שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו השבט האבוד יאקירמא או הקירמא באנתרופולוגיה?
יאקירמא הוא מונח שהמציאו מדענים בתחום האנתרופולוגיה (בראשות הוראס מיינר) כדי להסביר את האופן שבו מסתכלים במדע זה על חברות זרות לחוקר. האנתרופולוג מתאר תמיד חברות לא מוכרות תוך שמירה על ריחוק אתנוגרפי. כאן הם עשו זאת בתיאור וניתוח דומים, אך של החברה האמריקאית, חברה מודרנית שמתוארת כמו "שבט אבוד" של ילידים לא מוכרים לחוקר.
הנה התיאור של אספקטים שונים של התנהגות חברתית בשבט היאקירמא (היפוך אותיות של אמריקאי):
#השבט האבוד - פולחן הגוף של ה"יאקיראמא"
ל"יאקירמא" כלכלת שוק מפותחת מאוד ובני השבט מקדישים חלק גדול מזמנם לפעילות כלכלית.. עם זאת, מושקעים משאבים רבים בפעילות פולחנית וטקסית. הגוף עומד במוקד הפעילות הפולחנית הזאת. בני השבט מאמינים שמראה הגוף ובריאותו חשובים מאוד. לפי אמונתם, הגוף חלש, מכוער ונוטה למחלות, והדרך היחידה לשיפור מצבו, היא באמצעות השפעתם החזקה של טקסים ופולחנים שונים
בכל בית מצוי מקדש אחד לפחות שבו מתבצעים טקסים ופולחנים כאלה. בבתי האח"מים ניתן למצוא מספר מקדשים כאלה. למעשה, הרווחה של בית מסוים נקבעת על – פי מספר המקדשים הללו.. יותר מקדשים – יותר רווחה.
הטקסים אינם מתנהלים באופן משפחתי אלא באורח פרטי וסודי. לא מקובל לדבר על טקסים אלו, אלא רק עם ילדים קטנים הנצרכים להדרכה מתאימה לגביהם.
אנשי ה"יאקירמא" מרבים לעסוק ב"ענייני הפה". הם מאמינים כי למצבו של הפה השפעה רבה על יחסיהם החברתיים וכי ללא ביצוע "טקסי הפה" היומיים עשויות שיניהם לנשור. פולחן הפה היומי – שייראה לזר דוחה ביותר – כולל הכנסה לפה של אוסף שערות קטן עם חומרים מאגיים מסוימים, והנעתו בתנועות טקסיות מוכתבות מראש.
בנוסף לפולחן הפה היומי, נוהגים בני השבט לבקר מספר פעמים בשנה אצל "איש הפה הקדוש". לכוהנים אלו יש מערכת מרשימה ביותר של אביזרים, הכוללת מחטים שונות, מקדחות ואזמלים. הם נוהגים להרחיב את החורים בשיני בני השבט ולמלא אותם בחומרים מאגיים שונים המונעים, לפי אמונתם, ריקבון.
מובן שתהליך הריקבון נמשך, אבל בני השבט ממשיכי לבקר אצל הכוהנים ואף לתת להם מתנות יקרות ערך. זהו פולחן מכאיב ביותר, המצביע על הנטיות הסדיסטיות והמזוכיסטיות של בני השבט.
הגברים בשבט נוהגים לשרוט מדי יום את פניהם עד זוב דם באמצעות מכשיר חד.
בחדר המקדש ישנה קופסת קסמים בה יש עשבי מרפא, שאיש אינו יודע ממה הם מורכבים.
האדם הולך לאיש מרפא והוא כותב לו משהו על נייר, בכתב סתרים. האדם הולך למומחה לעשבי מרפא וזה מספק לו את המרשם. את השאריות אין מסלקים אלא שומרים בארגז קסמים אשר בלב המקדש מתוך אמונה שהם מגנים על בני השבט.
אגן הטבילה – שמימיו מגיעים מכלל הקהילה ובהם טובלים את כל המשפחה בזה אחר זה.
הגברים שוטפים את פניהם כל בוקר עד זוב דם פעולה רציונאלית מאוד.
הנשים אופות ראשיהן בתנור פעם בכמה זמן, והן מאמינות שהיופי בא דרך השיער.
