שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היו תאי הגזים בשואה?
תא גזים הוא חדר או אולם אטום, המצוי בתוך מבנה שאליו חובר מנגנון להזרמת גז רעיל, לצורך המתה של בני אדם ובמקרים אחרים גם בעלי חיים.
במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה היהודית נשלחו מיליוני יהודים אל מותם במחנות ההשמדה הנאציים. תאי הגזים שימשו בדיוק לזה. הם היו האמצעי העיקרי בתוכנית השטנית של הנאצים, הידועה בכינוי "הפתרון הסופי", תכנית להשמדת יהודי אירופה במהלך השואה.
הנאצים החלו ברציחות המוניות של יהודים בבורות הירי, בגז של מנועי טנקים שהוזרם לתוך תאים דחוסים ביהודים ובמשאיות גז ששימשו כתאי גזים ניידים. תאי הגזים (Gas chambers) הגדולים הפכו לשיטה מושלמת מבחינת המשטר הנאצי. הם שימשו להשמדה המונית, בעיקר של יהודים, במחיר זול וביעילות הגרמנית המסורתית. כי בתאי הגזים הם רצחו מספר רב של אנשים ביחד, במהירות ובחסכון של משאבים.
רק שנבין, היו תאי גזים שהכילו אפילו 300 איש בבת אחת.
המשטר הנאצי ידוע גם בשימוש הרב שעשה בשקרים. ואכן, גם ברציחות ההמוניות של תאי הגזים שולב שקר שהיה מצמרר במיוחד. על מנת להונות את הקורבנות ולמנוע התנגדות מצידם הוסוו תאי הגזים כמקלחות. מרבית הקורבנות האמינו שהם הולכים להתקלח. הם התפשטו וסידרו את בגדיהם, במחשבה שתוך רגעים הם ייטלו אותם בחזרה ויתלבשו.
אבל האמת הנוראה התגלתה להם מיד עם כניסתם לחדרים, כשנאטמו דלתות התאים אליהם נכנסו ושוחרר לתוכו גז רעיל, בדרך כלל ציקלון B, שגרם למוות בחנק.
לאחר שהאחראי על הזרמת הגז וידא מבחוץ את מות הקורבנות, נפתחו הדלתות. אז נכנסו לתאים עבדים יהודים, אי אפשר לכנותם אחרת, שכן היו יהודים שתמורת חייהם עבדו בשביל הגרמנים.
הם כונו "זונדר קומנדו". הם מיהרו לאסוף את הגופות והשליכו אותן למשרפות, או קרמטוריום, מתקן ענק של כבשנים בהם שרפו את הגופות לאפר, או לשריפה בבורות פתוחים ולהטמנה בקברי אחים.
תאי הגזים שימשו בעיקר לרצח של יהודים, כולל קשישים, נשים, בני נוער וילדים. לא פעם השמידו בהם אנשי ה-SS גם בני קבוצות אוכלוסיה אחרות ואנשים שנחשבו "בלתי רצויים" על ידי המשטר הנאצי, כגון הצוענים או בני הרומא, נכים ומפגרים גרמנים ורבים שהוכרזו כמתנגדי משטר.
תאי הגזים שימשו במהלך השואה לרצח מיליונים, כולם חפים מפשע, על ידי גרמניה הנאצית. זהו רצח העם השיטתי והמזעזע בתולדות האנושות. כל דיון בו צריך להתנהל ברגישות ובכבוד לקורבנות ולניצולים.
מי ייתן והעולם ייקח את זיכרון השואה כלקח מתמיד, שנתמקד בקידום הסובלנות, החסד והכבוד לכל אדם, ללא הבדל או קשר למי שהוא ומהו.
אנו נציין שבהשראת ההשמדה הנאצית באמצעותם, שימשו לאורך ההיסטוריה תאי גזים, גם במקרים נוספים של רצח עם והרג המוני.
הנה סיור באושוויץ אל תאי הגזים והמשרפות (עברית):
https://youtu.be/MJI3nGl4_Ss
עדות בגוף ראשון מתאי הגזים (עברית):
https://youtu.be/OExi6HlKCYM
סרטון אותנטי של תאי הגזים:
https://youtu.be/nLjlm4yByQw
משחקי מחשב מרתיחים בהם על השחקן להוביל יהודים לתאי הגזים (עברית):
https://youtu.be/C5SsJxJ8OEc
ותיאורים מצמררים של תאי הגזים הנאציים בשואה (עברית):
https://youtu.be/FemgWTKe3Ho?long=yes
מה הסיפור המדהים של אלבום אושוויץ?
