האמן ויק מוניז יצר בחייו המוני יצירות ממרכיבי מזון שונים ומשונים. חובבי האמנות עוד לא התאוששו מ"המונה ליזה" שלו משוקולד וריבה וכבר יצר האמן את צ'ה ארנסטו גווארה, דמותו של המורד הארגנטיני-קובני. אבל את "צ'ה", שהתבסס על הצילום האייקוני של אלברטו קורדה, יצר מוניז משעועית שחורה בשנת 2000.

אגב, לאחר שהוא יוצר את היצירות הללו, מכיוון שהן לא יישמרו זמן רב מבלי להתקלקל, הוא מצלם אותן וכך משמר אותן להצגה בתערוכות, באלבום העבודות שלו ובהקשרים אמנותיים נוספים.

כמו דימויים אחרים שיצר לדמויות ודימויים מתולדות האמנות, ההיסטוריה, התרבות פופולרית והמדע, גם ביצירת צ'ה הוא השתמש בחומר יומיומי מהמטבח שלו. עדשי השעועית השחורים הם חלק מהמזון הדרום אמריקאי וככאלה הם הולמים את דמותו של צ'ה.

בין סדרות יצירותיו המפורסמות של מוניז מחומרים זמינים ניתן למצוא את "תמונות שוקולד", "תמונות אבק", "תמונות אדמה" ו"תמונות זבל".


את עבודתו של מוניז "צ'ה" לא מצאנו בסרטון, אבל הנה האייקון שאותו ייצר משעועית כהה:

https://youtu.be/aLJ7metgLSI


ועוד מעבודותיו ה"חומרניות" של מוניז:

https://youtu.be/u92J71j_-OU

המושג חַמִּין (Chamin) מתאר מגוון מאכלים מהמטבח היהודי, שייחודם הוא בכך שבישולם איטי, אורך זמן רב ומתבצע על מקור חום נמוך יחסית לקראת שבת.

רכיביו של החמין משתנים לפי מנהגי העדות השונות, אך בדרך כלל החמין מכיל בשר בקר, תפוחי אדמה, חומוס, שעועית, חיטה, גריסים וביצים קשות. לאחר שעות רבות של בישול של כל המרכיבים ביחד, כך שהם סופגים זה את טעמיו של זה. הנחתו לאורך שעות של הצ'ולנט, על האש, הופך את צבעו לחום כהה. כך מקבלים רכיביו גוון אחיד.

למעשה, החמין אינו מאכל אחד ולכן קשה להצביע על הממציאים או אפילו הסביבה שבו הומצא. נראה שהוא התפתח באופן מתמשך כסוגים שונים של מאכלי שבת יהודיים, כבישול איטי, שנמשך והתפתח לאורך דורות רבים, במסגרת המגבלה של שמירת השבת והדלקת אש בה.

המילה "חמין" מקורה במילה חם. בעדות המזרח, או ליתר דיוק אצל חלק מעדות צפון אפריקה, הוא נקרא בשמו הערבי "סחינה" ובתור קטניות מכניסים בו חומוס. אצל יוצאי עיראק הם קרויים "תבית". יהודים מהמוצא הספרדי בארץ קראו לו בעבר "דפינה", שפירושו בערבית "לקבור". הסיבה היא שבעבר נהגו לקבור את סירי הבשר לשבת בתוך בור עמוק, שמולא בגחלים לוחשות. שם, אגב, נהגו להפריד את חומרי הגלם זה מזה, באמצעות שקיקי כותנה.

הצ'ולנט, או טשולענט, הוא השיבוש היהודי אשכנזי של צמד המילים בצרפתית "chaud lent", שפירושן "חום איטי". אבל לעומת הקודמים שלו, שהיו עתירי בשר ופינוקי אוכל, היה הצ'ולנט קדירת שבת ענייה, עיסתית, ובעלת מרקם של דייסה, בה עורבבו מעט מרכיבים יחסית, כולם בסיר אחד וללא הפרדה זה מזה.


הנה הצ'ולנט בשכונות החרדיות (עברית):

https://youtu.be/Iq5Xuqnsb2o


כך נכין חמין (עברית):

https://youtu.be/bu3zv38CN8w


הגרסה הצפון אפריקאית (עברית):

https://youtu.be/KqXfUh3N07E


ועוד מהצ'ולנט החרדי (עברית):

https://youtu.be/_ofZftx4mbc?long=yes

הנפיחה (Fart), שיש המכנים אותה במילה הגרמנית "פְלוֹץ" או במילה התנ"כית נאד, היא פליטה של גזים מפי הטבעת.

הנפיחה היא תוצאה של פעולת מערכת העיכול, לרוב בשל אכילת מאכלים מסוימים היוצרים גזים או אכילה מהירה מדי. כמות הגזים והרכבם משתנים לפי בליעת אוויר, מרכיבי התזונה ופעילות החיידקים במעי.