מקדש מילוח-תיב –אדם חולה באופן רציונאלי מנסה לרפא את עצמו, אך שם ברגע שאדם חולה עוזב את בני משפחתו ונכנס למקדש כל שהו שכל המוסכמות החברתיות, מחיי היומיום משתנים. כמו למשל חשיפת הגוף לפני הכוהנים ונעיצת מחטים בו.
המטפלים בו הם כוהנים וכוהנות ואף אחד לא מתווכח אתם. מטרת אותו מקדש הוא לרפא אנשים, אך חלק גדול מהאנשים שנכנסים לשם, יוצאים ללא רוח חיים.
המקשיבים - אלו אנשים מיוחדים, להם מספרים את כל הסודות והבעיות. אנשים שאמורים להביא מרפא לכל הבעיות ושהם בעצם לא נוגעים בחולה. רק מקשיבים, והחולה ככל שיזכור יותר מידע מימי ילדותו כך קל יותר למקשיב לפתור את בעיותיו.
הנשים בשבט הן מוזרות ביותר. למרות שהנורמה היא צניעות, אישה, שחושפת כמה שיותר מושכת תשומת לב ואהדה, יותר מהנשים הצנועות.
הנה סרטון משעשע של כתבת המציגה את היאקירמא:
https://youtu.be/U5B9lvYqZgA
מהו חוק מרפי?
בפשטות, חוק מרפי אומר ש"אם דבר מה עלול להשתבש - הוא אכן ישתבש!" או במילים אחרות, "כל מה שיכול להשתבש, אכן ישתבש!"
באמצעות החוק עם הקריצה הזה, מסבירים אנשים את העובדה שגם אחרי שאנו עושים הכנות מעמיקות לקראת משהו, ובטוחים שהכל מוכן ויתנהל ללא בעיות, תמיד יצוצו בעיות, תקלות והנחתות שיקלקלו את הביצוע המושלם שהוכן בקפידה..
החוק נקרא על שם אדוארד א. מרפי ג'וניור, מהנדס טילים אמריקאי, שניסח את העיקרון לאחר שזיהה את הסינדרום הזה ואמר על מישהו מהצוות שלו ש"אם יהיה סיכוי שיעשה טעות, הוא אכן יעשה אותה!".
"חוק מרפי" הוא כל כך מדויק ושכיח, עד כדי כך שהפך מעין "כלי עבודה" בחיי האדם המודרני - צוותים ואנשים מתכוננים לתקלות בנוסח חוק מרפי, מכינים תכניות אלטרנטיביות (Plan B) למקרים של תקלות, מכינים ציוד גיבוי ועוד.
אנו נסכם ונאמר שבעולם המודרני, אם לוקחים בחשבון את חוק מרפי, ניתן להצליח במילוי המשימות המורכבות והקשות ביותר, כי "ככל שנזהה מראש שדבר מה יכול להשתבש, נוכל להקטין את הסיכוי לשיבוש כזה".
הנה הטייס שעל שמו חוק מרפי (עברית):
https://youtu.be/PqDpzL0JlzU
וסרטון חביב על "חוק מרפי" ועל זה שהוא לא סוף העולם..
http://youtu.be/dkSnubkt0RU
מהו חוק פארטו ואיך הוא מאפשר התנהלות נכונה?
חוק פארטו או עיקרון פארטו (Pareto principle), הוא חוק שנקרא גם "חוק 80/20" ולפיו 20% מהפעולות שעושה אדם אחראיים ל-80% מהערך שהוא יוצר, בעוד שעבור 20% הנותרים של הערך הוא נאלץ להשקיע המון - 80% מהאנרגיה שלו. הרבה צעדי ייעול ותכנון עיסקי נגזרים מהחוק הזה, פרי הגותו של הכלכלן והסוציולוג וילפרדו פארטו.
האמת היא שפארטו ניסח לראשונה את העיקרון שלו בהקשר אחר לחלוטין. הוא ניסח מה שלימים ייקרא "חוק פארטו", בהקשר לאי-השוויון הכלכלי בחברה. פארטו הבחין ש-20% מאוכלוסיית איטליה מחזיקה ב-80% מהרכוש. יחס זה התגלה במקרים רבים נוספים ומאז משמש מדד פארטו למדידת אי השוויון בחלוקת הכנסה.
אבל בכל כך הרבה מקרים התגלה החוק של פארטו כנכון, עד שהוא הפך לעיקרון כללי, שמאפשר להבין ולנתח המון פעולות, כולל בתחומים כמו ייעול, התנהלות אישית, השקעות ועוד.
