שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי ההיסטוריה של הלוחמה הכימית?
לוחמה כימית (Chemical Warfare) היא עניין הרבה יותר עתיק ממה שאולי נדמה. הרעיון להשתמש בכימיקלים רעילים ככלי מלחמה הוא לפחות בן 10 אלפים שנה.
#חומרי רעל בלוחמה העתיקה
מסתבר שההיסטוריה של הלוחמה באמצעות חומרים מזיקים היא ארוכה כאורכה של התרבות האנושית.
ממצאים ארכאולוגיים מראים שכבר לפני כ-10,000 שנה, משחו ציידים-לקטים בדרום אפריקה את חיצי הקשתות שלהם בארס של נחשים ועקרבים.
בסין, במאה ה-6 לפני הספירה, הורעלו מי נהר כדי לאלץ את האויב לנסוג, מה שהביא למותם של אנשים וסוסים.
היוונים לא נותרו מאחור. במהלך מלחמת הקודש הראשונה (First Sacred War), בין 595 ל-585 לפנה"ס, נפלה העיר קירהה (Cirrha) בחלקה בגלל הרעלת מקור המים שלה בשורשי צמח לדן (hellebore). לפי המקור הקדום ביותר היה זה הרופא תסאלוס (Thessalos) שיעץ לרופא נברוס (Nebros) להוסיף לדן לתעלת מים חשאית שהובילה אל העיר.
יש מחלוקת על הדמויות הללו בסיפור (גרסה אחרת ייחסה את הפעולה לקליסתנס, עריץ סיקיון שהוביל את הכוח הצבאי וההיסטוריון פאוסניאס ייחס אותה לסולון (Solon) מאתונה, אבל התוצאה הכואבת היא זהה כשלוחמי קירהה התכופפו מכאבי בטן קשים כל כך שלא יכלו עוד להגן על חומותיהם.
עשורים מספר מאוחר יותר, בתקופת מלחמת הפלופונסוס (Peloponnesian War), שרפו לוחמי ספרטה תחת חומות עיר אתונאית מיכלים עם עץ, זפת וגופרית והעשן חנק את המגינים.
מאותם ימים, אגב, שרד אחד מכלי הנשק המפורסמים בהיסטוריה העתיקה והוא "האש היוונית" (Greek Fire), חומר דליק שלא ניתן היה לכבותו במים ופותח על ידי האימפריה הביזנטית במאה ה-7 לספירה. הרכבו המדויק נשמר בסוד כה קפדני עד שעד ימינו ההיסטוריונים חלוקים לגבי מרכיביו.
במאה ה-4 לפנה"ס כתבו ההודים הקדומים בטקסט "ארתהשאסטרה" (Arthashastra) מאות מתכונים ליצירת חומר ארסי ורעיל לזיהום של מקורות מים.
#העידן המודרני
הלחימה הכימית המודרנית נולדה במלחמת העולם הראשונה. זה היה ב-22 באפריל 1915, כשליד העיירה הבלגית איפר (Ypres), פתחו הגרמנים 5,730 מכלי פלדה עם כלור דחוס ושחררו לעבר החיילים הצרפתים והאלג'ירים ענן ענקי של כלור ירקרק-צהוב שהתקרב לאיטו לתוך התעלות. כ-1,000 חיילים מתו בשעות הראשונות.
תוצאות ענן הכלור הזה היו נוראות וכללו כ-15,000 נפגעים ו-5,000 שמתו מחנק. המערך הצבאי של הצרפתים והבריטים שהותקפו בידי הגרמנים קרס והתפורר לחלוטין.
האדם שעמד מאחורי הפיתוח הזה היה פריץ הבר (Fritz Haber), כימאי גרמני גאוני שב-1919 קיבל את פרס נובל לכימיה על פיתוח שיטת סינתזת האמוניה מיסודותיה, תהליך שאיפשר ייצור דשנים בכמויות שהאכילו את מחצית האנושות.
