שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למי הוקדש ומה הסוד האפל מאחורי השיר אנאבל לי?
המשורר אדגר אלן פו (Edgar Allan Poe), מגדולי המשוררים בתקופה הרומנטית, נחשב ליוצר ולאבי סיפורי האימה, ספרות המתח והספרות הבלשית. הוא היה גאון ספרותי ואוטודידקט נערץ, שלמד בעצמו ולימד את עצמו הכל.
מי שהתייתם בילדותו משני הוריו ואומץ על ידי זוג שלא היטיב להעניק לו אהבה, גדל והיה לבחור עני, מיוסר, כושל ולא ממוקד. הוא התפרנס בקושי, התמכר לטיפה המרה והשתמש בסם האופיום, חי בדלות אבל במקביל כתב שירי וסיפורי מופת, לאחר שלימד את עצמו לכתוב ועשה זאת בהצטיינות.
בנוסף לשיריו המעולים, שאגב תורגמו לעברית על ידי מי שלימים יהיה מנהיג יהודי נודע בשם זאב ז'בוטינסקי, הוא נחשב גם למי שהניח את היסודות למותחן הבלשי הספרותי.
אם את שיריו שינן וקרא כמעט בכל יום שארל בודלר, אבי השירה המודרנית, את השפעתם של סיפורי אדגר אלן פו רואים בספריהם של סופרים דגולים כמו ארתור קונאן דויל וגי דה מופאסאן.
מדהים לראות את נפשו של פו דרך יצירתו. גם שיריו וגם הפרוזה שלו שזורים בתוגה וקדרות שאפיינו את כל יצירותיו. אין רומנטיקה יותר גדולה. היום היו אומרים על יצירותיו שיש בהן "אווירה גותית".
כמו כל מי שמכור לאלכוהול, הירבה פו, אלכוהוליסט ידוע, לסבול ביעותים, חלומות טרופים וחרדות נוראות. אלא שבגאונותו הם הפכו ליצירות נשגבות של פרוזה ושירה.
הקור המקפיא של הרחובות האפלים בסיפורי המתח שלו, הגוויות המחוללות והעצובות, נשמות הרוצחים המיוסרות והצל הכבד המרחף מעל התעלומה - סימני ההיכר הללו היו שם מהסיפור הראשון מ-1841, "הרציחות ברחוב מורג", שבו יצר הסופר פו את מה שיהיה המודל המייסד של המותחן הבלשי שאנו מכירים עד היום.
ואם סיפורי המתח שלו נחשבים לראשונים בסוגת המותחן המודרני, בכל זאת כנראה שרבים מכירים בעיקר את שירו הידוע והאחרון בחייו "אנאבל לי" (Annabel Lee). את השיר הקסום והמלנכולי הקדיש לרעייתו וירג'יניה, אהובתו המתה. גם היא זכתה לשיר געגועים נפלא, עם משהו אפל.
השרפים בשיר, אותם מלאכים בעלי 6 כנפיים, מקנאים באהבתם של השניים ובגאוותם ההיבריסית ושולחים רוח שממיתה את אהובתו של המשורר. בכל לילה הוא רואה את עיניה של אנבל לי בכוכבים, בזמן שהוא שוכב לצידה, בקברה שליד הים.
רבים לא יודעים שאותה וירג'יניה אהובה הייתה בעצם בת דודתו של פו. היא הייתה בת 12 בלבד כשהוא התאהב בה, והוא בן 25. שנה אחר כך הוא נשא אותה לאישה. היא הייתה בת 13 בלבד. היום זה לא היה עובר את מבחן החוק. אז כן, אם כי עורר ביקורת לא קטנה.
וירג'יניה לא זכתה להגיע עד גיל 20 והיא מתה צעירה. מאוד צעירה. אבל שיר הגעגוע הנצחי שכתב לה אדגר אלן פו הוא הדגמה נהדרת ל"נישואים המושלמים של מוסיקה ומילים", כמו שרבים רואים בשיריו. יש בו הכל - את הסיפור, התוגה, הגעגוע, האהבה והזעם. השיר העצוב התפרסם אחרי מותו מאלכוהוליזם ועד היום הוא שיר מופת על מותה של אהובת המשורר המת.
הנה השיר אנבל לי בביצוע יוסי בנאי ובתרגום של זאב ז'בוטינסקי (עברית):
https://youtu.be/CGIQzQjCNGc
והשיר בקריאה יפה ובתרגום שונה:
https://youtu.be/H-NSe0w5zLM
מיהו אנדו, נהג המשאית שהפך לאדריכל-על?
טָדָאוֹ אַנְדוֹ (Tadao Ando) הוא ארכיטקט עולמי אוטודידקט, המרבה לתכנן מבנים מינימליסטיים ומאופקים מאוד, משלב בתבונה אור ובטון חשוף ומאמין בפשטות כמוטיב ראשון במעלה.
אבל מעבר לעבודותיו הנהדרות, מעניין סיפורו האישי של האיש. כי טדאו אנדו הוא אדריכל-על יפני ומי שהחל את דרכו בצעירותו בעיר אוסקה כ... נהג משאית.
אבל הוא רצה יותר ולכן בשעות הפנאי הוא החל ללמד את עצמו אדריכלות. באמצעות קריאה,עיון בספרים ותכניות וגם במסעות בעולם הוא הלך ורכש את הידע הדרוש לו לצורך תכנון מבנים.
לאט לאט הוא נסחף לחדור, להעמיק ולפתח לעצמו שפה אישית ותכנונית והפך לאדריכל מהבולטים ביפן. עם השנים ובהמון התמדה וכישרון הוא הגיע למעמדו העולמי, כשכל זה נעשה ללא לימודים גבוהים בתחום.
אנדו, המאמין בעיצוב פשוט ויפה להפליא, פילס את דרכו המקצועית בלימוד עצמי, תוך שהוא רוכש מעמד איקוני עולמי, באחד מהמקצועות המורכבים שיש. כי אדריכלות, חשוב להבין, כוללת גם את היכולות האמנותיות והיצירתיות של האדריכל, גם ידע הכרחי ועצום בעולם הטכנולוגי וההנדסי וגם מומחיות בעולם החומרים והצד הכימי והפיזיקלי של המבנים.
יותר מזה, בקרב אדריכלי-העל בעולם, אותם ענקי ארכיטקטורה שלא פעם מתכננים מבנים חדשניים ופורצי דרך, בניינים שבהם לא ניתן להסתמך על ידע קיים או על מומחיות שנרכשה ופורסמה על ידי עמיתיהם, אין כמעט תקדים לאדם שלימד את עצמו את המקצוע והגיע להיות כזה.
סגנונו של אנדו מרתק. הוא משלב בסגנונו רעיונות מבסיס האמנות היפנית עם האסתטיקה העדינה של המודרניזם מהמערב.
בעבודותיו המאופקות במכוון הוא אוהב לחשוף את הבטון, לעצב מבנים מינימליסטיים ומוארים בצורה מיוחדת באור השמש.
כיום הוא נחשב לאחד מגדולי האדריכלים בעולם, זוכה פרס פריצקר לשנת 1995, הפרס החשוב בעולם לאדריכלים.
הנה סיפורו של האדריכל טדאו אנדו:
http://youtu.be/xRk5Oe88Rqw
כנסיית האור שיצר אנדו, שמוארת רק באור השמש העובר דרך חריצי הצלב שבקיר:
http://youtu.be/RoDa6BmHKAs?t=5s
הנה היופי שבפשטות שלו:
https://youtu.be/mkoFxKCN0N4
"האובלי" "The Oval" של טדאו אנדו:
https://youtu.be/_HoZUxOW7FY
"מוזיאון ההיסטוריה סאיאמייק" שתכנן בעיר אוסקה:
https://youtu.be/tUD_YfLSoLU
"מרכז המחקר של פאבריקה" שתכנן באיטליה:
https://youtu.be/JgI8Tj2yTD4
מבנה לקרן לאנגן:
https://youtu.be/c_kkUy_ZIS8
מהמבנים האיקוניים שלו:
https://youtu.be/jJpDmtVLmE8
וסקירה מקיפה על הארכיטקט הגאון:
https://youtu.be/MqihEL0Pxus?long=yes
מה גילתה הארכיאולוגית מרי ליקי?
מרי ליקי היתה ארכיאולוגית בריטית, בת למשפחת ארכיאולוגים ואנתרופולוגית. היא החלה להתעניין בפרה-היסטוריה עוד בילדותה, כשגרה עם משפחתה בדרום צרפת ובכפר הצרפתי קבררט, שבו אהבה לסייר במערות פש מרל, שיש בהן ציורי קיר פרה-היסטוריים של חיות.
בבגרותה היא פגשה את הארכיאולוג לואיס ליקי. לאחר גירושיו, הם התחתנו והחלו לעבוד יחד בחפירות רבות. בשנת 1959 מרי ליקי גילתה מאובן שהקנה לה תהילת עולם: לסת של אדם קדמון מסוג אוסטרלופיתקוס בויסיי.