הנאצים לא אפשרו לאיש לצלם את אירועי הזוועה שעל רמפות הרכבות או במחנות הריכוז. הם עמלו קשות על הסתרת תהליך ההשמדה של היהודים מעיני שאר העולם. צילומים כאלה יכולים היו להקים עליהם את העולם כולו. אבל חייל נאצי אחד לפחות צילם במחנה הריכוז הגדול מכולם ואסף את התמונות לאלבום. נסו לדמיין אלבום תמונות יחיד במינו, שמתעד את הגעתה של קהילה שלמה למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו ושרד. ועכשיו דמיינו שמי שמוצאת אותו, לאחר המלחמה ובמרחק רב מאושוויץ, היא ניצולה של אותו משלוח יהודים שצולם באלבום.
הסיפור הלא-יאומן של האלבום, הוא סיפורה האישי של נערה יהודיה בת 18 בשם לילי יעקב. זה היה לקראת סוף המלחמה, באביב של שנת 1944. לילי הגיעה לאושוויץ ביחד עם משפחתה, באחת הרכבות שהובילו את יהדות הונגריה. על הרמפה של אושוויץ היא הופרדה מהמשפחה כולה. מבעד לדמעות הספיקה לילי לראות את הוריה ואחיה הקטנים הולכים ומתרחקים. היא לא תראה אותם יותר. הם נשלחו לתאי הגזים.
לילי עצמה נשלחה לעבודה רחוק משם, במחנה הריכוז דורה. בעוד שאיש מהאנשים שהיא אהבה לא שרד, היא הצליחה להישאר בחיים. בודדה ואומללה, הצליחה לילי לשרוד את כל המלחמה.
יום השחרור היה אמנם יום מאושר, שבו ברחו החיילים והקצינים הנאצים והמחנה ננטש. אבל הוא התחיל רע, כי לפני שהם ברחו, חיסלו השומרים הנאצים כמה שיותר מהאסירים.
לילי ניצלה מהחיסול כי הייתה בחדר החולים. חלושה ורעבה היא יצאה מחדר החולים וכששמעה שהשומרים ברחו, היא החליטה לחפש מזון בביתנים של החיילים הנאצים. בין החפצים שננטשו על ידי הנאצים בחדרים היא מצאה אלבום תמונות. צילם אותו קצין נאצי שהורשה לצלם יום בעבודה למטרותיו הפרטיות. מעין אלבום מזכרת שטני...
כשהביטה היטב בתמונות לילי יעקב נדהמה. הסתבר לה שהיא מצאה זה עתה אלבום תמונות שהנציח את הגעת הטרנספורט שלה עצמה לאושוויץ. זה היה משלוח היהודים שהגיע מהונגריה ברכבת ובו היא, משפחתה ורבים מידידיה ושכניה. התמונות שבאלבום הציגו את הקהילה שלה יורדת מהרכבת אל הרציף, עוברת סלקציה אכזרית ומחולקת למי שהולכים לעבודה ומי שממתינים לתאי הגזים. התמונות המצמררות ביותר הן של האמהות והילדים הממתינים ליד העצים, מבלי לדעת שרובם ימותו בשעות הקרובות. חלק גדול מהם היא הכירה באופן אישי.
לילי זיהתה ברבות מהתמונות שבאלבום את עצמה, את משפחתה וחברים רבים.
במשך שנים רבות החזיקה לילי באלבום. טיפין טיפין הגיעו ניצולים מאותו משלוח וזכו לקחת תמונה של יקיריהם מתוכו. אבל עם השנים הסתבר עד כמה האלבום הזה הוא יחודי. "אלבום אושוויץ" שמצאה לילי יעקב היה ונשאר העדות המצולמת היחידה שהנציחה באופן ברור את הגעת יהודים למחנה השמדה כלשהו. היו בו התמונות הבלעדיות שהנציחו את הסלקציה שעברו היהודים ואת מנגנון ההשמדה הנאצי. האלבום אמנם מתמקד במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, אבל היה לעדות ברורה לתהליך שרבים מניצולי השואה העידו עליו בעל פה, ללא עדויות מצולמות אחרות.
לקראת סוף חייה, לאחר שנים רבות שבהן האלבום היה ברשותה, תרמה לילי יעקב את אלבום התמונות היחיד של השואה, שהוא גם אלבומם האחרון של בני משפחתה וחבריה, למוסד "יד ושם".