אבל אותה אנרגיה מדעית שבה השתמש לטובת האנושות לשיפור החקלאות, שימשה אותו במלחמה לייצור של גז רעיל וקטלני.
אשתו של הבר, קלרה אימרוואר (Clara Immerwahr), הייתה גם היא מדענית. למעשה, מדובר באישה הראשונה שזכתה בדוקטורט בכימיה באוניברסיטה גרמנית.
קלרה התנגדה בנחרצות לעבודתו של בעלה על נשק כימי וכינתה אותה "עיוות של האידיאלים של המדע". 10 ימים לאחר ההתקפה הראשונה באיפר, הבר חזר לביתם בברלין וערך מסיבה חגיגית לכבוד הצלחתו הצבאית. באותו לילה ממש, בזמן שהוא ישן, יצאה קלרה לגינה וירתה בעצמה בחזה באקדח הצבא שלו.
היה זה בנם בן ה-13, הרמן (Hermann), שמצא את אימו גוססת. הבר עצמו עזב למחרת בבוקר לחזית המזרחית - כדי להפעיל גז נגד הרוסים.
בהמשך המלחמה החלו שני הצדדים בפיתוח של גזים קטלניים יותר ויותר. הפוסגן (phosgene) חסר הצבע, שריחו תואר כ"חציר טרי גזוז". הפוסגן (COCl2) היה גז רעיל שמקורו בפסולת תעשייתית והוא היה קטלני אף יותר מהכלור. למעשה, הגז הזה יהיה אחראי ל-85 אחוז מכלל מקרי המוות מנשק כימי במלחמה.
ב-1917 הגיעה המכה הקשה ביותר: גז החרדל (mustard gas), הידוע גם כיפריט (yperite) - כינוי שנגזר מ-Ypres, העיירה הבלגית שבסביבתה השתמשו בו הגרמנים לראשונה. הגז הזה לא הרג מיד, אלא גרם לכוויות קשות בעור, לעיוורון ולנזק ריאתי.
אגב, בין קורבנות גז החרדל ב-1918 היה גם רץ שליח צבאי בן 29 בשם אדולף היטלר (Adolf Hitler), שאיבד זמנית את ראייתו ואושפז בבית החולים צבאי. בזמן אשפוזו נודע לו על כניעת גרמניה, חוויה שלפי עדותו בדיעבד הניעה אותו לפנות לפוליטיקה.
לקראת סיום המלחמה פותחו גם באמריקה, בתגובה למתקפת הגזים של הגרמנים, חומרי לחימה כימיים לצרכי הלחימה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נחשפו כ-1.3 מיליון חיילים לכ-50 סוגים של חומרים כימיים רעילים. 91,000 מתוכם מתו.
בין שתי מלחמות העולם נעשו ניסיונות לאסור את הנשק הנורא הזה. פרוטוקול ז'נבה (Geneva Protocol) מ-1925 אסר על שימוש בגזים רעילים בלחימה, אך לא מנע את ייצורם ואגירתם. ואכן, יפן השתמשה בגז חרדל ולואיזיט (lewisite) בסין בשנות ה-30 וה-40, לרוב נגד אזרחים.
גרמניה הנאצית, שנמנעה מלהשתמש בגז נגד יחידות צבאיות מערביות, הפעילה את גז הציקלון בי (Zyklon B), חומר הדברה תעשייתי המבוסס על ציאניד, כנגד מיליוני יהודים ואחרים בתאי הגזים שבמחנות ההשמדה. הגז הזה היה מכשיר השמדה נורא בשואה ושימש לרצח העם חסר התקדים והגדול ביותר בהיסטוריה.
שימוש מסיבי בנשק כימי ישוב ויתרחש, לאחר הפוגה של כמה עשורים, במהלך מלחמת אירן-עיראק שהתנהלה במשך 5 שנים, החל משנת 1983.