מכאן תהפוך החוקרת חסרת ההשכלה האקדמית בתחום, לאחת החוקרות החשובות בארכיאולוגיה הפרהיסטורית. בעוד בעלה, החוקר המוסמך והמעוטר, מנהל חיים קלילים, של רדיפת נשים ומחקר גם יחד, מחקר מעט פזיז ופחות אחראי משלה, היא מתמסרת למדע והופכת לחוקרת טובה, זהירה וקפדנית ממנו. נראה שאוטודידקטיות היא לא בהכרח מגרעת ושלימודים אקדמיים אינם מבטיחים אופי או רצינות דווקא...
בכל מקרה, ב-1976 היא גילתה עקבות רבות של בעלי חיים שהתאבנו באפר של הר געש, מה שמהווה עוד פריצת דרך. היא מתיישבת שם עם צוות שלם של חוקרים תחתיה, למחקר ארוך וחשוב, שגם בו הצליחה לאתר ממצאים חשובים.
אבל התגלית הגדולה ביותר שלה היתה ב-1978: טביעות רגליים שהשאירו הומנידים מסוג אוסטרלופיתקוס אפרנסיס, הולכים על שתיים.
אף שמעולם לא השלימה את התואר האקדמי, הצליחה ליקי להיות מדענית מובילה בעולם בתחומה, גם אחרי מות בעלה. היא זכתה בתארים ופרסים אין-ספור ונחשבת כיום חשובה ופורצת דרך ממנו וממרבית החוקרים בתחומה.
הנה סרט אנימציה על חייה ותגליותיה של מרי ליקי:
https://youtu.be/IEZh-gZgvrY
ניסיון להכחיש את התגליות של מרי ליקי, מסיבות דתיות (מתורגם):
http://youtu.be/4D0lfenJJd0
והעקבות שגילתה מרי ליקי בטנזניה:
http://youtu.be/FxstM6lQmaA
מי היה קונפוציוס שהטיף למוסר אישי ולחינוך לכולם?
קונפוציוס (Confucius) היה מגדולי ההוגים של סין. הוא פעל במאה ה-6 לספירה, אך רעיונותיו, המתקדמים לתקופתו, הפכו ברבות הימים ליסודות הפילוסופיה הסינית ולאבני יסוד בחינוך המודרני.
הוא גדל בבית עני, בית שהיה אריסטוקרטי ועשיר וירד מנכסיו לאחר מות האב, כשקונפוציוס היה בן 3 בלבד. מחוסר ברירה, שיהפוך לדרך חיים, למד הילד העני בכוחות עצמו, כאוטודידקט, והפך לידען ולמורה נערץ. כבר בגיל 22 הוא יסד בית ספר פרטי ואסף סביבו תלמידים, שלהם הנחיל את רעיונותיו לגבי דרכי ההתנהגות המוסרית.
הוא לא היה מורה שגרתי, בטח לא לתקופתו. במקום ללמד מנהגים דתיים או לייסד דת משלו, עם מצוות, חוקים וטקסים קבועים, שם קונפוציוס את הדגש על למידה עצמית וחשיבה עצמאית של תלמידיו. זה היה חידוש מסעיר בימיו ואחת הסיבות שהוא עתיד להיתפס כרלוונטי עד ימינו אנו.
כמי שחי בתקופה של התדרדרות מוסרית בסין ושחיתות שלטונית, מאבקים בין שליטים שונים ששלטו במדינות שונות, מסוכסכות ומפולגות, התרכז קונפוציוס בחידוש משנתם הפילוסופית והרעיונות של חכמי העבר הסיניים. "אל תעשה לאחרים את מה שלא היית עושה לעצמך" היה אחד מיסודות התורה של קונפוציוס. הוא קרא למוסר, לאהבת האחר, לפשטות וכבוד לאחרים. קונפוציוס חלם על חינוך והשכלה לכולם, שיפתחו אופי טוב ויקנו מוסר ללומדים.
בגיל מבוגר, לאחר שנכשל בנסיונותיו לאחד את המדינות שיהפכו בעתיד לסין ולא הצליח לגרום לשליטיהן לאמץ מדינאות מוסרית, צודקת ויציבה, חזר קונפוציוס להתרכז בגיבוש משנתו ובתיעוד הפילוסופיה הסינית העתיקה.
כמורה שהיקנה לתלמידיו חינוך בעל-פה, קונפוציוס לא השאיר אחריו כתבים. עם זאת, הוא הותיר אחריו תורה שלמה שתיקרא "הקונפוציוניזם" ומשפטי חוכמה רבים. בין השאר הוא אמר "רק החכם ביותר והטיפש ביותר אינם משתנים" וגם "שכח את הפגיעה, אך לעולם אל תשכח את הטובה" או "מי שאינו עוסק בעתיד הרחוק, דן את עצמו לבעיות מיידיות". לאחר מות המורה שלהם, בגיל 73, אספו תלמידיו את עיקרי דבריו של קונפוציוס והפכו אותם לספר שנקרא "האנלקטים" (בעברית "מאמרות"). בזכות מעשה זה הפכה תורתו של קונפוציוס ידועה לכל והוא עצמו ייזכר כמורה דרך לסין העתידית ולאנשים מוסריים בכל העולם.
הנה סיפורו של קונפוציוס (מתורגם):
https://youtu.be/wFt_VGG0kJU
תולדות חייו של קונפוציוס:
https://youtu.be/lDHRHBxONlo
הנה כמה מהדברים שקונפוציוס יכול ללמד אותנו:
https://youtu.be/bxzPp_Fh1nA
ו-10 ציטטות מדברים שאמר:
https://youtu.be/i-GXWxDbMXQ
מי הייתה מארי אנינג?
מגיל צעיר אהבה מארי אנינג (Mary Anning), בת פועלים צעירה ונלהבת, לחפש מאובנים עם אביה. בתחילה, כמעין משחק חביב של אבא ובת, היא נהגה לחפש את המאובנים שהתגלו לאחר הסערה בצוקים של חופי דרום האי האנגלי. אבל עם הזמן זה הפך לתחביב מלהיב ואפילו לפרנסה.
כי אנינג, בת עניים צעירה וחסרת השכלה מדרום אנגליה של תחילת המאה ה-19, נולדה בעיר חוף קטנה בשם ליים רג'יס, שהצוקים שלה ליד הים, עשירים במאובנים ימיים מתקופת היורה.
מאביה, מייצר ארונות שמת בצעירותה, היא ירשה את האהבה לחיפוש מאובנים. לא רק את מארי הוא הדביק בתחביבו. עם הזמן הפכה כל משפחת אנינג למחפשת מאובנים נלהבת. כשמת האב, התפרנסה המשפחה בדוחק ממכירת המאובנים שמצאו בני הבית בצוק שליד הים.
בתחילה הייתה זו האם שניהלה את ענייני חיפוש המאובנים, אבל די מהר התבלטה דווקא הבת מארי. היא הצטיינה גם כמוצאת המאובנים המובהקת של המשפחה וגם כמי שיכולה לנהל את המכירה של המאובנים. היא מכרה מאובנים למוזיאונים גדולים, לאספני מאובנים עשירים, בדרך כלל מאצילי אירופה ולמדענים וחוקרים בתחום הפלאונטולוגיה.
הפרנסה הייתה מוגבלת ובני המשפחה לא ממש הבינו את השווי של מה שמצאו, אבל המשפחה התקיימה ומארי מצאה את עצמה הולכת ונסחפת לעולם המאובנים.
נסחפת זו לשון המעטה. מארי אנינג למדה והתפתחה ללא הפסק. היא הייתה זו שגילתה ראשונה, ביחד עם בני משפחתה, מאובני איכטיוזאורים, דינוזאורים ימיים גדולים. היא חשפה מאובנים של פלסיוזאורים, זוחלים קדומים, חלקם ענקיים, שחיו בים מתקופת היורה ועד הקרטיקון. עוד היא גילתה את מאובן הפטרוזאור, "הציפור של עידן הדינוזאורים" - סוג של לטאה מכונפת המעופפת באוויר ומזכירה מעין דינוזאור קטן ומעופף.
בהדרגה, לאחר שהמאובנים שמצאה עוררו התלהבות רבה אצל פלאונטולוגים, חוקרי המאובנים המומחים החלו לשמוע עליה שוב ושוב. הם ידעו יותר ויותר להעריך את מארי אנינג והיא הפכה לשם דבר בקהילה המדעית. התכתובות שניהלה עם החוקרים המובילים והמפורסמים בתחום הן שם דבר.
כך הפכה הבחורה הפשוטה מדרום אנגליה לברת סמכא, שהמומחים מתייעצים איתה ומקשיבים היטב לדעותיה ולתובנות שהיא מביאה. לא שזה שיפר במיוחד את מצבה הכלכלי, אבל אנינג גם פרצה את תקרת הזכוכית של נשים בתקופה הוויקטוריאנית. היא הייתה מהמדעניות הנשים היחידות בעולם המדע של הימים ההם.
כיום היא זוכה להערכה עצומה ובקרב רבים אף נחשבת, על אף שלא למדה את התחום באופן אקדמי, למלכת הפלאונטולוגיה, המדע או חקר המאובנים.
מרי אנינג גילתה בחייה ממצאים רבים ומדהימים. היא רכשה ידע עצום והפכה לבעלת מוניטין עולמי בחקר המאובנים. בלימוד עצמי מפרך היא הפכה מנערה מחוננת לבעלת הבנה והתמצאות נדירים ורכשה ידע שאפשר לה להחליף דעות והתכתבויות עם החוקרים החשובים ביותר בעולם, כשווה בין שווים.