הנה סיפורו של אלבום אושוויץ (עברית):
https://youtu.be/Johmwy48P2w
וסרט תיעודי על האלבום והחיים במחנה כפי שמשתקפים ממנו (מתורגם):
https://youtu.be/1o8n3UxAROE?long=yes
מה היה הפתרון הסופי?
"הפתרון הסופי" (Final Solution) היה התוכנית הנאצית להשמדת העם היהודי בשטחי הכיבוש של הנאצים, או פתרון בעיית "השאלה היהודית", כמו שכינו זאת הנאצים.
ההחלטה על צורת יישומו של הפתרון הסופי. התקבלה בוועידה שהתקיימה ב"וילה ואנזה" בברלין, ב-20 בינואר 1942. את יישום הפתרון הסופי הוביל, בהוראת היטלר אך באכזריות רבה וביעילות שלא תאומן, ריינהרד היידריך. הוא היה ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך וסגנו של הימלר, מפקד ה-SS. היידריך היה גם מי שכינס את אותה "ועידת ואנזה", בהשתתפות פקידים ראשיים במשטר הנאצי וכדי לתאם את חלוקת התפקידים והסמכויות, במהלך ביצוע הפתרון הסופי.
אותו היידריך פירש את הוראת היטלר בצורה האכזרית ביותר והחל בחיסול עשרות אלפי יהודים בפולין הכבושה. הוא יצר את הקונספט של "בורות המוות", בהם נרצחו רבים ביריות ונפלו במותם ונקברו, באותם בורות שחפרו לעצמם בהוראת הנאצים.
לאחר שהמחתרת הצ'כית התנקשה והרגה את היידריך, המשיך הימלר את מעשיו של סגנו המת והצמיח את החיסולים שהנהיג היידריך, למה שיהפוך להיות השואה ויימדד במספרים מבהילים של רצח 6 מיליון יהודים, רובם במחנות ריכוז והשמדה, במה שיהיה לרצח העם הגדול בהיסטוריה.
כך התחיל הפתרון הסופי (מתורגם):
https://youtu.be/u_W5Fdw3c4c
כך הוא התפתח (מתורגם):
https://youtu.be/aLt1guCS3oI
כך החל הרצח השיטתי (מתורגם):
https://youtu.be/Tcs_9mpc8ug
וסרט תיעודי על הפתרון הסופי בימיו האחרונים של מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו (עברית):
https://youtu.be/PrfewO4DHpU?long=yes
תאי הגזים
תא גזים הוא חדר או אולם אטום, המצוי בתוך מבנה שאליו חובר מנגנון להזרמת גז רעיל, לצורך המתה של בני אדם ובמקרים אחרים גם בעלי חיים.
במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה היהודית נשלחו מיליוני יהודים אל מותם במחנות ההשמדה הנאציים. תאי הגזים שימשו בדיוק לזה. הם היו האמצעי העיקרי בתוכנית השטנית של הנאצים, הידועה בכינוי "הפתרון הסופי", תכנית להשמדת יהודי אירופה במהלך השואה.
הנאצים החלו ברציחות המוניות של יהודים בבורות הירי, בגז של מנועי טנקים שהוזרם לתוך תאים דחוסים ביהודים ובמשאיות גז ששימשו כתאי גזים ניידים. תאי הגזים (Gas chambers) הגדולים הפכו לשיטה מושלמת מבחינת המשטר הנאצי. הם שימשו להשמדה המונית, בעיקר של יהודים, במחיר זול וביעילות הגרמנית המסורתית. כי בתאי הגזים הם רצחו מספר רב של אנשים ביחד, במהירות ובחסכון של משאבים.
רק שנבין, היו תאי גזים שהכילו אפילו 300 איש בבת אחת.
המשטר הנאצי ידוע גם בשימוש הרב שעשה בשקרים. ואכן, גם ברציחות ההמוניות של תאי הגזים שולב שקר שהיה מצמרר במיוחד. על מנת להונות את הקורבנות ולמנוע התנגדות מצידם הוסוו תאי הגזים כמקלחות. מרבית הקורבנות האמינו שהם הולכים להתקלח. הם התפשטו וסידרו את בגדיהם, במחשבה שתוך רגעים הם ייטלו אותם בחזרה ויתלבשו.
אבל האמת הנוראה התגלתה להם מיד עם כניסתם לחדרים, כשנאטמו דלתות התאים אליהם נכנסו ושוחרר לתוכו גז רעיל, בדרך כלל ציקלון B, שגרם למוות בחנק.