אחד מהדברים שחוק פארטו מאפשר לנו להבין הוא החשיבות של המיקוד - להיות ממוקד בדברים החשובים באמת, אלה שיוצרים את הערך ואת הניצול הטוב ביותר של הזמן שלנו, של הכסף שיש לנו, של האנרגיה והיצירתיות שלנו וכדומה.
מנהלי חברות יוכלו לשווק טוב יותר את המוצרים שלהם אם יטפחו למשל את 20% הטובים יותר מאנשי המכירות שלהם ויתעסקו פחות עם ה-80% הפחות מוצלחים. זניחת מוצרים שלא מצליחים במיוחד או שירותים כושלים, לטובת הגדלה בייצור של המוצרים הכי נמכרים והשירותים הכי מבוקשים, גם אלו יהיו פעולות נכונות להגדלת הרווח והצמיחה. חברות עסקיות רבות עושות זאת בקביעות.
גם צעירים ואפילו ילדים, שילמדו לנהל את דרכם במחשבה על ה"פארטו", יוכלו להתרכז בעיקר ובחשוב ולא בשולי ובתפל. ילדים שיזהו את השעות שבהן הם מכינים את השיעורים בצורה הכי מהירה וקלה, יוכלו לסיים את שיעוריהם וללמוד את החומר טוב יותר, בהרבה פחות זמן ומאמץ. אם ילמדו בשעות אלה ולא בשעות הפחות פוריות שלהם, ההבנה, החשיבה והקליטה יהיו במיטבן!
הנה הסבר של חוק פארטו (עברית):
http://youtu.be/wadm8AWIv5M
הסבר מצוין של המשמעות של חוק פארטו לחיים:
https://youtu.be/PaUWhO-B7Ts
ולעסקים:
https://youtu.be/zPoA6dzKmtg
דוגמאות לריכוז מאמץ ב-20% שמייצרים את 80% מההצלחה:
http://youtu.be/V28B_xOJzK4
וכך חוק 80/20 יכול לסייע לך לשנות:
http://youtu.be/bBQtel7tYNg
מהו "אפקט מתי" בחברה האנושית?
"אפקט מתי" הוא אפקט חברתי או אבחנה שמדברים על כך שלמי שכבר יש, יהיו הרבה יותר סיכויים לקבל עוד ולצבור עוד יותר.
העניין הוא בכך שיש יתרון בחברה למי שכבר יש לו. יהיו מי שיאמרו שהאפקט מחזק את התחושה בחברה האנושית ש"כסף הולך לכסף", כלומר שהעשירים נעשים כל הזמן עשירים יותר והעניים הולכים ועניים. במילים אחרות - המנצח זוכה בכל.
האפקט הוא אחד הגורמים לגידול העצום באי-השוויון בחברה, כולל בחברה הישראלית כיום. צעירים יכולים לראות אותו היום מתממש בתופעת ה"משפיענים", או אישיות הרשת, שככל שהם יותר מצליחים, עם יותר עוקבים או לייקים, הם זוכים להצעות כספיות נדיבות, קמפיינים שמעשירים אותם והנחות מפליגות על מוצרי יוקרה.
את השם "אפקט מתי" טבע הסוציולוג רוברט מורטון בשנת 68. מקורו הוא בפסוק מהברית החדשה, שגורס ש"מי שיש לו נתון יינתן לו ויעדיף ומי שאין לו, גם את אשר יש לו יוקח ממנו".
הנה סרטון שמסביר את "אפקט מתי":
http://youtu.be/NrDmPCL_A0w
מהו חוק פרקינסון?
"חוק פרקינסון" (Parkinson's law) הוא חוק שקצת לועג אבל מדייק בהבחנה החברתית שלו, על אופי מילוי המשימות בידי בני-האדם. ההיסטוריון האנגלי נורת'קוט פרקינסון טבע את "חוק פרקינסון" בספר באותו שם שהוא פרסם בשנת 1957.
בספר מסביר המחבר, באופן מחויך אולי אך די מדייק, שמשך הזמן שייקח למלא משימה הוא משך הזמן שיוקצה לה.
כלומר, לבני אדם יש נטייה טבעית להגדיל את כמות הזמן שעליהם להשקיע בהשלמת המטלות שלהם, עד למיצוי הזמן העומד לרשות כל משימה.