ניתן לומר שבאופן לא סביר ומאוד לא שגרתי היא הפכה למגלת המאובנים החשובה בהיסטוריה.
הנה הפלאונטולוגית המופלאה מארי אנינג:
https://youtu.be/mwoqw_JHQ1U
סיפורה של מארי אנינג:
https://youtu.be/Of5sK8p2rZY
הטראומה שעיצבה את חייה:
https://youtu.be/GRyWewQM74Y
החוף שבו מצאה את המאובנים הגדולים שלה:
https://youtu.be/53qZ94lQGbo
מספרים עליה:
https://youtu.be/fDEYD-Jk_Hk
ומצגת וידאו על מארי אנינג:
https://youtu.be/uGziaenPdHg
מי היו הסקסונים ואיך הם הפכו לאנגלו-סקסים?
זו אנגליה של המאה ה-6. בעוד הבריטונים התנצרו כבר, הסקסונים (Saxons) ממשיכים לעבוד את האלילים שלהם. אותם סקסונים היו חקלאים חרוצים ומוכשרים ועיבדו את האדמות בשפלה הבריטית בהצלחה מרובה.
אבל איך הם הגיעו לאי של הבריטונים?
הסקסונים היו בני שבט גרמאני קדום שנולד בסביבות המאה ה-2 לספירה. לאחר נפילת האימפריה הרומית, ששלטה בו מאות שנים, הם ניצלו את ההזדמנות ופלשו במאה ה-5 לספירה לאי הבריטי, לאחר שהביסו את יושביו החלשים.
הסכסונים, אפשר לכתוב גם כך את שמם, הגיעו לבריטניה מצפון אירופה, איפה שהוא בין גרמניה לשוודיה של ימינו. הם התיישבו בחופי הים הצפוני במאות הראשונות לספירה. כדי למצוא מזון התפשטו הסכסונים לאזורים נוספים באירופה דרך הים, כולל האי הבריטי.
הם דיברו בשפה הסקסונית המערב-גרמאנית, שתוליד בהמשך את האנגלית העתיקה והאנגלית המודרנית. זה קרה במהלך הדורות, כשהלכו הסקסונים והתמזגו עם יושבי האי ועם שבטים נוספים שפלשו לבריטניה וכולם הפכו לקבוצה שנקראת כיום 'אנגלו-סקסים'.
האנגלו-סקסים שלטו באי עד לפלישת הנורמנים.
במהלך השנים הסקסונים הצמיחו מנהיגים דגולים, ביניהם אלפרד הגדול, שניצח את הדנים שתקפו את בריטניה.
כמו שמותיהם של שבטים גרמאנים אחרים, גם שמם של הסקסונים נגזר משמות כלי הנשק שלהם, שהיו כלי נשק דוקרים מסוגים שונים.
הרבה מהידע על האנגלו-סקסונים נולד מהתגלית המדהימה של "קבר הספינה", קבר שנראה שבו נקבר המלך ראדוולד, מלך-העל האנגלו-סקסונית. הקבר נמצא באתר סאטון הו (The Sutton Hoo Ship Burial), באחוזה פרטית במזרח-אנגליה.
ממצאי קבר זה התגלו בזכות עבודתו של ארכיאולוג מקומי אוטודידקט בשם בזיל בראון, שהוזמן לחפור בסאטון הו ביוזמת האלמנה, בעלת האחוזה שחלמה שיש בו ספינה עתיקה והסתבר שצדקה.
הממצאים מסאטון הו הפכו בדיעבד לממצא הארכיאולוגי החשוב ביותר בתולדות אנגליה. הם לימדו את החוקרים שלאנגלו-סקסונים הייתה במאה ה-6 תרבות עשירה ומפותחת, הרבה יותר מהעידן החשוך שסברו לפני כן ששרר באנגליה של אותה תקופה.
הנה קיצור ההיסטוריה של האנגלו-סקסונים והממצאים מקבר הספינה בסאטון הו:
http://youtu.be/Vzxiz3Kw9eI
הסבר על נסיבות הפלישה הסקסונית לאי האנגלי:
http://youtu.be/8fu0O60muUs
קדימון הסרט "החפירה" (The digg) על תגלית סאטון הו (מתורגם):
https://youtu.be/fTGgyLnoIBU
וסרט תיעודי המסביר על התרבות האנגלו-סקסונית:
https://youtu.be/jT2WMRV2iQ4?long=yes
איך גילה הווארד קרטר את תגלית הפרעונים הגדולה?
היה זה הארכיאולוג הווארד קרטר (8888) שגילה בשנת 1922 את מה שייחשב לתגלית הארכיאולוגית הגדולה בתולדות הארכיאולוגיה של מצרים העתיקה ואחת הגדולות בתולדות מדע הארכיאולוגיה בכלל.
קרטר, שעתיד להיות לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתחום הארכיאולוגיה המצרית, נולד בלונדון ב-1874. בשל בריאותו הרופפת בילדותו, בילה זמן רב בסוואנג' (Swanage), עיירת חוף קטנה בדרום אנגליה, על חוף התעלה האנגלית.
בעיירה, שידועה בנופים והחופים היפים שבה ובמורשת הגיאולוגית שלה. התפתח כישרונו האמנותי, שעתיד לפתוח בפניו דלתות ולהוביל אותו, בגיל 17 בלבד, למסע מרתק למצרים.
קרטר החל את דרכו במצרים, לאחר שהוזמן לשם, כצייר ומעתיק של ציורי קיר עתיקים. הוא עבד שם עבור פרסי ניוברי, ארכיאולוג בריטי ידוע. תוך כדי עבודתו, ספג קרטר ידע רב בארכיאולוגיה, למד את השפה המצרית העתיקה, והתפתח כאוטודידקט, מאמן ציור לארכיאולוג מיומן.
קשה להאמין, אך התקדמותו המהירה הובילה אותו כבר בגיל 25 למשרה היוקרתית של המפקח הכללי של המונומנטים העתיקים בדרום מצרים, מטעם שירות העתיקות המצרי.
עוד לפני מה שתהיה תגליתו המפורסמת ביותר, כבר צבר קרטר ניסיון רב בחפירות חשובות. הוא עבד בקברו של תחותמס הראשון, שם ביצע עבודות שימור ותיעוד מדוקדקות. בדיר אל-בחרי, הוא תרם משמעותית לחפירת המקדש המרשים של המלכה חתשפסות. עבודתו בתל אל-עמארנה, עיר הבירה של פרעה אח'נאתון, הייתה חלק ממאמץ ארכיאולוגי נרחב שהעשיר את הבנתנו על תקופת האמארנה המסקרנת.
אך בנובמבר 1922, מגיע קרטר לשיא הקריירה שלו. ב-4 לנובמבר 1922 הוא מגלה בעמק המלכים את הכניסה לקברו של תות ענח' אמון. תגלית זו, שהתאפשרה הודות לתמיכתו הכלכלית של הלורד קרנרבון, שינתה את פני הארכיאולוגיה המצרית. ב-26 בנובמבר, כשנכנס רשמית לקבר, קרטר נתקל באוצר ארכיאולוגי חסר תקדים - קבר מלכותי כמעט שלם מתקופת הממלכה החדשה.
הקבר הכיל אלפי פריטים, ביניהם המסכה המפורסמת של תות ענח' אמון, רהיטים מפוארים, כלי נשק, תכשיטים, ואפילו מזון מיובש. תגלית זו סיפקה מידע עצום על החיים בתקופת הממלכה החדשה, על מנהגי הקבורה המלכותיים, ועל האומנות, האמנות והטכנולוגיה של מצרים העתיקה.
את עשר השנים הבאות הקדיש קרטר לתיעוד ושימור קפדניים של תכולת הקבר. עבודתו המדוקדקת הפכה לאבן דרך בארכיאולוגיה המצרית, וקבעה סטנדרטים חדשים בתחום. תגליתו המדהימה לא רק הפכה את קרטר למפורסם בעולם כולו, אלא גם עוררה מחדש את העניין הציבורי בארכיאולוגיה ובתרבות המצרית העתיקה.
הקריירה של הווארד קרטר היא מופת של הגשמה עצמית והוכחה כיצד תשוקה, סקרנות, לימוד עצמי, התמדה ומקצוענות יכולים להוביל לתגליות שניתן לומר בפה מלא ששינו את פני ההיסטוריה. עבודתו של קרטר ממשיכה להשפיע עד היום על הארכיאולוגיה המצרית וממשיכה להיות השראה לדורות של ארכיאולוגים בכל העולם.
הנה סיפור התגלית הגדולה בארכיאולוגיה של מצרים העתיקה:
https://youtu.be/B14DtKlT_Vg?long=yes
כך גילה קרטר את קבר תות אנך אמון:
https://youtu.be/gRg2WTrkDNc
תיאור דרמטי של גילוי קברו של הפרעה ה-11 תות אנח אמון:
https://youtu.be/e0X6nlufjg0
על הקבר ותכולתו שהתגלו לקרטר:
https://youtu.be/7a4ectZmpVo
פתיחת הקבר לציבור ב-1923 (ללא מילים):
https://youtu.be/zTXxgpjsB4w
איך גילה הווארד קרטר את קברו של תות ענח' אמון?
https://youtu.be/--ly9JEA_gk?long=yes
וסרט תיעודי ארוך על חייו ותגליתו הגדולה של הווארד קרטר:
https://youtu.be/AoqtH5OFaDQ?long=yes
איך היה בסקיה לילד הגאון של האמנות המודרנית?