#גזים
הגזים שנפלטים בנפיחה הם בעיקר חנקן, מימן וגז מתאן, לצד חמצן ופחמן דו-חמצני.


#ריח
גם אם התחושה היא אחרת, בדרך כלל פליטת תערובת הגזים הזו היא חסרת ריח.

כשהריח הלא נעים מורגש, הוא לא נובע מהגזים העיקריים עצמם, אלא מכמויות זעירות של תרכובות גופרית שיש בתערובת גזי הנפיחה שלנו.

מבחינת הנימוס, בכך מקרה, נפיחה בציבור אינה מנומסת ונהוג לצאת לשירותים ולשחררה, או להתנצל בפני הסובבים.


#בריאות
מבחינה בריאותית, כליאת הגזים בבטן עלולה להכאיב והימנעות משחרור של הנפיחה, אינה מומלצת באופן קבוע.

מחקרים מראים שהנפיחות טובות לבריאות.. אבל בבקשה, לא ליד החבר'ה!


#מאכלים גורמים
בין המזונות הידועים כגורמי נפיחות בבטן אפשר למצוא קטניות כמו שעועית, חומוס ועדשים, לצד ירקות ממשפחת המצליבים כמו הכרוב, כרובית וברוקולי, מוצרי חלב אצל מי שרגיש ללקטוז, משקאות מוגזים, ממתיקים מלאכותיים, ומזונות שומניים או מטוגנים

אנשים עם קיבה רגישה יכולים לסבול מגזים גם מפירות עשירים בפרוקטוז, כמו אבטיח, תפוחים או אגסים.


הנה הסבר על מקורו של הגז היוצא מגופנו (מתורגם):

http://youtu.be/GTvnjaUU6Xk?t=6s


הצד הבריאותי של הנפיחות או הפלוצים שטובים לבריאות (עברית):

http://youtu.be/LObj7GTgwY8


יש אנשים שהגזים שלהם נובעים מתסמונת מעי רגיז - אל תקשו עליהם (עברית):

https://youtu.be/5JCI4XYowjw


ליצן שהחליט לצלם תגובות של אנשים:

http://youtu.be/996K9evzK10


פלוצים מוסיקליים בתחרות כשרונות טלוויזיונית:

https://youtu.be/XCJ1YgUCf0c


ובחיוך - סוגי נפיחות:

https://youtu.be/C8NU5nLxqBI

הוא המאכל הלאומי של טקסס ורבים חושבים שמוצאו ממקסיקו. למעשה, יש על כך ויכוח וטענה שמקורו בכלל בטקסס. אבל למה לקלקל אגדה שבגללה מגישים צ'ילי במקסיקו רק במסעדות לתיירים, כי הם בטוחים שהם הגיעו למולדת המאכל הנהדר הזה?

כך או כך, במערבונים ובצלחות של האקדוחנים במערב הפרוע הוא תפס מקום של כבוד, בכל פעם שהגיבור הגיע מהדרך הארוכה במדבר והתיישב לרגע לאכול מנה חמה של צ'ילי.

עד היום הצ'ילי קון קרנה (Chili con carne), בעברית "פלפלים עם בשר", הוא המאכל הלאומי של מדינת טקסס שבארצות הברית, המדינה המזוהה כל כך עם המערב הפרוע.

לצ'ילי קון קרנה יש גרסאות שונות ומשונות, בפינות שונות של העולם. אבל המתכון הבסיסי והכי מוכר שלו מציע נזיד חריף שעשוי מפלפלי צ'ילי חריפים, בשר, שום, בצל וכמון. נוהגים להכין אותו באופן מסורתי מבשר בקר קצוץ או טחון. יש המוסיפים לו עגבניות, שעועית ועוד מרכיבים מגוונים.

ההיסטוריונים סבורים שלמאכל המקורי אחראים הקונקיסטדורים, הכובשים הספרדים שכבשו את מקסיקו במאה ה-16. ככל הנראה כלל המתכון המקורי בשר שיובש, פלפלי צ'ילי מיובשים, חלב כבשים ומלח. הספרדים נהגו לכתוש את הכל ביחד ולייבש את העיסה בצורה של קוביות מיובשות, שאותן בישלו בסירים כשרצו להכין את הנזיד.

מקור השם הוא בספרדית, בה "צ'ילי" הוא פלפל הצ'ילי החריף ו"קרנה" זה בשר.


הנה הצ'ילי קון קרנה המקסיקני שהקאובויז כל כך אוהבים:

https://youtu.be/bTJLLxqZevA


תולדות הצ'ילי קון קרנה:

https://youtu.be/JkZ_2fjzsSE


וכך מכינים צ'ילי קון קרנה (עברית):

https://youtu.be/7zYa9l4B35E