ביטניקים (Beatniks) היו הצעירים והצעירות ארוכי השיער, המורדים והמתנגדים של שנות ה-50.

הם גידלו שיער ארוך וחיו כרצונם, בלי להתרחץ יותר מדי, להתגלח, לעבוד או לאגור דברים. הם ראו עצמם כמתנגדים לבורגנות המשעממת של דור ההורים שלהם, האזינו לג'אז מתוחכם, התלבשו ברישול ועשו דווקא לחברה, אותה חברה בורגנית, שהתנגדה להם פעמים רבות וראתה בהם פרועים, מלוכלכים ומסריחים.

הביטניקים אחזו בעמדות אנטי-מלחמתיות ואנטי-קפיטליסטיות, חיו חיים של שחרור מיני, שימוש חופשי בסמים והתעניינו במיסטיקה של המזרח הרחוק.

הביטניקים הונהגו על ידי אלן גינסברג (Alan ginsberg) וחבריו לקבוצת "דור הביט" (Beat Generation), כמו הסופר ג'ק קרואק (Jack Kerouac) ומשוררים ואמנים נוספים, שיהיו למדריכים רוחניים לדור שלהם.

מקור השם "ביטניק" שנולד בשנת 1958 הוא משילוב של המילים "ביט" (קצב) ו"ספוטניק" (שם הלוויין הסובייטי ששוגר לחלל). הכינוי במקור ביטא זלזול וגנאי כלפי הדור של הצעירים המזוקנים וצמאי החופש, ששתו אלכוהול וצרכו סמים ושהמבוגרים והממסד החינוכי חששו שהם עלולים להפוך לקומוניסטים.

הביטניקים התקיימו גם אחרי שנות ה-50, עד שנות ה-70. לתנועת הביטניקים הצעירים הללו, על תפיסותיהם הפוליטיות ואהבת החופש שלהם, תהייה השפעה גדולה על תנועות-הנגד שיבואו בעשורים שאחריה, מה"היפים" של שנות ה-60 ועד ל"פאנקיסטים" של שנות ה-70.


הנה דור הביט ותולדות הביטניקים:

https://youtu.be/XYitYHntLI4


ביטניקים מדברים:

https://youtu.be/qn70GcJ6sgw


תיאור ההבדל בין ביטניקים והיפים שיבואו עשור אחריהם:

https://youtu.be/xETnrheOplQ


המאבק של החברה השמרנית בביטניקים:

https://youtu.be/UgmlGbsmOM0


שיר של ג'ק קרואק עם ג'אז שהביטניקים הראשונים אהבו:

https://youtu.be/kTNqcuVLiKQ


סרטון משעשע שמסביר איך להיות ביטניק:

https://youtu.be/YWjRgzFeE_8


תיאור של האסתטיקה והאופנה הביטניקית:

https://youtu.be/vtDlY3Xmeso?long=yes


והרצאת רשת על הביטניקים וההיסטוריה שלהם:

https://youtu.be/_ucpG1RG56Y?long=yes

ההִיפִּים (Hippies) היו חברי תרבות הנגד של צעירים בארצות הברית בשנות ה-60. הם היוו תופעה חברתית חדשה באמריקה של אז ודגלו בשלום, אחווה ושוויון בין בני אדם, באהבה חופשית, בשמירה על הטבע ובשימוש בסמים קלים.

אבל באותם ימים היו ההיפים כינוי גנאי. התייחסו אליהם כמסוממים, מלוכלכים, מפיצי מחלות ואף אלימים. הם היו תרבות נגד, אבל זו הייתה התרבות שפנתה יותר נגדם.

הממשל התייחס אליהם כמורדים חתרנים, בעוד הם ביקשו לנתץ את המחסומים שהניח בפניהם הקפיטליזם הדורסני ותאב המלחמה של אמריקה.