זה נשמע כמו אגדה שנגמרת רע. באגדה הזו הופך נער ניו יורקי שמצייר גרפיטי על הקירות, ישן ברחובות וחי מהיד אל הפה ובתוך זמן קצר, הופך לאחד המצליחים והעשירים שבציירים של תקופתו, מוכר ציורים במיליונים ואז מת בגיל 28.
ז'אן מישל בסקיאט (Jean-Michel Basquiat), או בהגייה הצרפתית הנכונה ז'אן מישל בסקייה, היה צעיר אמריקני חצי קובני וחצי פורטוריקני, אוטודידקט (מי שלמד בעצמו).
תוך שנים ספורות הוא הפך מאמן גרפיטי שחי ופעל בשוליים, לאמן מרכזי ונערץ בסצנת האמנות של ניו-יורק.
בגיל 20 הוא היה לכוכב הגדול ביותר שידע עולם האמנות של העיר המוצפת בכישרונות מטורפים. דווקא בשל חוסר ההשכלה האמנותית שלו, בסקיאט לא הפסיק לחדש ולרענן את האמנות המודרנית והפתיע את כולם ביצירתיות וחדשנות בלתי נגמרות.
ידידה שלו סיפרה פעם שהוא ישן תקופה על הספה בסלון ביתה. כשהיא ביקשה ממנו שישתתף בשכר הדירה, הוא הדפיס גלויות מציוריו וניגש במסעדה אל אנדי וורהול, כדי למכור לו כמה מהגלויות הללו.
בסקייה היה בעל ביטחון עצמי עצום ולרגע לא חשש מזלזול של אמנים "מוכרים", אז הוא אמר לוורהול שהוא, כלומר וורהול, ישמח לעבוד איתו - עם בסקיאט. כשנפגשו בסטודיו של וורהול, הבין אמן הפופ המפורסם שזה עתה הוא גילה את הכישרון הכי גדול שעומד להתרגש על עולם האמנות.
כמו מוסיקת הביבופ ג'אז המהפכנית שנהג לצייר לצליליה, הצליח בסקיה הצעיר ליצור את הביבופ המהפכני של הציור - אמנות גאונית מהבטן ולאו דווקא מהראש. אבל אסור לטעות - האמנות של בסקייה הייתה רלוונטית לתקופה כי הוא הבין גם בהיסטוריה, בפילוסופיה, בתולדות האמנות ובמוסיקה. כל אלה הדהדו בציוריו עמוסי הדמויות והפנים בסגנון הנאיבי, כמו גם במשפטים ומילים ששאב מהספרות ומהטלוויזיה, שמהם גם קיבל השראה.
החוצפה והכישרון המדהים שלו השתלמו לו מיד. הוא החל לעבוד עם אנדי וורהול, שממש התאהב בו. הם ציירו יחד בשיטה שנהנו ממנה - וורהול מצייר אייקון או לוגו ראשוני ובסקייה מצייר מעליו בתורו, ושוב וורהול מוסיף משלו וכך הלאה.
השילוב של שני גאוני הציור המודרני, העלם הצעיר בסקייה והמאסטר המזדקן וורהול, יצר יצירות אמנות מרתקות. רובן אגב, שוות היום עשרות מיליוני דולרים וחלקן אף מאות.
גם עבודות האמנות שלו, חלק משמעותי מהן מצויר על קרשים שמצא במזבלה, שוות כיום מאות מיליוני דולרים. מעין מוצרט או שוברט של האמנות המודרנית, הבחור שמת כה צעיר הטביע את חותמו על עולם האמנות באופן בלתי נתפס.
ז'אן מישל בסקייה מת בגיל 28, כתוצאה מצריכת יתר של סמים. איזה אובדן לאוהבי האמנות וכמה בזבוז וגם לקח לצעירים שלנו... בבקשה מכם - אל תגררו לסמים!
הנה סיפורו של הגאון מהרחוב (מתורגם):
https://youtu.be/JX02QQXfb_o
בקצרה ובאנגלית על ז'אן מישל בסקיאה:
https://youtu.be/Z2ytkFDzdbk
שיר שהוקדש לו, בצירוף תמונות של ציוריו:
https://youtu.be/DqW8t9dT5Lw
סרטון קצר עם וורהול ובשלל מצבים בשנת 1986:
https://youtu.be/1gSnGdiGkqY
איך הפך בסקיאט לנערץ בתרבות ההיפ הופ:
https://youtu.be/LVA3wdJNEws
קדימון של סרט, הכולל ראיון עימו לפני מותו:
https://youtu.be/eXjR-y0WH-I
מצגת וידאו מעבודותיו הגדולות:
https://youtu.be/P0sR9YYl_1k
רגע, יצירה! - כך תציירו כמו בסקיאט:
https://youtu.be/KTd840xO0yA
ושיטת העבודה, ההשפעה וממה למד הגאון היצירתי:
https://youtu.be/8G9pnE0bnfE?long=yes
כיצד הוכיח וגנר את נדידת היבשות?
בשנת 1570 יצר אברהם אורטליוס את האטלס הראשון. אורטליוס היה האדם הראשון שהבחין בדמיון שבין קווי החוף של הצד המערבי של יבשת אפריקה והחוף המזרחי של אמריקה. הוא טען שאמריקה הייתה מחוברת בעבר הרחוק לאפריקה, אך לא היה בידו הידע שנדרש כדי להוכיח את הטענה הנועזת שלו.
הרעיון המשונה נשכח למשך זמן רב, אבל 200 שנה אחר כך, היה זה המדען הגרמני הרב-תחומי אלפרד וגנר (Alfred Wegener) שמצא לכך הוכחה מדעית. זה קרה כשהוא שם לב שמאובנים זהים נמצאו בשני צידי האוקיינוס האטלנטי.
וגנר הבין ותיאר מצב שבו בעבר הרחוק הייתה בעבר יבשת-על אחת בשם פנגיאה ושהיבשות המוכרות לנו כיום הן בעצם שברים שלה, שהתפצלו והלכו והתרחקו זו מזו, עד למצב הנוכחי של כדור הארץ.
כל הגאולוגים לעגו לאלפרד וגנר ולתיאוריה המוזרה שלו. הם טענו שבעלי החיים, שאת מאובניהם מצא וגנר, עברו מחוף אל חוף דרך הים. וגנר עצמו לא הצליח להסביר מדעית כיצד יכולות יבשות שלמות לנוע למרחקים של אלפי קילומטרים.
החוסר בהסבר מדעי לסוגיה הגאולוגית עשה את שלו והלעג, שהתבסס על זה שווגנר היה אסטרונום ומטאורולוג ולא מדען בעל הכשרה גאולוגית מספקת, המשיך. וגנר מת בגיל 50, כשאבד בשלג. גופתו לא נמצאה והוא נותר בזיכרון כספק-מדען כושל שפעם הגה רעיון משונה.
רק אחרי 30 שנה יגלה עולם הגאולוגיה שאכן וגנר דייק וצדק לחלוטין. זה קרה כשמארי תארפ וברוס היזן מיפו את קרקעית האוקיינוס וזיהו רכס הרים ארוך, שהיה בעל צורה מקבילה לחלוטין לזו של החופים הדומים של מערב אפריקה ומערב אמריקה.
הוכחה נוספת ניתנה כשהמדענים ראו שסלעי בלייה וולקנית עתיקים מאד, בני מיליוני שנים, שמקורם מלבה געשית, לא נמשכו לכיוון צפון כדור הארץ, כמו שצפוי היה שיקרה. הרי מחקרים רבים הראו בעבר שהמחצבים המגנטיים שבסלעים כאלה נוטים להסתדר בכיוון של הצפון המגנטי. כשחישבו המדענים את נטיית היבשות לפי תיאוריית הנדידה של היבשות, הם ראו לתדהמתם שממש כמו הסלעים הצעירים יותר, אחרי הסיבוב הכיווני של הנדידה, הסלעים העתיקים פונים בדיוק לצפון!
כך ניתנה ההוכחה הסופית שנדרשה כדי להראות שנדידת היבשות אכן התקיימה, בדיוק כמו שראו אותה אורטליוס ווגנר בעבר. בדיעבד, שנים אחרי שהושפל, זכה אלפרד וגנר לכבוד של לא-מדען שהיה בעצם מדען ושדווקא עושר התחומים שבהם עסק, הוא שתרם למדע המון. כך הוכר וגנר כמי שגילה את אחת התגליות המדעיות החשובות במאה ה-20, כנגד ועל אף הזלזול והלעג של מדענים אחרים.