לכן, אגב, כדאי לקבוע דד-ליינים קצרים, כלומר לקבע זמנים קצרים יחסית למילוי המשימות ואז לעשות הכל כדי לעמוד בהם, גם אם זה לעצמי וגם אם לעובדים שלי, לחיילים שלי וכדומה.
אגב, אם לא "נלחיץ" בדד-ליינים, הזמן יימרח ויתבזבז. זו הסיבה שלמנהלים גרועים של זמן יש נטייה תמידית להגדיל את מספר העובדים הנדרש למילוי המשימה או הפרויקט. זה נגרם בשל מה שאומר פרקינסון במילים: "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה".
מכאן נובע, על פי פרקינסון, ש"הביקוש לאמצעי כלשהו, תמיד יגדל כדי להתאים להיצע שלו" (אם יש היצע גדול - הביקוש יתיישר לפיו).
אך אל תבינו מזה שכל שספרו "חוק פרקינסון" אומר הוא שכמות הפקידים בארגון תשאף לגדול, בלי קשר לכמות העבודה שצריך לעשות. ההיסטוריון החכם עוסק בשלל נושאים אחרים במנהל ארגוני.
כך למשל, הוא מאבחן גם שככל שההשקעה הדרושה קטנה יותר, ייקחו תהליכי קבלת החלטות לאישור תקציבים, למשל, הרבה יותר זמן. אישור תקציב להקמת כור גרעיני, לדבריו, ייקח 10 דקות, בעוד שתקציב לבניית סככת אופניים יצריך דיון שיימשך כמה ישיבות.
אבחנה זו ידועה כ"חוק הטריוויאליות של פרקינסון" (מאנגלית: Parkinson's Law of Triviality), או "דוגמת סככת האופניים" (bikeshedding), בה הוא גם גורס שדיונים על נושאים חשובים יסתיימו די מהר, בעוד שדיונים על נושאים פשוטים יכולים להימרח על פני זמן רב.
הנה הסבר על חוק פרקינסון (עברית):
https://youtu.be/5hcA6XVxVVQ
באנגלית:
https://youtu.be/yJxOvzrCPyM
בחור שמציע לנצל את חוק פרקינסון כדי להצליח:
https://youtu.be/o8kIkXtcbTs
ובעצות ניהול הזמן הללו יש דגש על הקצאת זמן לוחצת בשל חוק פרקינסון:
https://youtu.be/iONDebHX9qk
יאקירמא הוא מונח שהמציאו מדענים בתחום האנתרופולוגיה (בראשות הוראס מיינר) כדי להסביר את האופן שבו מסתכלים במדע זה על חברות זרות לחוקר. האנתרופולוג מתאר תמיד חברות לא מוכרות תוך שמירה על ריחוק אתנוגרפי. כאן הם עשו זאת בתיאור וניתוח דומים, אך של החברה האמריקאית, חברה מודרנית שמתוארת כמו "שבט אבוד" של ילידים לא מוכרים לחוקר.
הנה התיאור של אספקטים שונים של התנהגות חברתית בשבט היאקירמא (היפוך אותיות של אמריקאי):
#השבט האבוד - פולחן הגוף של ה"יאקיראמא"
ל"יאקירמא" כלכלת שוק מפותחת מאוד ובני השבט מקדישים חלק גדול מזמנם לפעילות כלכלית.. עם זאת, מושקעים משאבים רבים בפעילות פולחנית וטקסית. הגוף עומד במוקד הפעילות הפולחנית הזאת. בני השבט מאמינים שמראה הגוף ובריאותו חשובים מאוד. לפי אמונתם, הגוף חלש, מכוער ונוטה למחלות, והדרך היחידה לשיפור מצבו, היא באמצעות השפעתם החזקה של טקסים ופולחנים שונים
בכל בית מצוי מקדש אחד לפחות שבו מתבצעים טקסים ופולחנים כאלה. בבתי האח"מים ניתן למצוא מספר מקדשים כאלה. למעשה, הרווחה של בית מסוים נקבעת על – פי מספר המקדשים הללו.. יותר מקדשים – יותר רווחה.
הטקסים אינם מתנהלים באופן משפחתי אלא באורח פרטי וסודי. לא מקובל לדבר על טקסים אלו, אלא רק עם ילדים קטנים הנצרכים להדרכה מתאימה לגביהם.
