שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך מתבצעת צביעה של תמונות ישנות?
צביעת תמונות (Colorise of old photos) אוטומטית היא טכנולוגיה ההופכת תמונת שחור לבן לצבעונית.
הטכנולוגיה הזו מרשימה מאוד. היא משנה תמונות מונוכרומטיות שצולמו לפני שנים רבות כך שייראו כאילו צולמו בצבע ויקבלו מראה ראליסטי וכמו חיים חדשים.
אם בעבר עשו צביעה כזו בטכניקות של צביעה ביד, כיום התהליך הוא ממוחשב לחלוטין. התוכנה שבלב הטכנולוגיה הזו מבוססת בינה מלאכותית. היא חכמה ועושה עבודה מהירה מאוד וללא מגע או השתתפות אנושית.
לפי גווני האפור ומגוון פרמטרים נוספים היא יודעת לצבוע ולהעריך את צבעי העצמים, בגדי המצולמים ומראה הנופים המופיעים בתמונות.
תוצאה זו מושגת באמצעות תוכנה לומדת, עם "למידת מכונה" (Machine learning), כלומר תוכנה שבתחילה למדה מניתוח של מיליוני תמונות ומאז היא הולכת ומשתפרת ככל שהיא צובעת תמונות רבות יותר.
אם בתחילה הייתה הצביעה רק "בערך", ככל שעובר הזמן היא משתפרת והולכת. כל תמונה נוספת שנצבעת מגדילה את רמת הדיוק העתידי.
התוצאות מרשימות ולא פעם מטעות, כי פעמים רבות מדובר בתמונות צבעוניות שקשה לנחש שמקורן בצילומים בשחור-לבן.
במקרים רבים התוצאות ממש מרגשות. במיוחד כשהפעולה נעשית על תמונות של קרובי משפחה שהלכו לעולמם, תופעה שזכתה לשם "דיפ נוסטלגיה". מדובר בהוספה של טכנולוגיית "דיפ פייק", המניעה את הדמויות באופן כמעט חלומי.
הדיפ נוסטלגיה הזו, שנולדה בחברות טכנולוגיה העוסקות בעצי משפחה, הולידה התפעלות ממראה צבעוני וחי של דמויות היסטוריות שכמו "קמות לתחייה" ואף הובילה קרובי משפחה רבים לדמעות ולפרצי רגשות, למראה קרוביהם המתים שקמו לפתע לתחייה אל מול עיניהם.
כך צובעת למידה עמוקה תמונות בשחור לבן והיום גם מזיזה אותן (עברית):
https://youtu.be/O4VPN_YjgIM
תמונות ישנות של אינדיאנים מתחילת המאה ה-20 שנצבעו בטכניקה זו:
https://youtu.be/mySqfF4HCwg
הסבר ודוגמאות מדהימות של צביעת תמונות והחיים שזה מכניס בהן:
https://youtu.be/2KX6-QaE84Y?long=yes
התפתחות הצביעה של התמונות הובילה בהמשך לצביעת סרטים:
https://youtu.be/vubuBrcAwtY?long=yes
אתרים חינמיים המאפשרים לצבוע תמונות ישנות שלכם אונליין:
https://youtu.be/HJmP8mbkfXI?long=yes
איך צובעים סרטי קולנוע ישנים?
צביעה אוטומטית של סרטים ישנים שצולמו בשחור לבן (Colorise of old films) היא טכנולוגיה חדשנית, המשתמשת בבינה מלאכותית כדי להחזיר את הצבע לסרטי שחור לבן ישנים.
ההוספה של אפקטים מיוחדים לסרט, עם המודרניזציה שלו והצגת המראה האותנטי של מי ומה שצולמו בו איננה רק טכנולוגיה. מדובר במשהו שמחזיר את החיים למצולמים בו ומאפשרת לצופים להתחבר טוב יותר לתוכן. לפתע הופכות דמויות השחור לבן המרצדות של הסרטים הישנים לאנשים כמונו. זוהי סוג של הנפשה מאוחרת למצולמים בו.
אבל איך זה קורה?
דמיינו שאת סרטי הפילם הישנים ממירים לפורמט דיגיטלי (מה שנקרא "דיגיטציה") ואז נותנים למחשב, שבתוכנה שלו שמור ידע עצום על צבעים אופייניים של מדים בצבא הגרמני, עצים בטבע, מטוסים במלחמת העולם השנייה וכדומה.
