שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך פועל התקליט?
הכנת התקליט לוותה בחריטה על תקליט המאסטר, של גלי הקול שהוקלטו בו. השירים, הצלילים והקולות. נשמרו בצורת בליטות ושקעים בחריצים שבתקליט והם מייצגים את תנודות האוויר של גלי הקול המקוריים שנוצרו בהקלטה. רק המחט של הפטיפון (ולפניו הגרמופון) דרושה כדי לחלץ משם את גלי הקול בחזרה אל הרמקולים ולאוזנינו.
חריץ ארוך ולולייני, שנמשך מדפנות התקליט ועד למדבקה שבמרכזו, הכיל את ההרים והגאיות הזעירים, שמשקפים את רעידות האוויר מגלי הקול שעברו בו.
אם בתקליטי ה"מונו" היו בחריץ חריצים שתורגמו לצלילים, בתקליטי הסטריאו יש בכל חריץ שני צדדים, מעין שיפולים אלכסוניים שבין שניהם עוברת המחט. המחט הסטריאופונית קולטת את המידע משני הצדדים, כשבין שני צידיה יש הפרדה. וכך כל צד כזה מעביר להגברה את המידע הקולי של הצד שלו, מתוך שני ערוצי הסטריאו שהוקלטו.
מחט הפטיפון העוברת בחריץ, רוטטת בהתאם לשינויי הגבהים שבחריץ ויוצרת צלילי רעידות, גלי קול חלשים במיוחד. כשהללו מוגברים בעזרת המגבר, הם מרטיטים את האוויר חזק ומשמיעים לנו מוסיקה, היישר לעור התוף הרגיש שבאוזנינו.
בגלל הטכניקה הזו היה התקליט כה רגיש לשריטות. כל שריטה זעירה גרמה לו לרעש, שכן היא גרמה למחט לקפוץ, כאילו היה מוקלט בו רעש חזק..
הנה האופן שבו עובדים התקליטים:
https://youtu.be/5OWEEFg6fTY
הגדלה מדהימה של המחט כשהיא נוסעת על חריצי התקליט:
http://youtu.be/GuCdsyCWmt8
ואם מחט זה כל הסיפור, אז אפשר לחבר למחט נייר מגולגל ולקבל פטיפון ביתי פשוט:
http://youtu.be/iQikPNOPSUc
הרצאת וידאו על פעולת התקליט:
https://youtu.be/eJFuRnolwWk
וכך מייצרים אותם:
https://youtu.be/Eq5EDXNe-HQ
איך מייצרים תקליטים?
בשנים האחרונות הם חוזרים. בתקליטים, שקדמו לתקליטורים, חרטו חריץ ארוך, שנמשך בלולאה הולכת וקטנה מדפנות התקליט ועד למרכז התקליט שבמדבקה. מבט מקרוב בחריץ, יראה שיש בו הרים וגאיות זעירים. כשמחט הפטיפון עוברת בחריץ, היא רוטטת בהתאם לשינויי הגובה שבחריץ ויוצרת צלילי רעידות. אלו הם גלי קול חלשים שכשהם מוגברים, הם מרטיטים את האוויר חזק, בגלי הקול הללו שפוגעים בעור התוף ומשמיעים לנו מוסיקה.
לייצור תקליטים משתמשים בפי-וי-סי, המבוסס על חומר שנקרא ויניל. זו הסיבה שלעתים מכנים את התקליטים "ויניל" (Vinyl). אבל לפני כן יוצרים מאסטר, תבנית שממנה ישכפלו את התקליטים.
שלב ראשון ביצירת תקליט הוא הכנת המסטר, התבנית שממנה ישוכפלו התקליטים. ליצירת המסטר משתמשים בדיסקת אלומיניום שצופתה בכלוריד הכסף. על הדיסקה חורטים את רישום הקול ומהציפוי של שכבת כלוריד הכסף, שהופרדה מדיסקת האלומיניום, משכפלים את התקליטים.
השלב השני הוא השכפול. כדי להכין מהמאסטר את התקליטים, מכניסים אל התבנית שבמכבש החם, רצף של גושי PVC. הם מוכנסים אחד אחד למכבש ומוצמדים אל התבנית כדי שיוטבעו בהם החריצים של התקליט המקורי. כך הופך כל גוש פי-וי-סי לתקליט נוסף, שמוכנס לעטיפה מודפסת, לעיתים קרובות עם דף המילים המוכר, ויוצא לשיווק להמונים.
כך מייצרים תקליטים:
https://youtu.be/Eq5EDXNe-HQ
עוד יצרנים של תקליטי ויניל:
https://youtu.be/oZgsbh-XXyc
וסרט תיעודי קצר על ייצור התקליטים:
https://youtu.be/6jkQCa-AOlI?long=yes
מה שווה כל כך בתקליטי ויניל?