ההיפים, "ילדי הפרחים", מרדו במבוגרים שאותם הם האשימו בהרס העולם ובהפצת המלחמה. הם בזו לקפיטליזם ולתרבות הצריכה המטורפת לדבריהם של אמריקה. ממתנגדים למלחמה בווייטנאם ותומכים במאבק של השחורים לשוויון זכויות, הם הפכו למתנגדים לכל העולם השבע והמבוגר ולמה שהוא מייצג. הדבק שלהם הייתה מוסיקת הרוק, שאותה הם חגגו בלי הפסקה, עד לפסטיבל וודסטוק, שיא ההיפיות וגם תחילת הסוף שלה.

כחלק מהחזרה אל הטבע, גידלו ההיפים את שיערם, הלכו יחפים ולבשו בגדים קלים. הם השפיעו על תרבות הצעירים מאז ומנהגיהם השפיעו למשך שנים רבות על צעירים בכל העולם. מהשיער הארוך, דרך מוסיקת הרוק והבלוז והאהבה החופשית, תנועה זו השפיעה על החברה המערבית באופן לא רגיל, כי ממחאה של הבייבי-בומרס, הדור שנולד במהלך ואחרי מלחמת העולם השנייה, כנגד השפע המושחת והמשחית והכוח הצבאי האכזרי, הם גדלו להיות דור מובילי האינטרנט והטכנולוגיה של מהפכת המידע, טכנולוגיה שתשנה את העולם.


הנה סיפורם של ההיפים:

https://youtu.be/R5aM6VriJLg


תרבות ההיפים:

https://youtu.be/YNQ3lQFJwvs


פסטיבל וודסטוק המיתולוגי, אחד משיאי התקופה והתנועה ההיפית:

https://youtu.be/StFhvAIv3Js


שיר הרוק הפסיכדלי 'ארנב לבן' של להקת "ג'פרסון איירפליין":

https://youtu.be/TKZVUtvjBdM


ההיפים בעיניים מחויכות:

https://youtu.be/9OrSRMaWgFw


וסרט תיעודי על ההיפים:

https://youtu.be/vm6DvlZ2O20?long=yes

סגנון הפּאנק רוק (Punk rock) התפוצץ על הבמות בסוף שנות השבעים ואמרו עליו אז שהוא ממלא את האוויר בזעם, רעש ותחושת אבדון - והכל בשלושה אקורדים...

מוסיקלית זה היה רוק מהיר ורועש, בועט ומתנגד לרוח הרוק הממוסד, המנותק ואפילו המסואב של שנות ה-70.

אבל את הPאנק אי אפשר לבחון רק, או אפילו בדגש על מוסיקה. הוא היה קודם כל תופעה חברתית ותגובה לפער שבין הגלאם והפרוגרסיב רוק, אצלנו הוא נקרא "הרוק המתקדם", שהיו מנותקים מהמציאות הבריטית של אבטלה מטורפת ואי שקט חברתי ותעשייתי.

הפאנק הייתה מוסיקה שיצרה תת-תרבות שהולידה עוד מוסיקה, שאולי לא הייתה משהו אבל בעיני המבקרים הייתה לפחות אותנטית ביחס לרוק שקדם לה.

בעיני רבים מהצעירים הללו, תעשיית הרוק, שלמדה בשנות ה-50 וה-60 לעשות המון כסף, החלה להיות ממוסחרת ויותר מדי שבעה. הרוק בעולם המערבי הפך ברובו לתעשייה שהאמינות והמסר הועלמו בה לטובת להיטים מכניסים, אלבומים מגלומניים, הופעות ענק ולהקות מסוגננות. זו הייתה תעשייה שהמון שיקולים עסקיים תפסו בכל אלבום, שיר וסולו גיטרה, את מקום האמנות.

מספרים שאיגי פופ לקח מרכיבים מהלהקות הגדולות של שנות ה-70, כמו "המי" ו"לד זפלין", והרכיב את הנוסחה הקיצונית שתהפוך לפאנק. וכך, בסוף שנת 1976, הגיע תורם של המורדים במוזיקת רוק להשמיע את קולם. והם השמיעו קול גדול ורעשני.

