטה נשמרת באמצעות טרור, הפחדה, הלשנות, מעקבים ומשטרה חזקה ונוקשה במיוחד. על זכויות האדם איש אינו מדבר בדיקטטורות שכאלה.

הדיקטטורה, שהיוונים הקדמונים כינו טירניה, מעודדת פעמים רבות גם פולחן אישיות. פולחן האישיות הופך את ה"טירן", מנהיג השלטון הרודני, לדמות גדולה מהחיים.

בפולחן האישיות מטפח השלטון סממנים של הערצה עיוורת למנהיג ומתוארים מעשיו הדגולים, תכונותיו העליונות והניהול המופלא של המדינה, לרוב ללא קשר למציאות. הכלי היעיל לניהול של פולחן אישיות כזה הוא תעמולה בלתי פוסקת, שאין בה כללי אמת בפרסום או הצגת העובדות הנכונות, אלא במרבית המקרים להיפך.

בין הדיקטטורים הידועים בהיסטוריה ידועים סטאלין הרוסי, היטלר הנאצי, מאו טסה טונג הסיני, מוסוליני האיטלקי, קסטרו בקובה ופרנקו בספרד. בימינו שולט בצפון קוריאה הדיקטטור העריץ והאכזרי קים ג'ונג איל.


הנה הפשיסט הדיקטטור הראשון - מוסוליני האיטלקי (עברית):

https://youtu.be/ow4srgzbIow


כמה מהדיקטטורים האיומים בהיסטוריה:

https://youtu.be/kZmduW_Ye_8


תקציר של אחד הספרים החשובים על הדיקטטורה של העתיד - הספר 1984:

http://youtu.be/h9JIKngJnCU


עריכה של נאום "הדיקטטור הגדול" של צ'ארלי צ'פלין, מהסרטים המבריקים בתולדות הקולנוע:

http://youtu.be/CsgaFKwUA6g


הדיקטטור המגוחך מהסרט "הדיקטטור" (מתורגם):

https://youtu.be/9i6cXx-qziY


גם מסביבנו היו לא מעט דיקטטורים - תכנית טלוויזיה (עברית):

https://youtu.be/4fN2SiLNJD4?long=yes


ותכנית חינוכית על הדיקטטורות (מתורגם):

https://youtu.be/TDQQz5RU7tU?long=yes

דומה שהמילה אנרכיסטים מעולם לא הייתה אצלנו בשימוש כמו בימים אלו... אבל מהי בדיוק אנרכיה ומי אנרכיסט?

אמנם רבים מתייחסים לאנרכיה (ביוונית "ללא סמכות") כאל אי-סדר או מצב של "איש הישר בעיניו יעשה", אבל זה לא נכון. אנרכיה היא הפיכה של חברה אנושית למצב שאין בה ממשלה או שלטון מרכזי, ששולט, ששומר על הסדר ומחזיק את המושכות.

מצבים של אנרכיה נגרמים לעתים קרובות בגלל מלחמה או אסון טבע. מצבים כאלה מביאים להיחלשות או אפילו לנפילה של השלטון. פעמים השלטון קיים, אך הוא מאבד את השליטה על אזור או חבל ארץ מרוחק מהמרכז והאנרכיה משתלטת עליו.

מצבי אנרכיה מוכרים בשנים האחרונות בסוריה, בה מתקיימת מלחמת אזרחים קשה. גם בלוב, לאחר נפילת הרודן קדאפי, יש עימותים קשים בין קבוצות ושבטים המעוניינים לרשת אותו והאנרכיה שולטת.

יש הטוענים שמצב של אנרכיה יכול להביא באופן פרדוכסלי למצב טוב יותר. דוגמה טובה לכך היא פיתוח תוכנות המחשב בקוד הפתוח, שיצרה את התוכנות הטובות מסוגן, מבלי שיהיו מנהלים או שליטים בתהליך הפיתוח.

הגישה הזו מסבירה את ההצלחה של תהליכים כאלה בתורת הכאוס, שעומדת בבסיס של האנרכיה (קראו עליה באאוריקה בתגית "תורת הכאוס").