אנשי ה"יאקירמא" מרבים לעסוק ב"ענייני הפה". הם מאמינים כי למצבו של הפה השפעה רבה על יחסיהם החברתיים וכי ללא ביצוע "טקסי הפה" היומיים עשויות שיניהם לנשור. פולחן הפה היומי – שייראה לזר דוחה ביותר – כולל הכנסה לפה של אוסף שערות קטן עם חומרים מאגיים מסוימים, והנעתו בתנועות טקסיות מוכתבות מראש.
בנוסף לפולחן הפה היומי, נוהגים בני השבט לבקר מספר פעמים בשנה אצל "איש הפה הקדוש". לכוהנים אלו יש מערכת מרשימה ביותר של אביזרים, הכוללת מחטים שונות, מקדחות ואזמלים. הם נוהגים להרחיב את החורים בשיני בני השבט ולמלא אותם בחומרים מאגיים שונים המונעים, לפי אמונתם, ריקבון.
מובן שתהליך הריקבון נמשך, אבל בני השבט ממשיכי לבקר אצל הכוהנים ואף לתת להם מתנות יקרות ערך. זהו פולחן מכאיב ביותר, המצביע על הנטיות הסדיסטיות והמזוכיסטיות של בני השבט.
הגברים בשבט נוהגים לשרוט מדי יום את פניהם עד זוב דם באמצעות מכשיר חד.
בחדר המקדש ישנה קופסת קסמים בה יש עשבי מרפא, שאיש אינו יודע ממה הם מורכבים.
האדם הולך לאיש מרפא והוא כותב לו משהו על נייר, בכתב סתרים. האדם הולך למומחה לעשבי מרפא וזה מספק לו את המרשם. את השאריות אין מסלקים אלא שומרים בארגז קסמים אשר בלב המקדש מתוך אמונה שהם מגנים על בני השבט.
אגן הטבילה – שמימיו מגיעים מכלל הקהילה ובהם טובלים את כל המשפחה בזה אחר זה.
הגברים שוטפים את פניהם כל בוקר עד זוב דם פעולה רציונאלית מאוד.
הנשים אופות ראשיהן בתנור פעם בכמה זמן, והן מאמינות שהיופי בא דרך השיער.
מקדש מילוח-תיב –אדם חולה באופן רציונאלי מנסה לרפא את עצמו, אך שם ברגע שאדם חולה עוזב את בני משפחתו ונכנס למקדש כל שהו שכל המוסכמות החברתיות, מחיי היומיום משתנים. כמו למשל חשיפת הגוף לפני הכוהנים ונעיצת מחטים בו.
המטפלים בו הם כוהנים וכוהנות ואף אחד לא מתווכח אתם. מטרת אותו מקדש הוא לרפא אנשים, אך חלק גדול מהאנשים שנכנסים לשם, יוצאים ללא רוח חיים.
המקשיבים - אלו אנשים מיוחדים, להם מספרים את כל הסודות והבעיות. אנשים שאמורים להביא מרפא לכל הבעיות ושהם בעצם לא נוגעים בחולה. רק מקשיבים, והחולה ככל שיזכור יותר מידע מימי ילדותו כך קל יותר למקשיב לפתור את בעיותיו.
הנשים בשבט הן מוזרות ביותר. למרות שהנורמה היא צניעות, אישה, שחושפת כמה שיותר מושכת תשומת לב ואהדה, יותר מהנשים הצנועות.
הנה סרטון משעשע של כתבת המציגה את היאקירמא:
https://youtu.be/U5B9lvYqZgA
בפשטות, חוק מרפי אומר ש"אם דבר מה עלול להשתבש - הוא אכן ישתבש!" או במילים אחרות, "כל מה שיכול להשתבש, אכן ישתבש!"
באמצעות החוק עם הקריצה הזה, מסבירים אנשים את העובדה שגם אחרי שאנו עושים הכנות מעמיקות לקראת משהו, ובטוחים שהכל מוכן ויתנהל ללא בעיות, תמיד יצוצו בעיות, תקלות והנחתות שיקלקלו את הביצוע המושלם שהוכן בקפידה..
החוק נקרא על שם אדוארד א. מרפי ג'וניור, מהנדס טילים אמריקאי, שניסח את העיקרון לאחר שזיהה את הסינדרום הזה ואמר על מישהו מהצוות שלו ש"אם יהיה סיכוי שיעשה טעות, הוא אכן יעשה אותה!".