הנה סיפורו של אלפרד וגנר ותגליתו הגדולה:
https://youtu.be/rDKiNwTwaNw
תולדות גילוי והוכחת תיאוריית נדידת היבשות:
https://youtu.be/mRqjo-N_TDU?t=14s
הרצאת וידאו קצרה על תגליתו וחייו העצובים:
https://youtu.be/nbU809Cyrao
ריקוד נדידת היבשות שכל העולם רוקד מהסרט "עידן הקרח":
https://youtu.be/uMuJxd2Gpxo
וסרט ארוך על נדידת יבשות העולם:
https://youtu.be/HrKTuCDierM?long=yes
המשורר אדגר אלן פו (Edgar Allan Poe), מגדולי המשוררים בתקופה הרומנטית, נחשב ליוצר ולאבי סיפורי האימה, ספרות המתח והספרות הבלשית. הוא היה גאון ספרותי ואוטודידקט נערץ, שלמד בעצמו ולימד את עצמו הכל.
מי שהתייתם בילדותו משני הוריו ואומץ על ידי זוג שלא היטיב להעניק לו אהבה, גדל והיה לבחור עני, מיוסר, כושל ולא ממוקד. הוא התפרנס בקושי, התמכר לטיפה המרה והשתמש בסם האופיום, חי בדלות אבל במקביל כתב שירי וסיפורי מופת, לאחר שלימד את עצמו לכתוב ועשה זאת בהצטיינות.
בנוסף לשיריו המעולים, שאגב תורגמו לעברית על ידי מי שלימים יהיה מנהיג יהודי נודע בשם זאב ז'בוטינסקי, הוא נחשב גם למי שהניח את היסודות למותחן הבלשי הספרותי.
אם את שיריו שינן וקרא כמעט בכל יום שארל בודלר, אבי השירה המודרנית, את השפעתם של סיפורי אדגר אלן פו רואים בספריהם של סופרים דגולים כמו ארתור קונאן דויל וגי דה מופאסאן.
מדהים לראות את נפשו של פו דרך יצירתו. גם שיריו וגם הפרוזה שלו שזורים בתוגה וקדרות שאפיינו את כל יצירותיו. אין רומנטיקה יותר גדולה. היום היו אומרים על יצירותיו שיש בהן "אווירה גותית".
כמו כל מי שמכור לאלכוהול, הירבה פו, אלכוהוליסט ידוע, לסבול ביעותים, חלומות טרופים וחרדות נוראות. אלא שבגאונותו הם הפכו ליצירות נשגבות של פרוזה ושירה.
הקור המקפיא של הרחובות האפלים בסיפורי המתח שלו, הגוויות המחוללות והעצובות, נשמות הרוצחים המיוסרות והצל הכבד המרחף מעל התעלומה - סימני ההיכר הללו היו שם מהסיפור הראשון מ-1841, "הרציחות ברחוב מורג", שבו יצר הסופר פו את מה שיהיה המודל המייסד של המותחן הבלשי שאנו מכירים עד היום.
ואם סיפורי המתח שלו נחשבים לראשונים בסוגת המותחן המודרני, בכל זאת כנראה שרבים מכירים בעיקר את שירו הידוע והאחרון בחייו "אנאבל לי" (Annabel Lee). את השיר הקסום והמלנכולי הקדיש לרעייתו וירג'יניה, אהובתו המתה. גם היא זכתה לשיר געגועים נפלא, עם משהו אפל.
השרפים בשיר, אותם מלאכים בעלי 6 כנפיים, מקנאים באהבתם של השניים ובגאוותם ההיבריסית ושולחים רוח שממיתה את אהובתו של המשורר. בכל לילה הוא רואה את עיניה של אנבל לי בכוכבים, בזמן שהוא שוכב לצידה, בקברה שליד הים.
רבים לא יודעים שאותה וירג'יניה אהובה הייתה בעצם בת דודתו של פו. היא הייתה בת 12 בלבד כשהוא התאהב בה, והוא בן 25. שנה אחר כך הוא נשא אותה לאישה. היא הייתה בת 13 בלבד. היום זה לא היה עובר את מבחן החוק. אז כן, אם כי עורר ביקורת לא קטנה.
וירג'יניה לא זכתה להגיע עד גיל 20 והיא מתה צעירה. מאוד צעירה. אבל שיר הגעגוע הנצחי שכתב לה אדגר אלן פו הוא הדגמה נהדרת ל"נישואים המושלמים של מוסיקה ומילים", כמו שרבים רואים בשיריו. יש בו הכל - את הסיפור, התוגה, הגעגוע, האהבה והזעם. השיר העצוב התפרסם אחרי מותו מאלכוהוליזם ועד היום הוא שיר מופת על מותה של אהובת המשורר המת.
הנה השיר אנבל לי בביצוע יוסי בנאי ובתרגום של זאב ז'בוטינסקי (עברית):
https://youtu.be/CGIQzQjCNGc
והשיר בקריאה יפה ובתרגום שונה:
https://youtu.be/H-NSe0w5zLM
טָדָאוֹ אַנְדוֹ (Tadao Ando) הוא ארכיטקט עולמי אוטודידקט, המרבה לתכנן מבנים מינימליסטיים ומאופקים מאוד, משלב בתבונה אור ובטון חשוף ומאמין בפשטות כמוטיב ראשון במעלה.
אבל מעבר לעבודותיו הנהדרות, מעניין סיפורו האישי של האיש. כי טדאו אנדו הוא אדריכל-על יפני ומי שהחל את דרכו בצעירותו בעיר אוסקה כ... נהג משאית.
אבל הוא רצה יותר ולכן בשעות הפנאי הוא החל ללמד את עצמו אדריכלות. באמצעות קריאה,עיון בספרים ותכניות וגם במסעות בעולם הוא הלך ורכש את הידע הדרוש לו לצורך תכנון מבנים.
לאט לאט הוא נסחף לחדור, להעמיק ולפתח לעצמו שפה אישית ותכנונית והפך לאדריכל מהבולטים ביפן. עם השנים ובהמון התמדה וכישרון הוא הגיע למעמדו העולמי, כשכל זה נעשה ללא לימודים גבוהים בתחום.
אנדו, המאמין בעיצוב פשוט ויפה להפליא, פילס את דרכו המקצועית בלימוד עצמי, תוך שהוא רוכש מעמד איקוני עולמי, באחד מהמקצועות המורכבים שיש. כי אדריכלות, חשוב להבין, כוללת גם את היכולות האמנותיות והיצירתיות של האדריכל, גם ידע הכרחי ועצום בעולם הטכנולוגי וההנדסי וגם מומחיות בעולם החומרים והצד הכימי והפיזיקלי של המבנים.
יותר מזה, בקרב אדריכלי-העל בעולם, אותם ענקי ארכיטקטורה שלא פעם מתכננים מבנים חדשניים ופורצי דרך, בניינים שבהם לא ניתן להסתמך על ידע קיים או על מומחיות שנרכשה ופורסמה על ידי עמיתיהם, אין כמעט תקדים לאדם שלימד את עצמו את המקצוע והגיע להיות כזה.
סגנונו של אנדו מרתק. הוא משלב בסגנונו רעיונות מבסיס האמנות היפנית עם האסתטיקה העדינה של המודרניזם מהמערב.
בעבודותיו המאופקות במכוון הוא אוהב לחשוף את הבטון, לעצב מבנים מינימליסטיים ומוארים בצורה מיוחדת באור השמש.
כיום הוא נחשב לאחד מגדולי האדריכלים בעולם, זוכה פרס פריצקר לשנת 1995, הפרס החשוב בעולם לאדריכלים.
הנה סיפורו של האדריכל טדאו אנדו:
http://youtu.be/xRk5Oe88Rqw
כנסיית האור שיצר אנדו, שמוארת רק באור השמש העובר דרך חריצי הצלב שבקיר:
http://youtu.be/RoDa6BmHKAs?t=5s
הנה היופי שבפשטות שלו:
https://youtu.be/mkoFxKCN0N4
"האובלי" "The Oval" של טדאו אנדו:
https://youtu.be/_HoZUxOW7FY
"מוזיאון ההיסטוריה סאיאמייק" שתכנן בעיר אוסקה:
https://youtu.be/tUD_YfLSoLU
"מרכז המחקר של פאבריקה" שתכנן באיטליה:
https://youtu.be/JgI8Tj2yTD4
מבנה לקרן לאנגן:
https://youtu.be/c_kkUy_ZIS8
מהמבנים האיקוניים שלו:
https://youtu.be/jJpDmtVLmE8
וסקירה מקיפה על הארכיטקט הגאון:
https://youtu.be/MqihEL0Pxus?long=yes
מרי ליקי היתה ארכיאולוגית בריטית, בת למשפחת ארכיאולוגים ואנתרופולוגית. היא החלה להתעניין בפרה-היסטוריה עוד בילדותה, כשגרה עם משפחתה בדרום צרפת ובכפר הצרפתי קבררט, שבו אהבה לסייר במערות פש מרל, שיש בהן ציורי קיר פרה-היסטוריים של חיות.
בבגרותה היא פגשה את הארכיאולוג לואיס ליקי. לאחר גירושיו, הם התחתנו והחלו לעבוד יחד בחפירות רבות. בשנת 1959 מרי ליקי גילתה מאובן שהקנה לה תהילת עולם: לסת של אדם קדמון מסוג אוסטרלופיתקוס בויסיי.
