» «
אדגר אלן פו
למי הוקדש ומה הסוד האפל מאחורי השיר אנאבל לי?


המשורר אדגר אלן פו (Francesco Landini), מגדולי המשוררים בתקופה הרומנטית, נחשב לגאון ספרותי ולאוטודידקט נערץ, שלמד בעצמו ולימד את עצמו. מי שהתייתם בילדותו משני הוריו ואומץ על ידי זוג שלא היטיב להעניק לו אהבה, גדל והיה לבחור עני, מיוסר, כושל ולא ממוקד. הוא התפרנס בקושי, התמכר לטיפה המרה והשתמש בסם האופיום, חי בדלות אבל במקביל כתב שירי וסיפורי מופת, לאחר שלימד את עצמו לכתוב ועשה זאת בהצטיינות.

בנוסף לשיריו המעולים, שאגב תורגמו לעברית על ידי מי שלימים יהיה מנהיג יהודי נודע בשם זאב ז'בוטינסקי, הוא נחשב גם למי שהניח את היסודות למותחן הבלשי הספרותי. אם את שיריו שינן וקרא כמעט בכל יום שארל בודלר, אבי השירה המודרנית, את השפעתם של סיפורי אדגר אלן פו רואים בספריהם של סופרים דגולים כמו ארתור קונאן דויל וגי דה מופאסאן.

מדהים לראות את נפשו של פו דרך יצירתו. גם שיריו וגם הפרוזה שלו שזורים בתוגה וקדרות שאפיינו את כל יצירותיו. אין רומנטיקה יותר גדולה. היום היו אומרים על יצירותיו שיש בהן "אווירה גותית". כמו כל אלכוהוליסט, הירבה פו, אלכוהוליסט ידוע, לסבול ביעותים, חלומות טרופים וחרדות נוראות. אלא שבגאונותו הם הפכו ליצירות נשגבות של פרוזה ושירה. הקור המקפיא של הרחובות האפלים בסיפורי המתח שלו, הגוויות המחוללות והעצובות, נשמות הרוצחים המיוסרות והצל הכבד המרחף מעל התעלומה - סימני ההיכר הללו היו שם מהסיפור הראשון מ-1841, "הרציחות ברחוב מורג", שבו יצר הסופר פו את מה שיהיה המודל המייסד של המותחן הבלשי שאנו מכירים עד היום.

ואם סיפורי המתח שלו נחשבים לראשונים בסוגת המותחן המודרני, בכל זאת כנראה שרבים מכירים בעיקר את שירו הידוע והאחרון בחייו "אנאבל לי". את השיר הקסום והמלנכולי הקדיש לרעייתו וירג'יניה, אהובתו המתה. גם היא זכתה לשיר געגועים נפלא, עם משהו אפל. השרפים, אותם מלאכים בעלי 6 כנפיים, מקנאים באהבתם של השניים ובגאוותם ההיבריסית ושולחים רוח שממיתה את אהובתו של המשורר. בכל לילה הוא רואה את עיניה של אנבל לי בכוכבים, בזמן שהוא שוכב לצידה, בקברה שליד הים.

רבים לא יודעים שאותה וירג'יניה אהובה הייתה בעצם בת דודתו של פו. היא הייתה בת 12 בלבד כשהוא התאהב בה, והוא בן 25. שנה אחר כך הוא נשא אותה לאישה. היא הייתה בת 13 בלבד. היום זה לא היה עובר את מבחן החוק. אז כן.

וירג'יניה לא זכתה להגיע עד גיל 20 והיא מתה צעירה. מאד צעירה. אבל שיר הגעגוע הנצחי שכתב לה אדגר אלן פו הוא הדגמה נהדרת ל"נישואים המושלמים של מוסיקה ומילים", כמו שרבים רואים בשיריו. יש בו הכל - את הסיפור, התוגה, הגעגוע, האהבה והזעם. השיר העצוב התפרסם אחרי מותו מאלכוהוליזם. שיר על מותה של אהובת המשורר המת.