במגוון שירים מהירים ורועשים, בשפה מלוכלכת ולא נעימה בכוונה, מזלזלת ובועטת, בלי רמזים, דימויים או משהו שירכך את הבוז שלהם, פרצו לעולם להקות הפאנק, כמו הסקס פיסטולס, החונקים, הקלאש, הראמונס, הבאזקוקס ו-The Damned הארורים.

הם החריבו באחת את המוסיקה הממוסדת והמתוחכמת של "הרוק המתקדם", הרוק הפילוסופי, המתוחכם והעשיר באלמנטים קלאסיים ותרבותיים בני מאות שנים, שהתנתקו מהמקום והזמן. אותו זרם של הפרוגרסיב רוק היה הקורבן העיקרי של הPאנק.

כמו "ילדי הפרחים", גם לפאנק היה מה לומר בנושאים פוליטיים, אבל הוא לא התרכז בבקשה לתיקון אלא ברצון להרוס כדי לבנות משהו אחר. להקות פאנק ניגנו רוק פשוט, כמעט פרימיטיבי אבל צועק. הרכבי פאנק עם שמות שלא מנסים אפילו להיות נחמדים, כמו "סקס פיסטולס", "קלאש" או "החונקים", כבשו את הרחובות בבריטניה ובארצות הברית ואת הבמות בבירות אירופה.

הפאנקיסטים של שנות ה-70 איימו לעשות מהפכה חברתית במוסיקת הרוק. הם תיעבו את חברות התקליטים הממוסדות והמסחריות. במקום לחפש כיצד להפיץ את המוסיקה שלהם דרכן ודרך התקשורת הרגילה, הם עשו הכל כדי להפיצה למעריצים, באמצעות שערוריות ומופעים פרובוקטיביים, במועדונים אפלוליים ומלאי עשן.

התוצאה הייתה תת-תרבות אנטי-ממסדית, אנטי-סמכותית ואנטי-התבגרות, שהפכה במשך תקופה מסוימת לתופעה תרבותית סוחפת בבריטניה ובארצות הברית ובמעגלים רחבים יותר בעולם המערבי.

הפאנקיסטים לבשו ברובם בגדי עור צמודים ונעלי אולסטאר, הם כיסו את עורם בפירסינג מרובה סיכות ביטחון. על ראשם התנוסס שיער קוצים, עם תספורות לכיוון המוהיקן והם התפוצצו עם רעיונות ומסרים שהתנגדו לסמכות של הממסד ושל ההורים. הם היו הבעיטה, הצעקה וההקאה על החברה המערבית הממוסדת והמדושנת שמסביב.

אחרי שנים בודדות הם נעלמו, אבל הPאנקיסטים השפיעו בדרכים שונות על המוני יוצרים ולהקות שיבואו אחריהם ויחוללו הרבה רעש בדרך.


הנה סיפורם של הפאנק רוק והפאנקיסטים של שנות ה-70 וה-80:

http://youtu.be/Fr-1YXegcC0


הפאנק בלונדון של שנות ה-80:

https://youtu.be/IuocFVXo0iQ


להקת הראמונס האמריקאית, מראשונות הפאנק, בתחילת שנות ה-80:

https://youtu.be/yCW7Aw8ugOI


הסקס פיסטולס, "אקדחי הסקס", מלהקות הפאנק החשובות:

http://youtu.be/_jN9C2c4wN0


"אין גיבורים יותר" של "החונקים", The Stranglers:

http://youtu.be/2tfy8f9lDD0


אופנת הפאנק הגיעה גם לישראל (עברית):

https://youtu.be/wiSAhfPtAg4


תסרוקות המוהוק של הפאנקיסטים:

https://youtu.be/HOBM3E7bjNg


בירת הפאנק - לונדון של היום:

https://youtu.be/s2ZkOtFgceI


וכתבת טלוויזיה על הפאנק האנגלי של אותה תקופה:

https://youtu.be/huelZNr_4_Y?long=yes

חגורת ניטים, שיער שחור צבוע, עיני פחם, עניבה שחורה, צמידים, לק שחור, טי-שירט גם וגם אולסטאר שחורות ובכלל בגדים שחורים ופרצוף מורבידי עם שיער שמסתיר באלכסון חצי פנים?