בשנות ה-80 פגש הנשק הזה אוכלוסייה אזרחית שוב. ב-16 במרץ 1988, בטבח ההלאבג'ה (Halabja massacre), כיוון סדאם חוסיין (Saddam Hussein) נשק כימי כנגד עמו שלו: כ-5,000 כורדים עיראקים מתו כשמטוסים שחררו קוקטייל קטלני של גז חרדל, סרין (sarin), טאבון (tabun) ו-VX על העיירה. זה היה הטבח הכימי הגדול בהיסטוריה שכוון כך נגד אזרחים.
ב-21 באוגוסט 2013 שב הנשק הכימי למרכז תשומת הלב העולמית כאשר כוחותיו של בשאר אל-אסד (Bashar al-Assad) שיגרו רקטות עם גז סרין לפרוורי דמשק בע'וטה (Ghouta), והרגו בין 281 ל-1,729 אנשים, רובם אזרחים שנמו במיטותיהם בלילה. חוקרי האו"ם מצאו עדויות ברורות ומשכנעות לשימוש בסרין.
כיום, אמנת נשק הכימי (Chemical Weapons Convention) שנכנסה לתוקף ב-1997 אוסרת על ייצור, אגירה ושימוש בנשק כימי. מרבית מדינות העולם חתמו עליה והארגון לאיסור על נשק כימי (OPCW) פועל לאמת את ביצוע האמנה.
אך כפי שמלמדת סוריה, האמנות לבדן אינן מספיקות: כל עוד ישנם משטרים המוכנים להשתמש בנשק הנורא הזה, ההיסטוריה תמשיך לחזור על עצמה.
הנה הסבר של הלוחמה הכימית:
https://youtu.be/rfYBwOFgV4w
תולדות הנשק הכימי החל ממלחמת העולם הראשונה:
https://youtu.be/5XM3mPVMlGw
השימוש הראשון בלוחמה כימית בהיסטוריה:
https://youtu.be/nfYqeQ4P6Gg
וקבלו הסבר על כל נשק כימי וקטלני:
https://youtu.be/RNHT0PXFSv4?long=yes
והרצאה על תולדות הלוחמה הכימית וגזים:
https://youtu.be/W68kBirmuiY?long=yes
תולדות הלוחמה הכימית
לוחמה כימית (Chemical Warfare) היא עניין הרבה יותר עתיק ממה שאולי נדמה. הרעיון להשתמש בכימיקלים רעילים ככלי מלחמה הוא לפחות בן 10 אלפים שנה.
#חומרי רעל בלוחמה העתיקה
מסתבר שההיסטוריה של הלוחמה באמצעות חומרים מזיקים היא ארוכה כאורכה של התרבות האנושית.
ממצאים ארכאולוגיים מראים שכבר לפני כ-10,000 שנה, משחו ציידים-לקטים בדרום אפריקה את חיצי הקשתות שלהם בארס של נחשים ועקרבים.
בסין, במאה ה-6 לפני הספירה, הורעלו מי נהר כדי לאלץ את האויב לנסוג, מה שהביא למותם של אנשים וסוסים.
היוונים לא נותרו מאחור. במהלך מלחמת הקודש הראשונה (First Sacred War), בין 595 ל-585 לפנה"ס, נפלה העיר קירהה (Cirrha) בחלקה בגלל הרעלת מקור המים שלה בשורשי צמח לדן (hellebore). לפי המקור הקדום ביותר היה זה הרופא תסאלוס (Thessalos) שיעץ לרופא נברוס (Nebros) להוסיף לדן לתעלת מים חשאית שהובילה אל העיר.
יש מחלוקת על הדמויות הללו בסיפור (גרסה אחרת ייחסה את הפעולה לקליסתנס, עריץ סיקיון שהוביל את הכוח הצבאי וההיסטוריון פאוסניאס ייחס אותה לסולון (Solon) מאתונה, אבל התוצאה הכואבת היא זהה כשלוחמי קירהה התכופפו מכאבי בטן קשים כל כך שלא יכלו עוד להגן על חומותיהם.
עשורים מספר מאוחר יותר, בתקופת מלחמת הפלופונסוס (Peloponnesian War), שרפו לוחמי ספרטה תחת חומות עיר אתונאית מיכלים עם עץ, זפת וגופרית והעשן חנק את המגינים.