בניגוד למה שחשבו בעבר, אומרים תומכי האנרכיזם הזה, יש בכאוס סדר טבעי. כל מערכת שפועלת ומסודרת לפי כללי הסדר הטבעי הזה, תהיה הרמונית ומאוזנת ותפעל היטב - הרבה יותר טוב מכל מערכת שולטת, במיוחד אם היא מונהגת על ידי בעלי אינטרסים שלא טובת העניין היא שעומדת בראש מעייניהם.


הנה הסבר של המושג אנרכיה:

http://youtu.be/c1Cbh9-Lgts


אלה ממש לא אנרכיסטים אמיתיים (עברית):

https://youtu.be/7pfMcF3VnfE


שיר על זה שמשום מה השלטון תמיד מגדיר מחאה נגדו כאנרכיה (עברית):

https://youtu.be/hsYznTMfP_I


ותולדות האנרכיזם כקרוב של האנרכיה:

https://youtu.be/OJ_qg23orFM?long=yes

בדמוקרטיה משפיעים האזרחים על אופי השלטון על ידי הצבעה בבחירות. אלה מתקיימות בישראל אחת ל-4 שנים, או פחות, אם הממשלה נופלת בהצבעת אי-אמון.

בישראל משתתפים בבחירות הכלליות, שבהן בוחרים את חברי הכנסת, כל אזרחי המדינה שהם מבוגרים ויש להם זכות הצבעה.

שיטת הבחירות בישראל היא השיטה הרובית-יחסית.

מפלגות שונות מקיימות עוד לפני הבחירות הכלליות גם פְּרַיְמֵרִיז. הפריימריז הן בחירות מַקְדִּימוֹת, שבהן נבחרים המועמדים של המפלגה לכנסת וכן המועמד לראשות הממשלה, אם המפלגה מציבה כזה.

לאחר הבחירות מזמין נשיא המדינה את המפלגות השונות ומברר על מי הן ממליצות בתור מרכיב הממשלה.

לאחר מכן הוא מזמין את מי שהכי הרבה חברי כנסת המליצו עליו ומטיל עליו או עליה להרכיב קואליציה וממשלה. הפעולה הזו נקראת "לתת למועמד את המנדט להקים ממשלה".

על הקואליציה שיציג המועמד ויעמוד בראשה לייצג את מרבית חברי הכנסת ולקבל את אמון הכנסת באמצעות רוב בהצבעות אי האמון שיוגשו נגדה על ידי האופוזציה בכנסת.

אם הוא מצליח לעשות זאת, יהפוך מי שקיבל את המנדט ואסף מספיק תומכים לממשלתו, לראש ממשלה. אם לא, הנשיא יכול להעניק לו ארכה להרכבת הממשלה ואם ייכשל שוב - ייתן הנשיא את המנדט למועמד אחר, שעליו ימליצו מרבית סיעות הכנסת, לאו דווקא ממפלגת הרוב.


על בחירות דמוקרטיות בישראל (עברית):

http://youtu.be/WEDn1vsCF9c?t=7s


אוסף היסטורי באנימציה של נאומי בחירות וכרזות (עברית):

http://youtu.be/ri4yt88OVL8


סיכום מערכת בחירות 2001 (עברית):

http://youtu.be/AQCexMSnlMo


ושיר על שמפלגות ישראל עלו לי עד כאן (עברית):

https://youtu.be/Yk7pPBpDDTo

למי שרגיל לשיטה הרובית-יחסית הנהוגה בישראל, שיטת הבחירות לנשיאות בארצות הברית יכולה להיות די מבלבלת. הסיבה - השיטה האמריקאית אינה של בחירה ישירה, כך שהאזרחים לא בוחרים את הנשיא ישירות. למעשה, הם בוחרים "אלקטורים", שהם נבחרי ציבור שיבחרו את הנשיא.

השיטה המלאה עובדת כך - בכל אחת ממדינות אמריקה בוחרים את הנשיא. מי מהמועמדים שזוכה ביותר ממחצית הקולות, אפילו בקול אחד יותר ממחצית הקולות, זוכה בכל האלקטורים של אותה מדינה.