אימו (Emo), ברור.

אבל המושג אימו, או אימוקור, שהוא בכלל קיצור של Emotional Hardcore, הרדקור רגשי בתרגום חופשי, הוא הרבה יותר מילדים עצובים עם בגדים שחורים ווילון חצי מוסט על הפנים.

כי האימו הוא הרגשה, הלך מחשבה, סטייט אוף פילינג ומיינד. האימו מרגיש, מי לא? לעתים מלנכולי ולעתים גם דיכאון. אבל הוא או היא לפחות מצליחים, גם אם זה מרגיז ומפחיד את המבוגרים, להחצין את רגשותיהם.

אז לדעתכם מוגזם? - אוקיי, תחיו עם זה. זה לא שלכם. הרי לאיפה הגענו אם עודף רגש הופך במאה ה-21 למטרד?

סוג של אסקפיזם של בני נוער מתבגרים, לרוב לבנים, ילדים להורים מסודרים, האימו המקדש את האישי והרגשי לא מתבייש בכך אלא מחבק את זה. דומה שהרגש אצל האימו מחליף אג'נדות פוליטיות, שכל כך רווחו בתת-תרבויות קודמות של בני נוער.

הדעה שהאימו נוהגים לחתוך את עצמם היא ככל הנראה שטות. חיתוך עצמי הוא לא טרנד, לא סטייל או כיף ולא טקס קבלה לאימו - הוא ביטוי לכאב. לא פעם כאב צורב, כזה שאפשר וכדאי לטפל בו כי בינו לבין אובדנות הדרך ארוכה וכדאי לדעת שיש כזו.

מה שנולד איפה שהוא באמצע שנות ה-80 כסגנון מוסיקלי בעיר וושינגטון DC וזכה לפופולריות בסוף המאה ה-20, הפך עם השנים למשהו אחר. המבשרות של האימו היו ככל הנראה להקות האימו הגדולות של MTV, כמו Panic! at the Disco ו-My Chemical Romance שפרצה מניו ג'רזי אל העולם כולו.


הנה סוגי אימו:

https://youtu.be/hzRdBmGccus


הבדלים בין גותים לאימו:

https://youtu.be/0hO2ZgWHIbc


ערש האימו - להקת Panic! at the Disco:

https://youtu.be/vc6vs-l5dkc


רגשות אמרנו?

https://youtu.be/tGE381tbQa8


הלנה, בקליפ מורבידי ומעולה של My Chemical Romance:

https://youtu.be/UCCyoocDxBA


חיוך של אימו (עברית):

https://youtu.be/1HqKqkOwQng?t=15s


עדות של אקס אימו (עברית):

https://youtu.be/1YWkB2Q60Ug?long.yew


ותופעת ילדי הסנטר שהאימו תופסת בה מקום יפה (עברית):

https://youtu.be/zdAsFwNk8IQ?long=yes

צעירים, מכנסי סקיני וזקנים מטופחים כמעט כמו של הרצל, אתם מכירים אותם ודאי. היפסטרים (Hipsters).

לרוב מתוארים היפסטרים כאנשים שלא הולכים עם הזרם ומעדיפים לבוש, מוסיקה ובילויים שונים משל כולם ולפי דעתם הם יותר איכותיים בהשוואה לאחרים. ההיפסטרים מתוארים כמי שמעדיפים לרוב דברים שאף אחד לא מכיר ושאינם פופולריים. אם תרצו, זה סוד ההיפסטריות שלהם...

