שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך האבולוציה מקרבת הורים לילדיהם?
מהו אוקסיטוצין "הורמון האהבה"?
ישנו הורמון בגופנו שנקרא אוקסיטוצין (oxytocin). ההורמון המיוחד הזה זכה כבר מזמן לכינוי "הורמון האהבה".
כשההורמון הזה מופרש הוא משפיע על אהבה, תקשורת בין אישית וקשרים חברתיים. האוקסיטוצין גם מגדיל אצל אנשים דברים כמו אמון, נדיבות ואמפתיה ושאר התנהגותיות פרו-חברתיות, כלומר התנהגויות התורמות לחברה.
מנגנון האוקסיטוצין הוא זה שמסביר, למשל, את הקשר המופלא והאוטומטי שבין אם לתינוק שלה שרק נולד. למעשה, הוא מופרש במוח כבר בשעת הלידה וממשיך להתגבר ולהיות מופרש שוב ושוב בזמני ההנקה. האוקסיטוצין ממשיך לשמר את האהבה העוצמתית של הורים לילדיהם, אף שזה לא אינסטינקט בוער ובלתי נשלט.
מחקרים מגלים שהאוקסיטוצין גם מופרש במוח בהתלהבות כשאנו רוקדים בזוג. מסתבר שסנכרון התנועות המשותפות עם בני הזוג בריקוד עושה לנו טוב ומחזק עימם את הקשר.
אבל המשמעות של האוקסיטוצין היא רבה יותר מאשר רק ענייני זוגיות, אהבה או הורות בגיל הרך.
הקשר בינו לבין קשרים חברתיים ואמון נמצא כבר מזמן וכך גם לשיתוף פעולה. משמצאו החוקרים שמי שיש להם קשרים בינאישיים טובים וידידותיות יש להם גם רמת אוקסיטוצין גבוהה, הם הבינו שיש כנראה קשר בין הדברים.
כיום עוסקים ביצירת טיפולים לשיפור הקשרים החברתיים, באמצעות פעילויות שמגדילות את הפרשת האוקסיטוצין. למשל לימוד של אמנויות לחימה כמו קפוארה, היאבקות וג'ודו. זו פעילות מפתיעה אבל מסתבר שיש בה סוג של ריקוד, תנועה מסונכרנת, עם כבוד ובמיוחד עם מגע פיזי אינטנסיבי. גם אם המגע בין הלוחמים הוא אגרסיבי, הוא עדיין מגע ויש בו שמירה אחד על השני, מה שמעודד הפרשת אוקסיטוצין.
טיפולים כאלה להגדלת האוקסיטוצין מסייעים גם לחיזוק היכולת החברתית של מי שזקוקים לכך. לשם כך משתמשים בהם, בין השאר, עם מי שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי ועם נוער בסיכון.
הנה הסבר על ההורמון המופלא של האהבה וטוב הלב (עברית):
https://youtu.be/wzpQQ2HAdz0
על האוקסיטוצין - מרכיב האהבה בגופנו:
https://youtu.be/s1BRediZRJM
כך פועלים החומרים כבר מרגע שהבחור פוגש בחורה:
https://youtu.be/G4NfXEuF_cs
גם כאן הוא מופרש המון - ריקוד זוגי:
https://youtu.be/kC6DtiiIvzs
ושיפור היכולת החברתית של מי שנמצאים על הרצף (עברית):
https://youtu.be/dIuMBPpoRIY
אהבה הורית
#
הייתה זו עבודתו של חוקר ההתנהגות קונראד לורנץ (Konrad Lorenz) המפורסם, זוכה פרס נובל לפיזיקה, שגילתה לעולם את ההסבר לאהבת הורים לילדיהם הרכים.
ה"קינדרסכמה" (Kinderschema) של לורנץ, בעברית "סכמת התינוק המתוק", כך הוא כינה את המנגנון האבולוציוני הזה שגורם להורים שלנו לטפל בנו בינקותנו ולנו לעשות בשלנו בבוא היום.