זו שיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכל", כי אחרי שסופרים את הקולות הכשרים במדינה, מתכנסים האלקטורים שלה וקובעים פה אחד למי להעניק את קולותיהם. כמובן שהם תמיד יבחרו את המועמד ממפלגתם שלהם.

מספר האלקטורים בכל מדינה לא נקבע על פי גודלה, אלא לפי גודל האוכלוסיה. כך זוכה מדינה ענקית עם אוכלוסיה קטנה במספר זעום של אלקטורים, בעוד שלמדינה קטנה וצפופה מאד יהיו הרבה מהם.

אחת לכמה שנים עורכים מפקד אוכלוסין ומעדכנים אותם. חשוב גם לציין שמיין ונברסקה, שתי מדינות מתוך 50, בוחרות בשיטה שונה.

אבל מרגע שהאלקטורים של המדינה בוחרים את המועמד שלהם, העניינים מתחילים להיות מעניינים ושונים משלנו. יש בארצות הברית מדינות "משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, דמוקרטים או לרפובליקנים.

המעניינות הן דווקא המדינות המכונות "מדינות מתנדנדות", או "מדינות מפתח". אלה מדינות שאינן בכיסה של אף אחת מהמפלגות. מי מהמועמדים שיצליח לגייס את האלקטורים שלהן - הוא שייבחר לנשיאות. לכן עושות המפלגות, בכל מערכת בחירות מחדש, מאמצים עצומים לנצח בהן. שם הם נואמים הכי הרבה, משקיעים בתעמולה ופרסומות בטלוויזיה ועוד.

המשונה הוא שבארצות הברית יכול מועמד לזכות במרבית הקולות בספירה הארצית ועדיין להפסיד את הבחירות. זאת משום שעל פי "המנצח לוקח הכל" שנהוג באמריקה, יש לו פחות אלקטורים מאלה של היריב. כך קרה, למשל, בבחירות בשנת 2000. אז הובס המועמד הדמוקרטי אל גור, על אף שהיו לו חצי מיליון יותר בוחרים. הסיבה הייתה כמה אלפי קולות של בוחרים, שנתנו את האלקטורים של פלורידה למתחרהו ג'ורג' בוש.

כך גם קרה בבחירות ב-2016, כשהילרי קלינטון נוצחה בידי דונלד טראמפ, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר.


הנה הסבר לדרך שבה תופסת הדמוקרטיה האמריקאית את בחירת הנשיא (מתורגם):

https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s


כך נבחר הנשיא האמריקאי (עברית):

https://youtu.be/S1DjkGGp-cY


המורכבות של השיטה נובעת מהיסטוריה מרתקת (מתורגם):

https://youtu.be/W9H3gvnN468


תקציר שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):

https://youtu.be/8TQHoDkPMVk


והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:

https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I

דמוקרטיה מאוזנת שבנויה נכון חייבת לכלול "הפרדת רשויות" (Separation of powers). זה אומר שמתקיימות בה שלוש הרשויות מדיניות הכרחיות, חופשיות ובלתי תלויות זו בזו.

למעשה, הפרדת הרשויות היא המימוש של עיקרון ה"איזונים ובלמים" בדמוקרטיה. כל רשות מאזנת את האחרות ובולמת אותה באמצעים דמוקרטיים מצבירת כוח רב מדי, עד כדי השחתה ושימוש אפשרי בו לרעה.

עיקרון הפרדת הרשויות, שהוא מאפיין יסוד במשטר דמוקרטי, קובע שהרשויות הללו מתפקדות במקביל ומפקחות זו על זו, אבל משתדלות שלא להתערב, כל רשות בעבודתה של רשות אחרת.

אלה הן הרשויות, המופרדות זו מזו: הרשות המחוקקת, שהיא הפרלמנט (אצלנו הכנסת היא הפרלמנט), הרשות המבצעת, היא הממשלה והרשות השופטת - בתי המשפט ומערכת המשפט כולה.

לקיומה של הדמוקרטיה חשוב שהרשויות הללו, המחוקקת, המבצעת והשופטת, יפעלו במקביל זו לזו ויפקחו זו על זו, אך ישתדלו להמעיט ככל הניתן בהתערבות זו בעבודתה של זו. זאת כל עוד אין התנגשות בין ערכי היסוד או החוקה של המדינה יבין מעשיהן של הרשויות השונות הללו.