לאחר שהאחראי על הזרמת הגז וידא מבחוץ את מות הקורבנות, נפתחו הדלתות. אז נכנסו לתאים עבדים יהודים, אי אפשר לכנותם אחרת, שכן היו יהודים שתמורת חייהם עבדו בשביל הגרמנים.
הם כונו "זונדר קומנדו". הם מיהרו לאסוף את הגופות והשליכו אותן למשרפות, או קרמטוריום, מתקן ענק של כבשנים בהם שרפו את הגופות לאפר, או לשריפה בבורות פתוחים ולהטמנה בקברי אחים.
תאי הגזים שימשו בעיקר לרצח של יהודים, כולל קשישים, נשים, בני נוער וילדים. לא פעם השמידו בהם אנשי ה-SS גם בני קבוצות אוכלוסיה אחרות ואנשים שנחשבו "בלתי רצויים" על ידי המשטר הנאצי, כגון הצוענים או בני הרומא, נכים ומפגרים גרמנים ורבים שהוכרזו כמתנגדי משטר.
תאי הגזים שימשו במהלך השואה לרצח מיליונים, כולם חפים מפשע, על ידי גרמניה הנאצית. זהו רצח העם השיטתי והמזעזע בתולדות האנושות. כל דיון בו צריך להתנהל ברגישות ובכבוד לקורבנות ולניצולים.
מי ייתן והעולם ייקח את זיכרון השואה כלקח מתמיד, שנתמקד בקידום הסובלנות, החסד והכבוד לכל אדם, ללא הבדל או קשר למי שהוא ומהו.
אנו נציין שבהשראת ההשמדה הנאצית באמצעותם, שימשו לאורך ההיסטוריה תאי גזים, גם במקרים נוספים של רצח עם והרג המוני.
הנה סיור באושוויץ אל תאי הגזים והמשרפות (עברית):
https://youtu.be/MJI3nGl4_Ss
עדות בגוף ראשון מתאי הגזים (עברית):
https://youtu.be/OExi6HlKCYM
סרטון אותנטי של תאי הגזים:
https://youtu.be/nLjlm4yByQw
משחקי מחשב מרתיחים בהם על השחקן להוביל יהודים לתאי הגזים (עברית):
https://youtu.be/C5SsJxJ8OEc
ותיאורים מצמררים של תאי הגזים הנאציים בשואה (עברית):
https://youtu.be/FemgWTKe3Ho?long=yes
הנאצים לא אפשרו לאיש לצלם את אירועי הזוועה שעל רמפות הרכבות או במחנות הריכוז. הם עמלו קשות על הסתרת תהליך ההשמדה של היהודים מעיני שאר העולם. צילומים כאלה יכולים היו להקים עליהם את העולם כולו. אבל חייל נאצי אחד לפחות צילם במחנה הריכוז הגדול מכולם ואסף את התמונות לאלבום. נסו לדמיין אלבום תמונות יחיד במינו, שמתעד את הגעתה של קהילה שלמה למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו ושרד. ועכשיו דמיינו שמי שמוצאת אותו, לאחר המלחמה ובמרחק רב מאושוויץ, היא ניצולה של אותו משלוח יהודים שצולם באלבום.
הסיפור הלא-יאומן של האלבום, הוא סיפורה האישי של נערה יהודיה בת 18 בשם לילי יעקב. זה היה לקראת סוף המלחמה, באביב של שנת 1944. לילי הגיעה לאושוויץ ביחד עם משפחתה, באחת הרכבות שהובילו את יהדות הונגריה. על הרמפה של אושוויץ היא הופרדה מהמשפחה כולה. מבעד לדמעות הספיקה לילי לראות את הוריה ואחיה הקטנים הולכים ומתרחקים. היא לא תראה אותם יותר. הם נשלחו לתאי הגזים.
לילי עצמה נשלחה לעבודה רחוק משם, במחנה הריכוז דורה. בעוד שאיש מהאנשים שהיא אהבה לא שרד, היא הצליחה להישאר בחיים. בודדה ואומללה, הצליחה לילי לשרוד את כל המלחמה.
יום השחרור היה אמנם יום מאושר, שבו ברחו החיילים והקצינים הנאצים והמחנה ננטש. אבל הוא התחיל רע, כי לפני שהם ברחו, חיסלו השומרים הנאצים כמה שיותר מהאסירים.
לילי ניצלה מהחיסול כי הייתה בחדר החולים. חלושה ורעבה היא יצאה מחדר החולים וכששמעה שהשומרים ברחו, היא החליטה לחפש מזון בביתנים של החיילים הנאצים. בין החפצים שננטשו על ידי הנאצים בחדרים היא מצאה אלבום תמונות. צילם אותו קצין נאצי שהורשה לצלם יום בעבודה למטרותיו הפרטיות. מעין אלבום מזכרת שטני...