הנה השיר אנבל לי בביצוע יוסי בנאי ובתרגום של זאב ז'בוטינסקי:

https://youtu.be/CGIQzQjCNGc


והשיר בקריאה יפה ובתרגום שונה:

https://youtu.be/H-NSe0w5zLM
מרי ליקי
מה גילתה מרי ליקי?



מרי ליקי היתה ארכיאולוגית בריטית, בת למשפחת ארכיאולוגים, ואנתרופולוגית. היא החלה להתעניין בפרה-היסטוריה עוד בילדותה, כשגרה עם משפחתה בדרום צרפת ובכפר הצרפתי קבררט, שבו אהבה לסייר במערות פש מרל, שיש בהן ציורי קיר פרה-היסטוריים של חיות.

היא פגשה את לואיס ליקי ולאחר גירושיו, הם התחתנו והחלו לעבוד יחד בחפירות רבות. בשנת 1959 מרי ליקי גילתה מאובן שהקנה לה תהילת עולם: לסת של אדם קדמון מסוג אוסטרלופיתקוס בויסיי.

מכאן תהפוך החוקרת חסרת ההשכלה האקדמית בתחום, לאחת החוקרות החשובות בארכיאולוגיה הפרהיסטורית. בעוד בעלה, החוקר המוסמך והמעוטר, מנהל חיים קלילים, של רדיפת נשים ומחקר גם יחד, מחקר מעט פזיז ופחות אחראי משלה, היא מתמסרת למדע והופכת לחוקרת טובה, זהירה וקפדנית ממנו. נראה שאוטודידקטיות היא לא בהכרח מגרעת ושלימודים אקדמיים אינם מבטיחים אופי או רצינות דווקא...

בכל מקרה, ב-1976 היא גילתה עקבות רבות של בעלי חיים שהתאבנו באפר של הר געש, מה שמהווה עוד פריצת דרך. היא מתיישבת שם עם צוות שלם של חוקרים תחתיה, למחקר ארוך וחשוב, שגם בו הצליחה לאתר ממצאים חשובים.

אבל התגלית הגדולה ביותר שלה היתה ב-1978: טביעות רגליים שהשאירו הומנידים מסוג אוסטרלופיתקוס אפרנסיס, הולכים על שתיים.

אף שמעולם לא השלימה את התואר האקדמי, הצליחה ליקי להיות מדענית מובילה בעולם בתחומה, גם אחרי מות בעלה. היא זכתה בתארים ופרסים אין-ספור ונחשבת כיום חשובה ופורצת דרך ממנו וממרבית החוקרים בתחומה.


הנה סרט אנימציה על חייה ותגליותיה של מרי ליקי:

https://youtu.be/IEZh-gZgvrY


ניסיון להכחיש את התגליות של מרי ליקי, מסיבות דתיות:

http://youtu.be/4D0lfenJJd0


העקבות שגילתה מרי ליקי בטנזניה:

http://youtu.be/FxstM6lQmaA
קונפוציוס
מי היה קונפוציוס שהטיף למוסר אישי ולחינוך לכולם?



קונפוציוס (Confucius) היה מגדולי ההוגים של סין. הוא פעל במאה ה-6 לספירה, אך רעיונותיו, המתקדמים לתקופתו, הפכו ברבות הימים ליסודות הפילוסופיה הסינית ולאבני יסוד בחינוך המודרני.

הוא גדל בבית עני, בית שהיה אריסטוקרטי ועשיר וירד מנכסיו לאחר מות האב, כשקונפוציוס היה בן 3 בלבד. מחוסר ברירה, שיהפוך לדרך חיים, למד הילד העני בכוחות עצמו, כאוטודידקט, והפך לידען ולמורה נערץ. כבר בגיל 22 הוא יסד בית ספר פרטי ואסף סביבו תלמידים, שלהם הנחיל את רעיונותיו לגבי דרכי ההתנהגות המוסרית.