לדברי האוהבים אותם, הדברים המיוחדים בתקליטים הם דווקא מה שעשןי להיתפס כחולשות שלהם. הרחש שהשמיעו התקליטים של פעם ושנעלם בעידן התקליטורים וקבצי האודיו של המחשב, מעורר געגועים אצל חובבי התקליט הישן והטוב.
גם העטיפות הגדולות, שהיו יצירות אמנות ביחס לעטיפות המיקרו הלא - נחשבות של הדיסקים, או ביחס לכלום של הקבצים והתמונית הקטנטנה של ספוטיפיי. הן היו מרגשות מעניינות ועתירות פרטים על האמנים והיצירות, תמונות ומאחורי הקלעים ומה לא.
ודפי המילים, הו דפי המילים. גם הם מעוררים סוג של געגוע, אפילו שהוחלפו על ידי חוברות של ממש בעידן הדיסקים. ספוטיפיי הנהדרת הלכה בעקבות אפל מיוזיק והוסיפה לשירים רבים אפשרות להציג את המילים, אבל משהו שם בכל זאת מרגיש אחרת.
ועדיין, הכי מרגש היה הצליל החם של התקליט האנלוגי, שהצליל הקר והמושלם מדי של התקליטור הדיגיטלי פשוט החמיץ.
חובבי הסאונד של פעם עוד מחזיקים את הפטיפונים הישנים או שהחליפו לחדשים ועדיין נהנים מהתקליטים של פעם, שנשמעים מצויין או מתקליטים חדשים, שממשיכים להימכר בכמויות קטנות ובשנים האחרונות אף מתגברים מחדש.
נכון לתחילת שנות העשרים של המאה ה-21, כמעט כל האמנים שמכבדים את עצמם מוציאים את המוסיקה שלהם גם על גבי תקליטים. החדשים שבהם יקרים יותר ממנוי חודשי לספוטיפיי אבל הם מוחשיים ומרגשים ובקהילות מסוימות והיפסטרים צעירים התקליטים הם ללא ספק גם סמל סטטוס.
הנה סרט תיעודי מקסים על התקליטים ומה הם גורמים למי שאוהב אותם:
http://youtu.be/RJ0ZYlIDE10
קליפ שכולו סגידה ל"שירת התקליטים":
https://youtu.be/WR4QKAib3sM
חוויית חיות התקליטים (עברית):
https://youtu.be/LXyylqO_c1c
וכך הגיע אז סופו של האלבום (עברית):
https://youtu.be/pREu6urcI8k
תקליט
הכנת התקליט לוותה בחריטה על תקליט המאסטר, של גלי הקול שהוקלטו בו. השירים, הצלילים והקולות. נשמרו בצורת בליטות ושקעים בחריצים שבתקליט והם מייצגים את תנודות האוויר של גלי הקול המקוריים שנוצרו בהקלטה. רק המחט של הפטיפון (ולפניו הגרמופון) דרושה כדי לחלץ משם את גלי הקול בחזרה אל הרמקולים ולאוזנינו.
חריץ ארוך ולולייני, שנמשך מדפנות התקליט ועד למדבקה שבמרכזו, הכיל את ההרים והגאיות הזעירים, שמשקפים את רעידות האוויר מגלי הקול שעברו בו.
אם בתקליטי ה"מונו" היו בחריץ חריצים שתורגמו לצלילים, בתקליטי הסטריאו יש בכל חריץ שני צדדים, מעין שיפולים אלכסוניים שבין שניהם עוברת המחט. המחט הסטריאופונית קולטת את המידע משני הצדדים, כשבין שני צידיה יש הפרדה. וכך כל צד כזה מעביר להגברה את המידע הקולי של הצד שלו, מתוך שני ערוצי הסטריאו שהוקלטו.
מחט הפטיפון העוברת בחריץ, רוטטת בהתאם לשינויי הגבהים שבחריץ ויוצרת צלילי רעידות, גלי קול חלשים במיוחד. כשהללו מוגברים בעזרת המגבר, הם מרטיטים את האוויר חזק ומשמיעים לנו מוסיקה, היישר לעור התוף הרגיש שבאוזנינו.
בגלל הטכניקה הזו היה התקליט כה רגיש לשריטות. כל שריטה זעירה גרמה לו לרעש, שכן היא גרמה למחט לקפוץ, כאילו היה מוקלט בו רעש חזק..