מאותם ימים, אגב, שרד אחד מכלי הנשק המפורסמים בהיסטוריה העתיקה והוא "האש היוונית" (Greek Fire), חומר דליק שלא ניתן היה לכבותו במים ופותח על ידי האימפריה הביזנטית במאה ה-7 לספירה. הרכבו המדויק נשמר בסוד כה קפדני עד שעד ימינו ההיסטוריונים חלוקים לגבי מרכיביו.
במאה ה-4 לפנה"ס כתבו ההודים הקדומים בטקסט "ארתהשאסטרה" (Arthashastra) מאות מתכונים ליצירת חומר ארסי ורעיל לזיהום של מקורות מים.
#העידן המודרני
הלחימה הכימית המודרנית נולדה במלחמת העולם הראשונה. זה היה ב-22 באפריל 1915, כשליד העיירה הבלגית איפר (Ypres), פתחו הגרמנים 5,730 מכלי פלדה עם כלור דחוס ושחררו לעבר החיילים הצרפתים והאלג'ירים ענן ענקי של כלור ירקרק-צהוב שהתקרב לאיטו לתוך התעלות. כ-1,000 חיילים מתו בשעות הראשונות.
תוצאות ענן הכלור הזה היו נוראות וכללו כ-15,000 נפגעים ו-5,000 שמתו מחנק. המערך הצבאי של הצרפתים והבריטים שהותקפו בידי הגרמנים קרס והתפורר לחלוטין.
האדם שעמד מאחורי הפיתוח הזה היה פריץ הבר (Fritz Haber), כימאי גרמני גאוני שב-1919 קיבל את פרס נובל לכימיה על פיתוח שיטת סינתזת האמוניה מיסודותיה, תהליך שאיפשר ייצור דשנים בכמויות שהאכילו את מחצית האנושות.
אבל אותה אנרגיה מדעית שבה השתמש לטובת האנושות לשיפור החקלאות, שימשה אותו במלחמה לייצור של גז רעיל וקטלני.
אשתו של הבר, קלרה אימרוואר (Clara Immerwahr), הייתה גם היא מדענית. למעשה, מדובר באישה הראשונה שזכתה בדוקטורט בכימיה באוניברסיטה גרמנית.
קלרה התנגדה בנחרצות לעבודתו של בעלה על נשק כימי וכינתה אותה "עיוות של האידיאלים של המדע". 10 ימים לאחר ההתקפה הראשונה באיפר, הבר חזר לביתם בברלין וערך מסיבה חגיגית לכבוד הצלחתו הצבאית. באותו לילה ממש, בזמן שהוא ישן, יצאה קלרה לגינה וירתה בעצמה בחזה באקדח הצבא שלו.
היה זה בנם בן ה-13, הרמן (Hermann), שמצא את אימו גוססת. הבר עצמו עזב למחרת בבוקר לחזית המזרחית - כדי להפעיל גז נגד הרוסים.
בהמשך המלחמה החלו שני הצדדים בפיתוח של גזים קטלניים יותר ויותר. הפוסגן (phosgene) חסר הצבע, שריחו תואר כ"חציר טרי גזוז". הפוסגן (COCl2) היה גז רעיל שמקורו בפסולת תעשייתית והוא היה קטלני אף יותר מהכלור. למעשה, הגז הזה יהיה אחראי ל-85 אחוז מכלל מקרי המוות מנשק כימי במלחמה.
ב-1917 הגיעה המכה הקשה ביותר: גז החרדל (mustard gas), הידוע גם כיפריט (yperite) - כינוי שנגזר מ-Ypres, העיירה הבלגית שבסביבתה השתמשו בו הגרמנים לראשונה. הגז הזה לא הרג מיד, אלא גרם לכוויות קשות בעור, לעיוורון ולנזק ריאתי.
