שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה הגדולה של ארט בלייקי?
ב-11 באוקטובר 1919 נולד בפיטסבורג ילד ששמו היה ארתור בלייקי (Arthur Blakey), מי שלימים יהיה ארט בלייקי ויהפוך לאחת מהדמויות המשפיעות ביותר בתולדות מוסיקת הג'אז.
אמו נפטרה כשהיה תינוק ואביו נטש את המשפחה. ארתור הצעיר גדל אצל חברת משפחה שהפכה לאם האומנת שלו. בנעוריו עבד במכרות פחם ובמפעלי פלדה, חוויה שעיצבה את דרכו. כבר בגיל 14 הוא החל להוביל להקת ריקודים משלו והמסע שלו למעמד של מוסיקאי אגדי החל.
הסיפור המפורסם על תחילת דרכו כמתופף מספר שבלייקי למעשה התחיל כפסנתרן, אך כשנכנס למועדון מסוים כדי לנגן, הורה לו בעל המועדון שהיה גנגסטר מזוין, לעבור לתופים כדי לאפשר לפסנתרן הצעיר ארול גארנר (Erroll Garner) לשבת ליד הכלי. בלייקי עצמו סיפר את הסיפור הזה בגרסאות שונות לאורך השנים, אך משהו אחד היה ברור - הג'אז הרוויח מתופף מבריק.
לימים בלייקי יהיה חלק מהמהפכה המוסיקלית של הביבופ (Bebop). זה היה בשנות ה-40, תחילה בלהקתו של בילי אקסטיין (Billy Eckstine) בשנים 1944-1947, בה שיתף פעולה עם ענקים כמו צ'רלי פארקר (Charlie Parker), דיזי גילספי (Dizzy Gillespie) ושרה ווהן (Sarah Vaughan).
אך התרומה האמיתית שלו לג'אז תגיע ב-1954, כשהוא מקים ביחד עם הפסנתרן הוראס סילבר (Horace Silver) את הלהקה המיתולוגית "ג'אז מסנג'רס" (Jazz Messengers). שנתיים אחר כך עוזב סילבר את הלהקה ובלייקי ממשיך להוביל את הג'אז מסנג'רס לבדו - עד יום מותו.
אבל הג'אז מסנג'רס לא הייתה סתם להקה, אלא סוג של אוניברסיטה למדעי הג'אז. היא הייתה למקום שבו יכשירו דורות של מוסיקאי ג'אז צעירים. בשלב מסוים כונתה הלהקה "The Hard Bop Academy" והיא הייתה לאחד המרכיבים המרכזיים שיעצבו את סגנון ה"הארד בופ" (hard bop) שהיה מעין התפתחות של הביבופ עם יותר אלמנטים בלוזיים ואנרגיה דוחפת.
רשימת מי שעברו דרך ה-Jazz Messengers נראית כמו ה"מי ומי" של הג'אז. יש שם מי שיהיו לימים ענקים, כמו הסקסופוניסט וויין שורטר (Wayne Shorter), פרדי האברד (Freddie Hubbard), לי מורגן (Lee Morgan), קית' ג'ארט (Keith Jarrett), ווינטון מרסאליס (Wynton Marsalis) ואחיו בראנפורד מרסאליס (Branford Marsalis), צ'יק קוריאה (Chick Corea) ועוד עשרות שמות נוספים.
בלייקי ידע לזהות כישרון צעיר, לטפח אותו ולתת לו במה להתבטא. ב-1954, כשהציג את הלהקה החדשה במועדון בירדלנד (Birdland) בניו יורק, הוא אמר משפט שהפך למפורסם: "יס, סיר, אני הולך להישאר עם הצעירים - וכשאלה יזדקנו, אני אביא צעירים יותר. זה שומר על המוח פעיל". הוא היה לא רק תופף מבריק אלא גם מורה ומנטור נדיב.
הסגנון שלו בתיפוף היה ייחודי ומזוהה מיד - נגינה אנרגטית, משתמשת בהרבה תופי טום (tom-toms), עם דגש על פוליריתמים אפריקאיים מורכבים.
המתופף האגדי מקס רואץ' (Max Roach) אמר עליו: "ארט היה מקורי. הוא המתופף היחיד שאני מזהה את הטיימינג שלו מיד. נהגנו לקרוא לו Thunder (רעם)". הוא לא היה המתופף הטכני ביותר, אך היה המתופף עם ההילה הכי חזקה. כל תיפוף שלו הרגיש כמו סיפור שמסופר בקצב. חבריו המוסיקאים כינו אותו "Bu", כינוי חיבה שנגזר מהשם המוסלמי שלו.
