לפעמים שירים יכולים להתחדש ולשאוב את המנגינה שלהם משירים ומיצירות עתיקות.

על פי חוק זכויות היוצרים, אם עברו 70 שנה מאז מת המלחין המקורי, מותר להשתמש במוסיקה שלו באופן חופשי, להקליט, לבצע וגם להלחין בעזרתה שירים ויצירות חדשות.

זו גם הסיבה שיוצרים רבים בעולם הג'אז, הרוק והמוסיקה הקלה בכלל, השתמשו בהרבה מאוד לחנים עתיקים לשירים חדשים ויצירות כליות, שהיו להצלחות גדולות.


הנה "שיר אמריקאי" (American tune) שכתב היוצר פול סיימון, על לחן של באך ובביצוע של סיימון וגרפונקל:

https://youtu.be/ZCmgKSUXH18


הפסיון למתיאוס של באך, שממנו נלקח חלק משמעותי ממנגינת השיר:

http://youtu.be/MY-aowxVXfI


וזה לא השיר היחיד שהושפע והשתמש במוסיקה של באך ללהיט:

https://youtu.be/4E8HUjxroFA?long=yes

"שלושה בני עורב" הוא בלדה עממית סקוטית עתיקה, שהולחנה בידי המלחין תומאס רייבנסקרופט בשנת 1611 ומושרת באנגלית עתיקה. היא תורגמה לשפות רבות, כולל עברית, והייתה לאחת הבלדות היפות והמוכרות בעולם.

הבלדה מספרת על 3 עורבים, אוכלי נבלות הממתינים לארוחה הבאה שלהם. הם מתכוננים לסעוד את ליבם בגופתו של אביר שמת, אבל רואים שעל הגופה שומרים כלבי הציד והנץ של האביר. מגיעה העלמה האוהבת את האביר, מנשקת את פצעיו וקוברת את אהובה ומרחיקה אותו מהעורבים, שנשארים ללא ארוחה.

הבלדה מסתיימת באמירה "הלוואי ואלוהים היה שולח לכל ג'נטלמן נץ שכזה, כלבי ציד כאלו ועלמת חן שכזו."


הנה ביצוע בעברית לתרגום של יעקב שבתאי "שלושה עורבים":

http://youtu.be/sCWMgMlKLhA?t=23s


ביצוע של השיר בסגנון האירופי:

http://youtu.be/3uT7tEayUwk


וביצוע קולי יפה של אנדריאס שול:

http://youtu.be/9KsNCLjMgTM

קוראים לה "לה פוליה" (La Follia), או בעברית "השגעון".

לא ברור איפה נולדה המנגינה הספרדית-פורטוגזית הזו מימי הביניים. ההשערה היא שהיא פרצה לפני כ-700 שנה. נראה שהיא הייתה מנגינה שליוותה מחול, שהרוקדים אותו נראו כמוכי שיגעון ומכאן שמה. מאז היא צצה שוב ושוב ביצירותיהם של גדולי המלחינים בתקופת הרנסאנס, בעידן הבארוק, בתקופה הרומנטית ואפילו במאה ה-20.

זה התחיל עם ריקוד העם הפורטוגזי היפה של ימי הביניים. עם הזמן הפך הניגון של La Folia למנגינה לחליל. בהדרגה היא נפוצה אל כל אירופה. כך החלה המנגינה המהפנטת, עם ההרמוניה הכובשת, לצוץ במוסיקה האמנותית שוב ושוב. ראשית בסונטה מספר 12 של ארקנג'לו קורלי משנת 1700, שהתבססה על הפולייה. היא הייתה כה יפה עד שה"לה פולייה" הפכה מזוהה עם קורלי ורבים זיהו מאז את הפוליה בטעות כיצירה שנכתבה על ידו.

אחרי קוראלי כתבו שוב ושוב מלחיני תקופות הרנסאנס והבארוק וריאציות על ה"פולייה". גדולי המוסיקה כסקרלטי, ויואלדי, לולי, באך ורבים אחרים שילבו את המנגינה הכובשת ביצירותיהם. רבים שינו את המקצב שלה למקצב הסרבנד האופנתי. אחר כך בתקופה הרומנטית השתמשו בה מלחינים כמו ליסט ליצירת וריאציות וגם כנרים מפורסמים נהגו לנגן אותה בתור הדרן.