הוא לא היה מורה שגרתי, בטח לא לתקופתו. במקום ללמד מנהגים דתיים או לייסד דת משלו, עם מצוות, חוקים וטקסים קבועים, שם קונפוציוס את הדגש על למידה עצמית וחשיבה עצמאית של תלמידיו. זה היה חידוש מסעיר בימיו ואחת הסיבות שהוא עתיד להיתפס כרלוונטי עד ימינו אנו.

כמי שחי בתקופה של התדרדרות מוסרית בסין ושחיתות שלטונית, מאבקים בין שליטים שונים ששלטו במדינות שונות, מסוכסכות ומפולגות, התרכז קונפוציוס בחידוש משנתם הפילוסופית והרעיונות של חכמי העבר הסיניים. "אל תעשה לאחרים את מה שלא היית עושה לעצמך" היה אחד מיסודות התורה של קונפוציוס. הוא קרא למוסר, לאהבת האחר, לפשטות וכבוד לאחרים. קונפוציוס חלם על חינוך והשכלה לכולם, שיפתחו אופי טוב ויקנו מוסר ללומדים.

בגיל מבוגר, לאחר שנכשל בנסיונותיו לאחד את המדינות שיהפכו בעתיד לסין ולא הצליח לגרום לשליטיהן לאמץ מדינאות מוסרית, צודקת ויציבה, חזר קונפוציוס להתרכז בגיבוש משנתו ובתיעוד הפילוסופיה הסינית העתיקה.

כמורה שהיקנה לתלמידיו חינוך בעל-פה, קונפוציוס לא השאיר אחריו כתבים. עם זאת, הוא הותיר אחריו תורה שלמה שתיקרא "הקונפוציוניזם" ומשפטי חוכמה רבים. בין השאר הוא אמר "רק החכם ביותר והטיפש ביותר אינם משתנים" וגם "שכח את הפגיעה, אך לעולם אל תשכח את הטובה" או "מי שאינו עוסק בעתיד הרחוק, דן את עצמו לבעיות מיידיות". לאחר מות המורה שלהם, בגיל 73, אספו תלמידיו את עיקרי דבריו של קונפוציוס והפכו אותם לספר שנקרא ״האנלקטים״ (בעברית "מאמרות"). בזכות מעשה זה הפכה תורתו של קונפוציוס ידועה לכל והוא עצמו ייזכר כמורה דרך לסין העתידית ולאנשים מוסריים בכל העולם.


הנה סיפורו של קונפוציוס:

https://youtu.be/wFt_VGG0kJU


תולדות חייו של קונפוציוס:

https://youtu.be/lDHRHBxONlo


הנה כמה מהדברים שקונפוציוס יכול ללמד אותנו:

https://youtu.be/bxzPp_Fh1nA


ו-10 ציטטות מדברים שאמר:

https://youtu.be/i-GXWxDbMXQ
מארי אנינג
מי הייתה מארי אנינג?



מגיל צעיר אהבה מארי אנינג (Mary Anning), בת פועלים צעירה ונלהבת, לחפש מאובנים עם אביה. בתחילה, כמעין משחק חביב של אבא ובת, היא נהגה לחפש את המאובנים שהתגלו לאחר הסערה בצוקים של חופי דרום האי האנגלי. אבל עם הזמן זה הפך לתחביב מלהיב ואפילו לפרנסה.

כי אנינג, בת עניים צעירה וחסרת השכלה מדרום אנגליה של תחילת המאה ה-19, נולדה בעיר חוף קטנה בשם ליים רג'יס, שהצוקים שלה, ליד הים, עשירים במאובנים ימיים מתקופת היורה.