מכאן תהפוך החוקרת חסרת ההשכלה האקדמית בתחום, לאחת החוקרות החשובות בארכיאולוגיה הפרהיסטורית. בעוד בעלה, החוקר המוסמך והמעוטר, מנהל חיים קלילים, של רדיפת נשים ומחקר גם יחד, מחקר מעט פזיז ופחות אחראי משלה, היא מתמסרת למדע והופכת לחוקרת טובה, זהירה וקפדנית ממנו. נראה שאוטודידקטיות היא לא בהכרח מגרעת ושלימודים אקדמיים אינם מבטיחים אופי או רצינות דווקא...
בכל מקרה, ב-1976 היא גילתה עקבות רבות של בעלי חיים שהתאבנו באפר של הר געש, מה שמהווה עוד פריצת דרך. היא מתיישבת שם עם צוות שלם של חוקרים תחתיה, למחקר ארוך וחשוב, שגם בו הצליחה לאתר ממצאים חשובים.
אבל התגלית הגדולה ביותר שלה היתה ב-1978: טביעות רגליים שהשאירו הומנידים מסוג אוסטרלופיתקוס אפרנסיס, הולכים על שתיים.
אף שמעולם לא השלימה את התואר האקדמי, הצליחה ליקי להיות מדענית מובילה בעולם בתחומה, גם אחרי מות בעלה. היא זכתה בתארים ופרסים אין-ספור ונחשבת כיום חשובה ופורצת דרך ממנו וממרבית החוקרים בתחומה.
הנה סרט אנימציה על חייה ותגליותיה של מרי ליקי:
https://youtu.be/IEZh-gZgvrY
ניסיון להכחיש את התגליות של מרי ליקי, מסיבות דתיות (מתורגם):
http://youtu.be/4D0lfenJJd0
והעקבות שגילתה מרי ליקי בטנזניה:
http://youtu.be/FxstM6lQmaA
קונפוציוס (Confucius) היה מגדולי ההוגים של סין. הוא פעל במאה ה-6 לספירה, אך רעיונותיו, המתקדמים לתקופתו, הפכו ברבות הימים ליסודות הפילוסופיה הסינית ולאבני יסוד בחינוך המודרני.
הוא גדל בבית עני, בית שהיה אריסטוקרטי ועשיר וירד מנכסיו לאחר מות האב, כשקונפוציוס היה בן 3 בלבד. מחוסר ברירה, שיהפוך לדרך חיים, למד הילד העני בכוחות עצמו, כאוטודידקט, והפך לידען ולמורה נערץ. כבר בגיל 22 הוא יסד בית ספר פרטי ואסף סביבו תלמידים, שלהם הנחיל את רעיונותיו לגבי דרכי ההתנהגות המוסרית.
הוא לא היה מורה שגרתי, בטח לא לתקופתו. במקום ללמד מנהגים דתיים או לייסד דת משלו, עם מצוות, חוקים וטקסים קבועים, שם קונפוציוס את הדגש על למידה עצמית וחשיבה עצמאית של תלמידיו. זה היה חידוש מסעיר בימיו ואחת הסיבות שהוא עתיד להיתפס כרלוונטי עד ימינו אנו.
כמי שחי בתקופה של התדרדרות מוסרית בסין ושחיתות שלטונית, מאבקים בין שליטים שונים ששלטו במדינות שונות, מסוכסכות ומפולגות, התרכז קונפוציוס בחידוש משנתם הפילוסופית והרעיונות של חכמי העבר הסיניים. "אל תעשה לאחרים את מה שלא היית עושה לעצמך" היה אחד מיסודות התורה של קונפוציוס. הוא קרא למוסר, לאהבת האחר, לפשטות וכבוד לאחרים. קונפוציוס חלם על חינוך והשכלה לכולם, שיפתחו אופי טוב ויקנו מוסר ללומדים.
בגיל מבוגר, לאחר שנכשל בנסיונותיו לאחד את המדינות שיהפכו בעתיד לסין ולא הצליח לגרום לשליטיהן לאמץ מדינאות מוסרית, צודקת ויציבה, חזר קונפוציוס להתרכז בגיבוש משנתו ובתיעוד הפילוסופיה הסינית העתיקה.
כמורה שהיקנה לתלמידיו חינוך בעל-פה, קונפוציוס לא השאיר אחריו כתבים. עם זאת, הוא הותיר אחריו תורה שלמה שתיקרא "הקונפוציוניזם" ומשפטי חוכמה רבים. בין השאר הוא אמר "רק החכם ביותר והטיפש ביותר אינם משתנים" וגם "שכח את הפגיעה, אך לעולם אל תשכח את הטובה" או "מי שאינו עוסק בעתיד הרחוק, דן את עצמו לבעיות מיידיות". לאחר מות המורה שלהם, בגיל 73, אספו תלמידיו את עיקרי דבריו של קונפוציוס והפכו אותם לספר שנקרא "האנלקטים" (בעברית "מאמרות"). בזכות מעשה זה הפכה תורתו של קונפוציוס ידועה לכל והוא עצמו ייזכר כמורה דרך לסין העתידית ולאנשים מוסריים בכל העולם.
הנה סיפורו של קונפוציוס (מתורגם):
https://youtu.be/wFt_VGG0kJU
תולדות חייו של קונפוציוס:
https://youtu.be/lDHRHBxONlo
הנה כמה מהדברים שקונפוציוס יכול ללמד אותנו:
https://youtu.be/bxzPp_Fh1nA
ו-10 ציטטות מדברים שאמר:
https://youtu.be/i-GXWxDbMXQ
אוטודידקטים
מגיל צעיר אהבה מארי אנינג (Mary Anning), בת פועלים צעירה ונלהבת, לחפש מאובנים עם אביה. בתחילה, כמעין משחק חביב של אבא ובת, היא נהגה לחפש את המאובנים שהתגלו לאחר הסערה בצוקים של חופי דרום האי האנגלי. אבל עם הזמן זה הפך לתחביב מלהיב ואפילו לפרנסה.
כי אנינג, בת עניים צעירה וחסרת השכלה מדרום אנגליה של תחילת המאה ה-19, נולדה בעיר חוף קטנה בשם ליים רג'יס, שהצוקים שלה ליד הים, עשירים במאובנים ימיים מתקופת היורה.
מאביה, מייצר ארונות שמת בצעירותה, היא ירשה את האהבה לחיפוש מאובנים. לא רק את מארי הוא הדביק בתחביבו. עם הזמן הפכה כל משפחת אנינג למחפשת מאובנים נלהבת. כשמת האב, התפרנסה המשפחה בדוחק ממכירת המאובנים שמצאו בני הבית בצוק שליד הים.
בתחילה הייתה זו האם שניהלה את ענייני חיפוש המאובנים, אבל די מהר התבלטה דווקא הבת מארי. היא הצטיינה גם כמוצאת המאובנים המובהקת של המשפחה וגם כמי שיכולה לנהל את המכירה של המאובנים. היא מכרה מאובנים למוזיאונים גדולים, לאספני מאובנים עשירים, בדרך כלל מאצילי אירופה ולמדענים וחוקרים בתחום הפלאונטולוגיה.
הפרנסה הייתה מוגבלת ובני המשפחה לא ממש הבינו את השווי של מה שמצאו, אבל המשפחה התקיימה ומארי מצאה את עצמה הולכת ונסחפת לעולם המאובנים.
נסחפת זו לשון המעטה. מארי אנינג למדה והתפתחה ללא הפסק. היא הייתה זו שגילתה ראשונה, ביחד עם בני משפחתה, מאובני איכטיוזאורים, דינוזאורים ימיים גדולים. היא חשפה מאובנים של פלסיוזאורים, זוחלים קדומים, חלקם ענקיים, שחיו בים מתקופת היורה ועד הקרטיקון. עוד היא גילתה את מאובן הפטרוזאור, "הציפור של עידן הדינוזאורים" - סוג של לטאה מכונפת המעופפת באוויר ומזכירה מעין דינוזאור קטן ומעופף.
בהדרגה, לאחר שהמאובנים שמצאה עוררו התלהבות רבה אצל פלאונטולוגים, חוקרי המאובנים המומחים החלו לשמוע עליה שוב ושוב. הם ידעו יותר ויותר להעריך את מארי אנינג והיא הפכה לשם דבר בקהילה המדעית. התכתובות שניהלה עם החוקרים המובילים והמפורסמים בתחום הן שם דבר.
כך הפכה הבחורה הפשוטה מדרום אנגליה לברת סמכא, שהמומחים מתייעצים איתה ומקשיבים היטב לדעותיה ולתובנות שהיא מביאה. לא שזה שיפר במיוחד את מצבה הכלכלי, אבל אנינג גם פרצה את תקרת הזכוכית של נשים בתקופה הוויקטוריאנית. היא הייתה מהמדעניות הנשים היחידות בעולם המדע של הימים ההם.
כיום היא זוכה להערכה עצומה ובקרב רבים אף נחשבת, על אף שלא למדה את התחום באופן אקדמי, למלכת הפלאונטולוגיה, המדע או חקר המאובנים.
מרי אנינג גילתה בחייה ממצאים רבים ומדהימים. היא רכשה ידע עצום והפכה לבעלת מוניטין עולמי בחקר המאובנים. בלימוד עצמי מפרך היא הפכה מנערה מחוננת לבעלת הבנה והתמצאות נדירים ורכשה ידע שאפשר לה להחליף דעות והתכתבויות עם החוקרים החשובים ביותר בעולם, כשווה בין שווים.