אבל אם לומר דברים יותר מדויקים, אז אירוניה, אוונגארד וסטייל מאפיינים את ההיפסטר המצוי. הלבוש ההיפסטרי יכלול בדרך כלל חולצות בסגנון של פעם, משובצות, קרדיגן או לא מעודכנות אחרות, ומכנסיים צמודות בסגנון סקיני או אוברול, בדרך כלל ג'ינס. ההיפסטר הזכר יהיה פעמים רבות מצויד בזקן, צעיף ומשקפיים של פעם, גם אם אינו נזקק להם. היפסטר אמיתי כמעט תמיד יעטה על פניו הבעה רצינית ומלאת חשיבות, אבל מגניבה לדעתו, שאומרת "אני טוב יותר מכם" או לפחות "אנחנו לא דומים".

היפסטרים אמיתיים אינם צופים או מחזיקים בטלוויזיה, ספר הוא הרבה יותר עמוק. ואגב, רבים מהם הם בעלים גאים של פטיפון ואוסף תקליטי ויניל של להקות אלטרנטיביות ולא מוכרות. כללית, הם תמיד יבחרו במה שהרוב לא בחר, כי זה מה שמבדיל אותם מההמון..


כך הופכים מישהו להיפסטר:

http://youtu.be/pbZzfZQQuro


מסימני ההיפסטר:

http://youtu.be/U3Rf2wUnh4Q


דברים שהיפסטרים אומרים:

http://youtu.be/bwV-Qulog5I


ומבט משעשע על ה"גזע ההיפסטרי":

http://youtu.be/zZtNAXrsEko


וקצת בשביל החיוך, הנה ההיפך מהיפסטרים:

http://youtu.be/mJirT5I_yd4

הגותים (Goths) היו שבטים גרמאנים שפלשו במאות הראשונות לספירה לתחומי האימפריה הרומית.

הגותים הם עם חצי נוודי, אמיץ, חזק ומעריך חופש, שהחמולות שלו מאוחדות באמונות האליליות העתיקות שלו, מה שנקרא "אמונות פגאניות".

מקורם במישורים סחופי הרוחות של מה שהוא כיום בצפון פולין והמדינות הבלטיות, בעיקר מהשטחים שם המיוערים בצפיפות.

בשנת 269 הביס קלאודיוס השני את הגותים וזכה לתואר 'גותיקוס מקסימוס'. על אף שהתאחדו הובסו הגותים במאה הרביעית לספירה גם על ידי ההונים וסבלו ממשבר.

במאה ה-4 הגותים התפצלו לאוסטרו-גותים, הגותים המזרחיים שהתיישבו בצפון הים השחור, ולוויזיגותים - הגותים המערביים, שהתיישבו באזור רומניה והונגריה של היום.

עם השנים, במהלך ימי הביניים, עתידים הגותים המפוצלים להתמזג עם המקומיים באזורים שנשלטו על ידי רומי ונעלמו כשבטים של ממש.


#גותים מודרניים
בתחילת המאה ה-21 הפציע הגותי שוב. אבל לא כשבט או עם, אלא כתרבות של צעירים מודרניים. אבל לצעירים המכונים "גותים", אין שום קשר של ממש לשבטים הקדומים הללו.

הלבוש והאיפור שלהם, המוסיקה שהם מאזינים לה ושאר המאפיינים המוכרים, הם בחירה תרבותית ואופנתית של הגותים המודרניים וחלק מהסגנון האישי שבחרו לעצמם.

ואגב, לא. עבודת השטן אן דיכאון הם ממש לא הכרחיים כדי להשתייך אליהם. יש גותים שמדוכאים בימינו אבל גם אחרים שלא. חלקם בוחרים סגנון חיים שמתאים להם וזו זכותם, אבל הוא לא בהכרח מתקשר עם מצבים נפשיים או מעשים קשים.


הנה סיפורם של הגותים הקדומים (מתורגם):

https://youtu.be/STOJftffOqs


מי היו הגותים?

https://youtu.be/o7FbaAXQEbI


מצגת וידאו על הגותים:

https://youtu.be/b8uvfchN8w8


והגותים של היום:

https://youtu.be/5U9bElamKwA


התפתחות האופנה הגותית הנשית:

https://youtu.be/6JXYLSbJ5FA


והגברית:

https://youtu.be/iti7HE1UBN8