לורנץ היה מדען וחוקר ידוע של בעלי חיים וזוכה פרס נובל. את הפרס הוא קיבל על מחקר שערך בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. תוכלו לראותו בתגית "החתמה, קרטון". אך בקיצור נסביר שהוא זה שגילה שבעלי חיים מסוימים, כמו גוזלי אווזים למשל, דבקים בדמות הראשונה שהם רואים אחרי בקיעתם מהביצה.
איך זה בא לידי ביטוי? - מרגע שנחשפו אל אותה דמות ראשונה, הם יילכו אחריה ויחקו אותה כמו הייתה אימם. הדמות הזו היא לרוב כמובן האם, אבל לורנץ עשה ניסויים והוכיח שאפרוחים שנחשפו דווקא אליו ראשונים דבקו בו והלכו אחריו כמו אחרי אם.
אבל נחזור לחמידות של הצאצאים. איך היא פועלת כדי שהורים יאהבו את ילדיהם? - לפי ההסבר של לורנץ יש תכונות תינוקיות המעוררות חיבה אוטומטית אצל בני אדם. זו בעצם ה"חמידות" של התינוקות שלנו שתגרום לנו לאהוב ולטפל בהם כל כך טוב.
לורנץ הטעים שה"קינדרסכמה" מאפיינת כל תינוק אנושי, כמו גם גורים של בעלי חיים ומטרתה היא לעודד את ההורים לטפל בתינוקות. תפקידו האבולוציוני של רגש ה"חמידות", הוא כתב במאמר מ-1943, מתעורר בנו כשאנו רואים תינוק ומתלהבים ממנו ואם אנו ההורים - אז לטפל בו.
לורנץ ממש הגדיר את התינוק החמוד בעינינו. ראש גדול יחסית לגוף, כשהגוף עצמו הוא שמנמן, מצח גבוה, עיניים גדולות, פה ואף קטנטנים וגפיים קצרות.
למעשה, גרס קונראד לורנץ, כל תינוק וגור של בעל חיים מצויד ב"קינדרסכמה", אותה חמידות מולדת שמטרתה לעודד את הוריו לטפל בו.
אגב, לורנץ היה פרופסור נאצי, האמין באידאולוגיה הנאצית וערך מחקרים שתמכו בה. אחרי המלחמה הוא התחרט על חברותו במפלגה וגרס שמעולם הוא לא חשב שמישהו יתרגם את רעיונותיו על הברירה הטבעית לרצח והשמדה. זה טיעון מעניין אך קצת מוזר לפרופסור אוסטרי וזוכה פרס נובל, כשהספר הכי נמכר באותה תקופה הוא "מיין קאמפף" המפרט בהקפדה את תכניותיו השטניות ודעותיו הנוראות של היטלר.
#החמידות של מיקי מאוס
אפילו וולט דיסני גילה את הקינדרסכמה, אם במודע ואם שלא במודע ובבירור עוד לפני שהמדע הכיר במנגנון הזה.
ב-1979 ניתח הפלאונטולוג סטיבן ג'יי גולד (Stephen Jay Gould) את השינויים שמיקי עבר במהלך השנים וזיהה תהליך של ניאוטניה (neoteny), בו המראה העכברי של פניו עם אפו הארוך של מיקי הפכו דומים יותר ויותר לתינוק אנושי, בעל ראש גדול יותר ביחס לגוף, עיניים גדולות יותר, מצח מורחב ורגליים קצרות ומגושמות יותר.
גולד טען במאמר, בהסתמך על עבודתו של חוקר ההתנהגות קונרד לורנץ (Konrad Lorenz), שתכונות תינוקיות כאלה מעוררות חיבה אוטומטית אצל בני אדם (ראו בתגית "חמידות") ושדיסני גילה זאת, במודע או שלא במודע, עוד לפני שהמדע הכיר בכך.