אגב, בציבור רווחת גם התפיסה של קיומה של רשות רביעית. מדובר בעיתונות ובתקשורת החופשית ובחשיבות שלהן לדמוקרטיה. מכאן הכינוי "הרשות הרביעית", כאילו היא רשות נוספת, שהתווספה לשלוש הרשויות הקלאסיות.

עד כמה הפרדת הרשויות הכרחית לשלטון דמוקרטי יעידו מעשיהם בהיסטוריה של דיקטטורים ומנהיגים של שלטון יחיד. הדבר הראשון שהם מבצעים כשהם עולים לשלטון הוא החלשת והגבלת הרשות המחוקקת והרשות השופטת, כדי שלא "יפריעו" למעלליהם בתור הרשות המבצעת.


הנה הפרדת הרשויות בדמוקרטיה:

https://youtu.be/18FCmLqobmc


והעקרונות עם המושגים בדמוקרטיה (עברית):

http://youtu.be/t0DSlM4cZ0U

שיטת הבחירות בארה"ב היא מעניינת. במדינה בה יש כרבע מיליארד אמריקאים שהם בעלי זכות הצבעה ובוחרים נשיא או נשיאה, בעצם, הם בוחרים אלקטורים (Electoral College).

מהם האלקטורים?

לכל מדינה ממדינות ארצות הברית יש כמה אלקטורים. אלו בעצם נציגי המדינה והם שבוחרים וקובעים את זהות הנשיא.

האלקטורים מחולקים בין המדינות, לפי גודל האוכלוסייה. לכל מדינה יש כמה אלקטורים וככל שהיא גדולה יותר, כך יש יותר.

הצבעת האלקטורים פועלת בשיטה שזכתה לכינוי "המנצח לוקח הכול". אם בקליפורניה הענקית, המדינה עם האוכלוסייה הגדולה בארה"ב, יש 54 אלקטורים, כולם יצביעו כאיש (ואישה) אחד, לאותו מועמד שזכה לקולותיהם של מרבית תושבי קליפורניה ורק לו (או לה).

בבחירות לנשיאות ארה"ב מצביעים בסך הכול 538 אלקטורים. המועמד שמצליח להגיע ל-270 אלקטורים, מחצית וקצת מהמספר 538, הוא זה שיגיע לבית הלבן כנשיא הנבחר.

השיטה הזו מייצרת מצב בו עשוי להיבחר נשיא, גם אם לא קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר, מקרב הבוחרים. זאת כי אם במדינה קטנה בחרו יותר במועמד מסוים והמדינה הזו היא שתרמה את האלקטורים הדרושים לו, הוא ייבחר.

כך קרה, אגב, גם בשתי מערכות הבחירות, של שנת 2000 ושל 2016. בחירת הנשיא בארה"ב בשיטת האלקטורים ניפקה בהם מועמדים שזכו לפחות קולות בסך הכל, אך ביותר אלקטורים והם שהפכו לנשיאים. כך הפך ג'ורג' בוש הבן לנשיא וניצח את אל גור וכך נבחר דונלד טראמפ לנשיא, כשניצח את הילרי קלינטון, אף שהיא זכתה במיליוני קולות יותר ממנו. הם ניצחו באמצעות המדינות המתנדנדות.


#מה העניין עם המדינות המתנדנדות?
במרבית המדינות בארצות הברית יש רוב מוצק לאחת משתי המפלגות הגדולות. קליפורניה היא דוגמה מצוינת ל"מדינה כחולה". כלומר, מנצח בה כבר שנים רבות המועמד הדמוקרטי ובקלות. לכן, המועמד הרפובליקני לא יתאמץ ולא ישקיע בה ממון רב והרבה זמן.

במדינות "אדומות", כלומר הפוכות, מנצח באופן מסורתי המועמד הרפובליקני. לכן משאבים רבים לא ישקיעו בהן המועמדים הדמוקרטיים.