ובמאה ה-20, כמו אחרים לפניו, המלחין רחמנינוב היה כל כך משוכנע שקורלי הוא שחיבר אותה, שכתב את הווריאציות שלו על לה פוליה בשנת 1931 וקרא ליצירה "וריאציות על נושא של קורלי".


הנה ריקוד ספרדי על הפוליה, ברוח ריקוד המקורי:

https://youtu.be/vFxLNa5vgxM


ה"פוליה" בסונטה לכינור ולקונטיניואו מספר 12 אופוס 5 של קורלי:

https://youtu.be/4YMq9NEMhMA


ריקוד על המוסיקה של קורלי:

https://youtu.be/lzltjVJl_xU


כאן בפסנתר "לה פולייה" של סקרלטי שנכתב לצ'מבלו:

http://youtu.be/zmytKKO9f9g


הקנון ברה מז'ור של פחלבל הוא בעצם שאקון שהבאס בו מתבסס על ההרמוניה של הפוליה:

http://youtu.be/OFfYGoVstgc


באך שילב את הפולייה ב"קנטטת האיכרים" שלו, הקנטטה מספר 212 - כאן באווירה ספרדית:

http://youtu.be/sHK1Xhrh_sY


והנה 15 וריאציות על 'לה פולייה' מאת ויואלדי (שלמד אצל קורלי):

http://youtu.be/iGQWHafmIFo


גאון הפסנתר פרנץ ליסט כלל את ה"פוליה" שלו ביצירה ארוכה בשם "רפסודיה ספרדית":

http://youtu.be/MqlLSHPGeWw


ריקוד רוסי על היצירה:

https://youtu.be/Uiv-vQvxPbY


וריאציות על "לה פוליה" מאת סרגיי רחמנינוב שקרא ליצירתו "וריאציות על נושא של קורלי":

http://youtu.be/sX0Gg3lmh5E


ומוסיקאי הפופ-רוק ונגליס שילב את הרמוניית הפוליה בקטע מרהיב שכתב למקהלה ותזמורת:

http://youtu.be/RvvhRwnYfBM

כן. בין שאר הכשרונות של מי שהיה מגדולי המדענים והחוקרים של תקופתו, מהנדס גאון וממציא, פסל, רושם וצייר בעל שיעור קומה אינסופי, אדריכל ורופא שעוסק באנטומיה - בין כל אלה הוא גם כתב שירה והלחין מוסיקה. לא נמצאו הרבה מכתביו בתחומים אלו, אבל ידוע שפעל גם בהם.

בין השאר המציא האמן הגאוני גם כלי נגינה שנקרא "ויולה אורגניסטה". זה היה מעין פסנתר שהציע צורה של כלי מקלדת וקלידי פסנתר, עם צלילי כלי קשת ומיתר. הכלי לא נבנה מעולם בימי חייו של לאונרדו מהעיר וינצ'י. רק בשנים האחרונות בנה אותו פסנתרן ובונה כלי נגינה מפולין בשם סלבומיר זובז'יצקי, שמעריץ את דה וינצ'י.

זובז'יצקי בנה את כלי הנגינה הרנסנסי תוך שהוא מסתמך על השרטוטים המקוריים של דה וינצ'י והרשימות שצירף אליהם. אלו נשמרו באוסף שלו, ה"קודקס אטלנטיקוס" הנודע של האמן. בעבר ניסו כבר לבנות את הכלי שתכנן לאונרדו, הן בגרמניה של המאה ה-16 והן בספרד של המאה ה-17. הדגם האחרון נוצר על ידי הנזיר הספרדי טרוחדו ריימונדו. הוא נמצא כיום במוזיאון בבריסל ובשל מצבו לא ניתן היה לשמוע את צליליו.

צליליו של כלי הנגינה, שלבנייתו נדרשו מעל 5,000 שעות, הם צלילים חמימים ונמשכים, המזכירים כלי קשת ממשפחת כלי הקשת, במיוחד את צלילי הצ'לו.