בחברת דיסני של אותה תקופה אימצו את הקינדרסכמה של לורנץ, מה שהתבטא ובדף הוראות שהגדיר לאנימטורים, מי שציירו את האנימציה, את התכונות הדרושות ליצירת דמויות חמודות. זה אכן הוביל לכמה מהדמויות החמודות שייצר תאגיד דיסני ועונות על תיאור החמידות לפי לורנץ.
וכך הפך מיקי בשנות ה-50 לחבר מנומס ואוהב לכל המשפחה. זה התרחש ובא לידי ביטוי בעלייתו של "מועדון מיקי מאוס" (Mickey Mouse Club) בטלוויזיה. המאבקים של מיקי המוקדם והחתרני הפכו לחיוכים וחיבוקים, כשהדמות הופכת יותר ויותר צפויה.
מאז שנות ה-80 כמעט ולא השתנה המראה שלו, מלבד עדכונים טכניים לצרכי אנימציה ממוחשבת.
הפרדוקס הגדול בהתפתחות של מיקי נעוץ בהיותו אחת הדמויות המוכרות ביותר בהיסטוריה, אך גם אחת הסטריליות שבהן. מסתבר שכדי להיות כל כך פופולרי מיקי איבד ברוב הפורמטים את הניצוץ החתרני שכל כך אפיין אותו בתחילת דרכו.
הנה קינדרסכמה - סכמת התינוק המתוק:
https://youtu.be/dfsbspNlI14
החמידות של התינוק:
https://youtu.be/9EJ2TKi0Kcw
זה כך גם בטבע (להגדיל למסך מלא):
https://youtu.be/ecdxhXQ7LGI
מצגת וידאו על החמידות והתינוק:
https://youtu.be/MqX2IzzVAcU
תינוק חמדמד (מסך מלא):
https://youtu.be/YVkb3BqVAUM
ומיקי מאוס שהפך מעכבר לחמוד - ומצליח:
https://youtu.be/KGdLkl1Alpc
הייתה זו עבודתו של חוקר ההתנהגות קונראד לורנץ (Konrad Lorenz) המפורסם, זוכה פרס נובל לפיזיקה, שגילתה לעולם את ההסבר לאהבת הורים לילדיהם הרכים.
ה"קינדרסכמה" (Kinderschema) של לורנץ, בעברית "סכמת התינוק המתוק", כך הוא כינה את המנגנון האבולוציוני הזה שגורם להורים שלנו לטפל בנו בינקותנו ולנו לעשות בשלנו בבוא היום.
לורנץ היה מדען וחוקר ידוע של בעלי חיים וזוכה פרס נובל. את הפרס הוא קיבל על מחקר שערך בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. תוכלו לראותו בתגית "החתמה, קרטון". אך בקיצור נסביר שהוא זה שגילה שבעלי חיים מסוימים, כמו גוזלי אווזים למשל, דבקים בדמות הראשונה שהם רואים אחרי בקיעתם מהביצה.
איך זה בא לידי ביטוי? - מרגע שנחשפו אל אותה דמות ראשונה, הם יילכו אחריה ויחקו אותה כמו הייתה אימם. הדמות הזו היא לרוב כמובן האם, אבל לורנץ עשה ניסויים והוכיח שאפרוחים שנחשפו דווקא אליו ראשונים דבקו בו והלכו אחריו כמו אחרי אם.
אבל נחזור לחמידות של הצאצאים. איך היא פועלת כדי שהורים יאהבו את ילדיהם? - לפי ההסבר של לורנץ יש תכונות תינוקיות המעוררות חיבה אוטומטית אצל בני אדם. זו בעצם ה"חמידות" של התינוקות שלנו שתגרום לנו לאהוב ולטפל בהם כל כך טוב.