בתהליך הצביעה הדיגיטלית צובע המחשב כל אובייקט כזה שמופיע בסרטים. המומחה עובר על הסרטים אחריו וצובע את מה שהמחשב לא ידע לצבוע. אבל המחשב לומד כל אובייקט חדש כזה, שהאדם צבע. בפעם הבאה שאובייקט דומה יופיע על המסך, הוא כבר ייצבע אוטומטית על ידי התוכנה.
מדובר במה שהכרנו בתגית "למידת מכונה".
אם היו צריכים לעשות באופן ידני את התהליך של הוספת צבע לתמונות נעות בצבעי שחור לבן, "פריים אחרי פריים" (Frame הוא תמונה בפילם), זה היה לוקח פרקי זמן עצומים.
אז זה לא שאין יכולת לטכנאי אנושי לעבור בדקדקנות על כל פריים ולצבוע אותו צביעה עשירה ומדויקת. המחשב בימינו פשוט עושה זאת במהירות ובדיוק מדהימים, כש"Frame by Frame", הוא לומד ומשתפר עוד יותר.
טכנולוגיה זו, שפותחה בשנות ה-70 על ידי וילסון מרקל, כצביעה פשוטה וזולה של פריימים בסרטי שחור לבן, רק הראתה את האפשרויות. עם הזמן והמחשב, השתפרה השיטה, כשהטכנאי-צייר נהג לצבוע רק חלק מהתמונה, בעוד המחשב משלים, לפי הכיוון שהוא התווה, את צביעת שאר התמונה.
היום, אגב, הטכנולוגיה כבר עוברת ל"למידה עמוקה". ההבדל הוא שהתוכנה מקבלת עכשיו המוני סרטים צבעוניים ולומדת בעצמה על הצבעים האופייניים לכל סוג של עץ, צבעי המדים של כל צבא, צבע עור של כל אדם לפי תווי פניו וכדומה. בקיצור, את הטכנאי-צייר שלידו, כמעט ולא צריך יותר...
כך החל טרנד צביעת הסרטים הישנים שצולמו בשחור לבן (עברית):
https://youtu.be/Yz2gM9u_kus?end=1m27s
כשצובעים סרטים ישנים - נותנים להם חיים:
https://youtu.be/zRed-Ri9IpI
כתבה על הקסם הצבעוני שמחזיר לחיים את האנשים שנלחמו במלחמת העולם הראשונה (עברית):
https://youtu.be/9pGkIFGcxUE
כך צובעים היום סרטי שחור לבן בני מאה שנים:
https://youtu.be/_cSXfKSRKz4
סרט הדרכת איפור מ-1935 שנצבע ובו חלוץ האיפור המודרני מקס פקטור מאפר גבות:
https://youtu.be/IikkGeDtXVs
10 טכנולוגיות בינה מלאכותית של צביעת סרטים:
https://youtu.be/mUXpxxyThr8?long=yes
התפתחות טכנולוגיית צביעת הסרטים שנולדה מצביעה של תמונות שחור לבן:
https://youtu.be/vubuBrcAwtY?long=yes
והעתיד של צביעת הסרטים באמצעות בינה מלאכותית:
https://youtu.be/SM9YwN_Dvv0?long=yes
למה אנשים לא חייכו בתמונות ישנות?
אם בימינו לחייך בזמן צילום, זו כמעט פעולה אוטומטית, הרי שבתמונות ישנות מהמאה ה-19 לא תראו חיוכים. גם בדיוקנאות וגם בתמונות קבוצתיות מהתקופה ההיא, תראו תמיד פרצופים רציניים וחמורי סבר.
הסיבה הטכנולוגית למחסור בחיוכים באותם ימים, היא שהצילום אז חייב חשיפה ארוכה. המצולמים נדרשו שלא לזוז למשך זמן ארוך יחסית, עד שהתמונה הוטבעה על לוחות הצילום. קשה מאד להחזיק חיוך למשך זמן ארוך, כששרירי הפנים לא נעים וזזים. קשה עוד יותר שלא להיראות מטופש בצילום כזה. מי שניסו אז לחייך גילו לא פעם שהחיוך שלהם גם נראה מטושטש, וגם תרם להבעה שנראית קצת מרושעת...