"חוק מרפי" הוא כל כך מדויק ושכיח, עד כדי כך שהפך מעין "כלי עבודה" בחיי האדם המודרני - צוותים ואנשים מתכוננים לתקלות בנוסח חוק מרפי, מכינים תכניות אלטרנטיביות (Plan B) למקרים של תקלות, מכינים ציוד גיבוי ועוד.
אנו נסכם ונאמר שבעולם המודרני, אם לוקחים בחשבון את חוק מרפי, ניתן להצליח במילוי המשימות המורכבות והקשות ביותר, כי "ככל שנזהה מראש שדבר מה יכול להשתבש, נוכל להקטין את הסיכוי לשיבוש כזה".
הנה הטייס שעל שמו חוק מרפי (עברית):
https://youtu.be/PqDpzL0JlzU
וסרטון חביב על "חוק מרפי" ועל זה שהוא לא סוף העולם..
http://youtu.be/dkSnubkt0RU
חוק פארטו או עיקרון פארטו (Pareto principle), הוא חוק שנקרא גם "חוק 80/20" ולפיו 20% מהפעולות שעושה אדם אחראיים ל-80% מהערך שהוא יוצר, בעוד שעבור 20% הנותרים של הערך הוא נאלץ להשקיע המון - 80% מהאנרגיה שלו. הרבה צעדי ייעול ותכנון עיסקי נגזרים מהחוק הזה, פרי הגותו של הכלכלן והסוציולוג וילפרדו פארטו.
האמת היא שפארטו ניסח לראשונה את העיקרון שלו בהקשר אחר לחלוטין. הוא ניסח מה שלימים ייקרא "חוק פארטו", בהקשר לאי-השוויון הכלכלי בחברה. פארטו הבחין ש-20% מאוכלוסיית איטליה מחזיקה ב-80% מהרכוש. יחס זה התגלה במקרים רבים נוספים ומאז משמש מדד פארטו למדידת אי השוויון בחלוקת הכנסה.
אבל בכל כך הרבה מקרים התגלה החוק של פארטו כנכון, עד שהוא הפך לעיקרון כללי, שמאפשר להבין ולנתח המון פעולות, כולל בתחומים כמו ייעול, התנהלות אישית, השקעות ועוד.
אחד מהדברים שחוק פארטו מאפשר לנו להבין הוא החשיבות של המיקוד - להיות ממוקד בדברים החשובים באמת, אלה שיוצרים את הערך ואת הניצול הטוב ביותר של הזמן שלנו, של הכסף שיש לנו, של האנרגיה והיצירתיות שלנו וכדומה.
מנהלי חברות יוכלו לשווק טוב יותר את המוצרים שלהם אם יטפחו למשל את 20% הטובים יותר מאנשי המכירות שלהם ויתעסקו פחות עם ה-80% הפחות מוצלחים. זניחת מוצרים שלא מצליחים במיוחד או שירותים כושלים, לטובת הגדלה בייצור של המוצרים הכי נמכרים והשירותים הכי מבוקשים, גם אלו יהיו פעולות נכונות להגדלת הרווח והצמיחה. חברות עסקיות רבות עושות זאת בקביעות.
גם צעירים ואפילו ילדים, שילמדו לנהל את דרכם במחשבה על ה"פארטו", יוכלו להתרכז בעיקר ובחשוב ולא בשולי ובתפל. ילדים שיזהו את השעות שבהן הם מכינים את השיעורים בצורה הכי מהירה וקלה, יוכלו לסיים את שיעוריהם וללמוד את החומר טוב יותר, בהרבה פחות זמן ומאמץ. אם ילמדו בשעות אלה ולא בשעות הפחות פוריות שלהם, ההבנה, החשיבה והקליטה יהיו במיטבן!
הנה הסבר של חוק פארטו (עברית):
http://youtu.be/wadm8AWIv5M
הסבר מצוין של המשמעות של חוק פארטו לחיים:
https://youtu.be/PaUWhO-B7Ts
ולעסקים:
https://youtu.be/zPoA6dzKmtg
דוגמאות לריכוז מאמץ ב-20% שמייצרים את 80% מההצלחה:
http://youtu.be/V28B_xOJzK4
וכך חוק 80/20 יכול לסייע לך לשנות:
http://youtu.be/bBQtel7tYNg
"אפקט מתי" הוא אפקט חברתי או אבחנה שמדברים על כך שלמי שכבר יש, יהיו הרבה יותר סיכויים לקבל עוד ולצבור עוד יותר.