הנה קינה שאת מילותיה כתב לאונרדו דה וינצ'י. המוסיקה של מלחין בשם רומן ולאד:

https://youtu.be/rgx6t_IrVNs?t=51s


מוסיקה שכתב לאונרדו דה וינצ'י:

http://youtu.be/JX3X_TQf2sA


"ויולה אורגניסטה" - כלי הנגינה המשלב בין פסנתר לכינור ונבנה רק בשנים האחרונות:

http://youtu.be/WIFocw29a-I


וגירסה נוספת של הויולה אורגניסטה ומעט הסברים עליה:

http://youtu.be/yiCaMAj2DD8

האם שמעתם על השיר שגרם לחיילים משני צידי המתרס לשיר אותו במלחמת העולם השניה?

זהו שיר שנכתב בידי חייל גרמני עוד בזמן מלחמת העולם הראשונה. הוא עוסק בנערתו של חייל, לילי מרלן שמה, הממתינה לו מתחת לפנס, עם הישלחו לחזית. הוא גם מדבר על געגועיו העזים של החייל לנערתו שממשיכה להמתין.

השיר הולחן והוקלט בגרמניה בתור "הנערה מתחת לפנס". לאלה אנדרסון, זמרת שוודית שהופיעה במועדוני ברלין, שרה אותו כל ערב, אבל איש לא חשב שהשיר הקטן והנוגה יעשה היסטוריה.

"לילי מרלן" היה נשאר ודאי בזכרונם של מעטים ולא זוכה לכבוד כלשהו, אלמלא רצה הגורל ובמהלך מלחמת העולם השנייה כבש הצבא הגרמני את בלגרד והתקליט עם השיר הזה היה אחד היחידים מהתקליטים שהביאו עימם הגרמנים ושרדו את הלוחמה.

די מהר גם הנכבשים החלו להשמיע אותו בשידורים לחיילים והשיר התחבב גם עליהם מאד.

תוך זמן קצר אהבו והכירו אותו חיילי הצדדים השונים למלחמה בתור "לילי מרלן" - שמה של גיבורת השיר. לא כל הנאצים אהבו את השיר והם אסרו על השמעתו ברדיו בתחילה, אך המפקד הנערץ הגנרל פלדמרשל ארווין רומל התלהב ממנו והורה לשלבו בתחנת השידור של הצבא הגרמני בחזית צפון אפריקה. בהדרגה הוא הפך לשיר המושמע ביותר בכל החזיתות.

כשגם הבריטים החלו לשדר את הגרסה שלהם באנגלית, הפך השיר הגרמני לפופולרי ביותר משני עברי החזית, במהלך המלחמה הארוכה. גם המסר היה כל-כך קרוב לליבו של כל חייל. הרי זה שיר המבטא געגועים לבית ולאהובה שמחכה לו שם.

אבל גם הלחן הנוגע והביצועים הנוגים של זמרות כמו מרלן דיטריך, לאלה אנדרסן ולוסי מלר הבריטית - כל אלה הפכו את השיר להמנון כמיהה לסיום המלחמה ולשיבה הביתה. זה היה כאילו זמרות בכל הצדדים התאחדו לתמוך בכאב הלוחמים ובגעגועים שלהם הביתה.

השיר הוקלט בגירסאות אין-ספור. הייתה אפילו חברת תקליטים שהגדילה והוציאה את אחד האלבומים המשונים בהיסטוריה, אלבום בו מוקלטות 195 גרסאות של השיר הזה, על גבי 7 דיסקים.


הנה השיר "לילי מרלן" בביצוע מרלן דיטריך:

http://youtu.be/ml_ueR763S8


פניה היפות של דיטריך בשיר הנודע:

https://youtu.be/2jlT_Jb2efU


והביצוע של לאלה אנדרסן לשיר "לילי מרלן":

https://youtu.be/8btnYYDbkqQ

הלחן המקורי של הבית של ההמנון "כל עוד בלבב" הוא עתיק מאד. לפי המחקר של ד"ר אסתרית בלצן כבר בתפילת "ברכת הטל" משנת 1400 שילב רבי יצחק בר ששת בספרד את הלחן הזה ואולי אף חיבר אותו. עם גירוש יהודי ספרד נדד הלחן לאיטליה ושם הוא הפך לשיר בשם "פוג'י, פוג'י, אמורה מיו", על אהובה שברחה.