אבל מעניינת לא פחות הסיבה התרבותית להיעדר החיוכים בתצלומים הללו. בעת ההיא, קובע במאמר מרתק פרופסור ניקולס ג'יוויס, חוקר מבית הספר לאמנות קיימברידג', חשבו על חיוכים בתמונות כדבר טיפשי. מרק טוויין, הסופר המפורסם, הרי אמר אז שתצלום הוא מסמך חשוב מאד ולעבור בו לדורות הבאים כשאתה מחייך חיוך מטופש, זה עונש...
פרופסור ג'יוויס אף מציין שאת הנוהג הזה ירשו המצטלמים מעידן הדיוקנאות המצוירים. באלו לא נראו אנשים בעלי מעמד כשהם מחייכים וזה היה הרבה לפני עידן לוחות הצילום. בציורים מאירופה של המאה ה-17, למשל, היחידים שחייכו חיוך רחב היו שוטים, סוטים, עניים או מוקיונים. הדיוקן אז לא היה "לכידה של הרגע", כמו שהוא היום, אלא העברה של מסר מוסרי לדורות הבאים. חיוך, לפי הגישה ה"נכונה" של אותם ימים, היה עבירה וטמטום של ממש.
ויש, אגב, גם סיבה אסתטית להיעדר החיוכים אז. בעידן שבו אין עדיין מודעות להגיינת הפה ודברים כמו צחצוח, שתלים או יישור שיניים, לאנשים היו בדרך כלל שיניים מכוערות. בני המעמד הגבוה נהגו אז לחייך מעט מאד בפני זרים ולעולם לא חייכו בציורים או בצילומים. כשהצטלמת או צויירת באותה תקופה, רצית להיות מונצח במיטבך. כמו בימינו, שיניים מוזנחות לא היו אז משהו לחשוף בצילום, לכן מרגע שהצלם התייצב ממול, קפצת את הפה היטב והסתרת את השיניים.
הנה הסבר להיעדר החיוכים בתמונות מהמאה ה-19 למשל:
http://youtu.be/ocUNn6KUN6k
תמונות ישנות
צביעת תמונות (Colorise of old photos) אוטומטית היא טכנולוגיה ההופכת תמונת שחור לבן לצבעונית.
הטכנולוגיה הזו מרשימה מאוד. היא משנה תמונות מונוכרומטיות שצולמו לפני שנים רבות כך שייראו כאילו צולמו בצבע ויקבלו מראה ראליסטי וכמו חיים חדשים.
אם בעבר עשו צביעה כזו בטכניקות של צביעה ביד, כיום התהליך הוא ממוחשב לחלוטין. התוכנה שבלב הטכנולוגיה הזו מבוססת בינה מלאכותית. היא חכמה ועושה עבודה מהירה מאוד וללא מגע או השתתפות אנושית.
לפי גווני האפור ומגוון פרמטרים נוספים היא יודעת לצבוע ולהעריך את צבעי העצמים, בגדי המצולמים ומראה הנופים המופיעים בתמונות.
תוצאה זו מושגת באמצעות תוכנה לומדת, עם "למידת מכונה" (Machine learning), כלומר תוכנה שבתחילה למדה מניתוח של מיליוני תמונות ומאז היא הולכת ומשתפרת ככל שהיא צובעת תמונות רבות יותר.
אם בתחילה הייתה הצביעה רק "בערך", ככל שעובר הזמן היא משתפרת והולכת. כל תמונה נוספת שנצבעת מגדילה את רמת הדיוק העתידי.
התוצאות מרשימות ולא פעם מטעות, כי פעמים רבות מדובר בתמונות צבעוניות שקשה לנחש שמקורן בצילומים בשחור-לבן.
במקרים רבים התוצאות ממש מרגשות. במיוחד כשהפעולה נעשית על תמונות של קרובי משפחה שהלכו לעולמם, תופעה שזכתה לשם "דיפ נוסטלגיה". מדובר בהוספה של טכנולוגיית "דיפ פייק", המניעה את הדמויות באופן כמעט חלומי.