העניין הוא בכך שיש יתרון בחברה למי שכבר יש לו. יהיו מי שיאמרו שהאפקט מחזק את התחושה בחברה האנושית ש"כסף הולך לכסף", כלומר שהעשירים נעשים כל הזמן עשירים יותר והעניים הולכים ועניים. במילים אחרות - המנצח זוכה בכל.
האפקט הוא אחד הגורמים לגידול העצום באי-השוויון בחברה, כולל בחברה הישראלית כיום. צעירים יכולים לראות אותו היום מתממש בתופעת ה"משפיענים", או אישיות הרשת, שככל שהם יותר מצליחים, עם יותר עוקבים או לייקים, הם זוכים להצעות כספיות נדיבות, קמפיינים שמעשירים אותם והנחות מפליגות על מוצרי יוקרה.
את השם "אפקט מתי" טבע הסוציולוג רוברט מורטון בשנת 68. מקורו הוא בפסוק מהברית החדשה, שגורס ש"מי שיש לו נתון יינתן לו ויעדיף ומי שאין לו, גם את אשר יש לו יוקח ממנו".
הנה סרטון שמסביר את "אפקט מתי":
http://youtu.be/NrDmPCL_A0w
תבניות חשיבה
"חוק פרקינסון" (Parkinson's law) הוא חוק שקצת לועג אבל מדייק בהבחנה החברתית שלו, על אופי מילוי המשימות בידי בני-האדם. ההיסטוריון האנגלי נורת'קוט פרקינסון טבע את "חוק פרקינסון" בספר באותו שם שהוא פרסם בשנת 1957.
בספר מסביר המחבר, באופן מחויך אולי אך די מדייק, שמשך הזמן שייקח למלא משימה הוא משך הזמן שיוקצה לה.
כלומר, לבני אדם יש נטייה טבעית להגדיל את כמות הזמן שעליהם להשקיע בהשלמת המטלות שלהם, עד למיצוי הזמן העומד לרשות כל משימה.
לכן, אגב, כדאי לקבוע דד-ליינים קצרים, כלומר לקבע זמנים קצרים יחסית למילוי המשימות ואז לעשות הכל כדי לעמוד בהם, גם אם זה לעצמי וגם אם לעובדים שלי, לחיילים שלי וכדומה.
אגב, אם לא "נלחיץ" בדד-ליינים, הזמן יימרח ויתבזבז. זו הסיבה שלמנהלים גרועים של זמן יש נטייה תמידית להגדיל את מספר העובדים הנדרש למילוי המשימה או הפרויקט. זה נגרם בשל מה שאומר פרקינסון במילים: "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה".
מכאן נובע, על פי פרקינסון, ש"הביקוש לאמצעי כלשהו, תמיד יגדל כדי להתאים להיצע שלו" (אם יש היצע גדול - הביקוש יתיישר לפיו).
אך אל תבינו מזה שכל שספרו "חוק פרקינסון" אומר הוא שכמות הפקידים בארגון תשאף לגדול, בלי קשר לכמות העבודה שצריך לעשות. ההיסטוריון החכם עוסק בשלל נושאים אחרים במנהל ארגוני.
כך למשל, הוא מאבחן גם שככל שההשקעה הדרושה קטנה יותר, ייקחו תהליכי קבלת החלטות לאישור תקציבים, למשל, הרבה יותר זמן. אישור תקציב להקמת כור גרעיני, לדבריו, ייקח 10 דקות, בעוד שתקציב לבניית סככת אופניים יצריך דיון שיימשך כמה ישיבות.
אבחנה זו ידועה כ"חוק הטריוויאליות של פרקינסון" (מאנגלית: Parkinson's Law of Triviality), או "דוגמת סככת האופניים" (bikeshedding), בה הוא גם גורס שדיונים על נושאים חשובים יסתיימו די מהר, בעוד שדיונים על נושאים פשוטים יכולים להימרח על פני זמן רב.
הנה הסבר על חוק פרקינסון (עברית):
https://youtu.be/5hcA6XVxVVQ
באנגלית:
https://youtu.be/yJxOvzrCPyM
בחור שמציע לנצל את חוק פרקינסון כדי להצליח:
https://youtu.be/o8kIkXtcbTs
ובעצות ניהול הזמן הללו יש דגש על הקצאת זמן לוחצת בשל חוק פרקינסון:
https://youtu.be/iONDebHX9qk