אגב, בין קורבנות גז החרדל ב-1918 היה גם רץ שליח צבאי בן 29 בשם אדולף היטלר (Adolf Hitler), שאיבד זמנית את ראייתו ואושפז בבית החולים צבאי. בזמן אשפוזו נודע לו על כניעת גרמניה, חוויה שלפי עדותו בדיעבד הניעה אותו לפנות לפוליטיקה.
לקראת סיום המלחמה פותחו גם באמריקה, בתגובה למתקפת הגזים של הגרמנים, חומרי לחימה כימיים לצרכי הלחימה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נחשפו כ-1.3 מיליון חיילים לכ-50 סוגים של חומרים כימיים רעילים. 91,000 מתוכם מתו.
בין שתי מלחמות העולם נעשו ניסיונות לאסור את הנשק הנורא הזה. פרוטוקול ז'נבה (Geneva Protocol) מ-1925 אסר על שימוש בגזים רעילים בלחימה, אך לא מנע את ייצורם ואגירתם. ואכן, יפן השתמשה בגז חרדל ולואיזיט (lewisite) בסין בשנות ה-30 וה-40, לרוב נגד אזרחים.
גרמניה הנאצית, שנמנעה מלהשתמש בגז נגד יחידות צבאיות מערביות, הפעילה את גז הציקלון בי (Zyklon B), חומר הדברה תעשייתי המבוסס על ציאניד, כנגד מיליוני יהודים ואחרים בתאי הגזים שבמחנות ההשמדה. הגז הזה היה מכשיר השמדה נורא בשואה ושימש לרצח העם חסר התקדים והגדול ביותר בהיסטוריה.
שימוש מסיבי בנשק כימי ישוב ויתרחש, לאחר הפוגה של כמה עשורים, במהלך מלחמת אירן-עיראק שהתנהלה במשך 5 שנים, החל משנת 1983.
בשנות ה-80 פגש הנשק הזה אוכלוסייה אזרחית שוב. ב-16 במרץ 1988, בטבח ההלאבג'ה (Halabja massacre), כיוון סדאם חוסיין (Saddam Hussein) נשק כימי כנגד עמו שלו: כ-5,000 כורדים עיראקים מתו כשמטוסים שחררו קוקטייל קטלני של גז חרדל, סרין (sarin), טאבון (tabun) ו-VX על העיירה. זה היה הטבח הכימי הגדול בהיסטוריה שכוון כך נגד אזרחים.
ב-21 באוגוסט 2013 שב הנשק הכימי למרכז תשומת הלב העולמית כאשר כוחותיו של בשאר אל-אסד (Bashar al-Assad) שיגרו רקטות עם גז סרין לפרוורי דמשק בע'וטה (Ghouta), והרגו בין 281 ל-1,729 אנשים, רובם אזרחים שנמו במיטותיהם בלילה. חוקרי האו"ם מצאו עדויות ברורות ומשכנעות לשימוש בסרין.
כיום, אמנת נשק הכימי (Chemical Weapons Convention) שנכנסה לתוקף ב-1997 אוסרת על ייצור, אגירה ושימוש בנשק כימי. מרבית מדינות העולם חתמו עליה והארגון לאיסור על נשק כימי (OPCW) פועל לאמת את ביצוע האמנה.
אך כפי שמלמדת סוריה, האמנות לבדן אינן מספיקות: כל עוד ישנם משטרים המוכנים להשתמש בנשק הנורא הזה, ההיסטוריה תמשיך לחזור על עצמה.
הנה הסבר של הלוחמה הכימית:
https://youtu.be/rfYBwOFgV4w
תולדות הנשק הכימי החל ממלחמת העולם הראשונה:
https://youtu.be/5XM3mPVMlGw
השימוש הראשון בלוחמה כימית בהיסטוריה:
https://youtu.be/nfYqeQ4P6Gg
וקבלו הסבר על כל נשק כימי וקטלני:
https://youtu.be/RNHT0PXFSv4?long=yes
והרצאה על תולדות הלוחמה הכימית וגזים:
https://youtu.be/W68kBirmuiY?long=yes