הדיפ נוסטלגיה הזו, שנולדה בחברות טכנולוגיה העוסקות בעצי משפחה, הולידה התפעלות ממראה צבעוני וחי של דמויות היסטוריות שכמו "קמות לתחייה" ואף הובילה קרובי משפחה רבים לדמעות ולפרצי רגשות, למראה קרוביהם המתים שקמו לפתע לתחייה אל מול עיניהם.
כך צובעת למידה עמוקה תמונות בשחור לבן והיום גם מזיזה אותן (עברית):
https://youtu.be/O4VPN_YjgIM
תמונות ישנות של אינדיאנים מתחילת המאה ה-20 שנצבעו בטכניקה זו:
https://youtu.be/mySqfF4HCwg
הסבר ודוגמאות מדהימות של צביעת תמונות והחיים שזה מכניס בהן:
https://youtu.be/2KX6-QaE84Y?long=yes
התפתחות הצביעה של התמונות הובילה בהמשך לצביעת סרטים:
https://youtu.be/vubuBrcAwtY?long=yes
אתרים חינמיים המאפשרים לצבוע תמונות ישנות שלכם אונליין:
https://youtu.be/HJmP8mbkfXI?long=yes
צביעה אוטומטית של סרטים ישנים שצולמו בשחור לבן (Colorise of old films) היא טכנולוגיה חדשנית, המשתמשת בבינה מלאכותית כדי להחזיר את הצבע לסרטי שחור לבן ישנים.
ההוספה של אפקטים מיוחדים לסרט, עם המודרניזציה שלו והצגת המראה האותנטי של מי ומה שצולמו בו איננה רק טכנולוגיה. מדובר במשהו שמחזיר את החיים למצולמים בו ומאפשרת לצופים להתחבר טוב יותר לתוכן. לפתע הופכות דמויות השחור לבן המרצדות של הסרטים הישנים לאנשים כמונו. זוהי סוג של הנפשה מאוחרת למצולמים בו.
אבל איך זה קורה?
דמיינו שאת סרטי הפילם הישנים ממירים לפורמט דיגיטלי (מה שנקרא "דיגיטציה") ואז נותנים למחשב, שבתוכנה שלו שמור ידע עצום על צבעים אופייניים של מדים בצבא הגרמני, עצים בטבע, מטוסים במלחמת העולם השנייה וכדומה.
בתהליך הצביעה הדיגיטלית צובע המחשב כל אובייקט כזה שמופיע בסרטים. המומחה עובר על הסרטים אחריו וצובע את מה שהמחשב לא ידע לצבוע. אבל המחשב לומד כל אובייקט חדש כזה, שהאדם צבע. בפעם הבאה שאובייקט דומה יופיע על המסך, הוא כבר ייצבע אוטומטית על ידי התוכנה.
מדובר במה שהכרנו בתגית "למידת מכונה".
אם היו צריכים לעשות באופן ידני את התהליך של הוספת צבע לתמונות נעות בצבעי שחור לבן, "פריים אחרי פריים" (Frame הוא תמונה בפילם), זה היה לוקח פרקי זמן עצומים.
אז זה לא שאין יכולת לטכנאי אנושי לעבור בדקדקנות על כל פריים ולצבוע אותו צביעה עשירה ומדויקת. המחשב בימינו פשוט עושה זאת במהירות ובדיוק מדהימים, כש"Frame by Frame", הוא לומד ומשתפר עוד יותר.
טכנולוגיה זו, שפותחה בשנות ה-70 על ידי וילסון מרקל, כצביעה פשוטה וזולה של פריימים בסרטי שחור לבן, רק הראתה את האפשרויות. עם הזמן והמחשב, השתפרה השיטה, כשהטכנאי-צייר נהג לצבוע רק חלק מהתמונה, בעוד המחשב משלים, לפי הכיוון שהוא התווה, את צביעת שאר התמונה.
היום, אגב, הטכנולוגיה כבר עוברת ל"למידה עמוקה". ההבדל הוא שהתוכנה מקבלת עכשיו המוני סרטים צבעוניים ולומדת בעצמה על הצבעים האופייניים לכל סוג של עץ, צבעי המדים של כל צבא, צבע עור של כל אדם לפי תווי פניו וכדומה. בקיצור, את הטכנאי-צייר שלידו, כמעט ולא צריך יותר...