אך מול המדינות ה"משעממות", שמצביעות תמיד לאותה מפלגה, יש 7 מדינות המכונות "מדינות מתנדנדות" (swing states). אלה מדינות אמריקאיות שלא ברור מראש מי ייבחר בהן - מועמד דמוקרטי או רפובליקני.

במדינות הללו לא זו בלבד שדפוסי ההצבעה בהן הם לא קבועים (בכל מערכת בחירות יכול להיבחר מועמד ממפלגה אחרת), יש מהן שחוות שינויים דמוגרפיים, שינויים בהרכב האוכלוסיות בהן, היוצרים מצב שאין להן "צבע" פוליטי ברור.

זה מה שהופך את המתנדנדות למדינות מפתח. אם מועמד או מועמדת לא ינצחו בהן, הם לא יגיעו לבית הלבן, לפחות לא בתור נשיאים...

ההתמקדות של המועמדים במדינות המתנדנדות הללו היא הגיונית. אם יכול מועמד לרכוש את ליבו של הרוב במדינה כזו, הוא יכול להצליח ולהטות את הכף לטובתו.

לכן, גם אם שני המועמדים מקיימים עצרות בחירות במרבית המדינות, ההתמקדות שלהם במדינות המתנדנדות היא הגיונית וחכמה. זאת מפני שהסקרים ותוצאות העבר מראים שוב ושוב שהן אלה שעשויות כמעט בביטחון להכריע את תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית.

וזו הסיבה לכך שתשומת לב מיוחדת ותקציבי ענק מושקעים במדינות דוגמת פנסילבניה, על 19 האלקטורים שלה, מישיגן (15 אלקטורים), או ויסקונסין (10 אלקטורים), שלישייה המכונה "מדינות חגורת החלודה".

כך גם קורה ב"מדינות חגורת השמש", דוגמת ג'ורג'יה בעלת 16 האלקטורים, צפון קרוליינה (16), אריזונה (11) ונוואדה עם 6 אלקטורים.


הנה ההסבר של שיטת אלקטורים לבחירת נשיא ארצות הברית (עברית):

https://youtu.be/S1DjkGGp-cY


כך נבחר הנשיא האמריקאי (מתורגם):

https://youtu.be/k3kcl2HDlww?t=9s


למורכבות שיטת האלקטורים יש סיבות היסטוריות (מתורגם):

https://youtu.be/W9H3gvnN468


קיצור שיטת הבחירות לנשיאות באמריקה (עברית):

https://youtu.be/8TQHoDkPMVk


והסבר באנגלית לשיטת הבחירות לנשיאות באמריקה:

https://youtu.be/ok_VQ8I7g6I

קואליציה ואופוזיציה הם שני קצוות נוגדים של התארגנויות אנושיות. כשמפלגות פוליטיות, מדינות או ארגונים מתקשרים ביניהם כדי להגשים מטרה משותפת - זוהי קואליציה. אנו מכירים את הקואליציה בכנסת, כשמפלגות פוליטיות מתחברות ותומכות במדיניותם של ראש הממשלה ושל מפלגת השלטון. בתמורה לתמיכתם ולהצטרפותם לקואליציה, הן מקבלות מקומות בממשלה ובשלטון.

רגע לאחר שמסתיימות הבחירות ונספרים הקולות של הבוחרים, מכריזה ועדת הבחירות כמה חברי כנסת מקבלת כל מפלגה. כשמתברר מי תהיה המפלגה הגדולה בכנסת, חוברות חלק מהמפלגות אליה ומגיעות להסכמה עם מדיניותה ומקבלות הסכמה לדרישותיהן.

כך הן מצטרפות לקואליציה עימה ונעשות חלק מהשלטון, בעוד המפלגות שאינן בקואליציה מרכיבות את האופוזיציה.

אופוזיציה היא התקשרות הפוכה, שמתארגנת כדי להתנגד לקו השולט של הקואליציה.

האופוזיציה אכן מכילה את המפלגות שמתנגדות למדיניות הממשלה ובחברה דמוקרטית הן מנסות להפילה בהצעות חוק בכנסת. במלחמות אזרחים או כנגד קואליציה של אומות, מתנגדת האופוזיציה לעיתים במלחמה כנגד הקואליציה.