מאביה, מייצר ארונות שמת בצעירותה, היא ירשה את האהבה לחיפוש מאובנים. לא רק את מארי הוא הדביק בתחביבו. עם הזמן הפכה כל משפחת אנינג למחפשת מאובנים נלהבת. כשמת האב, התפרנסה המשפחה בדוחק ממכירת המאובנים שמצאו בני הבית בצוק שליד הים. בתחילה הייתה זו האם שניהלה את ענייני חיפוש המאובנים, אבל די מהר התבלטה דווקא הבת מארי. היא הצטיינה גם כמוצאת המאובנים המובהקת של המשפחה וגם כמי שיכולה לנהל את המכירה של המאובנים. היא מכרה מאובנים למוזיאונים גדולים, לאספני מאובנים עשירים, בדרך כלל מאצילי אירופה, ולמדענים וחוקרים בתחום הפלאונטולוגיה. הפרנסה הייתה מוגבלת ובני המשפחה לא ממש הבינו את השווי של מה שמצאו, אבל המשפחה התקיימה ומארי הלכה ונסחפה לעולם המאובנים.

נסחפה זו לשון המעטה. מארי אנינג למדה והתךתחה ללא הפסק. היא הייתה זו שגילתה ראשונה, ביחד עם בני משפחתה, מאובני איכטיוזאורים, דינוזאורים ימיים גדולים. היא חשפה מאובנים של פלסיוזאורים, זוחלים קדומים, חלקם ענקיים, שחיו בים מתקופת היורה ועד הקרטיקון. עוד היא גילתה את מאובן הפטרוזאור, הלטאה המכונפת המעופפת. זה היה מעין דינוזאור קטן ומעופף - משהו כמו הציפור של עידן הדינוזאורים.

בהדרגה, לאחר שהמאובנים שמצאה עוררו התלהבות אצל פלאונטולוגים, חוקרי מאובנים, החלו להעריך גם המומחים את מארי אנינג והיא הפכה לשם דבר בקהילה המדעית. התכתובות שניהלה עם החוקרים המובילים והמפורסמים בתחום הן שם דבר. הבחורה הפשוטה מדרום אנגליה הפכה לברת סמכא שהמומחים מתייעצים איתה ומקשיבים היטב לדעות ולתובנות שלה. לא שזה שיפר במיוחד את מצבה הכלכלי, אבל אנינג גם פרצה את תקרת הזכוכית של נשים בתקופה הוויקטוריאנית. היא הייתה מהמדעניות הנשים היחידות בעולם המדע של הימים ההם.

כיום היא זוכה להערכה עצומה ובקרב רבים אף נחשבת למלכת הפלאונטולוגיה, חקר המאובנים, על אף שלא למדה את התחום באופן אקדמי. מרי אנינג גילתה ממצאים רבים ומדהימים. היא רכשה ידע עצום והפכה לבעלת מוניטין עולמי בחקר המאובנים. בלימוד עצמי מפרך היא הפכה מנערה מחוננת לבעלת הבנה והתמצאות נדירים ורכשה ידע שאפשר לה להחליף דעות והתכתבויות עם החוקרים החשובים ביותר, כשווה בין שווים. ניתן לומר שבאופן כמעט לא סביר היא הפכה למגלת המאובנים החשובה בהיסטוריה.


הנה הפלאונטולוגית המופלאה מארי אנינג:

https://youtu.be/mwoqw_JHQ1U


סיפורה של מארי אנינג:

https://youtu.be/Of5sK8p2rZY


הטראומה שעיצבה את חייה:

https://youtu.be/GRyWewQM74Y


החוף שבו מצאה את המאובנים הגדולים שלה:

https://youtu.be/53qZ94lQGbo


מספרים עליה:

https://youtu.be/fDEYD-Jk_Hk


מצגת וידאו על מארי אנינג:

https://youtu.be/uGziaenPdHg

אוטודידקטים

אלפרד וגנר
כיצד הוכיח וגנר את נדידת היבשות?



בשנת 1570 יצר אברהם אורטליוס את האטלס הראשון. אורטליוס היה האדם הראשון שהבחין בדמיון שבין קווי החוף של הצד המערבי של יבשת אפריקה והחוף המזרחי של אמריקה. הוא טען שאמריקה הייתה מחוברת בעבר הרחוק לאפריקה, אך לא היה בידו הידע שנדרש כדי להוכיח את הטענה הנועזת שלו.