לורנץ הטעים שה"קינדרסכמה" מאפיינת כל תינוק אנושי, כמו גם גורים של בעלי חיים ומטרתה היא לעודד את ההורים לטפל בתינוקות. תפקידו האבולוציוני של רגש ה"חמידות", הוא כתב במאמר מ-1943, מתעורר בנו כשאנו רואים תינוק ומתלהבים ממנו ואם אנו ההורים - אז לטפל בו.
לורנץ ממש הגדיר את התינוק החמוד בעינינו. ראש גדול יחסית לגוף, כשהגוף עצמו הוא שמנמן, מצח גבוה, עיניים גדולות, פה ואף קטנטנים וגפיים קצרות.
למעשה, גרס קונראד לורנץ, כל תינוק וגור של בעל חיים מצויד ב"קינדרסכמה", אותה חמידות מולדת שמטרתה לעודד את הוריו לטפל בו.
אגב, לורנץ היה פרופסור נאצי, האמין באידאולוגיה הנאצית וערך מחקרים שתמכו בה. אחרי המלחמה הוא התחרט על חברותו במפלגה וגרס שמעולם הוא לא חשב שמישהו יתרגם את רעיונותיו על הברירה הטבעית לרצח והשמדה. זה טיעון מעניין אך קצת מוזר לפרופסור אוסטרי וזוכה פרס נובל, כשהספר הכי נמכר באותה תקופה הוא "מיין קאמפף" המפרט בהקפדה את תכניותיו השטניות ודעותיו הנוראות של היטלר.
#החמידות של מיקי מאוס
אפילו וולט דיסני גילה את הקינדרסכמה, אם במודע ואם שלא במודע ובבירור עוד לפני שהמדע הכיר במנגנון הזה.
ב-1979 ניתח הפלאונטולוג סטיבן ג'יי גולד (Stephen Jay Gould) את השינויים שמיקי עבר במהלך השנים וזיהה תהליך של ניאוטניה (neoteny), בו המראה העכברי של פניו עם אפו הארוך של מיקי הפכו דומים יותר ויותר לתינוק אנושי, בעל ראש גדול יותר ביחס לגוף, עיניים גדולות יותר, מצח מורחב ורגליים קצרות ומגושמות יותר.
גולד טען במאמר, בהסתמך על עבודתו של חוקר ההתנהגות קונרד לורנץ (Konrad Lorenz), שתכונות תינוקיות כאלה מעוררות חיבה אוטומטית אצל בני אדם (ראו בתגית "חמידות") ושדיסני גילה זאת, במודע או שלא במודע, עוד לפני שהמדע הכיר בכך.
בחברת דיסני של אותה תקופה אימצו את הקינדרסכמה של לורנץ, מה שהתבטא ובדף הוראות שהגדיר לאנימטורים, מי שציירו את האנימציה, את התכונות הדרושות ליצירת דמויות חמודות. זה אכן הוביל לכמה מהדמויות החמודות שייצר תאגיד דיסני ועונות על תיאור החמידות לפי לורנץ.
וכך הפך מיקי בשנות ה-50 לחבר מנומס ואוהב לכל המשפחה. זה התרחש ובא לידי ביטוי בעלייתו של "מועדון מיקי מאוס" (Mickey Mouse Club) בטלוויזיה. המאבקים של מיקי המוקדם והחתרני הפכו לחיוכים וחיבוקים, כשהדמות הופכת יותר ויותר צפויה.
מאז שנות ה-80 כמעט ולא השתנה המראה שלו, מלבד עדכונים טכניים לצרכי אנימציה ממוחשבת.
הפרדוקס הגדול בהתפתחות של מיקי נעוץ בהיותו אחת הדמויות המוכרות ביותר בהיסטוריה, אך גם אחת הסטריליות שבהן. מסתבר שכדי להיות כל כך פופולרי מיקי איבד ברוב הפורמטים את הניצוץ החתרני שכל כך אפיין אותו בתחילת דרכו.