מהן קואליציה ואופוזיציה? (עברית לילדים)

https://youtu.be/BeT9partbZc?t=5s


שימו לב כמה קשה להרכיב קואליציה בישראל (עברית):

https://youtu.be/auDKaKEPjFw


קואליציה מורכבת בדרך כלל מאחד המחנות הפוליטיים (עברית):

https://youtu.be/nyrfyPa2uxI


וסרטון משעשע במקצת שמסביר מהי קואליציה (עברית):

http://youtu.be/Fd2E0cDnJbo

פולחן אישיות (Cult of personality) נועד להאדרת שמו של מנהיג או אדם חשוב, לרוב כדי להשיג שליטה מוחלטת בעם.

לרוב מופעל פולחן האישיות במשטרים דיקטטוריים וכמעט תמיד הוא ישתמש באינספור שקרים פונקציונליים, שקרים שמטרתם היא להאדיר את המנהיגים ולספר בשבחם.

את המונח "פולחן אישיות" טבע המנהיג הסובייטי חרושצ'וב, כשתיאר את שלטונו של סטלין ואת התדמית האייקונית שהוצמדה לו, בתור מה שכינה אז המשטר הסובייטי "אביב העמים", כדי להאדיר את שמו בקרב כל העמים שבברית המדינות ושנשלטו על ידו.

לצורך פולחן האישיות עושים שימוש בתעמולה רבה. מהצבה של מספר עצום של תמונות המנהיג, פסלי ענק מרשימים, שירים שנכתבים לו, תכניות וטקסים מרשימים באמצעי התקשורת השונים ועוד. גם פרסום של נאומים, ספרים ויצירות שברוב המקרים נכתבים בידי אנשי מקצוע אבל מיוחסים לו וכמובן - דרגות צבאיות, תארים וכינויים שמאדירים את שמו.

בתעמולה של פולחן האישיות מוצג פעמים רבות המנהיג הרודן כ"אבי האומה". לא פעם מוצמדים לו דימויים של "שמש העמים", "החכם באדם" ועוד כינויי הערצה שממחישים לעם את הצורך והתלות של האומה בו והחשיבות שבתמיכה מוחלטת בו ובהחלטותיו, "למען לא יפול העם!".


הנה פולחן האישיות של ולדימיר פוטין (עברית):

https://youtu.be/rEFTEgtaf2c


כך היה אצל מוסוליני:

https://youtu.be/sLIfz4Obnro


פולחן האישיות לדיקטטור הסובייטי יוזף סטאלין:

https://youtu.be/uvJT0B1TigY


בשלב מסוים היה אפילו חשש מה מפולחן אישיות מודרני אצל דונלד טראמפ:

https://youtu.be/xp0o3BvNMvo


בחיוך, כשמגייסים את הרודן הצפון קוריאני לתשדיר פרסומת צפון-קורע (עברית):

https://youtu.be/t8wGPeIy0B0


והסרט "נצחון הרצון" שהציג ובנה את פולחן האישיות להיטלר:

https://youtu.be/p7hJVaTW45M?long=yes

מה דעתכם על פילוסוף שמייעץ לשליט לנהוג באופן לא מוסרי? לא להיות נדיב או משוחרר מדי עם החוקים, אלא להיות נחוש ותקיף? להשתמש בהונאה ובמניפולציות כדי להשיג את מטרותיו ולא לתת לעצמו לעולם להיות פגיע אל מול אויביו?

אז כן, היה אחד כזה בהיסטוריה. קראו לו ניקולו מקיאוולי והוא היה הוגה מדיני ומדינאי איטלקי מהמאה ה-16.

הדעות שהשמיע לא היו קלות לעיכול. טענתו הייתה שכדי להשיג איחוד באיטליה, על העם האיטלקי ללמוד כיצד להשתמש בזכויות הטבעיות - פוליטיות שלו, מה שנקרא "וירטו". מכיוון שהאיטלקים לא יודעים להשתמש בזכויות הללו, צריך קודם לקחת אותם מהם ולהעניק אותם מחדש רק כשילמדו את זכויות ה”וירטו". הנסיך יושיע את איטליה ויקדם אותה לדבריו, גם אם יהיה עריץ, עדיף שיהיה גם עריץ ואכזר אך גם רחמן. במקרה של סתירה, הוא מרגיע את הנסיך, אז עדיף שיהיה עריץ אכזר.