ניתן לומר שבאופן לא סביר ומאוד לא שגרתי היא הפכה למגלת המאובנים החשובה בהיסטוריה.
הנה הפלאונטולוגית המופלאה מארי אנינג:
https://youtu.be/mwoqw_JHQ1U
סיפורה של מארי אנינג:
https://youtu.be/Of5sK8p2rZY
הטראומה שעיצבה את חייה:
https://youtu.be/GRyWewQM74Y
החוף שבו מצאה את המאובנים הגדולים שלה:
https://youtu.be/53qZ94lQGbo
מספרים עליה:
https://youtu.be/fDEYD-Jk_Hk
ומצגת וידאו על מארי אנינג:
https://youtu.be/uGziaenPdHg
זו אנגליה של המאה ה-6. בעוד הבריטונים התנצרו כבר, הסקסונים (Saxons) ממשיכים לעבוד את האלילים שלהם. אותם סקסונים היו חקלאים חרוצים ומוכשרים ועיבדו את האדמות בשפלה הבריטית בהצלחה מרובה.
אבל איך הם הגיעו לאי של הבריטונים?
הסקסונים היו בני שבט גרמאני קדום שנולד בסביבות המאה ה-2 לספירה. לאחר נפילת האימפריה הרומית, ששלטה בו מאות שנים, הם ניצלו את ההזדמנות ופלשו במאה ה-5 לספירה לאי הבריטי, לאחר שהביסו את יושביו החלשים.
הסכסונים, אפשר לכתוב גם כך את שמם, הגיעו לבריטניה מצפון אירופה, איפה שהוא בין גרמניה לשוודיה של ימינו. הם התיישבו בחופי הים הצפוני במאות הראשונות לספירה. כדי למצוא מזון התפשטו הסכסונים לאזורים נוספים באירופה דרך הים, כולל האי הבריטי.
הם דיברו בשפה הסקסונית המערב-גרמאנית, שתוליד בהמשך את האנגלית העתיקה והאנגלית המודרנית. זה קרה במהלך הדורות, כשהלכו הסקסונים והתמזגו עם יושבי האי ועם שבטים נוספים שפלשו לבריטניה וכולם הפכו לקבוצה שנקראת כיום 'אנגלו-סקסים'.
האנגלו-סקסים שלטו באי עד לפלישת הנורמנים.
במהלך השנים הסקסונים הצמיחו מנהיגים דגולים, ביניהם אלפרד הגדול, שניצח את הדנים שתקפו את בריטניה.
כמו שמותיהם של שבטים גרמאנים אחרים, גם שמם של הסקסונים נגזר משמות כלי הנשק שלהם, שהיו כלי נשק דוקרים מסוגים שונים.
הרבה מהידע על האנגלו-סקסונים נולד מהתגלית המדהימה של "קבר הספינה", קבר שנראה שבו נקבר המלך ראדוולד, מלך-העל האנגלו-סקסונית. הקבר נמצא באתר סאטון הו (The Sutton Hoo Ship Burial), באחוזה פרטית במזרח-אנגליה.
ממצאי קבר זה התגלו בזכות עבודתו של ארכיאולוג מקומי אוטודידקט בשם בזיל בראון, שהוזמן לחפור בסאטון הו ביוזמת האלמנה, בעלת האחוזה שחלמה שיש בו ספינה עתיקה והסתבר שצדקה.
הממצאים מסאטון הו הפכו בדיעבד לממצא הארכיאולוגי החשוב ביותר בתולדות אנגליה. הם לימדו את החוקרים שלאנגלו-סקסונים הייתה במאה ה-6 תרבות עשירה ומפותחת, הרבה יותר מהעידן החשוך שסברו לפני כן ששרר באנגליה של אותה תקופה.
הנה קיצור ההיסטוריה של האנגלו-סקסונים והממצאים מקבר הספינה בסאטון הו:
http://youtu.be/Vzxiz3Kw9eI
הסבר על נסיבות הפלישה הסקסונית לאי האנגלי:
http://youtu.be/8fu0O60muUs
קדימון הסרט "החפירה" (The digg) על תגלית סאטון הו (מתורגם):
https://youtu.be/fTGgyLnoIBU
וסרט תיעודי המסביר על התרבות האנגלו-סקסונית:
https://youtu.be/jT2WMRV2iQ4?long=yes
היה זה הארכיאולוג הווארד קרטר (8888) שגילה בשנת 1922 את מה שייחשב לתגלית הארכיאולוגית הגדולה בתולדות הארכיאולוגיה של מצרים העתיקה ואחת הגדולות בתולדות מדע הארכיאולוגיה בכלל.
קרטר, שעתיד להיות לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתחום הארכיאולוגיה המצרית, נולד בלונדון ב-1874. בשל בריאותו הרופפת בילדותו, בילה זמן רב בסוואנג' (Swanage), עיירת חוף קטנה בדרום אנגליה, על חוף התעלה האנגלית.
בעיירה, שידועה בנופים והחופים היפים שבה ובמורשת הגיאולוגית שלה. התפתח כישרונו האמנותי, שעתיד לפתוח בפניו דלתות ולהוביל אותו, בגיל 17 בלבד, למסע מרתק למצרים.
קרטר החל את דרכו במצרים, לאחר שהוזמן לשם, כצייר ומעתיק של ציורי קיר עתיקים. הוא עבד שם עבור פרסי ניוברי, ארכיאולוג בריטי ידוע. תוך כדי עבודתו, ספג קרטר ידע רב בארכיאולוגיה, למד את השפה המצרית העתיקה, והתפתח כאוטודידקט, מאמן ציור לארכיאולוג מיומן.
קשה להאמין, אך התקדמותו המהירה הובילה אותו כבר בגיל 25 למשרה היוקרתית של המפקח הכללי של המונומנטים העתיקים בדרום מצרים, מטעם שירות העתיקות המצרי.
עוד לפני מה שתהיה תגליתו המפורסמת ביותר, כבר צבר קרטר ניסיון רב בחפירות חשובות. הוא עבד בקברו של תחותמס הראשון, שם ביצע עבודות שימור ותיעוד מדוקדקות. בדיר אל-בחרי, הוא תרם משמעותית לחפירת המקדש המרשים של המלכה חתשפסות. עבודתו בתל אל-עמארנה, עיר הבירה של פרעה אח'נאתון, הייתה חלק ממאמץ ארכיאולוגי נרחב שהעשיר את הבנתנו על תקופת האמארנה המסקרנת.
אך בנובמבר 1922, מגיע קרטר לשיא הקריירה שלו. ב-4 לנובמבר 1922 הוא מגלה בעמק המלכים את הכניסה לקברו של תות ענח' אמון. תגלית זו, שהתאפשרה הודות לתמיכתו הכלכלית של הלורד קרנרבון, שינתה את פני הארכיאולוגיה המצרית. ב-26 בנובמבר, כשנכנס רשמית לקבר, קרטר נתקל באוצר ארכיאולוגי חסר תקדים - קבר מלכותי כמעט שלם מתקופת הממלכה החדשה.
הקבר הכיל אלפי פריטים, ביניהם המסכה המפורסמת של תות ענח' אמון, רהיטים מפוארים, כלי נשק, תכשיטים, ואפילו מזון מיובש. תגלית זו סיפקה מידע עצום על החיים בתקופת הממלכה החדשה, על מנהגי הקבורה המלכותיים, ועל האומנות, האמנות והטכנולוגיה של מצרים העתיקה.
את עשר השנים הבאות הקדיש קרטר לתיעוד ושימור קפדניים של תכולת הקבר. עבודתו המדוקדקת הפכה לאבן דרך בארכיאולוגיה המצרית, וקבעה סטנדרטים חדשים בתחום. תגליתו המדהימה לא רק הפכה את קרטר למפורסם בעולם כולו, אלא גם עוררה מחדש את העניין הציבורי בארכיאולוגיה ובתרבות המצרית העתיקה.
הקריירה של הווארד קרטר היא מופת של הגשמה עצמית והוכחה כיצד תשוקה, סקרנות, לימוד עצמי, התמדה ומקצוענות יכולים להוביל לתגליות שניתן לומר בפה מלא ששינו את פני ההיסטוריה. עבודתו של קרטר ממשיכה להשפיע עד היום על הארכיאולוגיה המצרית וממשיכה להיות השראה לדורות של ארכיאולוגים בכל העולם.
הנה סיפור התגלית הגדולה בארכיאולוגיה של מצרים העתיקה:
https://youtu.be/B14DtKlT_Vg?long=yes
כך גילה קרטר את קבר תות אנך אמון:
https://youtu.be/gRg2WTrkDNc
תיאור דרמטי של גילוי קברו של הפרעה ה-11 תות אנח אמון:
https://youtu.be/e0X6nlufjg0
על הקבר ותכולתו שהתגלו לקרטר:
https://youtu.be/7a4ectZmpVo
פתיחת הקבר לציבור ב-1923 (ללא מילים):
https://youtu.be/zTXxgpjsB4w
איך גילה הווארד קרטר את קברו של תות ענח' אמון?
https://youtu.be/--ly9JEA_gk?long=yes
וסרט תיעודי ארוך על חייו ותגליתו הגדולה של הווארד קרטר:
https://youtu.be/AoqtH5OFaDQ?long=yes
זה נשמע כמו אגדה שנגמרת רע. באגדה הזו הופך נער ניו יורקי שמצייר גרפיטי על הקירות, ישן ברחובות וחי מהיד אל הפה ובתוך זמן קצר, הופך לאחד המצליחים והעשירים שבציירים של תקופתו, מוכר ציורים במיליונים ואז מת בגיל 28.