כך החל טרנד צביעת הסרטים הישנים שצולמו בשחור לבן (עברית):
https://youtu.be/Yz2gM9u_kus?end=1m27s
כשצובעים סרטים ישנים - נותנים להם חיים:
https://youtu.be/zRed-Ri9IpI
כתבה על הקסם הצבעוני שמחזיר לחיים את האנשים שנלחמו במלחמת העולם הראשונה (עברית):
https://youtu.be/9pGkIFGcxUE
כך צובעים היום סרטי שחור לבן בני מאה שנים:
https://youtu.be/_cSXfKSRKz4
סרט הדרכת איפור מ-1935 שנצבע ובו חלוץ האיפור המודרני מקס פקטור מאפר גבות:
https://youtu.be/IikkGeDtXVs
10 טכנולוגיות בינה מלאכותית של צביעת סרטים:
https://youtu.be/mUXpxxyThr8?long=yes
התפתחות טכנולוגיית צביעת הסרטים שנולדה מצביעה של תמונות שחור לבן:
https://youtu.be/vubuBrcAwtY?long=yes
והעתיד של צביעת הסרטים באמצעות בינה מלאכותית:
https://youtu.be/SM9YwN_Dvv0?long=yes
אם בימינו לחייך בזמן צילום, זו כמעט פעולה אוטומטית, הרי שבתמונות ישנות מהמאה ה-19 לא תראו חיוכים. גם בדיוקנאות וגם בתמונות קבוצתיות מהתקופה ההיא, תראו תמיד פרצופים רציניים וחמורי סבר.
הסיבה הטכנולוגית למחסור בחיוכים באותם ימים, היא שהצילום אז חייב חשיפה ארוכה. המצולמים נדרשו שלא לזוז למשך זמן ארוך יחסית, עד שהתמונה הוטבעה על לוחות הצילום. קשה מאד להחזיק חיוך למשך זמן ארוך, כששרירי הפנים לא נעים וזזים. קשה עוד יותר שלא להיראות מטופש בצילום כזה. מי שניסו אז לחייך גילו לא פעם שהחיוך שלהם גם נראה מטושטש, וגם תרם להבעה שנראית קצת מרושעת...
אבל מעניינת לא פחות הסיבה התרבותית להיעדר החיוכים בתצלומים הללו. בעת ההיא, קובע במאמר מרתק פרופסור ניקולס ג'יוויס, חוקר מבית הספר לאמנות קיימברידג', חשבו על חיוכים בתמונות כדבר טיפשי. מרק טוויין, הסופר המפורסם, הרי אמר אז שתצלום הוא מסמך חשוב מאד ולעבור בו לדורות הבאים כשאתה מחייך חיוך מטופש, זה עונש...
פרופסור ג'יוויס אף מציין שאת הנוהג הזה ירשו המצטלמים מעידן הדיוקנאות המצוירים. באלו לא נראו אנשים בעלי מעמד כשהם מחייכים וזה היה הרבה לפני עידן לוחות הצילום. בציורים מאירופה של המאה ה-17, למשל, היחידים שחייכו חיוך רחב היו שוטים, סוטים, עניים או מוקיונים. הדיוקן אז לא היה "לכידה של הרגע", כמו שהוא היום, אלא העברה של מסר מוסרי לדורות הבאים. חיוך, לפי הגישה ה"נכונה" של אותם ימים, היה עבירה וטמטום של ממש.
ויש, אגב, גם סיבה אסתטית להיעדר החיוכים אז. בעידן שבו אין עדיין מודעות להגיינת הפה ודברים כמו צחצוח, שתלים או יישור שיניים, לאנשים היו בדרך כלל שיניים מכוערות. בני המעמד הגבוה נהגו אז לחייך מעט מאד בפני זרים ולעולם לא חייכו בציורים או בצילומים. כשהצטלמת או צויירת באותה תקופה, רצית להיות מונצח במיטבך. כמו בימינו, שיניים מוזנחות לא היו אז משהו לחשוף בצילום, לכן מרגע שהצלם התייצב ממול, קפצת את הפה היטב והסתרת את השיניים.
הנה הסבר להיעדר החיוכים בתמונות מהמאה ה-19 למשל:
http://youtu.be/ocUNn6KUN6k