זה כמובן עורר הרבה זעם כלפי מקיאבלי. "המטרה מקדשת את האמצעים" הוא גורס. בינתיים, עד שיוחזר ה" וירטו", גרס מקיאבלי, ייקח נסיך את הזכויות וישלוט באיטליה ביד קשה, עד שיווכח שאפשר להחזיר את הזכויות וישליט משטר דמוקרטי. מקיאוולי גורס שהעם יסכים לקבל כל סוג של שליט (אפילו מה שבעתיד יזכה לכינוי "פשיזם"), בתנאי שהממלכה תשגשג. הנסיך לדעתו יעשה כל מה שצריך על מנת שאיטליה תצליח.

דמות הנסיך של מקיאוולי היא אכזרית כדי שהעם יישמע לו, יירא מפניו ויכבד אותו. הנסיך יטיל אימה במעשים אכזריים ובשלטון טוטליטרי ולצד המלחמות שיקנו לו ולעם שם טוב, הוא יעסיק את העם בחגיגות ובשעשועים.

רק לאחר שהודח מתפקידיו הפוליטיים על ידי בני מדיצ'י והורחק לבל יעסוק בפוליטיקה, הוא עבר לאנגליה והחל לכתוב מאמרים וספרים.

לפי מקיאוולי מוסר ופוליטיקה לא הולכים ביחד. הוא תאר בספריו את הפוליטיקה של זמנו באופן מציאותי ורצה לשפר את הממשל כך שיתבסס על הגיון ולא על מוסר. מקיאבלי גרס שכל האמצעים כשרים בידי השליט במאבקו על השלטון ושמירתו. על אף שבספריו הוא לא התנגד למוסר, הוא לא ראה בו תועלת רבה בפוליטיקה.

ספרו המפורסם והידוע ביותר לשמצה הוא הספר "הנסיך", שהתפרסם אחרי מותו. זהו מעין מדריך לשליט, שבו מלמד הוגה הדעות, ממש כמו בספר לימוד, כיצד לנהל על פי צורכי המציאות הפוליטית ולא לפי עקרונות דת או מוסר. הכנסיה הקתולית אסרה להדפיס ולהפיץ את הספר ואפילו קריאתו נחשבה לעבירה דתית. אין ספק שהרבה דיקטטורים למדו מהספר הזה כמה דברים על ניהול נוקשה על פי "טובת המדינה".

אבל בדיעבד מקיאוולי נחשב לאבי התורה המדינית המודרנית, מה שהיום קרוי "מדע המדינה". חסידי המוסר והכנסייה הנוצרית גינו את דעותיו המדיניות. הראשונים שנאו את העובדה שהוא מנתח את ההנהגה בצורה קרה ולא מוטרד מהצד המוסרי של מעשי המנהיג שעליהם המליץ. הכנסייה זעמה על גישתו החילונית של מקיאבלי והמונח "מקיאווליזם" נחשב עד היום לשם גנאי שפירושו מדיניות צינית ותככנית, שאין בה עקרונות ואידיאלים, אלא שליטה, כוח וניצחון. מצד שני, הוא היה גאון, בעל יכולת לנמק כל טיעון בצורה מדויקת ולפרוש משנה מסודרת ובעלת הגיון רב.


הנה סרטון על מקיאוולי ועצותיו (מתורגם):

https://youtu.be/GTQlnmWCPgA


חייו של ניקולו מקיאוולי:

http://youtu.be/44DNBRL4nR8?t=17s


על ספרו "הנסיך" (עברית):

https://youtu.be/yMZ9-p6CylQ


עוד על הספר המפורסם הזה:

http://youtu.be/bPiF0HOPBbc


והרצאת וידאו על הפילוסוף של הפוליטיקאים הערמומיים (עברית):

https://youtu.be/72aiJlKanRE?long=yes