כי בשנות ה-40 המאוחרות בלייקי נסע לאפריקה, טיול שהשפיע עליו עמוקות. שם הוא אימץ את האסלאם ולקח לעצמו את השם עבדאללה אבן בוחיינה (Abdullah Ibn Buhaina), אך המעריצים המשיכו לקרוא לו בשם הבמה שלו. חלק ממקור ההשראה למוסיקה שלו הגיע מאותם טיולים, שם למד על השורשים האפריקאיים של המוסיקה האפרו-אמריקאית.
החשיבות של בלייקי לא נמדדת רק במספר האלבומים שהקליט, אם כי היו כאלה מאות. החשיבות האמיתית היא בכך שהוא שמר על הג'אז חי ורלוונטי, במשך עשרות שנים, תוך שהוא מעביר את המסורת הזו הלאה בצורה אורגנית וטבעית.
כשהוא הלך לעולמו מסרטן ריאות ב-16 באוקטובר 1990, הוא היה בן 71. הג'אז איבד אחד ממוריו הגדולים ביותר. ארט בלייקי המשיך לנגן עם הלהקה עד ימיו האחרונים, כשחזר מסיבוב הופעות ביפן וחשב שהוא חולה בדלקת ריאות.
עד היום, כל תופף ג'אז שמכבד את עצמו מכיר את הסאונד של ארט בלייקי. האנרגיה, הדחיפה (swing), הרוח - כל אלה הם המורשת החיה שלו וסימן ההיכר שהותיר אחריו.
הנה סיפורו של ארט בלייקי:
https://youtu.be/fbWF6I6Gw74
על סגנון ההארד בופ:
https://youtu.be/xFPZItp5NeI
בלייקי בתופים ב"לילה בטוניסיה" עם הג'אז מסנג'רס:
https://youtu.be/CxfmBqT7uoU?long=yes
סרטון תיעודי עם סיפורו המלא של בלייקי:
https://youtu.be/1Rw8BbG_wKU?long=yes
ובהופעה חיה עם הג'אז מסנג'רס:
https://youtu.be/uKOoxgI_xfQ?long=yes
שרה ווהן
ב-11 באוקטובר 1919 נולד בפיטסבורג ילד ששמו היה ארתור בלייקי (Arthur Blakey), מי שלימים יהיה ארט בלייקי ויהפוך לאחת מהדמויות המשפיעות ביותר בתולדות מוסיקת הג'אז.
אמו נפטרה כשהיה תינוק ואביו נטש את המשפחה. ארתור הצעיר גדל אצל חברת משפחה שהפכה לאם האומנת שלו. בנעוריו עבד במכרות פחם ובמפעלי פלדה, חוויה שעיצבה את דרכו. כבר בגיל 14 הוא החל להוביל להקת ריקודים משלו והמסע שלו למעמד של מוסיקאי אגדי החל.
הסיפור המפורסם על תחילת דרכו כמתופף מספר שבלייקי למעשה התחיל כפסנתרן, אך כשנכנס למועדון מסוים כדי לנגן, הורה לו בעל המועדון שהיה גנגסטר מזוין, לעבור לתופים כדי לאפשר לפסנתרן הצעיר ארול גארנר (Erroll Garner) לשבת ליד הכלי. בלייקי עצמו סיפר את הסיפור הזה בגרסאות שונות לאורך השנים, אך משהו אחד היה ברור - הג'אז הרוויח מתופף מבריק.
לימים בלייקי יהיה חלק מהמהפכה המוסיקלית של הביבופ (Bebop). זה היה בשנות ה-40, תחילה בלהקתו של בילי אקסטיין (Billy Eckstine) בשנים 1944-1947, בה שיתף פעולה עם ענקים כמו צ'רלי פארקר (Charlie Parker), דיזי גילספי (Dizzy Gillespie) ושרה ווהן (Sarah Vaughan).
אך התרומה האמיתית שלו לג'אז תגיע ב-1954, כשהוא מקים ביחד עם הפסנתרן הוראס סילבר (Horace Silver) את הלהקה המיתולוגית "ג'אז מסנג'רס" (Jazz Messengers). שנתיים אחר כך עוזב סילבר את הלהקה ובלייקי ממשיך להוביל את הג'אז מסנג'רס לבדו - עד יום מותו.