כשהמלחין מוצרט הגיע לאיטליה בילדותו, במסגרת הופעותיו בכל אירופה כילד פלא, הוא הכיר את הלחן העתיק. בבגרותו הוא שילב קטע ממנו בווריאציה השמינית שחיבר לשיר ילדים צרפתי.

מאיטליה התגלגל הלחן בכל אירופה והפך, בין השאר, לשיר הצוענים "הויסה צ'ה", או יותר שיר העגלונים הרומני בשם "העגלה והשוורים". את השיר הזה מכירים כולם במזרח אירופה היטב, כולל היהודים. השיר העממי פופולרי ומאוד אהוב על כולם. במקביל הוא הגיע גם להונגריה, שבה הוא מופיע כשיר הונגרי על פרת משה רבנו.

גם המלחין הצ'כי הקלאסי סמטנה שילב אותו ביצירתו המוכרת "מולדבה", העוסקת בנהר המפורסם והארוך. הלחן מייצג כאן את זרימת מי המולדבה. המעניין הוא שסמטנה מפתח את המנגינה העתיקה, לא רק ברמת העיבוד והשילוב עם הרמוניות נפלאות, אלא גם בהעברתה מהשמעה בסולם המינור המקורי ואז העברתה לסולם מז'ור, מה שיוצר תחושה אופטימית משהו.

במהלך כתיבת ההמנון "התקווה" הוסיפו ללחן העתיק שישמש את בתי ההמנון, עוד לחן שילווה את הפזמון ("עוד לא אבדה..."). הלחן הזה, החזיקו חזק, לקוח מאותו שיר רומני. את החיבור עשו שמואל וצבי הכהן, שני אחים מראשון לציון, אנשי העלייה הראשונה, שהתאימו את הלחן למילים "עוד לא אבדה התקווה", בשירו של נפתלי הרץ אימבר. גם חלק מהמילים, אגב, עברו המון שינויים ושיפורים, לאחר שרבים מהמתיישבים בארץ אירחו אותו והציעו פה ושם שיפורים חשובים.


הנה הלחן הראשון הידוע שממנו נולד לחן ההמנון הלאומי, "ברכת הטל" מאת רבי יצחק בר ששת:

http://youtu.be/2fDfB95AqQ4


שיר בהונגרית על פרת משה רבנו:

http://youtu.be/VUOu1ouXsMQ


לחן שיר העגלונים הרומני "העגלה והשוורים" המוכר כ"הויסה צ'ה" ואומץ למילים של אימבר:

http://youtu.be/aQWGWVjAA5U


הלחן כפי ששיבץ אותו המלחין סמטנה ביצירתו "מולדתי":

http://youtu.be/GoA1qZgb2qo


סיפורו של ההמנון הלאומי של ישראל:

http://youtu.be/bhQwDwapuqY


ההמנון הלאומי של מדינת ישראל "התקווה":

https://youtu.be/YpRmJZ8aSZ0


גאווה לאומית - כשחיילי צה"ל היפים והצעירים שרים את התקווה:

https://youtu.be/GQCu9kl68Tg


ובחיוך - שלומי קינן מגיש עיבוד עברי לימי קורונה של שיר העגלונים הרומני:

https://youtu.be/F3wbeApTosM


סקירה של ד"ר אסתרית בלצן לגבי הגלגולים שעבר הלחן של התקווה:

http://youtu.be/5Ge3KiO2Gw8?long=yes


וסרט תיעודי על האיש והתקווה - נפתלי הרץ אימבר:

https://youtu.be/mFSHRsXMPcQ?long=yes

השיר "מעוז צור ישועתי" הוא בעצם פיוט, שיר יהודי עתיק שנכתב במאה ה־13 בגרמניה. זה היה בעיצומם של ימי הביניים, תקופה אפלה וקשה ליהודים. הם סבלו מאד מהנוצרים במרכז אירופה, שרדפו אותם קשות והאשימו יהודים בעלילות דם איומות. בנצרות זו הייתה תקופת מסעי הצלב, שבה יצאו כוחות נוצריים לכבוש את ארץ ישראל והיהודים, לא זו בלבד שסבלו באירופה מרדיפות קשות, הם גם ראו בעיניים כלות כיצד כובשים הנוצרים את ארצם, בעוד הם חסרי אונים בגלות.

