"הללויה" (Hallelujah) הוא אולי השיר הכי מפתיע בקריירה של הזמר ומשורר הקנדי הדגול כל כך.

כי כהן לא כתב אותו בקלות ונראה שגם לא האמין שיהיה כל כך גדול, בממדים של תופעת פופ עולמית.

שנתיים לקח למשורר היהודי הזה לכתוב את השיר. תוך שהוא מביא שלל אזכורים מסיפורי התנ"ך, מגייס את דוד המלך ואת בת שבע אהובתו, את שמשון ודלילה שתביא עליו את סופו, וכותב 80 בתים, הוא פשוט לא מצליח לסיים אותו.

הוא לא מרוצה. "תפסת מרובה לא תפסת", הוא ודאי אומר לעצמו. הוא הולך ומצמצם את אינספור הבתים לארבעה בלבד ומזקק את הפזמון למילה אחת בלבד. הללויה.

כהן, כשמו כן הוא. יהודי ומאמין.

אבל לא בשיר הזה, או לפחות לא מספיק מאמין. הללויה נכלל אמנם באלבום שלו "Various Positions" מ-1984, אבל לא הובלט מלכתחילה וגם לא ממש זכה להכרה של המבקרים או השדרנים של התקופה.

שתבינו, השיר "הללויה" הופיע באלבום שבו הופיע גם הלהיט הגדול של לאונרד "Dance Me to the End of Love". אבל בניגוד ל"דאנס מי", איש בחברת התקליטים לא האמין ב"הללויה" בתחילה והוא אפילו לא יצא כסינגל. ואם אתה שיר שלא יוצא כסינגל, השדרנים לא ישמיעו אותך, לפחות לא באותה תקופה.

אבל כמו האזוב שעל הכותל, הלך השיר שבוודאי לא זכה בתחילה להצלחה או אפילו לתשומת לב מיוחדת, הלך וגדל לו לאיטו בין חריצי התקליט.

וכך, כשהוא חבוי היטב בתוך האלבום, ללא תקליטון להיכלל בו, הוא הלך ועורר בהדרגה בעיקר את תשומת ליבם של מוזיקאים, שהקליטו לו גרסאות כיסוי.

הראשון היה ג'ון קייל, זמר, מוסיקאי וכותב דגול בעצמו. הוא הבין שגילה אוצר נסתר וזנוח. הוא הקליט לו גרסה שהצליחה ודי מהר הכירה את "הללויה" לעולם. כמה שנים אחריו, ב-1994, הקליט ג'ף באקלי את הקאבר שלו, שיהפוך את השיר למוכר בכל העולם ובמשך שנים רבות ועל אף אינספור קאברים אחרים שיוקלטו לו, ייתפס כביצוע הטוב ביותר שלו.

בהדרגה הפך הללויה, איך לא - להימנון.

הימנון עולמי. גלובלי. אוניברסלי. היום הללויה הוא ככל הנראה השיר הכי מוכר ומזוהה עם לאונרד כהן. כנראה שכך הוא היה צריך לגדול. קטן, גדל, גדול ואז ענק.

מדהים לחשוב ששיר שהוחבא במעמקי תקליט של ענק שוקע הוא כיום שיר שזכה למאות רבות של גרסאות כיסוי, של ענקי הפופ והרוק העולמי, מככב באודישנים של כל ראליטי בעולם והפך עם השנים לאחד השירים המושמעים ביותר בהיסטוריה של המוסיקה.

כששאל מראיין פעם את לאונרד כהן כיצד לדעתו הצליח השיר על כך, הוא ענה ביובש "יש לו פזמון טוב!". הללו יה!


הנה הביצוע המקורי של לאונרד כהן:

https://youtu.be/YrLk4vdY28Q


הביצוע המרטיט של הזמר העצוב ג'ף באקלי:

https://youtu.be/y8AWFf7EAc4


בון ג'ובי:

https://youtu.be/RSJbYWPEaxw


ונגנית כינור שהוציאה גרסה כלית מרגשת לחג המולד:

https://youtu.be/5VzprYCxPBQ

מכנסי הפָּדֶלֶפוֹן (Flared pants או Bell-bottoms) היו מכנסיים מתרחבים, שכונו גם מכנסי פעמון (Bell-bottoms) ובצרפתית מכנסי פיל (pattes d'elephant).

המכנסיים המתרחבים נולדו בסוף שנות ה-60 והיו אהובים על דור ילדי הפרחים. בתמונות וסרטים רבים מהתקופה ניתן לראות היפים והיפיות דקיקות במכנסי פדלפון, כשהם רוקדים במופעי רוק והפגנות מחאה או שרים שירי חופש בהתלהבות.

בשנות השבעים הם הפכו לפריט האופנה המרכזי של בני-העשרה והם כונו אז מכנסי סן-טרופה. זמרים וזמרות בשנות ה-70 הופיעו כמעט תמיד בפדלופון ובמיוחד זכורות מאז שתי הזמרות של להקת אבבא, שעטו בקביעות את המכנסיים המתרחבים על גופן החטוב.

מאז עשה הפָּדֶלֶפוֹן כמה קאמבקים קטנים. בשנת 2008 הוא התקמבק ונשים יפות כמו ויקטוריה בקהאם נראו מסתובבות במכנסי פדלפון מרהיבות של מעצבים. גם ב-2001 נרשמה התלהבות חוזרת בעולם וכן הלאה, בגל רטרו לסוונטיז שעובר כאן שנים האחרונות.

מקור המילה "פָּדֶלֶפוֹן" הוא מצרפתית שבה pattes d'éléphant פירושו "רגלי פיל". זאת על שום צורתם, המתרחבת בחלק התחתון כמו רגליו של הפיל. ואגב, "מכנסי פיל", הכינוי שהודבק לעתים לפדלופון, הלכו כמעט תמיד בשילוב עם נעלי פלטפורמה גבוהות, עוד פריט חובה בסוונטיז.


הנה הסיפור של מכנסי הפדלפון (עברית):

https://youtu.be/6bRDU_luB7M


מכנסי הפדלפון כחלק מאופנת הסוונטיז:

https://youtu.be/lUr3QyZ9Un4


ג'ון טראבולטה הטווסי בסרט "שיגעון המוסיקה" - ריקודים במכנסי סן טרופז:

https://youtu.be/lMZ9_yrCIqU


הדור הצעיר לובש אותם:

https://youtu.be/zCUQVhs3RNM


רוברט פלנט סולן לד זפלין במכנסי פעמון בסוונטיז:

https://youtu.be/6tlSx0jkuLM


ותמיר גרינברג בפדלפון הפופולרי עם קול וקליפ מופלאים:

https://youtu.be/JmU85spsz0s