ז'אן מישל בסקיאט (Jean-Michel Basquiat), או בהגייה הצרפתית הנכונה ז'אן מישל בסקייה, היה צעיר אמריקני חצי קובני וחצי פורטוריקני, אוטודידקט (מי שלמד בעצמו).
תוך שנים ספורות הוא הפך מאמן גרפיטי שחי ופעל בשוליים, לאמן מרכזי ונערץ בסצנת האמנות של ניו-יורק.
בגיל 20 הוא היה לכוכב הגדול ביותר שידע עולם האמנות של העיר המוצפת בכישרונות מטורפים. דווקא בשל חוסר ההשכלה האמנותית שלו, בסקיאט לא הפסיק לחדש ולרענן את האמנות המודרנית והפתיע את כולם ביצירתיות וחדשנות בלתי נגמרות.
ידידה שלו סיפרה פעם שהוא ישן תקופה על הספה בסלון ביתה. כשהיא ביקשה ממנו שישתתף בשכר הדירה, הוא הדפיס גלויות מציוריו וניגש במסעדה אל אנדי וורהול, כדי למכור לו כמה מהגלויות הללו.
בסקייה היה בעל ביטחון עצמי עצום ולרגע לא חשש מזלזול של אמנים "מוכרים", אז הוא אמר לוורהול שהוא, כלומר וורהול, ישמח לעבוד איתו - עם בסקיאט. כשנפגשו בסטודיו של וורהול, הבין אמן הפופ המפורסם שזה עתה הוא גילה את הכישרון הכי גדול שעומד להתרגש על עולם האמנות.
כמו מוסיקת הביבופ ג'אז המהפכנית שנהג לצייר לצליליה, הצליח בסקיה הצעיר ליצור את הביבופ המהפכני של הציור - אמנות גאונית מהבטן ולאו דווקא מהראש. אבל אסור לטעות - האמנות של בסקייה הייתה רלוונטית לתקופה כי הוא הבין גם בהיסטוריה, בפילוסופיה, בתולדות האמנות ובמוסיקה. כל אלה הדהדו בציוריו עמוסי הדמויות והפנים בסגנון הנאיבי, כמו גם במשפטים ומילים ששאב מהספרות ומהטלוויזיה, שמהם גם קיבל השראה.
החוצפה והכישרון המדהים שלו השתלמו לו מיד. הוא החל לעבוד עם אנדי וורהול, שממש התאהב בו. הם ציירו יחד בשיטה שנהנו ממנה - וורהול מצייר אייקון או לוגו ראשוני ובסקייה מצייר מעליו בתורו, ושוב וורהול מוסיף משלו וכך הלאה.
השילוב של שני גאוני הציור המודרני, העלם הצעיר בסקייה והמאסטר המזדקן וורהול, יצר יצירות אמנות מרתקות. רובן אגב, שוות היום עשרות מיליוני דולרים וחלקן אף מאות.
גם עבודות האמנות שלו, חלק משמעותי מהן מצויר על קרשים שמצא במזבלה, שוות כיום מאות מיליוני דולרים. מעין מוצרט או שוברט של האמנות המודרנית, הבחור שמת כה צעיר הטביע את חותמו על עולם האמנות באופן בלתי נתפס.
ז'אן מישל בסקייה מת בגיל 28, כתוצאה מצריכת יתר של סמים. איזה אובדן לאוהבי האמנות וכמה בזבוז וגם לקח לצעירים שלנו... בבקשה מכם - אל תגררו לסמים!
הנה סיפורו של הגאון מהרחוב (מתורגם):
https://youtu.be/JX02QQXfb_o
בקצרה ובאנגלית על ז'אן מישל בסקיאה:
https://youtu.be/Z2ytkFDzdbk
שיר שהוקדש לו, בצירוף תמונות של ציוריו:
https://youtu.be/DqW8t9dT5Lw
סרטון קצר עם וורהול ובשלל מצבים בשנת 1986:
https://youtu.be/1gSnGdiGkqY
איך הפך בסקיאט לנערץ בתרבות ההיפ הופ:
https://youtu.be/LVA3wdJNEws
קדימון של סרט, הכולל ראיון עימו לפני מותו:
https://youtu.be/eXjR-y0WH-I
מצגת וידאו מעבודותיו הגדולות:
https://youtu.be/P0sR9YYl_1k
רגע, יצירה! - כך תציירו כמו בסקיאט:
https://youtu.be/KTd840xO0yA
ושיטת העבודה, ההשפעה וממה למד הגאון היצירתי:
https://youtu.be/8G9pnE0bnfE?long=yes
בשנת 1570 יצר אברהם אורטליוס את האטלס הראשון. אורטליוס היה האדם הראשון שהבחין בדמיון שבין קווי החוף של הצד המערבי של יבשת אפריקה והחוף המזרחי של אמריקה. הוא טען שאמריקה הייתה מחוברת בעבר הרחוק לאפריקה, אך לא היה בידו הידע שנדרש כדי להוכיח את הטענה הנועזת שלו.
הרעיון המשונה נשכח למשך זמן רב, אבל 200 שנה אחר כך, היה זה המדען הגרמני הרב-תחומי אלפרד וגנר (Alfred Wegener) שמצא לכך הוכחה מדעית. זה קרה כשהוא שם לב שמאובנים זהים נמצאו בשני צידי האוקיינוס האטלנטי.
וגנר הבין ותיאר מצב שבו בעבר הרחוק הייתה בעבר יבשת-על אחת בשם פנגיאה ושהיבשות המוכרות לנו כיום הן בעצם שברים שלה, שהתפצלו והלכו והתרחקו זו מזו, עד למצב הנוכחי של כדור הארץ.
כל הגאולוגים לעגו לאלפרד וגנר ולתיאוריה המוזרה שלו. הם טענו שבעלי החיים, שאת מאובניהם מצא וגנר, עברו מחוף אל חוף דרך הים. וגנר עצמו לא הצליח להסביר מדעית כיצד יכולות יבשות שלמות לנוע למרחקים של אלפי קילומטרים.
החוסר בהסבר מדעי לסוגיה הגאולוגית עשה את שלו והלעג, שהתבסס על זה שווגנר היה אסטרונום ומטאורולוג ולא מדען בעל הכשרה גאולוגית מספקת, המשיך. וגנר מת בגיל 50, כשאבד בשלג. גופתו לא נמצאה והוא נותר בזיכרון כספק-מדען כושל שפעם הגה רעיון משונה.
רק אחרי 30 שנה יגלה עולם הגאולוגיה שאכן וגנר דייק וצדק לחלוטין. זה קרה כשמארי תארפ וברוס היזן מיפו את קרקעית האוקיינוס וזיהו רכס הרים ארוך, שהיה בעל צורה מקבילה לחלוטין לזו של החופים הדומים של מערב אפריקה ומערב אמריקה.
הוכחה נוספת ניתנה כשהמדענים ראו שסלעי בלייה וולקנית עתיקים מאד, בני מיליוני שנים, שמקורם מלבה געשית, לא נמשכו לכיוון צפון כדור הארץ, כמו שצפוי היה שיקרה. הרי מחקרים רבים הראו בעבר שהמחצבים המגנטיים שבסלעים כאלה נוטים להסתדר בכיוון של הצפון המגנטי. כשחישבו המדענים את נטיית היבשות לפי תיאוריית הנדידה של היבשות, הם ראו לתדהמתם שממש כמו הסלעים הצעירים יותר, אחרי הסיבוב הכיווני של הנדידה, הסלעים העתיקים פונים בדיוק לצפון!
כך ניתנה ההוכחה הסופית שנדרשה כדי להראות שנדידת היבשות אכן התקיימה, בדיוק כמו שראו אותה אורטליוס ווגנר בעבר. בדיעבד, שנים אחרי שהושפל, זכה אלפרד וגנר לכבוד של לא-מדען שהיה בעצם מדען ושדווקא עושר התחומים שבהם עסק, הוא שתרם למדע המון. כך הוכר וגנר כמי שגילה את אחת התגליות המדעיות החשובות במאה ה-20, כנגד ועל אף הזלזול והלעג של מדענים אחרים.
הנה סיפורו של אלפרד וגנר ותגליתו הגדולה:
https://youtu.be/rDKiNwTwaNw
תולדות גילוי והוכחת תיאוריית נדידת היבשות:
https://youtu.be/mRqjo-N_TDU?t=14s
הרצאת וידאו קצרה על תגליתו וחייו העצובים:
https://youtu.be/nbU809Cyrao
ריקוד נדידת היבשות שכל העולם רוקד מהסרט "עידן הקרח":
https://youtu.be/uMuJxd2Gpxo
וסרט ארוך על נדידת יבשות העולם:
https://youtu.be/HrKTuCDierM?long=yes