ואכן, השיר תאר את הצרות שידע העם היהודי לאורך ההיסטוריה ומתמקד בגזרות שהטיל אנטיוכוס מלך היוונים, על היהודים. השיר מספר על מרד החשמונאים עתיר הגבורה ועל הניצחון הגדול על היוונים. הוא מתאר את נס פך השמן ואת ההצלה וההתגברות של עם ישראל על צרותיו.


הנה הלחן הכי מוכר של הפיוט העתיק (עברית):

http://youtu.be/BZldtXDRaYw


השיר בסגנון חרדי מודרני (עברית):

http://youtu.be/WjFm5d9dsG0


ופיוט בסגנון אחר (עברית):

http://youtu.be/GcCHkSWzmS0

המלחין הנודע לודוויג ואן בטהובן לא יכול היה לדעת שהמוטיב המפורסם מהסימפוניה החמישית שלו יהפוך לסמל הניצחון על ארצו, מאות שנים אחרי מותו. זה קרה כששירות השידור הבריטי ה-BBC נהג לפתוח בו את מהדורות החדשות שלו במהלך מלחמת העולם השנייה.

הסיבה ששירות השידור בחר באות מוסיקלי שלקוח מתוך יצירת מופת של בן העם הגרמני דווקא, היא מעניינת מאד. היא אמנם קשורה גם לכך שהמלחין כתב את הסימפוניה הזו בתקופה שבה היה נחוש לנצח מכות גורל קשות שניחתו עליו מכל עבר, אבל לא פחות מכיוון שהמספר 5 בסימון הלטיני מסומן באות V ולכן נבחרה האות V להיות מיוצגת בקוד מורס על ידי שלוש נקודות וקו – בדיוק כמו המוטיב הדרמטי "דה-דה-דה-דאם" שפותח את הסימפוניה המפורסמת הזו. כך סייע מורס, ממציא השפה, לאלחוטנים לזכור את האותיות השונות.

וכך היה מוטיב 4 הצלילים 'קצר-קצר-קצר-ארוך' גם לקוד האלחוטנים בשפת מורס לאות האנגלית "V". אות זו ייצגה במלחמה את המילה "Victory", שפירושה "ניצחון". לכן היה המוטיב פתיח מושלם למהדורות החדשות לחיילים ולאזרחים של בנות הברית באנגלית. גם אישיותו של בטהובן, אולי המוסיקאי החופשי הידוע ביותר בתקופתו, שלא היו לו אדונים ומממנים והוא לא עבד עבור אף-אחד, אלא יצר כיוצר חופשי, מתוך השראה ורצון ליצור ולא כדי לספק מוסיקה למזמינים.

ויקטורי — נקודה, נקודה, נקודה, קו - היה לסמל הניצחון על הנאצים. כולם זיהו את המוטיב והזדהו איתו. כך הפך מלחין גרמני ליוצר הסמל של הניצחון על גרמניה.


הנה המחשה של האות וי בשפת מורס:

http://youtu.be/X0HrbCbfwlg


המוטיב ברדיו הבריטי:

http://youtu.be/ZZi_6FUbo-Q


המוטיב הזה שחוזר בכל הסימפוניה החמישית שלו:

http://youtu.be/Lldd9UOw9iY


וכך הוא נשמע ונראה:

https://youtu.be/rRgXUFnfKIY

היצירה "באכיאנס ברזיליירס" (Bachianas Brasileiras) של המלחין הברזילאי הייטור וילה לובוס, היא שילוב מופלא בין המבנים והצורות שיצר המלחין הנערץ יוהן סבסטיאן באך לבין המוסיקה העממית והפופולארית של ברזיל, ארצו של וילה לובוס.

היצירה המיוחדת הזו נכתבה כשהחליט המלחין הברזילאי לחבר בין האהבות המוסיקליות שלו - מצד אחד המוסיקה העממית הברזילאית שעליה גדל ומצד שני, המהלכים ההרמוניים והמבנים של מוסיקת הבארוק שכה אהב, במיוחד בהשראת המלחין הנערץ עליו, יוהאן סבסטיאן באך.