הנה קינדרסכמה - סכמת התינוק המתוק:
https://youtu.be/dfsbspNlI14
החמידות של התינוק:
https://youtu.be/9EJ2TKi0Kcw
זה כך גם בטבע (להגדיל למסך מלא):
https://youtu.be/ecdxhXQ7LGI
מצגת וידאו על החמידות והתינוק:
https://youtu.be/MqX2IzzVAcU
תינוק חמדמד (מסך מלא):
https://youtu.be/YVkb3BqVAUM
ומיקי מאוס שהפך מעכבר לחמוד - ומצליח:
https://youtu.be/KGdLkl1Alpc
ישנו הורמון בגופנו שנקרא אוקסיטוצין (oxytocin). ההורמון המיוחד הזה זכה כבר מזמן לכינוי "הורמון האהבה".
כשההורמון הזה מופרש הוא משפיע על אהבה, תקשורת בין אישית וקשרים חברתיים. האוקסיטוצין גם מגדיל אצל אנשים דברים כמו אמון, נדיבות ואמפתיה ושאר התנהגותיות פרו-חברתיות, כלומר התנהגויות התורמות לחברה.
מנגנון האוקסיטוצין הוא זה שמסביר, למשל, את הקשר המופלא והאוטומטי שבין אם לתינוק שלה שרק נולד. למעשה, הוא מופרש במוח כבר בשעת הלידה וממשיך להתגבר ולהיות מופרש שוב ושוב בזמני ההנקה. האוקסיטוצין ממשיך לשמר את האהבה העוצמתית של הורים לילדיהם, אף שזה לא אינסטינקט בוער ובלתי נשלט.
מחקרים מגלים שהאוקסיטוצין גם מופרש במוח בהתלהבות כשאנו רוקדים בזוג. מסתבר שסנכרון התנועות המשותפות עם בני הזוג בריקוד עושה לנו טוב ומחזק עימם את הקשר.
אבל המשמעות של האוקסיטוצין היא רבה יותר מאשר רק ענייני זוגיות, אהבה או הורות בגיל הרך.
הקשר בינו לבין קשרים חברתיים ואמון נמצא כבר מזמן וכך גם לשיתוף פעולה. משמצאו החוקרים שמי שיש להם קשרים בינאישיים טובים וידידותיות יש להם גם רמת אוקסיטוצין גבוהה, הם הבינו שיש כנראה קשר בין הדברים.
כיום עוסקים ביצירת טיפולים לשיפור הקשרים החברתיים, באמצעות פעילויות שמגדילות את הפרשת האוקסיטוצין. למשל לימוד של אמנויות לחימה כמו קפוארה, היאבקות וג'ודו. זו פעילות מפתיעה אבל מסתבר שיש בה סוג של ריקוד, תנועה מסונכרנת, עם כבוד ובמיוחד עם מגע פיזי אינטנסיבי. גם אם המגע בין הלוחמים הוא אגרסיבי, הוא עדיין מגע ויש בו שמירה אחד על השני, מה שמעודד הפרשת אוקסיטוצין.
טיפולים כאלה להגדלת האוקסיטוצין מסייעים גם לחיזוק היכולת החברתית של מי שזקוקים לכך. לשם כך משתמשים בהם, בין השאר, עם מי שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי ועם נוער בסיכון.
הנה הסבר על ההורמון המופלא של האהבה וטוב הלב (עברית):
https://youtu.be/wzpQQ2HAdz0
על האוקסיטוצין - מרכיב האהבה בגופנו:
https://youtu.be/s1BRediZRJM
כך פועלים החומרים כבר מרגע שהבחור פוגש בחורה:
https://youtu.be/G4NfXEuF_cs
גם כאן הוא מופרש המון - ריקוד זוגי:
https://youtu.be/kC6DtiiIvzs
ושיפור היכולת החברתית של מי שנמצאים על הרצף (עברית):
https://youtu.be/dIuMBPpoRIY