אבל הג'אז מסנג'רס לא הייתה סתם להקה, אלא סוג של אוניברסיטה למדעי הג'אז. היא הייתה למקום שבו יכשירו דורות של מוסיקאי ג'אז צעירים. בשלב מסוים כונתה הלהקה "The Hard Bop Academy" והיא הייתה לאחד המרכיבים המרכזיים שיעצבו את סגנון ה"הארד בופ" (hard bop) שהיה מעין התפתחות של הביבופ עם יותר אלמנטים בלוזיים ואנרגיה דוחפת.
רשימת מי שעברו דרך ה-Jazz Messengers נראית כמו ה"מי ומי" של הג'אז. יש שם מי שיהיו לימים ענקים, כמו הסקסופוניסט וויין שורטר (Wayne Shorter), פרדי האברד (Freddie Hubbard), לי מורגן (Lee Morgan), קית' ג'ארט (Keith Jarrett), ווינטון מרסאליס (Wynton Marsalis) ואחיו בראנפורד מרסאליס (Branford Marsalis), צ'יק קוריאה (Chick Corea) ועוד עשרות שמות נוספים.
בלייקי ידע לזהות כישרון צעיר, לטפח אותו ולתת לו במה להתבטא. ב-1954, כשהציג את הלהקה החדשה במועדון בירדלנד (Birdland) בניו יורק, הוא אמר משפט שהפך למפורסם: "יס, סיר, אני הולך להישאר עם הצעירים - וכשאלה יזדקנו, אני אביא צעירים יותר. זה שומר על המוח פעיל". הוא היה לא רק תופף מבריק אלא גם מורה ומנטור נדיב.
הסגנון שלו בתיפוף היה ייחודי ומזוהה מיד - נגינה אנרגטית, משתמשת בהרבה תופי טום (tom-toms), עם דגש על פוליריתמים אפריקאיים מורכבים.
המתופף האגדי מקס רואץ' (Max Roach) אמר עליו: "ארט היה מקורי. הוא המתופף היחיד שאני מזהה את הטיימינג שלו מיד. נהגנו לקרוא לו Thunder (רעם)". הוא לא היה המתופף הטכני ביותר, אך היה המתופף עם ההילה הכי חזקה. כל תיפוף שלו הרגיש כמו סיפור שמסופר בקצב. חבריו המוסיקאים כינו אותו "Bu", כינוי חיבה שנגזר מהשם המוסלמי שלו.
כי בשנות ה-40 המאוחרות בלייקי נסע לאפריקה, טיול שהשפיע עליו עמוקות. שם הוא אימץ את האסלאם ולקח לעצמו את השם עבדאללה אבן בוחיינה (Abdullah Ibn Buhaina), אך המעריצים המשיכו לקרוא לו בשם הבמה שלו. חלק ממקור ההשראה למוסיקה שלו הגיע מאותם טיולים, שם למד על השורשים האפריקאיים של המוסיקה האפרו-אמריקאית.
החשיבות של בלייקי לא נמדדת רק במספר האלבומים שהקליט, אם כי היו כאלה מאות. החשיבות האמיתית היא בכך שהוא שמר על הג'אז חי ורלוונטי, במשך עשרות שנים, תוך שהוא מעביר את המסורת הזו הלאה בצורה אורגנית וטבעית.
כשהוא הלך לעולמו מסרטן ריאות ב-16 באוקטובר 1990, הוא היה בן 71. הג'אז איבד אחד ממוריו הגדולים ביותר. ארט בלייקי המשיך לנגן עם הלהקה עד ימיו האחרונים, כשחזר מסיבוב הופעות ביפן וחשב שהוא חולה בדלקת ריאות.
עד היום, כל תופף ג'אז שמכבד את עצמו מכיר את הסאונד של ארט בלייקי. האנרגיה, הדחיפה (swing), הרוח - כל אלה הם המורשת החיה שלו וסימן ההיכר שהותיר אחריו.
הנה סיפורו של ארט בלייקי:
https://youtu.be/fbWF6I6Gw74
על סגנון ההארד בופ:
https://youtu.be/xFPZItp5NeI
בלייקי בתופים ב"לילה בטוניסיה" עם הג'אז מסנג'רס:
https://youtu.be/CxfmBqT7uoU?long=yes
סרטון תיעודי עם סיפורו המלא של בלייקי:
https://youtu.be/1Rw8BbG_wKU?long=yes
ובהופעה חיה עם הג'אז מסנג'רס:
https://youtu.be/uKOoxgI_xfQ?long=yes