הבאכיאנס ברזילראס מורכבת מ-9 סויטות מוסיקליות. במיוחד זכה מתוכם לתהילה עולמית הבאכיאנס ברזילרס מס' 5 שכתב וילה לובוס לסופרן ולתזמורת נגני צ'לו. הסוויטה הזו היא פיוז'ן, שילוב בין מוסיקה ושירה ברזילאית עממית, לבין מהלכים אופייניים לבאך. היא גם מעין הדהוד לאריה למיתר סול הידועה שלו, על מהלכי הבאס, נקודת העוגב, כלי המיתר והמלודיה היפה להפליא שבה.

הסוויטה מחברת יפה בין מנגינה עצובה המתארת לפי המחבר את שעת השקיעה, עם מקצבים ברזילאיים וחיקוי מוסיקלי של שירת הציפורים. אין קסם גדול ממנה ואין יפה מפיוז'ן של מוסיקאי מוכשר כל כך.


באכיאנס ברזיליירס 5 מאת וילה לובוס, שהושפע מאריה למיתר סול של באך:

https://youtu.be/yqfHLqZaSiw


הזמרת הישראלית המצוינת קרן הדר, עם תרגום של המילים לעברית:

https://youtu.be/thBzUeXD1Js


עיבוד לצ'לו וגיטרה:

https://youtu.be/MzPA52RYMj4


וקול הפעמונים של הזמרת היווניה ננה מושקורי:

https://youtu.be/CdXXQBd--4M

"ואלס הדקה" של פרדריק שופן נמשך יותר משתי דקות..

ואלס "הדקה" הוא מתוך ואלס אוסף הוואלסים האחרון שכתב שופן. הוא מהיצירות הפופולאריות ביותר שכתב גאון הפסנתר והמלחין הדגול.‏

שופן לא רשם בתווים רבות מיצירותיו. הוא סמך על זכרונו ונהג לנגנם באילתור, כלומר המציא ופיתח את הוואלס שניגן, תוך כדי הנגינה. ואלס "הדקה" הוא מהיצירות שכן רשם והוא מאלה שהעולם הכיר, אך יצירות רבות של שופן לא נרשמו מעולם.


הנה ואלס הדקה בסרטון לילדים:

http://youtu.be/XQsBEEHfnEk


הנה הואלס המנוגן על ידי הפסנתרן המחונן לאנג לאנג:

http://youtu.be/hKILwVH_MdM?t=4s


והנה ביצוע של הואלס בשירה, מתוך רחוב סומסום:

http://youtu.be/MvkcLq0LKVI

יוהאן סבסטיאן באך, אחד משלושת גאוני המוסיקה הגדולים בהיסטוריה (ביחד עם בטהובן וברהמס), הותיר אחריו מורשת עצומה. אך בשנות ה-60 הצליחה להקת רוק צעירה להפוך אותו גם להיסטריה.

זה קרה כשיצא "בהיר יותר מחיוורון" (A Whiter Shade of Pale) - בלדת ענק של להקת רוק בריטית בשם פְּרוֹקוֹל הארוּם, בלדה שמנגינת הליווי והסולו שלה נוגנו על אורגן האמונד והפכה מפורסמת ומצליחה בכל העולם.

הלהיט הזה היה כל כך מדויק, מלודי ויפה שהוא הפך כמעט מיד לקלסיקת רוק. אבל לא כולם יודעים שנעימה מוכרת זו נכתבה בהשראת שתי יצירות של באך. האחת היא "אריה על מיתר סול", והשנייה היא קטע מהקנטטה מס' 140 בשם "התעוררו נא, קורא הקול" (Wachet auf, ruft uns die Stimme).

כך הפך באך, שכבר מזמן היה לחביב נגני הג'אז, גם לכוכב הקלאסי המוערך ביותר של "דור הפרחים", ההיפים, צעירי שנות ה-60, שכל כך אהבו את השיר הבהיר של להקת "פרוקול הארום" ושדורות ימחו דמעה מטפורית או אמיתית של געגוע, בכל פעם שישמעו אותו מאז.