הנה האופן שבו עובדים התקליטים:
https://youtu.be/5OWEEFg6fTY
הגדלה מדהימה של המחט כשהיא נוסעת על חריצי התקליט:
http://youtu.be/GuCdsyCWmt8
ואם מחט זה כל הסיפור, אז אפשר לחבר למחט נייר מגולגל ולקבל פטיפון ביתי פשוט:
http://youtu.be/iQikPNOPSUc
הרצאת וידאו על פעולת התקליט:
https://youtu.be/eJFuRnolwWk
וכך מייצרים אותם:
https://youtu.be/Eq5EDXNe-HQ
בשנים האחרונות הם חוזרים. בתקליטים, שקדמו לתקליטורים, חרטו חריץ ארוך, שנמשך בלולאה הולכת וקטנה מדפנות התקליט ועד למרכז התקליט שבמדבקה. מבט מקרוב בחריץ, יראה שיש בו הרים וגאיות זעירים. כשמחט הפטיפון עוברת בחריץ, היא רוטטת בהתאם לשינויי הגובה שבחריץ ויוצרת צלילי רעידות. אלו הם גלי קול חלשים שכשהם מוגברים, הם מרטיטים את האוויר חזק, בגלי הקול הללו שפוגעים בעור התוף ומשמיעים לנו מוסיקה.
לייצור תקליטים משתמשים בפי-וי-סי, המבוסס על חומר שנקרא ויניל. זו הסיבה שלעתים מכנים את התקליטים "ויניל" (Vinyl). אבל לפני כן יוצרים מאסטר, תבנית שממנה ישכפלו את התקליטים.
שלב ראשון ביצירת תקליט הוא הכנת המסטר, התבנית שממנה ישוכפלו התקליטים. ליצירת המסטר משתמשים בדיסקת אלומיניום שצופתה בכלוריד הכסף. על הדיסקה חורטים את רישום הקול ומהציפוי של שכבת כלוריד הכסף, שהופרדה מדיסקת האלומיניום, משכפלים את התקליטים.
השלב השני הוא השכפול. כדי להכין מהמאסטר את התקליטים, מכניסים אל התבנית שבמכבש החם, רצף של גושי PVC. הם מוכנסים אחד אחד למכבש ומוצמדים אל התבנית כדי שיוטבעו בהם החריצים של התקליט המקורי. כך הופך כל גוש פי-וי-סי לתקליט נוסף, שמוכנס לעטיפה מודפסת, לעיתים קרובות עם דף המילים המוכר, ויוצא לשיווק להמונים.
כך מייצרים תקליטים:
https://youtu.be/Eq5EDXNe-HQ
עוד יצרנים של תקליטי ויניל:
https://youtu.be/oZgsbh-XXyc
וסרט תיעודי קצר על ייצור התקליטים:
https://youtu.be/6jkQCa-AOlI?long=yes
לדברי האוהבים אותם, הדברים המיוחדים בתקליטים הם דווקא מה שעשןי להיתפס כחולשות שלהם. הרחש שהשמיעו התקליטים של פעם ושנעלם בעידן התקליטורים וקבצי האודיו של המחשב, מעורר געגועים אצל חובבי התקליט הישן והטוב.
גם העטיפות הגדולות, שהיו יצירות אמנות ביחס לעטיפות המיקרו הלא - נחשבות של הדיסקים, או ביחס לכלום של הקבצים והתמונית הקטנטנה של ספוטיפיי. הן היו מרגשות מעניינות ועתירות פרטים על האמנים והיצירות, תמונות ומאחורי הקלעים ומה לא.
ודפי המילים, הו דפי המילים. גם הם מעוררים סוג של געגוע, אפילו שהוחלפו על ידי חוברות של ממש בעידן הדיסקים. ספוטיפיי הנהדרת הלכה בעקבות אפל מיוזיק והוסיפה לשירים רבים אפשרות להציג את המילים, אבל משהו שם בכל זאת מרגיש אחרת.
ועדיין, הכי מרגש היה הצליל החם של התקליט האנלוגי, שהצליל הקר והמושלם מדי של התקליטור הדיגיטלי פשוט החמיץ.
חובבי הסאונד של פעם עוד מחזיקים את הפטיפונים הישנים או שהחליפו לחדשים ועדיין נהנים מהתקליטים של פעם, שנשמעים מצויין או מתקליטים חדשים, שממשיכים להימכר בכמויות קטנות ובשנים האחרונות אף מתגברים מחדש.
נכון לתחילת שנות העשרים של המאה ה-21, כמעט כל האמנים שמכבדים את עצמם מוציאים את המוסיקה שלהם גם על גבי תקליטים. החדשים שבהם יקרים יותר ממנוי חודשי לספוטיפיי אבל הם מוחשיים ומרגשים ובקהילות מסוימות והיפסטרים צעירים התקליטים הם ללא ספק גם סמל סטטוס.
הנה סרט תיעודי מקסים על התקליטים ומה הם גורמים למי שאוהב אותם:
http://youtu.be/RJ0ZYlIDE10
קליפ שכולו סגידה ל"שירת התקליטים":
https://youtu.be/WR4QKAib3sM
חוויית חיות התקליטים (עברית):
https://youtu.be/LXyylqO_c1c
וכך הגיע אז סופו של האלבום (עברית):
https://youtu.be/pREu6urcI8k