הרעיון המשונה נשכח למשך זמן רב, אבל 200 שנה אחר כך, היה זה המדען הגרמני הרב-תחומי אלפרד וגנר (Alfred Wegener) שמצא לכך הוכחה מדעית. זה קרה כשהוא שם לב שמאובנים זהים נמצאו בשני צידי האוקיינוס האטלנטי. וגנר הבין ותאר מצב שבו בעבר הרחוק הייתה בעבר יבשת-על אחת בשם פנגיאה ושהיבשות המוכרות לנו כיום, הם בעצם שברים שלה, שהתפצלו והלכו והתרחקו זו מזו, עד למצב הנוכחי של כדור הארץ.

כל הגאולוגים לעגו לאלפרד וגנר ולתיאוריה המוזרה שלו. הם טענו שבעלי החיים, שאת מאובניהם מצא וגנר, עברו מחוף אל חוף דרך הים. וגנר עצמו לא הצליח להסביר מדעית כיצד יכולות יבשות שלמות לנוע למרחקים של אלפי קילומטרים. החוסר בהסבר מדעי לסוגיה הגאולוגית עשה את שלו והלעג, שהתבסס על זה שווגנר היה אסטרונום ומטאורולוג ולא מדען בעל הכשרה גאולוגית מספקת, המשיך. וגנר מת בגיל 50, כשאבד בשלג. גופתו לא נמצאה והוא נותר בזיכרון כספק-מדען כושל שפעם הגה רעיון משונה...

רק אחרי 30 שנה יגלה עולם הגאולוגיה שאכן וגנר דייק וצדק לחלוטין. זה קרה כשמארי תארפ וברוס היזן מיפו את קרקעית האוקיינוס וזיהו רכס הרים ארוך, שהיה בעל צורה מקבילה לחלוטין לזו של החופים הדומים של מערב אפריקה ומערב אמריקה. הוכחה נוספת ניתנה כשהמדענים ראו שסלעי בלייה וולקנית עתיקים מאד, בני מיליוני שנים, שמקורם מלבה געשית, לא נמשכו לכיוון צפון כדור הארץ, כמו שצפוי היה שיקרה. הרי מחקרים רבים הראו בעבר שהמחצבים המגנטיים שבסלעים כאלה נוטים להסתדר בכיוון של הצפון המגנטי. כשחישבו המדענים את נטיית היבשות לפי תיאוריית הנדידה של היבשות, הם ראו לתדהמתם שממש כמו הסלעים הצעירים יותר, אחרי הסיבוב הכיווני של הנדידה, הסלעים העתיקים פונים בדיוק לצפון!

כך ניתנה ההוכחה הסופית שנדרשה כדי להראות שנדידת היבשות אכן התקיימה, בדיוק כמו שראו אותה אורטליוס ווגנר בעבר. בדיעבד, שנים אחרי שהושפל, זכה אלפרד וגנר לכבוד של לא-מדען שהיה בעצם מדען ושדווקא עושר התחומים שבהם עסק, הוא שתרם למדע המון. כך הוכר וגנר כמי שגילה את אחת התגליות המדעיות החשובות במאה ה-20, על אף הזלזול והלעג של מדענים אחרים.


הנה סיפורו של אלפרד וגנר ותגליתו הגדולה:

https://youtu.be/rDKiNwTwaNw


תולדות גילוי והוכחת תיאוריית נדידת היבשות:

https://youtu.be/mRqjo-N_TDU?t=14s


והרצאת וידאו קצרה על תגליתו וחייו העצובים:

https://youtu.be/nbU809Cyrao


הנה ריקוד נדידת היבשות שכל העולם רוקד מהסרט "עידן הקרח":

https://youtu.be/uMuJxd2Gpxo


וסרט ארוך על נדידת יבשות העולם:

https://youtu.be/HrKTuCDierM?long=yes


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.