הנה האריה של באך:

https://youtu.be/pzlw6fUux4o


השיר מהקנטטה מספר 140:

https://youtu.be/hf8xr4KGBaU


והלהיט "בהיר יותר מחיוורון" של להקת הרוק פְּרוֹקוֹל הארוּם (Procol Harum):

https://youtu.be/WS8bbcamo90


חיבור מחמיא בין האריה והשיר, בתזמורת סימפונית עם גיטרת רוק:

https://youtu.be/cL7iNPbWYLg


פרוקול הארום ב-2006, עם תזמורת סימפונית ומקהלה בדנמרק:

https://youtu.be/St6jyEFe5WM


חוזה פליסיאנו בגרסה הספרדית "Con su blanca palidez":

https://youtu.be/HB7pKrKzxH0


וגרסת האייטיז של אני לנוקס המצמררת:

https://youtu.be/mYGsmDtVIyE

להקת "בנה של אפרודיטה" הייתה מורכבת מכמה חברים יוונים, כשבמרכזה שני מוזיקאים, זמר וקלידן. הראשון הוא דמיס רוסוס, מי שקולו הגבוה הפך אותו לזמר נודע ומצליח, גם כסולן הלהקה וגם בקריירת הסולו שלו בהמשך, שזיכתה אותו בהצלחה מסחררת לאורך כל חייו.

השני הוא ונגליס, קלידן מוכשר שעתיד להפוך לאחד המוסיקאים היוונים המצליחים בעולם הזה. בשנים הללו הוא מגלה את הסינתסייזר, חוקר את צליליו, ובמקום לחקות איתו צלילים של כלי נגינה אחרים, הוא דווקא נלהב מהצלילים שהוא יכול לייצר באמצעותו, יש מאין.

מכל מקום, לאחר שהקליטו כמה שירים ראשונים, יצאו חברי הלהקה לפריז. הם רצו לזכות בחוזה הקלטות עם חברה מצליחה ועולמית. אלא שתוך כדי השהייה בעיר האורות, התרחשה ביוון מהפכה. מספר קולונלים מהצבא היווני השתלטו על המדינה והשליטו בה משטר דיקטטורי. איש מהם לא יכולהיה לנסוע ליוון. מנגד, גיטריסט הלהקה, ששהה באתונה בזמן המהפכה, נשאר תקוע ביוון ולקח זמן עד שהצליח לבוא ולהתאחד עם להקתו המצליחה.

חברי הלהקה נשארו בפריז ובשל המצב החדש לא יכולים היו לשוב לאתונה. בפריז הם הקליטו ויצאו להיטים רבים. השיר "גשם ודמעות" הוא אחד מהם. הוא נוצר לאחר שב-1967 היה השיר "בהיר יותר מחיוורון" של להקת פרוקול הרום שיר הקיץ המצליח ביותר בעולם. אנשי חברת התקליטים של הלהקה, חברת "מרקורי רקורדס", הציעו שלשנה הבאה הם ינסו ליצור את להיט הקיץ העולמי שיצליח כך.

ההמלצה הייתה שהם יקליטו שיר שמבוסס על מוסיקה קלאסית, כמו שעשו שנה לפני כן חברי "פרוקול הרום". בהמלצת אנשי הלייבל בחר ונגליס את הקנון ברה מז'ור של פחלבל והשתמש בו ההרמוניה לשיר מקורי של הלהקה.

השיר היה "ריין אנד טירס" (Rsin and Tears), בעברית "גשם ודמעות". הוא אכן הפך ללהיט ענק של הלהקה ומכאן היא התפרסמה עוד יותר וזכתה להצלחה רבה באירופה ובעולם.


הנה "בנה של אפרודיטה" מבצעת את "גשם ודמעות":

https://youtu.be/IJx0IcR_AKQ


דמיס רוסוס וסיפור השיר בהשפעת הקנון של פחלבל:

https://youtu.be/Q4UMI-Rw0oU


השיר בסרט קוריאני:

https://youtu.be/JQnltrcItWU


ומהתקליט של הלהקה:

https://youtu.be/UTdkDwyteYA