כשהביטה היטב בתמונות לילי יעקב נדהמה. הסתבר לה שהיא מצאה זה עתה אלבום תמונות שהנציח את הגעת הטרנספורט שלה עצמה לאושוויץ. זה היה משלוח היהודים שהגיע מהונגריה ברכבת ובו היא, משפחתה ורבים מידידיה ושכניה. התמונות שבאלבום הציגו את הקהילה שלה יורדת מהרכבת אל הרציף, עוברת סלקציה אכזרית ומחולקת למי שהולכים לעבודה ומי שממתינים לתאי הגזים. התמונות המצמררות ביותר הן של האמהות והילדים הממתינים ליד העצים, מבלי לדעת שרובם ימותו בשעות הקרובות. חלק גדול מהם היא הכירה באופן אישי.
לילי זיהתה ברבות מהתמונות שבאלבום את עצמה, את משפחתה וחברים רבים.
במשך שנים רבות החזיקה לילי באלבום. טיפין טיפין הגיעו ניצולים מאותו משלוח וזכו לקחת תמונה של יקיריהם מתוכו. אבל עם השנים הסתבר עד כמה האלבום הזה הוא יחודי. "אלבום אושוויץ" שמצאה לילי יעקב היה ונשאר העדות המצולמת היחידה שהנציחה באופן ברור את הגעת יהודים למחנה השמדה כלשהו. היו בו התמונות הבלעדיות שהנציחו את הסלקציה שעברו היהודים ואת מנגנון ההשמדה הנאצי. האלבום אמנם מתמקד במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, אבל היה לעדות ברורה לתהליך שרבים מניצולי השואה העידו עליו בעל פה, ללא עדויות מצולמות אחרות.
לקראת סוף חייה, לאחר שנים רבות שבהן האלבום היה ברשותה, תרמה לילי יעקב את אלבום התמונות היחיד של השואה, שהוא גם אלבומם האחרון של בני משפחתה וחבריה, למוסד "יד ושם".
הנה סיפורו של אלבום אושוויץ (עברית):
https://youtu.be/Johmwy48P2w
וסרט תיעודי על האלבום והחיים במחנה כפי שמשתקפים ממנו (מתורגם):
https://youtu.be/1o8n3UxAROE?long=yes
"הפתרון הסופי" (Final Solution) היה התוכנית הנאצית להשמדת העם היהודי בשטחי הכיבוש של הנאצים, או פתרון בעיית "השאלה היהודית", כמו שכינו זאת הנאצים.
ההחלטה על צורת יישומו של הפתרון הסופי. התקבלה בוועידה שהתקיימה ב"וילה ואנזה" בברלין, ב-20 בינואר 1942. את יישום הפתרון הסופי הוביל, בהוראת היטלר אך באכזריות רבה וביעילות שלא תאומן, ריינהרד היידריך. הוא היה ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך וסגנו של הימלר, מפקד ה-SS. היידריך היה גם מי שכינס את אותה "ועידת ואנזה", בהשתתפות פקידים ראשיים במשטר הנאצי וכדי לתאם את חלוקת התפקידים והסמכויות, במהלך ביצוע הפתרון הסופי.
אותו היידריך פירש את הוראת היטלר בצורה האכזרית ביותר והחל בחיסול עשרות אלפי יהודים בפולין הכבושה. הוא יצר את הקונספט של "בורות המוות", בהם נרצחו רבים ביריות ונפלו במותם ונקברו, באותם בורות שחפרו לעצמם בהוראת הנאצים.
לאחר שהמחתרת הצ'כית התנקשה והרגה את היידריך, המשיך הימלר את מעשיו של סגנו המת והצמיח את החיסולים שהנהיג היידריך, למה שיהפוך להיות השואה ויימדד במספרים מבהילים של רצח 6 מיליון יהודים, רובם במחנות ריכוז והשמדה, במה שיהיה לרצח העם הגדול בהיסטוריה.
כך התחיל הפתרון הסופי (מתורגם):
https://youtu.be/u_W5Fdw3c4c
כך הוא התפתח (מתורגם):
https://youtu.be/aLt1guCS3oI
כך החל הרצח השיטתי (מתורגם):
https://youtu.be/Tcs_9mpc8ug
וסרט תיעודי על הפתרון הסופי בימיו האחרונים של מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו (עברית):
https://youtu.be/PrfewO4DHpU?long=yes
